# השמטות — דף רלה ע"ב ספר הבהיר ואח"כ מאמר זה:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-c10ae1b7add5/1/7/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף רלה ע&quot;ב ספר הבהיר ואח&quot;כ מאמר זה: 
סימן לג זי&quot;ן מאי עבידתיה כמנין ימי השבוע ללמדך שכל יום יש לו כח ומאי עבידתיה הכא 
ללמדך שכשם שיש חכמה גדולה באוזן לאין תכלית כך יש הכח ההוא בכל האברים ומאי אברים 
שבע שיש באדם דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם ע&quot;כ: 
ספר הבהיר סוף דף לה ע&quot;ב ויאמר אל האשה סימן לד נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן 
הנקבה והיינו דקא אזיל נחש בתרה דחוה אמר הואיל ונשמתה מן הצפון אסיתנה מהרה. ומאי 
הסתה הוה משום דבא עליה שאלו תלמידוי עובדא היכי הוה אמר להם סמאל הרשע קשר עם כל 
צבאות מעלה על רבו משום דאמר קב&quot;ה ורדו בדגת הים ובעוף השמים אמר היאך אוכל להחטיאו 
ולגרשו מלפניו. ירד עם כל חיילותיו ובקש לו בארץ חבר כמותו. ומצא נחש והיה לו דמות 
גמל רכב עליו ובא לו אצל האשה אמר לה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. אמר 
אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע היא אמרה לא מנענו אלא מעץ הדעת אשר בתוך הגן אמר אלקים 


לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון. והוסיפה ב&#x27; דברים אמרה מפרי העץ אשר בתוך הגן 
אמר אלקים לא תאכלו ולא נאמר לה אלא מעץ הדעת ואמרה לא תגעו פן תמותון. מה עשה סמאל 
הרשע הלך ונגע באילן והיה האילן צווח ואמר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני 
אל תגע בי שנאמר ויד רשעים אל תנידני הלך ואמר לאשה הרי נגעתי באילן ולא מתי אף את 
תגעי באילן ולא תמותי הלכה האשה ונגעה באילן וראתה מלך המות בא כנגדה אמרה אולי 
עכשיו אני מתה והקב&quot;ה עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי 
אם נמות נמות שנינו ולקחה מפריו ונתנה גם לבעלה נתפקחו עיני שניהם וקהו שיניו אמר 
לה מהו זה שהאכלתני שקהו שיני כך קהו שיני כל הבריות ישב לו בדין אמת שנאמר ישבת 
לכסא שופט צדק קרא לאדם ואמר לו למה ברחת מפני אמר לי&#x27; את קולך שמעתי בגן ורעדו 
עצמותי ואירא כי עירום אנכי ואחבא כי עירום מפעלי כי עירום אנכי מצווי כי עירום 


אנכי ממעשי ואחבא. מה היה לבושו של אדם עור של צורן והפשיטו מעליו ראה עצמו ערום 
שנאמר מי הגיד לך כי עירום אתה אמר אדם לפני הקב&quot;ה רבונו של עולם כשהייתי לבדי שמא 
חטאתי לך אלא האשה שהבאת לי היא הדיחה אותי מדבריך שנאמר האשה אשר נתתה עמדי היא 
נתנה לי מן העץ. אמר לה הקב&quot;ה לא דייך שחטאת אלא שהחטאת לאדם. אמרה לפניו רבונו של 
עולם הנחש השיאני לחטוא לפניך הביא שלשתן וגזר עליהן גזרות דין תשע קללות ומות 
והפיל סמא&quot;ל ואת הכת שלו ממקום קדושתן מן השמים וקצץ רגליו של נחש ואיררו מכל חיה 
ומכל בהמה ופקד עליו שיהיה מפשיט את עורו אחר שבע שנים ע&quot;כ: 
 


