{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "18", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ד פרק יג", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/18/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/18/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יג\nאשריהם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלהים לטהר המקומות אשר נפוצו שם וחביבים היו \nישראל שהם שמרו תורה ומצות במקום ששרים גדולים לא עמדו בו בנסיונם והוא מקום שבעלי \nתשובה עומדים בו בנסיון בלי ספק וזו היא סבה עצמית לכל הגליות שהיה ראשון לכולם \nויגרש את האדם כי אז נתחדש לו מגרש חוץ לגן עדן למען יתקן האויר החיצון בהבל פיו \nויכין כסא כבוד להשראת שכינה בכל מקום. וזהו טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי \nקרוב הוא ולא היה מתקדש מדבר העמים וכבר בקשו ישראל מדי עברם להשלים ארץ אדום ועמון \nומואב אשר הורישו קיני קנזי קדמוני וישבו תחתם ולו חכמו שלש אומות הללו דקריבין \nביחוסא לישראל לא הוצרך לקעקע בירתם כמו שאירע לארץ סיחון ועוג כי מי שאין לו זכות \nאצל הרהורי תשובה אין לו חלק בתקנת השבים. גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה \nומחזיר מריש לבעליו וזהו דין תורה לפיכך יפה עשו אנשי נינוה שאינם בכלל תקנת חכמים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובבציר מהכי לא הוה סגי להו והוא רמז לעת אשר שלט אדם בליעל באדם מצא חכמה שאין \nלחצונים בירה אלא במריש שלנו לרע לו לאדם בליעל כי בנין נערים הוא מנוערים מן המצות \nוהוא סתירה להם בזמן שהאבדה מתבקשת לבעליה. ואם יש תקוה להוציא משם איזו פרידה טובה \nכרות ונעמה ועובדיה גר אדומי לאלו תקנו שיחזיר לבעליה דמי מריש די שוויו בתקון \nשכינה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הדרן לגליות ישראל לפי שגלות שומרון לא היו \nבני תורה די להם לקדש פאה אחת מן העולם חלח וחבור נהר גוזן וערי מדי אבל גלות \nירושלים משם נפוצו לארבע רוחות העולם למען יפוצו מעינותם להועיל אל הכלל והיא תקנת \nהשבים כדכתיב אלמדה פושעים דרכיך מה כתיב בתריה וחטאים אליך ישובו חוטאים לא נאמר \nאלא חטאים כטעם זדונות כזכיות ופירשנוהו וכתיב שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם \nמזדים חשוך עבדך כי הנה יצר הרע מתעה מעט מעט והאדם חוטא תחלתו באונס וסופו ברצון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "על כן אמר שגיאות מי יבין בהיות הטבע מקולקל בפתקה של חוה לפיכך שתים זו שאלתי \nמנסתרות נקני אך במשפט לנקות אותי מפגם הנסתרות כטעם הסתר אסתיר פני גם מזדים \nהמתהווים מן הזדונות כטעם קונה לו קטיגור אחד חשוך עבדיך אל ימשלו בי לחטא עוד. אז \nאיתם פירשו אהיה תמים עמהם ואתמים אותם כי המציאות לא ישוב העדר וצריך לטהרם כטהרת \nהחזיר שעתיד הקב\"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסה והוא עתיד \nלהעלות גרה ומה שהעיד הכתוב עליו והוא גרה לא יגר איננו עתיד כדברי הקמחי אלא פועל \nעבר הוא בשקל אבי יסר והתרגום מסייענו ובא השם בפלס דעה מן הפועל אשר כמוהו ידעת \nהשחר מקומו. ותמשך עם זה טהרת הנפש אשר עשו אבותינו בחרן שהיו תחלה גרי שער בלבד \nועתידים להיות גרי צדק וכן רבוי העבדים אשר יחזיקו בכנף הציצית שלנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יד\nכתיב בתקנת השבים התקושש\"ו וקושו וכבר נאמר בו נוטריקון יפה הסירו תחלה קופה של \nשרצים והדר וקושו כדאמור רבנן קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים והיכי דמי קשוט עצמו \nכדמחוי רב יהודה באותו מקום באותו פרק באותה אשה והנה הפשט אמת והרמז נכון לשלשה \nעולמות עליונים שהמרד והזדון והשגיון פוגמים בהם ולשלשה חלקים עצמיים באדם שהם גופו \nונשמתו והצלם שהוא אמצעי ביניהם ונדבר בם במאמר הנפש. כי אמנם הנשמה הנצבת עמנו בזה \nהפרק היא כלל הדיוקנין אשר המה כסא היכל ומעון לאיקונין ראשונה הבלתי מתחלקת כמבואר \nשם והצלם הוא באמת הפרק הקושר ומחבר הנבדל במורגש והוא הגוף המתפעל ומצטייר מכל מה \nשלמעלה ממנו כאשה המתפעלת מצטיירת ומשתלמת מזולתה כנודע ומי שזכה בחייו למדת ארך \nאפים עד מעות יוכל לתקן אשרי זקנותו שכפרה את ילדותו וכל שכן אם נתגבר על יצרו \nעודנו איש בכוחו וגבורתו קודם שיזקין כמו שדרשו מפני שיבה תקום כי אז יהדר פניו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כשיהיה זקן מהודר בתשובה מוקדמת וזוכה ליראה כדכתיב ויראת מאלהיך. אני ה' נאמן ליתן \nשכר ואין לנו שכר על היראה גדול מן הענוה כדתני רבי פנחס בן יאיר בפרק לפני עדיהן \nולא פליג אדרבי יהושע בן לוי התם אלא בחסידות דאחשביה טפי רבי פנחס משום דאיהו קאים \nבההוא דרגא כמבואר בזוהר דאיהו דרגיה דאברהם וכן גינא\"י נהר\"א עם הכולל בגימטריא \nאשל דאפסקיה רבי פנחס בזכות אברהם תלת זמנין. (נ\"א אמין) ראשונה לגרמיה דהוה אזיל \nלפדיון שבויים וסימניך אל\"ף בינה רזא דפורקנא שנייה למצה שמורה סימנו שי\"ן שלישית \nלבני לויה סימנו למ\"ד. וכבר אמרו חכמים כי גם בשעת מיתה תועיל התשובה כדכתיב תשב \nאנוש עד דכ\"א ולנו בו גם כן נוטריקון דירה נאה במחשבת הלב כלים נאים באברים שהם כלי \nהמעשה אשה נאה בנשמת אדם שבהצטרף שלמות שלשה חלקים אלה ודאי מרחיבין דעתו של אדם \nלהתקבל בתשובה שלמה. ואפילו מי שגוע בעונו דעו כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות כאשר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שמענו כן ראינו באצילי בני ישראל שנתקיים בהם אשר דבר ה' על המרוק בקרובי אקדש ועל \nהפדות נאמר ועל פני כל העם אכבד ועל שניהם כתיב ונקדש בכבודי כי כבוד שמים מתרבה \nבזמן שהוא גבי דיליה על הדרך שבארנוהו בחלק הראשון אלא שסביביו נשערה מאד ויקר \nפדיון נפשם וללמד על הכלל כלו חכמים יגידו מקלקולם ותקנתם ליקח מהם דוגמא לדורות \nונבון תחבולות יקנה להציל נפשו מני שחת לאור באור החיים. כתיב ואל אצילי בני ישראל \nלא שלח ידו אמר ר' פנחס מכאן שהיו ראוים לשליחות יד כי הגיסו דעתם כלפי מעלה ויאכלו \nוישתו ואף לפי תרגום אונקלוס והוו חדאן בקרבניהון הלא זה היה עונו של הבל כי עם \nהיותו תוספת בבריאה לצורך אחרים מעקרא מכל מקום נתקיימו בו כל תנאי הסבוב כי חבת \nמצוה גרמה לו שהציץ ומת ונתמעט בו הדמות והצלם אחרי כן חזר עם תקון הדמות כמו \nשזכרנו למעלה ועוד חזר והשלים הצלם לו ולאחרים. ועל ארבעה לא אשיבנו כיון דנח ביה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אבוי שהפסיק הזוהמא מעם קרובו. אמרו על הבל שזחה דעתו עליו והציץ בכבוד כשנתקבל \nקרבנו ושל אחיו לא כן ונתלה לו עד היותם בשדה וגם שם לא נשמר מרחמי רשעים אכזרי \nויקם קין אף כאן תלה להם ארך אפים מסיני עד אהל מועד וגבה דיליה שנתחנכו תחלה \nבכהונה כראוי להם לפני מותם ואין ספק שבראש השנה לפני המלואים נכתבו ונחתמו בספרן \nשל צדיקים והוא הגורם שידקדק הקב\"ה עמהם כחוט השערה ובשמיני למלואים הגיסו דעתם \nבאביהם ורבם כמו שנזכיר והקב\"ה תובע עלבון חסידיו יותר מכבוד עצמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק טו\nואף גם זאת אמרו חכמים כי מיתת בני אהרן היתה על הקריבה ועל ההקרבה ושלא חלקו כבוד \nלאביהם ושלא נטלו עצה ממשה ושלא נמלכו זה עם זה ושהורו הלכה בפני רבן ושנכנסו שתויי \nיין ומחוסרי בגדים ובלא קדוש ידים ורגלים ושתקנו בחוץ והכניסו בפנים כדרש צדוקים \nושלא היו להם בנים ולא נשים וכלהו אסמכינהו רבנן אקראי ועל כל אלה לזות שפתים שמענו \nשהיו אומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג את הקהל וההפך בדוד המלך ע\"ה שאמר \nשמחתי באומרים לי בית ה' נלך אף על פי שבאזניו ישמע כטעם באומרים לי מתי ימות זקן \nזה ויעמוד בנו ויבנה המקדש וקרוב לשמוע שהיו עם זה שני בני אהרן מכללם של מחשבי \nקצין וכבר חשב יהושע שיהיו אלדד ומידד חוטאים בזה כשאמר עליהם אדני משה כלאם אמר \nשימנעם מהשתמש בשרביטו עודנו חי עמהם למטה ואתיא מלתיה דיהושע כי הא דתנינן יהי \nכבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים רישא ממשה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שכבד את יהושע ואמר לו בחר לנו אנשים והדוגמא כי יד על כס יה כיון שאין הכסא שלם \nאין השם שלם מציעא מאהרן שאמר למשה בי אדני והדוגמא בשעיר ראש חדש שהשמש והירח \nריעים אהובים והוצרכה הכפרה לפיוס עליון סיפא ודאי מיהושע כדאמרן והדוגמא ולא אבא \nבעיר השוה מוראו של רוכב בערבות לרוכב בשמי שמי קדם כמבואר במקומו. ואולם חובה \nעלינו להליץ בעד נדב ואביהוא כי חבת מצוה גרמה להם תחלה שהרסו אל ה' לראות ובמעשה \nהקטרת גם כן נבהלו נחפזו לחטוף להם מצוה אמנם כל דבר שבקדושה בעי הזמנה כמו שזכרנו \nלמעלה. וחטאתם כי כבדה בשיחה בטלה על מות אביהם ורבם הגדילו עליהם לגדולתם שהיו \nצופים למרחוק מעלת הזקנים לקץ הימין ואומרים מתי יסתלקו כחנוך ואליהו ולמדרגה נוספת \nעליהם הגבה למעלה לכהן פאר ברום השמים ואנו ננהיג על הארץ מתחת. וכבר היה להם מקום \nלטעות ממה שנמשחו עם אביהם גם ממה שפקד משה את יהושע על מלחמת עמלק והוא אזדמן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לקרבא דלעילא להפיל השר במרום ושתף עמו אהרן וחור ומיום שנעשה העגל נסתלק חור ונכנס \nנחשון וגם הוא מת באותה שנה ונגזרה גזרה על אהרן ומאז גזר משה על עצמו לכפר על בני \nישראל ויודעים היו נדב ואביהוא שפני יהושע פני לבנה הצריכה סיוע להציל מחרב נפשנו \nבמלחמת שבעה עממין כדכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד שהוא כהן גדול ועוד צווה להיות \nאצלו משוח מלחמה אם כן שניהם היו יכולים להנהיג את באי הארץ באותו פרק עם יהושע \nונחשון אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע ואז שני הזקנים עם דור דעה יחדו יהיו תמים \nלרעות בגנים ובעדן מקדם והם לא ידעו שהדברים מגיעים לאלעזר ופנחס עם יהושע וכלב \nלסוף ארבעים שנה כי לא הוצרך נחשון אלא להגן מנחש שרף בתחלת כניסתם למדבר אבל פנחס \nוכלב באו אחר כך להציל באי הארץ מיד כלב ומפי אריה: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק טז\nוגם אמנם כה משפטם של מחשבי קצין שהם מעכבים בפועל הגאולה לעצמם כמו שאירע לבני \nאפרים בצאת ישראל ממצרים ואין גאולה שלמה אם יהי נדח בקצה השמים אם כן יפה אמרו \nחכמים שהם מעכבים את הגאולה בכלל לפיכך כשם שבן דוד מחולל מפשעינו כך בן אפרים ידקר \nעל זאת ועוד אחרת ומשיגיע עד שערי מות ויהרהר תשובה בלבו אז בן דוד וכל קדושים עמו \nיבקשו עליו רחמים ויחיוהו כדכתיב ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן \nותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו על דרך צורם מכרם וכן אברהם ויעקב אמרו ימחו \nעונותיהם על קדושת שמך כמבואר במדרש איכה מהזוהר ופירושו בהמסרם על קדושת שמך מיד \nימחו עונותיהם אף כאן בית דוד וישב ירושלם זה בית דין הגדול נטורי קרתא העוסקים \nבישובה עילא ותתא דקרוהו לבן אפרים שהסכימו בדינו ועכשיו בתפלתם יזכה עד דכא לתשובה \nשלמה כדכתיב והביטו אלי מן ההפעיל שהעומד ממנו ונבט לארץ. וכתיב ביום ההוא יגדל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון ומתרגמינן כמספד אחאב בר עמרי דקטליה \nהדדרמון ברמות גלעד וכמספד יאשיה בר אמון דקטליה פרעה חגירא בבקעת מגדון ויש במקרא \nקצר זה כפלים לתושיה ממה שהשמיענו התרגום עם אריכותיה י כי אמנם אחאב ויאשיהו שניהם \nמתו בחצים כדכתיב כטוב כחוטא ואחאב לא נספד מחסידי ישראל אלא ממשרתיו רשעים כדאיתא \nבסוף פרק ארבעה אבות אדרבה ויעבור הרנה במחנה כמה דאת אמר ובאבוד רשעים רנה כדאיתא \nבפרק אחד דיני ממונות דייקא נמי דכתיב ויעבר חסר וי\"ו שהוא כמו ויעבר אלהים רוח על \nהארץ פועל יוצא וכמו שדרשו התם הוא אינו שש אלא ישיש באבוד רשעים. והנה הסופדים על \nיאשיהו בבקעת מגדון הגדילו המספד בזכרם מה שעשה הדדרמון ואמרו ידינו רמה היה המספד \nלא מיתת אחאב שהרי אמר לו מיכיהו עלה והצלח פועל יוצא והבודד צלח רכב אמר שיצליח את \nאחרים ונתן ה' ולא פירש מי הנותן דרך מוסר ביד המלך זה הדדרמון אלא ודאי קושטא קאמר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והצלחת אחרים היא מה שפירש לו אחר כך ישובו איש לביתו בשלום ולמה זה יספדוהו הטובים \nוהכשרים אם במות אדם רשע נסתלק חרון אף מן העולם ואז איש וביתו הבאים מצרימה את \nיעקב כמבואר בזוהר ישובו בעטרה שעטרה לו אמו למלך שלמה אלא כדאמרן והמלך אחז גם כן \nלא רצה חזקיה לספדו אדרבה גרר עצמותיו לטהרן אחרי שצפה לעצמו בנין דלא מעלי שאינם \nכדאי לצרף עסת אביו עד דור שלישי ואף בהספדו של בן יוסף שימסר ביד גוג ומגוג על \nחטאת ירבעם יזכירו מיתת שאול ויהונתן שהיו צדיקים גמורים ויהונתן היה בוחר לבן ישי \nפירוש בוחר את המלוכה למסור אותה לדוד דאתי מלאה לבשת שני בניה של רחל הוא דאתי \nמבנימין ואמו מיוסף שהיתה משבט מנשה מיבש גלעד. ואלמלא ששאלו ישראל מלך שלא כהוגן \nלא אכלוהו פגה למלכות ראשונה ודוד ויהונתן המלך והמשנה היו מזומנים לעשות מלוכה של \nקיימא על ישראל אבל מאסם מלכות שמים והמכשלה של פסול מיכה שהיה ביניהם גרמה להקים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "להם מלך שאול כשמו כן הוא מושאל לכתר מלכות לפי שעה. ואבדן האתונות הוא רמז לקלקול \nהדור שהקלפה פרצה גדרה מאין חובש ולו יאתה להחזירן שהיה צדיק גמור בלי דופי כדברי \nחכמים אלא שהיה מעלמא דנוקבא דאתי מבנימין דאתמר לאמיה גם זה לך בן והנערות היו \nמוליכות אותו בית הרואה והיו מרבים שיחה עמו ומסתכלות ביופיו לא על חנם כי צדקניות \nהיו אך מזלייהו חזי כי הוא המלבישן שני עם עדנים ורבי ישמעאל כמוהו כדתנן במסכת \nנדרים והקפיד עליהן מאד הואיל וכן הוא על מה שנתנו לדוד הרבבות ולא האלפים. ודבר ה' \nבפיהן אמת כוון להלכה כי מדת בנימין צעיר היא המעשר אל הפלא העליון דכתיב ביה \nנפלאתה אהבתך לי כדלקמן ובעלילת מלחמת עמלק באחת לא עלתה לו ונתקיימה נבואת שמואל \nגם אתם גם מלככם תספו ולא עוד אלא שלא נספדו שאול ויהונתן כהלכה ובאותו הספד האחרון \nרחל מבכה על עון בניה שזה מיוסף וזה מבנימין מאנה הנחם עליהם כאשר איננו לזה המעורר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "את הבכי כמו שאמר יעקב דומה עלי כאלו שניהם מתו ביום אחד ודי בכל זה הערה למבין. \nוידוע כי יונה בן אמתי הוא בן הצרפית אשר החיה אליהו וכאשר בא אצלה בדבר ה' התחיל \nלחקור אותה על עסקי טהרה כי הוא היה אוכל חלות והכי דייק קרא דכתיב לקחי נא לי פת \nלחם בידך דהאי בידך מלתא יתירתא היא לדרשא זו והיא חשדה אותו שכוונתו לחקור על עסקי \nתשמיש מטומאה יוצאה מגופה בלבד כנזכר בפרקי רבי אליעזר ונענשה על זה. ואין נסתר מה \nשכתבו בתוספות על בן הצרפית ומזה נדע למה חרה לו ליונה שלא נתקיימה בימיו הפיכת \nנינוה כי חושש היה להם ממלחמת גוג ומגוג ונבין גם כן מה שאמרו בתעניות גבי כ\"ד \nברכות דמשום דבעי מחתם מרחם על הארץ הקדימו יונה לדוד ושלמה כי אחרי השתפך כמים \nמרתו של זה יציץ ופרח כסא דוד אף אנו נצדיק דין שמים להתבונן עד כמה פעמים הגיע \nהמשנה עד שערי מות נאמן הדיין ברוך הוא אשר לא ישא פנים: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז\nוהמשכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך \nלמשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים \nעל כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה \nלחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם \nלדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז\"ל שפירושו ממלכת שפלה היא \nחלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו \nכי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן \nנתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה \nבן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר \nדוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל \nחי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה שתושיב קטנה את הגדולה באפריון ותעשה \nלה שושבינות וכן במשפט המלך להיות בנימין צעיר כונן ליהודה כסאו נמצאו לפי זה שני \nמיני זווג לאדם אחד כרחל ליעקב שהיתה בת זוגו ממש בתולדת הנשמות מזווגן של הקב\"ה \nוכנסת ישראל על זה נאמר עזרי מעם ה' כמה דאת אמר אעשה לו עזר כנגדו ואחד שלא מדין \nהתולדות אלא ברחמים כזיווגה של לאה כמה דכתיב מאין יבא עזרי כי הפלא העליון נקרא \nאין כנודע וכן כתיב והחכמה מאין תמצא יאמר נא צדיקו של עולם דכתיב ביה הצדיק אבד \nאשא עיני שתי מדות שעליו אל ההרים שלשה שעליהן מאין פלא כליל תלת יבא עזרי כדאמרן \nוהוא באמת יחוד נפלא פשוט וברור בשפת אמת והאומר המזמור הזה בכוונה בסוף כל תפלותיו \nקודם עקירת רגליו מזמנין לו בת זוגו הוגנת לו אם בתולדות ואם ברחמים והמבקש רחמים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "על הזווג העליון לפי הכוונה שזכרנו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה למען יזכה \nלאתערא מתתא ולהיות שושבין לעילא. ואמנם עד שלא נולד רחבעם לא נגמר הצרוף לבית דוד \nמשתי בנות לוט וכשהיה תינוק ומוטל בעריסה דוד נותן שבח והודאה שכבר הושלם בימיו אי \nנמי שצפה כי קרוב הוא התקון הזה כמבואר אצלנו במאמר אם כל חי אמר עליו ועל עצמו \nנפלאותיך ומחשבותיך אלינו אחר כך בקש הקב\"ה שיהיו רחבעם וירבעם יהודה ואפרים יחדו \nהמלך והמשנה למען סור שמירת הכרובים ולהט החרב מקדם לגן עדן לקיים שם והתהלכתי \nבתוככם כדאיתא בפרק חלק אלא שלא זכינו נזכה ונחיה ונראה. אכן כתיב בקרובי אקדש כי \nבשעה שנקדש הכבוד בנדב ואביהוא היו קרובים למקום כי על כל אלה הרהרו תשובה בלבם \nואחרי שהיה רחוק מפנינים מכרם גאולה היתה להם על ידי פנחס שלא נתכהן עד ששפט את \nזמרי בפגיעת קנאים ואז פרחה נשמתו מפחד פתאום ונזדמנו לו נשמות נדב ואביהוא בתרי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "פלגי גופא והחיוהו ותחת אשר קנא לאלהיו כשנתעורר מאליו לאותו מעשה זכה למאי דכתיב \nהנני נותן לו את ברית\"י שלום בגימטריא ברוך כבוד ידו\"ד ממקומו בכ\"ף רבתי דמנצפך \nוהוא נוטריקון של והמה בוכי\"ם פתח אהל מועד כי שערי דמעה לא ננעלו בפניהם והוא קם \nבמעשה רב להיות שקול כנגד כלם ותחת אשר כפר על בני ישראל בסיוע נשמותיהם של אלה זכה \nלו ולזרעו אחריו לברית כהונת עולם ואז נתיחס אצל אהרן הכהן הראש אשר לא כמשפט \nהכהונה כיון שמשיחתו לא הועילה לפנחס רק מה שזכה בו ממעשה עצמו כי עושה גואלם חזק \nלכהנים המשוחים והשיב חמה מעל בני ישראל וכתיב ויעמוד פינחס ויפלל. ויתפלל לא נאמר \nמן ההתפעל כי מלאך ה' צבאות הוא וכמו שדרשו על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו \nכי כלב לבדו הסתירה מפניהם ופנחס הסתיר את עצמו אך לפי פשוטו יצדק לפרש ותצפנו \nלאותו מעשה שלא ירגישו אפילו בני הבית בלקיחתה אותם דהא כתיב אחר כך העלתם ותטמנם \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ואולם בפסוק ויפלל יצדק מה שזכרנו בפשט הכתוב נוסף על מה שבארנו בו בסוף החלק \nהראשון ממאמר אם כל חי כי הוא אמנם איננו צריך להתדבק ולהתקשר למעלה אלא היה קושר \nכתרים למארי מלכין מתפלת משה וחבריו שהיו בכים פתח אהל מועד ומצדיקים עליהן דין \nשמים לטהר השרשים העליונים מפגמו של זמרי והוא כטעם המים התחתונים ליודעים סודם \nדבכין ואמרין אף אנן בעינן למיקם קמי מלכא: \n \n", "en": ""}]}
