מאמר חקור דין - חלק א פרק יג בזה שדרשו רבותינו על פסוק כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ידוע במקומו וכן על פסוק כי באש ה' נשפט ובמאמר דוד המלך ע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ועם זה יתאמת מה שאנו בבאורו כי הובטחנו לצאת בדימוס בזמן שאנחנו נלך בשם השוכן אתנו בתוך טומאתינו והוא עתיד להיות לנו מקוה טהרה. ואף בעבודת יום הכפורים כתיב וכפר על הקודש ובאהרן משתעי קרא שיטהר הקדש העליון מטומאת בני ישראל והשוכן אתם בתוך טומאתם כן יעשה לאהל מועד כי אין חבוש מתיר עצמו: ולמען יצדק ויזכה שופט צדק בסוף הויכוח הזה הקדים לעולם ז' דברים וכלם בשביל ישראל וטובתם ואפילו גיהנם כמו שאנו עתידים לפרש לקמן דסגי בעתותיה אפילו לפושעים שבנו שכל ימיהם דאיגי במצות וחבול גופייהו ולא עוד אלא שתמיד כל היום רגזו וחלו ממוסרי הנביאים ושמנו מנואץ מתוכחתם לא כן פורקי עול כי בכל חכמיהם ושריהם של מעלה אין מוחה אף על פי שיש לאל ידם כי בזאת יתהלל שרו של אבימלך אשר כן עשה כפירוש הזוהר בפסוק ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי לפיכך יפקוד ה' עליהם במרום לדון אותם בגיהנם עליון שנהר דינור עובר בתוכו ומתלהב בו ועל האדמה בגיהנם תחתון על ראש רשעים יחול ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם והוא תכלית הטובה ופושעים יכשלו בם גם זו רעה מעין הטובה כי המכשול יהיה בגבולות של דרכי ה' ומיד שיהרהרו תשובה בלבם קרוב אליהם הדבר מאד ועם זה לא השלים הנביא אלא בדברי נחמיה: והוא המכוון לרבותינו במשל השנים שאכלו פסחיהם כי מצות לאו ליהנות נתנו וכבר קדם לנו בפרק ג' שלמוד הזה באזהרות גם כן בפסוק חדלו הרע: מאמר חקור דין - חלק א פרק יד ואולם החלוקה הב' שזכרנו והיא מאהבה ולשמה כי גדול מעל שמים חסדו יתברך להולכים בה תבחן בב' פנים הא' על שמים והב' הרבה יותר מעל שמים ועליהם הנביא מבטיח אותנו שבהגיע תשובתנו ללבושיה דעתיק יומין כתלג חיור אז אם חטאינו הכוללים גם חלק השגגות שנשאר מן הזדונות בתשובת ההמון המגעת עד כסא הכבוד בלבד יהיו כשנים הוא הבגד הצבוע מן התולעת אז ודאי כשלג ילבינו כל דאתי מחמתם וזכות גדול יחשב שלא ישאר שום רושם מהם בעולם כדכתיב כי בשת עלומיך תשכחי. ועל זה נאמר ארפא משובתם. ובהגיע התשובה לשער רישיה כעמר נקי אז אם יאדימו כתולע אפילו יהיו מאותן שאמרו עליהם שגגת למוד עולה זדון שהרי התולע צובע אחרים כצמר יהיו שמלבנין אותו למילת וטעם יהיו כטעם וה' סר מעליך ויהי ערך חלילה לאל מהיותו שונא לצדיק גמור כשאול שהיה רובו זכיות בלי ספק אלא כיון שה' סר מעליך הנה ערך קבל הויה מחודשת כמו שבארנוהו במאמר הנפש אף כאן כצמר יהיו לחדש להם הויה מצוחצחת שזדונות נעשים כזכיות והסוד הזה נרמז בפסוק ויקרא ה' אלהים אל האדם על הדרך המתורגם בסדר קדושה אם שהתשובה קוראה