# ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ה פרק ד

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/20/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאמר חקור דין - חלק ה פרק ד
בסנהדרין פרק זה בורר פליגי אביי ורבא בקרא דאל תשת רשע עד רבא מודה לאביי ברשע 
דחמס שהוא פסול לעדות ודמי ליה כפין אוכל נבלות לתיאבון דהכי נמי כפין אכיל ארבע 
זוזי ומסהיד שקרא אבל רשע להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר כשר והלכתא כאביי דסוף 
סימנא דיע&quot;ל קג&quot;ם הוא ואף על פי כן היכי תיסק אדעתין שרבא יכשיר לכל עדות שבתורה את 
המכעיס החמור המכוין למרוד במקום דהא אפילו רשע כי האי גוונא לדבר אחד קל הוי רשע 
ומתנכר לכל התורה כולה אלא ודאי כל שלא לתיאבון בלבד קרי ליה רשע להכעיס דחמיר 
ממזיד וקיל ממורד כדאמרן. וגמרינן לשמעתין דכל לתיאבון לא מיקרו פושעים בגופן תדע 
דאמר רבנן מעוטן בעריות והכא אפיקו להו מישראל לגמרי וכי תניא פושעים בגופן להקל 
עליהם דבגופן פושעים אבל לא כלפי שמיא וניחא דגבי רובא זכיות לא בעינן תנאה שלא יהא 
במעוט עונות שלהם מאלה הפושעים בגופן אלא אפילו איתנהו אזלינן בתר רובא והוא הדבר 


אשר אמרנו להקל על הבינונים אפילו שיהיו פושעים בגופן שאילו היו מתכוונים להכעיס 
אינם אלא פורשים מדרכי צבור לגמרי ולא מעייני בדינייהו כי המה מהבל יחד זבחיהם לא 
לרצון ומנחה לא ירצה מידם עלייהו אמר קרא לא תחמול ולא תכסה וליכא למימר בהו רובא 
זכיות בשום פנים לפיכך להחיותם אי אפשר במאזנים לעלות שהרי כל צדקותם לא תזכרנה אלא 
אם שבו בתשובה שלמה מעצמו של מרד ובחרטה גמורה בלי שום שיור ה&#x27; יראה ללבב והיודע מה 
שפירש הר&quot;י ניקטילייא בהני תרי גווני פושעים בגופן לא לימא דפליג אדידן אלא הא והא 
איתא ופשר דבר ידע לב חכם. ועדין יש ללמוד בודויו של דוד מאי האי דקאמר חטאנו עם 
אבותינו ומאי העוינו הרשענו פעלים יוצאים ולפי פשוטו של מקרא אפשר לפרש דהיינו 
כשאוחזים מעשי האבות בעברה העושה פירות שאחרים למדים ממעשינו אך האמת הברור הוא 
דהכי קאמר אלו חטאנו בפני עצמנו ולא היו אבותינו בנו ממש בסוד העבור היה החטא נקל 


אבל חטאנו עמהם שהיו כבר צדיקים זהו תחלת הקלקלה ואחר כך העוינו אותם בזדונות 
והרשענו בפשיעה והוא חטא גדול ודוי גדול. עוד יש בזה ודוי למפרע במה שחטאנו עם 
אבותינו בחייהם והיו נצוצות נשמותינו גנוזות בתוכם כטעם אשר איננו פה ואז אילו היו 
אותן הנצוצות מתגברות על המתעה כבר הצילו את האבות שלא היו חוטאים לפיכך הבנים 
ערבים לאבות כי האב הוא בחייו יחיד אצל רבים שהן אותן הנצוצות וכרובם כן חטאו אם כן 
אנחנו העוינו והרשענו אותם מאז ואין סרחונם תלוי אלא בנו על כן חובה עלינו לתקן 
בכפלים בשבילנו ובשבילם והוא טעם ברא מזכי אבא בלי ספק: 
 


