{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "24", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר אם כל חי - חלק א סימן לא", "hebrewTitle": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן לא", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן לא\nהא למדנו כי שלשה שרי הפנים יש כדאמרן ולכל אחד שמות מחולפים כפי שליחותו ומדת שעתו \nושם אחד יכלול שלשתם בשעה שהכבוד מתעטר בהן ואומר להם לישראל אני ה' אלהיכם בארנוהו \nבמקומו. אלה איפוא הם מלאכי השרת הנזקקין לכל התפלות לקשירת כתרים לרבם לא זולת \nואינן מכירין פני המתפלל בלשון ארמי אף על פי שחלק לו הכתוב כבוד בתורה נביאים \nוכתובים וכל שכן בשאר לשונות שלא זכו לכך ואל תשיבנו מדעת קצת מפרשים שאמרו כי צפנת \nפענח היא מלה מצרית שאיננה אלא עברית ומורכבת משני פעלים פ\"ע שמשמעו הרמת קול כמו \nכיולדה אפעה נח כפשוטו ירצה שבהרימו קולו לגלות ולפרסם הדבר הצפון דעת השומע נוחה \nהימנו. קשר המאמר צפונות מגלה בנחת רוח לא כחרטומי מצרים שהיו פותרין ולא לפרעה כי \nדבריהם לא לרצון. למדנו לכל הלשונות זולתי המקודש לבדו שבו נברא העולם שאינן כדאי \nליקשר בכתרו של חי העולמים אלא אם כן היה המתפלל עני בדעת שאינו מבין לשון הקדש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ולפני ה' דווקא ישפך שיחו הבוחן כליות ולב ונחת רוח לפניו מן התפלה בלשון לועז בלב \nנשבר ונדכה יותר מתפלה בלא כוונה ואפילו בלשון הקדש ופשוט הוא לפי שאי אפשר להמצא \nכונה בלא השכלת הלב למה שאדם מוציא מפיו: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן לב\nוזה חומר בתפלה מכל שאר המצות שאם עשאן אדם על ידי עצמו אינם צריכות כוונה אבל על \nידי אחרים צריכות כוונה למוציא שיקבל עליו להיות שלוחו וליוצא שאם אינו מכוין לצאת \nאיה חלקו במצוה ההיא. ועם זה סוגית הגמרא עולה כהוגן בלי שום מחלוקת. ואף על פי \nשקצת הפוסקים לא אמרו כן לא בתפלות הלועזות בלעז ולא בכוונת המצות הא דידן ודאי \nעדיפא מדידהו בדבר דלמד מעניינו וכשהעני הזה מכוין בה בכל כחו כתיב פנה אל תפלת \nהערער שהוא יחידי ואין לו מסייעים כדאמרן אלא עיניו ישברו למרום וקדוש המביט אל עני \nונכה רוח כשהוא מתפלל ממעמקי לבו וקולו לא ישמע לזולתו רק לאזני המתפלל ולמי שאליו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מתפללים ברוך הוא כי נשגב שמו לבדו ודוד המלך ע\"ה אמר חנני ה' כי לא אחדל מהתפלל \nאליך אחרי היותך מתאוה לתפלתן של צדיקים אלא אליך אקרא כל היום: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן לג\nומהני קראי דחנה דגמרינן מנייהו במסכת ברכות הלכתא גברואתא לתפלה יש לי ללמוד גם כן \nהלכתא רבתי שראוי לנוח בשעת התפלה כדכתיב בה רק שפתיה נעות מיעט התנועה לכל שאר \nהקומה לא נאמר כל עצמותי תאמרנה אלא בזמירות והלולים לשבחו של מקום כדכתיב ה' מי \nכמוך לא הותרה שום תנועה בשעת התפלה זולת מה שנהגו קצת פרושים לקיים בעצמם מפני שמי \nניחת הוא בחתימת הברכות בלבד ובניחותא והאר\"י זצ\"ל היה מצוה אל כל המתפללים ערבית \nשחרית ומנחה שיכנעו זרועותיהם על לבם ימינא על שמאלא