מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ג והאמת שכל העולם כלו תלוי במזל לבני חיי ומזוני כאמור והשפעתו אותם נמשכת לכלל המקבלים ע"י אמצעיים רבים וכפי מעלת המושפע וכן אמר קהלת כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ירצה שהסבות המתפשטות לפעול בתחתונים הן זו למעלה מזו וצריכות אהדדי כי מלת שומר אין לו הכרע אלא כל אחד שומר וממתין את חברו כטעם רשותא מעליה ועצה מחבריה ולא אמר על גבוה אלא מעל לרמוז לב' מיני גבהות שיש להם להתיחס בהצטרפם לזולת אשר יאמר להם סבה קרובה או רחוקה כמבואר אצלנו במקומו וכבר זכרנוהו בזה למעלה עד הגיעו לשלשה סבות שהן בשורו למעלה משאר הסבות לא תתעלה האחד מהן על חברתה. ודוגמתן למטה בהתחלות הטבע ההעדר והחומר והצורה שיש להן ג' סגולות עצמיות הא' שאין זו עלה לזו והב' שאין להן התחלה אחרת. והג' שמהן יתהוה כל הוה כמבואר בחכמת הטבע ואמרנו שאין להן התחלה אחרת הכוונה על שלילת התחלה טבעית מושגת ונודעת במהותה וגדריה זולתן
והכל מודים שניתנו מרועה אחד וברעותיה חיי לכלא ועילא מנהון סרכין תלתא אלה שזכרנו שאין על גביהם אלא הרצון המוחלט כן הדבר הזה שאנו בבאורו ואיש דעת יאמץ כח בפסוק הזה שאמר קהלת דאי לא תימא הכי אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וכאן העיד הכתוב שהיתה הפקידה לשרה על ידי המזל העליון הכולל בעצמו ובכבודו ג' התחלות אלה בשווי גמור קראו בשמותם ביושר קדמון צח ומצוחצח ואיכא דמתני להו למפרע קדמון מצוחצח צח על סדר דעה בינה והשכל והוא סדרן של ג' אותיות אלה שבמלת אשר לרגיל ברמיזותיהן והיו אלה הצחצחות עומדות ברומו של עולם הגבה למעלה יותר מן הטבע הרבה מאד עד אין חקר ופקד את שרה כאשר אמר בלי שום אמצעי כי הוא אמר ויהי:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ד ולא כח הבנים בלבד ניתן לה מהמקום עליון שזכרנו כי אפילו למי שאינו עקר בטבעו משם יצוה ה' את הברכה אלא אף חדוש הבריאה בגופה של שרה להמציא לה עקר מטרון הוצרך אל הכח המאושר העליון הזה אשר אהיה לציירו ולחדשו כי הוא הצייר הגדול לכל מעשה בראשית והוא המחדש טובו בכל יום תמיד וכבר קדם המוסכם לכל כי אין חדש תחת השמש ולא דבר נוסף על הנגזר תחלה שכן אמרו חכמים תנאי התנה הקב"ה על הים שיקרע למשה ועל השמש שיעמוד ליהושע ודומיהם אף כאן כאשר אמר מתחלת המחשבה כשיצא מפיו יתברך נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שהוא מאמר מחשבי נעלם כפי כל הפירושים שנאמרו בו מאז נגזר על שרה שיהיה הדמות שלה חסר הטרפחת ושל סוף צ' שנה בריאה יברא לה ה' לא בכח ולא בחיל כי אם ברוחו וכן כאשר דבר מתחלה כשיצא מפיו יתברך מאמר פרו ורבו שהיה דבור נגלה לאדם ולאשתו מאז נגזר על אברהם ושרה שיהיה זווגם משתהה לעשות פרי לקץ הימין מאה שנה
לאברהם ותשעים לשרה: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ה אך דעו נא וראו כי כל אותן השנים כשנזדווגו אברהם ושרה ולא היו להם בנים לא היה זווגם פועל בטל ח"ו כי אמנם זווג הצדיקים יש בו דוגמא עליונה בלי ספק ועל כן האריך הכתוב בזווג יהודה ותמר והודיע שהיה שכרה לגרש גדי עזים בסוד השעיר מן הצאן מרעיתו של מקום וידוע כי מלת צאן כוללת כבשים ועזים וכאשר נוציא מספר גדי עזים שהוא קמ"ד ממספר הצאן שהוא קמ"ו וישארו ב' טלאים מבוקרים הן הן פרץ וזרח אי נמי פשו להו מן העזים שעיר הפנימי ושעיר החיצון ששניהם לגבוה שהם קדשי קדשים. וטעם הערבון כמבואר בזוהר ולא פירש להיכן ישתלח וסתמו כפירושו לעזאזל המדברה שסודו עז אזל שהוא עז ובלתי נכנע אף על פי שהולך ואבד כטעם הולך למות והוא היה תחלה סם חיים לעולם כטעם טוב מאד ומרד בקונו להכחיש מעשה בראשית ועודנו עומד במרדו לפיכך אמרה תורה לדון כל מכשף בסקילה כטעם הנפילים והוא טעם דחיית השעיר לצוק על ידי איש עתי הוא חירה רעהו
