{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק א פרק יג", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יג\nבזה שדרשו רבותינו על פסוק כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ידוע במקומו וכן על פסוק \nכי באש ה' נשפט ובמאמר דוד המלך ע\"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי \nועם זה יתאמת מה שאנו בבאורו כי הובטחנו לצאת בדימוס בזמן שאנחנו נלך בשם השוכן \nאתנו בתוך טומאתינו והוא עתיד להיות לנו מקוה טהרה. ואף בעבודת יום הכפורים כתיב \nוכפר על הקודש ובאהרן משתעי קרא שיטהר הקדש העליון מטומאת בני ישראל והשוכן אתם \nבתוך טומאתם כן יעשה לאהל מועד כי אין חבוש מתיר עצמו: \nולמען יצדק ויזכה שופט צדק בסוף הויכוח הזה הקדים לעולם ז' דברים וכלם בשביל ישראל \nוטובתם ואפילו גיהנם כמו שאנו עתידים לפרש לקמן דסגי בעתותיה אפילו לפושעים שבנו \nשכל ימיהם דאיגי במצות וחבול גופייהו ולא עוד אלא שתמיד כל היום רגזו וחלו ממוסרי \nהנביאים ושמנו מנואץ מתוכחתם לא כן פורקי עול כי בכל חכמיהם ושריהם של מעלה אין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מוחה אף על פי שיש לאל ידם כי בזאת יתהלל שרו של אבימלך אשר כן עשה כפירוש הזוהר \nבפסוק ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי לפיכך יפקוד ה' עליהם במרום לדון אותם בגיהנם \nעליון שנהר דינור עובר בתוכו ומתלהב בו ועל האדמה בגיהנם תחתון על ראש רשעים יחול \nואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם והוא תכלית הטובה \nופושעים יכשלו בם גם זו רעה מעין הטובה כי המכשול יהיה בגבולות של דרכי ה' ומיד \nשיהרהרו תשובה בלבם קרוב אליהם הדבר מאד ועם זה לא השלים הנביא אלא בדברי נחמיה: \nוהוא המכוון לרבותינו במשל השנים שאכלו פסחיהם כי מצות לאו ליהנות נתנו וכבר קדם \nלנו בפרק ג' שלמוד הזה באזהרות גם כן בפסוק חדלו הרע: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יד\nואולם החלוקה הב' שזכרנו והיא מאהבה ולשמה כי גדול מעל שמים חסדו יתברך להולכים בה \nתבחן בב' פנים הא' על שמים והב' הרבה יותר מעל שמים ועליהם הנביא מבטיח אותנו \nשבהגיע תשובתנו ללבושיה דעתיק יומין כתלג חיור אז אם חטאינו הכוללים גם חלק השגגות \nשנשאר מן הזדונות בתשובת ההמון המגעת עד כסא הכבוד בלבד יהיו כשנים הוא הבגד הצבוע \nמן התולעת אז ודאי כשלג ילבינו כל דאתי מחמתם וזכות גדול יחשב שלא ישאר שום רושם \nמהם בעולם כדכתיב כי בשת עלומיך תשכחי. ועל זה נאמר ארפא משובתם. ובהגיע התשובה \nלשער רישיה כעמר נקי אז אם יאדימו כתולע אפילו יהיו מאותן שאמרו עליהם שגגת למוד \nעולה זדון שהרי התולע צובע אחרים כצמר יהיו שמלבנין אותו למילת וטעם יהיו כטעם וה' \nסר מעליך ויהי ערך חלילה לאל מהיותו שונא לצדיק גמור כשאול שהיה רובו זכיות בלי ספק \nאלא כיון שה' סר מעליך הנה ערך קבל הויה מחודשת כמו שבארנוהו במאמר הנפש אף כאן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כצמר יהיו לחדש להם הויה מצוחצחת שזדונות נעשים כזכיות והסוד הזה נרמז בפסוק