# השמטות — דף קלו ע"ב:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-c10ae1b7add5/1/8/)

<div lang="he" dir="rtl">

דף קלו ע&quot;ב: 
סימן מח בשערא. בגוונין דשערא. באריכו דשערא. בקמיטו דשערא. במצחא קדמיטו דמצחא. 
באריכא. בפותיא. בשרטוטין. באודנין בשערא דנחית עלייהו או תחותייהו או אבתרייהו 
דאודנין. באנפין. בעיינין. בגוונין דעיינין. בקריצין דעל עיינין וכל נביאיא לא הוו 
משיגין לנבואה דאיהי ברתא דמלכא ולא משיגין לה בכל אתר כמו משה. אלא מנהון הוו 
משיגין לנבואה דאיהי ברתא דמלכא ולא משגין לה בכל אתר כמו משה. אלא מנהון הוו 
משיגין לה בריש&quot;א מנהון באודני&quot;ן בשמיעה מנהון בעיינין בראיה מנהון בחוטמא בריחא. 
מנהון באנפין מנהון בדבו&quot;ר מנהון בידי&quot;ן לקבלא דורון. מנהון ברגלין הה&quot;ד בן אדם 
עמוד על רגליך, אלין דקיימין בצלותא בעמידה ומטרוניתא קמה בגינייהו בגין דאלין 
דאתקריאו רגלין אינון עבדין בשלש ראשונות ובשלש אחרונות ובאמצעיות דצלותא ובגין דא 
צריך עבדא למהוי בעמידה קדם מטרוניתא או קדם מלכא ומטרוניתא דתהא יתבא ובזמנא דנפקו 


ישראל ממצרים כלהו נפקי רגלין וכמה דאת אמר כשש מאות אלף רגלי וכלהו הוו עבדין כד&quot;א 
כי לי בני ישראל עבדים מיד דאתא משה קרא לון בנין הה&quot;ד בני בכורי ישראל: 
קם חד סבא מאלין דנחתו ממתיבתא ואמר בוצינא קדישא והא בתר דנפקי ישראל ממצרים קרא 
לון עבדין אמר ודאי הכי הוא. אבל הוו בהון דאתקריאו בנין ובהון הוו עבדין. ובהון עם 
כד&quot;א שלח את עמי אבל עבדין הוו שש מאות אלף רגלי. אמר זכאה חולקה דבוצינא קדישא 
דהכי נהרא ביה אורייתא. לבתר דהוו נפקין פליג לון קב&quot;ה לתלת סטרין. בנין לסטרא חד. 
עבדין לסטרא חד. עמא לסטרא חד. והא אוקמוה. ובג&quot;ד רגלין. עלייהו אתמר בן אדם עמוד 
על רגליך ואי עאלין בצלותא בדחילו ורחימו די&quot;ה הא היכלא אתפתחת לגבייהו כד&quot;א אלקים 
שפתי תפתח: 
 


דף רסו/א
מן וידי אדם עד סוף המאמר תמצא בתקונים של זהר חדש דף סג ע&quot;ב: 
מזה ספר השייך אחר זה עד זה ספר וכו&#x27; דהא כמה וכו&#x27; בתקון ע&quot;ד בהגהה מדף קלד ע&quot;ב עד 
דף קלו ע&quot;ב: 
מזה ספר דהא כמה הנ&quot;ל עד ויחי אדם בתקון הנ&quot;ל מדף קלה ע&quot;ב עד קלו: 
מן ויחי אדם הנ&quot;ל עד והאדם ידע סוף תקון ע: 
מדרש רות תנינן יאות הוה בזהר חדש דף סג ע&quot;ב ובדפוס וויניציאה לה ע&quot;א במאמר המתחיל 
ד&quot;א עיר קטנה: 
מדרש רות השייך לדף נד ע&quot;א אצל מאמר והאדם ידע בזהר חדש דף סד ע&quot;ב ובדפוס וויניציאה 
לח ע&quot;ב למטה בתוך מאמר המתחיל רבי עזריה ורבי חזקיה: 
סתרי תורה ויהי ימי אדם וגו&#x27; השייך לדף נו ע&quot;א קודם ר&#x27; אלעזר אומר ביומי אנוש וכו&#x27; 
תמצא בז&quot;ח בסתרי אותיות דף י ע&quot;ב ודף יא עד חצי עמוד ובדפוס וויניציאה יג ע&quot;ב: 
מדרש רות ויתהך חנוך וגו&#x27; השייך לדף נו ע&quot;א קודם ר&#x27; אלעזר אומר ביומי אנוש וכו&#x27; 
תמצא בז&quot;ח בסתרי אותיות דף י ע&quot;ב ודף יא עד חצי עמוד ובדפוס וויניציאה יג ע&quot;ב: 