של משלח סוד הרע שהוא אוהב וריע ותכלית המשלח הזה לקחת הוא בעצמו הערבון מיד האשה כטעם אתערותא מתתא ולא מצאה איש עתי להלן שכן אנשי מקום המדברה אמרו לא היתה בזה הזמנה אלא בפתח שכל עינים אליו צופות כראוי. ויאמר יהודה אתה תקח הגדי לעצמך לה לשמה שהוא גרמא דנפיל לחולקיה מבי מלכא והוא לתועלתה להקל מעליה עון בניה פן נהיה לבוז אם על בנים ח"ו והוא בכל צרתם לו צר וגם היא תקח הערבון לה לעצמה במתנה כטעם שכר מצוה מצוה וכאן הושלמה הכוונה כדמסיק הנה שלחתי את הגדי הזה להרחיקו מעל גבול ישראל כאמור ואתה במקום שצוית להוליכו לא מצאתה שם ששבה מן הגליות והיא גאולתה וגאולת צאן קדשים:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ו אף כאן זווג אברהם ושרה יש בו מעין דוגמא של מעלה לא הוכשרה ארץ מצרים לכך בעת ההיא כטעם אחותי היא שזכרנו בחלק הראשון בהיותה מלאה גלולים וכשפים ובמקומן חיישינן פן יתגברו על הפכה שעדיין לא הטהרנו מזוהמתן של תרח ונחור אביו לפיכך לא קרב אליה אברהם בזמן שהיה גולה מממלכה אל עם אחר שכן זווגם של אברהם ושרה וכל שכן בהיותו עושה פירות ומרבה את הדמות יש בו בטול הקליפה והשבתתה בלי ספק כטעם גרש האמה הזאת וזהו ההבדל שבין מדת החסד ליתר מדות שלמטה הימנו כי עם היות כנגדה גם כן קליפה מבחוץ מכל מקום החסד מתגבר עליה ביותר והוא טעם שם מיכאל מלאך החסד מכריז שאין כמוה בכל המדות וידוע ששם אל מיוחד אליה כי אמנם העליונות אין לעומתן קלפה והתחתונות אין להן רשות לבטלן אלא חסד לאברהם לבדו בזכות גמילות חסדים שהיה עושה עם כל העולם שהרי מזון לכלא ביה ויטע אשל שאנו קורין בו נוטריקון אכילה שתיה למוד ללמד לכל האורחים
לברך אל הזן את הכל וההולך בדרך הנה למודו מלוהו דהיינו לויה ואפילו למלאכי השרת למדם וזרזם באמרו וסעדו לבכם סטרא דטוב לב אחד בלבד אבל אחר שהוא מדת אחורים שלהם סטרא דרע תעבורו בדלוג שלא יסעדוהו כטעם אל תאמר אשלמה רע והם השיבו לו כן תעשה כאשר דברת ויש בסופי תיבות אלה אותיות נהרת מלשון נהיר ובהיר כלומר יפה למדתנו והיו אמנם אברהם ושרה בכונת היחודים שלהם ממשיכים אצלם כל הנשמות שהן עתידות להבראות לגרים הראוים להדבק בזרעו של יצחק כטעם הנפש אשר עשו בחרן ואמרו חכמים אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת את הנשים כי לא על הגרים של אותה שעה בלבד הדברים אמורים שהיו גרי שער לא זולת אלא על כל באי עולם להתגייר לעתיד ולהיות גרי צדק ובזה גאולה תהיה להם ממה שנדחו מחמת החטא הקדום:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ז ועם זה היה זווגם של אברהם ושרה משלים תולדותיו של אדם הראשון כדבר שנאמר כי אב המון גוים נתתיך והוא כעין מעשה היבום. ועל זה נאמר כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך כטעם הברכה אשר ברך משה ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך אמר כי כשיהיה מעיינו נעול וחתום שמור היטב מפועל הריק ופתויי היצר חזק כברזל ומבהיק נוצצים כעין נחושת קלל האמור במלאכי השרת מובטח הוא שכל ימיו ימשיך ויזיל