ויקרא \nה' אלהים אל האדם על הדרך המתורגם בסדר קדושה אם שהתשובה קוראה לאבא שלמה שעליה \nכטעם התקון בכפלים שנפרש בפרק כ\"ב או אל האדם כפשוטו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת \nשמים והתשובה קוראה אל האדם ומצפה אליו שיוציא אותה מן הכח אל הפועל בבחירה ורצון \nכראוי. ועם זה נרדפה לדעת מה יקר חסדו יתברך בהיותו מרבה מחילה לחטאים כי המחילה \nלחוטא חסד גדול אמנם המחילה לחטא עצמו הוא חסד רב אם יחשב הזדון כשגגה ועצום מאד אם \nיהפך לזכות ומלאך מליץ שיעשה הקטיגור סניגור. ועל זה נאמר אוהבם נדבה ונתן טעם לדבר \nכי שב אפי ממנו וכבר נתעוררו חז\"ל ואמרו שבשביל יחיד שעשה תשובה כגון זו מוחלין לכל \nהציבור פירוש חלקם בברית האלה להיותם ערבים זה לזה הוא הנמחל בזכותו ונכון הוא. \nאמנם פשטיה דקרא יובן עם מה שנאמר ותאחז במשפט ידי כי הקב\"ה זורק חציו וידו אוחזת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בהן להשיבן כרצונו ומדה זו נוהגת באף יותר מכל שאר ראשי המשחית דבכלהו כתיב תקון \nפשוט ועתיד יכפר עון ולא ישחית ולא יעיר. ובאף כתיב והרבה להשיב הרי זה תקון עבר \nוכפול שמעת היותו שם במחשבת הבריאה באותה שעה נגזר עליו למצוה רבה להשיב אותו כרגע. \nוהוא טעם העבר החוזר ונעור ומתהפך לעתיד ברחמיו יתברך ברוב חסדיו. אבל התשובה הזאת \nמעולה כל כך שהאף שלוחו של מקום שב מעצמו ואומר לפניו רבונו של עולם אי אפשי לעשות \nשליחותי שכבר דחאוני בתוקף תשובתם והוא משחק ואומר נצחוני בני. ולא עוד אלא \nשהקטיגור מעיד על עצמו שלא הביאה שכינה חרון אף בעולם זולתי הויתו כדכתיב אף לא \nהביאה אסתר אל המלך כי אם אותי אם כן בטולו הוא תקון עולם כדכתיב וגם מחר אני קרוא \nלה אל המלך מחר דוקא ולא יותר כי ביום ההוא יודע לה' בלע המות לנצח. ודע שהאף מוכיח \nלאדם תחלה על פני מומו ואחר כך חימה מיסרת וקצף מכלים באחרונה בהיותו גורם לאדם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לבעוט ביסורין כדכתיב וכעס הרבה וחליו וקצף על כן התפלל דוד בראשונה אל באפך \nתוכיחני ואל בחמתך תיסרני וממילא ישבות בזיון וקצף. אבל ידוע שבאו אחר כך עליו \nיסורין שנצטרע ו' חדשים כשטת הבבלי וקראי הכי דייקי או שש שנים כדעת הירושלמי ואפשר \nדהא והא איתא כי ששה חדשים בלבד ישב בבית החפשית משום טומאת צרעת ופרשו ממנו \nסנהדרין ואחר כך בקש רחמים כדכתיב ישובו לי יריאך וטהר מטומאתו אך לא נתרפא עד ו' \nשנים ומשום חולי לא מידחי מנשיאותיה כדאיתא בפרק בתרא דהוריות ומשבאו עליו יסורין \nאמר רבש\"ע אל בקצפך תוכיחני הואיל ובחמתך תיסרני בקש רחמים להיות סבלן שלא יבוש ולא \nיכלם לפני שונאי נפשו אחרי שנשא עול היסורין דוק בקראי בב' המזמורים ותמצא שזה נאמר \nקודם שנתיסר וזה נאמר אחרי כן ואין אל בקצפך תוכיחני מושך עצמו ואחר עמו כדברי \nהמפרשים אלא באים המקראות בשני המקומות בתכלית הדקדוק והוא הנרצה אלינו בכל מקום: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": " \nמאמר חקור דין - חלק א פרק טו\nהיודע לחשב י' תארי הסליחה לארך אפים ורב חסד כנוסח