{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "71", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שביעי:", "hebrewTitle": "פרק שביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/71/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/71/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שביעי: \nמה שראוי לדעת כי שבירת הקליפות והשבתתם הוא בהכנסתם בתוך הקדושה ר\"ל בהתתקרבם אל \nהקדושה. וזו היא תפלתינו שאנו אומרים יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלדים \nלבדך. כי בהתקרבם אל עבודת השם זו היא הכנעתם. וזהו ג\"כ ויאמר כל אשר נשמה באפו \nידוד אלהי ישראל מלך. שאותם אשר נשמה באפם הם מצד הקליפה כדפי' בזוהר (תצוה דף \nקפ\"ב) ע\"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. וזה הענין ויראוך כל המעשים וישתחוו \nלפניך כל הברואים וכו'. וכן זה הוא סבת הכנעתם והשבתתם כי ינקו מצד הקדושה ויטהרו \nויתבטלו כל צד טומאתם וכאשר יתצרפו הסיגים נשרפים באש. וזו היתה סבה אל פרי החג \nשהיו ע' למספר השרים המשפיעים לחוץ ועליהם נדרש בס' הזוהר (בפ' פינחס דרנ\"ט) ע\"פ \nוהמים היו הלוך וחסור כי הם מתמעטים בסבת קורבתם אל הקדושה. ויש גילוי להענין הזה \nשם ולא נאריך בהעתקתו הנה. ומטעם זה כאשר ברצון הקדושה להכניע הקליפות תתלבש בהם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כדי להכניעם. והענין כי על כזה נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ודרשו בזוהר \n(משפטים דף צ\"ה ע\"ב) כי עת אשר שלט האדם, דא אדם בליעל איש און. באדם, דא אדם \nדקדושה. לרע לו, דאדם בליעל. כי עם היות שהוא שולט בקדושה דהיינו היות השפע נשפע בו \nויראה מזה אליו איזה ריוח, לרע לו הוא כי יתבטל ויוכנע. וראייה מהגרים שהם נשמות \nחטופות אליהם מצד הקדושה, ועל ידם הקב\"ה מתקדש כענין יתרו שהיה כהן און ונתקדש \nהקב\"ה על ידו באמרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלדים כנדרש שם בזוהר (יתרו דס\"ז). \nוכן השכינה בי' ניצוצות של הי\"ס מתפשטת להתלבש בי' קליפות להכניעם ולהשפילם לקיים \nמה שנאמר (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה. והענין שאם היו הקליפות נמצאות בזולת \nהקדושה בתוכם א\"כ חוייב שכבר ימצא מקום שנאמר עליו אין זה במציאות האלהות ח\"ו וזה \nא\"א מפני שהוא מחייה את כולם ואין לכל המציאות שבעולם מציאות וקיום זולתו כדפירשנו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בשער סדר עמידתן פ\"ח ולכן חוייב התלבשות הקדושה בהקליפות ולא שיומשך מזה תועלת אל \nהקליפה אלא אדרבה לרע לו כדפי'. וגילה לנו הרשב\"י הדרוש הזה בתיקונים [תקונא ס\"ט דף \nק\"ה.) אחר שבאר הי' קליפות בשמם אמר ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לי\"ס, וי\"ס \nמוחא בגווייהו. ואינון קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים. באילין קליפין \nמתלבש קב\"ה ושכינתיה לקיים בשכינתא ומלכותו בכל משלה ולקיימא ביה כי מלך כל הארץ \nאלדים. אבל לעילא באתריה אתמר לא יגורך רע כו' עכ\"ל. הרי בפי' שהעשר ספירות מתלבשות \nבעשר קליפות. וביאר כי ההתלבשות