{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "15", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ג פרק כ", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ג פרק כ", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ג פרק כ\nמבואר מזה דתנא דמתניתין דוקנא הוא והכי קתני קבל עליו שכר כלם לטוב ולמוטב עליו \nדוקא על שכמו שהטהו לסבול עול הצרוף לכלם כטעם ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם \nשנאמר לירמיהו וכטעם מגן צריך בידיך כי המסרם ביד אברהם הוא מגנם והצלתם באחרית \nהימים וכן אמגנך ישראל כי היסורין הבאים עלינו מאתו יתברך הם לנו למחסה ולמסתור \nמדינה של גיהנם כדכתיב ושמתי פקודתך שלום האמור על היסורין שבגופו של אדם ונוגשיך \nצדקה על ממונו וכן אמר הושע באו ימי הפקודה באו ימי השלום כי יש לוקה ויש משלם. \nוכבר אמרו חכמים כי כל המסים וארנוניות שהמלכיות גובים ממנו נחשבים לו צדקה רבה לפי \nשהוא צריך ליתן להם תשלום גמול בעולם הזה יען נמצא בהם דבר טוב כי כל דרכיו משפט. \nוצדקה עשה עמנו כי עם זה פדאנו מרדת שחת מצא כופר ולא עוד אלא שיחשבה לנו צדקה אצלו \nבהיותו פורע חובותיו בממוננו וזה אחד מן הרמזים הנחמדים בכפל מלת צדקה שהיא בא\"ת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ב\"ש צדקה אחרת ואינה חוזרת ריקם מן המקבל לנותן כטעם האיש אשר עשיתי עמו נוסף על \nהגימטריא המפורסמת כי מי שאין לו אלא מאתים זוז חסר אחד רשאי ליטול צדקה אפילו אלף \nזוז בבת אחת. ועוד בה שלישיה כי בהצטרף זרוע הנותן וידו פשוטה בעלת חמש אצבעות שהן \nו\"ה ואיסר שהוא יו\"ד קטנה להנתן אל יד העני הוי והי\"ה מעשה הצדקה שלום והן ארבע \nאותיות השם הגדול. ושם במראות בין הבתרים נרמז לו לאברהם אבינו ע\"ה סוד הקרבנות שכן \nבגאולת מצרים נתחנכה כהונה על ידי אהרן במלואים ועולי בבל גם כן הקריבו מלואים בימי \nעזרא ועתידים מלואים ליקרב בחנוכת הבית השלישי במהרה בימינו על ידי כהן צדק שזכרו \nרבותינו במסכת סוכה מכלל ארבעה חדשים שראה זכריהו והוא מן הכהנים מזרע אהרן כמו \nעזרא אף על פי שאחרים לא פירשו כן ולעולם כהונה מחזרת על אכסניא שלה ולא עלה עזרא \nמבבל עד שיחס עצמו ועלה דוק בקראי כרוך ותני ותשכח מרגניתא ומאמר הלא אהרן אחיך הלך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פירש בו בן פרחי רבו ותלמידו של הר\"ר שלמה מלכו כי נתקיים בשמואל הרמתי ולפי זה \nהושלמה שאלת אמו באמרה ונתת לאמתך זרע אנשים שהוא זרע להעמיד שני אנשים כי הא \nדתנינן אישי כהן גדול. והיו העגלה והעז והאיל משולשים להשואת הכונה והתכלית במלואים \nהאלה זה שלש רגלים שימלא כבוד ה' את בית ה' ויבתר אותם בתוך שכל הקרבנות מגמתם \nותכליתם בעולם הזה להציל המקריבם מדינה של גיהנם וכשם שאין גיהנם לעתיד לבא כך כל \nהקרבנות בטלים באותו זמן אלא זבחי תודה. הדרן לכור הברזל שקיבל עליו אברהם אבינו \nע\"ה לצרף בו כל הנשמות הנדחות ולקבל הוא לבדו שכר מצוה