{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "21", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ה פרק יא", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ה פרק יא", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/21/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/21/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ה פרק יא\nואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ כשאמר בפרק בתרא דבכורות כל חכמי ישראל \nדומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה אלא כבוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל \nורבי עקיבא בראש לפי שהנחש להוט אחר השום כדאיתא בבראשית רבה ותומא שחיקא סכנתא \nלגלויא ביום טוב פרק קמא ומזה למדנו בכונת בן עזאי שכל חכמי ישראל הם שומרים לתורה \nומצילים אותה מדרשות צדוקים ואגדות של דופי כמו הקליפה לשום שהוא פרי מסוגל להרבות \nאת הדמות והיא מגינה עליו מן הנחשים חוץ מרבי עקיבא קרח הוא טהור מטמא שהוא בעל \nהפרי עצמו תורה שבעל פה שום הדיינים שום בא\"ת ב\"ש בפ\"י וזה כחו לאלהיו הלכה למשה \nמסיני כי הכל נאמר למשה. באמת אמרו חכמים ז\"ל דברים שלא נגלו למשה אלא כללים כללים \nנגלו לרבי עקיבא שזכה לידרוש אותם מדעת עצמו ומכוין להלכה כי כשם שנפש משה רבינו \nע\"ה היא ממחצב התורה שבכתב ונקראת תורת משה כך נפש רבי עקיבא ממחצב התורה שבעל פה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ונקראת על שמו לפי דעתנו שהרי סתם משנה רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי \nיהודה סתם ספרי רבי שמעון סתם סדר עולם רבי יוסי וכלהו אליבא דרבי עקיבא והעמידו \nהקב\"ה בדור החרבן להגן על העולם ועל התורה שלא תשתכח. לפיכך בעד החלון נשקפה שכינה \nשלא יאבד סיסרא בשביל שלשלת יוחסין שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל בביאה \nשלישית משבע ביאות של סיסרא שש הנה שנא ה' לא נזכרה לשבח אלא זאת דכתיב בה שכב דרך \nכבוד כמה דאת אמר וישכב עמה בלילה הוא ותיבב שכינה על איחור הצירוף מדוע בושש רכבו \nלבא שהטעינו אותו רשע צרוף מרובה ברוב זוהמא שהטיל בה תחלה וסוף חכמות שרותיה תעננה \nוהן עלמות תופפות אף היא תשיב אמריה לה הלא ימצאו חלקו שלל להפשיט הבגדים הצואים \nבצרוף אחר צרוף והוא רחם חד רחמתים תרי הא תלת לראש גבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה \nבעדו. על אלה נאמר כן יאבדו כל אויביך ה' ועל רבי עקיבא וחבריו כתיב ואוהביו כצאת \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "השמש בגבורתו: \n \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק יב\nאחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת תא ואגמרך ראשי פרקים בדוגמתן של שלש כתות כי יש \nלהם סימן בגמרא יזהירו המשכילים מינה ובה כזהר הרקיע. אמרו במסכת נדרים מאן מלאכי \nהשרת רבנן יעויין מאמר אם כל חי חלק ג' סימן י\"א. ורבה בר נחמני בפרק הרואה היה \nאומר כגון אנו בינוניים כי הן בקדושיו לא יאמין ואנחנו לא נדע עד היכן תכלית המבחן \nוימיה של כת שלישית קומטו