{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "26", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כב", "hebrewTitle": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/26/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/26/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כב\nוכן שמענו לדוד בן ישי משתעי בה בלשון חכמה כשאמר אל המלך שאול גם את הארי גם הדוב \nהכה עבדך מיעט מיתת הארי שהוא לא מת והדוב מת ירצה גבורת הארי הטפלה אליו הכה עבדך \nשהשפיל גאות הארי ולא המיתו שאלו מת הארי מתחת ידו לא היה נבוכד נצר מחריב בית \nקדשנו שהרי מלכי מדי ופרס בקשו לבטלו ולא יכולו שכן מת הדוב הרומז למלכותם מתחת יד \nדוד לפיכך אמר והיה הפלשתי כאחד מהם גבר ימות כדוב או יחלש כארי ועם זה ידוקדק אמרו \nתחלה ובא הארי ואת הדוב רבה סיוע הדוב וחיותו מלמעלה שבא להזיק שה פזורה והארי הוכה \nוברח וזה הדוב התחתון בכוחו וסיועו דלעילא קם ונתאכזר על דוד מה כתיב בתריה והחזקתי \nבזקנו שהוא כנוי למזלו כידוע לרגיל בתארי הקומה והכתיו למעלה והמתיו למטה ולפי שהיה \nעתיד ליפול אותו סיוע העליון שלו ביד דוד כאמור לפיכך נזכר מעקרא בהוראת הפעול \nבאומרו ואת הדוב כי בא שדוד מן השמים לפניו והוא דקדוק נכון ומוכרח וידוע שבטול הרע \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "למטה הוא השלמת החזוק המכוון לשרשים למעלה כטעם ושלומת רשעים תראה הוי והחזקתי \nבזקנו ובא הספור כלו בתכלית הכוון: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כג\nולא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי \nשגיירה אלא שלבה לא נכון עמה ולסוף גלתה נבלתה וחזרה לסורה לכן רחקו בניה מישע אם \nכן לא על חנם בקש דניאל להשיאו עצה טובה באמרו מלכי ישפר עלך ונענש על זה כי סוף \nסוף ולדה כמוה על דא ודאי קראו מלך מלכיא ואף על פי שבמסכת שבועות דרשוהו כלפי מעלה \nמכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו שכן שלמה יושב על כסא ה' ונובלת מגדולתו ניתנה \nלפי שעה לנבוכד נצר בשכר שיחה נאה וארבע פסיעות כד הוה ספריה דמרודך בלאדן וכבר \nזכרנו כי לא יתואר הקב\"ה במלך מלכיא בלבד אלא מלך מלכי המלכים ובארנוהו ולא מצינו \nלאחד מגדולי המלכים שנקרא בפי הנביאים מלך מלכיא זולתו כי הנה סנחריב קראו הושע מלך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שרים לפי שהיו בני חילו מאה ושמנים וחמשה אלף כלהי פרשרכי כדברי המדרש ואין צורך \nלומר שמלת שרים תחסר וא\"ו העטף כמו ראובן שמעון כדעת המפרשים: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כד\nאבל נבוכד נצר נתנבא עליו ירמיהו שהמליכוהו מן השמים על כל הגוים ועל כל הממלכות \nגוים רבים ומלכים עצומים וכתיב וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו כאן נתמעטו שבעה \nעדנין בשני רבויין הללו כי באו למעט בגדרי הנתינה שלא היתה לעבדו כל אותן השנים \nורבה בנתינה שהיתה לשמרו מן הנזקין