ולקיים בעצמם כל אחוריהם ביתה \nשיהא הפרק האמצעי משתי הזרועות נגד פני המתפלל. והחכם בעל פרדס רמונים זצ\"ל היה \nאומר לכוף את הגודל בתוך פיסת היד מאותו הטעם עצמו דתנן במסכת יומא גבי פייסות אין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מוציאין אגודל במקדש והכל עולה אל מקום אחד לכלול הדין ברחמים וירא שמים יצא ידי \nשניהם: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן לד\nויש תפלות שאינן צריכות סיוע למעלה בעליהן כגון פנחס בשטים כי אמנם עלה בתפלתו לחיה \nויחידה שלא נמסרו פניהם לשליח כמו שבארנו במאמר הנפש לפיכך כתיב ויעמוד ויפלל ולא \nנאמר ויתפלל. וכל הפסוק חמש תיבות שבכל אחת מהן חמש אותיות שנתיחדו בתפלתו חמשה \nפרצופי הנפש כלולין זה מזה ואל תתמה אם במשה נאמר ויתפלל כי נפשו של משה היא לבדה \nלפי גדלה וחשיבותה תעורר בעליונים מה שלא יעוררהו פנחס בחיה ויחידה כוליה האי ואולי \nעוד משה רבינו ע\"ה השלים הדיוקן האנושי כל האפשר במדת מקומו ושעתו ולא שנא זיו יקרא \nדאפוהי מאדם למלאך כי היה גרעון בחקו עצום ורב לא למעט בכבודן של מלאכי השרת חלילה \nכי כבר המלצנו במאמר חקור דין מה שאמרו רבותינו גדולים צדיקים שלא יובן בשלוח כמו \nשחשב הגאון רב סעדיה ורבים אשר אתו אף על פי שאין ממש בדעת החולקים עליו וסותרים את \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דבריו אשר המה טובים ונכוחים מדבריהם בלי ספק אלא להרבות בכבודו של משה שהיה כל \nימיו מתפלל ומוסיף דבקות נפלא הגבה למעלה מכל זולתו בעליונים ותחתונים אבל פנחס כי \nמלאך ה' צבאות הוא כתיב ביה ויפלל פועל יוצא שהוא קושר כתרים לרבו מדבוקן ותפלתן של \nשאר העם: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן לה\nוידוע כי הכתרים התחתונים הן צורך גבוה בקשירת העליון תדע שאין ציץ בלי מצנפת והעני \nהזה יעטוף וגורם איחור לכלן והיותו רחוק מישועתו הן הן דברי שאגתו וההפך עיון תפלה \nומוסר דין על חבירו לפי שעורנו במקומו כי הוא טורף נפשו באפו שיצא ולא המתין לעני \nהזה כדבריהם ז\"ל בפרק קמא דברכות. ואולם בזמן שאין בית המקדש קיים התפלה הרצויה \nשחוברה לה לתורת הכפרה מכפרת והמכפר אומר הרי הוא כאלו התקבלתי. וכבר נמלטנו מן \nהמבוכות המטרידות קלי העיון בקטרוג הירח בדרכים אמתיים ערבים על שומעיהם בבינה דעה \nוהשכל להשוות את האמור בגמרא ובזוהר ובמדרש רבה שכלם דברי אלהים חיים ניתנו מרועה \nאחד: \nתם ונשלם חלק ראשון: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חלק שני: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן א\nוה' פקד את שרה וגו'. תרון הכשר חכמה רמז לה האל יתברך לאשת חיל הלזו שתזכה לבנות \nאת בית ישראל במה שנתמעטה עצמה לרצונה כמו שבארנו והיא ראשונה לשבע נביאות שכלן \nמתאימות בהמשך זמנן לשבע מדות ההנהגה העליונה אחת אל אחת על הסדר. שרה בחסד לאברהם \nאשת חבר כחבר. מרים בגבורה שבלידתה התחיל מרירות השעבוד וכשם שהלוים מסטרא דגבורה \nמבעי להו לארמא קלא בשירי המקדש אף היא ותען להם מרים שירו לה' דבורה בתפארת שכן \nאמרה לברק לא תהיה תפארתך ומכלל לאו אתה שומע הן אלמא תהיה תפארתי אמנם