ולא עת כדאיתא בפרק אין דורשין כי גיהנם כלה והם אינם \nכלים אלא נהר יוצק יסודם. על זאת תתחלחל הנפש החכמה מאד תבין לאחריתה צופיה הליכות \nביתה באימה וביראה וענוה ככלה נאה וחסודה תגיל ברעדה בתוך חופתה ויתאו המלך יפיה. \nבית ישראל ברכו את ה' בה\"א תתאה בית אהרן שושבינא דמטרוניתא ברכו את ה' בוא\"ו של \nשלום שהוא משלים החסד ומשפיעו בעולם ונקרא אל חי על שמו. בית הלוי ברכו את ה' בה\"א \nעלאה דכתיב בה ועבד הלוי הוא. יראי ה' ברכו את ה' ביו\"ד דתמן יראה. ברוך ה' בקוצא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דלעילא ראש ומקור כל ברכות מציון מכלל יופי אלהים הופיע דכלהו אתכלילו בשכינתא אם \nהבנים שמחה ברכי נפשי את ה' הללויה: \nיהי כבוד ה' לעולם: \nסליק מאמר חקור דין: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן א\nמאמר אם כל חי: \nלדרוש ברבים בכסא ליום חגנו: \nחלק ראשון: \nוה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. אמרו רבותינו ע\"ה כל מקום שנאמר \nוה' הוא ובית דינו. במקום הזה כי אף על פי שהפקידה לשרה היתה מפועל הרחמים הוצרך \nלהמלך עם מדת הדין לפי שקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אמנם אופן הלמוד איך \nהמלה הזאת תורה היות בית דינו מצורף אליו להם מדה בתורה אין רבוי אחר רבוי אלא למעט \nכי הנה השם הגדול בן ארבע אותיות ב\"ה ידוע ומפורסם שהוא מיוחד למדת הרחמים והוי\"ו \nהנוספת במלת וה' היא עצמה אות של רחמים ובאה למעט בגדרי הרחמים ולהוסיף בית דינו \nוכמדומים אנו שהוא מעוט רחמים ואינו אלא רבוי רחמים שגם הבית דין מסכים לפעולה זו. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ובמדרש רבה ספר במדבר פרשה ג' ואני ה\"א ובית דינו והוא מאמר השם המיוחד. ובירושלמי \nריש סנהדרין אמרו ה' אלהים הוא ובית דינו ושלשתם הביאו בנין אב מפסוק וה' דבר עליך \nשאמר מיכיהו לאחאב שכן מיתת אחאב היתה לטובתן של ישראל כדכתיב לא אדונים לאלה ישובו \nאיש לביתו בשלום וכן באיוב כתיב ה' נתן בחסד גמור וה' לקח במשפט צדק יהי שהוא שם ה' \nאחד מצרופי אותיותיו כנודע ששמש במעשה בראשית מבורך מכל מקום שזה וזה קיום מעשה \nבראשית הוא כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם ליפרע וליתן שכר בארנוהו במאמר המדות \nעמוד עליו. ולעולם ה' הוא האלהים וידוע שאין אלהים אלא דיין לפיכך לית אבטחותא \nלצדיקיא בהאי עלמא. והם אמרו מלכא שלים איהו כד דאין לטב דאין לביש וכל שכן בהפך כי \nמדה טובה מרובה וכן כתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו ואמרו חכמים במקום \nמשפטו שם פעלו שמזכירים זכיותיהם בשעת הדין: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ב\nומזה יצא לנו למוד נפלא בהאי דמשתבחי ביה רבנן ביחזקאל בשעה שנשאל מאתו יתברך \nהתחיינה העצמות האלה והשיב במוסר השכל ה' אלהים אתה ידעת. ולכאורה נראה שנשמט ולא \nפירש מה יש את נפשו לדון אליהם ומאי רבותיה לתלות הכרעתו בדעת המקום. אלא כך אמר \nיחזקאל רבונו של עולם יודע אני בשתוף מדותיך שאתה אדון יחיד מושל על כל ההפכים \nומנהיג בהם את עולמך כטעם עושה