{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "86", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שלש עשרה:", "hebrewTitle": "פרק שלש עשרה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/86/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/86/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שלש עשרה: \nהשם התשיעי א\"ל ח\"י ושד\"י, שהשמות הללו מיוחסים אל היסוד. וכתב בעל ספר האורה הטעם \nשנקרא יסוד א\"ל ח\"י לפי שהוא סוף תשע ספי' הנקראים ט' אספקלריאות והוא המושך מכל \nהספירות מדת החסד והחיים למדת אדנ\"י כמו שהודעתיך. לפי שמושך מדת החסד נקרא אל, \nולפי שמושך מדת חיים נקרא ח\"י, וכאשר נתחברו יחד החסד והחיים נקרא אל ח\"י עכ\"ל. \nופי' מדת החיים היא מן הבינה. וקרוב לענין זה נתבאר בשער א' פ\"י ושם הארכנו כי עיקר \nשם היסוד הוא שד\"י משני מאמרים מהזהר. [ג]. וכן מצאנו עוד להרשב\"י ע\"ה מקומות רבים \nשם שד\"י אל היסוד. וז\"ל ברעיא מהימנא (תצא דף רפ\"ג) [אבל] מסטרא דאילנא דחיי שדי \nאיהו יסוד עכ\"ל. ואמר מסטרא, מטעם כי שם פי' כי שדי הוא מטטרון והוא משמש למטה \nכיסוד כדפי' בשער אבי\"ע בפ\"ד, ועתה אמר כי למעלה מצד הספירות דאילנא דחיי השם הזה \nהוא ביסוד. עוד נמצא שם זה במלכות אבל מצד הצדיק. וז\"ל (ברע\"מ פינחס דף רנ\"ז) \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דיהו\"ה. ומסטרא דצדיק רזא דברית \nאתקריאת שדי. שדי חותמא דמלכא דאיהו יהו\"ה עכ\"ל. ופי' מצד שם בן ד' נקראת מזוזה, \nפי' שער, כי המזוזה והשער להכנס לשם בן ד' היא המלכות. ומצד הצדיק, פי' יסוד צדיק \nשהוא ברית מילה, נקראת שד\"י, פי' חותם הנחתם מצדיק אל המלכות בסוד היחוד הוא שד\"י. \nוהנה צדיק מושך עליה כח הת\"ת ונקרא שד\"י חות\"ם יהו\"ה. עוד מצאנו בתקונים (בז\"ח דף \nקי\"ט) שיחס הרשב\"י ע\"ה שם זה ג\"כ למטטרו\"ן. כי מאחר שאומנותו ליחד בימות החול כדרך \nהיסוד בימים טובים כמו שבארנו בשער אבי\"ע בפרק ד\"ה, לכן יתיחס אליו השם הזה שהוא \nמתיחס אל היחוד כמבואר לעיל: \nהשם העשירי אדנ\"י. שם זה מתיחס אל המלכות והיא נקראת מפתחות החצוניות בדברי הרשב\"י \nע\"ה פעמים רבות. והטעם כי שם הזה הוא פתח הכניסה אל שאר הספירות. ובשם זה ביאר בספר \nהאורה מלשון אדנ\"י המשכן לשון [בית] קבול כי שם אוצר (ובית) קבול לשם בן ד' ולכל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הספי' כנודע. עוד כתב שם וז\"ל ששם אדנ\"י אותיותיו מורות על ממשלתו ועניינו. כיצד, \nא' שבו שהוא סוד אהי\"ה שהוא למעלה. יו\"ד שבו הוא סוד יהו\"ה שהוא שוכן בו. ד\"נ שבו \nהוא סוד נ\"ד שמות ההוי\"ה שהם סוד כל מיני שפע ואצילות וקיום לכל הנבראים שבעולם. \nנמצאת למד, כי כל הממשלה והשלטנות ביד אדנ\"י. ולפיכך הוא מורה לשון אדנות שזה השם \nאדון כל הארץ בכח יהו\"ה השוכן בו עכ\"ל. וענין נ\"ד הויות שאמר נבאר אותם בשער פרטי \nהשמות פי\"א בס\"ד. ור' משה בספר השם פי' בענין אחר וז\"ל השם הזה הוא ראשון ובית שער \nליחוד ליכנס בו ממטה למעלה. והוא סוף היחוד מלמעלה למטה. לכן נחשב ראשון ועשירי. \nולכן תחלתו א' וסופו י', ונעוץ סופו בתחלתו. והוא ראשון והוא אחרון. והאותיות הדין \nכלולות בו. לומר שהכל בו. ולפיכך נקרא אדני עכ\"ל. ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ג) ענין \nנא\"ה בשם זה וז\"ל. כד סליקת סליקת [באימא דאיהי א' מן אדנ\"י אהיה, ועל מאן סליקת) \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. כריכא ביה כעזקתא באצבעא. וסליקת בד' מאדנ\"י דאינון \nתרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליקת לאת יו\"ד דאיהו אבא חכמה י' עלאה. בגין דמתמן \nאתנטילת. הה\"ד יהו\"ה בחכמה יסד ארץ עכ\"ל. וכוונתו כי המדה הזאת מתייחס אליה י' \nבסופה, והוא המורה על עצמותה. אמנם תעלה דרך המעלות עד למעלה לקבל שפע. ומעלתה שם \nעליונה עד אין תכלית וסוף. ודרך עלייתה הוא דרך בית אימא. ולפי היות כללי עלייתה \nעיקר הבינה שהיא אמא ומכחה הוא תחלת התעוררותה לעלות, לכן בא בשמה בראשונה א' \nלהורות על אלף מאהיה שבבינה, כי כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר שה\"ש והעתקנהו בפ\"ב. ועל \nמאן סליקת. פי' דרך עלייתה באיזו דרך הוא. דרך האמצעי. וזה רצה באמרו על עמודא \nדאמצעיתא דאיהו ו'. דאיהו כריכא וכו'. כי עלייתה לבית אביה בסוד (משלי יב ד) אשת \nחיל עטרת בעלה. והיינו שהיא כטבעת בראש האצבע י' על ו'. וכן רמז שלה עליו בהיותה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עולה כמבואר בתקונים שם. וסליקא בד'. דהיינו שהיא עולה על נצח והוד דרך בעלה, ועל \nחסד וגבורה דרך בעלה. עד עלותה אל הי' שהוא אבא. זהו (חילוק) [סילוק] אותיות השם \nאדני. עוד מצאנו [נא] בשם זה, ובשם בן ד'. היות זה היכל לזה. כדמיון ת\"ת ומלכות. כי \nהשמות הם הספי', והספי' הם השמות, ואין חלוק ביניהם כלל. ונודע כי המלכות היכל \nומעון לת\"ת, שבה מתראה ומראה חייליו כנודע. ואותיותיו של זה כאותיוו של זה. ד' כנגד \nד'. ד' פנים וד' כנפים. ודבר זה נתבאר בזהר פ' פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל. אדנ\"י האי \nאיהו רזא דמשכנא גוונא דרזא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב הנה ארון הברית אדון כל \nהארץ. אדון כל הארץ, דא איהו רזא קדישא דשמא דאל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד, ודא איהו כגוונא \nדרזא דשמא קדישא עלאה יהו\"ה, ואתוון אלין כגוונא דאלין. א' איהו רזא דיו\"ד כגוונא \nדא א' הא אוקמוה. ד' איהו רזא ודא כגוונא דדא. וכלא רזא חדא וגוונא חדא. נ' איהו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "רזא דאת ו'. ואע\"ג דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה. נ' ו' איהו \nבאמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה' איהו רזא דאת יו\"ד, בגין דהכא יו\"ד דא איהו רזא \nדחכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אתוון אלין באלין כו'. וכלא חד. וכלא איהו \nרזא חדא באתוון קדישין עכ\"ל. וכוון הרשב\"י ע\"ה בזה, ליחס ד' אותיות הלבוש אל ד' \nאותיות המתלבש בהם. כיצד א' לבוש אל היוד כי כלם ענין א', כי א' (מתחיל) [מתייחס] \nביו\"ד. דהיינו עוקץ העליון של הי' הוא י', ואח\"כ מתרחב גוף היוד שהוא כמו ו' שבאמצע \nהאלף, ואח\"כ עוקץ התחתון של הי' שהוא י' כמו י' תחתונה שבאלף. וכמו ששלשה עניינים \nהאלה בי' רומזים אל ג' ראשונות כדפי' בשער שם בן ד' פ\"א, כן הא' רומזת לג\"ר כדפי' \nשם בפ\"ד בס\"ד. הנה מתייחס י' בא'. עוד מתלבש ה בד'. ידוע כי ד' וה' הכל אחד, אלא \nשזה מורה הוא\"ו קטנה שבתוכה וזה מורה עצם הבינה. כאמרו ה' ד' הות כדפי' בפי\"א. עוד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מתלבש ו' בנ'. והוקשה לו כי נ' במלכות והוא\"ו בת\"ת, ותירץ כי הנו\"ן אותו הקצת הפשוט \nשבה הוא רמז אל הוא\"ו. עוד מתלבש יו\"ד בה'. וזה מבואר כי ה' וי' במלכות הכל א', \nולכן אמר איהו חכמה זעירא וכו' כי י' מתלבשת בה' והיא נקראת חכמה זעירא. ועם היות \nשדרך היו\"ד להתלבש בה', וכאן ה' מתלבשת בי'. אין בזה דבר כי כמה פנים לפנים \n[הנוראים] וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. ולכן מה שהוא אחור לענין זה הוא פנים \nלזה, ומה שהוא לבוש לזה הוא מוח לזה. ע\"כ הגיע הנרצה בשער זה בענין פי' השמות שאינם \nנמחקים. אמנם מה שנמצא התחברות ב' או ג' שמות יחד כגון אל אלהים יהו\"ה, וכגון אלהים \nאל חי, וכן א\"ל שד\"י, וכן אלהים אדנ\"י, וכיוצא בהן, הוא להורות על חבור המדות לפי \nפעולתם וההזדווגות והשפעות המדות אל הדבר הנרצה שם. וקצת מהם יתבאר בערכי הכנויים \nב\"ה. והנה נשלם הפרק ונכלל השער הזה תלו\"ל: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער כא פרק א\nשער כא הוא שער פרטי השמות: \nהנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין גדול ונפלא שנמצא ברוב דברי המפרשים ובפרט בתפלת ר' \nנחוניא בן הקנה ייחס שם שמות מיוחדים ומפורשים אל הספירות כמו שם ע\"ב ושם מ\"ב ושם \nי\"ב וכיוצא בהן. ורצוננו לבאר אותם כל אחד ואחד מוצאיו ותכונתו לכל אשר תשיג ידינו \nלמצוא בהן מי שידבר בהם בין רב למעט, כי דברים אלו הם מסורים בקבלה ולא ניתן להוסיף \nבהם ולא לגרוע: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרק ראשון: \nקודם שנכנס בביאור פרטי השמות נקדים בפרקים אלו בלתי מושגת הבנתם. וכאשר יראה \nהמשכיל ענין זה יחשוב הקדמה יקרת הערך בכלל השמות האלה כי בהשכיל בדעתו היות השמות \nאלה רתוקים מהמדע והתבונה וכמעט בהם ימצא תיבות בלתי מובנות בלתי מוגבלים בהוצאת \nהפה שידמה אותם היות מעשה נערות או דברי הבאי ת\"ו. חוייבנו להזהיר לבל יהיה כחושב \nרע וידע באמיתות כי אדרבה מעלתם גדולה ועליונה וחקוקים כלם במקום העליון. ומקורם \nעולה דרך מעלות הסולם מעלה מעלה עד הגיע אל המקור המורה על עצמות הספי' ורוחניותם. \nונשמת האותיות האלה הם עצמות הספי' בפנימיותם ושמות המונחים אליהם המבוארים בשער \nהקודם שהם לבוש אליהם כמבואר שם פ\"א. ולפיכך הם קדושים שאינם נמחקים. אמנם שמות \nהאלה וכיוצא אשר יש שיהיו גלויים אל הקדושים משרתי עליון והנביאים המדברים ברוח \nהקודש ומהם קבלוה התנאים והאמוראים וקבלת איש מפי איש עד למרע\"ה מסיני מפי הגבורה. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והנביאים ע\"ה היו משיגים דרך אותם האותיות בהתבודדות גדול וזכות הנשמה הטהורה אותו \nהרוחניות המתלבש באותיות וסדר יחוד המדרגות אחת אל אחת מקבילות הלולאות משולבות אשה \nאל אחותה ואיש באחיהו ידובקו ובם מכירים קשר העולמות ומוסיפים ידיעה על ידיעתם והיו \nיודעים כחם ושמושם, לא להשתמש בהם ח\"ו אלא לדעת יכולת קונם. ומרוב הצרות נסתמו עיני \nחכמים ונתמעטו הלבבות ודורשי התורה נחלש כחם מהשיג פשטי הדברים, כ\"ש בידיעת הקבלה \nהעיונית הספי', כ\"ש קבלה המעשית, עד שלא נשאר בהם עוצר כח נגד הצרות כ\"א הרשב\"י ע\"ה \nוחביריו שעמדו וגילו כבשונו של עולם. וגם דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה \nקשה כי יודעים אנו בבירור כי אין שכלנו הדל מגיע לקצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה \nהזאת, וכל דבריו נעלמים תכלית ההבדל וההעלם. אכן ע\"י הכאת פטיש השכל בקושיות \nוקליפות שעל ההלכות יצא לנו אור מארובות דקות כסדקי המחט. עוד היתה סבה אל קבלה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המעשיית אשר היתה גלויה בימי הרמב\"ן ע\"ה והרב ר' אלעזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף \nגיקאטלייא ועמודי עולם כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא \nזוטא. וכל זה (גרמו) [אבדנו] בעונותינו, כי הם בעצמם לא רצו לגלותם לפי שראו אנשי \nחסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, כמו שראינו \nבאותם שהיו אחריהם הרבה וקרובים אלינו כמו יוסף דיליריינא וכיוצא בו המחריבים בית \nאלהינו ומרבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים \nבספרי הקדמונים זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון. וממה שראוי לדעת כי כל האותיות \nהם תלוים בשם בן ד' עד שכמעט קצת האותיות קונה מציאות דומה לו כמו הא' שצורתה שני \nיודי\"ן וא\"ו שעולה כ\"ו כמספר השם. וכן ל' רומז כ\"ו וכן ט' וכן ק'. ואל זה הענין \nירמוז צרוף האלפא ביתות עם שם בן ד' וצרוף הנקוד להחזיר הדברים אל מקורם ולהשפיע \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עליהם מהמקור העליון. ולהיות כי הדברים הרוחניים והחוטים השלהביות יתחלקו לפי \nמקורם. וזה יורה הנקוד כנרמז לעיל בשער שם בן ד' פ\"ד. לכן יוכרח שיצטרף אות השם עם \nאות האלפא ביתא ושתיהם עם כל הנקודים אשר יוכלון שאת להיות רומזים אל כל המקורות \nפרטיים וכללים להיותם נשפעים מהמקור העליון. ובדרך צרופם נחלקו המקובלים. קצתם לא \nרצו לגלגל צירופו אלא ע\"י ה' תנועות המבטא שהם נטיריקון וא\"כ יעלה צרופו בכל אות \nואות כ\"ה תיבות פנים וכ\"ה תיבות אחור. ובעל הסברא הזאת הוא מחבר ספר הניקוד כשהזכיר \nסדר הזכרת שם בן ד'. וראינו להעתיק לשונו הנה ואף אם הוא ארוך להיות כי הוא מועיל \nלידיעת אזכרתו בידיעת גדולת יוצרנו. וז\"ל ידוע שהאותיות אין להם תנועה בעצמם וע\"כ \nנתן השי\"ת בהטבע ע\"פ השכל כוחות בכלל הפה להוציא האותיות במבטא כדמות מציאותם הנמצא \nבספר. והושמו להאותיות נקודות מורות על תנועת המבטא בהעתקתם מן הספר אל הפה. וא\"כ \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "המתנועעים בעצם הם אותיות הפה ובמקרה הם אותיות הספר. והשתתף אל זה הכרח ממקום \nהתנועות החלקיות כי לא יתנועע שום מתנועע בלתי מקום ובלתי זמן. וחלקי המקום הם \nהרחוקים. וחלקי הזמן הסובבים הנחשבים בפקודים בשנים ובחדשים ובימים והדומים להם. \nומפני הרחוקים צריך אדם לדעת כמה יאריך במבטא כל אות ואות. וזהו סוד ההזכרה. בשעה \nשתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה קשט את עצמך והתבודד במקום מיוחד שלא ישמע קולך \nלזולתיך וטהר לבבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך \nותפטר מן העוה\"ז ותחיה לעולם הבא אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי והוא \nהשכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת (אינו כדמות) ממ\"ה הקב\"ה אשר הכל יראים ממנו \nיראה גדולה והיא יראת המשיג היא יראה כפולה יראת אהבה ויראת מעלה. וכשבאה דעתך \nלהדבק בדעתו הנותנת בך דעת, צריכה דעתך להסיר מעליה כל הדעות הזרות זולת דעתו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המשותפת בינך ובינו על פי שמו הנכבד והנורא ועל כן צריך אתה לדעת דמות מבטאו וזה \nציורו: \nאי אי אי אי הנה כ\"ה פנים. ועוד יא יאא יא אי אאי אי אי הנה כ\"ה פנים. ועוד יא יא \nייא יא אי אי אי אי אי כ\"ה אחור והם אלו יא יא יא יא יא אי אי אי אי אי יא יא ייא \nאי אי איי יא יא יא יא יא אי אי אי אי אי יא יא יא יא