# ספר עשרה מאמרות — מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/26/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כב
וכן שמענו לדוד בן ישי משתעי בה בלשון חכמה כשאמר אל המלך שאול גם את הארי גם הדוב 
הכה עבדך מיעט מיתת הארי שהוא לא מת והדוב מת ירצה גבורת הארי הטפלה אליו הכה עבדך 
שהשפיל גאות הארי ולא המיתו שאלו מת הארי מתחת ידו לא היה נבוכד נצר מחריב בית 
קדשנו שהרי מלכי מדי ופרס בקשו לבטלו ולא יכולו שכן מת הדוב הרומז למלכותם מתחת יד 
דוד לפיכך אמר והיה הפלשתי כאחד מהם גבר ימות כדוב או יחלש כארי ועם זה ידוקדק אמרו 
תחלה ובא הארי ואת הדוב רבה סיוע הדוב וחיותו מלמעלה שבא להזיק שה פזורה והארי הוכה 
וברח וזה הדוב התחתון בכוחו וסיועו דלעילא קם ונתאכזר על דוד מה כתיב בתריה והחזקתי 
בזקנו שהוא כנוי למזלו כידוע לרגיל בתארי הקומה והכתיו למעלה והמתיו למטה ולפי שהיה 
עתיד ליפול אותו סיוע העליון שלו ביד דוד כאמור לפיכך נזכר מעקרא בהוראת הפעול 
באומרו ואת הדוב כי בא שדוד מן השמים לפניו והוא דקדוק נכון ומוכרח וידוע שבטול הרע 


למטה הוא השלמת החזוק המכוון לשרשים למעלה כטעם ושלומת רשעים תראה הוי והחזקתי 
בזקנו ובא הספור כלו בתכלית הכוון: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כג
ולא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי 
שגיירה אלא שלבה לא נכון עמה ולסוף גלתה נבלתה וחזרה לסורה לכן רחקו בניה מישע אם 
כן לא על חנם בקש דניאל להשיאו עצה טובה באמרו מלכי ישפר עלך ונענש על זה כי סוף 
סוף ולדה כמוה על דא ודאי קראו מלך מלכיא ואף על פי שבמסכת שבועות דרשוהו כלפי מעלה 
מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו שכן שלמה יושב על כסא ה&#x27; ונובלת מגדולתו ניתנה 
לפי שעה לנבוכד נצר בשכר שיחה נאה וארבע פסיעות כד הוה ספריה דמרודך בלאדן וכבר 
זכרנו כי לא יתואר הקב&quot;ה במלך מלכיא בלבד אלא מלך מלכי המלכים ובארנוהו ולא מצינו 
לאחד מגדולי המלכים שנקרא בפי הנביאים מלך מלכיא זולתו כי הנה סנחריב קראו הושע מלך 


שרים לפי שהיו בני חילו מאה ושמנים וחמשה אלף כלהי פרשרכי כדברי המדרש ואין צורך 
לומר שמלת שרים תחסר וא&quot;ו העטף כמו ראובן שמעון כדעת המפרשים: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כד
אבל נבוכד נצר נתנבא עליו ירמיהו שהמליכוהו מן השמים על כל הגוים ועל כל הממלכות 
גוים רבים ומלכים עצומים וכתיב וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו כאן נתמעטו שבעה 
עדנין בשני רבויין הללו כי באו למעט בגדרי הנתינה שלא היתה לעבדו כל אותן השנים 
ורבה בנתינה שהיתה לשמרו מן הנזקין והמיתה שנדמה לכל מין שהוא מינו ונשמר מזה שלא 
הזיקוהו עד שחזר ליקר מלכותו הדרו וזיוו כל מלך באומות לא דמה אליו בגדלו אפס כי 
ארתחשסתא בספר עזרא שבוחי בעלמא הוא דמשבח נפשיה וכורש כמוהו כדבריהם ז&quot;ל. ואולם 
משלו נתנו לו לנבוכד נצר זהבה של ירושלם שהרבה ממנו נתנה אמו סבתא למלך שלמה ולא 
נמסר בנינו של שלמה אלא בידו ומזליה חזי לחוס הרבה על ירמיהו כמפורש בכתוב שצוה 