שלום במרומיו לפיכך אם במדת הדין אתה שואלני אתה \nידעת ויסרת אותם מן ויודע בהם את אנשי סוכות שהודיע סורחונם על ידי הפורענות ואין \nמקרא יוצא מידי פשוטו ולאלה היום הודעת השגחתך וידיעתך בפרטי מעשיהם הן אתה מחצת מי \nירפא להם ואם במדת רחמים אתה שואלני אתה רחמת מן העולם ועד העולם ורחמיך על כל \nמעשיך מן וידע אלהים שאין השגחתו וידיעתו לעולם אלא לתכלית הטובה. אם כן ודאי בשתוף \nשני שמות אלה אתה ידעת מן והאדם ידע פירוש יחדת מדותיך לדון ברחמים לפיכך ממתים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מידך ה' אף על פי שהם עכשיו מתים מחלד חלקם בחיים לעתיד והנה כאן בפקידה נאמר וה' \nובצאתו לפועל נאמר ויעש ה' כי אין צורך להזכיר בו מעשה בית דין לקיים מה שנאמר צדיק \nה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו כי הפקידה היא דרך להגעת המבוקש והמעשה הוא גמר \nהתכלית וזה מבואר נגלה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ג\nפקד הפועל הזה משמעו השגחה. ומנין. וצווי. ומנוי. וחסרון. הראשון שאמרנו מענין \nההשגחה הוא כמו פקוד פקדתי אתכם. והמנין כמו לפקודיהם והצווי כמו פקודי ה' ישרים \nוהמנוי כמו ויפקד המלך פקידים וממנו הפקדון אשר הפקד אתו. והחסרון כמו ויפקד מקום \nדוד. ועם היות הפקידה הזאת בעצם וראשונה מענין ההשגחה כמו שנבאר מכל מקום כלהו \nאיתנהו בה כי מי שהוא עקר איננו כדאי להמנות עם לגיונותיו של מלך מלכי המלכים אלא \nאם כן השלים חקו פעם אחרת כבן עזאי כמו שיבא ומזה הטעם היו פקודי משה ראשי משפחות \nבלבד ועליהם נאמר לגולגלותם שהיה משה רבינו ע\"ה צופה ברוח הקדש מנין הטפין שבראש כל \nאחד ואחד כמו שכתב החכם ז\"ל בפירושו על התורה ואמר שכל מי שהיה עתיד הוא לבדו \nלהעמיד ששים רבוא היה נמנה ראש משפחה על כן נמנו מכיר וגלעד לשנים עם היות מכיר אבי \nגלעד כי גלעד לבדו היה בכחו להעמיד ששים רבוא ונשארו למכיר מיתר בניו ששים רבוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אחרים מבלעדי גלעד ויותר מזה גם כן היה צופה ומביט בכל אחד ואחד מהם והוא רז נגלה \nבמלה הנזכרת למי שישית אליה לב והכל בכלל מה שאמרו חכמים שהראהו הקב\"ה למשה דור דור \nוחכמיו דור דור ופרנסיו. ויובן מזה מה שכתב רש\"י בפרשת פנחס סמוך לפסוק ובני קרח לא \nמתו בשם הירושלמי שבמלחמת העמלקי אחרי מות אהרן בקשו מקצת העם לשוב למצרים ורדפו \nבני לוי אחריהם ומתו מאלה ומאלה עד שבטלו ארבע משפחות משבט לוי. ורש\"י אמר ששתים הן \nשמעי ועזיאלי והג' משפחת היצהרי שלא נמנה ממנה בערבות מואב רק משפחת הקרחי ואמר שלא \nנתברר לו הרביעית מני. ומאי קשיא והלא בפרשת וארא כתיב ובני יצהר קרח ונפג וזכרי \nוכיון שנמנית להלן משפחת הקרחי לבדה הרי כאן נפג וזכרי שהן בטלו אלא ודאי הירושלמי \nחשיב להו שתים להגדיל הדאגה לדעת כמה החטא גורם. ורש\"י על פי הקדמתנו ראה שלא נמנו \nשתים אלה לבדהן בשום מקום שיאמר עליהן משפחת הנפגי משפחת הזכרי אם כן על שם אביהם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יקראו ומשפחת היצהרי נתמעטה מהם וכל דברי חכמים קיימים. ואיש נבוב ילבב בפקודי משה \nואהרן