דף רסד/א
מדרש רות ואדם לא זכר בזהר חדש דף סג ע&quot;ב ובדפוס וויניציאה דף ל&quot;ה ע&quot;א במאמר המתחיל 
ד&quot;א עיר קטנה ספר הבהיר לו ע&quot;א במאמר המתחיל ותקח מפריו. סימן לה ובלא מחיר יין 
וחלב מאי יין וחלב מה ענין זה אצל זה אלא מלמד שיין הוא פחד וחלב הוא חסד ומפני מה 
הזכיר יין תחלה מפני שהוא קרוב אלינו יותר. יין וחלב ס&quot;ד אלא אימא דמות יין וחלב 
ע&quot;כ: 
לז ע&quot;א ר&#x27; חייא וכו&#x27;. סימן לו ס&quot;א ר&#x27; חייא אמר מעולם דא הוו וגוברין גברין דסטרא 
בישא הוו דכתיב אנשי השם אנשי שם לא כתיב אלא אנשי השם כגוונא דא כתיב זכור רחמיך 
יי&#x27; וחסדיך כי מעולם המה מעולם ודאי נטל לון קב&quot;ה ואינון אבהן קדמאי למהוי רתיכא 
קדישא לעילא א&quot;ר יצחק מעולם דא איהו מטות שלשלמה דכתיב וכו&#x27;: 
מדרש רות ר&#x27; יוסי ור&#x27; יהודה השייך אחר זה זהר חדש דף סג ע&quot;ג ובדפוס וויניציא דף ל&quot;ה 
ע&quot;ב סוף מאמר ר&#x27; נחמיה פתח ספר הבהיר מו ע&quot;א במאמר ויהי ערב ויהי בקר. סימן לז 


ויאמר אלקים יהי אור וא&quot;ר יוחנן שני אורות הגדולים היו דכתיב ויהי אור ועליו נאמר 
כי טוב ולקח הקב&quot;ה האחד וגנזו לצדיקים לע&quot;ל דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת 
לחוסים בך נגד בני אדם מלמד שאור הראשון אין כל בריה יכולה להסתכל בו דכתיב וירא 
אלקים את האור כי טוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד הקב&quot;ה את כל אשר עשה 
ראה טוב מאד מזהיר ובהיר ולקח מאורו הטוב וכלל שלשים ושתם נתיבות החכמה ונתנו 
לעוה&quot;ז והיינו דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו הוי אומר אוצרה של תורה 
שבע&quot;פ ואמר הקב&quot;ה אם ישמרו זאת המדה בעוה&quot;ז שזאת המדה נחשבת בכלל העוה&quot;ז והיא תורה 
שבע&quot;פ יזכו לחיי העוה&quot;ב שהוא הטוב הגנוז ומאי ניהו עזו של הקב&quot;ה דכתיב ונגה כאור 
תהיה עתיד הנגה שנלקח מהאור הראשון להיות כאור אם יקיימו בניה התורה והמצוה אשר 
כתבתי להורותם וכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. וכתיב וקרנים מידו לו 


ושם חביון עזו ומאי חביון עזו אלא אותו האור שגנז והחביא שנאמר צפנת ליראיך וזה 
שנשאר לנו (שם) פעלת לחוסים בך אותם שחוסים בצלך בעוה&quot;ז ושומרים תורתך ומקיימים 
מצותיך ומקדשים שמך הגדול ומייחדים בסתר ובגלוי שנאמר (שם) נגד בני אדם א&quot;ר רחומאי 
מלמד שהיה אורה לישראל ותורה אורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ואמר נר זו מצוה 
ומצוה זו תורה שבע&quot;פ אור זו תורה שבכתב אלא מתוך שכבר נתקיים האור קרי לה אור מלה&quot;ד 
לאדם צנוע בסיפי הבית אע&quot;פ שיום הוא ואור גדול בעולם אין אדם רואה בתוך ביתו אא&quot;כ 
הכניס בו נר. נר תורה שבע&quot;פ אע&quot;פ שהיא נר צריכה לה תורה לפרק קושיותיה ולבאר 
סודותיה ומאי ניהו יראת יי&#x27; זה האור הראשון דאמר ר&#x27; מאיר מ&quot;ד ויאמר אלקים יהי אור 
ויהי אור ולא אמר ליה ויהי כן מלמד שהאור ההוא גדול ואין כל בריה יכולה להסתכל בו 
גנזו הקב&quot;ה לצדיקים לעתיד לבא והיא מדת כל סחורה שבעולם והוא כח אבן יקרה שקורין 