מאמר חקור דין - חלק ה פרק ה
ברוך גדול דעה הצדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו כי הנה אויבי ה&#x27; המורדים והפושעים 
בו דכתיב בהו כי תולעתם לא תמות מיתה הוא דלית ליה כל זמן העונש ואין מיתה אלא 
גניזה כידוע במקומו ועד שהקטיגור הנקנה על ידי החטא הוא התולעת שזכר עוסק ובא לגבות 
את חובו לא יתואר במיתה ואין החי מכחיש את החי כמו שזכרנו למעלה אבל אחרי נמכר 
החוטא ביד אדונים קשה גאולה תהיה לו בהתבטל התולעת בטול גמור שהוא הרבה יותר מן 
המיתה כדכתיב כי הנה אויביך יאבדו ואבדון ומות ב&#x27; דברים הם דהא חלקינהו קרא. ואשם 
לא תכבה כדאמור רבנן אשו של גיהנם אין לו כביה עולמית. וכבר נתגנו במשנה האומרים 
אין עולם אלא אחד שהרי בבית ראשון היו חותמין מן העולם ועד העולם והוא מטבע שטבעוהו 
דוד המלך ע&quot;ה ובית דינו דהיינו מן העולם מזמן אדם הראשון ועד העולם ימות המשיח אבל 
בבית שני בשביל חמשה דברים שחסרו בו לא היו חותמין תחלה אלא מן העולם ואחר כך 


החזירו הדבר ליושנו שלא לחקות את הכופרים ומעקרא סברוה כי הא דאמור רבנן שעד אברהם 
היה הקב&quot;ה נקרא אלהי השמים בלבד אחר שקלקלו נמרוד וחבריו וגרמו סלוק שכינה מן 
התחתונים אמנם על ידי אברהם הוסיפו לקרא בשמו אלהי הארץ והבינהו והוא על דרך איה 
גבורותיו ונוראותיו שאמרו ירמיהו ודניאל זה מעט תאר גבור וזה תאר נורא עד שבאו אנשי 
כנסת הגדולה ותלמידיהם והחזירו בזה ובזה עטרה ליושנה. ולעולם לא היו עונין אמן 
במקדש והני מילי בברכות התפילה אבל בברכות השבח ושאר המצות לא היו מאריכין במטבע 
ברכות והיו כל העם עונין אמן כמו שפירש הריב&quot;ד ומייתי קרא דכתיב ויברך עזרא את ה&#x27; 
הגדול ויענו כל העם אמן. וכאן הבן שואל שהרי משה רבינו ע&quot;ה כדאמר בריש פרשת והיה 
עקב אל גדול ונורא ולא הזכיר גבור והן הן דברי דניאל אף אתה אמור לו כי על כן הקדים 
משה רבינו ע&quot;ה שם בדבריו תנאי מפורש כי ה&#x27; אלהיך בקרבך כטעם כי לא יהיה בך אל זר 


ובארנוהו במאמר הנפש פרק כ&quot;ח מה כתיב בתריה אנכי ה&#x27; אלהיך כי קצר המצע מהשתרע עליו 
שני ריעים ועם זה אין צורך בתאר גבור שכן משפטו להגביר יריאיו על יצרם ועם בטול 
המבטל שזכרנו למעלה שדי לא מצאנוה שגיא כח הא למדנו שאשו של גיהנם כביה עולמית הוא 
דלית ליה אבל בהפסק עולם זה יש לו כביה קל וחומר ממה שדרשו במדה טובה עוד כל ימי 
הארץ אין ברית כרותה לבני נח אלא כל ימי הארץ כלתה הארץ כלה הברית דכתיב והארץ כבגד 
תבלה אלמא בהנהגת העולם הבא אין רע כל עקר ועוד אמרו חכמים אין גיהנם לעתיד לבא 
הכוונה על אור דידה דאיברי בשני אבל חללה שנברא קודם העולם עתיד להתקדש בקדושת הגן 
כמו שנזכר ושם היה מחול הצדיקים והקב&quot;ה ראש חולה וכתיב גם היא למלך הוכן. ואחרי 
שנתבאר דאבדון לתולעת הכביה לאש עדין הדיראון מתמיד לכל בשר אמנם עתידים צדיקים 
להזדכך בגוף ונפש כמו שאנו עתידים לפרש במאמר תחיית המתים בסיעתא דשמיא ויקויים בהם 