במדבר סיני שלא נאמר פקודיו במספר שמות אלא בשבט שמעון לבדו שרוח הקדש דואג \nעליהם אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב ונשאו אחר כך נשים \nמבנות שמעון וילדו להם מעין מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החוי זוהמא קודם שנשאת \nלשמעון וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית אלא איפה חטאו והחטיאו וגם יד ה' \nהיתה בם ויהי המתים במגפה כמספר הרוגי שכם אחרי שנכנסו בברית המילה שלא לשמה. והדבר \nידוע בפקודי משה ואלעזר בערבות מואב שהיה שבטו של שמעון ירוד מאד באותו מנין ויש \nבמשמע פקודיו האמור שם המנין לדאבון נפש בשביל החסרון שהיה עתיד וצפוי אליהם. ואולם \nהיתה שרה אמנו בפקידה ודעת חנה בה נכנסת במספר צבאות מעלה ומטה על דרך המוציא במספר \nצבאם: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ד\nאך המובן מלשון צווי הוא בלי ספק חדוש בריאה בטבע הצדקת שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל \nהארץ אלא מתחלת יצירתה היתה חסרה השלפוחית שהולד נוצר בתוכה ועל זה אמרו חכמים שעקר \nמטטרון לא היה לה והוצרך הקב\"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא והוא בטבעה \nחדוש מעשה בראשית דכתיב ביה כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כתיב התם אמר וצוה \nוכתיב הכא פקד את שרה כאשר אמר. ואמנם במשמע המנוי פשוט ומבואר שכשם שנתמנה אברהם \nאב המון גוים כך היתה שרה אמנו אם כל חי פירוש אם לכל איש חי אלו הצדיקים שאפילו \nבמיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה כמו שעוד נזכיר. והנה בין \nהבתרים נאמר לאברהם כי היה זרעו דומה לככבים שבוראן לבדו סופרן וגם קודם לכן אחרי \nהפרד לוט מעמו נאמר לו אם וכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה שהוא מאמר הנחיי \nאל הקדמון בחיוב מציאותו וקיומו האיש המיוחד בלתי נתלה בזכותו ברוך הוא שמחבבן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ומינה אותם אבל בבן האמה פסיקא ליה למלאך הדובר בה שזרעו לא יספר מרוב כי אין חפץ \nברבוי אשר לפרטיו שלמות כטעם הירצה ה' באלפי אילים והם אילי נביות בכור ישמעאל: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן ה\nומשמע החסרון הוא על דרך מעוט הירח שעם רבוי צבאיה הפיס דעתה וזה כי בזמן שאיש ואשה \nאינם מולידים אין לאחד מהם מעלה על חברו בהשלמת התכלית הכולל ומזה הצד נקראו \nהמאורות שניהם גדולים בתחלת יצירתם כמו שאמרו בזוהר שיר השירים דהוו נהורין דבוקין \nכחדא והוו בשקולא חדא לאתקרי תרווייהו גדולים לאו דהות סיהרא רב ועילאה אלא דבכל \nזימנא דסיהרא כשמשא ברזא חדא בגיניה איתקרי איהו בהדיה גדולים זנבא דאריה אריה איהו \nואריה אתקרי וכמוהו שבט דן הושוה ליהודה להקרא אריה על שם המשיח שאביו מיהודה אמו \nמדן כדאיתא במדרש רבה והנה זאת חקרנוה כן היא בשני המאורות האלה השואת האחוה בלבד \nכעין אח ואחות סומכין על שלחן אביהם ואינו משנה בין הבנים כלל. ודעת המליצה ינעם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בכתוב הדר הוא שאמר אברהם על שרה אחותי בת אבי