# ספר פרדס רמונים — פרק ראשון:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bd11e1351be2/1/93/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק ראשון: 
מן הדברים המתמיהים בדברי תורתינו הוא מה שכתוב בתורה ותחת רגליו כו&#x27;, כתובים באצבע 
אלדים כו&#x27;, י&quot;ד ה&#x27; עיני ה&#x27; אזני ה&#x27;, וכיוצא בדברים האלה אשר הם כנויים אל הגוף. 
ודבר זה לא יתייחס בו יתברך כי אינו גוף ולא כח בגוף. ולכן לא יתייחסו הענינים האלה 
גם בספירותיו כי הם ג&quot;כ רחוקים מכל גדרי הגוף. שאל&quot;כ הלא נודע שהוא נשמה אל 
ספירותיו והוא הכח בהם. נמצא שח&quot;ו יהיה כח בגוף חלילה וחלילה. לכן ראוי להרחיק גדרי 
הגוף מהספירות וחוייבנו בזה כמו שחוייבנו בהרחקתם מעצם הא&quot;ס. וא&quot;כ באמרו הגדרים 
מגדרי הגוף כגון וירא ה&#x27; וישמע ה&#x27; ויאמר ה&#x27; וידבר ה&#x27; שהם גדרים שלא ישוערו כ&quot;א 
באברים הגשמיים, ראוי שנאמין שהם תואר אל ענין נסתר לא ממש ראיה שמיעה דבור. ואין 
ספק כי לא נקרא העין עין והאזן אזן והפה פה בלשוננו הקודש ע&quot;ד מקרה והזדמן או ע&quot;ד 
הסכמה כשאר הלשונות. והראיה לזה היות לשוננו זה נקרא לשון הקדש ירצה ודאי היותו 


המצאה אלהיית ולא כשאר הלשונות. ואין ספק שהוא הלשון שהמציא הקב&quot;ה כשהמציא עולמו אז 
ודאי הלשון קדם אל העולם. והענין הוא כי כאשר ברא הקב&quot;ה את אדה&quot;ר בראו גוף קדוש 
ונשמה קדושה שאין לערכה גבול כמו שיסופר משבחיו בספר התקונים. עד שהיה אורה מבהיק 
בגוף והגוף המשובח מכהה גלגל חמה עד שלא היה ודאי נהנה מאור חצון אור השמשים חמה 
ולבנה אלא מאור יפה וזך אור זיו השכינה בג&quot;ע. ובהיות אדה&quot;ר גוף קדוש כזה מסר לו 
הקב&quot;ה גנזי חכמה ומפתחות התורה נתונים בידו והוא היה עוסק בה, ואז נתן לו לשון 
הקדוש לשון המשובח ואותיות קדושות קבועות בפיו. וכאשר חטא מה שהיה כתנות אור בא&#x27; 
שהוא קדושת יחודו של עולם, כשהפקיר עצמו לקליפה נעשה עו&quot;ר שהוא ע&#x27; ענפים המתפשטים 
מהפנימי לחוץ. ולאשר לא היה עדיין חלק מיוחד להקב&quot;ה מפני שעדיין לא זרח אור אברהם 
עד אחר דור הפלגה כדפי&#x27; בשער השערים בפ&quot;ג. וכאשר זרח אור אאע&quot;ה חלק הקב&quot;ה ע&#x27; אומות 