סוחרת ודר ועל מה היא מדת דר אלא מלמד שלקח הקב&quot;ה מזיוה אחת מאלפים ובנה ממנה אבן 
יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות בא אברהם ובקש כחו לתת לו נתנו לו אבן יקרה זו 
ולא רצה אותה זכה ונטל מדתו שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם בא יצחק ובקש כחו ונתנו 
לו ולא רצה בה זכה ונטל מדתו שהיא מדת הגבורה דהיינו הפח&quot;ד דכתיב וישבע יעקב בפחד 
אביו יצחק. בא יעקב ורצה בה ולא נתנוהו לו א&quot;ל הואיל ואברהם מלמעלה ויצחק למטה אתה 
תהיה באמצע ותכלול שלשתם דכתיב תתן אמת ליעקב ומאי אמצע היינו שלום והא כתיב תתן 
אמת ליעקב אמת ושלום חד הוי כמה דאת אמר דברי שלום ואמת כי שלום ואמת יהיה בימי 
והיינו דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך. דהיינו נחלה גמורה דאית ליה החס&quot;ד והפחד 
והאמת והשלום ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אבן מאסו אברהם ויצחק שבנו 
את העולם היתה עתה לראש פנה. ולמה מאסו בה והלא 
 


דף רסד/ב
נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי. מאי משמרת אמר מדת 
חס&quot;ד דכל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם 
במקומי. וישמור משמרתי במדה זו היתה מלאכתי שאני מזכה את העולם כלו ואפילו נתחייבו 
אני מזכה אותם. ועוד משיבם ומביא בלבבם לעשות רצון אביהם. כל זה עשה אברהם וכתיב 
ויטע אשל בבאר שבע. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם למי אתם 
עובדים עבדו את יי&#x27; אלקי השמים והארץ והיה דורש להם עד שהיו באים ושבים ומנלן שאף 
החייבים היה מזכה שנאמר המכסה אני מאברהם. ואברהם היה יהיה וגו&#x27;. אלא אזכהו שיבקש 
עליהם רחמים ויזכה. וכי אפשר לומר שלא ידע הקב&quot;ה שלא יכלו להנצל. אלא זכותו קאמר 
מכאן אמרו בא ליטהר מסייעין אותו. בא ליטמא פותחים ליה מאי פותחים ליה אותן הפתוחים 
תמיד. מצותי חקותי ותורתי אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה. מאי תורותי אלא 


אפי&#x27; הוראות ופלפולים שמורים למעלה הוא ידעם ופלפל וקיימי&#x27;. ומאי משם רועה אבן 
ישראל הוי אומר צדק העליון. ומאי האור הגדול הצפון והיינו סוחרת והאבן שדרה למטה 
הימנה נקרא דר ומאי הוא מידו לו היינו חמש אצבעות של יד ימין: 
מדרש רות בזהר חדש דף סג ע&quot;ב ובדפוס ווינציאה לה ע&quot;ב ר&#x27; נחמיה פתח ספר הבהיר מז ע&quot;א 
במאמר נעשה אדם. סימן לח שבע צורות קדושות יש לו להקב&quot;ה וכולן כנגדן באדם שנא&#x27; בצלם 
אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ואלו הן שוק ימין ושמאל. יד ימין ושמאל. גוף 
וברית הרי שש. והא אמרה שבע. שבע הוי באשתו והיו לבשר אחד מלה&quot;ד למלך שעלה בלבו 
ליטע בגנו ט&#x27; אילנין זכרים והיו כלם דקלים אמר כשיהיו כלם מין אחד א&quot;א להתקיים מה 
עשה נטע אתרוג ביניהם והוא א&#x27; מאותן התשעה שעלה בלבו להיות זכרים ואתרוג מאי הוי 
נקבה והיינו דכתיב פרי עץ הדר כפת תמרים ע&quot;כ. זכר ונקבה בראם אפשר לומר כן והא כתיב 
ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וגו&#x27; ואחר כן אעשה לו עזר כנגדו. 