והמיתה שנדמה לכל מין שהוא מינו ונשמר מזה שלא \nהזיקוהו עד שחזר ליקר מלכותו הדרו וזיוו כל מלך באומות לא דמה אליו בגדלו אפס כי \nארתחשסתא בספר עזרא שבוחי בעלמא הוא דמשבח נפשיה וכורש כמוהו כדבריהם ז\"ל. ואולם \nמשלו נתנו לו לנבוכד נצר זהבה של ירושלם שהרבה ממנו נתנה אמו סבתא למלך שלמה ולא \nנמסר בנינו של שלמה אלא בידו ומזליה חזי לחוס הרבה על ירמיהו כמפורש בכתוב שצוה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עליו את רב טבחים קחנו ועיניך שים עליו. והנה בקש דוד להחליש כחו לא להאבידו כי בו \nיכופר עון יעקב ויתכן שיהיה ארי ואריה כמו נער נערה ליל לילה וכיוצא שתחלתו חסר \nוסופו מלא. וכאן באריה החצוני הזה לפי גדולתו מפלתו כי בתחלתו הוכה ולא מת ובסופו \nוהכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כה\nממה שהוכה הארי ולא מת יוקח מופת ראיה היא נפלאת בעינינו למוסר ירמיהו שאמר כי אם \nהכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדוקרים איש באהלו יקומו ושרפו את \nהעיר הזאת באש ודניאל איש חמודות הודיע לדריוש כי לא נמלטו הכשדים אלא כדי שיפלו \nבידו כמאמר ישעיה כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב. ולפי שמלך כשר וחסיד היה גלה \nלו שגאון כשדים גרם להם כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה למען יכנע דריוש לפני המקום \nברוך הוא ויעשה שליחותו בבבל כשומר מצוה לא בגאוה ובוז כמו שנתנבא עליהם ישעיה כי \nזה גרם להם למלכי מדי ופרס שלא נמשכה מלכותם אלא זמן קצר הרבה מכל שאר המלכיות \nכדכתיב גאות אדם תשפילנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כו\nועל זה אמר ישעיה הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו וקשה \nלמה לא זכר פרס כל עקר שהרי בדברי הימים שלהם ספרו לנו כי כורש בחור גבור חיל העיר \nאת דריוש הזקן החלוש נגד בלשאצר ומפס ידא די כתבא לקבל נברשתא דבלשאצר הראנו לדעת \nבמלת ופרסין היות פרס עיקר ומדי טפלה לו ולא יספיק אמרנו שדריוש מלך תחלה כי היה זה \nמענותנותו של כורש לפי המסופר שחלק כבוד לזקן חותנו ומורישו ואחי אביו לדברי קצת. \nועוד יונח שצפה הנביא כי יקר פדיון נפשם של בבליים וחדל לעולם ולא יועילום אוצרות \nרשע למה פרט שניהם והפך הגזרה יאמר זהב לא יחשובו עם היותו דבר חשוב והכסף לא יחפצו \nבו כלל. אמנם עם מה שקדם בפתרון חלומו של נבוכד נצר היות הזהב מיוחד לבבל והכסף \nלמדי ופרס יפה אמר הנביא כי אויבי בבל לא יחשובו מלכותם ונחלת אבותם למאומה והיה זה \nלטובים שבהם מעצת דניאל על הכניעה לאלהינו כאמור וכמו שהוכיח לבלשאצר לא השפלת לבבך \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ולשאר העם נמשך מגודל לבב בנפש רחבה ורוח גבוהה לרשת משכנות לא להם: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כז\nוזהב לא יחפצו להתפאר במלכות בבל ולהיות להם שם כסא כבוד וצניף מלוכה עם היותה \nבזמנם מושלת על כל אומיא ולשניא אלא יחריבו אותה עד היסוד כמהפכת סדום. ובבל העומדת \nהיום אשר יקראו לה הפרסים בגד\"ת ונזכר מחכמיה באמוראים רב חנא בגדתאה היא עיר חדשה \nמופלגת ממקום בבל הנהפכת כמו שנתאמת אצלם גם כן ואולם הבטול הזה לשם רשעים בדין \nיתיחס למלך הראשון שגעלה נפשו עטרת תפארת מלכות בבל מהקרא שמו עליה והדוגמא מזה \nנמשכה לכורש מעצת דריוש החסיד והוא מבואר. ונמצאו אם כן הכתובים מדקדקים באמת הספור \nליחס גבורת המלחמה לפרס וכדי בזיון למלכות בבל לאבד את שמה כאמור ההוא יקרא על שם \nמדי והכל מתוקן וברור. ועדין היה לפחות יהודה שבט מושלים על ישראל ולא מלכות בשעת \nאבדן שתי המלכיות הראשונות בבל ופרס לפיכך נמסרו ביד דוד הארי והדוב כאמור בשעה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהיה מתחנך בטכסיסי מלכות ולא הגיעו לפרקו: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כח\nואלמלא זכינו היה הקב\"ה מזמין לפני דוד נמר וחיוה אמתני להכין לשניהם מטבח מכח שם \nאדנ\"י שהוא מדת הדין הרפה ויש בראשי תיבות אריה דב נמר ונעלמה היו\"ד באחרונה כשם \nשנעלם שם החיה הרביעית ובאה היו\"ד בכתוב שש פעמים בששה תאריה להורות הסכמת שולטנותה \nמכל השם שעולה ס\"ה והרמז בו' יודי\"ן וחמשה תארי ההגדלה כי הראשון אצטריך לגופיה \nונרמז גם כן בששת היודי\"ן מה שנחלשו ששים גבורים מגבורי ישראל דלעילא בעונותינו \nמהגן בעדנו ולא שיירם אלא לכלה הפשע ולהתם חטאות ולהביא צדק עולמים. ככה במהרה \nבימינו יקים אלקא שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל תדיק ותסף ארבע חיון שראה דניאל \nוצלמו של נבוכד נצר בהדייהו על ארבעת רבעיו והיא תקום לעלמיא: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כט\nמהמשך הספור הזה למדנו גנות הגאוה ויקר תפארת הענוה שהיא רצויה לאבינו שבשמים ואין \nשכינה שורה על בעלי גאוה והרמז בשם בן ע\"ב תיבות שאין בו גימ\"ל וסימן לשעור קומה \nהנזכר בשיר השירים דר עלי שח שהן שבעה פסוקים תחלתן דודי צח ואדום והכוונה מבוארת \nכי שח עינים כאבות העולם הוא המרכבה דירה נאה אל המתואר בקומה וכן כתיב כל גיא ינשא \nוכתיב ואת ענוים לכסא וכל שכן בהיותו יושב ודן את עולמו כהיום הזה אשרי המשפיל \nוממעט עצמו לפניו תמיד בלב שלם כאמרם ז\"ל על פסוק נושא עון ועובר על פשע לשארית \nנחלתו למי שעושה עצמו כשיריים: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ל\nנחזור על הראשונות למלת את שיש בה סגולת הרבוי לדבר חשוב כמו שבארנו ולכל מה שאפשר \nלהתרבות ממנה כדדרשינן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שזכות כל \nאחד מהם כדאי לעצמו והוא טעם את האמור בהם. ובמלת את בריתו נתרבית שכינה השורה על \nישראל בזכות הברית כדלעיל ולכבודה ניתנה לנו מצות פריעה ולהקבלת פניה נהגו כל ישראל \nלקיים את המצוה הזאת ברוב עם הדרת מלך. ובימי יהואחז בן יהוא דכתיב למען בריתי את \nאברהם יצחק ויעקב כי באותו הדור תמה כמעט זכות אבות וחסד אברהם נתאמץ להם להצלת \nפורתא אלא שהוא רגיל לשתף