# ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק א פרק כה

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/5/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאמר חקור דין - חלק א פרק כה
והנה טוב להבין ולהשכיל כי יראת הפגעים נחלק לשתים עונשי העולם הזה והעולם הבא. וכן 
צפיית השכר והוא המועיל לישב בשלום בעולם הזה וליהנות בעולם הבא. והערבות גם כן מן 
העושר והכבוד בעולם הזה וההתנשאות לעולם הבא, כגסות רוחו של ירבעם זכרוהו בפרק חלק 
שטרדתו מן העולם. ומעתה כל חכם ינצל מכל מיני היראה שזכרנו דעלייהו כתיב ויאמר משה 
אל העם אל תיראו ובשתים זו יתחתן כדפסיק התם קרא בעבור תהיה יראתו על פניכם יראתו 
דוקא מפתחות הקדושות אשר יאות להן להקרא חצוניות בערך מה שלפנים מהן כי אלה 
החצוניות תובלנה בשמחות וגיל להנהגה התחתונה שאליה רמז התנא בקיום התורה מעוני והיא 
עבודה שבגן מה הוא חנון אף אתה חנון וכל דכותה ומשם אחד מאלף יזכה להיות כרבו 
במפתחות הפנימיות תבואינה בהיכל מלך להנהגת העליון וקיומה מעושר והיא שמירה שבעדן 
בדעה בינה והשכל. ועם זה יובן פסוק ויקח ה&#x27; אלקים את האדם שלקח שכינה עמו ויניחהו 


בגן עדן לעבדה ולשמרה הרי שמוש הנקבה עולה יפה כפשוטו ועוד נדבר בו בחלק השני פרק 
י&quot;ז ובאלה ודאי אמרו זכותא דרבים עדיף, כי מאלף הנכנסין למקרא ומהם מאה למשנה ומהם 
י&#x27; לגמרא הנה האחד המיוחד מהם ובהם הוא לבדו יגיע להוראה כי יאמר הנה אלקינו זה, כן 
משפטו בבית דין של מעלה ויאחז צדיק דרכו בבית דין של מטה. דאי לא תימא הכי הני י&#x27; 
דקאמרת שהן נכנסים לגמרא מה חסרו משמושם שאינם בני הוראה הא לא אמרו התנאים מכלי 
עולם אלא על המורים מתוך משנה או מתוך גמרא סתימתא דהיינו מתוך גרסא בין שתהא משנה 
ששנאה רבי או מן הברייתות שסדרו תלמידיו אחריו וכשתצא הלכה למעשה מדרך התנאים הללו 
בלי בחינה והשערה אחרת לא נשמע אליהם וכל אלו נכללו באותם הנכנסים למשנה שלא שמשו 
כל צרכם ולא רמו מתניתין אהדדי לעמוד מתוך הפלפול על בוריין של דברים ואיש כזה 
נקראהו גמיר ולא סביר אמנם מי שזכה להויות דרב ושמואל ושאר מארי דגמרא כגון אביי 


ורבא וחבריהם ושמש תלמידי חכמים הרבה מדוע לא נאמר שהגיע להוראה כיון דגמיר כהחכם 
וסביר כיודע פשר דבר הא ודאי אפילו מסברו ליה ומיסבר הוי בכלל קרא ושנה ושמש ולמה 
לא ידין ולא יורה והלא רבי אליעזר הגדול מימיו לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו היעלה 
בדעת אדם שלא הגיע להוראה חלילה אלא ודאי כדאמרן. ישמע חכם ויוסף לקח ממה שעזרנו 
לצדקה בדרוש הזה במקומות רבים מזה המאמר. והמשכילים יזהירו בישוב דברי ר&#x27; ינאי 
ופירש רש&quot;י בפרק בא לו עם דברי רבה בר רב הונא בפרק במה מדליקין כי המפתחות 
החיצוניות תחלתן בה&quot;א תתאה יראה סתם לא נפלאת ולא רחוקה אלא בינונית לכל אדם 
וזוטרתי למשה ליכנס בהן אל הוא&quot;ו או חצר החיצונה תורה סתם ובה שמירת המפתחות 
הפנימיות עד ה&#x27; עילאה היא היראה השלמה מתמן ענוה קטירא בדחילו והא ודאי לאו מילתא 
זוטרתי היא אפילו למשה אלא רבתי לכלל העם ואליו היתה בינונית אפשרית ההשגה ועדיין 
מפתחות הן ליכנס בהן אל החצר הפנימית יו&quot;ד שבשם אשר יקראוה באמת חכמה קדומה ליראות 


קמי עתיק יומין הנרמז בעוקץ העליון שביו&quot;ד ושם יראה רבתי שאין למעלה הימנה: 
 
מאמר חקור דין - חלק א פרק כו
הלא ידענו אם לא שמענו כי אבינו הראשון נוצר בשם מלא ונקרא אדם בגימטריא שם מלא 
ופשט המלה אדמה לעליון. בטל את התורה מעושר ובמה שגורש מגן עדן הותרה לו לבטלה 
מעוני כי בטלו ממנו מצות הגן והשכלות העדן וכן בדוד הוא אומר גרשוני מהסתפח בנחלת 
ה&#x27; לאמר לך עבוד אלהים אחרים ולפי שברית כרותה לשפתים כתיב ויהי דוד בא עד הראש 
וכמו שדרשו בקש לעבוד ולא עבד ואחר כך קיימה מעוני דכתיב ואני בעניי הכנותי לבית 
אלקים וכן מלך המשיח תחלה מדוכא מעונותינו והוא עתיד לקיימה מעושר דכתיב ונחה עליו 
רוח ה&#x27; וכן מצינו בשלמה יושב על כסא ה&#x27; ואחר כך בטלה מעושר עד שגורש ממלכותו ובטלה 
מעוני בא ירמיה ובטלה מעוני דכתיב אני הגבר ראה עני ונתקיימה בימיו ההתראה האמורה 
לשלמה בשלותו אם שוב תשובון מאחרי והבית הזה יהיה עליון ונבארהו בסמוך אף הוא קיימה 


מעוני שלא סר כל ימיו מלמחות ולהוכיח. וכן הלל הבבלי קיימה מעוני ואחר כך היה נשיא 
ישראל בבית השני וקיימה מעושר. ואמנם על חנם נדחקו המפרשים בפסוק שזכרנו הבית הזה 
יהיה עליון והוציאוהו מפשוטו שהרי אמרו בפרק חלק גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא ולעולם 
לא באו דברי הנבואה אלא בתכלית הדקדוק לאמות הספור הנגלה. צא ולמד מדברי דוד אל 
התקועית חי ה&#x27; אם יפול משערת בנך ארצה והדברים מגיעים לאבשלום שנתלה בשערו כנודע 
וכאלה רבות כמו שנזכיר בחלק השני פרק י&quot;ג. וכאן תסתיים הבנת המאמר עם מה שנתבאר 
בזוהר פרשת פקודי ביסודי ציון וירושלים דאתגניזו ולא שלטו אויבים בהם ואנו רמז מזה 
בכתוב מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות ומאי דכתיב ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה 
הכוונה על יסודת האש החצונית ההיא שהרע מכלה את עצמו וגמר שליחותו הוא בטולו כמו 
שיבא ואם חומת העיר כך, קל וחומר למקדש עצמו כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום 


שאין היד שולטת והבית היה עליון כמשמעו דהא גבה היכלא ובפירוש אמרו חכמים שאפילו 
מפתחות המקדש ירדה פסת יד ונטלתן מידיהן של כהנים ומאי דאמרי רבנן דרכו ביה מן שמיא 
אקרא קאי דקמסהיד גת בעלמא הוא דדרך ה&#x27; כי היו אבני נזר מתנוססות על אדמתו והרבה 
שלוחים למקום שדין ושדתין והם הביאו גלים של אבנים משרפות סיד להשביע עינו של אותו 
רשע. דייקא נמי דקאמר ליה ביתא קלייא קלית ועוד קל וחומר משש עגלות צב שהן קיימות 
לעולם עם קרשי המשכן ואבזרייהו והוא הדבר שנתבשר שלמה אחרי תפלתו שלא ישלטו שונאים 
במעשה ידיו בזכות מה שהיתה כוונתו ומחשבתו בבית בהבנותו מול המקדש העליון. והתבוננו 
אמרו תחלה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי תלה המעוט בעצמו 
כי מהיותו בנין בשר ודם קטן מהכיל כבוד שכינה וגם אל הנכרי כשבקש רחמים שישמע אל 
ויענהו בזכות הבית המקודש אמר לדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי כי זה שמו 


אשר יקראו הנכרי מקדש המלך שלמה והוא כטעם אשרי יושבי ביתך אשר אדם עז לו בך וגו&#x27; 
הנה יושבי בביתך לא נאמר אלא ביתך כי הם עצמם היכל וכסא ה&#x27; כדכתיב זה אלי ואנוהו 
אהיה לו נוה להשלמת הדוגמא לכבוד שכינה מה כתיב ביה יזמרך כבוד ולא ידום אף המה 
בצדקתם עוד יהללוך סלה אשרי אדם עז לו בך גם הוא יבושר במיני האושר בהיות בה&#x27; מבטחו 
אף על פי שלא יזכה להיות הוא עצמו מרכבה רק מסילות עזו ובטחונו בלבבם של יושבי ביתך 
דאי לא תימא הכי בלבבו מבעי ליה אלא כדאמרן והוא על דרך אלהא דמאיר ענני אשר לא ידע 
לכוון יותר מזה השעור. אמנם כשהתפלל על ישראל בצאתם למלחמה לא זכר הבית הזה אלא 
הבית אשר בניתי לשמך ועוד בנתי כתיב יש אם למסורת והכוונה כי בן לרעי מרחוק הוא בית 
המקדש של מעלה שראה ועשה כתבניתו לפיכך הוסיף ואמר לשמך כי הבנין התחתון והתבוננות 
העליון זה וזה היה לשם שמים לא לגאוה וגודל לבב ח&quot;ו ולזה ראוי שיכוונו ישראל עם חכם 


ונבון כדי שתקובל תפלתם וכשבקש רחמים על גליות ישראל אמר והתפללו אליך דרך ארצם 
וגו&#x27; והבית אשר בניתי לשמך אף כאן יש אם למסורת בנית כתיב כי אין ישראל נגאלים אלא 
בזכות מקדש ה&#x27; כוננו ידיו, ה&#x27; ימלוך לעולם ועד: 
סליק חלק ראשון: 
 
מאמר חקור דין - חלק ב פרק א
סוגיא דשמעתא בפרק קמא דראש השנה שאדם נידון בכל שעה לבחינה ועיוני בעלמא כרבי נתן 
ובכל יום נידון לפקידה שהוא עיון כולל בחינות הרבה כרבי יוסי דכל חד מנייהו חדא 
קתני ולא פליגי רבנן עלייהו ושתי מדות אלו נוהגות בשלמים ועליהם אמר איוב מה אנוש 
כי תגדלנו כי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו ומלך וצבור כיוצא בהן שכן 
מפורש על ידי שלמה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו פירוש כל דבר 
ודבר שביום אחד שהם מבחינות הרבה מתאספים באותו יום לפקידה ועל המשפט הכולל הזה 
אמרו אין אדם לן בירושלים ובידו עון ועל זה נאמר ביומו תתן שכרו שדרשוהו על שכר 


מצוה שבכל יום פן יעבור יומו עם בטול קרבנו ואמרו בכל יום תן לו מעין ברכותיו. אתאן 
לרבנן דכלהו סבירא להו שכל אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים 
כדמתנו להו רבי מאיר ורבי הודה וכן תנא דבי רבי ישמעאל ולא נחלק אדם בדבר על מה 
נחלקו על דין העולם בכלל דתנן בד&#x27; פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות 
האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ובחג נדונין על המים. ואסקינן 
דסתם מתניתין אתא כתנא דבי רבי ישמעאל וכי קתני אתחלת דין לפיכך לא הוזכר במשנתינו 
שאדם נחתם ביום הכפורים כדקתני בברייתא להדיא ובהא פליגי רבי מאיר לית ליה ד&#x27; פרקים 
רבי יהודה תני להו לגזר דין שכל אחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה וכן כלם וסבר רבי 
יהודה שתחלת דינם תלוי בראש השנה ותנא דמתניתין אפקינהו לכלהו מדין ראש השנה לבר 
מאדם ומדאמרינן דכי קתני אתחלת דין צרכינן למנדע גזר דין דהני תלת אימת הוי ולקושטא 


דמלתא אין דברים הללו צריכין להתייחד אליהם זמנים מחולפים אחד לתחלת דין ואחד לגזר 
דין אלא הכל נגזר עליהם בבת אחת לא אמרו תחלה וסוף אלא לאדם שאם שב בנתים מוחלין 
לו. ולאוקמיה למתניתין דלא כרבי יהודה אמרו דכי קתני אתחלת דין לאפוקי ראש השנה 
שאינו תחלת דינם של תבואה פירות ומים. נמצא ארבעה פרקים ג&#x27; מהם תחלה וסוף ופרקו של 
אדם לתחלת דין דוקא שהרי הוא נחתם ביום הכפורים לדברי הכל שבו נימול אברהם בבקר 
לדעת קצת ובו נעקד יצחק בשעת המנחה ובו ניתנו לוחות שניות שנתקיימו בידינו לחיותינו 
כהיום הזה: 
 


