{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "90", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק תשיעי:", "hebrewTitle": "פרק תשיעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/90/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/90/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק תשיעי: \nוהנה בענין כ\"ד צרופים י\"ב וי\"ב שהקדמנו, יתבאר מה שכתב בספר הבהיר (סי' מו) וז\"ל \nהשם היוצא מג' פסוקים ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אותיות פסוק ראשון כסדר וכו' נמצא שבכל שם \nושם מע\"ב שמות היוצאים מאלו הג' פסוקים כו' ומתחלקים לשלשה חלקים כ\"ד לכל חלק ועל \nכל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב וצפון \nודרום ומתחלקים ששה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ\"ד צורות. וכן לשני וכן לג' וכלם \nחתומים ביהו\"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו יהו\"ה בשכמל\"ו \nעכ\"ל. וכוונתו כי שם בן ע\"ב חותם בע\"ב שמות של הוי\"ה. וביאר זה שם למעלה וז\"ל מאי \nדכתיב יברכך ה' ישא ה' וגו' יאר ה' פניו וגו' זה שמו של הקב\"ה המפורש והוא שם של \nי\"ב אותיות דכתיב יהו\"ה יהו\"ה יהו\"ה מלמד ששמותיו של הקב\"ה שלשה חיילים וכל שם מחיל \nוחיל דומה לחבירו ושמו כשמו וכולם חתומים ביו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א והיאך תצרף יהו\"ה כ\"ד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "פעמים היינו חיל אחד יברכך ה' וכן השני והם כ\"ד שמותיו של הקב\"ה וגם הג' והם כ\"ד \nמלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם הם כ\"ד ועתה תצרף כ\"ד ג' פעמים ויהי וע\"ב שמותיו של \nהקב\"ה והיינו ע\"ב שמות היוצאים מן ויס\"ע ויב\"א וי\"ט עכ\"ל. והנה הוכרח מתוך המאמר \nהזה ששם בן ד' מצטרף כ\"ד צרופים ויתבאר על שדרך שפי' למעלה. וכך פירושו, כי עם היות \nכל חיל וחיל דומה לחבירו עכ\"ז הוא חיל בפ\"ע. ועתה נכנס בביאור כל המאמרים האלה על \nנכון ומתוכו יתבאר שם בן ע\"ב על מתכונתו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי כל האצילות \nנכלל באמ\"ש שהם אוי\"ר מי\"ם א\"ש והיינו חס\"ד די\"ן רחמים והם עיקרם בגדול\"ה גבורה \nת\"ת. ולג' אלה רומזים ג' שמות שבברכת כהנים שהם ג\"כ מלך מלך ימלוך. ובניקוד ג' שמות \nאלה רבו בו הפרושים יש שרצו לנקדם יפעל יפועל יפעול והוא הראשון כלו פתח, והשני פתח \nחולם צירי, והשלישי חיריק שבא חולם. ויש שכתבו שנקודו יפעל יפעל יפעול והוא שראשון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כלו קמץ, והשני כלו סגול, והג' חירק שוא חולם. ובתיקונים (בהקדמה ד\"י. ותקונא ע' \nדקל\"ד ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שנקודו כתיבות שלאחריו שהיא מלך מלך ימלוך שהם יפעל יפעל \nיפעול והוא הראשון כלו סגול, והשני קמץ פתח, והשלישי חיריק שבא חולם. וכן פי' בר\"מ \n(פינחס דרי\"ז.) וז\"ל מיכא\"ל ארי\"ה ד' אנפין דיליה יהוה. ד' אנפי דשור ואיהו גבריאל \nואינון יהוה. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון יהוה. ואינון ממנן תחות חס\"ד פח\"ד \nאמ\"ת דרגין דג' אבהן, ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה, וסלקין נהורין לחושבן יב\"ק. \nואינון מלך מלך ימלוך הנה ג' שמות נקראים שם בן י\"ב ועליו אמרו כל היודעו והזהיר בו \nוכו' והוא טוב לכוין בו בחתימת כל ברכה וברכה בסוד היה הוה ויהיה דהיינו מלך ימלוך. \nונחזור לענייננו כמו שג' שמות אלה בג' אבות כן שם בן ע\"ב מהג' פסוקים בג' אבות \nכדפירש בזהר (בשלח דף נ\"א). נמצא שאחר שנצרף השם ע\"ב ונחלקהו לג' חלקים חלק לכל שם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ושם מאלו הג' שמות הנזכרים יעלה כ\"ד שמות לכל שם. עוד נצרף שם בן ד' לכ\"ד צרופים \nהנה יהיו כ\"ד שמות נגד כ\"ד אשר לו משם ע\"ב. ויהיו כ\"ד הויות מקורות לכ\"ד שמות משם \nע\"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע\"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ\"ד המצטרפים \nממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל \nכ\"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ\"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי\"ב הנזכר לעיל הנה יהיו \nששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ\"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע\"ב תחת ו' שמות משם \nבן ד' אלו תחת שם א' שבי\"ב גבולין. וי\"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו \nלצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה. והצורה תמצא בעמוד תפ\"ו: \n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "\nעד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו\"ה כן הצורה לשם אהי\"ה וכן \nלשם אדנ\"י. והכלל העולה היות הי\"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת \nכולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' \nושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי\"ב צרופים שהם י\"ב גבולים כדפי'. והי\"ב צרופים \nנחלקים כאו\"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ\"ד. והג' כל אחד מהם לכ\"ד הם ע\"ב הם ו' שמות \nמהם לכל א' מהם י\"ב ולכל א' מהם כ\"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע\"ב \nבע\"ב שמות של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת\"ת שכן רמז \nהפסוקים וראשי אותיות של י\"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת\"ת הוא יי\"י הה\"ה וו\"ו הה\"ה \nשהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע\"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל \nאחד זה כזה ולרמוז אל שלשה (שהם) [שמות) אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג\"כ עד\"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין \nזה לזה אלא שאין אנו צריכין (לפעל) (לכפול) השמות. וע\"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של \nע\"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי\"ה וכן אדנ\"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן \nבתיקונים ונבארהו ב\"ה. שוב מצאנו שם הי\"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי\"ה ושם אדנ\"י \nאלא שם אחד. וז\"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י\"ב לי\"ב \nשבטי ישראל: \nאהציצהרון אכליתהרון טמקתון רמוהטרון וצפצפשיתרון יהורמרון ברחיה גאון עדשגדראון \nכסאות הוהויהה ויהאהאהיה והדמתתיהון בשכמל\"ו [נג]. וכלם נכללים בלב נתיבות השמים \nומתחלקים לכ\"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקדיו בתל\"י גלג\"ל ולב והם מעיינות החכמה \nעכ\"ל. ודקדק בדבריו שאמר זכר ונקבה והם הכרח אל מה שכתבנו למעלה בענין י\"ב הנחלקים \nלכ\"ד זכר ונקבה. ואין ספק שהשמות הללו לבוש אל י\"ב הויות ואל י\"ב אהי\"ה ואל כ\"ד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אדני ע\"ד שפי' למעלה בע\"ב עצמם. ואחר שנתבאר ענין הי\"ב גבולים כפי השפעת השם בחסדו \nעלינו, ניחד פרק זה בתשלום ביאור המאמר: \n \nשער כא פרק י\nפרק עשירי: \nאמר שהם י\"ב פקידים בתל\"י גלגל ול\"ב, כמבואר לעיל כי י\"ב גבולים הם בתל\"י שהיא \nהבינה וי\"ב בגלג\"ל שהוא התפארת וי\"ב בל\"ב שהוא המלכות. והם ל\"ו, ג' פעמים י\"ב יעלו \nל\"ו. ירצה שכל אחד מתל\"י גלגל ול\"ב יעלה מספר י\"ב שבו אל ל\"ו. מפני שהמלכות כלולה \nמבינה ות\"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת\"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו \nכל אחד מהי\"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י\"ב הם ל\"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם \nוכו'. ומ\"ש וכללן ל\"ו מל\"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל\"ו צורות היא כלול \nמל\"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן \nדין, א\"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יותר מל\"ו צורות כי אע\"פ שאמר שהם ג\"פ ל\"ו וכל אחד מל\"ו כלול מל\"ו צורות עכ\"ז שרשם \nהאמיתי העקרי אינם אלא ל\"ו מהג' מערכות שהם ג\"פ י\"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא \nי\"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל\"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם \nכי צריך להסיר ד' מל\"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל\"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל\"ו \nיושלמו ויוכללו בל\"ב. אח\"כ אמר מסור בל\"ב ול\"ב נשארו ס\"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול \nל\"ב עליונים בל\"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל\"ב לל\"ב משום דכתיב כי \nגבוה כו' הרי של\"ב הם על ל\"ב ולכן הם נכללים בס\"ד. חסרו ח' להשלים ע\"ב והיינו \nוגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל\"ב כמבואר לעיל. והנה ז' ימי \nבראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע \nהיא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות \nהנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר \nבר\"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה (. והנקודה האמצעית היא מקור \nהאור ומשם חדושה והיינו מציאות הי' שבמלכות נקודה האמצעית וז\"ש ויתרון ארץ יתרון \nממה שהיה בה כי היתה חסרה והיא מתמלאה מתוכה בת עין המאירה את כל העין ומתוך יתרון \nזה שופעת חיות לכל העולם וזהו ויתרון ארץ שהיא הנקודה בכל הוא. פי' בכל בני העולם \nשופע שפעה. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו וכו'. פי' כשיש כשרון מעשים בעוה\"ז אז \nהיא לבנה במילואה והאור נשפע. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנה שמים. דקדק שלא אמר ארץ \nדנחצבה משמים דהיינו המיעוט אלא ארץ שנחצבה ממנה השמים דהיינו ענין הצלע שהתפארת \nשהוא השמים נחצב ממנה והיא נשארה בחכמה כמבואר בשער המיעוט פרק ד' בס\"ד. והיא כסאו. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פי' אח\"כ הוא כסא לתפארת והיא אבן יקרה שהיא סגולת מלכים בסוד היו\"ד העליונה בחכמה \nובסוד המציאות ההוא היא ים החכמה, וכנגדה תכלת שגוונו ספיר. והביא ראיה מדברי רבי \nמאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם \nהמיעוט ומציאותה בחכמה. וז\"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה \nהתחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים \nדומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת\"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא \nכסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו \nא\"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד \nשהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם \nהשמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב\"י ע\"ה. ודי בזה \nהערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי\"ב הגבולים וע\"ב \nשמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ\"ל. ודי לנו \nהעסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ\"ע ענין מקורות השם הזה בס\"ד: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שער כא פרק יא\nפרק אחד עשר: \nבענין מקורי השם הזה כתב ס' האורה וז\"ל צריך אתה לדעת כי השם ית' יש לו נ\"ד שמות \nמרובעים בצרוף יהו\"ה והם עולים לחשבון רי\"ו אותיות. ואלו הנ\"ד שמות הם בסוד המשכת \nכח בכל הנמצאים אשר בעולם בהויות כל הוה, והם כדמיון נשמה אל רי\"ו אותיות שהם ויס\"ע \nויב\"א וי\"ט. ובתוך אלו הנ\"ד נכללו כל הדברים אשר בעולם ואלו הן המספיקים צורך כל \nהנבראים ע\"י האדנות עכ\"ל. ומה שאמר שבשם ההוי\"ה יש נ\"ד שמות קבלנו צרופו כזה. יהו\"ה \nיוה\"ה יהה\"ו יוה\"ו יהו\"ו יוו\"ה יוה\"י יהו\"י יוי\"ה. והי\"ה ויה\"ה והה\"י הוי\"ו היו\"ו \nהוו\"י יוי\"ה ויה\"ו יהי\"ו ההו\"י ההי\"ו היו\"ה ווה\"י ויה\"ו ויו\"ה ויי\"ה והי\"י ויה\"י \nהיו\"ה היה\"ו הוה\"י היו\"ו הוי\"ו ווי\"ה הוי\"י היו\"י היי\"ו ויו\"ו יוי\"ו יוו\"י ייה\"ה \nיהי\"ה יהה\"י ווה\"ה והו\"ה והה\"ו ווי\"י ויי\"ו ויו\"י ההי\"י היי\"ה היה\"י ההו\"ו הוה\"ו \nהוו\"ה. אלו הם נ\"ד צרופים שבשם הוי\"ה כפי אשר קבלנום מאנשי לבב. ועד\"ז נצרף שם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אהי\"ה כי הכל ענין א' (לחקור) (למקור) השם הזה כדפי': \nאהי\"ה איה\"ה אהה\"י אאי\"ה אאה\"י איא\"ה ייא\"ה ייה\"א יאי\"ה יאה\"ה יהא\"ה יהה\"א איה\"א \nאהי\"א אהא\"י יאה\"י יהא\"י יהי\"א האי\"ה האה\"י ההי\"א האא\"י היא\"א האי\"א איי\"ה איה\"י \nאה\"יי ההא\"י היא\"ה היה\"א יאא\"ה יאה\"א יהא\"א האי\"י היי\"א היא\"י ההי\"י היה\"י היי\"ה \nאאה\"ה אהא\"ה אהה\"א ייא\"א יאי\"א יאא\"י ייה\"ה יהי\"ה יהה\"י ההא\"א האה\"א האא\"ה אאי\"י \nאיא\"י איי\"א. הרי נ\"ד צרופים בשם אהי\"ה כפי אשר קבלנום והם מקור לשם ע\"ב לדעת הרב: \nויש מחלקים שם ע\"ב לד' אותיות כל שם ושם ואין לנו עסק בעני הזה כלל. ויש מהמקובלים \nבמעשים שכתבו שמקור השם הזה הוא א\"ל כמו המשל יליא\"ל סיטא\"ל וכן עד תומו, ונכון הוא \nשכן הוא בחסד ושם אל בחסד. וכבר היינו יכולים לומר שיהיה מקור א\"ל כלול עמו בדרך \nאחרת כזה יאלל\"י וכן סאיל\"ט אלא שראינו לעולם א\"ל בסוף שמות כל המלאכים וכן בשם זה \nלא נשתנה. ולהרשב\"י ע\"ה במקור השם הזה דרך אחרת וז\"ל בתיקונים (בהקדמה ד\"ח.) ומקור \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דאילין הוויין בחשבן חסד דבהון צריך למבני בניינא דא אינון מחסד דמקור ההווייות \nאיהו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י דסלקין לע\"ב הוויין כחושבן חס\"ד כולהו אבן וקורה ובניינא \nדאתבני בתרווייהו. ואילין אינון ע\"ב הויין דנפקין מן יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א עכ\"ל. וכתב \nההויות ובכל הספרים נפל בהם הבלבול והטעות לכן היותר נכון לצרפם