עליו את רב טבחים קחנו ועיניך שים עליו. והנה בקש דוד להחליש כחו לא להאבידו כי בו 
יכופר עון יעקב ויתכן שיהיה ארי ואריה כמו נער נערה ליל לילה וכיוצא שתחלתו חסר 
וסופו מלא. וכאן באריה החצוני הזה לפי גדולתו מפלתו כי בתחלתו הוכה ולא מת ובסופו 
והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כה
ממה שהוכה הארי ולא מת יוקח מופת ראיה היא נפלאת בעינינו למוסר ירמיהו שאמר כי אם 
הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדוקרים איש באהלו יקומו ושרפו את 
העיר הזאת באש ודניאל איש חמודות הודיע לדריוש כי לא נמלטו הכשדים אלא כדי שיפלו 
בידו כמאמר ישעיה כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב. ולפי שמלך כשר וחסיד היה גלה 
לו שגאון כשדים גרם להם כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה למען יכנע דריוש לפני המקום 
ברוך הוא ויעשה שליחותו בבבל כשומר מצוה לא בגאוה ובוז כמו שנתנבא עליהם ישעיה כי 
זה גרם להם למלכי מדי ופרס שלא נמשכה מלכותם אלא זמן קצר הרבה מכל שאר המלכיות 
כדכתיב גאות אדם תשפילנו: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כו
ועל זה אמר ישעיה הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו וקשה 
למה לא זכר פרס כל עקר שהרי בדברי הימים שלהם ספרו לנו כי כורש בחור גבור חיל העיר 
את דריוש הזקן החלוש נגד בלשאצר ומפס ידא די כתבא לקבל נברשתא דבלשאצר הראנו לדעת 
במלת ופרסין היות פרס עיקר ומדי טפלה לו ולא יספיק אמרנו שדריוש מלך תחלה כי היה זה 
מענותנותו של כורש לפי המסופר שחלק כבוד לזקן חותנו ומורישו ואחי אביו לדברי קצת. 
ועוד יונח שצפה הנביא כי יקר פדיון נפשם של בבליים וחדל לעולם ולא יועילום אוצרות 
רשע למה פרט שניהם והפך הגזרה יאמר זהב לא יחשובו עם היותו דבר חשוב והכסף לא יחפצו 
בו כלל. אמנם עם מה שקדם בפתרון חלומו של נבוכד נצר היות הזהב מיוחד לבבל והכסף 
למדי ופרס יפה אמר הנביא כי אויבי בבל לא יחשובו מלכותם ונחלת אבותם למאומה והיה זה 
לטובים שבהם מעצת דניאל על הכניעה לאלהינו כאמור וכמו שהוכיח לבלשאצר לא השפלת לבבך 


ולשאר העם נמשך מגודל לבב בנפש רחבה ורוח גבוהה לרשת משכנות לא להם: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כז
וזהב לא יחפצו להתפאר במלכות בבל ולהיות להם שם כסא כבוד וצניף מלוכה עם היותה 
בזמנם מושלת על כל אומיא ולשניא אלא יחריבו אותה עד היסוד כמהפכת סדום. ובבל העומדת 
היום אשר יקראו לה הפרסים בגד&quot;ת ונזכר מחכמיה באמוראים רב חנא בגדתאה היא עיר חדשה 
מופלגת ממקום בבל הנהפכת כמו שנתאמת אצלם גם כן ואולם הבטול הזה לשם רשעים בדין 
יתיחס למלך הראשון שגעלה נפשו עטרת תפארת מלכות בבל מהקרא שמו עליה והדוגמא מזה 
נמשכה לכורש מעצת דריוש החסיד והוא מבואר. ונמצאו אם כן הכתובים מדקדקים באמת הספור 
ליחס גבורת המלחמה לפרס וכדי בזיון למלכות בבל לאבד את שמה כאמור ההוא יקרא על שם 
מדי והכל מתוקן וברור. ועדין היה לפחות יהודה שבט מושלים על ישראל ולא מלכות בשעת 
אבדן שתי המלכיות הראשונות בבל ופרס לפיכך נמסרו ביד דוד הארי והדוב כאמור בשעה 