לע&#x27; שרים לע&#x27; לשון. ובחר בנו ונתן הדיבור לנו בחלקנו שהוא גורלנו גורל הקודש ולשון 
הקודש הסכמה אלהיית על האזן שיקרא אזן ועל הפה שיקרא פה. להורות על הכחות שהם צל על 
ראשו של אדם ונאצל האבר מכוחו העליון המאציל ושופע עליו. ועתה לפי האמת אין המכוון 
באזן אל האזן הגופני אלא על הפעולה הנפעלת ע&quot;י האזן מכח השופע עליו. ועל כזה נאמר 
(תהלים צד) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. פי&#x27; אחר שבריאת אברי האדם הוא 
ע&quot;י גלגול האלפ&quot;א ביתו&quot;ת קדושות שואבות שפע מהכוחות העליונים השרשים המתאחדים בשרש 
השרשים, הוא בהכרח היות באות ההוא כח הפעולה שנפעל על ידו האבר הנברא וכן בהשרש 
השופע באות. וכן מעילה לעלול עד למטה. כי מהפעולות נודעו הכוחות ואחר שכחם הראיה 
והשמיעה חוייב היות בשרש ההוא כח השמיעה וכן הראיה. ולא ראיה ושמיעה גופניית אמנם 
יהיה דבר רוחני. המשל כמו האנשים שכאשר ישמעו קול דבור באזניהם יבחנו הענין הנשמע 


אליהם, כן הכח העליון המקבל הקול ההוא ובוחן אותו אם ראוי שיקבל אם לא. זה יקרא 
אזן. ועל זה נאמר (איוב ל&quot;ד) כי אזן מלין תבחן. וכן הענין במלאכים שאין להם כח 
גופני כמו פה שלנו שבו ידברו הדבור הזה שהוא גופני. אמנם בהביט מלאך אל מלאך יבין 
זה את זה. כי שפע שם ידו&quot;ד בעצמיות וברוחניות האותיות הנרצות אל הענין הנרצה אליו, 
ועי&quot;ז יבין חברו הדבר הנרצה אליו, וזהו דבורם. ואין להם עינים כעיני בני אדם שבהם 
הם רואים. אמנם יש להם רוחניות הפעולה שהיא פועלת הראות ובה ישכיל ויביט עד למרחוק. 
והוא משובח מראייותנו כשבח ראיית השכל על העין. כי העין לא יראה אלא מה שכנגדו ולא 
כל שכנגדו אלא דבר מוגבל שיוכל כלי העין הגשמי להגבילו. אבל השכל יראה אפי&#x27; מה 
שאינו כנגד העין. כמו שיראה האדם בשכלו עתה כמה דברים שראה אותם מכמה שנים או אפי&#x27; 
דברים שלא ראה אותם מעולם ימציא בדעתו שהוא רואה ענין כך עד שתהיה ראות השכל דקה 


שיראה מעניינים הדקים שאין העין יכולה להביט. ויגדל על זה ראות הנביאים שהנביא 
בשכלו ישיג הרוחניים ולפי רוחב השכל כן רוחב ההשגה. וכן אמר שלמה ע&quot;ה (משלי כ&quot;ז) 
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כי לב האדם לאדם יובנו מעצמ&#x27; אל עצמ&#x27; והוא אבר 
גופני ויש לו הכח הזה מפני שפעת הנפש וכן השכל השוכנת עליו. ועכ&quot;ז לפי שהוא דבר 
נגבל תהיה השגתו נגבלת, וכפי שיעור הנביא כך תהיה מדרגת נבואתו. ומן הענין הזה נעלה 
להשכלת המלאכים אלו לאלו ומשם כמה וכמה מעלות נשיג לדעת מציאות הראות והפעולות 
הגשמיות ברוחניים. וכמו שאמר הנביא (זכריה ד&#x27;) ראיתי והנה מנורת זהב, וכן (שמואל א&#x27; 
ט&#x27;) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. לא יהיה הענין ראיית אברים ולא יהיה ג&quot;כ לשון 
ראיה ע&quot;ד משל אלא שממש הוא ראיית השגה. כן הענין למעלה ראייה במלאכים הוא כח ההשגה 
ההיא שבה משיגים העניינים. וזה ענין ר&quot;א בר&quot;ש דאזיל למחמי לר&#x27; יוסי בן לקוניא חמוי 