יא ועד\"ז בה' וכן בו' וכן בה' \nאחרונה. ואנחנו קצרנוהו ועוד תקננו אותו על מתכונתו כי בעל הספר הניקוד בילבלם בדרך \nשירה להעלים וגילהו בסוף דבריו ואנחנו ישבנו אותו כראוי וכשורה. ונחזור לדבריו זהו \nציורו כשתתחיל להזכיר א' באיזה ציור שתזכירהו מפני שהוא מורה על סוד היחוד אל תאריך \nבו כי אם לפי שיעור נשימה אחת ולא תפסיק בנשימה ההיא שום הפסק בעולם עד שתשלים \nכנויו. ותאריך בנשימה ההיא המיוחדת כפי שיעור כח אריכות נשימתך כאחת בכל מה שתוכל \nלהאריך בה ונגן בא' ובכל אות ואות שתהיה בדמות הניקוד והוא החולם למעלה וכשתתחיל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בהזכרתו תכוין פניך אל פני המזרח לא למעלה ולא למטה ואתה שב מעוטף בבגדים לבנים \nמכובסים טהורים על כל בגדיך או טליתך לראשך מוכתר בתפילין לפני המזרח שמשם האור \nיוצא לעולם ולך\"ה קצוות להניע בם ראשך. ובחולם תתחיל מאמצע המזרח וזכך רעיונך ותעלה \nראשך עם הנשימה מעט מעט עד שתשלים וראשך למעלה ואחר שתשלים תשתחוה עד הארץ פעם אחת \nולא תבדיל (בין) נשימת האלף לנשימת האות הדבק בו כי אם נשימה אחת קצרה או ארוכה או \nבין אות של שם בישרים או בהפוכים יש לך יכולת להנשים ב' נשימות בלי מבטא ולא יותר \nאבל פחות הרשות בידך. וכשתשלים כל טור וטור יש לך רשות להנשים ה' נשימות לבד ולא \nיותר אבל פחות הרשות בידך ואם שנית או טעית בטור מזה הסדר שוב אל ראש הטור ההוא עד \nשתאמרהו כראוי וכדמות החולם הנמשך למעלה נגן בחיר\"ק הנמשך למטה ומושך כח העליון \nלהדבקו בך. ובשורק לא תעלה ראשך לא למעלה ולא למטה אלא משיכה אמצעית כנגד הפנים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האמצעיים ובציר\"י תמשיך ראשך מהשמאל אל הימין, ובקמץ מהימין אל השמאל. ובכולם אחר \nשתשלים אם תראה צורה לפניך תשתחוה מיד כנגדה ואם תשמע קול קטן או גדול ותרצה להבין \nמה שאומר ענהו מיד ואמר דבר אדוני כי שומע עבדך ואתה לא תדבר כלל אלא הט אזניך \nלשמוע מה שיאמר לך. ואם תפחד פחד גדול שלא תוכל לסובלו ואפי' באמצע האזכרה תשתחוה \nמיד. ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת \nבשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף עוד להודיעך שכבר ידוע הוא \nשאם חכם אתה מן הרמוז תבין הסדר כלו ואם תרגיש ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך \nחזקה בהבלי זמן לא תזכיר (אם) [את] השם פן תוסיף אז לחטוא. ודע שבין דף של יו\"ד לדף \nשל ה\"א תוכל להנשים כ\"ה נשימות ולא יותר ובלבד שלא תפסיק בנתיים לא בדיבור ולא \nבמחשבה וכן בין ה\"א לו' ובין ו' לה' רק פחות מכ\"ה תוכל להנשים. עכ\"ל דברי הרב בעל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הספר הניקוד. ודבריו דברי קבלה מפה אל פה או דברי מגיד. והארכנו בהם להיותם רבי \nהתועלת בידיעת גדולת כבודו של יוצרנו ב\"ה. ומ\"מ יצא לנו ראייה לגלגול השם באותיות \nהאלפא ביתא עם ה' נקודות לבד ע\"ד הצירוף בתיבות ובנקודות כאשר נאריך ונבאר עניינם \nעוד בשער הצרוף בעה\"י. ואמנם המקובלים האחרים בראותם השב\"א כי היא תנועה בפני עצמה \nזולת ה' תנועות כי היא בינונית בין הפתח והסגול כאשר ביארו המדקדקים ואם תנועתה \nנעלמת אצלינו, הוסיפו בצירוף השם תנועתה ונמצאו שש תנועות ועלו אל ל\"ו שהם ששה \nפעמים ששה ע\"ד הצירוף כנודע. ויצא מהתנועות וחשבונם פרפראות וגימטריאות לחכמה. \nולהיות שהם האריכו בענין הרבה ראינו ליחד לדבריהם פרק בפני עצמו: \n \nשער כא פרק ב\n", "en": ""}]}