לאבא שלמה שעליה כטעם התקון בכפלים שנפרש בפרק כ"ב או אל האדם כפשוטו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והתשובה קוראה אל האדם ומצפה אליו שיוציא אותה מן הכח אל הפועל בבחירה ורצון כראוי. ועם זה נרדפה לדעת מה יקר חסדו יתברך בהיותו מרבה מחילה לחטאים כי המחילה לחוטא חסד גדול אמנם המחילה לחטא עצמו הוא חסד רב אם יחשב הזדון כשגגה ועצום מאד אם יהפך לזכות ומלאך מליץ שיעשה הקטיגור סניגור. ועל זה נאמר אוהבם נדבה ונתן טעם לדבר כי שב אפי ממנו וכבר נתעוררו חז"ל ואמרו שבשביל יחיד שעשה תשובה כגון זו מוחלין לכל הציבור פירוש חלקם בברית האלה להיותם ערבים זה לזה הוא הנמחל בזכותו ונכון הוא. אמנם פשטיה דקרא יובן עם מה שנאמר ותאחז במשפט ידי כי הקב"ה זורק חציו וידו אוחזת בהן להשיבן כרצונו ומדה זו נוהגת באף יותר מכל שאר ראשי המשחית דבכלהו כתיב תקון פשוט ועתיד יכפר עון ולא ישחית ולא יעיר. ובאף כתיב והרבה להשיב הרי זה תקון עבר וכפול שמעת היותו שם במחשבת הבריאה באותה שעה נגזר עליו למצוה רבה להשיב אותו כרגע. והוא טעם העבר החוזר ונעור ומתהפך לעתיד ברחמיו יתברך ברוב חסדיו. אבל התשובה הזאת מעולה כל כך שהאף שלוחו של מקום שב מעצמו ואומר לפניו רבונו של עולם אי אפשי לעשות שליחותי שכבר דחאוני בתוקף תשובתם והוא משחק ואומר נצחוני בני. ולא עוד אלא שהקטיגור מעיד על עצמו שלא הביאה שכינה חרון אף בעולם זולתי הויתו כדכתיב אף לא הביאה אסתר אל המלך כי אם אותי אם כן בטולו הוא תקון עולם כדכתיב וגם מחר אני קרוא לה אל המלך מחר דוקא ולא יותר כי ביום ההוא יודע לה' בלע המות לנצח. ודע שהאף מוכיח לאדם תחלה על פני מומו ואחר כך חימה מיסרת וקצף מכלים באחרונה בהיותו גורם לאדם לבעוט ביסורין כדכתיב וכעס הרבה וחליו וקצף על כן התפלל דוד בראשונה אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני וממילא ישבות בזיון וקצף. אבל ידוע שבאו אחר כך עליו יסורין שנצטרע ו' חדשים כשטת הבבלי וקראי הכי דייקי או שש שנים כדעת הירושלמי ואפשר דהא והא איתא כי ששה חדשים בלבד ישב בבית החפשית משום טומאת צרעת ופרשו ממנו סנהדרין ואחר כך בקש רחמים כדכתיב ישובו לי יריאך וטהר מטומאתו אך לא נתרפא עד ו' שנים ומשום חולי לא מידחי מנשיאותיה כדאיתא בפרק בתרא דהוריות ומשבאו עליו יסורין אמר רבש"ע אל בקצפך תוכיחני הואיל ובחמתך תיסרני בקש רחמים להיות סבלן שלא יבוש ולא יכלם לפני שונאי נפשו אחרי שנשא עול היסורין דוק בקראי בב' המזמורים ותמצא שזה נאמר קודם שנתיסר וזה נאמר אחרי כן ואין אל בקצפך תוכיחני מושך עצמו ואחר עמו כדברי המפרשים אלא באים המקראות בשני המקומות בתכלית הדקדוק והוא הנרצה אלינו בכל מקום: מאמר חקור דין - חלק א פרק טו היודע לחשב י' תארי הסליחה לארך אפים ורב חסד כנוסח השגור בפי כל ישראל אל מלך יושב על כסא רחמים לבבו