{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "77", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/77/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/77/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nבענין קדושת שם בן ד' היותו כולל כל האצילות רבו בו הפירושים יש שפי' יו\"ד איהו \nדיוקנא דרישא דקב\"ה. ה' איהו דרועא ימינא וסטר גופא. ו' איהו כל גופא, ושוקין \nורגלים וברכים וברית קדישא. ה' דרועא שמאלא ושכינת אל. והכי סדרוי יהו\"ה. וכען אית \nלפרשא בכל את ואת כמה ספירן נפקין מנוי בחיזו עינא, והכין סדרוי, וכלא פתגם חד הוא \nוכען אית לון למללא היכא נפיק מהני דיוקני דהני ד' אתוון קדישין נפיק תיקון גופא \nוכו' עכ\"ל לעניינו. והנה לו דרך אחר בשם בן ד'. כי י' כוללת ד' ספירות כתר חכמה \nבינה חסד, ה' גבורה, ו' ת\"ת נצח הוד יסוד, ה' מלכות. ורצה לבאר כי הו' שבתוך הה' \nשהוא מטטרון, ובעיננו ראינו שאין ראוי לומר זה. ויש שרוצים לומר כי ביו\"ד ב' ספירות \nואין סוף. זהו דעת קצת מפרשים בתשובת רבינו האי גאון שכתבנו בשער הצחצחות פ\"א ב', \nולא כן דעת כל המקובלים כי כלם הסכימו פה אחד היות שם בן ד' בספירות לא למעלה מהם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ח\"ו. ומה שרובם פירשו והסכימו הוא כי הי' היא בחכמה, וקוצו העליון בכתר. ה' ראשונה \nבינה. ו' הוא ו' קצוות כשמה, שהם חסד גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. ה' אחרונה מלכות. \nוקרוב לענין זה באר הרשב\"י במקומות רבים וז\"ל (בהקדמת ת\"ז ד\"ה) ידו\"ד איהו, י' חכמה \nה' בינה ו' כליל שית סטרין ה' מלכות עכ\"ל. ולא מצינו להרשב\"י שיאמר שקוצו של יו\"ד \nרמוז בכתר, אבל במ\"א (תקונא ה' דף י\"ט ע\"ב) יש גילוי קצת שפירש יו\"ד קוצא דלעילא \nקוצא דלתתא וגיו באמצעיתא אינון ברזא דאתוון נקודי וטעמי. ופי', כי האותיות הם \nבבינה וקוצו התחתון בבינה, ונקודין בגיו האמצעי בחכמה, וקוצו העליון בכתר שהם \nהטעמים. וכן בפ' אחרי (דס\"ה ע\"ב) וז\"ל קוצא דיו\"ד לעילא רמיזא לאי\"ן עכ\"ל (וכן בפ' \nויקרא ד\"י ע\"ב דקוצא דלעילא מרמז לכתרא עילאה ע\"ש) ואי\"ן הוא הכתר כנודע. אבל ראוי \nשנדקדק לשונו דאמר קוצא דלעיל' וכו' פי' הקוץ העליון הרמז לכתר בבחינתו התחתונה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שהיא הבחי' המתיחד עם החכמה והבינה, שזהו פי' אי\"ן א' כתר י' חכמה ן' בינה כמו \nשנבאר בערכי הכנויים. והטעם מפני שבבחינת עצמו למעלה בערך בחינתו המתייחד בשרשו \nהפשוט אין לו שם ונקודה כדפי' בשער ממטה למעלה פ\"ה, ושם קוצו של יו\"ד הוא בבחינתו \nהמתייחד עם החכמה והבינה כדפי'. וזהו הנמצא בזוהר בפרישת השם בלי שיפרטהו \n(במילואיו) בכל הספירות. ולטעם זה קראוהו שם המיוחד שהוא שם המתייחדים בו כל הי\"ס \nמיוחדים כאחד. זהו דרך א' בשם בן ד' בספירות. עוד כתב הרשב\"י בתיקונים (בהקדמה \nד\"ג.) דרך אחרת בזה. י' כתר, י\"ה חכמה ובינה, יה\"ו חסד גבורה תפארת, יהו\"ה נצח הוד \nיסוד מלכות. וז\"ל ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, \nשיר כפול דאיהו י\"ה חכמה ובינה, משולש יה\"ו דאיהו חסד גבורה תפארת, מרובע ביהו\"ה \nדאיהו נצח הוד יסוד מלכות ע\"כ. והיחס אל האותיות האלה בספירות הוא כמו שבארנו בשער \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ח' שהספירות הם מתחלקות לאלו הג' קוים. א' קו החסד, ב' קו הדין, ג' אמצעי קו \nהרחמים. ולג' קוים אלו ג' אותיות שהם יה\"ו. י' שרש לקו החסד ו' שרש לקו הרחמים ה' \nשרש לקו הדין. והנה הכתר עם היות שג\"כ יצדק בו ו' כמבואר בשלהי שער המציאיות, עכ\"ז \nהוא\"ו הוא בהשאלה, לפי ששורש הרחמים הוא מהדעת, כמבואר בשער ח' פכ\"ה. והי' נרמזת בו \nמפני קטנותה ודקותה והעלמה להורות על העלם הכתר ומעט ההשגה בו כמו שמתייחס אליו \nקוצו של יו\"ד היינו יו\"ד קטנה. אח\"כ הוא יו\"ד בחכמה שהוא שורש החסד. ה' בבינה שהוא \nשורש הדין. אח\"כ הוא יו\"ד בחסד מפני שהיא ענף מהחכמה, ועוד שלעיתים החכמה שוכנת \nעליו כנודע בסוד הרוצה להחכים ידרים. וה' בגבורה מהטעם שהיו\"ד בחסד. והוא\"ו בתפארת. \nאח\"כ י' בנצח מן הטעם שהיא בחסד. ה' בהוד מן הטעם שהיא בגבורה. וא\"ו ביסוד כנודע \nשהוא משך הוא\"ו וכן ו' זעירא מן הטעם שהוא בת\"ת. ה' במלכות כי שם עיקרה שהיא ה' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "האחרונה של שם וזהו יחס בי' אותיותיו י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה אל הי\"ס. עוד פי' הרשב\"י כי \nשם בן ד' במלוי אלפין בחכמה הם י\"ס שהם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים \nשכולל השם בי\"ס כללות נגלה מזה שהוא כלל הנמצאות נגלה בד' מערכות כמו שנבאר בפ\"ג. \nאבל מצד הבינה אינם נכללות אלא בד' אותיות יהו\"ה לבד. והטעם כי כאשר יגביר ויאיר \nאור החכמה בספי' הנה יאיר כ\"ח מ\"ה שעולה אדם ושם זה העולה אד\"ם הורה היות האור אור \nבהיר וזך ומתנוצץ בי' נצוצות. אבל כשהאור מבינה לבד אין הספי' מתגלות אלא בכללות לא \nבפרט. כיצד י\"ה בבינה (שהיא כלל הג' ראשונות) וכן נקרא הת\"ת בן י\"ה בינה אותיות \nדדין כאותיות דדין. ו' כולל שש ספירות. ה' במלכות. נמצאו שאין הספירות מתגלות מעצמן \nאלא אור הספי' נכללות בכלל הבינה והתפארת והמלכות וזה יהו\"ה בכללות אבל יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א הוא מצד אור החכמה ומגלה כל י\"ס יחד בלא כללות כלל אלא הם מתראות כלם. \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וכ\"ז ביאר הרשב\"י בתקונים ושלא להאריך בהעתק לשונו שהוא מפוזר ומפורד לא נאריך. עוד \nביאר הרשב\"י בשם בן ד' במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י, והוא מורה העלם יותר ממלואו \nבאלפין כמו שנבאר בפ\"ג. והטעם כי זהו אור המתגלה מכתר והוא מראה הספי' כלם אך לא \nגילוי עצמי כאשר נבאר. ועם היותם סתומות ונעלמות לא באו נכללות שלא להראות עניות \nבמקום עשירות. והשם הזה ודאי בכתר ולא בבחינת עצמו אלא בבחינתו עם החכמה והבינה, \nולכן בשם זה ג' יודין שהם סגולתא בכתר ג' ראשונות. והיינו בבחינת החכמה שבו יו\"ד \nימינית, ובבחינת הבינה שבו י' שמאלית, ובחינה למעלה מהם היינו היו\"ד הראשונה. ואלף \nשבאמצע וא\"ו היא קרקפתא המכסה על ג' מוחות כזה י. וזהו סוד שם א\"ל המעתיקים אותו \nכך, וכבר פי' הרשב\"י שעולה כמנין א\"ל. שבכתר ג\"כ אית שם א\"ל שהוא חסד עליון. ע\"כ \nהגיע מה שראינו לדבר בשם בן ד' הכולל י\"ס. ואולם בשם בן ד' עצמו בביאור ד' אותיותיו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נבאר בשער השמות: \n \nשער יט פרק ג\nפרק שלישי: \nבשם בן ד' במלואו שפי' בפ' הקודם ביאר הרשב\"י פ' אמור (דף צ\"ב) ולא נעתיק לשונו לבל \nתכבד עלינו העבודה אבל נכתוב מהותם בתוספות מקום שהניח לנו להתגדר בו. והענין כי \nבזולת ששם בן ד' מורה כל כללות האצילות כלו כדפי'. עוד מורה בד' אותיות, כל אות \nואות מהם מורה על כללות השם כלו ר\"ל כולל ג\"כ כל האצילות. והיינו שיו\"ד במלואה הוא \nיו\"ד וא\"ו דל\"ת. היו\"ד הוא בחכמה והוא\"ו בת\"ת והד' במלכות הנה כללות האצילות כלו \nמראש ועד סוף. כי ביו\"ד נכללות ג' ראשונות כמו שפי' בפ\"ב, והוא\"ו בת\"ת כולל שש \nקצוות, והד' במלכות הם עשר ספירות נכללות ביו\"ד במלואה. ולהורות ענין היחוד האמיתי \nיו\"ד במלואה הוא צורת א. כיצד היו\"ד שלמעלה מהקו האלכסוני, והקו האלכסוני הוא ו', \nוהיו\"ד התחתונה בצורת ד'. הרי י' במלואה ואלף הכל א'. ועתה אין תימה בשם אהי\"ה כי \nתחלתו א' ושם בן ד' ראשו יו\"ד, כי יו\"ד ואלף הכל אחד, כמו שנבאר בשער השמות בשם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אהי\"ה בע\"ה. וההי\"ן ג\"כ הכל אחד, ובהם נכלל האצילות כמציאות היו\"ד בעצמה. כיצד \nהעוקץ האמצעי שבין שני צדי הד' דהיינו קוצו של ד' היא י', וכן פי' הרשב\"י בזהר \nבמאמר שנעתיקהו בשער השמות פי\"א יעויין שם. והד' עצמה הרי ד'. והו' שבתוך הד' הרי \nיו\"ד. ובדרך זה לה' אחרונה. ולפעמים מתגלה פרטיות הה\"א בעצם במלואה שהיא במלוי אלף, \nכזה ה\"א. מורה על גילוי הכללות בעצם. והוא\"ו הוא ג\"כ מתמלא באל\"ף הרי כללות \nהאצילות. נמצאו הד' אותיות מגלים ד' מערכות ד' כלליות. להיות החלק בכל והכל בחלק \nלרבוי [הוראת] האחדות. וטעם ד' כללים אלו שהם בפרטיותיהם י' חכמה ה' בינה ו' תפארת \nה' מלכות, לרמוז אל ד' מערכות שנעריך האצילות כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ה בס\"ד. ושם \nביארנו שהאצי' ד' מערכות, מערכה ראשונה חכמה מערכה שניה בינה מערכת שלישית תפארת \nמערכה רביעית מלכות. ולכן ד' אותיות אלו נרשמות ומסומנות בד' מערכות אלו בפרט. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ועיקרן בכל האצי'. והעלמם שהוא מילואם מורה על כללות האצילות הנעלם בתוכם. ומה שנדע \nעוד הוא שהאותיות האלה במערכותם אינו שוה כי האלף מורה על האצי' הנעלם גילוי יותר \nמתגלה מהיו\"ד כי היו\"ד מורה עליו במלואו וזה מורה עליו בפשיטתו כי יו\"ד במלואה הוא \nא' פשוטה כדפי'. ולהיות כי החכמה נעלמה יותר משאר המערכות בא גילוי המערכת שבה \nבהעלם גדול דהיינו העלם מלוי היו\"ד. אמנם ה' מורה עיקר המערכת בעצמה בגילוי עצמותה \nכדפי'. כי ה' פשוטה בלי מלוי כלל מורה על המערכת שבה ובהיותה מתמלאת מתגלה המערכת \nיותר להעטיר הבן הנחמד שהוא וא\"ו. ועוד ה\"א וא\"ו מתמלאים על שני פנים אם באלף אם \nביו\"ד. מטעם כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל\"ף אז יתגלה התפארת הבן \nהנחמד גילוי המערכת במציאות אל\"ף כפי יניקתו מאמו. אמנם כאשר הה\"א תתמלא ביו\"ד כזה \nה\"י אז מורה העלם כמו שבארנו שיו\"ד היא נעלמת יותר מאלף ואז תתמלא הוא\"ו ביו\"ד כזה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וי\"ו מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם. ולפי היות מלוי ו' שבתפארת כן \nתתמלא ה' שבמלכות לפי שקבלתה ממנו לבד. ולפעמים אע\"פ שמלוי הוא\"ו באל\"ף, מלוי הה' \nביו\"ד מורה על שנתגלה ונתעלם כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות \nכולו. ובהקדמה זו יובן כי לפעמים תתמלא הה' בה' כזה ה\"ה. ולפי מה שפי' נמצא שבאו \nגלוי המערכות בג' מינים אם ביו\"ד אם בא' אם בה' וכל א' נעלם יותר מחבירו. י' נעלמת \nמכלם שלא יתגלה בה כללות האצילות אלא ע\"ד המלוי. וכשיתמלא הוא\"ו ביו\"ד אז נמצאו \nהענין נעלם מנעלם כי יו\"ד פשוטה נעלמת בוי\"ו ויו\"ד עצמה צריכה אל מלוי. והטעם לפי \nשהמערכה המתגלית במלוי היו\"ד הוא מערכת האצילות הנעלם בחכמה והוא נעלם תכלית ההעלם. \nוכאשר יתגלה בבינה שהוא ה' או בתפארת שהוא ו' או במלכות שהיא ה' אחרונה לא יתגלה \nבעצם אלא בדוחק גדול, לפי עומק המדרגות מכח שפע אור הכתר כמו שראוי אל הדקות שהוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בחכמה. ולהיות שהחכמה נעלמת ואין ראוי שיתגלה המערכה אלא בעצם ההעלם ר\"ל בצורת י' \nולא בשאר האותיות. ולכן אין ליו\"ד מלוי בלתי היו\"ד ולא תתמלא לא באל\"ף ולא בה', \nבלתי אם תהיה תיבה שלימה דהיינו י\"ה שהה' הוא שם והיכל אל הי' שבתוכה וכמו כנוי \nאליו ואל השם שבתוך הספירה כאשר יתבאר בשער הבא בע\"ה. אמנם הה\"א תתמלא באלף ויו\"ד, \nולדעת קצת גם בה\"א אחרת. וכן ה' אחרונה וכן הוא\"ו. אמנם נגלה המערכת בעצם גוף ההי\"ן \nבלי (גילוי) [מילוי] כדפי'. ויצאו מכלל שאר האותיות כי יו\"ד וא\"ו אין בעצמותם גלוי \nמערכת כלל אלא במילואם. משא\"כ בההי\"ן שההי\"ן עצמה מתגלים בצורת המערכות כדפי'. \nשבצורת ה\"א עצמה יש צורת יו\"ד דהיינו צורת א'. והטעם כי היו\"ד והוא\"ו שהם חכמה \nותפארת הם זכרים שכן נקראים אב בן, והבינה והמלכות הם נקבות שכן נקראים אם בת. \nוידוע כי התולדות וההויות הם בזכר בהעלם גדול כי במוח הזכר תלוים הבנים. כנודע משל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הזרע הנעלם בזכר ומתגלה בבטן המלאה ע\"י יחוד הזכר והנקבה והיא מגלה הפעולות בעצם. \nולכן החכמה והתפארת נעלמות בהם ההויות דהיינו המערכות הכוללות האצילות ואין מתגלה \nבהם בלתי בהעלם גדול ע\"י המילואים היינו אחרי צאת הפעולות מאתם ויוצאין מהם כדמיון \nמלוי האות שהוא יוצא מן האות וחוץ מן האות כנודע. אמנם הנקבות שהם ההי\"ן מראים \nהפעולות בעיבור בתוכם דהיינו מציאות צורת ה' עצמה ומראים יותר בצאתם מאת פניהם \nדהיינו המילואים. ואין שאלה שהרי הבינה היא נעלמת יותר מהת\"ת, וא\"כ למה באו בגילוי \nהמערכת בבינה יותר מהת\"ת. זו אינה שאלה, כי הבינה בערך החכמה הוא נקבה והתפארת בערך \nהמלכות זכר ולכן נדון כל א' לפי ערכו. ואחר שנתבאר ענין החילוק שבין א' ליו\"ד כי \nאלף מגלה יותר מיו\"ד וא' נקבה בערך יו\"ד לא ירחק ממנו הטעם של שם בן ד' מלוי יודי\"ן \nבכתר ומלוי אלפי\"ן בחכמה כי זה מגלה יותר מזה. ע\"כ הגיע מילוי האותיות שם בן ד' כפי \nהמושג אלינו מתוך דברי הרשב\"י פ' אמור הנ\"ל: \n \nשער יט פרק ד\n", "en": ""}]}