שהיה מתחנך בטכסיסי מלכות ולא הגיעו לפרקו: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כח
ואלמלא זכינו היה הקב&quot;ה מזמין לפני דוד נמר וחיוה אמתני להכין לשניהם מטבח מכח שם 
אדנ&quot;י שהוא מדת הדין הרפה ויש בראשי תיבות אריה דב נמר ונעלמה היו&quot;ד באחרונה כשם 
שנעלם שם החיה הרביעית ובאה היו&quot;ד בכתוב שש פעמים בששה תאריה להורות הסכמת שולטנותה 
מכל השם שעולה ס&quot;ה והרמז בו&#x27; יודי&quot;ן וחמשה תארי ההגדלה כי הראשון אצטריך לגופיה 
ונרמז גם כן בששת היודי&quot;ן מה שנחלשו ששים גבורים מגבורי ישראל דלעילא בעונותינו 
מהגן בעדנו ולא שיירם אלא לכלה הפשע ולהתם חטאות ולהביא צדק עולמים. ככה במהרה 
בימינו יקים אלקא שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל תדיק ותסף ארבע חיון שראה דניאל 
וצלמו של נבוכד נצר בהדייהו על ארבעת רבעיו והיא תקום לעלמיא: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן כט
מהמשך הספור הזה למדנו גנות הגאוה ויקר תפארת הענוה שהיא רצויה לאבינו שבשמים ואין 
שכינה שורה על בעלי גאוה והרמז בשם בן ע&quot;ב תיבות שאין בו גימ&quot;ל וסימן לשעור קומה 
הנזכר בשיר השירים דר עלי שח שהן שבעה פסוקים תחלתן דודי צח ואדום והכוונה מבוארת 
כי שח עינים כאבות העולם הוא המרכבה דירה נאה אל המתואר בקומה וכן כתיב כל גיא ינשא 
וכתיב ואת ענוים לכסא וכל שכן בהיותו יושב ודן את עולמו כהיום הזה אשרי המשפיל 
וממעט עצמו לפניו תמיד בלב שלם כאמרם ז&quot;ל על פסוק נושא עון ועובר על פשע לשארית 
נחלתו למי שעושה עצמו כשיריים: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ל
נחזור על הראשונות למלת את שיש בה סגולת הרבוי לדבר חשוב כמו שבארנו ולכל מה שאפשר 
להתרבות ממנה כדדרשינן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שזכות כל 
אחד מהם כדאי לעצמו והוא טעם את האמור בהם. ובמלת את בריתו נתרבית שכינה השורה על 
ישראל בזכות הברית כדלעיל ולכבודה ניתנה לנו מצות פריעה ולהקבלת פניה נהגו כל ישראל 
לקיים את המצוה הזאת ברוב עם הדרת מלך. ובימי יהואחז בן יהוא דכתיב למען בריתי את 
אברהם יצחק ויעקב כי באותו הדור תמה כמעט זכות אבות וחסד אברהם נתאמץ להם להצלת 
פורתא אלא שהוא רגיל לשתף עמו זכות חבריו שלא להחזיק טובה לעצמו כמו שנזכיר בריש 
החלק השלישי אף על פי שזכות יעקב נחלה בלא מצרים היא ושנותיה לא יתמו הרי כבר נאמר 
ישראל לא יכירנו שאינו מתחזק עמנו עכשיו בהצלתנו כדי לחלוק כבוד לברכת הוריו כי הא 
דתנינן כבדוני בשביל אבא ונדבר בם לקמן בסיעתא דשמיא: 