עמו זכות חבריו שלא להחזיק טובה לעצמו כמו שנזכיר בריש \nהחלק השלישי אף על פי שזכות יעקב נחלה בלא מצרים היא ושנותיה לא יתמו הרי כבר נאמר \nישראל לא יכירנו שאינו מתחזק עמנו עכשיו בהצלתנו כדי לחלוק כבוד לברכת הוריו כי הא \nדתנינן כבדוני בשביל אבא ונדבר בם לקמן בסיעתא דשמיא: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": " \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן לא\nואל המכוון ברבוי פקד את שרה דעלה קאימנא ירצה שנפקד עמה השרש העליון מחצב הנשמות \nלישראל עוד בא לרבות מה שאמר בבראשית רבה שהביאה דורייה לעולם וכמה עקרות וחסרי \nהתולדות נפקדו עמה כי על כן אמרה כל השומע יצחק לי שכל העולם כלו היה שמח בשמחתה. \nואפשר שבא לרבות שתי צדקניות כמותה רחל וחנה שנפקדו גם הן בראש השנה. והתימא מרבקה \nלמה לא יחסו פקידתה ליום הזה כי עקרה היא ויתכן לומר כי למה שהיו לאברהם וליעקב \nבנים מאשה אחרת וכן לאלקנה היתה פקידת הצדקניות האלו זו דומה לזו דבר בעתו להוציא \nכלי למעשהו אבל רבקה שהיה יצחק צריך גם הוא ביותר לאותה פקידה נתאמץ עמה בתפלה \nויעתר לו באותה שעה שבקש רחמים עליה. וכבר דקדקו חכמים ויעתר לו לצדיק בן צדיק ולא \nלה לצדיק בן רשע והיאך יאמרו שהיא נפקדה. ועוד שרה רחל וחנה פקודתן שמרה נפש צדיק \nבלבד אבל רבקה לא הוזכרה פקידתה בשביל עשו שיצא ממנה: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": " \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן לב\nאך דעו נא וראו מפלאי תמים דעים כי היום הרת עולם שבו יביא במשפט כל יצורי עולם \nנתיחד לפקידתה של שרה מסגולת הולד העתיד לצאת ממנה שהוא שליט על מדת הדין של מעלה \nשבה נברא העולם ועם בשורת אשר יצא ממעיך הוא יירשך נגזר עלינו גלות לתכלית המרוק \nכנודע וכה משפטה של רחל שעל ידי בניה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ועל ידי \nשמואל הרמתי נטלו בני עלי אפופסין שלהם ובמשפט העמיד ארץ מכל אשר לפניו. והוא היה \nלהם לישראל מהעדא מלכין ומהקם מלכין והרבה להצדיק דין שמים על שאול וביתו שבאחת לא \nעלתה לו. וכבר היה שמואל שקול בעיני דוד כמשה ואהרן שהם היו נושאי דגל הרחמים והחסד \nיו\"ד וא\"ו שבשם ושמואל נושא דגל הדין. ועוד שהיה רבו מובהק ומדותיהם דומות ומתאימות \nבשתי ההי\"ן שבשם אבל רבקה על טוב בלבד יזכר שמה שילדה את יעקב והוא ממדת הרחמים \nכנודע ואין לו יחס עם מדת היום כלל. על כן חותמין בזכרונות ועקדת יצחק היום לזרעו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תזכור ואין מזכירין זרע יעקב. ובזהר אמרו שהשונמית גם היא נפקדה בראש השנה ובנה היה \nחבקוק ולפי שלא נפקדה אלא על ידי מעשה שכבדה את אלישע ביותר והיא לא היתה עקרה אלא \nגדולה במעשיה וגדולה ביצירה הראשונה כאשר חכמים יגידו ועכשיו אישה זקן לא הוזכרה \nבגמרא בהדי הנך: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לג\nשרה ולא שרי כי יש בשמות הצדיקים הכנה גדול להשרות עליהם השפע האלהי כמו שכתוב \nבבצלאל ראה קראתי בשם ואחר כך ואמלא אותו רוח אלהים והנה קריאת השם החביב הזה הוא \nעצם הפקידה אליה כשם שבקריאת השמות מאדם הראשון לכל מיני החיים פקודתם שמרה רוחו. \nוהפלא ממה שזכה לקרא שם לעצמו ולרבו דכתיב ויקרא האדם שמות וכו' ולאדם הרי לעצמו \nאמור. ויש זקף גדול עליו מלמעלה מספרו כ\"ו רמז ליחידו של עולם כך שמעתי הוי צדיק \nמושל יראת אלהים והדברים מגיעין לשם אל\"ף דל\"ת היכל הנשמות ויחס עצמו אל הדמות כי \nנתעלה הצלם אל השרשים העליונים וקרא לו לדמותו שם חדש מורה אפשרות בחירתו על ב' \nדרכים נוסף על פשיטות צרופו משתי מלות אד דם כי האד העולה מן הדם שבכבד אל הלב \nוהמוח הוא ריח ניחוח למקור ההשכלה שבו ואם יזכה יקיים בעצמו אדמה לעליון ואם אין \nנמשל כבהמות נדמו ועם התחזק השכלתו על כל אלה לא הוציא בשפתיו אלא טעם הגון בחכמה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ומוסר שנברא מאדמה ובשבילה ובה הזדמן לו כח האפשרות כאמור: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן לד\nוהנה בצורת הה\"א שנוסף בשמה של שרה יש רמז לעקר מטרין שנתחדש בה היא האם כמו שזכרנו \nוההפך בצורת היו\"ד שהיא סתומה כהדא דוכרניתא דלא ילדה והיא עצמה כמעין המתגבר \nהרחיבה נפשה ונתפשטה לכאן ולכאן בצורת דל\"ת כמאן דפשיט נהרא לסטרוי הוא הנהר היוצא \nמעדן שאינו פוסק והולך והנחל המשקה את הגן הוא כרעא דתלי בתוך הה\"א יו\"ד שיהיה או \nוא\"ו קטיעא רוצה לומר כקטע הזה מרגלו אחד לא מופסק באמצעו שהוא הפסד צורתו וקלקול \nהוראתו הפוסל בספר התורה אלא וא\"ו קטיעא כמין יו\"ד זה וזה מורה על הכניעה והוא כלי \nמחזיק ברכה כוא\"ו של משה ענו מאד וכוא\"ו של בריתי שלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לה\nולנו במאמר חקור דין דברים של טעם בפירוש ענו מאד בוא\"ו זעירא דקרינן ביה עני מאד \nידרוש משם. וכאן יספיק להקדים במלת בריתי שלום מה שפירשו בזוהר שאמר לו הקב\"ה למשה \nשיתן משלו לפנחס וכן אמר לו אמור אתה הנני נותן וכו' אמר משה רבינו ע\"ה לחיי אלא \nשתקטן המתנה בהיותה באמצעותי והוא על דרך מה שאמר להלן מי יתן כל עם ה' נביאים כי \nיתן ה' את רוחו עליהם וממה שהיו הווי\"ן האלה שזכרנו שתיהן קטנות כעין שני חצאין פש \nלון וא\"ו אחת שנעו מעגלותיה ושמענו בשם האר\"י זצ\"ל שצוה הקב\"ה ונתוספת בפסוק ויהי \nביום כלות משה דאמור רבנן כלת כתיב פירוש משפטו חסר ובא מלא להעיד כי זה משה האיש \nשהיה בכל מעשיו מקטין עצמו הוא השלים לכנסת ישראל כלילת יופי: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לו\nויש אומרים שגם אל\"ף של ויקרא אל משה עשאה משה זעירא מדעתו למעט כבודו בהיותו קרוא \nלה לשכינה וטעם הקריאה ידוע כתרגומו של סדר קדושה ולפי זה מצאנו און לנו באל\"ף של \nאשריך ישראל מי כמוך שבאה רבתי מטעם המפרש לספר התמונה בהקדמתו וכן נמצא בתקון \nסופרים רבים ונכבדים אשר יש מסורת בידם לעשות אלפא ביתא של אותיות גדולות פשוטות \nוכפולות בספר התורה לבדו והרמז באל\"ף הלזו שהגדיל הקב\"ה האושר המוכן אלינו מברכתו \nשל משה אדוננו בחתימת המאמר לפני מותו בתכלית התוספות לרוח דעת שלו כדכתיב תוסף \nרוחם יגועון ויהיה האושר ההוא הולך וגדל בהתיחד אישי האומה להשואת הפרצופין והדעות \nשבארנו במאמר הנזכר בפרק הצלם והדמות אשר היא באמת סבה קרובה אל האושר עצום ורב \nהמיוחד לעם אחד כאמור. ואחרים אמרו על פי מדרש רבה תנחומא ששיור האל\"ף והוא\"ו \nשהקטין משה מדעתו נתעלה וישב על קרני ההוד אל\"ף בימינו וא\"ו בשמאלו שהן בציור האל\"ף \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "יו\"ד וא\"ו יו\"ד בגימטריא השם המיוחד ובמלוי הוא\"ו בגימטריא אחד: \nתם ונשלם חלק שני חלק שלישי: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ג סימן א\nוה' פקד את שרה כאשר אמר. פקידת הצדקת הלזו רמז לנו הכתוב הזה שהיתה ממקום גבוה \nשנאמר עליו אהיה אשר אהיה ורבותינו אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא \nבמזלא תליא מלתא. ואף על פי שבארנוהו כפשוטו במאמר חקור דין והוא דרך אמתי פשוט \nועמוק נחמד להשכיל ויציב ונכון ידרש ממקומו כי ישביע נפש שוקקה לדעת כמה ישרים דרכי \nה' וכמה מתוקנים שבילי ההשגחה אין נגרע. הנה כאן להגדיל תושיה יאות לפרש בו מה \nשאמרו חכמי רזי תורה מארי דאגדתא כי הזכות הוא תאר למדת החסד הנתונה לאברהם וגם \nהדין שהוא פחד יצחק פותח בזכות תחלה כידוע בהלכות דיינין לפיכך אברהם הוליד את צחק \nשקלסתר פניו דומה לאביו. והנה לג' מתנות טובות אלה שצדיקו של עולם חונן ונותן בדעה \nבינה והשכל הכוללות מיני האושר בב' עולמות איש לא נעדר לא בזכותא היא היד הגדולה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שזכרנו אלא במזלא תליא מלתא ואין הכוונה במזל השמימיי חלילה כי הוא וצבאו ופקודיו \nעם פרסום משטרם בארץ כרובם וגודלם לעיני בשר אינם אלא שמשים קטנים עושים מלאכתו של \nאותו זכות ויתר המדות האלהיות הגלויות אליו בסיוע נוטיהם שהמה מניעיהם משרתי עליון \nעושי רצונו כך פירשוהו בבראשית רבה סוף פרשה י\"ב ואין מזל לישראל מצדם כלל דכתיב \nומאותות השמים אל תחתו והיו אברהם ושרה עדים נאמנים בדבר: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ב\nאלא המזל הזה השם הקדוש שזכרנו הנקרא אשר כי אשרוהו אותיות ראש שהוא ראש ומקור לכל \nהמזלים ומשפיעים וכלם אצלו כחומר ביד היוצר. ומשם זכה יעקב אבינו למטה שלמה דכתיב \nבה אשר פדה את אברהם כי היא שעמדה לו באור כשדים ואף בשעת העקידה שתפה אברהם עמו \nכדכתיב ואת יצחק בנו ויבקע זה יעקב עצי עולה אלו השבטים אשר המה בצדקתם בנו את בית \nישראל אפריון עשה לו ממנו שהשלום שלו והעיד עליו באמת שתקונו ויופי סדורו הנכלל \nבמלת עשה גם הוא למלך הוכן מעצי הלבנון אנשי עצתו אבירי לב כטעם ינון שמו מלובנים \nומזורזים לשמוע בקול דברו. ואחר שנתבאר כי הבנים לכל אדם נתונים המה לו מכח המזל \nהנורא הזה הא ודאי צריך לדעת מאי רבותה דשרה: \n \n", "en": ""}]}