הוא שמזה היחס לא היה גדול ממנה ולא \nבהפך. אך לא בת אמי שהיתה אם אברהם רבתי בנשים כפי המסופר ממנה ליודעים חן והרן \nאביה של שרה היה מאשה אחרת. וידוע כי עולם חסד יבנה דלא סגי ליה לדור ראשון אלא באח \nנושא אחותו אף כאן מעין דוגמא זו חסד הוא ההזדמן לאברהם בת אחיו שאין אדם נמנע \nמלקרא לה אחותו וכן כתיב בלוט כי נשבה אחיו וירמיה קרא דודו לחנמאל בן דודו והיא \nהוגנת לו במעשיה וכתיב ותהי לו לאשה לרצונה למה שבטבע וסגולה רוצה אשה בקב ותפלות \nבמער איש ולויות מט' קבין ופרישות כטעם האחוה שכן א\"ח עולה תשעה. והאחות פלג גופא \nהיא דלי\"ת ובשעה שעיניה דלו למרום כתיב לבבתני אחותי כלה כטעם הסרת לב האבן להתחדש \nלב בשר והיו לבשר אחד כמו שנבאר והוא טעם השנות מלת לבבתני פעמיים והנה נפשה של \nאותה צדקת יודעת מאד שאין באותו הדור צדיק כמוהו והיתה לו לאשה שלא מדעת אביה שהיה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מקטני אמנה כנודע: \nסימן ו: \nולפי שחייה תלוים בחייו וחלילה לכלי שנשתמש בו קדש לצאת לחולין בהלקח בית פרעה על \nכן חש לה אברהם במצרים ואמר והרגו אותי ואותך יחיו שהן שתים רעות שכנגדן כפירת \nהמשגיח בפרטים כטעם מה שאמר פרעה לא ידעתי את ה' עם ההודאה בהנהגה הכוללת על צד \nהסדור הטבעי כטעם אצבע אלקים היא. והנה מלת אצבע היא בגימטריא אל\"ף ה\"י וי\"ו ה\"י \nגושפנקא רבא דמעשה בראשית שהוא נוטריקון את השמים ואת הארץ אפשר שהיו מודים בחדוש \nמחומר קדום כדעת אפלטון אך לא בהשגחה הפרטית על צד הגמול או על צד הרצון המוחלט כמו \nשנאמינהו אנחנו על פי התורה והן הנהגות ישרות ומתאימות דעלייהו כתיב היש ה' בקרבנו \nאם אין שאלמלא דרשנוהו דרך נסיון היה נחשב לנו מצוה רבה והוא טעם יש מזל לישראל \nואין מזל לישראל דמר אמר חדא ומר אמר חדא יש מזל לבעלי תשובה אין מזל לצדיקים \nגמורים יעויין מאמר חקור דין בריש החלק הרביעי וכאן החזיק אברהם במדת האחוה שאין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הללו מתקנאים בה אדרבה אמר למען ייטב לי בעבורך ופירשו יתנו לי מתנות והוא מאמר \nמתמיה עם מה שנתפרסם כי באמת וישר היה מואס בבצע מעשקות כל ימיו יותר מכל זולתו \nחויב מזה שאין מתנות הללו אלא שם טומאה שנטל ממצרים להנחילו אחר כך לבני הפלגשים \nכדין כתובות בנין דכרין דכתיב בהו נתן אברהם מתנות והיותו שליט על שם טומאה ומונה \nבו סדר הבדלות להרחיקו מעל יצחק ובניו הוא הגורם לנפשו חיים באור פני מלך באמרו \nוחיתה נפשי בגללך וכתיב ולאברם היטיב הטוב והמטיב ברוך הוא בעבורה כדאמרי רבנן \nאוקירו לנשייכו ותתעתרו. ויהי לי צאן ובקר וכו' פרטן שבעה וביצחק נאמר ויהי לי מקנה \nצאן וכו' הרי כאן ששה ויעקב אמר ויהי לי שור וחמור וכו' שהן חמשה ומכאן אתה למד \nמהיכן היו להם הקנינים האלה לאבות העולם ולא חלו בנתינתם ידי אדם אלא הגדולה \nוהגבורה והתפארת שהן במדות האלקיות חמישית ששית ושביעית למפרע כמפורסם והן היד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הגדולה היד החזקה ויד רמה ביושר סדורן מלמעלה למטה ומזה נזהר יעקב כשאמר ללבן לא \nתתן לי מאומה כטעם ודרשת