בהם יהיה על ב' פנים. הא' על דרך (איכה ג מד) סכות \nבענן לך מעבור תפלה ולפעול הדין על ידו בשעת חירום. והב' להכניעם. והיינו דהדר ואמר \nבאלין קליפין מתלבש קב\"ה ושכינתיה וכו'. ועוד בתקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וז\"ל דהא \nדא לקבל דא ברא קב\"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "י' אתוון בגלותא למהוי כפוין תחותוי כו' עכ\"ל. והנה באר כי להיות שישראל בגלות \nוהקליפות שולטים על ישראל ואפשר שיאבדו בגלותם ח\"ו לכן הקב\"ה מתלבש בי' נצוצות \nומתלבש בהן כדי להכניעם. ואין להאמין שיהיה הקדושה מתלבשת ממש בקליפה ח\"ו דלא יגורך \nרע אתמר. אלא הכונה ע\"י כחות האמצעיים בינה ובין הקדושה כמו שנבאר בשער התמורות פ\"ו \nז'. וענין התלבשות השכינה הוא ע\"י כחות הידועים שנקרא אופנים כאשר נתבאר. איך שיהיה \nלמדנו היות נצוצות הקדושה מתלבשים בי' קלפות. וענין זה נקרא י\"ס דעשיה וכן ביאר \nבתיקונים (תקונא ס\"ט דף קי\"ב ע\"ב) והא דאתמר אדה\"ר מושך בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, \nומאי ניהו דא קליפה דאתלבשת בה לשלטאה על כלא הה\"ד ומלכותו בכל משלה עכ\"ל. הורה \nבפי' היות ענין העשייה שהיא י' נצוצות המתלבשות בי' קליפות, שעליהם נאמר ומלכותו \nבכל משלה כדלעיל. ועוד פי' הענין הזה בר\"מ (פ' בא) וז\"ל ותקון לכרסייא כתות כו' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מלאכים אראלים שרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עבוד \nשמשין סמאל וכל כתות דיליה, דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא בארעא ואינון כסוסוון \nלון וכו' עכ\"ל. הורה היות י' קליפות משמשין ולבושים לי' כתות המלאכים, שהם משמשין \nולבושים לי' דרגין דכורסייא, שהם שמשין ולבושים לי\"ס ממש כמבואר בפרקים הקודמים. \nואחר שהכרחנו ד' חלקים אלה כאו\"א לבדו נבא בפרק זה להכריחם יחד כפי מה שנמצא בדברי \nהרשב\"י בס\"ד: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער טז פרק ח\nפרק שמיני: \nהכונה בפרק זה להביא בו ראיות שלא נכתבו בפרקים הקודמים לסבת עסקם בד' חלוקות יחד \nאו שלשתן ועסקנו היה בכל א' לבדה. ולכן נביאם הנה להכריע הד' בחי' שאמרנו שהם בחי' \nהאצי' בחי' הבריאה בחי' היצירה בחינת העשייה. וז\"ל בתקונים [תקונא ו' דף כ\"א) לא \nתקח האם על הבנים ביצים אינון מסטרא דאופנים אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן בנים מסטרא \nדכורסייא ואיהי סכת שלום דאיהי קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן \nעלאין. עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר \nביה והנה אופן אחד בארץ. ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר ומסטרא דנער יונה \nומסטרא דאופן צפור, ושכינתא דמות אדם להנה. ועוד שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממונא \nעל עופין מאינון נשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה, ובזמנא דישראל מקיימין האי \nפקודא ואזלת אימא מתתרכא ובנין צווחין איהו אוליף זכו על עופין דיליה ויימא לקב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו אמאי גזרת על