השגור בפי כל ישראל אל מלך יושב \nעל כסא רחמים לבבו יבין כי בא מרבה מחילה עם בטול הדלטוריא מן המדור שכנגדו למטה \nדתמן אשכחת ולא למעלה ממנו בשום פנים יעויין בזוהר בראשית דף מ' כי על כן לא הוזקקו \nבעצירת מגפה כי אם פנחס ודוד ואהרן שלוחו של משה כי היא באה בגבולם והם לא באו \nבגבולה ואולם זו כחו של אהרן בעמדו בין המתים ובין החיים כי שם היה מלאך המות מתגבר \nכנגד הפכו עד שזרזו משה לאהרן ואמר והולך מהרה וכתיב וירץ אל תוך הקהל תפש מדתו של \nאותו מלאך שהוא רץ בשעת המגפה ובתמורת א\"ת ב\"ש למלת מגפה [ירוץ] תדעהו כי ח' פסיעות \nשהוא רגיל לפסוע ברשות ח' אותיות הקריאה והכתיבה לשם הגדול הנה בשעת המגפה ירוץ \nוכוללן כאחד כדבריהם ז\"ל במסכת ברכות וכבר כפתו אהרן לקיים מה שנאמר צדיק מושל יראת \nאלהים. ומלתא אגב ארחק מבעי לן לאודועי כי מיכאל באחת לפי שהוא משרת ליו\"ד שבשם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ובתר רישא גופא אזיל וגבריאל בשתים שהוא משרת לה\"א וצריך ליטול רשות מן היו\"ד תחלה \nומשנטל רשות אחר כך מן הה\"א כל שאר אותיות נשמעות אליה ומדכתיב במעשה בראשית ועוף \nיעופף הא רמיזי תרוייהו באורייתא ומלכיהון דמלאכיי' אינון כדאיתא במדרש שוחר טוב \nואיכא למשמע מהאי קרא ומסברא נמי דאיתיה לחד שהוא בשלש ומנו אוריאל משרת הוא\"ו \nומדכתיב על הארץ נרמז אליהו בארבע ורפאל כמוהו כי אמנם לכל המשרתים קדושים האלה הנה \nאותיות הכנוי הולכות למסע אותיות השם ואין צריך ליטול רשות מבית דין: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק טז\nארבעה חלוקי כפרה היה רבי ישמעאל דורש ופירש רבי אלעזר בן עזריה ג' הן ותשובה עם \nכלן כי על בטול מצות עשה היא לבדה מכפרת מיד ויש ששונים בה לא זז משם עד שמוחלין לו \nוכך היא שנויה בפרק קמא דשבועות והכוונה לחלק בין בטול עשה גרידא לקלין שבלאוין שאף \nעל פי שדינם כעשה ואין לוקין עליהם עדיין צריכים לפנים כי העובר על לאו הניתק לעשה \nאם מתוך תשובה קיים עשה שבו מתכפר לגמרי מיד ואם לאו הרי בידו ב' עבירות ובתשובה \nמתכפר קצת ומקילין ענשו אבל אין לו מחילה גמורה עד שיבא יום הכפורים שהרי ארבעין \nבכתפיה כדתני רבי יוחנן בפרק הלוקין כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה \nפטור לא קיים חייב כך היא גרסת הרב והרמב\"ם ומנה לא נזוע. מיהו כיון שקיום העשה היה \nפוטרו מן המלקות יש ללמוד מדברי התוספות פרק קמא דשבועות שהוא נוח להתכפר משאר \nחייבי מלקות אף על פי שלא קיים העשה ונתחייב דאלו שאר חייבי מלקיות תשובה תולה להגן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מן העונש עד שיבא יום הכפורים ויכפר ונפקא מינה שאם נגזר עליו קודם לכן למות לפני \nיום הכפורים אין להמלט לפני מותו מכל העונש הראוי לאותו עון אבל בזה לא בלבד תשובה \nתולה להגן אלא ממעטת את העונש שאם לא יגיעו ימיו ליום הכפורים יספיק לו עונש מועט \nלהשלים כפרתו. וכי תימא בשאר חייבי מלקות שמתו קודם יום הכפורים למאי אהניא להו \nתשובה כבר אפשר לומר שתועיל אליהם לדין הנפש ולעולם הבא דחשיבא