הייעוד הטוב שעלה במחשבה כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם ואז יהיה כל אחד דומה לקונו 
שהוא טהור עינים מראות ברע ושוב לא שייך במורדים דיראון אלא תמו חטאים לא חוטאים או 
על דרך במדבר הזה יתמו שדרשו בו לשון תמימות ורשעים עוד אינם במציאות הגרוע ההוא 
שבכל אשר יפנו ירטיעו אבל ישנם במציאות שקט ושאנן כדכתיב ושלומת רשעים תראה: 
 


מאמר חקור דין - חלק ד פרק ו
תנן התם בנזקין כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי 
נזקו כהכשר כל נזקו. וכמה הוא מן המתמיהין התנא הזה לתלות בעצמו קללת אחרים אלא 
ודאי מאן תנא דא קב&quot;ה שרצה לזכות את ישראל והוא תנא ירושלמי דתני לישנא קלילא 
כדאיתא בגמרא אסיפא דרישא דקתני חב המזיק ומשמעו להקל ולא להחמיר וכך אמר להם בני 
אל תרגזו ממה ששניתי לכם חב המזיק לשלם תשלומי נזק כי אמנם לא אמרתי אלא במיטב הארץ 
והכוונה לשפוך את החימה על העצים ועל האבנים וכטעם וכפר אדמתו עמו לפי פשוטו. ולנו 
פשט ותר נגלה ומוכרח ממנו דהוה ליה למימר וכפרה אדמתו עמו או וכפר באדמתו עמו אלא 
הכי קאמר וכפר עמו על אדמתו של מעלה בתשובה ומעשים טובים כמו שפירשנו בחלק הראשון 
פסוק וכפר על הקדש בפרק י&quot;ג וזה וזה כפתור ופרח ואפילו תימא דמיטב הארץ על גוף האדם 
אתמר שהוא ודאי חלתו של עולם מכל מקום יש תקוה לאחריתו ונפשו בטוב תלין כי אנכי 


אנכי הוא מוחה פשעיך למעני אשר הרעותי לתת שאור בעסה כמו שדרשו במסכת סוכה ועם זה 
חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כי צר לב האדם רע מנעוריו כדאיתא התם. ומעקרא נמי 
הכשרתי במקצת נזקו שמעטתי את הירח חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כטעם ושעיר עזים 
אחד לחטאת לה&#x27; לפיכך לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך כי ה&#x27; 
יהיה לך לאור עולם. רבנן מתנו בור של שני שותפין השני חייב כי אמנם נחנו פשענו 
ומרינו והוא ודוי מעליא לעורר רחמי המקום אמר הקב&quot;ה בני לא כך היא המדה אלא כסהו 
השני כראוי אלו תקנות חכמים העושים סייג לתורה ונפל שמה שור או חמור ומת פטור כי הא 
דאמור רבנן שור ולא אדם מבעלי איקונין ראשונה שבארנו במאמר הנפש כי יפול הנופל 
ממחוסרי התולדות שהם בהמה המה להם חמור ולא כלים שלא זכו לדיקונין קדושים הנזכרים 
שם שהן באמת איקונין שניה אלמא לאו בני מזלא נינהו האובדים האלה לפיכך השני פטור 


ואני הוא שמעטתי להם את התולדות במשפטי ה&#x27; אמת צדקו יחדו ואני עתיד להשלימם להם כמו 
שנבאר בפרקים הללו. וכבר דרשו בפרק חלק לי גלעד לי מנשה על חבתן של פושעי ישראל 
לפני המקום אחרי הוכבס את הנגע מבגדיהם והטהרו ואיתא נמי בברייתא דרבי אליעזר פרק 
י&quot;ז: 
 