שפע שבע רצון לו ולאחרים מעין מה שאמרו חכמים עתידה אשה שתלד בכל יום בתוספת החדוש לכל מעשה בראשית הפלא ופלא דבר יום ביומו. וממה שידענו כי המבקש רחמים על חברו וצריך לאותו דבר הוא נענה תחלה יהיה אם כן אומרו ברך בניך בקרבך לא בלבד שכר החזוק נגד יצר הרע כאמור אלא כיון שבטרם תחיל לעצמה ילדה לאחרים כמבואר בזה לשרה אמנו ענתה בה צדקתה והיה שכרה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר בשרשים העליונים ראוי לברכה במעי אמו כטעם בטרם אצרך
בבטן ידעתיך: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ח והנה נתבאר בכתוב אצל אברהם ושרה החזוק בצניעות שלא לפרוץ גדר התאוה כמאמר הנה נא דעתי כי אשה יפת מראה את שאלמלא צורך ההצלה גם עתה לא התבונן ביפיה וזה גרם לבנים ברכה מוקדמת ליצירה במה שנאמר ליצחק והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ירצה שתתפשט ברכתו לזולת כמעין המתגבר ונמשך לכמה ברכות מים חיים וכנהר שאינו פוסק ומכיפיה מיבריך. ולפי שיצא ממנו עשו לא נאמר לו ונברכו בך בפועל מושלם דבק בעצמו כמו שנאמר ליעקב כי הוא וזרעו כלם קדושים ובתוכם ה' באמת. ובאו שני הפעלים הללו בלשון עבר מתהפך לעתיד רצוני והתברכו האמור ביצחק ונברכו האמור ביעקב כי מאז הוכנו ההברכות האלה על ידי אברהם ושרה וכבר נאמר לו ושמתי את זרעך כעפר הארץ שהוא מקבל כל ההברכות וידוע שאין ההברכה אלא ענף מן האילן שהושפל לארץ ונטמן בעפר עד שישרוש בארץ גזעו וכל זמן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי ביה. אף כאן כלהו גיורי מנן הוו ואידחו והשתא מיהדר הוא
דהדרי לן והיינו דתנינן הגיורת השבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו ושנשתחררו והרי שנפדית ושנתגיירה ושנשתחררה מבעי לן למתני דהא כל חדא מינייהו צריכא תקנתא באנפי נפשה ולא שייכו אהדדי אלא האי תנא דוקנא תלה את הקלקלה בגופן בלבד והכריז את תקנתן לגוף ולנפש יחד כמה דאת אמר אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו ועבד משוחרר בכלל גרים הוא. ואף על גב דקיימא לן נראה ונדחה אינו חוזר ונראה הני מילי מי שהיה גוי בשעת מתן תורה אבל גיורי מזלייהו הוה בסיני והוא הדין לפושעי ישראל הזוכים להתקבל בתשובה בכח הצרוף על ידי יסורין דעלייהו כתיב בחימה שפוכה אמלוך עליכם. וכשם שנתיחדה ארץ ישראל ללידת יצחק כך עיר חרן ששם חרון אפו של מקום לה לבדה יאתה להמציא נשמות הגרים לקיים מה שנאמר מי גר אתך בעניותך הוא דעליך יפול כדבריהם ז"ל במסכת במות זכור אזכרנו עוד וכן במלכותא דארעא ולבני ברזלי תעשה חסד כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום שצוה דוד
לשלמה: מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ט צא ולמד מרות המואביה שלא נתקבלה אלא בשעת עניה ומרודיה של נעמי ואז כתיב ורות דבקה בה דוקא לא בשלותה כי המר שדי לי מאד וכן מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכלן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית שנשאת לו כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליה ונפתה שלמה לאשמדאי ונתנה לו כדאיתא בפרק מי שאחזו דהשליכה לים הגדול אף על גב דהתם אמרו בלעה אפשר דהדר אפקה ושדי לה אי נמי מאי בלעה העלימה מן העולם סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלע אותה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין לא ירבה לו נשים וסוסים וזהב ונכשל בכלן ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם עליו הקב"ה ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שמם למען ימותו מיתת עצמם וידו אל תהיה בם וזימנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קבל
שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג ותחי רוחו ומנדעיה עליה יתוב ואין ספק שלא החמיץ שלמה מצוה רבתי הבאה לידו אלא תכף ומיד שחזר ונשתפה שם גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות שנקראת אם המלך סתם כדאיתא בפרק הספינה ונעמה היא אם המשיח לדעת חז"ל ושמה יעיד על נעם ה' אלהינו כשם שנקראת רות על שם שיצא ממנה דוד שרוהו להקב"ה בשירות ותשבחות:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן י וכשם שגלתה נעמי לאסוף את רות כך גלה שלמה לאסוף את נעמה ונעמי המקרבת היא נעם יו"ד שבשם אמנם נעמה המתקרבת היא נעם ה"א אשר שם רחובות הנהר כנודע לפיכך נקרא בנה רחבעם כי בקש הקב"ה לעשותו משיח וירבעם יהיה לו למשנה שכנגדם במרום דוד עלאה ושר העולם רק הכסא יגדל ממנו דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ומלתיה דר' אמי דאמר לכהנים גדולים בלבד ויליף לה מעלי הכהן מיתוקמא לן במשכן שילה בלבד דכתיב בימים ההם אין מלך בישראל ועלי היה שופט במקום המלך ומשנבנה בית עולמים על ידי מלכי בית דוד וכהן גדול עומד ומשמש לפניהם כדתנן בפרשת הקהל נתחדשה הלכה כדאמרן. הכי סבירא לן ויאות כל מלי דרבנן. ומאז ראוי היה שירחיב ה' לנו אלמלא זכינו וכשצפה בו דוד ברוח הקדש אמר עליו ועל עצמו רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שאסר עמון ומואב והתיר בנותיהם ואמרו שהיה רחבעם בימיו מוטל בעריסה ואין זאת לפי
האגדה שזכרנו אלא שבו ביום נולדה אמו ואותה עריסה היא שנגלית לדוד ברוח הקדש ואמר שירה עליה ואף על פי שאין משיבין על הדרש דהא שתיק ליה רב נחמן לרבי יצחק בתעניות פרק קמא גבי יעקב אבינו לא מת כשאמר לו מקרא אני דורש אלמא פשטיה דקרא לחוד ודרשא לחוד מכל מקום חובה עלינו להזהר בדברנו אלה מעדותן של נביאים:
מאמר אם כל חי - חלק ג סימן יא כי הנה שלמה מלך ארבעים שנה ורחבעם היה בן ארבעים ואחד במלכו ואפשר שלא נמנו לשלמה השנים קדמוניות ולא כל זמן שנטרד ממלכות אלא אחרי שחזר על כנו והכי דייק קרא דכתיב והימים אשר מלך שלמה בירושלם על כל ישראל דמשמע רצופים ומשמע נמי שלא יצא את העיר כי נבעת ועל כל ישראל בלבד היה מולך לא על העליונים כאשר בתחלה. ואף רחבעם בתחלת ארבעים ואחת מלך על יהודה בלבד אחרי שנתיאש ממלכות ישראל וכל דברי חכמים קיימים. והתם נמי שפיר קאמר רבי צחק דספדייה וחנטייה כלהו שייכי לגוף המת לא כאלה חלק עקב מצד הנשמה שבשבילה בלבד אנו מתיחסים אחרי האבות שאם בשביל ההולדה הגשמית הרי תרח ונחור שגנה אותנו בהם יהושע ואנו מתחילים לספר בהם לגנות בלילי הפסח ואמנם יעקב אבינו היה בחיר שבאבות מצד שלמות נשמתו שהוא דמות דיוקן של מעלה שופריה דאדם הראשון אחרי טהרתו מסיגי הכסף והזהב ישמעאל ועשו והאלילים כליל יחלוף על כן יאמר עליו באמת