יבין כי בא מרבה מחילה עם בטול הדלטוריא מן המדור שכנגדו למטה דתמן אשכחת ולא למעלה ממנו בשום פנים יעויין בזוהר בראשית דף מ' כי על כן לא הוזקקו בעצירת מגפה כי אם פנחס ודוד ואהרן שלוחו של משה כי היא באה בגבולם והם לא באו בגבולה ואולם זו כחו של אהרן בעמדו בין המתים ובין החיים כי שם היה מלאך המות מתגבר כנגד הפכו עד שזרזו משה לאהרן ואמר והולך מהרה וכתיב וירץ אל תוך הקהל תפש מדתו של אותו מלאך שהוא רץ בשעת המגפה ובתמורת א"ת ב"ש למלת מגפה [ירוץ] תדעהו כי ח' פסיעות שהוא רגיל לפסוע ברשות ח' אותיות הקריאה והכתיבה לשם הגדול הנה בשעת המגפה ירוץ וכוללן כאחד כדבריהם ז"ל במסכת ברכות וכבר כפתו אהרן לקיים מה שנאמר צדיק מושל יראת אלהים. ומלתא אגב ארחק מבעי לן לאודועי כי מיכאל באחת לפי שהוא משרת ליו"ד שבשם ובתר רישא גופא אזיל וגבריאל בשתים שהוא משרת לה"א וצריך ליטול רשות מן היו"ד תחלה ומשנטל רשות אחר כך מן הה"א כל שאר אותיות נשמעות אליה ומדכתיב במעשה בראשית ועוף יעופף הא רמיזי תרוייהו באורייתא ומלכיהון דמלאכיי' אינון כדאיתא במדרש שוחר טוב ואיכא למשמע מהאי קרא ומסברא נמי דאיתיה לחד שהוא בשלש ומנו אוריאל משרת הוא"ו ומדכתיב על הארץ נרמז אליהו בארבע ורפאל כמוהו כי אמנם לכל המשרתים קדושים האלה הנה אותיות הכנוי הולכות למסע אותיות השם ואין צריך ליטול רשות מבית דין: מאמר חקור דין - חלק א פרק טז ארבעה חלוקי כפרה היה רבי ישמעאל דורש ופירש רבי אלעזר בן עזריה ג' הן ותשובה עם כלן כי על בטול מצות עשה היא לבדה מכפרת מיד ויש ששונים בה לא זז משם עד שמוחלין לו וכך היא שנויה בפרק קמא דשבועות והכוונה לחלק בין בטול עשה גרידא לקלין שבלאוין שאף על פי שדינם כעשה ואין לוקין עליהם עדיין צריכים לפנים כי העובר על לאו הניתק לעשה אם מתוך תשובה קיים עשה שבו מתכפר לגמרי מיד ואם לאו הרי בידו ב' עבירות ובתשובה מתכפר קצת ומקילין ענשו אבל אין לו מחילה גמורה עד שיבא יום הכפורים שהרי ארבעין בכתפיה כדתני רבי יוחנן בפרק הלוקין כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב כך היא גרסת הרב והרמב"ם ומנה לא נזוע. מיהו כיון שקיום העשה היה פוטרו מן המלקות יש ללמוד מדברי התוספות פרק קמא דשבועות שהוא נוח להתכפר משאר חייבי מלקות אף על פי שלא קיים העשה ונתחייב דאלו שאר חייבי מלקיות תשובה תולה להגן מן העונש עד שיבא יום הכפורים ויכפר ונפקא מינה שאם נגזר עליו קודם לכן למות לפני יום הכפורים אין להמלט לפני מותו מכל העונש הראוי לאותו עון אבל בזה לא בלבד תשובה תולה להגן אלא ממעטת את העונש שאם לא יגיעו ימיו ליום הכפורים יספיק לו עונש מועט להשלים כפרתו. וכי תימא בשאר חייבי מלקות שמתו קודם יום הכפורים למאי אהניא להו תשובה כבר אפשר לומר שתועיל אליהם לדין הנפש ולעולם הבא דחשיבא להו מצוה יתירה להכרעת המאזנים וניחא לן