ששכרה באמת התורה והמצות לא \nזולת: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מאמר חקור דין - חלק ג פרק כא\nעתה יבוש יעקב בראותו ילדיו גולים למצרים שהיא מצרנית לארץ ישראל כי ירדה שכינה \nעמהם להפריח בין החוחים שושנה זו מטה שלמה ולקבץ אליה נדחי ישראל הלא המה ניצוצות \nהקדושה שנשארו עד אז עם נחש בכפיפה ועל ידי כור הברזל נספחו על בית יעקב מהנלוים \nעליהם בשכבר מאשר קומטו ולא עת וחזרו ונידונו בדוגמטרין ראשונה בגזרת היאור והנפוץ \nללבון הלבנים כמו שעוד נזכיר אלא שבמבול ובפלגה נכבית גחלתם בלא תשובה וכאן פרעה \nהקריבם לאביהם שבשמים ומי שנמצא שם ולא היה ראוי ליגאל מת מתוך תשובה וצעקה שהן \nמועילות עד דכדוכה של נפש. וכן בימי אפלה שמתו רבים מן הפושעים שבנו כתיב ולכל בני \nישראל היה אור במושבותם ובא הרבוי להורות כי אפילו הבלתי ראוים ליגאל כיון שמתו \nמתוך תשובה כדאמרן היה להם אור במושבותם בגן עדן איש לא נעדר. או יפורש במושבותם כי \nהראויים להתישב ולהגאל היה להם אור והם שש מאות אלף שקרבם המקום לפני הר סיני ואז \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ראה ויתר לכל זולתם שבע מצות כלליות ופרטן שלשים כדאיתא בפרק גיד הנשה ואלו הן: \nראשונה עבודת אלילים ונטפלות אליה מעביר באש קוסם מעונן מנחש ומכשף חובר חבר אוב \nידעוני דורש אל המתים. כרבי יוסי דאמר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו. הרי \nעשר מצות. שנית גלוי עריות ונטפלות אליה פרו אחת ורבו שתים במצות עשה ואסור הזכור \nאפילו יחדו בכתובה וכלאי בהמה והסרוס והרכבת אילן הרי שבע עיין בסמוך. שלישית \nשפיכות דמים וסוטר לועו של ישראל טפלה אליה הרי שתים. רביעית ברכת ה' וכבוד התורה \nטפלה אליה וכן לעסוק בתורה שניתנה להם שבן נח העוסק בה הרי הוא ככהן גדול הרי שלש. \nחמישית גזל ושלא לעסוק בתורה מורשה אלינו טפלה אליה הרי שתים. ששית הדינין לישובו \nשל עולם ולא ישבותו טפלה אליה הרי שתים. שביעית אבר מן החי ונטפלות אליה דם מן החי \nונבלה ובשר המת הרי ארבע מספר כלן שלשים אף על פי שפרו ורבו מצוה אחת היא אלינו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "במספר תרי\"ג לא יקשה למה נחלקה בזה לשתים כי אין למדין מתורת משה רבינו לתורת בני \nנח אי נמי לעולם פרו ורבו אחת תחשב לנו ולהם ומצות דינין היא שנחלקה לשתים והן עשה \nולא תעשה כדאיתא בגמרא ופירש רש\"י עשה משפט ולא תעשה עול והקרבנות לכל הדורות \nהראשונים היו כמו שאינו מצווה ועושה כך נראה לי לקיים כל דברי חכמים וכל אלה נשנו \nבפרק ארבע מיתות בר מתלת דאיתנהו בפרק גיד הנשה ואתיא שמעתין ככלהו תנאי וכלהו \nאמוראי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והני תלת דקאמרן היינו זכור ובשר אדם \nוכבוד תורה ואיכא נמי בשר נבלה דמתנינן לה בפסיקתא להדיא מדכתיב כל רמש אשר הוא חי \nלאפוקי נבלה דהיינו שמתה מאליה ושלא כדברי התוספות בפרק ארבע מיתות שאמרו דבכי האי \nגוונא הותרה