(הובא בתוספות הזהר ח&quot;ג דף ד&quot;ש) ואגב אורחייהו ראו ענין ההוא של הנחש שדבר ר&#x27; אלעזר 
הדברים ההם ותמהו החברים והוא אמר להם שלא השיג הענין ההוא בחכמה אלא בראייה שהיה 
רואה. וכי אפשר לומר שראה ר&#x27; אלעזר בעיני בשר העניינים ההם. אלא ודאי זו היא ראיית 
ההתבודדות שישיג האדם העניינים העתידים ועניינים שעברו ומכח דקות השכל ישמע 
הענינים. הנה ע&quot;ד זה יהיה הראות בעליונים ובעליונים מן העליונים עד גבוה מעל גבוה 
שומר. ואין זה מן התימה כי אפי&#x27; בכלים הגופנים אשר בנו לא יקרא העין עין מפני העין 
ממש אלא מפני כח הראות הנקרא עין באמת, וכן לא תקרא היד יד מפני היד בעצמה אלא 
הפעולה הנמשכת מהיד היא תקרא יד באמת. וראיה לזה אמרם ז&quot;ל בגיטין (דף פ&quot;ה) ידים 
שאינן מוכיחות הווין ידים או לא הווין ידים. ר&quot;ל ענין לקיחה, וכן פירש&quot;י ז&quot;ל ידים 
בית יד ואחיזה לדבר לאחוז בו ולומר שע&quot;י וכו&#x27;. וכן לענין קדושין וגרושין קטנה אין 


לה יד או יש לה יד. ואין הכוונה אין לה יד שהיא גדמת, אלא הכונה כח קבלה לקבל 
קדושין או גרושין. וכן מורגל בלשון חז&quot;ל רגלים לדבר או אין לו רגלים, ואין הכוונה 
על שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא הוא משל כמו שהרגלים הם עמידת האדם 
וסמיכות שלו כן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, 
וכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים. וכן מה שכתוב בתורה (שמות כא) עין תחת עין 
יד תחת יד רגל תחת רגל דגמרינן הכאה הכאה ממכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, ובאה 
הקבלה שאין הכוונה לומר שאם חתך ידו שיחתכו לו ידו וכן שאר האברים אלא הכוונה שישלם 
לו כל דמי היד וכן שאר האיברים, והוא הנקרא עין יד ורגל להיות שהוא שווי כח העין 
והיד והרגל. וכן הם הדברים הם ברוחניים הכח אשר יתפשט מהספירות להשגיח על העולם מכח 
הא&quot;ס הוא יקרא עינים. וכן (זכרי&#x27; ד&#x27;) שבעה אלה עיני ה&#x27; המה משוטטים בכל הארץ. 


ופירשו המקובלים כי הם ז&#x27; כוחות ונקראים אורפניא&quot;ל תגריא&quot;ל דנרא&quot;ל פלמיא&quot;ל אסימו&quot;ן 
ספיא&quot;ל בוא&quot;ל, והם המשגיחים בענייני בני אדם. ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראו עינים 
ולא שהם עינים אלא שיש בהם השגחה רוחניות כדפי&#x27; למעלה ובהם נרשמים כל המעשים מטוב 
ועד רע ועל ידם מעידים הב&#x27; מאורות על עלילות מצעדי גבר מחשבות איש ותחבולותיו ויצרי 
מעללי איש לפני הע&#x27; דיינים כאשר נתבאר בשער היכלות בהיכל זכות בפ&quot;ד. ועל העינים 
האלה עוד עינים אחרים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (וע&quot;ד זה ג&quot;כ בפסוק 
(מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה&#x27;. להיות כי כמו שההרים מחזיקים את העולם ומעמידים 
אותו על כף מאזנים כדפי&#x27; רז&quot;ל והם גבוהים ברומו של עולם כן האבות הם מחזיקים אותנו 
בזכותם ומעמידים את העולם על עמדו והם עומדים ברומו של עולם). וכן מה שאמר מרע&quot;ה 
ליתרו (במדבר י לא) והיית לנו לעינים ופי&#x27; רש&quot;י ז&quot;ל כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו 