מדרש רות ויתהלך חנוך וגו&#x27; השייך לדף נ&quot;ו ע&quot;ב אצל מאמר ויתהלך חנוך תמצא בז&quot;ח דף סו 
ע&quot;ב ובדפוס וויניציאה מב ע&quot;א: 
מדרש רות השייך לדף נח ע&quot;א אצל מאמר הנפילים רבי חנינא פתח תמצא בז&quot;ח דף סג ע&quot;ב 
ובדפוס וויניציאה לה ע&quot;ב ושם הגירסא רבי נחמיה פתח: 
וינחם ה&#x27; וגו&#x27; ומאמר הנמשך אחריו ויאמר ה&#x27; אמחה וכו&#x27; נדפסו בחלק ג&#x27; פ&#x27; נשא דף קמד 
ע&quot;א: 
ספר הבהיר שייך לפ&#x27; צו דף לג ע&quot;א על כבוד איהו לב וכו&#x27; ע&quot;ע. סימן מו אמר ר&#x27; רחומאי 
כבוד ולב הרי הן אחד אלא שכבוד נקרא ע&quot;ש מעלה ולב אתקרי ע&quot;ש פעולת מטה והיינו כבוד 
השם והיינו לב השמים. מאי ניהו מלא כל הארץ כבודו אלא כל אותה ארץ שנבראת ביום 
ראשון שהוא למעלה כנגד ארץ ישראל מלאה מכבוד השם ומאי נינהו חכמים דכתיב כבוד חכמים 
ינחלו וכתיב ברוך כבוד יי&#x27; ממקומו ומאי הוי כבוד זה. מלה&quot;ד למלך שהיה לו מטרוניתא 
בחדרו שכל חייליו משתעשעין בה והיו לה בנים ובאים כל היום לראות פני המלך ומברכין 


אותו אמרו לו אנה אמנו אמר להם לא תוכלו לראותה עתה אמרו ברוכה תהא בכל מקום שהיא 
ומאי דכתיב ממקומו מכלל דליכא דידע את מקומו משל למטרוניתא שבאה ממקום רחוק ולא 
ידעו מאין באה עד שראו שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה אמרו זאת ודאי מן האור 
נלקחה כי במעשיה האירה את העולם. שאלו אותה מאין את אמרה להם ממקומי אמרו אם כן 
גדולים אנשי מקומך ברוכה תהיי ומבורך מקומך. וכי אין כבוד יי&#x27; אחד מצבאותיו לא גרע 
אמאי מברכין ליה אלא מלה&quot;ד לאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה. ואם 
השקה הגן בתחלת שקיותו הלכו להם המים על כל הגן. אך אותה חתיכה של שדה שהיא אינה 
דבקה אע&quot;פ שהכל אחד הוא לפיכך פתח לה מקום והשקה לה לבדה ע&quot;כ: 
תוספתא אמר רב מתיבתא השייכת קודם התוספתא ריש נח למה נח תרי זמני תמצא בזה הזהר 


פרשה שלח לך דף קסח ע&quot;ב בסופו: 
סימן מז תוספתא שייך לדף סז ע&quot;א בפסוק על ימים יסדה. על ימים יסדה אלין חכימין 
דישראל רברביא דיסדן אורייתא וחכמתא דאתקריאת הים הגדול וכן הוא אומר כל הנחלים 
הולכים אל הים. ועל נהרות אלין תלמידים דאינון רברבין מן נהרא. וכן הרב גדול מן 
התלמידים ואינון מחדדין את הרב בקושיותיהן. והוא מתרץ לון כל הקושיות ואינו מתרשל 
כמו הנהרות שנמשכין לים ואינו מלא שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים והראיה אמרו אחרי 
כן מי יעלה בהר יי&#x27; כי אין מעשה בלא חכמה. כי התלמוד מביא לידי מעשה: 
 


דף רסו/ב
רעיא מהימנא שייך לדף קנ ע&quot;א. סימן נ ויחלום והנה סולם מוצב ארצה והנה סולם דא 
צלותא מוצב ארצה דמצלאן בני נשא ליה בארעא דאיהי שכינתא ומטא לשמיה דאיהו קב&quot;ה 
דאתמר ביה ואתה תשמע השמים ורזא דמלה ידוד אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו&#x27; 
ובזמנא דמודע לון קב&quot;ה ושכינתיה דסלקא בההוא צלותא מיד והנה מלאכי אלקים עולים 
ויורדים בו. בו בההוא בר נש כלהו פתחין גדפייהו לקבלא שכינתא בההיא צלותא הה&quot;ד 
וכנפיהם פרודות מלמעלה והאי איהי עולים שכינתא על גדפייהו ויורדים בו מאי בו בקב&quot;ה 
נחית עלייהו לקבלא שכינתיה ומייחד קב&quot;ה ביה בההוא בר נש בצלותיה דשכינתא איהי מצוה 
כלילא בשם ידו&quot;ד איהי חיה דיליה ומצוה בלא מחשבה לית ליה סליקו ומחשבה איהו אד&quot;ם 
יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א תפאר&quot;ת מצוה מלכותא כלילא מארבע חיון דמרכבתא כלילא מארבע אתוון 
איהי נוקבא דיליה אנפין דיליה אנפוי דרחמי בגינה אמינא אםאין פניך הולכים וגו&#x27; 


ומסטרא דצדיק אתקריא אחורוי חיה כלילא ח&quot;י חוליין דאחורוי דבר נש דדמי לשדרה דביה 
ח&quot;י חוליין איהי אחור לעובדא דבראשית וקדם למחשבה דאתמר בה עלה במחשבה מה דלאו הכי 
באדם דאחור דעץ הדעת טוב ורע דאיהו אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. קמו תנאין 
ואמוראין ואמרו רעיא מהימנא בריך אנת לאלהא עלאה הוא יקם לך בעותך בכלא. קם סבא 
עלאה ביניהון ואמר רעיא מהימנא בך אתקיים האי קרא דאתמר ואל תתנו דמי לו דהא עלאין 
ותתאין מקנני בצולמא דידך משריין דקב&quot;ה דאינון מתיבתא עלאה ומשריין דמטרוניתא 
דאינון ממתיבתא תתאה עלך אתמר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. בך סלקין משריין 
דשכינתא בצלותא ונחתין משריין דקב&quot;ה לגבי שכינתיה בכמה שירין ונגונין דצלותא אנת 
הוא קריבא דקב&quot;ה בצלותא דילך דאיהו קרבנא דקב&quot;ה ושכינתא באיזהו מקומן בצו את בני 
ישראל וכו&#x27; דתקינו מארי מתניתין קרבנין דצלותא מסטרא דימינא דתמן כהן איש חס&quot;ד 


ותקינו זמירות דאינון שיר דלוים אבתרייהו מסטרא דגבור&quot;ה והו&quot;ד דרגא דדוד אתקשר 
בשמאלא דגבורה. ואהרן דדרגא דיליה בהו&quot;ד אתקשר בחס&quot;ד הה&quot;ד נעימות בימינך נצח. שמע 
ישראל דיחודא כליל ברכו וקדושה. דאיהו קדוש קדוש קדוש. וברכה מסטרא דימינא הה&quot;ד דבר 
אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל. וקדושה מסטרא דלוים עמודא דאמצעיתא 
קשורא דימינא ושמאלא ואיהו קשורא דתפלין דרישא דאיהו אימא עלאה. תפלין על רישיה כמה 
דאוקמוה מארי מתניתין תפלין דמארי עלמא מה כתיב בהו ואיהו קשורא דתפלין דיד דאיהי 
שכינתא תתאה והאי איהו דאוקמוה מארי מתני&#x27; הראהו למשה קשר של תפלין. דילך משה כליל 
תלת אנפי אבהן לעילא דתקינו ג&#x27; צלותין דאיהו סימנם שחרית מנחה ערבית. מ&quot;ה דידך 
צלותא דשבת דאתמר ביה וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ואתכליל מרכבתא 
תתאה דאהרן דוד ושלמה ואדם קדמאה לעילא ובת זוגיא לתתא. הם כל חי דאיהו צדי&quot;ק ח&quot;י 