לאדם הראשון מדכתיב אכול תאכל ולא אבר מן החי דכוליה עלמא מיהת לא הותר \nלו להמית בהמה חיה ועוף לאכול בשר אלמא הותר להמית לרפואה או ליהנות מעורן והדר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אשתרי בבשרן והא דאמרינן גבי ראה ויתר לא תידוק מיניה שיהיה מותר לנו להחטיא אדם \nבדבר דהא תניא לא יושיט אדם אבר מן החי לבן נח ובפירוש אמרה תורה לכלב תשליכון אותו \nאלא הותרו להם ועתידים ליתן את הדין כמי שעבר ושנה בארנוהו בפרק י\"ד אי נמי הותרו \nלהם שאפילו קיימו אותן אין להם מתן שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה כי אין עוד נשמות \nנדחות שבשבילן מעיקרא חשב מחשבות שלא לשהותן בלא תורה אפילו שעה אחת: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מאמר חקור דין - חלק ג פרק כב\nבצאת ישראל ממצרים מכור הברזל כאמור מיד נעשינו ממלכת כהנים וזכינו לדגלים שהם \nדוגמא ממש למחנה שכינה וכתיב כן חנו לדגליהם וכן נסעו כי היו המסעות מ\"ב שכנגדן \nלמעלה תוצאות חיים לבאי הארץ העליונה ררושלים הבנויה במרום. ועל זה נאמר ויכתוב משה \nאת מוצאיהם למסעיהם על פי ה' אמר כי הכתיבה בעצם וראשונה היתה לפירוש שהם סבה אמתית \nלמסעיהם בכוון מופלא ואלה מסעיהם למוצאיהם שגם המה כוונו המסעות מול המוצאות \nודוגמתן ושב הכתוב הזה יפה אף נעים בכפל ובהפוך. וההקש לנו בו לכל התורה שמדברת \nבעצם בעליונים ורומזות בשניות בתחתונים אף על פי שהרמב\"ן בפרשת בראשית לא כתב כן כי \nנמשך אחר המאמר המפורסם דברה תורה כלשון בני אדם אף אנו נאמר דברו בני אדם כלשון \nהתורה והכל אמת על אזן שומעת. וראוי היה שלא לקבל עוד ביציאת מצרים לקיים ה' בדד \nינחנו ואם המה מתגיירים מאליהם דאסיקנן במסכת יבמות דבדיעבד אפילו טבלה לנדתה או \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "טבל לקריו למי שאינו מחוסר אלא טבילה מהני אף על גב דלכתחלה בעינן טבילה באפי תלתא \nאנן נעביד להו תקנתא למיסב בר מינייהו בת הנתינים ועבדי שלמה דהא בימי דוד ושלמה \nנמי לא היו מקבלים גרים ואיגייור מאה וחמשים אלף מאליהם וגזרו עליהם שלא יבאו בקהל \nלנו וכן יהיה לימות משיחנו אם רבים מעמי הארץ יהיו מתיהדים אך בקש משה להפסיק \nהזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון ויחשבה לו \nצדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך ולפי שהעביר \nבים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף \nשירת הים באמרם ה' ימלוך לעולם ועד ולא אמרו ה' מלך כי מתנאי המלוכה האמתית הוא \nאבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא אדרבא \nנספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהתר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו. בא \nוראה כמה העון גורם שאלמלא חטאנו בעגל לא נחלקה מלכות בית דוד ולא תעינו אחרי חטאות \nירבעם שבשבילם גלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו. וכאן הבן שואל אלמלא אירע כך \nבמה היתה מתקיימת מראה בין הבתרים דכתיב בה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ודרשו חכמים \nארבע מלכיות מד' תיבות אלה ואל תשיבני מהיותו יתברך נורא עלילה כי אין זה מספיק \nלמביני מדע אלא ודאי הכל נאמר על גלות מצרים אימה בצרוף דור אנוש כי בימיו הציף \nאוקיינוס שליש העולם חשכה בדור המבול שלא שמשו בו המאורות גדולה זו הפלגה שגדל המרד \nבבנין המגדל נופלת זו מהפכת סדום עליו בגבול נחלתו שהוא מלך גדול מארץ ישראל ואנחנו \nעונותיהם סבלנו כי הדורות הראשונים גרמו לנו גזרת היאורה תשליכוהו שנתקיימה במשה כל \nהבן הילוד שהוא שקול ככל ישראל ועלטה היה לו מאסר התיבה כאילו שמש ירח קדרו וכאילו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוכה בסנורים כאנשי סדום ותחמרה אמו בחמר ובזפת לטהר את החמר שהיה להם לחומר לבוני \nהמגדל והזפת מבעיר כבשונות לשרפת הלבנה לאבן ותחת בלבול לשונם הוצרך משה רבינו ע\"ה \nלהיות כבד פה וכבד לשון וידוע ממעוט פורענות של דור הפלגה בערך לגודל עונם כי המה \nפשטו ידיהם בזבול העליון אלא שהיו שפה אחת חבור עצבים על כן לא שלח ידו בגופותם \nועוד כי קרוב עונם שהיה בשנת מ\"ח לאברהם אבינו ע\"ה ואז הושלמה הכרתו את בוראו אף על \nפי שהתחיל לחקור בה בעיונו והוא בן ג' שנים. ולפיכך כבד עלינו ענשם והוצרכנו לסבול \nבשבילם עבודת פרך בחומר ובלבנים ולהתמעך קצתו בדימוסי בנין ומיכה שניצול במצרים \nמדין הפלגה לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו פלגה עשה במלכות שמים ובמלכות בית דוד כי \nהא דאמור רבנן תנא הוא מיכה הוא נבט הוא שבע בן בכרי וגרם לנו ולבנינו הנפוץ \nובמצרים כתיב ויפץ העם ומשה שהצילו נענש להיות בן בנו תועה אצלו והיה עשנו מתערב עם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עשן שיל\"ה בגימטריא משה והוא בגימטריא אלהים אחרים לאכפייה לן והיינו חרו\"ן א\"ף \nכמספר מש\"ה שכן קברו של משה משקיע את פעור בגימטריא משה ועשתי עשרה קלפין שזכרנו \nבמאמר הנפש והוא משקיע גם כן אף וחימה הנלוים אליו כדברי רבותינו. והלוי הזה כהן \nלמיכה היה בן גרשום ששעבדו אביו בתנאי כתובה לעבודה שהיא זרה לו כדפתר לה דוד \nלשבואל כי צפה היות יתרו עתיד להתגייר תחלה ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים מיהו \nברית כרותה לשפתים וסביביו נשערה מאד והיה גרשום ממראה מתניו ולמעלה י לפיכך כשנטה \nלחוץ פגע באלהים אחרים וכשחזר ונתקן שרתה עליו שכינה ואליעזר ממראה מתניו ולמטה. \nוכבר רמזנו מזה בשניהם בחלק הראשון פרק כ\"ג ובחלק השני פרק ט\"ו. הדרן לצרוף אבותינו \nבמצרים כי אנשי סדום לקרבת זמנם והיותם מגבול ארצנו כבדה ידם עלינו ומתו מנין רב \nמפושעי ישראל בשלשת ימי אפלה הדא הוא דכתיב נופלת עליו דווקא והכי דייק תנא דאבות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דקתני וקבל עליו שכר כלם \nעליו דוקא כאמור ומי שלא הבין את זאת שבש את הגרסא והאמת מה שבארנוהו: \nסליק חלק שלישי: \nחלק רביעי: \n \nמאמר חקור דין - חלק ד פרק א\nהצלם והדמות מעלות טובות למקום עלינו לצדיקים גמורים ולבעלי תשובה שמהן זכינו \nלהמנות לפניו אם כבנים אם כעבדים והוא טעם גרים ותושבים אתם עמדי כי ה' הוא האלהים \nוהידיעה היא הבחירה והלמוד הוא המעשה וכבר אמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים אין \nצדיקים גמורים יכולים לעמוד. ויש אמנם בדברים האלה מליצה לחבב מדרגתם בעיניהם ואתיא \nלקושטא דמלתא כי הא דתנינן טהרת הקדש מדרס לחטאת אף על פי שטבול יום פוסל בתרומה \nוקדשים דבר תורה ופרת חטאת היו כל מעשיה בכהן ובכלים טבולי יום. וכן שלמא מן שמיא \nברישא לרחוק והדר לקרוב דינא הוי כטעם ולא אבא בעיר ודרשו שלא יכנס בירושלים של \nמעלה תחלה וכן יכולה שכינה שתאמר להקב\"ה איני נזונית למעלה כיון שאיני עושה תקון \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "למטה בשעה שאין הדור ראוי לכך ולעולם עיקר שכינה בתחתונים להשכין עליונים באהליהם. \nומכל מקום גם זה לנו משלמות התורה ואמתתה שכל מליצותיה אמת לפי פשוטן כמו שבארנו \nלמעלה וטעמא דהכא הוא שאין בעלי תשובה מאמינים בעצמם עד יום מותם ונשמרים מאד \nלנפשותם. אמת דגבי צדיקים גמורים כתיב לא יאונה לצדיק כל און דוקא הפועל הזה הנגזר \nמן השם והבטחה גדולה היא זו שלא יבא לידו דבר עבירה דמהיכא תיתי כיון שהוא מתהלך \nבתומו צדיק לא יחשוב ולא יהרהר בשום דבר רע אדרבה הוא פורש ומתרחק הרבה משערי ההיתר \nשלא ליגע אפילו כחוט השערה באחד משערי האסור והכי אשכחן ביחזקאל דהוה משתבח ואזיל \nבנפשיה שלא אכל נבלה וטרפה. ובא ליפטר עם זה ממצותו יתברך שאמר לו לעוג עוגת שעורים \nבגללי צואת האדם וכאשר החליפה בצפיעי הבקר סבר וקביל אך לא מאנינות הדעת אלא מהרחקה \nהדומה לכיעור וכך אמר יחזקאל רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאנשי דורי אוכלים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נבלות וטרפות שקצים ורמשים כמו שבא בפרק חלק והם נעשים צואת האדם ואף על גב דפקע \nאסורייהו ופרשא בעלמא נינהו מכל מקום כשם שנזהרתי מבהמות כוס כוס הקרובה להיות נבלה \nכך אזהר מן הגללים הבאים מן הנבלה ושמח מצפיעי הבקר הבאים מירק עשב. ואיש אשר כמוהו \nאין ספק שהמצות הבאות על ידו הן בתכלית השלמות בתום לבב ובנקיון כפים ובוחן לבבות \nוכליות הוא לבדו צופה ומביט במעלתם כדדרשינן בהו עין לא ראתה אלקים זולתך וכל \nהנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה כי גרם עטיו של נחש שאפילו השלמים יחשבו עמהם \nופשוט הוא כי אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וכבר העירונו חכמים בפרק \nקמא דברכות על צדיק בן צדיק אשר יקראוהו צדיק גמור ולצדיק בן רשע צדיק שאינו גמור \nעל הדרך המורגל אצלנו דכל תרי לישני כי האי גוונא לא סתרן אהדדי. ועם המליצה הזאת \nליודעה ורגיל בה לנפשנו ינעם כתוב הדר הוא האמור ביאשיהו המלך וכמוהו לא היה לפניו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מלך אשר שב אל ה' ואנחנו לא נדע מה פשעו מה חטאתו שהזקיקוהו לתשובה זו אלא שהיה \nצדיק בן רשע הוא המלך אחז שאמר לו ישעיה שמעו נא בית דוד מדקאמר נא שפירושו עתה שמע \nמינה שהוא עתיד לשמוע לאחר זמן וגם באותה שעה היה בוש ממוכיחיו כדאסמכוה אקרא דכתיב \nאל מסלת שדה כובס שהיה כובש פניו בקרקע מפני ישעיהו ועדו נתנבא על המזבח בבית אל \nהנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ומפליג בתקון מעשיו כנודע. וכללא דמלתא שצדיקים \nגמורים הם בלי ספק גדולים בעשה טוב ובעלי תשובה גדולים בסור מרע והיינו פלוגתא דרבי \nאבהו ורבי חייא בר אבא בפרק חלק לא שיהא האחד מבטל דברי חברו אלא כדמתרגמינן ותהי \nהמחצה והות פלוגתא שכל אחד אמר חצי דבר והא והא איתא. ומה שנתיחסה מעלתם של בעלי \nתשובה בתאר מקום אתיא כדמחוי רב יהודה ונבארהו: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פרק שני: \nהנה אבינו הרחמן אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כדברי קהלת ולא יצדק התאר הזה בעצם \nזולתי על הכללות כטעם בני בכורי ישראל ומאמר ה' אמר אלי בני אתה אם באנו לפרשו \nכפשוטו על דוד המלך ע\"ה אף הוא ללמד על הכלל כלו יצא מגיד מראשית אחרית כידוע \nמנשמתו שהיה מורה בה החיוב מכל זולתה להתבונן בפליאות הבריאה כאמרו נפלאים מעשיך \nונפשי יודעת מאד כי היא ראתה והשיגה אותם מלפני החטא הקדום בזיום וצביונם וכלם היו \nנסקרים ממנה בסקירה אחת מסוף העולם ועד סופו. אמנם לא פתח דוד ספרו באותו מזמור \nהחביב המשובח מתחיל באשרי ומסיים באשרי לא על ידי עצמו ולא על ידי אחד מעשרה זקנים \nהמשוררים אלא סתמו כפירושו על כנסת ישראל ויהיה אמרו ה' אמר אלי בני אתה כמאמר בני \nבכורי ישראל. ובשלמה כתיב אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן על שם העתיד שנאמר בו \nוישב שלמה על כסא ה' שאמרו רז\"ל שמלך בעליונים ובתחתונים והיא ממלכת ישראל באמת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואין ספק כי שרים הולכים כעבדים בימי מגוריהם חוצה לארץ וכתיב גרים ותושבים אתם \nעמדי כביכול עמדי ממש כטעם הגלות שדרש רבי שמעון בן יוחאי בפרק בני העיר ושובו עמהם \nמן הגליות. ואולם המתבונן בסתרי תורה בן יאמר לו והעוסק בפשוטן של דברים ההוא יקרא \nעבד וכתיב עבד משכיל ימשול בבן מביש כי אחר כונת הלב הם הדברים ומי שהשלים עצמו \nבנסתרות ונגלות ואין לו עסק בעולמו רק להשלמת הזולת ומיטפל בו לפי צורך שעתו עבד \nנאמן יאמר לו חלף עבודתו להרבות כבוד שמים וגם זה טעם לשבח במאמר איני יודע נפשי \nהיכן הולכת שבארנו למעלה כי רוח בני האדם היא מדתן של בנים ונפש הבהמה עם כל העלוי \nהנדרש בה היא מדת העבדים. ויקרא גם כן איש האלהים כלומר עבד שהוא הבן כמשה אליהו \nואלישע וחבריהם וכמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. ועל אלה אמרו חכמים ארח אתתא למפלח \nלבעלה וארח בנין למפלח לאבוהון: \n \n", "en": ""}]}