להו מצוה יתירה \nלהכרעת המאזנים וניחא לן למימר שאף בעונשי העולם הזה טובא מעליא להו כדתנן תשובה \nומעשים טובים כתריס לפני הפורענות שהיא באה על האדם בכח אמיץ לגרוי בעלמא ומתוך \nתשובה מעלייתא שריון קשקשקים הוא לבוש ולא ידע. ובהיות שורת הדין דעציביה מסתייה אם \nכן יירא בלבד ולא יחת: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יז\nבחגיגה פרק קמא [דף ה] אמר רבי חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד \nולא גרסינן על כל עונותיו כדמוכח מדברי התוספות שם ובפרק קמא דשבועות אלא שהם אמרו \nבחגיגה דרבי חנינא בר פפא פליג אדרבי ישמעאל וליכא למימר אלא דפליג אפרושיה דרב \nיהודה למתניתין סוף יומא דמתמהינן עלה השתא תשובה מכפרת על לא תעשה אעשה מיבעיא \nופירש רב יהודה בלאו הניתק לעשה ורבי חנינא בר פפא אמר לא זו אף זו קתני ולוקמיה \nלסתם מתניתין דלא כרבי ישמעאל אבל בשבועות אוקמוה בתוספות לדרבי חנינא בר פפא כרבי \nישמעאל וכפירוש רב יהודה למתניתין דיומא לא סיימוה ומדבריהם בחגיגה מוכח דרבי חנינא \nבר פפא בקלות מיירי ובלאו שניתן לתשלומין והדבר ידוע שאין אדם לוקה ומשלם אלא דינא \nהכי דבממונא כגון עושקי שכר שכיר משלם ואינו לוקה ועם התשובה מוחלין לו מיד ובקנסא \nכגון אונס ומפתה בממזרת ודכותה ואתרו ביה לוקה ואינו משלם וסרה תמיהת כסף משנה פרק \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "י\"ח מהלכות סנהדרין ומדליכא בשמעתין דחגיגה מלקות אלא תשלומין ועל כרחין אחר שרצה \nאת חבירו מוחלין לו אתי שפיר דחשיב כעשה וכקלין שבלאוין וכבר בטלה מחלוקתן ותו \nדייקינן אמרם התם בחגיגה שעושה דבר ומתחרט שפירושו דבר אחד לאפוקי שני דברים מסוג \nאחד כגון לקח האם על הבנים ולא שלח שהוא כמו עבר ושנה ולוקה כרבי יוחנן וכדאמרן: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יח\nמסקנא דמלתא דתשובה גרידתא מכפרת מיד על עשה ודכותיה מהנך לאוין שאין לוקין עליהם. \nואף על פי שעולת נדבה גם היא כפרתן הכא במאי עסקינן בכפרה דאתיא ממילא והיכי דמי \nקלין שבלאוין כגון לאו שבכללות או בא מכלל עשה או שאין בו מעשה חוץ מנשבע ומימר \nומקלל ועדים זוממין או ניתק לעשה וקיים עשה שבו ובכלל זה לאו שניתן לתשלומים ושלם \nוזה האחרון הכביד שאם לא שלם אפילו המיתה אינה מכפרת לגמרי דכתיב את נפש בעליו יקח \nאם לא קדם הנגזל ומחל. וטובה גדולה היא לנגזל עודנו חי שימחול לו בין בחיי גזלן בין \nלאחר מותו דיקא נמי דכתיב בעליו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא שעם זה יקויים בו היעוד \nהטוב שנאמר לירמיה ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם אבל לאוין שאין לוקין עליהם \nלהחמיר בעונשם כגון שניתנו לאזהרת מיתת בית דין אינם בכלל הזה. והתשובה מכפרת על \nחייבי מלקיות גרידי בצרוף יום הכפורים. ואולם על חייבי כריתות כגון נדה ומטמא מקדש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וקדשיו וכן חייבי מיתה בידי שמים כגון זר ששמש במקדש שאלו ואלו יוצאין ידי עונשן \nבמלקות וכן פסח ומילה במצות עשה