 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לא
ואל המכוון ברבוי פקד את שרה דעלה קאימנא ירצה שנפקד עמה השרש העליון מחצב הנשמות 
לישראל עוד בא לרבות מה שאמר בבראשית רבה שהביאה דורייה לעולם וכמה עקרות וחסרי 
התולדות נפקדו עמה כי על כן אמרה כל השומע יצחק לי שכל העולם כלו היה שמח בשמחתה. 
ואפשר שבא לרבות שתי צדקניות כמותה רחל וחנה שנפקדו גם הן בראש השנה. והתימא מרבקה 
למה לא יחסו פקידתה ליום הזה כי עקרה היא ויתכן לומר כי למה שהיו לאברהם וליעקב 
בנים מאשה אחרת וכן לאלקנה היתה פקידת הצדקניות האלו זו דומה לזו דבר בעתו להוציא 
כלי למעשהו אבל רבקה שהיה יצחק צריך גם הוא ביותר לאותה פקידה נתאמץ עמה בתפלה 
ויעתר לו באותה שעה שבקש רחמים עליה. וכבר דקדקו חכמים ויעתר לו לצדיק בן צדיק ולא 
לה לצדיק בן רשע והיאך יאמרו שהיא נפקדה. ועוד שרה רחל וחנה פקודתן שמרה נפש צדיק 
בלבד אבל רבקה לא הוזכרה פקידתה בשביל עשו שיצא ממנה: 


 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לב
אך דעו נא וראו מפלאי תמים דעים כי היום הרת עולם שבו יביא במשפט כל יצורי עולם 
נתיחד לפקידתה של שרה מסגולת הולד העתיד לצאת ממנה שהוא שליט על מדת הדין של מעלה 
שבה נברא העולם ועם בשורת אשר יצא ממעיך הוא יירשך נגזר עלינו גלות לתכלית המרוק 
כנודע וכה משפטה של רחל שעל ידי בניה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ועל ידי 
שמואל הרמתי נטלו בני עלי אפופסין שלהם ובמשפט העמיד ארץ מכל אשר לפניו. והוא היה 
להם לישראל מהעדא מלכין ומהקם מלכין והרבה להצדיק דין שמים על שאול וביתו שבאחת לא 
עלתה לו. וכבר היה שמואל שקול בעיני דוד כמשה ואהרן שהם היו נושאי דגל הרחמים והחסד 
יו&quot;ד וא&quot;ו שבשם ושמואל נושא דגל הדין. ועוד שהיה רבו מובהק ומדותיהם דומות ומתאימות 
בשתי ההי&quot;ן שבשם אבל רבקה על טוב בלבד יזכר שמה שילדה את יעקב והוא ממדת הרחמים 
כנודע ואין לו יחס עם מדת היום כלל. על כן חותמין בזכרונות ועקדת יצחק היום לזרעו 


תזכור ואין מזכירין זרע יעקב. ובזהר אמרו שהשונמית גם היא נפקדה בראש השנה ובנה היה 
חבקוק ולפי שלא נפקדה אלא על ידי מעשה שכבדה את אלישע ביותר והיא לא היתה עקרה אלא 
גדולה במעשיה וגדולה ביצירה הראשונה כאשר חכמים יגידו ועכשיו אישה זקן לא הוזכרה 
בגמרא בהדי הנך: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לג
שרה ולא שרי כי יש בשמות הצדיקים הכנה גדול להשרות עליהם השפע האלהי כמו שכתוב 
בבצלאל ראה קראתי בשם ואחר כך ואמלא אותו רוח אלהים והנה קריאת השם החביב הזה הוא 
עצם הפקידה אליה כשם שבקריאת השמות מאדם הראשון לכל מיני החיים פקודתם שמרה רוחו. 
והפלא ממה שזכה לקרא שם לעצמו ולרבו דכתיב ויקרא האדם שמות וכו&#x27; ולאדם הרי לעצמו 
אמור. ויש זקף גדול עליו מלמעלה מספרו כ&quot;ו רמז ליחידו של עולם כך שמעתי הוי צדיק 
מושל יראת אלהים והדברים מגיעין לשם אל&quot;ף דל&quot;ת היכל הנשמות ויחס עצמו אל הדמות כי 
נתעלה הצלם אל השרשים העליונים וקרא לו לדמותו שם חדש מורה אפשרות בחירתו על ב&#x27; 
דרכים נוסף על פשיטות צרופו משתי מלות אד דם כי האד העולה מן הדם שבכבד אל הלב 
והמוח הוא ריח ניחוח למקור ההשכלה שבו ואם יזכה יקיים בעצמו אדמה לעליון ואם אין 
נמשל כבהמות נדמו ועם התחזק השכלתו על כל אלה לא הוציא בשפתיו אלא טעם הגון בחכמה 


ומוסר שנברא מאדמה ובשבילה ובה הזדמן לו כח האפשרות כאמור: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לד
והנה בצורת הה&quot;א שנוסף בשמה של שרה יש רמז לעקר מטרין שנתחדש בה היא האם כמו שזכרנו 
וההפך בצורת היו&quot;ד שהיא סתומה כהדא דוכרניתא דלא ילדה והיא עצמה כמעין המתגבר 
הרחיבה נפשה ונתפשטה לכאן ולכאן בצורת דל&quot;ת כמאן דפשיט נהרא לסטרוי הוא הנהר היוצא 
מעדן שאינו פוסק והולך והנחל המשקה את הגן הוא כרעא דתלי בתוך הה&quot;א יו&quot;ד שיהיה או 
וא&quot;ו קטיעא רוצה לומר כקטע הזה מרגלו אחד לא מופסק באמצעו שהוא הפסד צורתו וקלקול 
הוראתו הפוסל בספר התורה אלא וא&quot;ו קטיעא כמין יו&quot;ד זה וזה מורה על הכניעה והוא כלי 
מחזיק ברכה כוא&quot;ו של משה ענו מאד וכוא&quot;ו של בריתי שלום: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לה
ולנו במאמר חקור דין דברים של טעם בפירוש ענו מאד בוא&quot;ו זעירא דקרינן ביה עני מאד 
ידרוש משם. וכאן יספיק להקדים במלת בריתי שלום מה שפירשו בזוהר שאמר לו הקב&quot;ה למשה 
שיתן משלו לפנחס וכן אמר לו אמור אתה הנני נותן וכו&#x27; אמר משה רבינו ע&quot;ה לחיי אלא 
שתקטן המתנה בהיותה באמצעותי והוא על דרך מה שאמר להלן מי יתן כל עם ה&#x27; נביאים כי 
יתן ה&#x27; את רוחו עליהם וממה שהיו הווי&quot;ן האלה שזכרנו שתיהן קטנות כעין שני חצאין פש 
לון וא&quot;ו אחת שנעו מעגלותיה ושמענו בשם האר&quot;י זצ&quot;ל שצוה הקב&quot;ה ונתוספת בפסוק ויהי 
ביום כלות משה דאמור רבנן כלת כתיב פירוש משפטו חסר ובא מלא להעיד כי זה משה האיש 
שהיה בכל מעשיו מקטין עצמו הוא השלים לכנסת ישראל כלילת יופי: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ב סימן לו
ויש אומרים שגם אל&quot;ף של ויקרא אל משה עשאה משה זעירא מדעתו למעט כבודו בהיותו קרוא 
לה לשכינה וטעם הקריאה ידוע כתרגומו של סדר קדושה ולפי זה מצאנו און לנו באל&quot;ף של 
אשריך ישראל מי כמוך שבאה רבתי מטעם המפרש לספר התמונה בהקדמתו וכן נמצא בתקון 
סופרים רבים ונכבדים אשר יש מסורת בידם לעשות אלפא ביתא של אותיות גדולות פשוטות 
וכפולות בספר התורה לבדו והרמז באל&quot;ף הלזו שהגדיל הקב&quot;ה האושר המוכן אלינו מברכתו 
של משה אדוננו בחתימת המאמר לפני מותו בתכלית התוספות לרוח דעת שלו כדכתיב תוסף 
רוחם יגועון ויהיה האושר ההוא הולך וגדל בהתיחד אישי האומה להשואת הפרצופין והדעות 
שבארנו במאמר הנזכר בפרק הצלם והדמות אשר היא באמת סבה קרובה אל האושר עצום ורב 
המיוחד לעם אחד כאמור. ואחרים אמרו על פי מדרש רבה תנחומא ששיור האל&quot;ף והוא&quot;ו 
שהקטין משה מדעתו נתעלה וישב על קרני ההוד אל&quot;ף בימינו וא&quot;ו בשמאלו שהן בציור האל&quot;ף 