מאמר חקור דין - חלק ב פרק ב
הואיל ואין תבואה פירות ומים אלא לאדם אף אנו נשאל ונאמר שמא הכל נגזר בראש השנה 
ונחתם ביום הכפורים כמו שאמרנו בדינו של אדם וכדעת רבי מאיר לכל מילי ולמאי הלכתא 
קתני האי סתמא פסח ועצרת וחג. והשיב הר&quot;ן, שדברים אלו נדונים בזמנים לכל העולם, 
ובראש השנה מתחלקים לגברים ונכון הוא. ואפשר עוד דכל מאי דאתמר בדינו של אדם הוא על 
עצמו בכלל לבני חיי ומזוני דכלהו במזלא תלו אלא שבראש השנה נגזר עליהם אם האדם ראוי 
להיות משלימין לו או פוחתין לו כדלקמן בפרק כ&quot;ח ומי שזוכה לשתי שלחנות ומשלימין לו 
בהרוחה מיקרי נכתב לחיים מדי שנה בשנה ואפילו באחרונה כמו שיבא שהרי מלאו ימיו 
ושנותיו אמנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אלו נגזר כל ארבעים שנה שהיו אבותינו 
במדבר שדפון לתבואה ורקב לפירות וחורב למים הרי בלי ספק בכל ראשי אותן השנים נכתב 
ונחתם על ישראל לאכול לשבעה דגן שמים ולשתות מבארה של מרים ולעומת זה סופר מימי רבי 


יוחנן שפעם אחת היו ד&#x27; סאין בסלע ונפישי נפיחי כפן מדלית איסר הרי ידיעת ההפכים 
שכבר היו מלפנינו מחייבת לנו כי דין האדם לחוד, ודין התבואה לחוד. ואף מים ופירות 
כיוצא בה צא ולמד מחרוב ועין המים שנזדמנו במערה לרבי שמעון ולרבי אלעזר בנו בפרק 
במה מדליקין ובכגון דא ודאי למדין ממעשה נסים שאינם אלא מסגולות ההשגחה העליונה על 
כל דרכי בני אדם מגדול העצה ורב העלילה. רק אין דבר שתתחלף בו התבואה ממים ופירות 
אלא דמיתדנא תרי דינין בפסח שלפני הזרע נידונית על הזריעה ועל הצמיחה ובפסח שלפני 
הקציר נידונית על הבשול והאספה הביתה לשלום מיהו עיקר דינה על התבואה שבשדות שהיא 
בקמותיה אם תתברך לאכילה ולזריעה והוי דומיא דכל הנך אלא שסוף סוף ממילא היא 
נידונית תרי זמני ואיכא למימר בטעמא דמלתא דשאני תבואה הואיל ועיקר חיותא היא ואתיא 
נמי כמאן דאמר פרי שחטא בו אדם הראשון חטה היה ונקרא עץ לחוזק נטיעתו אשר פריו יתן 


בעתו כמו שיתבאר בסמוך ואז נאמר לו ארורה האדמה בעבורך כמה דאת אמר ויאכלו מעבור 
הארץ דן את המזון הטמון באדמה עוד נאמר לו בזעת אפך תאכל לחם דן אותו גם אחרי 
צמיחתו לכמה יגיעות: 
 
מאמר חקור דין - חלק ב פרק ג
גם את זה לעומת זה הובטחנו לימות המשיח יהי פסת בר בארץ ודרשו בו עתידה ארץ ישראל 
שתוציא גלוסקאות וכלי מלת כי ממגד תבואות שמש וכבר נתמעטו המאורות בעון ראשון ועמדה 
חמה על אחד משמ&quot;ג חלקים ממה שהיתה כדברי יונתן בן עוזיאל זכור אזכרנו עוד ומאין כח 
במאור הגדול לבשל התבואה הנשארה במציאות החנטה בלבד והוא טעם שם חטה חסר נו&quot;ן 
בהוראת הדגש ובשוב המאורות לקדמותן אז קליפת החטין שממנה הסובין תתבשל היטב והקמח 
שבפנים יהיה מקובץ החלקים לא נפרד ויהיה הכל יחד כאשר בתחלה גלוסקא יפיפיה כארך 
ראשי שבולת ושיעור כל גלוסקא וגלוסקא עשירית האיפה דכתיב בראש הרים כמה דאת אמר 
מראשית עריסותיכם חלה תרימו ונקראת עומר על שם העימור שהוא לבדו גמר מלאכה וראוי 