מתוך שם יו\"ד ה\"י \nוי\"ו ה\"י. והנה בשם זה שהוא יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י הם ד' יודי\"ן ושלשה ווי\"ן ושני \nההי\"ן, כשנרצה לצרף אותיות אלה אל תיבות יעלה מהם ראשונה יה\"ו יה\"ו וי\"י הם ג' \nהויות מכלל אותיות ההוי\"ה שבשם זה. והנה עוד נוכל לצרף שם יה\"ו כזה יה\"ו יו\"ה הי\"ו \nהו\"י וי\"ה וה\"י הרי ו' הוויות, וכן מיה\"ו השני הם י\"ב. ושם וי\"י יסבול ג' צרופים \nכזה וי\"י יו\"י וי\"י. נמצא כלל הצירופים עד עתה ט\"ו. עוד נעשה מאותיות השם שהם ד' \nיודי\"ן ונצרף כל י' מהם אל ב' ההי\"ן ויהיו יה\"ה יהה\"ה יה\"ה ויעלה מספרם י\"ב צרופים, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יה\"ה הי\"ה הה\"י והם ג' פעמים ד' הם י\"ב וט\"ו הם \nכ\"ז. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל שני ההי\"ן ויעלה וה\"ה וה\"ה וה\"ה ויעלה מספרם ט' צרופים, \nכי נצרף כל ההוי\"ה מאלו אל ג' כזה וה\"ה הו\"ה הה\"ו והם שלשה פעמים ג' הם ט' וכ\"ז הם \nל\"ו. עוד נצרף ד' יודין אל שני ווי\"ן ויהיו יו\"ו יו\"ו יו\"ו יו\"ו ויעלה מספרם י\"ב \nצרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יו\"ו וי\"ו וו\"י והם ד' פעמים הם י\"ב ול\"ו \nהם מ\"ח. עוד נצרף ג' ווי\"ן אל ב' יודי\"ן ויהיו וי\"י וי\"י וי\"י ויעלה מספר ט' \nצרופים, כי נצרף כל הויה מהם אל ג' כזה וי\"י יו\"י וי\"ו שהם ג' פעמים ג' ט' ומ\"ח הם \nנ\"ז. עוד נצרף שני ההי\"ן אל שני יודין ויהיו הי\"י הי\"י ויעלה מספר ו' צרופים, כי \nנצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הי\"י יה\"י יי\"ה הם ששה ונ\"ז הם ס\"ג. עוד נצרף ב' ההין \nאל ב' ווין ויהיו הו\"ו הו\"ו ויעלה מספר' ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הו\"ו וה\"ו וו\"ה הם ששה, וס\"ג הם ס\"ט. וכלל האותיות יסוד הצרוף שבשם הם ד' יודין וג' \nווי\"ן ושני ההי\"ן נעשה מהם ג' תיבות כזה וו\"ו יי\"י יה\"ה הם ג' וס\"ט הם ע\"ב. זה דרך \nמוצא ע\"ב ההויות שבשם ע\"ב לדעת הרשב\"י ע\"ה ויסודם יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י שעולה ע\"ב. \nואחר שכללנו סדר צרופו נצייר עתה בלוח זה סדר ההויות. יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה \nוה\"י יה\"ו יו\"ה הי\"ו הו\"י וי\"ה וה\"י יי\"ו יו\"י וי\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י \nיה\"ה הי\"ה הה\"י יה\"ה הי\"ה הה\"י וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו וה\"ה הו\"ה הה\"ו. וי\"י \nיו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י יי\"ו וי\"י יו\"י וי\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י יו\"ו וי\"ו \nוו\"י יו\"ו וי\"ו וו\"י הי\"י יה\"י יי\"ה הי\"י יי\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה הו\"ו וה\"ו וו\"ה וו\"ו \nיי\"י יה\"ה הרי ע\"ב והם כל א' וא' מאלו ההויות של ג' אותיות כעין שם ע\"ב שכל א' מהם \nג' אותיות. ואין לתמוה על כפל ההויות אחר שאין אותיות הכפל שוות כדפירשנו. וכן \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ההויה של שלשה יודי\"ן או שלשה ווי\"ן אין לתמוה עליה שהרי אין היודין ברוחניותיהם \nשוות וכן הווי\"ן. וענין זה בההי\"ן וביודי\"ן ובווין שבשם כל אחד ואחד רמז אל ענין \nבפ\"ע כמבואר בשערים הקודמים. והנה נשלם ונכלל המובן אלינו בפירוש שם בן ע\"ב לעת כזו \nואין להאריך עוד. ונסע אל ביאור שם בן מ\"ב הקדוש בעה\"ו: \n \nשער כא פרק יב\n", "en": ""}]}