שהן בכרת וכובש נבואתו וחבריו שהן במיתה אף על פי \nשאלו ואלו אין בהם מעשה ואין לוקין עליהם וחייבי מיתות בית דין שאין בהם כרת ואינן \nמביאין חטאת על שגגתן ואלו הן מקלל אביו ואמו מסית ומדיח ומכשף ובן סורר ומורה \nבנסקלין והרוצח בנהרגין וכל הנחנקין חוץ מן הבא אל אשת רעהו שכל העריות יש בזדונן \nכרת ובשגגתן חטאת וכן כל מי שיש בזדונו כרת ובהתראת מיתת בית דין כגון מחלל שבת וכל \nשאר חייבי כריתות שבתורה וגם אלה שאמרו הלכה קנאין פוגעין בהן וכן כהן ששמש בטומאה \nשאחיו הכהנים מפצעין את מוחו בגזרין ומי שחייב ראשו למלך שהוא בסייף לכל מילי \nכדכתיב ואשר חרב גאותך על כולן כיון שיש בהן חיוב מיתה מאיזה מין שיהיה תשובה מכפרת \nעם היסורין שהם נאמנים לשולחם במדה במשקל ובמשורה והאי דקתני כריתות ומיתות בית דין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "תנא ושייר כל הני דאמרן דלא סגי להו במלקות ולכלל חלול השם לא באו. עוד איכא למימר \nדבכולהו יסורין ממרקין אפילו בלא תשובה חוץ מכריתות של תורה ומיתות בית דין דוקא \nדבעינן בהו תשובה ויסורין ונדבר בם בפרק הבא לפיכך האי תנא דחלוקין כפרה כיון \nדאסיקנא שלשה הם ותשובה עם כלם בהנך לא מיירי אבל על חלול השם אין תשובה מכפרת אלא \nעם המיתה ואמרנו בכלם שהם תולים עד גמר הכפרה לא יחייב שהחלוק החמור לא יכופר אם לא \nיקדם אליו הקל זולתי בתשובה שהוא הכרחית עם כלן להשלמת הכפרה לכל חוטא על הדרך \nשבארנו בריש פרק י': \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מאמר חקור דין - חלק א פרק יט\nהאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר \nאין יום הכפורים מכפר מתניתין היא בסוף יומא. ורישא ודאי תרתי קא משמע לן שהאומר \nאחטא ואשוב אפילו פעם אחד אין מספיקין ושאם הוא עובר ושונה אפילו לא התנה על מעשה \nהעברה מהבטחתו לשוב גם הוא בכלל אין מספיקין וכמו שיבא בחלק ג' פרק ט' ומינה גם כן \nיש לנו ללמוד שהאומר אחטא ויסורין ממרקין אין יסורין ממרקין וכן הוא אומר ימהר \nיחישה מעשהו אחטא ומיתה מכפרת אין מיתה מכפרת וכן הוא אומר אכול ושתה כי מחר נמות \nמה כתיב בתריה אם יכופר עד תמותון ותרגם יונתן מותא תנינא הורה מה שאמרנו. אבל אם \nשב מחטאו ומדבורו או ממחשבתו מאיש שוגה ומפתי שהוא חוטא אגב כפרתו כדאמרינן אגב \nשאני אז ודאי התשובה מספקת עם כל חלוקי הכפרה איש לא נעדר. וכאן שייך לומר מיתה \nמכפרת דוקא עם התשובה אבל לא חטא אגב כפרתו מיתה מכפרת אפילו בלא תשובה כגון חייבי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אשם תלר או אפילו חייבי חטאת ואשמות ודאי אם שכח ולא התודה שאינו עומד במרדו כדרבא \nבפרק נגמר הדין והוא דאמר התם שאם נהרג מתוך רשעו מתכפר דהוו להו יסורין ומיתה חוץ \nמיודע רבונו ומכוין למרוד בו לא אמרה רבא לשמעתיה אלא על הפושעים בגופן ונדבר בם \nבחלק החמישי בס\"ד וזה שאמרנו הוא מחוור הרבה יותר מתרוץ התוספות לקושיית הר\"ש \nמדריוש בפרק קמא דשבועות דזמנין משמע דבעינן תשובה עם כלהו חלוקי כפרה וזמנין משמע \nדלא מעכבא ומה שבארנוהו נכון וברור. ולפי דרכנו למדנו כיוצא בו חלוק אמת ויציב בין \nחייבי מיתה בידי שמים לחייבי כריתות אלו ואלו שלא נתכפרו ביסורין עד שמתו מלבד מה \nשפירשו רבינו חננאל ורש\"י שהמיתה בו ולא בזרעו והכרת בו ובזרעו והכי מוכחינן בפרק \nהבא על יבמתו מקראי דערירים ימותו ערירים יהיו יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך \nבלא בנים וכלהו כריתות ילפי מהדדי וההיא דמיתניא פרק ואלו מגלחין גבי יומי ושני לא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "נחתינן בה אלא בין מיתת כל אדם למיתת עונשים לא כמאן דאסיק אדעתיה דכרת עד חמשים \nשנה ומיתה עד ששים דהא שנין ערוך הוא התם בפומיה דרבא כדאמרן. ואנו מוסיפין חלוק \nאחר לפי המכוון בפרק הזה כי חייבי מיתה בידי שמים הויא מיתתם כפרתם אפילו בלא תשובה \nוכן כל אותם ששנינו בסוף הנשרפין שמיתתם שלא בבית דין על ידי קנאים ודומיהם כי לא \nאמרו שהמומתים מתודין אלא גבי ד' מיתות דוקא. ומכאן אתה למד למה נסמך פרק חלק \nלדסליק מניה אף על פי שהפסיק בנהרגין דוק ותשכח. ומסתברא לן שבדורות הראשונים היו \nקורין תחלת אותו הפרק בארץ ישראל באסרו חג הפסח שחל בשבת עד סוף מחלוקתם של רבי \nאליעזר ורבי עקיבא גבי עשרת השבטים שכלן אסופות מן הברייתות כמו פרק קנין תורה \nודומה למה שמפטירין בחול המועד של פסח בתחיית המתים דקיימא לן בניסן עתידים לחיות \nומתחילין אבות לשבת הבאה ולעולם לא היו קורין כל ישראל ומשה קבל כי הדדי אף על פי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שהאחרונים לא דקדקו בכך. אתאן לשמעתין דגבי חייבי כריתות מן התורה לאפוקי כרת מדברי \nקבלה המפורש בנבואת מלאכי תניא הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא יכול אפילו \nעשה תשובה תלמוד לומר עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה עד כאן. למדנו שהן צריכים \nתשובה בחייבי מיתות בית דין אבל חייבי מיתה בידי שמים וחבריהם ובכללם אותו כרת שהיה \nגמרא אצלם עד דאתא מלאכי ואסמכי אקרא אשר לא יקווה מאותה טפה סימן ברכה לעולם ער \nועונה ומגיש מנחה אין תשובה מעכבת בהם כמו שבארנו ובמאמר הנפש נוסיף לקח בחלוק אחר \nעצמו שבין מיתה לכרת שומר נפשו ירחק מהן. ואמנם שנה הכתוב בכרתו של זדון מלאכה ביום \nהכפורים דכתיב ביה והאבדתי להחמיר עליו בדבר החדש והוא זה כי הנה העובר עבירה ושונה \nבה הותרה לו כדבעינן למימר לקמן. ועוד אמרנו בפרק ד' שאפילו עונות ראשונים אין \nמוחלין לו כל כגון זו נוסף על מה שזכרנו בפרק זה והנה המזיד ביום הכפורים מסתמא \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "יחטא תחלה בזדון אכילה שיצרו תוקפו בה ביותר ואחר כך בזדון מלאכה וכן סדרן הכתוב \nשדבר בהווה לפיכך החמיר עליו שיהא דומה לעובר ושונה אף על פי שהן ב' שמות דתנן אכל \nועשה מלאכה חייב שתי חטאות דייקא נמי דכתיב מקרב עמה אף על פי שעדיין הוא בקרב עמה \nשמן הדין לא הותרה לו מכל מקום כתיב ביה והאבדתי ולמדנו גם כן שהכרת הוא אבדן הנפש \nכדבריהם ז\"ל אלא שממהרין ליפרע מזה כדאמרן רחמנא לישזבן: \n \n", "en": ""}]}