האי עופא דאיהי מתתרכא מקינהא וכן \nמטטרו\"ן אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין [דפרחין בבני נשא דמכרסייא] אינון \nנשמתין ומהאי חיה אינון רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. בשבתות \nוי\"ט נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא מי\"ס וכל \nממנא אוליף זכו על עופין דיליה וכו' עכ\"ל. ועם היות אמת שהמאמר הזה צריך ביאור רחב \nעכ\"ז לענייננו למדנו בביאור החפץ המבוקש. כי נודע כי נשמה ורו\"ח ונפש הם מבינ\"ה \nות\"ת ומלכו\"ת. ונרחיב בו הביאור בשער הנשמה. ואמר כי בינ\"ה מקננת בכורסייא הוא הכסא \nשפירשנו בפ\"ג, ות\"ת מקנן במטטרון, ומלכות מקננת באופן הוא הענין שפי' בפרק הקודם \nשהקב\"ה מושל על הקליפות ע\"י המלאכים הנקראים אופנים הם המשפיעים בגלגלים. עד שיש מי \nשאמר על פי מגיד שאם יזכיר האדם שם אופנים על איזה ענין יעלה הדבר ההוא בין השמים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והארץ באויר העולם ויתגלגל עד כדי כך וכך שעות. הנה נראה היות האופנים הם השופעים \nבגלגלים ונותנים בהם כח גילגולם. עד שעתה לא יתרחק מה שאמר יהושע (י יב) שמש בגבעון \nדום ועמדו הגלגלים מגילגולם, מפני שצוה להכחות המשפיעים עליהם לבלתי יפעלו בגלגלים. \nוהטעם כי אל האופנים ב' פעולות. הא' שמסבבים ומגלגלים הגלגלים כמבואר לעיל. שנית \nהיות מכניעים הקליפות ע\"י השכינה השורה עליהם כדפי'. ומפני היות אז צורך הכנעת \nהקליפות בחוזק ובמהירות, צוה לבלתי יפעלו פעולתם האחרת שהיא סבוב הגלגלים אלא יהיה \nפעולתם בהכנעת הקליפות וז\"ש שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי אויביו. \nונחזור אל ענייננו כי הגלגלים והאופנים הכל ענין אחד אלא שזה משפיע וזה מושפע. \nוענין השכינה בהם הוא להכניע הקליפות שהשמים והגלגלים האלה מיוחסים אליהם כדמוכח \nבדברי הרשב\"י (בתקונא ח') בענין כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, וכן במאמר א' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שנעתיקהו בשער התמורות פ\"ב, כאשר אמר שאין ארץ ישראל מתנהג ע\"י השרים אלא ע\"י הקב\"ה \nאמר ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא בארעא דישראל וכו' יעו\"ש. וכן בספר ר\"מ (פנחס דף \nרנ\"א) וז\"ל אר\"מ, אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעה יומין ולמיכל בהון מצה ואמאי לא יאכל \nואמאי לא תאכלו. אלא שבעה כוכבי לכת אינון שצ\"ם חנכ\"ל. ואינון מסטרא דטוב ורע. \nנהורא דלגו מצה, קליפה דלבר חמץ וכו' עכ\"ל לעניננו. ומתוכו מתבאר היות שצ\"ם חנכ\"ל \nכחות החמץ והקליפה, ובתוכם מתלבש האור שהוא מצה. והיינו דכתיב (ירמיה י') ומאותות \nהשמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. איך שיהיה נמצאת אומר כי הכורסייא קן לבינה. \nואמר שמשם הוא בריא\"ה יצירה עשייה. אבל בשבת הנשמה והרוח והנפש הם באים מן האצילות \nעצם הספירות. והנה זה הכרח גמור אל כוונתנו בדרוש הזה כנדרש בפרקים הקודמים. עוד \nביארם הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה ד\"ג) וז\"ל וזכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בי\"ס \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דבריאה דכלילן בשם יאהדונה\"י כשמיה כן לבושוהי, ומאן דתקין ליה סוסיא דאתמר ביה \nלסוסתי ברכבי פרעה וכו' דאיהו מרכבה דיליה. דביומי שבתות וי\"ט איהו לביש לבושי \nמלכותא דאינון י\"ס דבריאה, ובימי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשין לון לי\"ס \nדבריאה. די\"ס דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחייוי חד בהון. מה דלאו \nהכי בי\"ס דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, לאו אינון וגרמיהון חד. ועלת על כלא הוא \nנהיר בי\"ס דאצילות ובי\"ס דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובי' גלגלי דרקיעא. ולא \nאשתני בכל אתר עכ\"ל. וזהו פי' המאמר בקיצור עם היות שכונתנו מבוארת. אמר שי\"ס \nדבריאה כלולות בשם יאהדונה\"י שהם ח' אותיות וב' שמות הם י'. ומפני שהוקשה לו כי שם \nזה הוא ממש באצילות ועתה הוא מייחס אותו בבריאה שהוא הכסא הנזכר. לז\"א כשמיה כן \nלבושוהי. פי' כשם המתלבש בהן, כן שם הלבושים. כי יתייחס אל הלבושים שם האצילות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בהיות האצילות מתלבש בהם. ולכן בהיות שהנצוצות המתלבשות הם ניצוצות מיחוד הקב\"ה \nושכינתיה שהם ת\"ת ומלכות, לכן יתייחס אליהם שם היחוד ג\"כ. ומפני שיש בבריאה אל \nהאצילות ב' בחינות. א' היותה מרכבה אליה והיות האצילות שוכן עליו. והשנית היותה \nמתפשטת בתוכה כדמות לבוש. לכן המשילם בשתי דברים הא' במשל הלבושים, והב' במשל הסוס \nשהוא היותה מרכבה אל האצילות לבד. ומפני שהוקשה לו כי מה מעלתו בזה כי אחר שהבריאה \nאינה מעצם האצי' מה לנו אם יתלבש בה או בזולתה כי לא חוייבנו בענין היחוד אלא \nבאצילות לבד. ותירץ כי הם לבושין אל האצילות בימי שבתות וימים טובים. הכונה כי \nבימים קדושים כאלה הקב\"ה מגלה אורו בעולם על ידם כדפי'. והם נקראים לבושי מלכות, \nמפני שאינם המלכות ממש אבל הם לבושי מלכות לבושים שמתלבש המלכות בהם. ומה שמתחדש \nביום השבת הוא היות האור (בת זכר ונקבה) (אולי צ\"ל בחי' יחוד זו\"נ על ידה), משא\"כ \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בשאר הימים שאין אור היחוד מתגלה אלא ע\"י מטטרון שהם ימי החול וז\"ש וביומי דחול \nלביש עשר כתות דמלאכייא שכלם נכללים במטטרון כדפי' לעיל בפרק ד' ה\"ו. ואמר דמשמשי \nלי\"ס דבריאה כדי שלא נאמין שיהיה אור האצילות מתלבש ממש ביצירה שהוא מטטרון י' כתות \nדמלאכים אלא הוא מתלבש בהם ע\"י י' דבריאה וי' דבריאה מתלבשים בי' כתות דמלאכים. \nונאמר בהם שהם לבושי חול מפני היות גלוי האור לעולם השפל על ידו. והוקשה לו א\"כ \nנמצא שאין התחתונים שואבים מאור עצם האצילות לעולם. לזה אמר כי כן הוא שא\"א לעולם \nלהיות הנהגתו על ידו כמו שא\"א להיות הנהגתו ע\"י המאציל אלא אחר התלבש האור המאציל \nבנאצלים והנאצלים בנבראים מפני צורך השנויים הדין הרחמים וז\"ש די\"ס דאצילות מלכא \nוכו' כמבואר לעיל בפ\"ב, ואחר שי\"ס דבריאה לא אינון וחייהון חד נמצא שכבר אפשר \nלשנויים להיות נפעלים על ידם. ועלת על כלא נהיר בי' דאצילות ובי' דבריאה שהיא הכסא, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ובי' כתות דמלאכיא שהיא היצירה, ובי' גלגלים היינו העשייה כמבואר לעיל. וסוף המאמר \nהזה מתבאר באור ארוך בשער סדר עמידתן פ\"ח. ולא אשתני בכל אתר כי השנוי הוא בכלים \nולא בנשמתן כאשר הארכנו בשער עצמות וכלים. ע\"כ פי' המאמר. ומתוכו הכרח אל ד' בחינות \nהנזכר אבי\"ע. וכן ארבעתן נמצאו (בר\"מ בפ' בא דף מ\"ג) וז\"ל לבתר עבד משמשין לאילין \nמאנין, כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשר, וכלא איהו כורסייא. כגון כוס \nדברכה דתקינו ביה י' דברים. כגון תורה דאתייהיבת בי' דברים. כגון עלמא דאיהו מעשה \nבראשית דאתברי בי' מאמרות. ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה דאינון מלאכים אראלים \nשרפים חיות אופנים חשמלים אלים אלדים בני אלדים אישים. ולאילין עביד שמשין סמא\"ל \nוכל כתות דיליה, דאינון כעננים למרכב בהון לנחתא בארעא, ואינון כסוסוון להון. ומנלן \nדעננים אתקרי מרכב הה\"ד הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, ודא ממנא דמצרים, ומיד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דחזו דממנא דאיהו אלהא דילהון חזו ליה כסוסיא תחות מרכבתיה דקב\"ה, מיד ונעו אלילי \nמצרים מפניו וגו' עכ\"ל. ועם שכבר העתקנוהו בפרקים הקודמים חזרנו להביאו הנה, להורות \nהכרח גמור להיות זה תחת זה זה לבוש לזה והיות הקליפה מרכבת לרוחניות לרדת לעולם \nהגשמי הזה. והיינו בח\"ל כענין מצרים. והיות זה להם הכנעה כדכתיב ונעו אלילי מצרים. \nואחר שבפרקים הקודמים פי' הדרוש בבחינות אלה ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ראוי עתה \nלבאר בפרק בפ\"ע מה שנמצא לכאורה מנגד לזה בדברי הרשב\"י ע\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שער טז פרק ט\nפרק תשיעי: \nבזולת המאמרים האלה נמצאו עוד מאמרים חולקים קצתם על קצתם. במקום א' אמרו שגדול\"ה \nגבור\"ה ת\"ת הם בריאה יצירה עשיה, ובמקום אחר אמר שהם כת\"ר חכמ\"ה ובינ\"ה. ולפ\"ז לא \nנמצא אצילות בכל הספירות אחר שכתר ג\"כ הוא בריאה. ובמ\"א אמר שנצ\"ח הו\"ד יסו\"ד הם \nבריאה יצירה עשיה, ובמ\"א אמר שת\"ת יסו\"ד ומלכו\"ת הם בריא\"ה יצירה עשיה. וחוייבנו \nלהשלימם ולבארם על נכון. ולכן נקדים ונאמר כי כל ענין האצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה \nעשיי\"ה הם כטעם הד' דברים הנקראים רשימ\"ה חקיקה חציבה עשי\"ה. וכשנרד לעומק ד' האלו \nנדע אלו. והענין שהרשימה הוא כדבר הנרשם שאין בו תפיסת דבר מה זולת שהיא רשימה \nבעלמא, שאין בו כי אם הבדל אשר בין אינו לישנו. ר\"ל כהבדל שבין האי\"ן הגמור לי\"ש \nהדק תחלת הישות, שהישות אז בתכלית הדקות והקורבה אל האין עד שאין הבדל בין הי\"ש \nוהאי\"ן כלל. וזה הדקות נקרא רשימה בעלמא. אמנם הבחינה הזאת היא בחינת האצילות עצמות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הספירות במקומם שאינם גבוליי ולא רשימה עצמי אמנם הם בין היש והאין בין הגבול לבלי \nגבול כאשר מבואר עניינם בשערים הקודמים. והחקיקה הוא דבר הנתפש קצת יותר מהרושם, כי \nהרושם אינו נרגש והחקיקה נרגשת כחגירת הצפורן. וכן הבריאה היא הויה נגלית יותר \nמהויות האצילות ומפני שעדין היא דקה מן הדקות היא