עלמין ובגין דא אהרן אע&quot;ג דאיהו ימינא אוקמוה רבנן ביה אהרן שושבינא דמטרוניתא הוה 
רעיא מהימנא יעקב איהו כליל תלת אבהן דביה רכיב אדם קדמאה ולאו למגנא אוקמוה מארי 
מתני&#x27; שופריה דיעקב כשופרא דאדם קדמאה: 
אמר בוצינא קדישא רעיא מהימנא חזינא דכפל קב&quot;ה שמך ואמר משה משה לאכללא לך במרכבתא 
עלאה ובמרכבתא תתאה לאכללא בך אדם קדמאה מסטרא דאברהם ולאכללא בך חוה מסטרא דאהרן 
דוד ושלמה. למה לא כפל שמיה דיעקב הכי א&quot;ל בוצינא קדישא בגין דקרא ליה יעקב וקרא 
ליה ישראל יעקב לישנא דעוקבא דהיינו נוקבא דאתמר עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה 
ואתקרי ישראל דתמן ראש דכורא רישא לנוקבא דהיינו עקב והאי איהו דאמר קב&quot;ה לחויא הוא 
ישופך 
 


דף רסז/א
ראש ואתה תשופנו עקב ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר ביה עקב ענוה יראת יי&#x27;. חדי ר&quot;ש 
וחדו מארי מתיבתא ואמרו קמיה פומא דשכינתא סיני מאן יכיל למיקם דקב&quot;ה ושכינתיה 
ממללן ביה ושתין רבבן דמתיבתא תתאה ממללין ביה ואוף שתין רבוא דמתיבתא עלאה הכי 
ממללין ביה. על פומך אתמר והנה מלאכי אלקים עולים וגו&#x27;. ד&quot;א ויחלום והנה סלם פתח 
רבי שמעון ואמר סינ&quot;י דא סל&quot;ם ואיהו ק&quot;ל ורזא דמלה הנה יי&#x27; רוכב על ע&quot;ב ק&quot;ל ע&quot;ב דא 
יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י ועוד יו&quot;ד יו&quot;ד ה&quot;א. יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א דא ק&quot;ל. אתוון קדמאן 
סלקין לע&quot;ב. אתוון דאינון תולדין דלהון סלקין ק&quot;ל. ע&quot;ב ק&quot;ל מאתן ותרין כחשבן ב&quot;ר 
אנת הוא בר. רעיא מהימנא. עלך אתמר נשקו בר אנת הוא רבן דישראל רב לתתא רבן דמלאכי 
השרת ב&quot;ר לעילא ברא דקב&quot;ה ושכינתא חסר ג&quot;ם לאשלמא רמ&quot;ה עלייהו אתמר לגבי משיח בן 
יוסף גם ידוד העביר חטאתך לא תמות בהאי ג&quot;ם אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה מ&quot;ג 