יעקב אבינו לא מת והרשב"א כתב בפירוש האגדה הזאת כי יעקב אבינו ע"ה היה מזוקק שבעתים ואלו הן שבעה צרופים אדם שת נח שם אברהם יצחק יעקב ולפי דרכו אף אנו נאמר שאדם עצמו היה ביחוד התתקע"ד דורות אשר קומטו בלא עת מכלל אלף דור דחד חרוב שקדם לעולם בסוד התהו על כן יאמר לו שהוא חלתו של עולם פשו להם כ"ו דורות להשלמת האלף דור ואמרו משם האר"י זצ"ל כי עשרים מהם היו עשר כתות של מלאכים כל כת מהם שני דורות דור דור בגימטריא כת והיו אלה מיימינים ומשמאילים שקטרגו על בריאת האדם ונשרפו אלא שהמה מתחדשים בכל יום בסוד רבה אמונתך הרי אלה רכב אלהים רבותים רבוע אלהים במלוי ההי"ן בגימטריא אלף ואחד חד לגופיה הרי אלף לכל דור מהם הוי רבותים לעשרים דור. והנה שש כנפים לאחד וכל כנף כלול עשר דהיינו עשר פעמים עשר הרי האלף נעשים ששים רבוא לכל דור מהם אי נמי מאלהים שנבראו בדין דהיינו אלף דור כדאמרן לא היו ראויים
להמנות רכב רק רבותים דהיינו עשרים דור כל אחד מהם שקול כאלף דומיא דדור המדבר יעויין מאמר חקור דין בסוף החלק השני ממנו ועוד בכלל הרכב מן הנאים והמשובחים יש אותן ששה דורות הנותרים שהם אלפי תרי שנאן ארבע הא שית וכנפיהם כלולים מאה הרי שש מאות אלף לכל דור מאלה הששה גם כן דהיינו שמועאל יהואל ומרכבו ארגמ"ן הנכלל במטטרון ומקומו ביניהם נוטריקון לשלשתן שמ"י כנודע הרי אלה שבעה רואי פני המלך וכלילן בשית דאוריאל ונוריאל חשבינן חד כמבואר בתקונים ואלה האחרונים אדנ"י בם ובזכותם ניתנה תורה לישראל לקיום העולם דכתיב סיני בקדש וכל מי שנאמר בו היה שכבר היה אינו אלא בחד חרוב כדאמרן לטוב או למוטב וסימן לדורות אשר קומטו נר רשעים ידעך וכולם נתלים ברפיון כדברי המדרש זה וזה בגימטריא תתקע"ד וכן למה תמות בלא עתך עם שלש אותיות והמלה וכמוהו מה שאמר איוב לבלדד על דעתך כי לא ארשע עתך ודעתך בגימטריא תתקע"ד
באלפא ביתא דאי"ק וכאלה רבות אלא שהקצור יפה אמר איוב ודאי לא ארשע בשעור הזה להמנות עמהם ח"ו. אמנם רחוק מרשעים ישועה הכי הוי אלמא ישועה אית להו אלא שהיא רחוקה מהם ועתידה להתקרב כדכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו הא נמי הכי הוי עם ארבע אותיות של שם דהיינו ישב בסתר עליון חסר כתיב בהגלות י"ב צרופי ההויה בגימטריא ישב על אכתריאל בגימטריא בסתר ודי בזה אל המכוון הנה. ויש במה שבארנו סוד התרומה שהיא צריכה להיות על דעתו של בעל הבית כי אמנם כ"ו דורות שהורמו מעולם התהו היו עין טובה אחת ממ' לאלף דור בצרוף המדה והמשקל אל המנין שאלמלא כן יספיקו כ"ה לאלף ובית שמאי אומרים עין טובה אחת מל' דחשבי כ"ו דורות לחוד וז' רואי פני המלך לחוד כדכתיב ראשיכם שבטיכם אלמא מונין ראשים באנפי נפשייהו אף על גב דבכלל שבטים הם. ואולם עין רעה אחת מס' היינו מספר קטן של שם והוא חושבניה דחנוך שיש בעולמו טוב
ורע והוא נער קטן כדברי רב חמאי בספר ברית מנוחה אצל הבאור ששמו יה"ה נוטריקון ידו"ד הוא האלהים והוא בגימטריא עשרים דהיינו עין בינונית אחד מחמשים לאלף דור וזה השם הוא בבריאה דאימא עלאה מקננא ביה ובה סוד קדש חד קדשים תרי שכן שם זה כולל פרקיהם בשעור קומה ואין כאן מקום להאריך בזה. והנה הכ"ו דורות קודם ההמלכה לבריאת האדם היו כלם בעלי עין טובה והמקטרגים עליו קודם הבריאה לשם שמים נתכוונו לפי שהיה עתיד לחטא והם היו כ' דורות דהיינו י' כתות כדלעיל ומשום הכי מיקרו עין בינונית לא פחות ולא יותר שהמשקל והמדה מכוונים בה ואלה הם חדשים לבקרים שיש בהם טוב לומר שירה ורנה וחוזרים לאשם ושלשה ראשי ההנהגה הישרה שלהם לא קטרגו עליו אלא שתקו כאהרן אצל מרים לפיכך עין רעה אחת מששים דהיינו י"ז אלף ובצירוף אלה השלשה ששתקו עם שבעה רואי פני המלך הרי אלה י' פרקליטים גדולים ועל אלה השותקים נאמר האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם: