{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "78", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק רביעי:", "hebrewTitle": "פרק רביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/78/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/78/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק רביעי: \nאחר שבפרקים הקודמים ביארנו דעת הרשב\"י ע\"ה ששם בן ד' כולל כל האצילות. נבאר עתה \nענין אחר שביאר לנו בזה ששם בן ד' הוא בכל ספירה וספירה. וז\"ל בתיקונים (תקונא מ\"ב \nדפ\"ב.) לאו ספי' דלית תמן ידו\"ד יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. והנה כפל השם בפשיטותו ובמילואו \nלגלות לנו כי כמו שיתיחס השם בפשיטות בכל ספי' וספירה כן השם במלוי בכל ספירה \nוספירה הכל לפי הבחינות שפי' בפרקים הקודמים. אבל ראוי לחקור אם אמת ששם בן ד' בכל \nספירה וספירה. א\"כ במה יתחלקו הספירות בשמותם. והענין הזה בארו הרשב\"י ע\"ה בתיקונים \nבמ\"א (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל ת\"ח תשע זמנין איהו יהו\"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה \nואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה. ואילין אינון נקודין דמחייבין כל ספירה וספירה. ט' \nנקודין אינון. חד יהוה, תנינא יהוה, תליתאה יהוה, רביעאה יהוה, חמישאה יהוה שתיתאה \nיהוה, שביעאה יהוה, תמינאה יהוה, תשיעאה יהוה [בשורק (דהוא מלופים). מלכות יהו\"ה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כלילא מכלהו]. קמץ אתקריאת בנקודה דא יהוה מסטרא דכתרא עלאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו \nסתים במחשבה דלא ידע ב\"נ מה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתים במחשבה עלת העילת \nקרינן ליה. ואתקריאת פתח כנקודה דא יהוה מסטרא דחכמה דבה אתפתחת ואתגליא מחשבה \nסתימא כגוונא דא לעילא כדיוקנא דא א לתתא כדיוקנא דא א. ותרין נקודין אלין אתגליאו \nבאימא. [בכתרא עלאה סתימין אינון] ואתעבידו צירי יהוה עלייהו אתמר וייצר ה' אלדים, \nכי ביה ה' צור עולמים. צייר תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי. סגו\"ל דא חס\"ד דביה \nשכינתא איהי סגולתא לעילא סגול לתתא יהוה סגולתא ורחימא מסטרא דימינא. שבא כגוונא \nדא יהוה מסטרא דשמאלא. כי באש ה' נשפט, ותפול שב\"א ותקחם. טוב תתי וגו' שבה עמדי. \nדאיהי שכינתא דאתקריאת שבא מסטרא דשמאלא. ואתקריאת חולם כג\"ד יהוה מסטרא דעמודא \nדאמצעיתא. משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כל מרגליתא יקירא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "היא בחולם הה\"ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום. חיריק אתקרי' מסטרא דשוקא ימינא \nכגוונא דא יהוה ביה חקירה. החקר אלוה תמצא. ואיהו הקרח הנורא קרח מההוא נורא דאיהו \nעמודא דאמצעיתא. שרק הוד אתקרי כג\"ד יהוה מתמן אתקריאת שכינתא שרק קשר המרכבה ואיהו \nהוד דמשה דביה אשתלימו. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית. כחושבן ה' דילה אשתאר \nו\"ד ד\"ו פרצופין עליה אתמר י' אמות אורך הקרש, קרש קשר. שרק יההיווהו דא צדיק דאיהו \nקושר המרכבה דאיהו שכינתא עם קב\"ה הדא דכתיב כי כל בשמים ובארץ ודא דמתרגמינן דאחיד \nבשמיא ובארעא. ועליה אתמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, זרע אמת הוא ודאי דאתמר \nביה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. איהו זרע ושכינתא עזר הה\"ד אעשה לו עזר כנגדו. כל \nאלין נקודין אתחייבו בשמא קדישא מסטרא דתשע ספירן. ומלכות כללא דכלהו, אהבת \nכלולותיך עכ\"ל. וכוונתינו בו מבוארת היות הספי' נחלקות בנקודתן כמו שסדר הרשב\"י \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ע\"ה. ועכ\"ז לא נאסוף ידינו מלבאר בו קצת. אמר ואיהו יהו\"ה במלכות בלא נקודה כבר פי' \nבשער מהות והנהגה ובשער הגוונים, שכל הספי' משפיעים במלכות ועל ידה הם מראות \nפעולותיהן, וכן הענין בנקודות שהיא מקבלת כל הנקודות מהספירות להראות פעולותיהן. \nוכפי קבלתה מלמעלה כן פעולתה (לשוב) [לטוב] או למוטב. ואלין אינון נקודין דמחייבין. \nאין ענין הנקודות בספירות נקודות ממש, אלא הכוונה שאין רוחניות הספי' נגבלת אם לא \nבנקודות האלה, וז\"ש ואלין אינון נקודין דמחייבין וכו'. מסטרא דכתרא עילאה. כבר \nביארנו מעט המאמר הזה בשער ח' פ\"ב בס\"ד ועכ\"ז נבאר אותו הנה בקצרה. קמץ מלשון העלם \nמלשון (ויקרא היב) וקמץ הכהן והכוונה כי כמו הקומץ שהאדם סותמו אין מי שידע מה \nשבתוכו כן כ\"ע הוא קמוץ וסתום ואין מי שמשיג מה שבתוכו. ומאן דאיהו לגו. פי' אין \nהמשל דומה לנמשל, כי הקומץ הסתום פעמים שלא יהיה בתוכו דבר כי השכל לא ישפוט אם יש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בו או אין בו כלל. לז\"א שאין כן בנמשל דהיינו הכתר. כי לא מפני העלם האין סוף \nשבתוכו יכחיש האדם מציאותו ח\"ו, וז\"ש ומאן דאיהו לגו סתום במחשבה. פי' מציאותו לא \nיוכחש כלל ועיקר. אלא מי שהוא בתוך הכתר הוא סתום בכתר שנקרא מחשבה. עלת העלות כו' \nפי' שהוא עילה לכל הספי' שהם עילות לכל העלולים מהם, והכוונה מאציל הספירות. ואמר \nקרינן ליה. פי' כי אין השם הזה מורה על עצמותו ח\"ו כי אין שם שיגבילהו כדפי', אבל \nהוא שם מושאל שאנו מכנים אותו כן להבחין כשאנו מדברים בעילה או בעלולים. ואתקריא \nפתח וכו' הכוונה כי חכמה פותח ומגלה הקומץ. ולא שיתגלה בחכמה ח\"ו כי שם ג\"כ אין \nהשגה, אבל הכוונה שהחכמה מגלה הכתר במה שהאציל הבינה. וזה כיון בצורת א' וקוץ עליון \nכתר וקו האמצעי חכמה וקוץ תחתון בינה ובבינה הם מתגלים. ותרין נקודין אלין וכו' פי' \nקמץ ופתח נעשו צירי בבינה, כי היא המגלה את כל העליון ולכן נקראת שכינה כאשר נבאר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בשער ערכי הכנויים. והכריח כי הציר\"י בכח כתר וחכמה מן הפסוקים כאשר נבאר. שבפסוק \nא' אמר וייצר שהוא ציר\"י. ירצה כי באותו הציר\"י היה אצילות ה' אלדים שהוא בינה \nשנקרא ה' בנקודות אלדים. ויורה ג\"כ אל הצירי שתי יודי\"ן שבוייצר. ומפני שפסוק זה \nאינו הכרח גמור כי אדרבה משם נראה שהבינה יצר כפשוטו. וגם נפרש צירי בבינה ונאמר \nוייצר ה' אלדים כי ציר\"י שבבינה יצר. ואין הכרח כי כבר פירשו באדרא בסוד וייצר \nדהיינו צר צורה גו צורה כמבואר בספר אור יקר בס\"ד. לכן הכריח הענין מן הפסוק כי ביה \nה' צור עולמים. והכוונה כי בי\"ה שהוא חכמה צייר ה' שבהכרח הוא כתר. ופי' עולמים, \nלרמוז עלמא דין מלכות היא המקבלת הנקודות כדפי', ועלמא דאתי בינה כי היא קבלה שני \nנקודות עליונות ואתעבידו ציר\"י. ומזה יוכרח כי פסוק וייצר כוונתו כדפי' היות ציר\"י \nשתי נקודות עליונות כתר וחכמה. ומענין האידרא אין קושיא כלל כי יו\"ד של שם בן ד' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שבכתר יו\"ד אחת ויו\"ד שניה של זעיר היא יו\"ד של חכמה דהיינו רישא דזעיר, ויעויין \nשם. ובכל השמות האלו כוונת הרשב\"י גם להכריח היות המלכות ג\"כ נקראת כן על שם אותה \nהמדה וז\"ש עלמא דין דהיינו מלכות, ועלמא דאתי דהיינו בינה. הנה יוכרח מזה היות \nהמלכות מצד הבינה נקראת בנקודת ציר\"י. וציר\"י היינו קמץ ופתח וממנו יוכרחו השתים \nכנודע כי היא מקבלת ג' ראשונות ע\"י הבינה ולכן ע\"י הציר\"י מקבלת הקמץ והפתח. וזה \nכוונתו בכל הנקודות לבאר המלכות, כענין אמרו בסגול סגולתא לעילא סגול לתתא, וכן \nבשבא וכן בכולם כאשר נבאר. סגול דא חסד כו' סגול הוא מלשון סגולה כדכתיב (שמות יט) \nוהייתם לי סגולה וכו'. והסגולה מורה על האהבה כמו האדם שהדבר החשוק לו מסגלו \nומעלימו להיות לו סגולה. ואהבה הוא בחסד. סגולתא לעילא כו', מבואר כי המלכות יש לה \nמציאות למעלה כתר על שני ראשים, או למטה משני ראשים שהם גדולה וגבורה. שבא כג\"ד כו' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כי בא\"ש אותיות שבא ואש מורה דין, וכן ותפול שבא ותקחם מורה על תוקף הדין. ופי' טוב \nתתי וכו' ושם היה בענין רחל לרמוז כי הם ג\"כ במלכות. חולם מסטרא דעמודא דאמצעיתא. \nכבר נתבאר כי לפעמים המלכות הוא עטרה על הת\"ת ואז נק' עטרת תפארת ואז היא חולם על \nוא\"ו ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכשהיא עטרה על ראשו משם רועה \nאבן ישראל פי' זן אבהן ובנין (ת\"א בראשית מ\"ט כד). כי אפילו יעקב יונק ממנה כדפי' \nבשער המציאיות. ואז היא מרגליתא יקירא. והביא ראייה מפסוק לשם שבו ואחלמה. כבר \nבארנו בשער הגוונים כי כל האבנים הם משולשות במלכות מחיבורא דאבהן. והנה לפ\"ז לשם \nמצד החסד, שבו מצד הגבורה, ואחלמה מצד הת\"ת. ועוד הביא ראייה מונחלמה כו', והחלום \nמצד המלכות כדפי' בשער המכריעים פ\"ה. חירק כו' ביה חקירה כו' פירושו בנצח לא \nמצאנוהו והוא זר אצלנו ואין מזה המאמר הכרח כי אפשר לומר בו הכונה על המלכות והיא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בעצם חקירה כי שם נחקרים כל הדברים וכן קרח הנורא שהיא קרח מנורא שהוא הת\"ת. ואם \nיתפרש בנצח יהיה מטעם שבו העצה ודרך העצה לחקור הדברים. שרק כו' ה' בריחים מהי' \nבריחים שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד [ויסוד נכלל עם הת\"ת]. והם נחלקים ה' לצלע \nהימין, וה' לצלע השמאל. כיצד גבורה ובה כח גדולה, הוד ובה כח הנצח נכלל עמה הרי ד'. \nות\"ת לפעמים מטה לדין או לפחות קצתו שהוא היסוד הרי ה' לצלע המשכן השנית. והנה \nנשלמו ע\"י ההו\"ד כי הוא האחרון מחמשה בריחים שהם לקרשי וכו' וכן עולה ה' של הוד, \nנשאר מהוד ו\"ד שהם ד\"ו פרצופין והם ת\"ת ומלכות. והוד בעצמו בה' שהיא חמישית לבריחים \nוהיינו שלשה נקודות זו על גב זו מקושרות. עליה אתמר י' אמות אורך הקרש שהוא ד\"ו \nעשר. הקרש הקשר שהוא ההוד קשר וסוף הבריחים כדפי'. ונקראת השכינה קשר המרכבה על שמה \nשהמלכות קושרת המרכבה ומייחדת אותה א\"כ נמצא בזה קש\"ר קר\"ש שרק הכל א'. שורק בוא\"ו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והוא בצדיק כי הראשון בלא וא\"ו עולה קשר וזה עם וא\"ו עולה קושר והוא הקושר מלכות עם \nת\"ת והיינו דאחיד וכו'. וכן נקרא זרע כי הוא מעבר הזרע להכלה וכן נקראת הכלה עזר \nכנגדו. וכ\"ז ע\"י הקוש\"ר שהוא השור\"ק. אהבת כלולותיך פי' הכללות הנעשה במלכות ע\"י \nהספירות כי נכללת מכלם כדפי'. ע\"כ פי' המאמר הזה. והנה נתבאר מתוך דבריו היות שם בן \nד' בכל ספירה וספירה ויבחנו השמות לפי נקודתם כמבואר. ועתה נתיישב הענין הזה אל \nהשכל לאמר שכל הספירות הם נכללות בשם בן ד' והוא שם העצם כדפי'. ולפי שכל ספירה \nכלולה מי' לכן בכל ספי' וספי' הם י' ספירות. והאמת שלא ישתוו י' ספירות שבכתר עם י' \nשבחכמה וכן לכל שאר הספירות אלא ישתנו לפי בחינת פעולתם וכן המלכות כמו שפעולותיה \nהיולית לפי קבלתה כן י' ספירותיה יהיו פעולותם בלתי מסומנות. וכן לכל ספירה וספירה \nנקודה המורה שנוי י' ספירותיה מחברתה כדמוכח לעיל. ואל ידמה המעיין היות ממש אותיות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בספי' ח\"ו כי החושב כן מגשים חלילה וחלילה. אבל הכונה כי אין כלי שיגביל רוחניות \nהספירות אם לא שם זה. ולא שהספי' נגבלות ח\"ו שאינם דברים נגבלים כאשר הארכנו בשערים \nהקודמין, אבל הכונה כי אין לנו מקום ושם לכנותם שיתייחס השם ההוא אל רוחניותם אלא \nהשמות האלה שם אחד כולל לכלם. ושם זה וגילה לנו רוח הקדש שאין דבר שיגביל אלינו \nהרותניות ההוא אם לא בעשר שמות שם בן ד' הנחלקים לפי נקודתם. ואין ספק ששמות אלו הם \nהיכל וכלי מקבל ושואב רוחניות הספירות כמו שהיה ב\"ה היכל אל השכינה. וכאשר נזכיר \nכנוי מהכנוים המתייחסים אל הספי' ונכוין אל שם נקודתם דהיינו הוייה הנז' מעורר הכת \nהעליון, אם לא יהיה איזו סבה מונעת כאשר יתבאר בשער הכונה בס\"ד. ובזה ניצול האדם \nמעון ונכון לבו בטוח בה'. והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה בס\"ד בילא\"ו: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שער כ פרק א\nשער עשרים הוא שער השמות: \nהנרצה בשער זה הוא לבאר י' שמות שאינם נמחקים שייחסנום בי\"ס בשער א' פ\"י. ויחדנו \nלהם שער בפ\"ע מפני שהדרוש הוה אינו מתיחס עם הקודם, שבשער הקודם היה עסקנו בשם העצם \nועתה יהיה עסקנו בשאר השמות שאינם נמחקים: \n", "en": ""}]}