ביצים ותוספת חומש ביצה רמיז וחמישיתו יוסף עליו זכאה צלותא דנפיק מפומך כגוונא 
דקב&quot;ה דנחית על טורא דסיני ואתמר ביה כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר 
איננו פה היום הכי כד את משתדל באורייתא ובצלותא קב&quot;ה כניש עלאין ותתאין. וכל אלין 
נשמתין דהוו ודעתידין למהוי וכל משריין דמלאכין ונחית בצולמא דילך לקבלא צלותא דילך 
אורייתא דילך בגין דמחשבתא דילך ליחדא לקב&quot;ה ושכינתיה בכל משריין דיליה לעילא ותתא. 
באורייתא ובצלותך קב&quot;ה מצרף מחשבה טובה למעשה וכגוונא דאיהו אמר אנכי ואינהו אמרי 
נעשה ונשמע הכי קב&quot;ה עביד לכלהו משריין ואינהו שתקין ושמעין במלולך בגין דרועתך 
בהון ליחדא קב&quot;ה ושכינתיה בכל משריין דיליה וכל מה דקב&quot;ה אבטח ואודי למעבד לך חכמה 
מכמה טבין דלית לון סוף כלהו אמרין נעשה ונשמע ובג&quot;ד דאמרו ברכו יי&#x27; מלאכיו גבורי 
כח וגו&#x27; ואתתקף בך דהא קב&quot;ה ושכינתיה וכל משריין דיליה ודשכינתיה אסתכמו למעבד כל 


רעותך ויתיר מדאי הוא כתיב על ידך ולא נפל מלה זעירא מכתיבת ידך דלא אתקיים. זכאה 
בר נש דמריה חשיב ליה כגופיה ועביד ליה יקרא כדיוקניה למהוי שקיל מלולין דפומוי 
באורייתא בצלותא בלמוד בטורא דסיני ולית חד דפתח פומוי לקטרגא אלא עלאין ותתאין 
באסכמותא חדא ברעותא חדא ע&quot;כ: 
שייך לדף קנט ע&quot;ב אצל מאמר ויזכור. סימן נא ויזכור אלקים את רחל. בשרה כתיב פקידה 
וברחל כתיב זכירה אמאי בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלום כד אתעביד יוסף 
ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף בכור דההוא ור 
דנטל בכור שורו ודאי וההוא שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור 
תם שארי בגויה ע&quot;כ: 
רעיא מהימנא פתח ר&#x27; שמעון השייך לדף קס&quot;ה ע&quot;א אצל ויעקב הלך תמצא בחלק ג&#x27; דף רכ&quot;ד 
ע&quot;ב: 
ספר הבהיר שייך לדף ריז ע&quot;א למטה קודם ויקרבו ימי וכו&#x27;. סימן נב לי הכסף ולי הזהב 
מאי לי הכסף ולי הזהב משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי אוצרות אחת של כסף ואחת 


של זהב שם של כסף בימינו ושל זהב בשמאלו אמר זה יהיה מזומן וקל להוצאה. ועושה דבריו 
בנחת ויהיה דבק עם העניים ומנהיגם בנחת ההוא דאמרינן ימינך יי&#x27; נאדרי בכח. ואם שמח 
אדם בחלקו טוב. ואם לאו (שם) ימינך יי&#x27; תרעץ אויב. מאי ימינך יי&#x27; תרעץ אויב אמר לו 
זה הזהב דכתיב לי הכסף ולי הזהב. ולמה נקרא שמו זהב שבו כלולות שלש מדות הז&#x27; ז&#x27; 
מדות. הה&#x27; ה&#x27; אחדות הב&#x27; חכמ&quot;ה ובינ&quot;ה ונקראת נשמה זו על שם אצילות ה&#x27; ספירות 
אחרונות וח&#x27; שמות לנשמה רוח חיה יחידה נשמה נפש מאי עבידתיה כסא היא ה&#x27; לז&#x27; דכתיב 
כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וב&#x27; היא קיומם כד&quot;א בבראשית ומאי עבידתיה הכא 
משל למה הדבר דומה לאחד שהיה לו בת טובה ונעימה ושלימה ונאה והשיאה לבן מלך והלבישה 
ועטרה וקשטה ונתנה לו עם ממון רב אמר אפשר למלך זה לשבת חוץ מביתו אמרת לא, אפשר לו 
לשבת כל היום תמיד עמה אמרת לא, הא כיצד שם חלון בינו לבינה וכל שעה שצריכה הבת 


לאביה או האב לבתו מתחברין יחד בחלון הה&quot;ד כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושא 
ע&quot;כ [וכתיב] (וויהם כסף) 
 