ויקח אחת מצלעותיו ויסגר בשר תחתנה. אלא אימא דכתיב יצירה וכתיב בהן עשייה וכתיב 
בהן בריאה. עשייה דכתיב זכר ונקבה ברא אותם בעת הרכיב הנשמה על הגוף ואסף הכל. 
ומנלן דהאי יצירה לישנא דאסופי הוא דכתיב ויצר י&#x27; אלקים וגו&#x27; כל חית השדה ואת כל 
עוף השמים ויבא אל האדם והיינו דכתיב על האדם זכר ונקבה בראם ויברך אותם ע&quot;כ. בצלם 
אלקים ברא אותו. בכל אבריו ובכל חלקיו והא אמרינן וא&quot;ו למה הוא דומה לעוטה אור 
כשלמה והאי וא&quot;ו אינה אלא שש קצוות א&quot;ל ברית מילה וזוגו של אדם חשבינן אחד. שתי 
ידיו ג&#x27;. ראשו וגופו ה&#x27;. שתי שוקיו ו&#x27; וכנגדם כחותם בשמים דכתיב גם את זה לעומת זה 
עשה האלקים. והיינו ימים כי ששת ימים עשה יי&#x27; את השמים ואת הארץ ולא אמר בששת ימים 
מלמד שכל יום ויום יש לו כחו ע&quot;כ: 
ויאמר אלקים פרו ורבו וגו&#x27;. פקודא דא לאתעסקא בהאי עלמא בפריה ורביה ולמעבד תולדין 
לאתפשטא שמא קדישא לכל סטרין ולמלקט רוחין ונשמתין למהוי יקרא דקב&quot;ה עילא ותתא. 


דכלמאן דלא אתעסק בפריה ורביה אזעיר דיוקנא דמריה דלא אשתכח בהאי עלמא וגריס דלא 
שריא שכינתא בהאי עלמא כמה דאתוספאן רוחין ונשמתין הכי אתוסף לנחתא (נ&quot;א דוגמתא) 
בהאי עלמא זיו יקרא דמלכא דכתיב ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון. הדרת מלך דא 
זיו יקרא דמלכא דאתוסף לנחתא בהאי עלמא מחתת רזון דא זעירו דדיוקנא דמלכא 
 


דף רסה/א
דאזעיר מהאי עלמא הכי אזעיר מעילא. דהא ההוא זיוא לא נחית ואתחשב על ההוא בר נש 
כאלו אושיד דמין דגרע דיוקנא דלתתא כגוונא דלעילא דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם 
ואיהו אזעיר צלם אלקים לתתא ודמות ודיוקנא לעילא וע&quot;ד איצטריך בר נש לאתעסקא בפריה 
ורביה ולמעבד צלם אלקים לאסגאה יקרא דיי&#x27; בכל סטרין: 
ספר הבהיר שם עין לא ראתה וגו&#x27;. סימן לט ישב רבי ברכיה ודרש מאי האי דקא אמרינן כל 
יומא העולם הבא ולא ידעינן מאי קאמר העולם הבא מתרגם עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא 
העולם עלה במחשבה לברוא אור גדול להאיר. ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט 
בו צפה הקב&quot;ה שאינן יכולין לסובלו לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים 
לעתיד לבוא אמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוהו אתן להם זה לעולם אחרון והיינו דכתיב 
העולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה&quot;ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת 
לחוסים בך נגד בני אדם: 