למימר שאף בעונשי העולם הזה טובא מעליא להו כדתנן תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות שהיא באה על האדם בכח אמיץ לגרוי בעלמא ומתוך תשובה מעלייתא שריון קשקשקים הוא לבוש ולא ידע. ובהיות שורת הדין דעציביה מסתייה אם כן יירא בלבד ולא יחת: מאמר חקור דין - חלק א פרק יז בחגיגה פרק קמא [דף ה] אמר רבי חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד ולא גרסינן על כל עונותיו כדמוכח מדברי התוספות שם ובפרק קמא דשבועות אלא שהם אמרו בחגיגה דרבי חנינא בר פפא פליג אדרבי ישמעאל וליכא למימר אלא דפליג אפרושיה דרב יהודה למתניתין סוף יומא דמתמהינן עלה השתא תשובה מכפרת על לא תעשה אעשה מיבעיא ופירש רב יהודה בלאו הניתק לעשה ורבי חנינא בר פפא אמר לא זו אף זו קתני ולוקמיה לסתם מתניתין דלא כרבי ישמעאל אבל בשבועות אוקמוה בתוספות לדרבי חנינא בר פפא כרבי ישמעאל וכפירוש רב יהודה למתניתין דיומא לא סיימוה ומדבריהם בחגיגה מוכח דרבי חנינא בר פפא בקלות מיירי ובלאו שניתן לתשלומין והדבר ידוע שאין אדם לוקה ומשלם אלא דינא הכי דבממונא כגון עושקי שכר שכיר משלם ואינו לוקה ועם התשובה מוחלין לו מיד ובקנסא כגון אונס ומפתה בממזרת ודכותה ואתרו ביה לוקה ואינו משלם וסרה תמיהת כסף משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין ומדליכא בשמעתין דחגיגה מלקות אלא תשלומין ועל כרחין אחר שרצה את חבירו מוחלין לו אתי שפיר דחשיב כעשה וכקלין שבלאוין וכבר בטלה מחלוקתן ותו דייקינן אמרם התם בחגיגה שעושה דבר ומתחרט שפירושו דבר אחד לאפוקי שני דברים מסוג אחד כגון לקח האם על הבנים ולא שלח שהוא כמו עבר ושנה ולוקה כרבי יוחנן וכדאמרן: מאמר חקור דין - חלק א פרק יח מסקנא דמלתא דתשובה גרידתא מכפרת מיד על עשה ודכותיה מהנך לאוין שאין לוקין עליהם. ואף על פי שעולת נדבה גם היא כפרתן הכא במאי עסקינן בכפרה דאתיא ממילא והיכי דמי קלין שבלאוין כגון לאו שבכללות או בא מכלל עשה או שאין בו מעשה חוץ מנשבע ומימר ומקלל ועדים זוממין או ניתק לעשה וקיים עשה שבו ובכלל זה לאו שניתן לתשלומים ושלם וזה האחרון הכביד שאם לא שלם אפילו המיתה אינה מכפרת לגמרי דכתיב את נפש בעליו יקח אם לא קדם הנגזל ומחל. וטובה גדולה היא לנגזל עודנו חי שימחול לו בין בחיי גזלן בין לאחר מותו דיקא נמי דכתיב בעליו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא שעם זה יקויים בו היעוד הטוב שנאמר לירמיה ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם אבל לאוין שאין לוקין עליהם להחמיר בעונשם כגון שניתנו לאזהרת מיתת בית דין אינם בכלל הזה. והתשובה מכפרת על חייבי מלקיות גרידי בצרוף יום הכפורים. ואולם על חייבי כריתות כגון נדה ומטמא מקדש וקדשיו וכן חייבי מיתה בידי שמים כגון זר ששמש במקדש שאלו ואלו יוצאין ידי עונשן במלקות וכן פסח ומילה