{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר העיתים - סימן י", "hebrewTitle": "מאמר העיתים - סימן י", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר העיתים - סימן י\nובגמרא ירושלמי פרק אם אין מכירין אמרו רז\"ל שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב\"ה \nשישתמש בהם העולם מאה ושמונים ושתים במזרח מאה ושמונים ושתים במערב ואחד באמצעו של \nהרקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית עד כאן והדברים מוכיחים שלא דברו שם אלא מהאופק \nולמעלה בחלק העולם שארץ ישראל קבועה באמציעתו וזה הדבר מורגל מאד לחז\"ל תמיד \nבדרושים האלה והוא מה שנעלם כאן מן המפרש לאגדות ירושלמי ומקומות רבות משאר באוריו \nובפרט בבראשית רבה פרק ב' סימן ו' שהביא חבילות חבילות של מאמרים לא יובנו לפי שטתו \nבשום פנים אלא במה שכיחש אל האומרים הכחשת המוחש מכדוריות הארץ והגלגלים סביבותיה \nולא ניחא למארייהו שנחשוב קטני ארץ הוברי שמים החוזים בכוכבים אשר לא ידעו וגם היטב \nאין אתם כאלו הם חכמים מחוכמים ונתלו בוקם סריקי באנשי עצתו של יוצר בראשית מפני \nנשר קלו בהשכלתם ומאריות שבמרכבה גברו. והנני כאן פותח שער כפתחו של אולם לכל מעיין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ישר הולך בהקדמה אשר אמרנו שהיא אמתית בעצמה כי דברי חכמים כדרבונות בדרושים האלה \nהנה הם בהרבה מקומות יסודתם בהררי קדש רצוני על חלק העולם אשר ממעל לאופק לכבוד \nהמרכז האמצעי עליון על כל הארץ שהעולם כולו לא נברא אלא בשבילו ולקיום המצות \nהתלויות בו רוצה לומר בארץ ישראל ויש מקצת דבריהם שלא נאמרו כי אם על תחלת הבריאה \nקודם מאמר יקוו המים כגון ההוא דבן זומא התם וההקש מזה לכל כיוצא ויש חלוקים אחרים \nרבים פליאה דעת ממנו הבנת מקצתם ואם לקוצר דעתינו נשגבה ולא נוכל לה להבין ולהשכיל \nמה נמרצו אמרי יושר איך נתכבד בכבוד רבותינו נוחי נפש ליחס להם הקצור ולנו החכמה \nמורשה מילדי נכרים אוי לה לאותה בושה זהו מן הדברים שאין הדעת סובלתן. ומי שבעיניו \nיראה ארץ ישראל הראויה להיות ארבע מאות פרסה מרובעת שהן עשרה פרסאות בשבור שהרי \nגבוליה מפורשים בתורה ולבבו יבין כמה החטא גורם אל יתמה אם המציאות מחייב אותנו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לפרש והארץ לעולם עומדת הנאמר על כלל העולם שהיא מתחלפת לא חולפת רצוני שאינה בטילה \nאבל אפשר קרוב מאד שישיגוה חלופים גדולים על דברת בני אדם וגיהנם תחתון שהוא בלי \nספק מכלל העולם היותו מתרחב תמיד כמו שהעיד ישעיה הלא דבר הוא. והמשכיל יבין ממה \nשאמרו רז\"ל שהשמים היו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב\"ה ומי נתן להם כח להמתח אלא \nהוא יתברך בעצמו אך לא כל העתים שוים לפיכך כתיב וה' שמים עשה הוא ובית דינו ושלש \nתיבות האלה גימטריא ת\"ק מלואו של שם שד\"י שאמר לעולם די הא כיצד הוא המטיב בלי \nצמצום נתן להם כח כדאמרן ובית דינו יתברך גער בהם ואמר להם די ודע כי הוא מדת החסד \nוהדין בית דינו כמשמעו וא\"ו המשך רבה אל החסד מדת הרחמים דשייכי אהדדי ודי בזה עתה. \nואם חכמים בעיניהם לא ידעו לשער דברים אלו שאין להם שיעור והם אמתיים בעצמם מי יתן \nהחרש יחרישון ותהי להם לחכמה רבה ואם המה לא יאמינו למה שהוא מכלל תורה שבעל פה בלי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ספק עתידים ליתן את הדין הלואי שלא יאמנו הם והויותיהם מתלמיד הולך לתומו הרחמן \nיצילנו משחת רשתם כלל הדברים המאמין חדוש העולם ברצון מחדשו יתברך והשגחתו התדירה \nעל כל ברואיו במשפט צדק יתן אל לבו אשר לא יתגאל באמונות כוזבות אשר בדו מלבם \nהאומרים בקדמות ולא די שלא נהיה נפתים אל השורש הרע ההוא שאפילו תינוקות של בית רבן \nבקיאין בו שהרי התורה מכזיבתו פתח דבריה אלא צריך להזהר מאד ממה שהוא פורה ראש \nולענה לכאן ולכאן ושם בסתר כי המה אוחזים את העינים ומתעים הבריות בתולדות היוצאות \nמענין קדמת העולם כי רבו וכזב אחד בהתחלתו גורם רעה רבה לכלל המושכלות וכמה לא חלי \nולא מרגיש הלמד מן המגוש אפילו מה שישפוט החוש אליהם היותם אומרים אמת וראיה מרב \nקטינא שאמר אובא טמיא כדיב ומלוי כדיבון דלא לסרכו כולי עלמא אבתריה אף על פי \nשבאותו דבר שאמר על גוהא ובר גוהא עולה לא נמצא בשפתיו אבל מילוי כדיבין אמר רב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "קטינא בלשון חכמה ולבבו יחשב באמת דהני לאו מילי נינהו אלא דברי רבותינו המכובדים \nומכל מקום לא אבה לקבלה מפיו ובאשר אמרה התורה לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין \nולהורות לא התירה ללמוד מהם כלל אלא מכתבי התורה דכל רז לא אניס להו ואפילו דברים \nשהם עצמם קדש כגון מצות התורה ואזהרותיה לא התירה לנו שנלמוד אותם אלא מפי אדם שלם \nכמלאך ה' צבאות קל וחומר לדברים שאפשר להסתכן בהם ואף רבי עקיבא לא למד גם החכמה \nהחצונית אלא מפי רבי אליעזר הגדול שמימיו לא אמר דבר לתלמידיו אם לא ששמעו מרבותיו \nדוקא צדיקים כמותו אבל בפני רבו היה דורש במרכבה דברים לא שמעתן אוזן שאימת רבו \nעליו ומובטח היה שלא יאמר אלא דברים ברורים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ועוד \nדורש היה שפירש דרשא דקרא שהם מאמתים את דבריו ואין לנו רב מובהק גדול מזה אשרי אדם \nמצא חכמה וסומך אהמנותייהו דרבנן: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מאמר העיתים - סימן יא\nנחזור לחלוני רקיע שמסרו לנו אמתת מציאותם אנשי כנסת הגדולה בשבחו של מקום אשר לא \nידומה בו בדברי הקדושים ההם כזב כלל ויש לכל חלון שם בפני עצמו כדאיתא בברייתא \nדפרקי רבי אליעזר וקצתם מקראי. דע כי בחזרת הגלגל יום ביומו הנה החלונות הנפתחים \nלנו שחרית וערבית עולים ויורדים מהאופק יום יום במספר במפקד אין נגרע עד שלעולם יש \nשהם ממעל לו ראוים להפתח כמנין יעקב יעקב דכתיב ביה ויזרח לו השמש חוץ מהנפתח בכל \nיום שחרית בסוד מחדש מעשה בראשית על פתיחה זו בבקר תקנו לנו ביוצר שבת ובוקע חלוני \nרקיע שכולן סתומים ואינן נפתחין אלא איש יומו וכנגדו נפתח ערבית למטה לארץ ברקיע \nאשר על ראשי האנשים שכפות רגליהם הפוכות תחת פרסותינו ועם מה שנבאר לקמן נתקיימו \nדברי התנאים ככתבם וכלשונם לכל מבין יסודם כי זה כל האדם והמה מוסכמים עם מציאות \nהגלגלים וסבובם המפורסמים באותה חכמה להמון העוסקים בה לא חסרנו דבר: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": " \nמאמר העיתים - סימן יב\nועתה דע כי העתים הדקים אשר אמרנו שהם חוטי השערה מתנועת הגלגל הן המה שוים לארוג \nלפי האמת לההוא חלוקא דרבנן אשר יאמר בדברי חכמים וחדותם שהוא נעשה משס\"ה ימות החמה \nוכתיב ויקרא אלהים לאור יום אלמא היום הוא עצם האור וכן החשך כמוהו רוצה לומר שהוא \nדבר נברא שהופרש מן האור שכנגדם שס\"ה מצות לא תעשה דרגין נוקבין שהשבתתן ובטולן זהו \nשלימתן כטעם ארעא אתבטלת ששנינו בספרא דצניעותא דכתיב בה כל כבודה בת מלך פנימה ולא \nקדמה החוצה וזה גורם ממשבצות זהב לבושה ראשי תיבות מזל שהוא נטפל אל הזכות יעויין \nחקור דין בחלק השני קרוב לסופו והנה רמ\"ח מצות עשה ומצות ספר התורה על כולן אינון \nדרגין דכורין שהרי ברובן נשים פטורות אלא דאנן פסקינן הלכתא נשים סומכות רשות ושפיר \nמברכין וצונו הואיל וגם הוא בכלל עם קדוש לפיכך איתנהו בלא תשימו קרחה אף על גב \nדליתנהו בבל תקיף וכל דאיתיה באשר קדשנו איתיה נמי בצונו לקבל שכרו כמי שמצווה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ועושה אלא שלגבי האנשים חובה ודאי שאם לא סמך כפר ומעלין עליו כאלו לא כפר ולגבי \nהנשים הוא מצוה ותלמוד ערוך הוא מצוה לגבי חובה רשות קרינן ליה וכן בדין שהרי בלעדי \nזה הושלמה להן כפרתן ולא על חנם היתה מיכל בת שאול מנחת תפילין כיון שלא היה לה ולד \nעד יום מותה ואשתו של יונה עלתה לרגל כאנשים לסייע בתקון למי שבטל העליה לאנשים \nכנשים דעליה רמיא כמבואר במקומו: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מאמר העיתים - סימן יג\nומכאן אתה למד מאי דכתיב ימים יוצרו כפשוטו ומה הוא מלבוש הנשמה כמשמעו וכיצד כל \nהנבראים שם אדון הכל תחת רגליו של האדם והיאך אדם אחד יכריע את כל העולם לזכות או \nלחובה שהרי מעשה תקפו וגבורתו הוא אורג בההוא חירגא דיומא הכולל כל דארי ארעא ואמרו \nבזוהר פרשת ויחי כי ימי האדם קצובין כמספר נצוצי נשמות לעבדה ולשמרה בכשרון מעשיו \nוידוע בדברים הרוחניים כי כל יום וכל נצוץ מנצוצי הנשמה כולל קומה שלמה וכל מצוה \nכוללת תרי\"ג מצות כטבע הקדושה שכל פרטיה המה מתדמי החלקים יתלכדו ולא יתפרדו לפיכך \nהמגיה אות אחת בספר תורה כאלו כתב כולו נמצא כל יום מעין ברכותיו הוא לבוש בפני \nעצמו ודיוקן שלם יחשב והוא הסניגור הנקנה במעשה המצות ששנינו במסכת אבות ונקרא \nפרקלי\"ט בגימטריא נפ\"ש עם הכולל משלים התקון אליה בצלם ודמות ותנן אם בטלת מן התורה \nהרבה בטלים כנגדך שאותן הנצוצות נשארו בלי לבוש והימים בטלים לא אובדים אליו ייחלו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שבידו לתקנם עוד כטעם עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו דהשתא \nמיהת לא גרע ממי שחשב לעשות מצוה בזמנה ונאנס שהרי גם זה עכשיו חושב בתשובה שלמה כי \nראויה היתה אותה מצוה מאז שתעשה על ידו ודואג לה עתה שהוא אנוס בשעה זו ואין בידו \nלעשות הואיל ועבר יומו אמת שאינו דומה למי שחשב ועשה. חומר בעובר על לא תעשה כי לא \nדי שמונע מנשמתו כתנות אור המזומנים לה תמיד לו חפץ בברכה אלא שהוא משרה עליה בגדים \nצואים בסוד הקטיגור הנקנה בעבירה ואם יאמר לשוב ולתקן באמת ובלב שלם מובטח הוא בעל \nתשובה שלמה לזכות ולאלתר אף על פי שעדין הוא לבוש כתנות עור כי בם ידין עצמו לרצונו \nבסיגופים כפי כחו ובגדי ערומים יפשיט כי המזיקים נבראו בלי לבוש והם ערומים ממש \nועוד ערומים הם ומערימין להחטיא את האדם כדי שהעון יהיה להם בגד בוגדים ובעל תשובה \nיפשיט הבגדים האלה מעל גבי הערומים להחטיא ההם כפי שני הם בנים שזכרנו ועדות נאמנה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לעיקר הדרוש מאדם הראשון דחב במחשבה ובעובדא אלא שהיה אנוס במעשיהו ומוטעה במחשבתו \nכמו שבארנוהו במאמר צבאות ואף על פי שהרבה בתשובה גדולה ומתמדת מיום הולדו שבו סרח \nובו עשה תשובה ולא פסק עד יום מותו מכל מקום נסתלק מניה זיהרא עלאה וזכה בו חנוך בן \nירד ונעשה עליו בעל הפקדון ואדם בתשובתו תקן מעשיו הרבה ובתחיית המתים יאירו ומי \nקדם אליו ויזכה בסוד בעל תשובה ודאי למקום חנוך בן ירד שהוא צדיק גמור אינו יכול \nלעמוד בו ומאמר הנביא כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד מבטיח את \nבעלי תשובה שבאחרית הימים יהיה מר ואהלות קציעות כל בגרותיהם עד אין מכלים שהכפל \nוהחלוף יפורש הבושת על ביטול מצות עשה שהרפיון גורם והיא מדה בילדה רכה וענוגה רבתה \nאצלה מעשות בחפץ כפיה והבושת הוא לה כרי האיחור מלשון כי בושש משה אמנם החרפה תפול \nעל החריפות והמהירות לעבור על מצות לא תעשה והיא מדה נוהגת באלמנה שטעמה טעם ביאה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אלמא סוף שלמותן של בעלי תשובה בעליה ודאי הוא היותם עתידים להחשב בזכות הצדיקים \nהגמורים שהתשובה משכחת עון ומכרעת אותם לטוב עד שהזדונות נעשים לזכיות והוא טעם \nליתקרו צדיקים על שמך שבא לפיוס הירח שהיא עתידה להתחדש ולהתמיד בשלמותה הראשון \nוהמיעוט לא יזכר עוד ישמעו ענוים וישמחו עם המפורש לנו בזה במקומו: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מאמר העיתים - סימן יד\nאלמא תנן רבי אליעזר אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב וכבר אמרנו כי \nהעת הוא חוט אחד והרגע שני עתים הוא שהם שני חוטים ומשפט המלה אורג ונוגע הרי צירוף \nשתי הפעולות יחד יקרא רגע כי חוט האריג הזה מדובקים ונוגעים אהדדי לא כמחשבת אנשי \nהמחקר המגדירים את הזמן שהוא כמות מתפרד ואינו אלא מתדבק באמת. עוד המה חשבו שלא סר \nמעולם משך בלתי משוער וזהו שקר כי מה שאין לו שיעור אף אין לו משך ואין להזמן \nמציאות אלא במשך תנועת הגלגל תדע כי כל י\"ב חודש של משפט דור המבול לא שמשו המזלות \nולא באה אותה השנה בחשבון ימות עולם והיו נח ואשר אתו בתבה שטים אז על פני המים כמו \nשעתידים הצדיקים להיות שטים על פני המים בחד חרוב. והנה זאת הנגיעה והדביקה לחוטי \nהאריג שזכרנו היא המחייבת לחשב הרגעים ולא יספיק לנו חשבון העתים שהרי אין ריקות \nנמצא ולעולם חציו האחרון של זה הרגע מתדבק עם חציו הראשון של הרגע הבא אחריו ושני \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "החצאין כי הדדי הן הם רגע מחובר מחציו של זה ומחציו של זה ותחלת האריג הנכבד ההוא \nשיצדק לקרוא לו אוירא דאיתפס על גבי השתי אוירא דלא איתפס והוא עצם האור שזכרנו \nשעורו שלשה חוטין בתחלה כי העת הראשון אי אפשר לעמוד עליו לקלות מחצבתו והוא מתדבק \nאל הרגע הבא וכבר עבר אותו עת ראשון והרגע חציו הווה וחציו עתיד הרי תחלת הזמן הוא \nהווה בין עבר ועתיד שאין לו השערה מושלמת אלא בכך אבל מכאן ואילך כל עת לבדו מוסיף \nוהולך לפיכך העושה מלאכה בשבת שהוא כנגד אחד משני המאורעות האלה דהיינו שלשה חוטין \nבתחלה או אחד על האריג חייב חטאת לדעת רבי אליעזר אבל חכמים השוו תחילתו לסופו כי \nהרגע הכולל שני העתים הוא להם אריג מושלם דקסברי שההווה הראשון המושך עצמו ואחר עמו \nמופלג בעתו הקודם לכולם מן העת השלישי ואינו צריך לו שהרי השני מפסיק ביניהם ועדיין \nאין החלוקא דרבנן מושלם עד שנצייר בו אנחנו בכל יום מצות מעשיות מלאכת חרש וחושב \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ורוקם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים וכל אחד צריך שני חוטים שהם שני עתים לפתוח \nבהם קדוש וברוך או לענות אמן דבבציר מהכי לא סגי לא שנא שליח צבור או יחיד העונה \nאחריו ומודים חכמים בין לקולא בין לחומרא בעת האחרון שהוא הכאת הפטיש לאריג החלוק \nהחביב הזה שכנגדו בשבת חייב וכן אם פתח באמן ונאנס ולא השלים ליכא בהא מלתא משום \nאמן קטופה אלא מעלים עליו כאלו השלים ובו נגמר חלוקא דרבנן. אבל בריאת המזיקים \nבאותו עת אחרון של בין השמשות מכוש ראשון היה להם ולא נגמר כי על כן נתיחד אליהם \nאותו העת ממי שיודע לחשב עתיו ורגעיו לפי שאין בה שו\"ה פרוט\"ה בגימטריא תור\"ה יקרה \nהיא מפנינים במספר שקל ועל דרך שביארנו למעלה יעויין מאמר שבתות ה' ולגבי משה ודוד \nשני גדולי עולם שהיו יודעים גם הם לחשב כמבואר בריש ברכות ואינון תרי מגו תלתא \nומשיח עמהם דלא איברי עלמא אלא לדידהו כרב ושמואל ור' יוחנן בפרק חלק היה להם גם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אותו עת אחרון בעשה דתוספות שבת הואיל וליכא גבייהו ספיקא דיומא: \n \nמאמר העיתים - סימן טו\nואל תתמה על השמש העושה בשבת כמו בחול ואינו נמנע כי הוא כלי אומנתו לאותות \nולמועדים ולימים ולשנים במצות הקב\"ה והלכה כבית הלל שאין מצוה בשביתת כלים ושכר \nהיום מותר בהם אפילו שלא בהבלעה שאינו שכר שבת אלא שכר כלים דידיע פחתייהו ועושין \nחשבון לאחר שבת לא אסרו אלא שכר אדם ודא הוא ברירה דמלה אף כאן יש להשמש שכר שבת \nצפון לעתיד לבוא דכתיב ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים הרי מפורש שכרו אתו \nיום יום שלא בהבלעה וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ולבית שמאי \nדסברי בשביתת כלים מצוה ואין ספק דלדידהו נמי אינו אלא מדרבנן הנה מעשה תקפו של \nהשמש מצות היום היא שקבוע לה זמן וכתיב לכל זמן סוד ההנהגה העליונה לפעולת אדם כטוב \nכחוטא האחד נמשך אחר מדת הטוב שבעץ הדעת שהוא מנובלות עץ החיים והשני מפיל את עצמו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לגייסות שבצד הרע ואפילו בפועל המגונה בחיק האדם החוטא בו יצדק שיאמר עליו האלהים \nאינה לידו כטעם מגלגלין חובה על ידי חייב: \n \nמאמר העיתים - סימן טז\nובירושלמי אמרו כל מלתא דלא מיחוורא מסמכין לה מן אתרין סגין פירוש כל דבר שאינו \nברור ולא מורגל אל השכל צריך לעשות לו סמוכות וידים מוכיחות להבין אמרי בינה אף אנו \nנחפשה דרכינו ונחקורה על שלשה גופי עבירות החמורות שבתורה לקיים הכלל הגדול הזה \nוההיקש בהן לכל אזהרות כולן. דע שאין פעולה בעולם אשר איננה הגונה לאיזה נברא ויש \nלהקדמה זו שורש גדול ונורא בזוהר אין להאריך בו וגם אמנה די לנו בקיום הכלל הזה במי \nשיהיה מהנבראים אף על פי שאינו איש והוא מוטבע בכלל החיים בההוא חירגא דיומא שאם לא \nכן לא היה ראוי שימצא בטבע אפשרית עשייתה בשום פנים והדמיון לא תאכלו כל נבלה לגר \nאשר בשעריך תתננה ואכלה שהיא הגונה לו גם אחרי מתן תורתינו הוא היה בכלל ראה ויתר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "גוים ולא ניחא ליה בהפקירא אלא חפץ במקצת מצות ולכלל גר צדק לא בא סברא היא שאין לו \nחלק אלא בנבלות הנשמות הטובות ושומר שבע מצות לפיכך ראויה הנבלה למאכלו והוא טעם \nהדין המפורש בפסוק שנתינת הגר קודמת למכירה לגוי. ואפילו גופה של עבודה אחרת אפשר \nבמקצת דרכיה שיהיה היתר לאיזה נברא מצד אותה העבודה בעצמה אלו היה העובד מכוין \nכהוגן בפעלו ובעבודתו והיא אמנם אסורה וקרה לו מצד קלקול המחשבה המפגלת ופוסלת \nבמעשיהו שהרי אורח אתתא למפלח לבעלה ואורח בנין למפלח לאבוהון הגע עצמך שתאמר אשה \nלבעלה אל אתה אז העבודה שהיתה מצווה ונשכרת בה הנה שבה איסורה לה ונענשת עליה בשביל \nמחשבת פגול הא לאו הכי קחשיב לה מצוה רבה וכן אתה מוצא בשרי יהודה שהשתחוו ליואש כי \nהפעול ההוא לשם מלכות הרי זה משובח אבל לשם אלהות עברה מגונה וחמורה היא וכל שכן \nשהוא עון חמור בהיות איזה נברא עובד למי שלא יאות לו לעבדו כל עיקר וגם אמנה כל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הצורות החמריות שהן צריכות זו לזו הנה ההשתדלות בתקונן היא עבודת שמים באמת וישר \nובלבד שיכוין העובד את לבו למקום והבריות שאין בהם דעת כולן נגררות בפעולותיהן לדעת \nהשר הממונה עליהן ויש מרידה בשרים והעד רוכב נחש ואולם אין גם אחד ממין האדם שרשאי \nלעבוד שום נברא בעולם קטן וגדול לא מלאך ולא שרף בשום דרך מדרכי הכונה ח\"ו בלתי לה' \nלבדו והוא חומר האיסור לפיכך אמרה תורה לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות: \n \n", "en": ""}]}