ספר הבהיר שם ע&quot;ב במאמר ויכל אלקים ביום השביעי. סימן מ שמיני מאי הוי. יש לו 
להקב&quot;ה צדיק אחד בעולם וחביב לו מפני שמקיים כל העולם כלו והוא יסודו והוא מכלכלו 
ומצמיחו ומגדלו ומשמחו אהוב וחביב למעלה. נורא ואדיר למטה. מתוקן ומקובל למעלה 
מתוקן ומקובל למטה והוא יסוד הנפשות כלם אמרת שמיני ואמרת יסוד הנפשות כלם והא כתיב 
וביום השביעי שבת וינפש. אין שביעי הוי אלא משום דמכריע בינייהו ויש אינון תלת לרע 
ותלת לעיל והוא דאכרע בינייהו ומאי טעמא אקרי שביעי וכי הוה בשביעי. לא אלא מפני 
שהקב&quot;ה שבת בשבת באותה המדה דכתיב כי ששת ימים עשה יי&#x27; את השמים ואת הארץ וביום 
השביעי שבת וינפש מלמד שכל יום ויום יש לו מאמר אחד שהוא אדון לו לא מפני שהוא נברא 
בו אלא מפני שהוא פועל בעולם פעולה המסורה לו בידו פעלו כלם פעולתם וקיימו מעשיהם 
לבד בא יום השביעי ופעל פעולתו שמחו כלם אף הקדוש ברוך הוא ולא עוד אלא שגדלה נשמתו 


דכתיב וביום השביעי שבת וינפש. ומאי הוי שביתה זו דלא הוה בה מלאכה והוי הנחה דכתיב 
שבת. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שבעה גנות ובגן האמצעי מעיין נאה נובע ממקור 
מים חיים שלשה מימינו ושלשה משמאלו ומיד שפועל בעולם אז מתמלא ושמחים כלם ואומרים 
לצרכנו הוא מתמלא והוא משקה אותם ומגדלם והם ממתינין ושובתין והוא משקה את השבעה. 
והא כתיב ממזרח אביא זרעך. והוי חד מנהון משקה ליה. אלא אימא הוא משקה את הלב והלב 
משקה אחר כן כלם. ומאי ניהו מדת שביעית הוי אומר זו מדת טובו של הקב&quot;ה. מאי טעמא 
אמר את שבתותי ולא אמר את שבתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו כלה נאה וכל שבוע 
ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו והמלך יש לו בנים נאים ואהובים אמר להם הואיל וכן 
שמחו אתם ג&quot;כ ביום שמחתי כי אני בשלכם אני משתדל ואתם גם כן הדרו אותו. ומאי זכור 
ושמור זכור לזכר ושמור לנקבה מאי טעמא ומקדשי תיראו שמרו עצמכם מהרהור כי מקדשי 


קדוש הוא למה כי אני יי&#x27; מקדשכם אני בכל צד ע&quot;כ: 
סימן מא ספר הבהיר כד ע&quot;ב במאמר אלה תולדות תאנא עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע וצדיק 
שמו על שם הצדיקים וכשישראל צדיקים מתגבר ואם לאו מתחלש והוא סובל כל העולם דכתיב 
וצדיק יסוד עולם. ואם חלש לא יוכל להתקיים העולם ע&quot;כ: 
מדרש רות הצדיק אבד זהר חדש סג ע&quot;ב בראש העמוד ובדפוס וויניציאה לד ע&quot;ב סימן מב ספר 
הבהיר מח ע&quot;ב במאמר ויבן ה&#x27; וגו&#x27; רבי חנינא פריש כל חד על קיומא. ששון חד. שמחה 
תרין. חתן תלת. כלה ארבע. גילה דיצה אהבה אחוה שלום וריעות עשרה כנגד עשרה מאמרות 
שבהן נברא העולם ע&quot;כ: 
 


דף רסה/ב
מט ע&quot;א במאמר וייצר סימן מג ס&quot;א יצר טוב ויצר רע דאיהו חדוה ואייתי לה לגביה ולעילא 
סטרא דצפון ממש דאיהו חדוה בלא זוהמא דיצה&quot;ר אחיד ביה (נ&quot;א בה) בקדמיתא דכתיב שמאלו 
תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין ימינא לשמאלא (נ&quot;א בה) בקדמיתא דכתיב 
שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו תחבקני ואתייהיבת בין ימינא לשמאלא (נ&quot;א ושמאלא) 
(לאתזנא) וע&quot;ד וייצר (יי&#x27; אלקים שם מלא לגבי תרין סטרין אלין את האדם וכו&#x27;): 
סימן מד ספר הבהיר שם במאמר ויבן א&quot;ל לכה דודי נצא השדה לכו להקב&quot;ה לטייל ואל אשב 
תמיד במקום אחד ומאי ל&quot;ב א&quot;ל א&quot;כ בן זומא מבחוץ ואתה עמו ל&quot;ב הוא (והוא) שלשים 
ושתים והיו סתומים ובהם נברא העולם. ומאי שלשים ושתים א&quot;ל ל&quot;ב נתיבות. משל למלך 
שהיה יושב בחדרו חדרים ומנין החדרים ל&quot;ב. ולכל אחד מן החדרים יש נתיב נאה למלך זה 
להכנס (הכל) בחדרו על דרך נתיבות. אמרת לא נאה לו שלא לגלות פניניו ומשכנותיו 


וגנזיו וחמודותיו. אמרת לא מה עשה נגע בבת וכלל בה כל הנתיבות ומלבושיה והרוצה 
להכנס (ס&quot;א להסתכל בעיניה) בפנים יסתכל הנה ונשאה למלך גם נתנה לו במתנה ולפעמים 
קורא אותה באהבתו (בת) אחותי כי ממקום אחד היו ולפעמים קורא אותה בתי כי בתו היא 
ולפעמים קורא אותה אמי ועו דכי אין דין אם אין חכמה שהרי נאמר ויי&#x27; נתן חכמה לשלמה. 
ואח&quot;כ דן את הדין על מתכונתו דכתיב וישמע כל ישראל את המשפט וגו&#x27; כי ראו כי חכמת 
אלקים בקרבו וגו&#x27; ומה חכמה נתן הקב&quot;ה לשלמה שלמה נשא שמו של הקב&quot;ה כדאמרינן כל שלמה 
שבשיר השירים קדש לבד מא&#x27;. הקב&quot;ה אמר הואיל ושמך כשמי אשיא לך בתי והא נשואה היא 
א&quot;ל במתנה נתנה לו השם ויי&#x27; נתן חכמה לשלמה ולא פירש והיכן פירש להלן כי ראו כי 
חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט (נ&quot;א ומאי משפט אלא כל זמן שאדם עושה משפט חכמת אלקים 
בקרבו). ומאי לעשות משפט הוי אומר שאותה חכמה שנתנה אלקים ושהיא עמו בחדרו היא 


בקרבו זאת עוזרתו ומקרבתו ואם לאו מרחקתו ולא עוד אלא מיסרתו דכתיב ויסרתי אתכם אף 
אני: 
תוספתא א&quot;ל ר&#x27; אלעי השייך לדף נב ע&quot;ב דרבי שמעון הוה יתיב תמצא בחלק שלישי דף קסב 
ע&quot;ב והאדם ידע וכו&#x27; וכי לא אשתמודע עד מאמר ותוסף ללדת השייך לדף נד ע&quot;א קודם מאמר 
והאדם ידע וכו&#x27; תמצא בתקונים תקון ס&quot;ט מדף קיד ע&quot;ב עד קיז ע&quot;א. מן ותוסף ללדת עם 
המאמרים הנמשכים אחריו עד מאמר ותוסף וכו&#x27; ת&quot;ח הכל איהו הלב בתקון הנ&quot;ל מדף קג ע&quot;א 
עד קיד ע&quot;ב: 
מן ותוסף וכו&#x27; ת&quot;ח הכל הנ&quot;ל עם מאמרים אחרים עד זה ספר תולדות אדם שם מדף קיז ע&quot;א 
עד קיח ע&quot;ב. מן זה ספר הנ&quot;ל עד תיבות בשערא בגוונין דשערא וכו&#x27; סוף תקון ע&#x27; בהגהה 


</div>