לאכילה כמו הפת שנקראת כן אלינו על שם האפיה והפתיתה שלפניה מלישה גדולה לפתין 
גריצין להפריש מהן חלה שלמה והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה עשירית הכור הרי הטבע 
הראשון והאחרון בשליחות של מקום בעבור שמו הגדול צר צורה על פי התורה לתרומה 
ולמעשרות שהיא עצמה חלה גלוסקא שלמה כדאמרן והוא הנרצה לרבותינו שדרשו בראשית בזכות 
חלה בזכות מעשרות בכורים והיינו דתנינן המונה משובח שהוא המכוון תחלה להפריש מן 
הגלוסקאות חד ממאה עשר מעשר וכלן שלמין לא פתיתין והמודד משובח ממנו לתרום מן היפה 
והשוקל משובח משלשתן שתהא מנת הכהנים מוכרעת בכף מאזנים ואולם העשרון הוא מ&quot;ג בצים 
וחומש ביצה הרי אלו רי&quot;ו חומשין בסוד כוסי רוי&quot;ה דהיינו רי&quot;ו ה&#x27; הסר ט&#x27; חומשין 
שיעור חלה שהן אחד מכ&quot;ד נשאר או&quot;ר על שם מצות ה&#x27; בר&quot;ה מאירת עינים וכן עתיד הקב&quot;ה 
להוסיף כח בתולעת המשי שזכרו רבותינו מפליאות הדוגמא שיש במאורעות שלה והנראית לעין 


כל היא הרמז לתחיית המתים ולקרני ההוד ולכנפים שעתידים להתחדש להם כנשרים ואז תעשה 
לעצמה בית גדול שכולו משי נקי ויפתח מאליו עם גמר מלאכתו בצאת ממנו התולעת לאויר 
העולם והיה פי ראשו בתוכו כדכתיב בראש הרים והוא כעין מעשה המעיל יכין וצדיק ילבש. 
דכוליה עלמא מיהת אדם נדון בראש השנה שבו נברא וגזר דינו נחתם ביום הכפורים הבא לי&#x27; 
הימים שהם עדה שופטת לבינוניים שלא זכו והם גם כן עדה מצלת למי שזכו בהם כמו שנזכר 
והשתא נפתח במאי דאתמר עלה: 
 


מאמר חקור דין - חלק ב פרק ד
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן ג&#x27; ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים 
ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר 
לחיים. של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, ושל בינוניים תלויין ועומדין 
מר&quot;ה ועד יוה&quot;כ זכו נכתבים לחיים, לא זכו נכתבים למיתה. אמר ר&#x27; אבהו מאי קראה ימחו 
מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר, זה ספרם של רשעים גמורים. חיים, זה ספרם 
של צדיקים גמורים. ועם צדיקים אל יכתבו, זה ספרם של בינוניים. רב נחמן בר יצחק אמר 
מהכא מחני נא מספרך אשר כתבת. מחני נא, זה ספרם של רשעים גמורים. מספרך, זה ספרם של 
צדיקים גמורים. אשר כתבת, זה ספרם של בינוניים עד כאן. מדקאמר נפתחים בראש השנה שמע 
מינה שהם כתובים כבר על החלוקה הזאת ואינם מחוסרים אלא פתיחה דלא תיסק אדעתין שיהיו 
לפניו יתברך ב&#x27; מיני ספרים האחד מה ששנינו וכל מעשיך בספר נכתבים כאלו כל אדם יש לו 


ספר בפני עצמו שנכתב בשעת מעשה אם טוב ואם רע והכא משמע שכל הצדיקים נכתבים בספר 
אחד והרשעים בספר אחד וכן הבינוניים דאלמא בשעה ששוקלים מעשיו של אדם מעתיקין אותם 
מספר אל ספר קא משמע לן דלאו הכי אלא בראש השנה נפתחים הספרים שכבר נכתבו וזכר כל 
המעשים בא לפניו יתברך לדון אותם לחיים ולמות. ויתבאר לקמן מה המה אלה הספרים דברים 
כמשמען ואופן כתיבתם. ראשונה על ספר אחד ואיך ומתי יתחלקו לג&#x27; ספרים. וכבר הורגש 
מלפנינו הקושי העצום במלת &quot;של&quot; שהוכפלה במימר קדישין אלו פעמיים שלשה דניחא בכלהו 
לגבי נפתחים אבל לגבי נכתבים ונחתמים אין לה טעם למי שאין לו חיך ולנו היא מתוקה 
מדבש ונופת צופים ולמדנו ממנה כמה טעמי תורה שכלם אמת צדקו יחדו ליושבים לפני ה&#x27; 
יהיה סחרה קדש הלולים להבין ולהשכיל בפנים שונים אמתה של שמועה זו בס&quot;ד. תאלמנה 
שפתי שקר ומבקשי ה&#x27; יבינו כל: 
 


</div>