דף רסז/ב
ואדניהם נחשת דאינון מאני שמושא לאשתמשא משכנא בהו אבל הכא באלין לבושין דיקר לא 
בעי לאשתמשא בהו בר נש אחרא בר כהנא (נ&quot;א מכהנא) רבא דרבו משה קודשא על רישיה דכתיב 
(ועשית) בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולת&quot;ת דבאינון לבושין דמי לגוונא דלעילא: 
סימן נג ספר הבהיר שייך לדף רכ ע&quot;ב אחר לארקא מייא לבירא. מאי פרי עץ הדר אילנא 
דאתרוגא ומאי הדר היינו הדר על הכל והיינו הדר דשיר השירים דכתיב ביה מי זאת הנשקפה 
כמו שחר והיינו על שם נקבה ועל שמא נלקחה נקבה מאדם שאי אפשר להתקיים עולם התחתון 
בלא נקבה ומאי טעמא אקרי נקבה על שם שנקביה רחבים ויש לה נקבים על האיש ומאי ניהו 
נקבים שדים ורחם ובית קיבול הולד ומאי ניהו שאמרה שיר השירים שהוא הדר לכל ספרי 
הקדש אין דא&quot;ר יוחנן כל הספרים קדש ושיר השירים קדש קדשים ומאי ניהו קדש קדשים אלא 


קדש שהוא קדש לקדשים ומאי הם קדשים אלו שכנגד ו&#x27; קצוות שבאדם וקדש הוי להו קדש 
לכלהו ומאי ניהו קדש זה אתרוג שהוא הדר הכל ולמה נקרא שמו הדר אל תקרי הדר אלא הדר 
זה אתרוג שהוא נפרד מאגד הלולב ואין מצות לולב קיימת אלא בו והוא גם כן אגוד עם הכל 
שעם כל אחד הוא ועם כולן יחד הוא. ומאי לולב כנגד חוט השדרה. וענף עץ עבות שענפיו 
חופין את רובו ואם אין ענפיו חופין את רובו אינו כלום מפני מה משל לאדם שבזרועותיו 
יגן על ראשו הרי זרועותיו שנים וראשו שלשה והיינו ענף לשמאל עבות לימין ונמצא עץ 
באמצע ולמה נאמר בו עץ שהוא שורש האילן ומאי ערבי נחל כנגד שוקי האדם שהם שתים ומאי 
ניהו לישנא דערבי נחל משום דגדול שבהם הוי למערב ומשם יונק כחו ושל צפון הוא קטן 
ממנו מהלך ת&quot;ק שנה והוא ברוח צפונית מערבית ובו פועל ונקרא על שמו והם שניהם עצים 
ד&quot;א ערבי שפעמים מערבין פעולתן זה עם זה מאי ערבי נחל נחל הוי על שם המקום שהם 


קבועים בו ששמו נחל כדכתיב כל הנחלים הולכים אל הים מאי ניהו ים הוי אומר זה אתרוג 
ומנא לן דכל מדה ומדה מאלו השבעה אקרי נחל שנאמר וממתנה נחליאל אל תקרי נחליאל אלא 
נחלי אל (ועוד שם) מה לב הדר פרי הגוף אף ישראל פרי עץ הדר מה אילן תמר ענפיו 
סביביו ולולבו באמצע אף ישראל נטלו גוף האילן הזה שהוא לבו וכנגד הגוף חוט השדרה 
באדם שהוא עיקר הגוף. ולמה לולב זה כתיב לו לב אף לב מסור לו ומה לב זה שלשים ושתים 
נתיבות חכמ בו אף בכל נתיב מהן צורה שו רת שנא&#x27; לשמו ראת דרך עץ החיים: 
פתח רעיא מהימנא ואמר המלאך הגואל השייך לדף רפט ריש ע&quot;א תמצא בחלק ב&#x27; בזהר דף קטז. 
תוספתא פתח האי ינוקא השייך לדף רל ע&quot;א כמאמר המלאך הגואל קודם ת&quot;ח תמצא בזהר ח&quot;ג 
דף קפו ע&quot;א: 
תוספתא יהי דן נחש השייך לדף רנג ע&quot;ב תמצא בחלק ג&#x27; דף קצד: 

</div>