מכונה בשם חקיקה לבד. והחציבה הוא \nגילוי הדבר יותר מחקיקה עד שיקרא בלשון חציבה שהוא משל אל החוצב דבר ממקורו שהוא \nדבר הנרגש יותר מחקיקה בעלמא. והוא דמיון אל היצירה שהיא הויה נגלית יותר ויותר \nמבריאה. והעשיה הוא גלוי הדברים בעצם עד הגיעם אל מדרגת הגשמיות. ושמה מעיד עליה \nעשיה שלא נתייחס שם זה אלא על מקרי הגוף והגשמות. והנה בד' גדרים אלו נשתמש בס\"י \nבענין אבי\"ע והכל ענין א' כדפי'. ונודע כי העולם מנקודתו הראשונה עד נקודת התהום \nבראו הקב\"ה מדרגה אחר מדרגה, ותחלת המציאות הוא מעצמותו מלך מלכי המלכים ותרד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "המציאות פלאים מעלה לעלול ומסבה למסובב. ונכלל העולם כלו מתחלתו ועד סופו בד' חלקים \nאלה. והחלק הראשון הוא חלק הספירות והעצמות המחוייב כמבואר בשערים הקודמים והוא \nהנקרא רשימ\"ה ואצילות. ואחר החלק הזה חלק שני והם המרכבות והכסאות הם היותר דקים \nונעלמים ורוחניים מהמלאכים ונקרא' בשם כסא. וידוע שיש כסא לכסא כי כמה פנים לפנים \nהניראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראים, וכן פי' הרשב\"י כורסיין ז' בז' כאשר \nנעתיק בשער ההיכלות פ\"ט. וכענין הספי' כן ענין הכסאות. והכסא הזה נקרא בשם חקיקה \nובשם בריא\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם מט\"ט הוא עולם המלאכים שהם י' כתות וחייליהון \nלאין תכלית והם יותר עבים ומתגלים מהכסא. ולכן המלאכים הם נושאי הכסא. והכסא הוא \nנושא את נושאיו. שהיא המשפעת למלאכים כלם. והיא השואבת ראשונה השפע מהאצילות ומשפיע \nאל המלאכים אשר תחתיה שהם מטטרון וי' כתות המלאכים וחייליהם והם נקראים חציבה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ויציר\"ה. ואחר החלק הזה נמשך עולם הגלגלים וכמה ענינים הנכללים בהם הנקרא מעשה \nבראשית כי עם היות כי הגלגלים נכללים בי', פרטיהם רבים כמו שביארו רז\"ל בפרק מעשה \nבראשית. והם נקראים עשי\"ה. וכל מדרגה ומדרגה חלק וחלק מד' חלקים אלה נחלקים לי' \nחלקים זה למעלה מזה. כמו חלק האצילות שהם עשר, וכן בריא\"ה וכן יציר\"ה וכן עשי\"ה. \nאמנם העשירית שבאצילות קרובה אל הראשונה שבבריאה, והעשירית שבבריאת קרובה אל \nהראשונה שביצירה, והעשירית ביצירה קרובה אל הראשונה שבעשיה. אבל יש חלוק גדול \nביניהם כאשר יש בין גלגל הירח לנקודת הארץ כן יש חלוק בין מדרגה למדרגה שבעשר \nמדרגות העשיה ומעשיה ליצירה ובין מדרגה למדרגה שביצירה וכן בין יצירה לבריאה ובין \nמדרגה למדרגה שבעשרה מדרגות הבריאה והאצילות וכו', כי כאו\"א מה שלמטה ממנו חשוב \nלפניו כגרגיר חרדל בתוך הים הגדול. כמו שחילקו התוכנים בין הט' גלגלים לגלגל העשירי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "כי הט' גלגלים חשובים בתוכו כגרגיר חרדל ולזה הערך נעריך ממנו ולמעלה, וממנו ולמטה. \nוכונתנו באמרנו ממנו ולמעלה, לא מעלת מקום חלילה. אלא מעלת מעלה וקדימת סבה כדפי' \nבשער סדר עמידתן. ואחרי שנחקקה הקדמה זו בדעת המעיין לא ירחק ממנו שכבר ימצא \nבאצילות, אצילו\"ת בריא\"ה יציר\"ה עשי\"ה. כי מאחר שפי' אבי\"ע הוא הכונה אל סדר מדרגות \nהגילוי, א\"כ כ\"ע יקרא בריאה בערך דקות המאציל, וחכמה יצירה בערך כ\"ע, ובינה עשיה \nבערך החכמה. ולא שיהיה ממש בריאה יצירה עשייה אלא בריאה יצירה עשייה דאצילות ר\"ל \nוהכל באצילות. וכן ג\"כ ת\"ת יקרא בריאה ויסוד יצירה ומלכות עשיה, לא שיהיו ממש בי\"ע \nאלא להורות על גילוי הדברים מדרגה אחר מדרגה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא \nע' דף קט\"ז.) דכמה דאיהו אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשייה בדיוקנא דכתר עליון חכמה \nובינה הכי איהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא וצדיק ושכינתא תתאה דבספירן כולא איהו \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אצילות עכ\"ל. הנה בפי' הורה כדפי' ולכן דקדק בלשונו בדיוקנא כו' ולא בי\"ע ממש אלא \nבריאה יצירה עשיה בדיוקנא דכח\"ב. ופי' כי כמו שכתר חכמה בינה הם זו למעלה מזו כן \nבדמותם הם למטה בריאה יצירה עשיה ג' מדרגות וכן הם בדמות ת\"ת צדיק מלכות ג' מדרגות \nזו למעלה מזו על בי\"ע. וז\"ש דבספי' כלא איהו אצילות כי אין הכונה בי\"ע ממש אלא כלא \nהוא אצילות אלא שהוא נחלק לד' חלקים האלה כדפי'. וע\"ד זו ג\"כ לא יסתפק לנו כשנראה \nלהרשב\"י ע\"ה שאמר כח\"ב בי\"ע, וכן גג\"ת וכן נה\"י, כי הם ג' נגד ג' ובכל ג' בי\"ע על \nהדרך שפי'. וז\"ל הרשב\"י בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ח) וברי אשכחנת במתניתין ברזא \nדשרטוטין וציורין וגוונין בסתרא דרזין טמירא דטמירין, דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל \nקדומים רכיב באריה סטא לימינא ועביד שרטוטין דאינון אורחין ושבילין דימא דאורייתא \nועלייהו אתמר הנותן בים דרך. אדם דיצירה רכיב בשור וסטא לשמאלא ונטיל אשא בפומיה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "וצייר ציורין. אדם דעשייה רכיב בנשר [ונטיל רוחא בפומוי] וסטא למזרח ועביד גוונין \nבעיינין באנפין. א\"ל מאן אדם דבי\"ע הכא. א\"ל ברי האי דאתמר ביה ואדם אי\"ן, ומותר \nהאדם מן הבהמה אי\"ן. ואיהו אדם דבריאה, דבהאי ברא עלת העלות כל בריין. אדם דיצירה \nחכמה עליה אתמר והחכמה מאי\"ן תמצא, דאיהו י' מאי\"ן וכו'. אדם דעשי\"ה דא ן' מאי\"ן, \nבינה, איהי אם כל חי, מעשה בראשית וכו'. אריה דביה עביד שרטוטין דא חסד ימינא. ושור \nדביה צייר ציורין דא גבורה. נשר באמצעיתא דביה אשתמודעין כל גוונין ודא ת\"ת שפירו \nדכלא דכל גוונין נהירין ביה. ונצח והוד ויסוד לקביל תלת אבהן וכו' עכ\"ל. הרי בפי' \nששאל רבי אלעזר מאן אדם דבי\"ע הכא. לרמוז כי כאן היתה שאלתו כי ענין בי\"ע באצילות \nהכל לפי המקום. והשיב לו כי בי\"ע הם כח\"ב. ובי\"ע גג\"ת. ובי\"ע נצח הוד ויסוד. ובמ\"א \n(תז\"ח ד\"קלד) אמר ועוד בראשי\"ת ברא שית. ואינון אדם דבי\"ע עלאין ואדם דבי\"ע תתאין \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ע\"כ. לרמוז אל חג\"ת עלאין ונה\"י תתאין, והכל ע\"ד שפי'. ויש דרך אחרת והוא בהיות \nהספירה נכנסת בעשיה תקרא עשיה, וכן יצירה וכן בריאה. ע\"ד מה שפי' הרשב\"י ע\"ה בינה \nנשמה, ת\"ת רוח, מלכות נפש. בריאה יצירה עשיה. והעתקנוהו למעלה בפרק הקודם. ועד כאן \nהגיע שכלנו הדל והחלש בבאור הדרש בסייעתא דשמייא: \n \n", "en": ""}]}