את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום \nירצה שתהיה יניקתנו בשלומה דוקא מן הקדוש המתלבשת בחוץ לא זולת כמו שזכרנו שם חלק \nב' פרק ט' והיא צריכה סיוע מכשרון מעשינו לפיכך אמר אעשה גם אנכי לביתי: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ז\nוכבר למדונו חכמים בדברי דניאל כשהיה לפני נבוכד נצר ואמר מראי חלמא לשנאך ופשריה \nלערך שכלפי כבוד שכינה אמר כך. וכן אני אומר בנחמיה כשאמר לו ארתחשסתא מדוע פניך \nהיתכן שבין שאלת המלך לתשובת נחמיה יהיה שהות להתפלל בפנים אפילו תפילה קצרה אלא מה \nהיתה תפלתו הדברים עצמם שהיה אומר לפני המלך ולבו לשמים וכן באסתר ופשוט הוא ללמד \nבני יהודה לשית עצות בנפשנו שיהיה ה' לנגדנו תמיד ולפניו תטוף מלתנו לפיוס ולבקשה \nולכל צרכינו אף כאן לכבוד העליון אמר יעקב אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה דכתיב בה \nיש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך לפיכך היו בעיניו כימים אחדים ואליו התחנן לא תתן \nלי מאומה שיברור חלקו מן המובחר כל מום לא יהיה בו לא לאהבת העושר אלא לכבוד שמים \nכדכתיב אשובה ארעה צאנך אשמור כמו שנבאר בסמוך ויהיה אמרו מתי אעשה גם אנכי לביתי \nכטעם אם אין אני לי מי לי וכל המשנה ויש בראשי תיבות אלה אגאל ביתי שכן נכסי חוצה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לארץ היו כלה לפדיון בית עולמים שלו כדבריהם ז\"ל על פסוק בקברי אשר כריתי לי: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן ח\nאי נמי אגאל ביתי זה בית יעקב אשר פדה את אברהם רצוני י\"ב שבטים כדכתיב כי בראותו \nילדיו וכו' שבזכותם ניצול מאור כשדים ולפי שנולדו בחוצה לארץ המציא פדיון נפשם \nביגיע כפיו ממנו שגר דורון לעשו ממנו קנה את שכם מיד בני חמור והסכימה בזה דעת \nהעליונה כדי שלא יהיה לעבד נמכר יוסף ברשות אחרת מערי העמים אלא בתחלה ישלטו בו \nאחיו ברשות הקדושה ואחר כך יהיה הוא מושל בכל ארץ מצרים למחסה ולמסתור משעבודן של \nישראל תחת יד מצרים כמבואר בזוהר שהרי גזרת ועבדום שנאמרה בין הבתרים חייבה עבדות \nממש ונתקיימה ביוסף שהיה גופו קנוי למצרים ואילו ירד שם עם שעבוד הגוף ולא שלטו בו \nאחיו תחלה אלא היה נשבה ממדינים או ישמעאלים ונמכר שם היה אפשר להטמע ביניהם לעולם \nונגרע שבט מישראל ח\"ו מי יקימנו שהרי דין עבד עברי לצאת בגרעון כסף כשנמכר לעקר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אינו אלא במוכר ישראל ואף על פי שיוסף היה מלך אחר כך והמצרים היו עבדים אליו במעט \nקנין הגוף שהחיה אותם בלחם מכל מקום יאמרו מקרה הוא לעבד משול בשרים והם אמרו \nוהיינו עבדים לפרעה ולא לך ואין צריך לומר אחרי שנשתעבדו ישראל במצרים כי גם \nבמלכותו של יוסף לא יועיל ולא יציל. אבל עכשיו שמכרוהו אחיו באחזת נחלתם בארץ ישראל \nגאולה תהיה לו וחשב עם קונהו והרי גרע פדיונו ויצא על המחיה ועל הכלכלה. ואף בכל \nשאר תכסיסי מלכות נהג שררה כל ימיו במצרים. ולעולם היה כפוף ונכנע לאימת צבור בקהל \nה' שכן כתיב באחיו ויצוו אל יוסף אפילו בשעת כניעתם אליו אשתכחו ישראל דשלטו על \nכלהו: \n \n", "en": ""}]}