מאמר חקור דין - חלק ה פרק ז
ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם הרי זה יעוד נפלא אשר יש בו חסד ואמת אל 
הכת האחרת שנמנית חמשית והנה האפר הזה לא ידרכוהו בנעלים כי סופו להיות אדמת קדש 
ובר גביל הוא בשערי דמעה שלא ננעלו אין זאת כי אם מצות עשה לצדיקים שיהיו עוברי 
בעמק הבכא זה גיהנם להחיות האובדים האלה כמו שעשה יחזקאל שהחיה את המתים וכתיב 
והעבירני עליהם סביב סביב אף צדיקים ראי שמו יתברך שזכר מלאכי בסוף נבואתו יעברו 
בעמק הבכא ויספיק לכללות הכוונה בפסוק הזה לפרשו כפשוטו שהמה בוכים שם בתפלה 
ותחנונים מרוב דמעתם ודמעת החטאים בנפשותם שיתעוררו לבכות עמהם מעין ישיתוהו לאותו 


העמק כעין המים מפכים שזכר יחזקאל שהם עתידים לצאת מתחת מפתן ההיכל כדתנן בשקלים 
ומדות והוא טהרתו של גיהנם אשר אמרנו ועם ההתעוררות הזה גשם נדבות יניף אלהים 
ויזרוק אליהם מים טהורים מן המים העליונים התלויים במאמר יליודעי סודם ומשם אוצרות 
טל של תחיית המתים ואז גם מאלה האובדים ברכות יעטה מורה והם ילכו מחיל אל חיל עד 
הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים הוא החיל הנבחר אשר יראה אל אלהים בציון. ואפשר 
לפרש מלת גם שבאה לרבות מה שאמר צפניה בשם ה&#x27; עתרי בת פוצי יובילון מנחתי ירצה עתרי 
בבית תפלתי שיכבשו רחמי את כעסי ושאר התפלה המה יובילון בת פוצי כי יהיו אפר נבזה 
נפוץ להיות אחרי כן נחת רוח לפני וזה מנחתי. הרי אלה שלשה שותפין בהתעוררות הרחמים 
על המורדים והפושעים אחרי שימקו בעונם והם דמעת הצדיקים מדי עברם בעמק הבכא ודמעת 
העשוקים עצמם כמו שדרשו עליהם בפרק עושין פסין גם ברכות יעטה מורה לרבות מה שזכרנו: 



 
מאמר חקור דין - חלק ה פרק ח
ולא רחוקה היא מלת יעטה במקום הזה ממה שדרשו על פסוק ידין בגוים מלא גויות כי בזכות 
הקדושים מתים מחלד על קדושת שמו יתברך החקוקים בפורפירא דיליה דעלה כתיב ביום רעה 
בצע אמרתו הנה אז בעת רצון יעטה אותה בשביל הורידם כנחל דמעה וצדקתם עומדת לעד 
לפניו יתברך ללמד סניגוריא על כל הנחשלים והיא הפורפירא והכוללת כל מדותיו לבושי 
ההשגחה העליונה ומצדקת את דיניה דאתמר עלה וכל מלבושי אגאלתי ירצה אגאל אותם להבא 
כאשר גאלתים כבר כי אמנם היו תחלה מגואלים בדם הרוגי מלכות ונגאלו עם זה מן 
הקטיגוריא שהיתה מתוחה נגד הכלל והוצרכו גם כן להיות מגואלים בדם ההורגים ונגאלו 
מברית אבות שהמה ממושכנים עמהם לכך למדנו בפועל הנכבד הזה טעם השתוף וההרכבה השומר 
אמת לעולם. ומדברי ישעיה אלה ידענו נאמנה כי ידין גם כן את המלא גויות הוא עשו בנו 
הנאהב ליצחק בעל הדין בשביל היות עשו מלא גויות כטעם כי ציד בפיו לפי שעורנו שכבר 