תהיה מאיר עינינו עכ&quot;ל. ולהיות כי כמו שהעינים מורים להגוף הדרך הישר אשר ילך בה כן 
המורה צדק יקרא עינים. ועד&quot;ז נקיש לכל שאר הדברים אשר נאמר בכנוי הספי&#x27;. כמו למשל 
אב ואם. אין הכוונה ח&quot;ו שיהי&#x27; שם אב ואם כי זהו כפירה ח&quot;ו. אלא הכוונה כי כמו 
שמציאות ההולדה באין ע&quot;י חבור זכר ונקבה וע&quot;י החיבור ההוא נתהווה הולד ההוא, כן 
הדבר בספי&#x27; ע&quot;י חבור חכמה ובינה והשפעת החכמה בבינה היה סיבת כל האצילות כי בחכמה 
היו ההויות דקים בתכלית כמו שהוא העלם הבן במוח האב. ואחר שנתפשטו בבינה נתגלמו 
ונצטיירו ציור יותר נגלה. ולפיכך יקרא חכמה אב. כי כמו שהאב בניו הם בעצמותו ובמוחו 
דקים תכלית הדקות כטפה, ובאמצעות התחברות הזכר אל הנקבה תתעורר הטפה ההיא ותתהווה 
טפה זרעיית וישפיעה אל הנקבה ומצד שפעו בה יתהוה הולד ההוא במעיה. כן החכמה הוא האב 
והבינה היא הנקבה אשר תקבל כל הציורים הנשפעים מהחכמה ויצויר בה ציור יותר מתגלה 


ותאציל אותו האצילות ולזה תקרא נקבה ואם אל האצילות. והאצילות יקרא בשם בנים אליהם 
מן הטעם הנזכר. והכל משל מן הגשמי אל הרוחני. וכן מה שנקראים ת&quot;ת ומלכות חתן וכלה, 
והבינה אם או חמות, והחכמה אב או חמיה. והנה לפעמים יקראו שתיהם חתן וכלה וחכמה 
ובינה אב ואם, ולפעמים בן ובת, ולפעמים המלכות בת לחכמה וכלה לבינה, ולפעמים כלה 
לחכמה ובת לבינה וכיוצא. וראוי להרחיב הביאור בעניינים האלו. והנה הת&quot;ת והמלכות 
נאצלים מן החכמה והבינה, ובמציאות אצילותם הפשוט אין להם זווג יחד כדפי&#x27; לעיל בשער 
המיעוט. והיחוד אין להם אלא אחר תיקונם וזיונם וקישוטם. ולפיכך מאותה הבחינה יקראו 
התפארת והמלכות בן ובת והחכמה והבינה אב ואם. ותקרא החכמה אב לת&quot;ת מצד בחינת הדעת 
הנעלם. ונקרא הבינה אם לת&quot;ת מצד הכוננת שמכוננת אותו (מלשון (משלי כד ג) ובתבונה 
יתכונן) שהוא מציאות נוסף על הנאצל מהחכמה כדפי&#x27; לעיל, כי מהחכמה להם מציאות דק 


ומפאת הבינה מציאות יותר מתגלה. ומצד מציאות הדק שיש להם שהוא מציאות י&#x27; למלכות 
ומציאות רקיע לת&quot;ת כדפי&#x27; בשער א&#x27; פ&quot;ב ובשער המציאות פ&quot;ד, יקראו בנים לחכמה. 
וממציאות המתגלה שיש להם מהבינה יקראו בנים לה. ובהיותם אח&quot;כ מתייחדים בסוד העטרות 
שמתעטרים כדכתיב (שה&quot;ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו&#x27;, יקראו חתן 
וכלה, איש ואשתו. ויש חילוק ביניהם כי קודם יחודם והם מוכנים ומזומנים ליחוד יקראו 
חתן וכלה ויש להם קישוטים כמו החתן והכלה, ואחר שהם ביחוד יקראו איש ואשתו. ויש 
ביחוד כמה חלוקים ובחינות יתבארו במקומות רבים בספר אור יקר בעה&quot;ו. וכאשר יתייחדו 
מציאות המתגלה במציאות המתגלה או מציאות נסתר במציאות נסתר אז הם סתם בנים לחכמה 
ולבינה מיוחדים יחד יחוד גמור והם בן ובת אח ואחות מותרים זה לזה. אמנם לא יתייחס 
בהם חתן וכלה לחכמה ובינה ובן ובת, כי אם הוא בן לחכמה הוא חתן לבינה. ונקרא אז 


חמותו הבינה או חמיו החכמה אם הוא בן לבינה. וכיוצא בזה אם יתייחד מציאות מתגלה 
שבת&quot;ת עם מציאות נעלם שבמלכות, אז אב המלכות הוא חכמה ואם הת&quot;ת בינה, וכלה המלכות 
לבינה ובינה חמותה למלכות והת&quot;ת חתן לחכמה והחכמה חמיו. ואם יהיה מציאות נעלם שבת&quot;ת 
מזדווג במציאות מתגלה שבמלכות, אז הוא בן לחכמה והיא בת לבינה והמלכות כלה לחכמה 
והחכמה חמיה והת&quot;ת חתן לבינה והבינה חמותו. ועד&quot;ז יקיש המעיין לכל הבחי&#x27;. ועד&quot;ז כל 
שאר הדברים המתמיהים שבספרי החכמים בחכמה הזאת, כי ניתן רשות להמשיל בהם משלים ככל 
אשר יצטרך האדם להבין ולהשכיל ולדון בהם ועל כזה נאמר (איוב יט כו) ומבשרי אחזה 
אלוה. ובשכמל&quot;ו: 
 


שער כב פרק ב
פרק שני: 
הרב בעל ספר האורה (בשער א&#x27; ד&quot;ב) האריך בכנויים ובעניינם קרוב למה שהתעסקנו בו ולכן 
נעתיק לשונו הנה. וז&quot;ל דע כי אמיתת עצם הבורא יתברך איננו מושגת לזולתו. ואין בכל 
המוני מעלה יודעים מקומו כ&quot;ש עצם אמיתתו. הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך 
כבוד ה&#x27; ממקומו (יחזקאל א) בכל מקום שהוא. ואם בעליונים כן בתחתונים עאכ&quot;ו. ואותם 
העניינים שאנו קוראים בתורה כגון יד או רגל אזן עין וכל כיוצא בהם מהו. דע והאמן כי 
כל אותם הענינים אע&quot;פ שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמיתתו אין כל בריה יכולה לדעת 
ולהתבונן מהות אותו הדבר הנקרא יד או רגל או עין או אוזן וכיוצא. ואם אנו עשויים 
בצלם ובדמות אל יעלה בדעתך כי עין כצורת עין ממש או יד כצורת יד ממש או רגל כצורת 
רגל ממש אבל הם עניינים פנימיים ופנימים לפנימיים באמיתות מציאות השם אשר מהם המקור 
והשפע יוצא לכל הנמצאים (בגזירת השי&quot;ת). אבל אין מהות יד כמהות יד ולא תבנית כתבנית 


יד כשה&quot;כ (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה. ודע והבן שאין בינו ובינינו דמיון מצד 
העצם והתבנית, אלא על כוונת צורת האברים אשר בנו שהן עשוים בדמיון סימנים לעניינים 
פנימיים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה לדעתם אלא כדמיון זכרון. כמו שכותב ראובן 
בן יעקב שהרי אין אלו האותיות וזו הצורה עצמותו של ראובן בן יעקב וצורתו ותבניתו 
ומהותו, אלא זכרון שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן כנגד אותו עצם והתבנית הידוע 
הנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שהשי&quot;ת רצה לזכותנו ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים 
ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה, ואלו יזכה האדם לטהר אבר מאבריו יהיה אותו האבר 
כדמיון כסא לאותו דבר העליון הפנימי הנקרא בשם זה אם עין עין אם יד יד אם רגל רגל 
וכן בשאר. כיצד כגון שנשמר ונזהר במראה עיניו שלא יביט בעריות ולא בשאר דבר של גנאי 
אלא בכל דבר שהוא קדושת השם ועבודתו אז אותו עין נעשית כמו כסא לאותו דבר הנקרא 


למעלה עין וכן היד וכן הרגל ושאר הדברים. ועוד אז&quot;ל האבות הן הן המרכבה. ולא אמרו 
כל אחד מהאבות הוא המרכבה אלא האבות הן הן המרכבה. כיצד אברהם אבינו לקח בטהרה צד 
הימין וירש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וע&quot;ז נאמר (בראשית יב ט) ויסע אברהם הלוך 
ונסוע הנגבה. ויצחק לקח בטהרה מדת צד השמאל שהוא הפחד וע&quot;ז נאמר (שם לא נג) וישבע 
יעקב בפחד אביו יצחק. ויעקב לקח בטהרה קו האמצעי וע&quot;ז נאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם 
יושב אהלים כו&#x27;. נמצאו השלשה אבות כסא למרכבה. ודברי פי חכם חן, ועם היות שיש חילוק 
קצת בין דרכו לדרכנו. ועתה רצוננו להקדים בענין הכנויים עוד הקדמה אחת: 
והיא שלכאורה ישתומם המשכיל בראותו לי&#x27; ספירות כנויים שונים עד אין מספר. אם 
בכתובים אם בדברי רז&quot;ל, עד שמפני זה כתב ר&#x27; משה דילאון בהקדמת ספר השם כי טעם רבוי 
הכנויים הוא שהחכמים כוונו להסתיר החכמה הזאת וכל אחד העלה לעצמו שמות נסתרים 


להכחיד החכמה תחת לשונו. הן אלה קצות דרכיו. ואנחנו לא נראה כן ח&quot;ו. אבל עוד נוסיף 
ונשאל כי נמצא בזהר ובתקונים בענין המשכן כמה פעמים נרמזים הספירות. שהרי המשכן 
עצמו היא השכינה עשר יריעות ע&quot;ס, היריעות של הקלעים הנקראת בלשון התורה חצר היא 
השכינה, היכל הפנימי היא השכינה, א&#x27; מן הכרובים שכינה, א&#x27; מן הלוחות שכינה, הארון 
שכינה השלחן שכינה המנורה שכינה המזבח החיצון שכינה לבונה שכינה האדנים שכינה, ועוד 
כמוהם הלחם שעל השלחן שכינה ונרות שעל המנורה שכינה, וכמה עניינים זולתן. ועתה מהו 
הענין הזה וכי לא יספיק לנו ברמז א&#x27; מהדברים אל השכינה ולא כל אלו העניינים. אלא 
ודאי אמיתת הענין הוא כי אין ענין הספירות עצם א&#x27; בלתי מתבחן אל בחינות שונות עד 
שיקרא בשם א&#x27; לבד. אמנם הספירות יבחנו אל כמה בחינות ואל כמה עניינים וכמה מציאיות. 
ולכל בחינה ובחינה שם וכנוי. ומה שיורה הכנוי הזה לא יורה הכנוי הזה. ועתה עם היות 


שכבר קדם לנו הענין הזה בשערים הקודמים כמו שער הצינורות ושער המציאיות וזולתם, 
עכ&quot;ז לא נאסוף ידינו מלעסוק בו די צורך להשכיל הדרוש הזה היטב. והענין הזה נמשיל 
במלכות ומשם נקיש אל שאר הספירות. הנה נתבאר בשער מהות והנהגה היות הספירות כח שוה 
לכל דבר ותמורתו, והנה לפ&quot;ז תשתנה המדה מבחינה לבחינה לפי מציאות קבלתה מא&#x27; 
מהספירות העליונות לפעול ברצון המאציל. ועתה כאשר נבחין שהמלכות מקבלת מהיסוד תתבחן 
לפחות בי&#x27; בחינות אל המלכות המקבלת וי&#x27; אל היסוד המשפיע. כיצד היסוד ישפיע אליה מה 
שהוא מקבל מהת&quot;ת ומעצמותו הרי שנים או ישפיע מה שמקבל מהוד הרי ב&#x27;, כי המלכות תשתנה 
לפי שפע הנשפע והמשפיע ג&quot;כ. וכן אם ישפיע לה מנצח וע&quot;ד זה לשאר הספירות. ועם היות 
שאנו אומרים תשתנה, אין הכונה שנוי ממש ח&quot;ו אלא הבחינה היא בה לעולם קיימת אלא 
הכוונה שתאיר בבחינה ההיא. וכן תתבחן בי&#x27; בחינות אל כל ספירה וספי&#x27;. ולפעמים תהיה 


הבחינה בענין אחר, כי תתבחן בבחינה זו בעת שתקבל מהת&quot;ת בהיותו מקבל מהגבורה והת&quot;ת 
ישפיע לה חסד (בסוד ההמזגה) או תתבחן בבחינת שהתפארת מקבל מהחסד וישפיע חסד. כי 
בחינות אלה אינם שוות ולכל אחד מהם כנוי לעצמו. וזה הטעם שהסכימו חכמי ישראל שאין 
לנו כעת כוונה. מפני שצריך המתפלל להיות בקי בענין הכנויים לומר בחינה זו שוה אל 
בחינה זו ותקרא בשם זה וע&quot;ד זה ישפיע השפע דרך הבחינות השוות ויקובל התפלה. ועכשיו 
שאין לנו ידיעה בעניינים האלה נאמר שאין אנו מכוונים. וזהו ענין שנוי הבחינות בכל 
מדה ומדה. ולכל כנוי וכנוי בחינה שיורה זה מה שלא יורה חבירו ומציאות זולת מציאות 
חבירו. והקדמה זו מתבארת מכמה מקומות מתוך דברי הרשב&quot;י ע&quot;ה. וז&quot;ל בתקונים (תקונא 
נ&quot;ו דף פ&quot;ט ע&quot;ב) ה&quot;ה אשה ובתה כלה וחמותה, כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו עכ&quot;ל. 
והנה ביאר ששני ההי&quot;ן הם אשה ובתה מצד היות המלכות בת אל הבינה ואח&quot;כ אמר שהם כלה 


וחמותה ירצה היות המלכות כלה אל הבינה והם דברים כמעט הפכיים. ותירץ שאין זה מן 
התימה כי לפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו ר&quot;ל לפי ענפיה ובחינותיה היא נקראת בערך 
בחינה זו וענף זה הנקרא כך. נמצא שיורה כנוי זה מה שלא יורה חבירו. ואין ענין 
הכנויים ע&quot;ד מקרה כאשר חשבו המפרשים. וענין הכנויים בעניינם הם התפשטות ענפי 
הספירות כאלו נאמר שם בן ד&#x27; שבכל ספירה וספירה הוא עצם הספירה. ואמנם נתלבש כל שם 
ושם מי&#x27; שמות האלה בי&#x27; שמות שאינם נמחקים, ולא נכחיש היות שם בן ד&#x27; כולל כל עצם 
הספירה ועיקרה. ואין השם הקדוש שאינו נמחק שהוא ענף מענפים כולל כל עצם הספירה 
כדמוכח מתוך ביאורנו בשער השמות פ&quot;א. ואולם עוד לענפים האלה ענפים והם הכנויים שהם 
יותר פרטיים מהשמות שהם ענפים קטנים מתפשטים מהענפים הגדולים. נמצא לפי זה הכנויים 
לבוש אל השמות שאינם נמחקים, ושמות שאינם נמחקים לבוש אל ההויו&quot;ת, וההויו&quot;ת לבוש אל 


שם בן ד&#x27; העצמי המבואר בשער שם בן ד&#x27;. כענפי האילן שעליו חופים את עציו הדקים, 
ועציו הדקים חופין את ענפיו הגדולים, והענפים הם חופין את עיקרו. וכן ממש הענין 
למעלה. וזה שנמצא בתקונים פעמים רבות מזכיר הוויו&quot;ת ושמות וכנויים, והכוונה אל 
הבחינות האלה. ועתה לא יתרחק שיהיה כנוי א&#x27; פנימי יותר מחבירו לפי שנוי הבחינות. 
ויתבארו כל פרטי העניינים האלה בשער ערכי הכנויים בס&quot;ד: 
 


</div>