יו&quot;ד וא&quot;ו יו&quot;ד בגימטריא השם המיוחד ובמלוי הוא&quot;ו בגימטריא אחד: 
תם ונשלם חלק שני חלק שלישי: 
 
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן א
וה&#x27; פקד את שרה כאשר אמר. פקידת הצדקת הלזו רמז לנו הכתוב הזה שהיתה ממקום גבוה 
שנאמר עליו אהיה אשר אהיה ורבותינו אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא 
במזלא תליא מלתא. ואף על פי שבארנוהו כפשוטו במאמר חקור דין והוא דרך אמתי פשוט 
ועמוק נחמד להשכיל ויציב ונכון ידרש ממקומו כי ישביע נפש שוקקה לדעת כמה ישרים דרכי 
ה&#x27; וכמה מתוקנים שבילי ההשגחה אין נגרע. הנה כאן להגדיל תושיה יאות לפרש בו מה 
שאמרו חכמי רזי תורה מארי דאגדתא כי הזכות הוא תאר למדת החסד הנתונה לאברהם וגם 
הדין שהוא פחד יצחק פותח בזכות תחלה כידוע בהלכות דיינין לפיכך אברהם הוליד את צחק 
שקלסתר פניו דומה לאביו. והנה לג&#x27; מתנות טובות אלה שצדיקו של עולם חונן ונותן בדעה 
בינה והשכל הכוללות מיני האושר בב&#x27; עולמות איש לא נעדר לא בזכותא היא היד הגדולה 


שזכרנו אלא במזלא תליא מלתא ואין הכוונה במזל השמימיי חלילה כי הוא וצבאו ופקודיו 
עם פרסום משטרם בארץ כרובם וגודלם לעיני בשר אינם אלא שמשים קטנים עושים מלאכתו של 
אותו זכות ויתר המדות האלהיות הגלויות אליו בסיוע נוטיהם שהמה מניעיהם משרתי עליון 
עושי רצונו כך פירשוהו בבראשית רבה סוף פרשה י&quot;ב ואין מזל לישראל מצדם כלל דכתיב 
ומאותות השמים אל תחתו והיו אברהם ושרה עדים נאמנים בדבר: 
 


מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ב
אלא המזל הזה השם הקדוש שזכרנו הנקרא אשר כי אשרוהו אותיות ראש שהוא ראש ומקור לכל 
המזלים ומשפיעים וכלם אצלו כחומר ביד היוצר. ומשם זכה יעקב אבינו למטה שלמה דכתיב 
בה אשר פדה את אברהם כי היא שעמדה לו באור כשדים ואף בשעת העקידה שתפה אברהם עמו 
כדכתיב ואת יצחק בנו ויבקע זה יעקב עצי עולה אלו השבטים אשר המה בצדקתם בנו את בית 
ישראל אפריון עשה לו ממנו שהשלום שלו והעיד עליו באמת שתקונו ויופי סדורו הנכלל 
במלת עשה גם הוא למלך הוכן מעצי הלבנון אנשי עצתו אבירי לב כטעם ינון שמו מלובנים 
ומזורזים לשמוע בקול דברו. ואחר שנתבאר כי הבנים לכל אדם נתונים המה לו מכח המזל 
הנורא הזה הא ודאי צריך לדעת מאי רבותה דשרה: 
 


</div>