סוף סוף \nנקבה היא לפיכך ותשר דבורה שהיא מצד הדין. חנה בנצח שכן זכה שמואל בנה והיה ראשון \nלהתנבאות ממנו והיינו רמה קרני שעומק רום דספר יצירה הוא נצח. אביגיל בהוד בשוק \nשמאלי כנודע אל הקומה הזאת בפשיטות לרגיל בדברי חכמים וחידותם ילפיכך גלתה שוקה \nשפרסמה נבואתה והלך דוד לאורה שלש פרסאות הן הן ג' עתידות שהאירה עיניו בהן. אחת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יהיו כנבל אויביך כאן בשרה אותו שימות נבל ודוד לא הבין וסבר שכבר מת אלא שהיה מחזר \nלהחרים כל רכושו כמורד במלכות לפיכך תבעה והיא נצחה אותו בטענתה שעדין לא יצא טבעו \nבעולם ודנה את הדין לאויבי דוד להיות נשמותיהם זוממות והולכות בתוך כף הקלע ובהכרח \nידמו כאבן תחלה כדכתיב בנבל והוא היה לאבן וזה בעון לשון הרע דניחא ליה זממא בפומיה \nונגרע אפילו מצפצופי עופות ושיחת דקלים כפי חומר עונו וכל שכן כשיש בו חרטה על איזו \nמצוה כטעם תשתפכנה אבני קדש ואויבי דוד מכללם שכבר המליכו כל הרוחניים את אדם \nהראשון למלך עליהם והוא קיים בהם שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ירצה שתירא ממי \nשהוא ירא שאין על גביו אלא ה' אלהיו ואם מזרע היהודים הם אויבי דוד שזכרנו הנה נוסף \nעון על עונם בהיותם תוהים על הראשונות ממה שהמליכו השבטים את יהודה עליהם ומי שאין \nלו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי קאי במי שפרע מדור המבול דכתיב בהו ותמלא הארץ חמס \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואין חמס גדול בעולם מן המרידה במלכות ומדור הפלגה על חרטת המצוה כטעם בנסעם מקדם \nשהסיעו עצמה מקדמונו של עולם על כן היתה להם הלבנה לאבן וכן שמענו הירא את ה' מעבדי \nפרעה שאמרו תחלה שלח את האנשים וכיון שאמרו אחר כך מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל \nמעבדנו ירדו במצולות כמו אבן והוא טעם הירידה מטה מטה מאדם לחי ממנו לצומח וממנו \nלדומם וכן במצות סקילה דתנינן נגמר הדין שאין אחריו דין והוא טעם כי יפול הנופל \nמעקרא אם בסוד המאסר כטעם זוממות והולכות או באבדן הצורות והפשטן לגמרי והוא מבואר \nמאי תקנתייהו עוברי בעמק הבכא מעין שיתוהו בכ\"א נוטריקון במצולות כמו אבן ויורדי \nגיהנם להצלת הזולת כמו שבארנו במאמר חקור דין בחלק החמישי כך המה עוברים בעמק בכאים \nהללו עוברי דוקא בסוד העבור עד אשר אבנים אלה ודומיהם שחקו בדמעותיהם כמבואר שם \nוכשם שהיתה להם ירידת פלאים בהדרגה כך בהעלאה ילכו מחיל אל חיל עד הקבלת פני שכינה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כדכתיב יראה אל אלהים בציון כטעם יראה כל זכורך. עוד העמיקה בסוד העבור באמרה ויקם \nאדם לרדפך הוא אדם בליעל רוח רעה מבעתו לשאול בארנוהו במאמר הנפש עמוד עליו. אמרה \nלו שנית כד תבעה ולא תהיה זאת לך לפוקה הזהירה אותו על בת שבע כי אמרה זאת אל תהיה \nלפוקה אבל אידך תהיה כמדרש חכמים. שלישית עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן עשה לדוד \nיעשה למשיח. חולדה בפירוש כתיב בה אשת שלום שנתנבאה על ידי צדיקו של עולם שהוא ברית \nשלום כנודע. אסתר כתיב בה ותלבש אסתר מלכות ודי בזה. ויש לתלמידי האר\"י זצ\"ל שטה \nאחרת בהן ובשמותיהן של נביאות הללו אם קבלה נקבל ואין בה סתירה אל הדרוש ומלתא אגב \nארחין נימא במ\"ח נביאים שמנה אותם רש\"י בפרק קמא דמגלה בשם בעל הלכות גדולות חוץ \nמשנים שנעלמו ממנו והם שם ועבר. שם שאמר לרבקה שני גוים בבטנך ועבר שנתנבא על \nהפלגה. ותרוייהו מיקרו נתנבאו לישראל זה על עקב עצמו וזה על בחירת האבות כדכתיב \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בהנחל עליון גוים וכל הפסוק ויש בספר ישעיה שני פסוקים שהם נבואות בארי אביו של \nהושע והיה כי אמרו אליכם וכו' כדאיתא בגמרא וכן עודד וחנני בימי אסא שיש בדברי \nשניהם נבואה לדורות לפיכך ראוי למנות בכלל המ\"ח נביאים. אולי ראוי להסיר מן המנין \nברוך שהעיד על עצמו מנוחה לא מצאתי ואביו נמי לא שמענו לו נבואה מפורשת וכן שריה \nומחסיה והא דאמר מר שמנה כהנים נביאים עמדו מבני בנותיה של רחב ראויים לנבואה קאמר \nאי נמי נביאים שלא נכתבו דבריהם והם היו לאלפי רבבה לא יוקח מהם למנין המ\"ח וכן \nאלדד ומידד לא נכתבה נבואתם ואי קשיא לך עבר שלא נכתבה נבואתו הא כתיב כי בימיו \nנפלגה הארץ. והמשלים המנין הוא הנביא זקן ושב בבית אל שהוסיף על נבואת עדו חרבן \nהבמות שבערי שומרון שזכרנו במאמר חקור דין חלק א' וכל דברי חכמים קיימים: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ב\nהדרן לשרה אמנו אשת חיל עטרת בעלה הכי יקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקודש ואמרו שאברהם \nטפל אליה בנביאות על כן באה אליה הפקידה הזאת משתי אספקלריאות שמהן כל חזון מאירה \nושאינה מאירה שהן הוא ובית דינו ועם זה פקד את שרה להשיאה עצה הוגנת לה כאשר אמר \nלירח למעט את עצמה והיא הצדיקה עליה את הדין בשמחה ותעש בחפץ כפיה שושבינות להגר \nשפחתה ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה אחרי ששחררוה כמבואר במאמרם חקור דין חלק ב' \nפרק כ\"ג עם כי עזה כמות אהבתה לו וקשה כשאול קנאת האשה בירך חבירתה. ויש לזה דמיון \nעם ניצוץ השמש המכה לפעמים בכדור הארץ והוא מתמצע בשעת הנגוד בינו לירח ואז יאמר \nהיות לבנה לוקה אף כאן צער גדול היה לה לשרה וקבלתהו באהבה למה שנודע לה בחכמתה כי \nדין הוא שתקדם קליפה לפרי ביצירתה ושיהיו הצדיקים תחלתם יסורין וסופן שלוה ובשכר זה \nפקד את שרה מענין השגחה כמו וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך וכתיב כי בועליך עושיך אף \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כאן פקד ועשה כי המשגיח על ההטבה לזולת ולמלוי חסרונו ההוא יקרא בעל וכשהיתה הפקידה \nלרעה היה הנביא מתלונן ואומר ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך כטעם תמלאמו נפשי לפי \nשעורנו במאמר הנפש: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן ג\nולמה שאנו רגילים לפרש כי הנבואות בדעת עליון אינן מחייבות הרעות והטוב עד שצורך \nשעתן עשה להן פועל דמיוני כפי מעשה התחתונים ותשלים שכרן כמו שיבא בסמוך הנה הוא \nמבואר נגלה כי מה שנתנבא מיכיהו בן ימלה על מות אחאב לא אדונים לאלה ישובו איש \nלביתו בשלום היה מסור בסיני לבשורה נפלאה והיא עתידה להתקיים על כל פנים כי בזמן \nשאדונים זולת יתברך יתבטלו ובנשמותיהן של ישראל לא ימשולו ישובו הדיוקנאות כלן \nליחודן לשלום אמנם כל הנבואות קדמו בסיני שכן אמרו חכמים אין נבואה שורה אלא על חכם \nגבור ועשיר ויש מוסיפין בעל קומה הכל כפי המוכן בו בחכמה הנעלמה שהיא אם הנבואה כמו \nשנרמז בכתוב ונביא לבב חכמה. ונוסף על כל התארים האלה בעינן נמי שיהיו כלם ממשה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פירושו אם קדמה מסירתה מסיני למשה וממנו לשאר הנביאים אין ואי לא לא שאין נביא רשאי \nלחדש: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן ד\nוזה היה מקום הטעות למרים כשאמרה הרק אך במשה דבר ה' הרי כאן מיעוט אחר מיעוט לרבות \nוכמוהו אין בארון רק שני לוחות שדרשו שני מעוטין אלו בפרק קמא דבבא בתרא לרבות ספר \nתורה שמצד הארון או שברי לוחות אי משום דהכי קאמר אין שם רק שני לוחות בלבד אלא דבר \nאחר היה עמהם אי נמי אין בארון מעט מה שאינו מפורש רק חזר ומעט לרבות בגדרי הדבר \nמפורש לוחות שלמות ושבורות. או לוחות וספר תורה שיש בזה ובזה אותיות קיימות אף כאן \nב' מעוטין שכן אמרה מרים הרק אך במשה דבר ה' שאין הדבור שורה על שאר הנביאים אלא על \nידי צנור הנבואה המושרש במשה אך במשה דבר ה' מעט למימר דהני מילי בימי משה דוקא אחר \nשזכה למעלה ההיא נפלאה בעינינו גם זה רבה הכתוב מה שחזר ופירש להדיא שקודם לכן הלא \nגם בנו דבר במצרים כמה דאת אמר הנביאה אחות אהרן שעדין לא נולד משה. ואשכחן דכותה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בגמרא מלתא דאתיא בקל וחומר טרח ומייתי לה קרא. ותנא דמתניתין נמי רבה ופירש מיד \nבדוכתי טובא על זה סמכה מרים בטענתה ואהרן לא מחה עד שנגלה עליהם הקב\"ה והודיעם שלא \nהיתה בעולם נבואה מושלמת עד שבא משה דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם אפילו לאבות העולם \nואחריו כתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך עשאו דוגמא לדורות לכל הנביאים כלם שלא \nיתנבאו אלא ממה שנמסר בסיני: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ה\nוישעיה מכריז ואומר מעת היותה שם אני כי עמדו רגלי קומתו על הר סיני מעת היות \nנבואתו שם בכח פשוט בלתי מכריע כלום לטוב או למוטב וזו היא למשה רבינו ע\"ה שלמות \nגדולה ששבה דעתו בעתידות בלתי מכרעת כמו שבארנו במקומו בדעת המקום לפי שהשגתו בהן \nהיתה בצפיית הדבר העתיד להיות נבחר לא קדמה בו אמירה ודבור נבואיי כלל אלא תמונת ה' \nיביט ירצה התמונה עצמה שהקב\"ה רואה מכל הנמצאים זולתו וגם מן הדברים העתידים קודם \nהיותם זכה משה להשיג אותה על בוריה וידוע שאין הבטה אלא מלמעלה למטה וכתיב פה אל פה \nאדבר בו מנשיקות פיהו דשיר השירים נדעהו וכתיב וישמע את הקול מדבר אליו שהוא מן \nההתפעל כנודע ומראה פועל וצא כי הקול והדבור ההוא היה מראה למשה אותה התמונה שזכרנו \nבברור ולא בחידות ואל יקשה מאמר ה' למשה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם כי הכתוב יחס \nההודעה לנביא שוכב שכן היה משה מתנבא וכותב בדמע מיתתו וקבורתו והוא מופשט מחלק \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הגוף היסודי שכבר מת ונקבר בפועל וממילא משמע שנסתלקו ממנו באותה שעה הצלם והדמות \nתחתון שבא זכרנום במאמר הנפש וכמבואר יפה יפה במאמר חקור דין ואין בזה פועל דמיוני \nעד אשר יבא הנביא בשם ה' לפרסם נבואתו דבר בעתו הוא עודנו חי חיי בשרים בדרך כל \nהארץ ואז בצדק ומשפט ומישרים יוכרע פתרון הנבואה על דברת בני אדם כטעם ועתה ה' \nאלהים שלחני ורוחו שהוא רצונו הגוזר עליה לשעתה ההכרזה על ידי הנביא והיא ברית \nכרותה לשפתים: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ו\nכיוצא בדבר אתה אומר הגר אשר בקרבך עלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה שהוא באמת \nמאמר מבהיל ומגזם ירידת פלאים כמו שזכרנו למעלה סימן לדבר אשתו של לוט ולנו הוא \nתכלית הטובה כי אמנם הגר הזה אוכל נבלות מידנו הוא והנה מושבו בשער ומתקדש ליכנס \nבקרב מחננו להיות גר צדק ובן בתו ראוי להיות כהן גדול לחמנו יאכל ושמלתינו ילבש \nכדכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה הוא סוד הכהונה מבית ומחוץ נתונים המה לו להאכיל \nולהלביש לבני בנותיו כאמור ויעקב עם הבכורה זכה אליהם לאכול וללבוש והוא הנרמז \nבמסרה ללבוש תרין ובגד ללבוש ללבוש את הבגדים שלזה נתאוה יעקב והשיג מאויי לבו שאין \nכהונה פוסקת מבני בניו לעולם ועוד יעקב ובניו יש בכחם לטהר בגד בוגדים שיהא ראוי \nללבישה כטעם כלאים בציצית וכן בבגדי כהונה והיינו זדונות כזכיות. אמנם גר שנשא \nגיורת אין כחו יפה להעביר את הכתם לפיכך זכר בו שמלה דיו שיחליף משמאל לימין. אי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נמי יעקב הכי קאמר ונתן לי פירוש בשבילי לחם לאכול למאן דכפין ובגד ללבוש למאן \nדצריך ואפשר שצפה למן שניתן לבניו לארבעים שנה בבת אחת כדכתיב הנני ממטיר לכם לחם \nלכל צרכיהם אלא שיתחלק בירידה ולקיטה יום יום ובגד ללבוש הכי נמי אחת למ' שנה על שם \nשמלתך לא בלתה מעליך ודייק בכי האי גוונא נמי בגד ביעקב דאלים זכותיה ושמלה בהמון \nישראל על הדרך שזכרנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ז\nונתבארו בכתוב הזה ד' עלויים לגר שער הבא להיות גר צדק הראשון יעלה כפשוטו להתקבל \nבשם טוב בעדת ישראל עליך מעלה מעלה יש כאן ג' כתרים עליך זה כתר מלכות דכתיב ביה \nשום תשים עליך מלך לא שתפסיק המלכות מבית דוד לעולם ח\"ו אלא כל משימות שאתה משים \nואפילו ריש גרגותא אינן אלא מקרב אחיך וכיון שאמו מישראל קרינן ביה מקרב אחיך. מעלה \nזה כתר כהונה לבן בתו כאמו שהיא כשרה לכהונה לכתחלה כרבי אלעזר בן יעקב במשנה פרק \nעשרה יוחסין או אפילו כרבי יוסי ובדיעבד ומזה נתבשרו בני יונדב בן רכב מפי ירמיהו. \nוגם הוא כאחד מהם מבני בנותיה של רחב שנשאת ליהושע כנודע ורחבה ונסבה עמו למעלה \nכאמור לאות ולמופת עד עולם כי מה' היתה לו להעמיד ממנה ח' כהנים נביאים כזווגו של \nמשה עם צפורה להעמיד מרחביה בן אליעזר לבדו למעלה מס' רבוא שכל דבור לטובה אפילו על \nתנאי אינו חוזר וכזווגן של רות ונעמה לממלכות ישראל. מעלה שני זה כתר תורה שהוא \nגדול משניהם והנה שמעיה ואבטליון לפנינו בבית המדרש עדים נאמנים: \n \n", "en": ""}]}