במצות עשה שהן בכרת וכובש נבואתו וחבריו שהן במיתה אף על פי שאלו ואלו אין בהם מעשה ואין לוקין עליהם וחייבי מיתות בית דין שאין בהם כרת ואינן מביאין חטאת על שגגתן ואלו הן מקלל אביו ואמו מסית ומדיח ומכשף ובן סורר ומורה בנסקלין והרוצח בנהרגין וכל הנחנקין חוץ מן הבא אל אשת רעהו שכל העריות יש בזדונן כרת ובשגגתן חטאת וכן כל מי שיש בזדונו כרת ובהתראת מיתת בית דין כגון מחלל שבת וכל שאר חייבי כריתות שבתורה וגם אלה שאמרו הלכה קנאין פוגעין בהן וכן כהן ששמש בטומאה שאחיו הכהנים מפצעין את מוחו בגזרין ומי שחייב ראשו למלך שהוא בסייף לכל מילי כדכתיב ואשר חרב גאותך על כולן כיון שיש בהן חיוב מיתה מאיזה מין שיהיה תשובה מכפרת עם היסורין שהם נאמנים לשולחם במדה במשקל ובמשורה והאי דקתני כריתות ומיתות בית דין תנא ושייר כל הני דאמרן דלא סגי להו במלקות ולכלל חלול השם לא באו. עוד איכא למימר דבכולהו יסורין ממרקין אפילו בלא תשובה חוץ מכריתות של תורה ומיתות בית דין דוקא דבעינן בהו תשובה ויסורין ונדבר בם בפרק הבא לפיכך האי תנא דחלוקין כפרה כיון דאסיקנא שלשה הם ותשובה עם כלם בהנך לא מיירי אבל על חלול השם אין תשובה מכפרת אלא עם המיתה ואמרנו בכלם שהם תולים עד גמר הכפרה לא יחייב שהחלוק החמור לא יכופר אם לא יקדם אליו הקל זולתי בתשובה שהוא הכרחית עם כלן להשלמת הכפרה לכל חוטא על הדרך שבארנו בריש פרק י': מאמר חקור דין - חלק א פרק יט האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר מתניתין היא בסוף יומא. ורישא ודאי תרתי קא משמע לן שהאומר אחטא ואשוב אפילו פעם אחד אין מספיקין ושאם הוא עובר ושונה אפילו לא התנה על מעשה העברה מהבטחתו לשוב גם הוא בכלל אין מספיקין וכמו שיבא בחלק ג' פרק ט' ומינה גם כן יש לנו ללמוד שהאומר אחטא ויסורין ממרקין אין יסורין ממרקין וכן הוא אומר ימהר יחישה מעשהו אחטא ומיתה מכפרת אין מיתה מכפרת וכן הוא אומר אכול ושתה כי מחר נמות מה כתיב בתריה אם יכופר עד תמותון ותרגם יונתן מותא תנינא הורה מה שאמרנו. אבל אם שב מחטאו ומדבורו או ממחשבתו מאיש שוגה ומפתי שהוא חוטא אגב כפרתו כדאמרינן אגב שאני אז ודאי התשובה מספקת עם כל חלוקי הכפרה איש לא נעדר. וכאן שייך לומר מיתה מכפרת דוקא עם התשובה אבל לא חטא אגב כפרתו מיתה מכפרת אפילו בלא תשובה כגון חייבי אשם תלר או אפילו חייבי חטאת ואשמות ודאי אם שכח ולא התודה שאינו עומד במרדו כדרבא בפרק נגמר הדין והוא דאמר התם שאם נהרג מתוך רשעו מתכפר דהוו להו יסורין ומיתה חוץ מיודע רבונו ומכוין למרוד בו לא אמרה רבא לשמעתיה אלא על הפושעים בגופן ונדבר בם בחלק החמישי בס"ד וזה שאמרנו הוא מחוור הרבה יותר מתרוץ התוספות לקושיית הר"ש מדריוש בפרק קמא דשבועות דזמנין משמע דבעינן תשובה עם כלהו חלוקי כפרה וזמנין משמע דלא מעכבא ומה שבארנוהו נכון וברור. ולפי דרכנו