זכו בו רבים על ידי המפרש למגלת איכה בדרך הסוד הכי קרא שמה קינת סתרים בפסוק ישבו 
לארץ ידמו יעויין שם כי הוא דרוש עמוק צריך מאד אל המקום הזה להשלמת הבאור למחיית 
זרעו של עמלק הנמשכת לדין זה כי בהתאסף הקומה כלה להיות ציד בפיו של עשו כמו שנתבאר 
שם אז יהיה עמלק נידון בשתי מחיות נוספות אחת מן הפה ואחת מן החוטם שסודו שמים והפה 
תחתיו כנודע לרגיל באידרא והוא המכוון בפסוק מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים 
הכוונה שאין מדת ארך אפים המסורה לבעל החוטם נוהגת כלל בעמלק לא מנה ולא מקצתה ושמא 
גרים כי עמלק ראש צרים נקרא כן על שם עמל עמק מלק עלק הן הן ד&#x27; קליפות קשות סקילה 
שריפה הרג וחנק על הסדר וכלן נתקיימו בבלעם כמו שדרשו בפרק חלק ובזה אנו צריכים 
למרי סתרי תורה שאמרו כי כשם שיש בקדושה משה מלגאו יעקב מלבר כך בלעם מלגאו עמלק 
מלבר ובהתחלף הבי&quot;ת בקו&quot;ף באלפא ביתא ידועה נמצאו שמותיהם שוים הרי בלעם שקול כמשה 


ובארנוהו לפיכך כתב משה פרשת בלעם והיא מגלה שמסר משה ליהושע תחלתה ויתן משה למטה 
בני ראובן וסופה ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה וכו&#x27; דכתיב בה ואת בלעם בן בעור הקוסם 
הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם ומכאן דרשו בו ד&#x27; מיתות פורש בפסוק זה עונו ועונשו 
ואיידי דזוטרא פרשה זו טפלה יהושע לספרו כמו שעשה ישעיה לשני פסוקים שנבא אותם בארי 
אביו של הושע יעוין מאמר אם כל חי חלק ב&#x27; סימן א&#x27; ובא הרמז בשמו של עמלק לד&#x27; קליפות 
שזכרנו על דרך ההרכבה הבאה אלינו במאמר תחיית המתים למלת רטפש הכוללת רפואת כל פצע 
וחבורה ומכה טריה בד&#x27; פעולותיה הידועות במלאכת היד גם זה מפליאי לשוננו קדש קדשים 
וכתיב כי רגע באפו כי תחלת השרשת החצונים היא באף ועתידים להתבטל למטה אך מציאותן 
בקדש עומדת לעד ועמלק עתיד לימחות הוא והשרשתו משם לא ישאר ממנו זולתי רושם דק חתום 
וכמוס למעלה מן החוטם כמו שיתבאר בסמוך: 
 


מאמר חקור דין - חלק ה פרק ט
ויאמר ה&#x27; אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כבר זכר החכם בפרקיו שהציע 
לפני ההקדמות הקצרות אשר כתב למתחילים בחכמה שימה בפיהם מה שעגמה נפשו לדל שואל 
כיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו היתכן במצוה הזאת אחרי שניתנה ליכתב במגלת ספר 
היותה שימה באזני יהושע ממש הוא אמר שהשיב שאלה זו לעצמו ולבני גילו כי מוח השואל 
ההוא לא הוה מצי למסבליה ולא זכינו לפירושו עד עתה. ומה שהעתיק הרשב&quot;א הלוי בפירוש 
מאמר הזה מתחיל יעקב ומשה ויוסף כחדא אזלין מדברי ן&#x27; פרחי יעויין שם התבוננו אל 
המקום הזה מה עצמו אזני יהושע אל היעוד הזה עם מה שנאמר ויסר קיני מתוך עמלק כי 
אמנם אזני קומתו של יהושע בן נון נער בעלמא דההוא נער דלעילא המתואר בעץ הדעת טוב 
ורע הן הנה נרתק מיוחד למעלה מן החוטם שבו יוחק ויכתב על ידי משה רבינו ע&quot;ה היחוד 
האמתי והוא זאת זכרון בספר סימן לדבר רחל יוסף ויעקב כנודע בשפת אמת בהגנז שם רשעים 


חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח ומשם גם כן יש לנו ללמוד טעם לשבח במה שיאמר ליהושע 
כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת ואמרו חכמים יכול אפילו לדבר עבירה 
תלמוד לומר רק חזק בתורה ואמץ במצות דלא חשיד יהושע חלילה אלא מה שהותר לשאר נביאים 
להוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל דכתיב ביה אליו תשמעון כל כגון זו נאסר ליהושע דלא 
לימרי אכתי לא שכיב משה שבקינן שמעתיה ועוד פני יהושע פני לבנה ולית לה לסיהרא 
מגרמה כלום והיינו רק בגימטריא מצפ&quot;ץ נקבה תסובב את השם הגדול דעליה כתיב בהו 
בישראל והיית רק למעלה על שם אחותי רעיתי וכן חזק ואמץ בגימטריא רנ&quot;ב אברי הנקבה 
החלושה שיש לה שני צירים ושתי דלתות וצריכה חזוק דכתיב כי חזק בריחי שעריך סוד 
הצניעות ואז ברך בניך בקרבך בארנוהו במאמר אם כל חי לפיכך אמרו זקנים שבדור אוי 
לאותה בושה ונתעצלו בהספדו כי היו עסוקים במצוה אחרת בחלוקת הארץ לגברים והגבלת 


תחומיה ומכל מקום הוה להו לאסוקי אדעתייהו כי בחלוקתה לשבטים השוה הכתוב נבואת 
יהושע לרבו בדבור ואמירה ודעהו וכבר זכרנו מזה בחלק רביעי פרק ו&#x27; יעויין שם: 
 
מאמר חקור דין - חלק ה פרק י
אשרי כל חוכי לו לאלהי המשפט כי ידין גם כן את המלא גויות קדושות כטעם בעירא אכיל 
בעירא שזכרנו למעלה והוא המכוון לנביא באמרו כי באש ה&#x27; נשפט ומזה ימשך מחץ ראש לעשו 
ראש פתנים כמו שנמחץ ראשו על ידי חושים בן דן וכבר אמרו שצפה יצחק היותו עתיד להרהר 
תשובה בלבו לפיכך אמר והיה כאשר תריד מלשון אריד בשיחי כתוהה על עונותיו ופרקת עולו 
מעל צוארך כי אז פרק עול השעיר הנושא עליו את כל עון איש תם מהחלק המתעלה בקומתו על 
הצואר דוקא אבל שאר הגוף לא פלט דכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. והראש 
נשרש בקדושה על ארץ רבה דעלה כתיב רבה אמונתך והיא סגולת המקומות להחזיק המועט את 
המרובה הטוב והמוטב ולדוגמא זו נגנז רישיה דעשו בעטפיה דיצחק אביו וימין האב חותמת 


פי הבן במתג ורסן עדיו לבלום. ואחרי שנמחץ אותו הראש כאמור מנחל בדרך ישתה הוא נחלת 
השטים אשר שקוהו מעין מבית ה&#x27; על כן ירים ראש בזכות אבותיו הקדושים שהמה בצדקתם 
יוציאו יקר מזולל וזה בנין אב לכל מחוסרי כפרה להכין להם מקוה טהרה. וכתיב ואזניך 
תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי אפילו הגנוזים באזני הנער במדת אחוריים 
כמו שזכרנו הם אפשרי התקון באחרית הימים ודוגמתו בעולם צמח צדיק שיצא מהם ומנו רב 
שמואל בר שילת מבני בניו של המן כשם שיצא רבי מאיר מנירון קיסר ואנקלוס הגר בר 
אחתיה דטיטוס שמעיה ואבטליון מסנחריב ומסיסרא רבי עקיבא שאותיות שמו הן סופי תיבות 
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שהוא מיסוד תורה שבעל פה מן המקור שיש לה בפלא 
העליון מהארתו בה. וזהו שאמר סיסרא ליעל היש פה איש ואמרה אין ולרמז לזה מחליפין 
הה&quot;א באל&quot;ף: 
 


</div>
