{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "72", "title": "ספר פרדס רמונים — שער יז פרק א", "hebrewTitle": "שער יז פרק א", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/72/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/72/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער יז פרק א\nשער י\"ז הוא שער ירך יעקב: \nהנרצה בשער הזה לבאר ענין זר הנמצא בזהר בענין הנצח שהיה אל השמאל וכאשר נגע בכף \nירך יעקב נפגם הנצח ואח\"כ נהפך אל הימין. והדברים זרים תכלית הזרות וצריכים ביאור \nיפה וזה יהיה העסק בשער הזה: \nפרק ראשון: \nבפרק זה נערוך דברי הרשב\"י בדרוש הזה ונעורר עליו מה שיאות להבנת דבריו וז\"ל (בפ' \nבראשית דכ\"א ע\"ב) והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל. על ירכו כתיב ולא ירכיו, \nדא דרגא רביעאה דלא אתנבי מתמן ב\"נ עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא \nישקר, כדין אתתקן דרגא דא דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו ונגע בכף ירכו. כד \nאתא לגבי דיעקב נטיל תוקפא מההוא פנות ערב בדינא תקיפא, ויעקב הוה אתכליל ביה ולא \nיכיל ליה. וירא כי כו' ויגע בכף ירכו, ונטיל תוקפא דדינא מתמן, בגין דירכא איהו לבר \nמגופא. דיעקב גופא הוה וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאתקרי אדם. דכיון \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דנטיל תוקפא לבר מגופא מיד ותקע כף ירך יעקב. ולא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל \nועל דא נצח ישראל כתיב ביה כי לא אדם הוא. יהושע אתנבי מהודו של משה שנאמר ונתת \nמהודך עליו, הוד דא דרגא חמשאה, נצח ירכא שמאלא דיעקב. ובג\"כ אתא דוד וכליל ליה \nבימינא דכתיב נעימות בימינך נצח, ימינך נצח לא כתיב אלא בימינך. מ\"ט אתחלש ירכא \nדיעקב, בגין דאתקרב ביה סטר מסאבא ונקיט תוקפא מניה ואתעכב עד שמואל. ועל דא אתא \n[לאדכרא דדא הוא ירכא דישראל דכתיב וגם נצח ישראל). וע\"ד כל מלוי הוה בדינא בשירותא \nובסופא. ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אימתי, לבתר דמשח מלכין. וע\"ד הוה שקיל \nשמואל כמשה ואהרן, מה משה ואהרן בתרין סטרין דלעילא אוף איהו לתתא כגוונא דאינון \nתרין סטרי. ומאן אינון נצח והוד, כגוונא דמשה ואהרן דלעילא. וכלהו דרגין אחידן דא \nבדא דכתיב משה ואהרן בכהניו וכו'. דהא שית סטרין אתכלילו ונהירין דא בדא עכ\"ל. ויש \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לדקדק במאמר הזה. א' כי הכריח כי הירך הזה הוא הנצח לפי שכתיב ירכו ולא ירכיו, ואין \nזה הכרח אלא שלא נוכל לומר שיהיו שניהם נצח והוד אבל להכריח שיהיה נצח ולא הוד אין \nכאן ראייה דאדרבה עליו נאמר שיהיה הוד שגם בו יצדק ירכו. ב' אמרו דרגא רביעאה ללא \nצורך, כי מאחר שאמר הירך הוא נצח מה צורך להודיענו שהוא רביעאה לחסד ומי לא ידע בכל \nאלה. ג' אעיקרא דדינא פירכא, דאינה אלא חמשית מאחר שהיא ירכא שמאלא כדמסיק א\"כ היא \nחמישית ולא רביעית. ד' אריכות לשונו דלא אתנבי מתמן וכו' וע\"ד כתיב וגם נצח ישראל. \nמאי ראיה, דאדרבה איפכא משמע. ה' מה שאמר יהושע אתנבי מהודו של משה וכו'. ומה הכרח \nמיהושע דלמא אע\"ג דיהושע לא אתנבי מתמן אחרים נתנבאו. ועוד יתור לשונו באמרו מהודו \nשל משה לימא מהוד סתם. ו' אמרו ודא דרגא חמישאה כו'. וכי עד עתה לא ידענא שהוד \nחמישית, ומה גם אחר שכבר אמר למעלה שנצח רביעית ודאי שהוד חמישית. ז' אומרו מ\"ט \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אתחלש כבר ביארו למעלה במה שאמר ונטיל תוקפא דדינא מתמן וכו', ונמצא לפ\"ז שאין מקום \nלא לשאלה ולא לתשובה. ח' אמרו ותו קב\"ה הוה כליל ליה לבתר בהוד. אמאן קא מהדר. אי \nלמאי דקאמר וע\"ד כל מלוי הוו בדינא וכו', קשייא כי לשון ותו הוא להוסיף מאי ותו \nהיינו הא. ט' אומרו משה ואהרן לעילא שמואל לתתא. מאי לעילא ומאי לתתא. כי נבואת \nשמואל מנצח והוד והיינו דרגא דמשה ואהרן כדמשמע לפום ריהטא דשמעתא. זה מה שראינו \nלהתעורר בלשון המאמר. בזולת שהענין הזה בעצמו קשה משתי סבות. הא' כי מי נתן סמאל \nלמעלה בקדושה עד שפגם בספירה, וכי סמאל אינו שרו של עשו והשרים למטה ממט\"ט הם כי שר \nכל צבאות מעלה הוא מט\"ט. ועוד בספי' אין לו שייכות, כי הספירות אינם מושגים אפי' \nלמלאכים הקדושים כל שכן לבלתי קדושים לשנוכל לומר שפגם סמאל בספי' ודבר זה ודאי \nבלתי מתקבל. ועל הכל מאחר שאלו הספירות נאצלו על הסדר שכתבנו למעלה ונודע היות סדרן \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כי החסד ענף החכמה ונצח ענף החסד, א\"כ מאי ס\"ד למימר דנצח הוה לשמאלא וכי אפשר לומר \nכך, הא ודאי תימא. ועוד דאיפכא פי' הרשב\"י בספר ר\"מ (פינחס דף רמ\"ג.) וז\"ל וישכם \nאברהם בבקר בריש שעתא קדמאה בסוף השחר נצח יעקב, דתמן למנצח על אילת השחר, לנטלא \nנוקמא מסמאל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד, דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דו\"ה, \nהו\"ד כו' עכ\"ל. ועוד בתיקונים (בתז\"ח דף קט\"ו) וז\"ל חק\"ב טנ\"ע דא הוד, ביה שם שם לו \nחק ומשפט וגו', דהוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד, ואתמר בהוד נתנני שוממה כל היום דוה. \nביה אסתכל בחורבנא דמקדשא וכמה קטולין דאתקטלו לנטלא נוקמי מאומין דעלמא, וביה אתמר \nוהוא צולע על ירכו עכ\"ל. והנה מכל אלו המאמרים נראה בפי' שעיקר הפגם היה בהוד שנעשה \nדו\"ה, ועליו נאמר והוא צולע על ירכו ולא על הנצח. וכדי לבאר הדרוש הזה היטיב נייחד \nלו פרק בפ\"ע: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער יז פרק ב\nפרק שני: \nלבאר המאמר הטיב צריך שנקדים ב' הקדמות. הא' שלא יחשוב המעיין שיהיו הקליפות נכנסות \nתוך האצילות כאשר חשבו רבים מהמקובלים בדורנו. ואם היות שפשוטי הדברים יחייבו הענין \nצריך להבינם ולכוננם. והענין הוא כי בהכנס צעקת הצוררים הנקראים אחרים שהם חוץ \n(לישיבה) [ליצירה] ואינם נכנסים לחזות בנועם ה' ויצעקו בחוץ בחובותם ועונותם של \nישראל ואומרים הללו עובדי ע\"ז והללו כו' הללו מגלי עריות וכו'. והנה אז יעשן אף ה' \nוקנאתו ובמקום אשר יאמר עמי אתם יאמר להם לא עמי ח\"ו וחרה אף ה'. ובמקום שהיה ראוי \nשישפע שפע רב ורחמים במדות, ח\"ו מתעורר כח הדין וסיגי הזהב יושפעו אל החצונים והדין \nנגמר. וזהו כניסתם אל תוך הקדושה ולא ממש שיכנסו, אלא תביעתם ולימודם חובות על \nשונאיהם של ישראל וכניסת צעקתם שם להעלות חמה ולעורר דין לנקום נקם ענין זה נקרא \nכניסתם אל תוך הקדושה. ולא לבד השפעת הדין, אלא שאז במקום שהדין מתעורר פני הרחמים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מסתלקים, והחשך והדין גובר, והמדה ההיא [אשר עונות התחתונים תלוין בה. מעסיס \nרמונים] נפגמת עד נטילת נקמה מהענין ההיא. ואז יתגלו הרחמים ויאירו מקום החשך \nוברבוי המים יכבה האש ואין העולם נתון בדין. ובזולת זה המקום ההוא פגום, והוא חשך \nבהסתר פני הרחמים ממנו, והוא פועל הדין. והנה בפעולת הדין אין ספק שתהיה המדה ההיא \nראש לשועלים כי היא מוכרחת להשפיעם הדין לחבל כרם ה' צבאות בית ישראל ח\"ו והדין \nהנשפע להם הוא מזונם שהוא סיגי זהב. והוא סוד דם הנדות [וזוהמא שהטיל נחש בחוה] \nוזהו הפגם שנפגמת המדה ע\"י העונות וזהו כח הקליפה לפגום בשרשים העליונים, ולא שיהיה \nלהם כניסה לשם. וכמו שעוד נאריך בביאור הענין הזה בשער התמורות: \nהקדמה ב' כבר בארנו בשער המכריעים גודל שלימות ההכרעה ומעלתה. והנה לסבה זו כאשר \nגזרה חכמתו שיהיה הת\"ת מכריע בין החסד והגבורה. עוד הוסיף להרבות השלום שיהיה הנצח \nעם היותו ענף החסד יונק מצד הגבורה, וההוד עם היותו ענף הגבורה יהיה יונק מצד החסד. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ובזה נמזגו הדין והחסד המזגה חזקה, עד היות הדין והחסד ענין א' להם. כיצד, באה \nהגבורה להשפיע דין משפעת בנצח והנצח ענף החסד ובטבעו החסד מוזג הדין ההוא מזיגה יפה \nעד שנמתק הדין. בא ההוד לפעול הדין משפיע עליה החסד שפעו עד שנמתק דינה ונעתק אל צד \nהחסד. וכאשר נרצה להעריך גודל ההמזגה הזאת נדענה מתוך דברי דהמע\"ה באמרו (תהלים קלב \nט) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כמבואר בשער י' ולא ט' בפ\"ג. והנה נודע כי ענין \nהנטיה אל הימין או אל השמאל הוא ע\"י ההשפעה הנשפע בהמדות. המשל בזה בהיות השפעת \nהדין גוברת ביסוד יקרא שמאלי ודאי וכאשר יגבר עליו השפעת הרחמים נקרא ימיני. כי \nעיקר ימין ושמאל הוא הפעולה, שאין ימין ושמאל ממש בעליונים כמבואר בשער מהות \nוהנהגה. ולכן כאשר היה הנצח יונק מן הגבורה בסוד ההמזגה הנז' לעיל היה ודאי שמאלי. \nמפני שעם היותו ענף החסד, השפע הנשפע בו הוא היה דין, והוא היה ממתיק הדין ומחלשו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כדי שלא יפעול בכח. וכן כאשר היתה ההוד יונקת מן הימין היתה ימינית, כיון שפעולתה \nבסוד החסד. ועם היות שהיא ענף הגבורה עכ\"ז היה בידה לפעול החסד ההוא בהמזגה יפה \nבינונית. וכאשר גברה ההשפעה בהוד בכח הדין חזרה אל יסודה להיותה דין. ולכן קודם \nהיתה נקראת הוד שעניינה ה' בינה ו' ת\"ת ד' מלכות, הנה הורה על סדר המדרגות על היחוד \nבסוד ההויה ביושר סוד הזכר והרחמים לפי שהיתה נטייתה אל החסד. אמנם כאשר באה ה' \nכדמות ד' להורות על מציאותה מצד הדין שהיא ענף הגבורה כדפי'. וכאשר נטתה אל צד \nהגבורה מכל וכל, נעשתה דו\"ה. שהוא סוד אור החוזר אור המתהפך שהוא דין. ד' על ו' \nושתיהם על ה' להפך להורות על תוקף הדין ומה גם בהיותה ד' דלה ועניה. ובשתי הקדמות \nהאלה אין ספק שנתתרצו הספקות שנסתפקנו שלהי פ\"ק. כי ענין מה שאמר נצח שמאלי והוד \nימיני הוא בסוד המזגה כדפי'. ומה שנאמר והוא צולע על ירכו בהו\"ד מפני שאח\"כ נשפע \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הדין אליה כדרכה. עתה נמצאת לפי האמת הצליעה בהוד. שהנצח נתקן במה שחזר להיות יונק \nמן הימין, אבל ההוד נהפך למשחית מאחר שנשפעת מהדין עתה אחר הצליעה. ואחר שבארנו \nהקדמות האלה בפרק זה נבא לבאר לשון המאמר הנזכר: \n \nשער יז פרק ג\nפרק שלישי: \nוהוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל. פי' יעקב הוא בחי' הת\"ת והוא נמשל אל הגוף \nוכמו שהגוף יש לו מעמידים והם השוקים, כן השוקים העליונים נקראים מעמידי הגוף \nהעליון כמבואר ברוב דברי הרשב\"י. והנה מצד הפגם אשר נבאר כביכול הת\"ת צולע על ירכו. \nכמו שכאשר יפגם הירך בגוף האדם התחתון יקרה לו מקרה הצליעה כן כביכול אל פגם העליון \nמתייחס לו הצליעה. ועם היות שנצח והוד הנז' תרי פלגי דגופא פי' שוים לכאורה, עכ\"ז \nלעולם הנצח למעלה מהוד. ועם היות שלא יתיישב הענין זה בירכים ממש כן נאמר ממראה \nמתניו ולמעלה ופי' הרשב\"י בתקונים (בהקדמה דף ו') שהוא נצח. וממראה מתניו ולמטה הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוד. [לז] ולעולם ניחס הנצח על ההוד. ולכן מאחר שאה\"כ והוא צולע על ירכו משמע על \nירכו ממש ואיזו היא הירך שהת\"ת עליו ממש הוי אומר זה הנצח. שאין לומר שיהיה ההוד \nמאחר שאמר על ירכו על ממש כדפי'. ומפני שהיה באפשרות לומר שיהיו שתיהם, ירכו הוד, \nעל ירכו הנצח. לזה אמר ירכו ולא ירכיו. כאומר שאם היה כן היה ראוי שיאמר ירכיו שהוא \nמבואר ואין בו אריכות. ומדלא קאמר הכי משמע דירך חד הוי. ולדקדק ענין אמרו על, אמר \nדא דרגא רביעאה. או אפשר שנדקדק כן מאמרו ירכו בכנוי אליו ואיזו היא שיתיחס יותר \nהוי אומר זה נצח מפני שהיא דרגא רביעאה נאצלת מן השלישית שהיא הת\"ת ולכן זה יתייחס \nאליו ולא ההוד. עוד אפשר שכוון באמרו דרגא רביעא, שלא נחשוב עם היות שנאמר שהיה אל \nהשמאל שמא אז היתה חמשית וההוד עליה מדרגה ד', לזה אמר דא דרגא רביעאה כי עם היות \nשהיתה שמאלית לא סרה מהיות רביעית לעולם כדפי'. ולהכריח מציאות הפגם בשרשים הנכבדים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אמר דלא אתנבי מתמן בר נש עד דאתא שמואל. והמגלה אל הענין הזה היא שלא נזכר זה בכל \nספרי נביאים עד הנה. ועליה כתיב וגם נצח ישראל כו' וזהו ראיה שהנצח היה נפגם כאשר \nנבאר. כדין אתתקן. פי' כאשר בא שמואל אז נתקן הנצח שהיה חלוש ע\"י הפגם וענין הפגם \nיתבאר. כד אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא וכו'. הנה שרו של עשו רצה לקנטר על יעקב \nולהשפיע דין מהגבורה לעורר כחות הדין מפני כמה סבות אם בטול תורה אם מנשואי ב' \nאחיות, ורצה להשפיע הדין מפנות ערב שהם הדין והחושך שביצחק היא הגבורה ששם אחוזתו \nכי משם יניקת אש של גיהנם כדפי' בשער הגוונים ונקראים הכחות ההם שבגבורה פנות ערב \nבסוד גוון חושך. ויעקב הוה אתכליל ביה כו'. פי' כי הת\"ת הוא המכריע הגבורה לצד החסד \nולכן לא עלה בידו להשפיע דין מן הגבורה אל הת\"ת. ולכן לא יכול ל\"ו לת\"ת לוא\"ו \nשביעקב. וזהו ויעקב הוה אתכליל בסוד שנקרא שמים אש ומים והוא מטה האש לצד המים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כדפי' בשער המכריעין. ויגע בכף ירכו נטיל תוקפא דדינא מתמן פי' מצד הנצח השפיע כח \nהדין החזק. והטעם שעלה בידו הוא מפני שעם היות שהם ג\"כ מעמידי הגוף עכ\"ז הוא נגע \nבהם בבחי' שאינם נכללים בגוף וז\"ש דהא ירכא לבר מגופא. ועוד בבחינת הירכיים שיש שם \nיניקה אל החצונים משם וזהו רמז הקשר היוצא לחוץ. ועם היות שנאמר בכיוצא בזה בזהר פ' \nויצא (דף קנ\"ד.) וכל אחוריהם ביתה, סוף סוף אחור הוי וליה ביה חולקא קצת ומה גם \nכשגורם העון ולכן ביה נטיל ומשם נשפע. ומפני שקשה שסוף סוף הרי הת\"ת נכלל בשש קצוות \nוא\"כ כמו שלא יכול לו בצד הזרוע היה ראוי שלא יוכל בצד הירך. לזה אמר שאין יעקב \nמרכבה בסוד כללות הששה קצוות, שזהו סוד המרכבה בסוד הדעת שהוא ו' כולל ו' קצוות. \nאבל לענין זה מרע\"ה הוא מרכבה כמבואר בשער י' ולא ט', אבל יעקב אינו מרכבה כ\"א \nבבחי' הת\"ת שנק' אדם שהוא ימין ושמאל כלולים בקו האמצעי. וזהו אד\"ם, כאמרו (יחזקאל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל כו' ופני נשר כו' [לח]. \nנמצא שפני אדם אינם כוללים אלא ימין ושמאל. ושעור הלשון דיעקב גופא הוה. פי' שהיה \nמרכבה אל הת\"ת בבחינת הגוף והיא הבחינה הראשונה החצונה, כי משה מלגאו יעקב מלבר דא \nמגופא ודא מנשמת' כמבואר בשע' הנז'. והגוף אינו כולל אלא תרין דרגין ברזא דאקרי אדם \nכדפי' שהיא כללות ימין ושמאל. כיון דנטל תוקפא כו' מיד ותקע כו' פי' השפיע דין \nונפגם המקום ההוא כדפי'. ולא אתנבי ב\"נ. פי' בסבת הפגם לא היתה נתקנת להתראות \nמראותיה אל הנביאים עד שבא שמואל. ולא ששמואל תקן כל הענין כי עדיין הפגם במקומו \nהיה עומד כי לא נתקן עד כמה כאשר נבאר. אמנם נתקן קצת לנבואה. ועכ\"ז אמר וגם נצח \nישראל לא ישקר ולא ינחם פי' אינו חוזר בדינו מפני הפגם הנזכר אלא שכיון שדן את שאול \nלהעבירו ממלך בתוקף הדין שוב אינו מתנחם דהיינו שישפע עליו רחמים כדי לתקן הדין. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והטעם כי לא אדם הוא פי' שאינו ענף מתגלה מהת\"ת הנקרא אדם כדי שיתנחם ויגולו הרחמים \nעל הדין. יהושע אתנבא מהודו של משה. רצה להכריח מכאן שהנצח היא שנפגמה, ואמר הלא \nתראה שיהושע היה תחת משה במדרגה וא\"כ אחר שמשה היה בת\"ת יהושע שהוא למטה ממנו היה \n[ראוי שתהיה] נבואתו מנצח מדרגה ד' מאחר שמדרגת מרע\"ה בת\"ת מדרגה ג' אלא שהיתה \nפגומה כדפי'. נצח ירכא שמאלא כו'. הוקשה לו מהפסוק שאמר נעימות בימינך נצח נראה \nשהנצח אל הימין הפך דעתו. לזה אמר שאדרבא משם ראיה שהיה אל השמאל אלא שדוד תקנו \nוהפכו אל הימין. והכריח כן ממה שאמר הכתוב נעימות בימינך ולא אמר ימינך נראה שהוא \nתפלה שיהיה נצח אל הימין. מ\"ט אתחלש וכו'. אינה שאלה שכבר פירש למעלה, אלא הרדפת \nלשון. מ\"ט אתחלש משום דאתקרב ביה וכו' כדפי' בהקדמה הא', וזו היא סבה שנפגם א\"כ בא \nלתקן עצמו ולטהר דינו ולכן א\"א להנחם. וע\"ד כל מלוי הוי בדינא כו'. פי' בשירותא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בעובדא דעלי ובניו, ובסופו בענין שאול. ותו קב\"ה וכו'. פי' בזולת שהיה נטהר ע\"י \nהדין שהיה משפיע על הצדיקים האלה (היינו בני עלי ושאול וביתו) במקום יעקב, גם קב\"ה \nשהוא בינה היה כולל אותו בהוד כדי שיטהר ויתבטל הדין ההוא. ועל דא שקול שמואל וכו' \nפי' להיות שכלל נצח בהוד נמצא שמואל אוחז בימין ושמאל דהיינו ב' בחינות נצח והוד \nוהוא שקול כמשה שהיה לוי בגבורה ואהרן כהן איש החסד והיינו לעילא פי' למעלה מנצח \nוהוד. ושמואל לתתא בנצח והוד עצמם. דהא שית סטרין כו' נהירין דא בדא וכו'. הוקשה לו \nשזה אינו שקול אלא אדרבא תחתיהם מקבל משניהם כי הוא בהוד כלול בנצח ומרע\"ה ואהרן \nבחסד וגבורה. לז\"א דהא שית סטרין כו', ואחר שאלו מאירות באלו אם כן מה לי נצח ומה \nלי חסד ומה לי גבורה ומה לי הוד הכל אחד מיוחד. ושמואל שהיה אחוז בנצח והוד נמצא \nשקול כמשה ואהרן. ע\"כ פי' המאמר, ונתתרץ הענין הזה על מתכונותו. ואחר שפי' המאמר \nהזה נבא עתה לבאר מאמר א' שלכאורה מנגד לזה: \n \nשער יז פרק ד\n", "en": ""}]}