למדנו כיוצא בו חלוק אמת ויציב בין חייבי מיתה בידי שמים לחייבי כריתות אלו ואלו שלא נתכפרו ביסורין עד שמתו מלבד מה שפירשו רבינו חננאל ורש"י שהמיתה בו ולא בזרעו והכרת בו ובזרעו והכי מוכחינן בפרק הבא על יבמתו מקראי דערירים ימותו ערירים יהיו יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך בלא בנים וכלהו כריתות ילפי מהדדי וההיא דמיתניא פרק ואלו מגלחין גבי יומי ושני לא נחתינן בה אלא בין מיתת כל אדם למיתת עונשים לא כמאן דאסיק אדעתיה דכרת עד חמשים שנה ומיתה עד ששים דהא שנין ערוך הוא התם בפומיה דרבא כדאמרן. ואנו מוסיפין חלוק אחר לפי המכוון בפרק הזה כי חייבי מיתה בידי שמים הויא מיתתם כפרתם אפילו בלא תשובה וכן כל אותם ששנינו בסוף הנשרפין שמיתתם שלא בבית דין על ידי קנאים ודומיהם כי לא אמרו שהמומתים מתודין אלא גבי ד' מיתות דוקא. ומכאן אתה למד למה נסמך פרק חלק לדסליק מניה אף על פי שהפסיק בנהרגין דוק ותשכח. ומסתברא לן שבדורות הראשונים היו קורין תחלת אותו הפרק בארץ ישראל באסרו חג הפסח שחל בשבת עד סוף מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי עקיבא גבי עשרת השבטים שכלן אסופות מן הברייתות כמו פרק קנין תורה ודומה למה שמפטירין בחול המועד של פסח בתחיית המתים דקיימא לן בניסן עתידים לחיות ומתחילין אבות לשבת הבאה ולעולם לא היו קורין כל ישראל ומשה קבל כי הדדי אף על פי שהאחרונים לא דקדקו בכך. אתאן לשמעתין דגבי חייבי כריתות מן התורה לאפוקי כרת מדברי קבלה המפורש בנבואת מלאכי תניא הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא יכול אפילו עשה תשובה תלמוד לומר עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה עד כאן. למדנו שהן צריכים תשובה בחייבי מיתות בית דין אבל חייבי מיתה בידי שמים וחבריהם ובכללם אותו כרת שהיה גמרא אצלם עד דאתא מלאכי ואסמכי אקרא אשר לא יקווה מאותה טפה סימן ברכה לעולם ער ועונה ומגיש מנחה אין תשובה מעכבת בהם כמו שבארנו ובמאמר הנפש נוסיף לקח בחלוק אחר עצמו שבין מיתה לכרת שומר נפשו ירחק מהן. ואמנם שנה הכתוב בכרתו של זדון מלאכה ביום הכפורים דכתיב ביה והאבדתי להחמיר עליו בדבר החדש והוא זה כי הנה העובר עבירה ושונה בה הותרה לו כדבעינן למימר לקמן. ועוד אמרנו בפרק ד' שאפילו עונות ראשונים אין מוחלין לו כל כגון זו נוסף על מה שזכרנו בפרק זה והנה המזיד ביום הכפורים מסתמא יחטא תחלה בזדון אכילה שיצרו תוקפו בה ביותר ואחר כך בזדון מלאכה וכן סדרן הכתוב שדבר בהווה לפיכך החמיר עליו שיהא דומה לעובר ושונה אף על פי שהן ב' שמות דתנן אכל ועשה מלאכה חייב שתי חטאות דייקא נמי דכתיב מקרב עמה אף על פי שעדיין הוא בקרב עמה שמן הדין לא הותרה לו מכל מקום כתיב ביה והאבדתי ולמדנו גם כן שהכרת הוא אבדן הנפש כדבריהם ז"ל אלא שממהרין ליפרע מזה כדאמרן רחמנא לישזבן: