{"bookId": "kabala-cb82e7ebf1d4", "part": "1", "torah": "4", "title": "ספר הבהיר — קטע 4", "hebrewTitle": "קטע 4", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cb82e7ebf1d4/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cb82e7ebf1d4/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "קכח. ומאי הוי קדוש קדוש קדוש ואחר כך ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעי' ו' ג) אלא \nקדוש כתר עליון, קדוש שורש האילן, קדוש דבק ומיוחד בכלם ה' צבאות מלא כל הארץ \nכבודו: \nקכט. ומאי ניהו קדוש שהוא דבוק ומיוחד, אלא למה\"ד למלך שהיו לו בנים ולבנים בנים, \nבזמן שבניהם עושים רצונו נכנס ביניהם ומעמיד הכל ומשביע הכל ומשפיע להם טובה כדי \nשישבעו האבות והבנים, וכשאין הבנים עושים רצונו משביע להם לאבות כדי צרכם: \nקל. ומאי ניהו מלא כל הארץ כבודו (שם), אלא כל אותה ארץ שנבראת ביום הראשון שהיא \nלמעלה כנגד ארץ ישראל מליאה מכבוד השם, ומאי ניהו, חכמה דכתיב (משלי ג' לה) כבוד \nחכמים ינחלו, ואומר (יחזקאל ג' יב) ברוך כבוד ה' ממקומו: \nקלא. ומאי הוי כבוד ה' זה, משל למה\"ד למלך שהיתה לו מטרוניתא בחדרו שכל חיילותיו \nמשתעשעין בה, והיו לה בנים ובאים בכל יום לראות פני המלך ומברכין אותו, אמרו לו \nאמנו אנה היא, אמר להם לא תוכלו לראותה עתה, אמרו ברוכה תהא בכל מקום שהיא: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "קלב. ומאי דכתיב (שם) ממקומו, מכלל דליכא דידע את מקומו, משל לבת מלך שבאה מרחוק \nולא ידעו מאין באה, עד שראו שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה, אמרו זאת ודאי מצד \nהאור נלקחה, כי במעשיה יאיר העולם, שאלו אותה מאין את, אמרה ממקומי אמרו אם כן \nגדולים אנשי מקומך, ברוכה תהיי ומבורכת מקומה: \nקלג. וכי אין כבוד ה' זה אחת מצבאותיו, לא גרע, אמאי מברכין ליה, אלא משל למה\"ד \nלאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה נאה עשה בו גינה נאה השקה את \nהגן בתחלת שקיותו והלכו להם המים על כל הגן אך לא על אותה חתיכה של שדה שהיא אינה \nדבקה אע\"פ שהכל אחד הוא, לפיכך פתח לה מקום והשקה לה לבדה: \nקלד. אמר רבי רחומאי כבו\"ד ול\"ב הרי הם אחד, אלא שהכבוד נקרא על שם פעולת מעלה, ולב \nנקרא על שם פעולת מטה, והיינו כבוד השם והיינו לב השמים: \nמט. קלה. אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (שמות י\"ז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "(שמות י\"ג יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפים, מאי \nטעמא, משום דאותו כח שניתן ליעקב אבינו שמו ישראל, לאברהם ליצחק וליעקב ניתני \nכוחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו, אברהם גמל חסד \nלעולם שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם דכתיב \n(בראשית י\"ח ב) וירץ לקראתם, ועוד וישתחו ארצה (שם) זאת היתה גמילת חסד שלימה, \nוהקב\"ה מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, \nאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה \nלמדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת, שבזכות שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד \nדכתיב (בראשית ל\"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, אטו יש איש שישבע כך באמונת פחד \nאביו, אלא עד כאן לא ניתן ליעקב כח, ונשבע בכח שניתן לאביו שנאמר וישבע יעקב בפחד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אביו יצחק, ומאי ניהו, תהו שממנו יוצא הרע המתהא את בני אדם, ומאי ניהו, הוא דכתיב \n(מ\"א י\"ח לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר \nבתעלה לחכה, וכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא: \nקלו. ומאי ניהו חסד, היינו תורה דכתיב (ישעי' נ\"ה א) הוי כל צמא לכו למים ואשר אין \nלו כסף, הוא כסף דכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, \nיאכילכם תורה וילמדכם כי כבר זכיתם לכך בזכות אברהם אשר היה גומל חסד, בלא כסף היה \nמאכיל, ומשקה בלא מחיר יין וחלב: \nקלז. מהו יין וחלב, ומה ענין זה אצל זה, אלא מלמד שהיין הוא פחד וחלב הוא חסד, \nומפני מה הזכיר יין תחילה, מפני שהוא קרוב אלינו יותר, יין וחלב סלקא דעתך, אלא \nאימא דמות יין וחלב, ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, והואיל וזכה \nיצחק למדת פחד זכה יעקב למדת אמת, שהוא מדת שלום, ומדד לו הקב\"ה כמדתו דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "(בראשית כ\"ה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים ואין תם אלא שלום דכתיב (דברים י\"ח יג) \nתמים תהיה עם ה' אלהיך, ומתרגמינן שלים תהא, ואין תם אלא תורה שנאמר (מלאכי ב' ו) \nתורת אמת היתה בפיהו וגו', ומה כתיב בתריה בשלום ובמישור הלך אתי, ואין מישור אלא \nשלום דכתיב (תהלים כ\"ח כא) תום ויושר, הלכך והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל \n(שמות י\"ג יא) מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת: \nקלח. ומאי ניהו תורת אמת, דבר שמורה על אמיתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד \nעשרה מאמרות שבהם עומד העולם והוא אחד מהם, וברא באדם כנגד אותם עשרה מאמרות עשר \nאצבעות ידים, וכשהיה משה מרים ידו ומכוין במיעוט כוונת הלב באותה המדה הנקראת ישראל \nובתוכה תורת אמת ורומז לו עשר אצבעות ידיו שהוא מעמיד את העשרה, ואם לא יעזור את \nישראל לא יתקיימו העשרה מאמרות בכל יום ויום הלכך וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר \nעמלק (שם) וכי היה משה עושה שיגבר עמלק דכתיב וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, אלא אסור \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לו לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים: \nקלט. שאלו לו תלמידיו למי נושאין כפים, אמר להם לרום השמים, מנא לן, דכתיב (חבקוק \nג' י) נתן תהום קולו רום ידהו נשא, הא למדת שאין נשיאת כפים אלא לרום שמים, וכשיש \nבישראל משכילים ויודעים את סוד השם הנכבד ונושאים כפיהם, מיד נענים שנאמר (ישעי' \nנ\"ח ט) אז תקרא וה' יענה, אם אז תקרא ה' יענה מיד: \nקמ. מאי ניהו אז, אלא מלמד שאין רשות לקרוא לאל\"ף לבדה אלא על ידי שנים האותיות \nהדבקים בה היושבים ראשונה במלכות, ועם האל\"ף הם שלשה ונשארו שבע מעשרה מאמרות, \nוהיינו ז' דכתיב (שמות ט\"ו א) אז ישיר משה ובני ישראל גם כן: \nקמא. מאי ניהו עשרה מאמרות, ראשון כתר עליון ברוך ומבורך שמו ועמו, ומי עמו, ישראל, \nדכתיב (תהלים ק' ג) דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשני ולא אנחנו עמו, ולאל\"ף אנחנו, \nלהכיר ולידע אחד האחדים המיוחד בכל שמותיו: \nקמב. שניה, חכמה, דכתיב (משלי ח' כב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואין \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ראשית אלא חכמה דכתיב (תהלים קי\"א י) ראשית חכמה יראת ה': \nקמג. שלישי, מחצב התורה, אוצר החכמה, מחצבה רוח אלהים, מלמד שחצב הקב\"ה כל אותיות \nהתורה וחקקו ברוח, ועשה בו צורותיו, והיינו דכתיב (ש\"א ב' ב) ואין צור כאלהינו, \nואין צייר כאלהינו: \nקמד. שלישי הוי רביעי מאי, רביעי הם צדקת ה' וזכיותיו וחסדיו עם כל העולם, והיינו \nימינו של הקב\"ה: \nקמה. חמישי מאי, חמישי אשו הגדולה של הקב\"ה שנאמר (דברים י\"ח ט\"ז) ואת האש הגדולה \nהזאת לא אראה עוד ולא אמות, והיא שמאלו של הקב\"ה, ומאי ניהו הם חיות הקודש והשרפים \nהקדושים מימינם ומשמאלם, הם הנעימים הגבוהים עד למעלה דכתיב (קהלת ה' ז) וגבוהים \nעליהם, ועוד (יחזקאל א, יח) וגביהן וגובה להם ויראה להם וגבותיו מלאת עינים סביב \nלארבעתן, וסביביו מלאכים, גם סביבותיהם משתחוים לפניהם וכורעים ואומרים ה' הוא \nהאלהים ה' הוא האלהים: \nקמו. ששי, כסא הכבוד המעוטר המוכלל המהולל המאושר, הוא בית העולם הבא, ומקומו בחכמה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דכתיב (בראשית א' ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור: \nקמז. ואמר ר' יוחנן שני אורים גדולים היו שנאמר (שם) ויהי אור, ועל שניהם נאמר כי \nטוב. ולקח הקב\"ה האחד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא והיינו דכתיב (תהלים ל\"א כ)ז מה רב \nטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך גו', מלמד שאור הראשון אין כל בריה יכולה \nלהסתכל בו שנאמר (בראשית א' ד) וירא אלהים את האור כי טוב, וכתיב (שם כ\"א) וירא \nאלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ראה הקב\"ה את כל אשר עשה וראה טוב מזהיר בהיר \nולוקח מאותו הטוב וכלל בו, שלשים ושתים נתיבות החכמה ונתנו לעוה\"ז והיינו דכתיב \n(משלי ד' ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, הוי אומר זו אוצרה של תורה שבעל \nפה, ואמר הקב\"ה אם ישמרו זאת המדה בעוה\"ז שזאת המדה נחשבת בכלל העוה\"ז, והיא תורה \nשבע\"פ, יזכו לחיי העוה\"ב שהוא הטוב הגנוז לצדיקים, ומאי ניהו, עוזו של הקב\"ה, דכתיב \n(חבקוק ג' ד) ונוגה כאור תהיה, עתיד הנוגה שנלקח מן האור הראשון להיות כאור, אם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יקיימו בנים התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם (שמות כ\"ד י\"ב) דכתיב ומשלי א' שמע בני \nמוסר אביך ואל תטוש תורת אמך: \nקמח. וכתיב (חבקוק שם) קרנים מידו לו ושם חביון עוזו, מאי חביון עוזו, אלא אותו \nהאור שגנז והחביא שנאמר (תהלים ל\"א ב) אשר צפנת ליראיך, וזה שנשאר לנו (שם) פעלת \nלחוסים בך, אותם שחוסים בצלך בעוה\"ז ושומרים תורתך ומקיימים מצותיך ומקדשים שמך \nהגדול ומיחדים בסתר ובגלוי שנאמר (שם) נגד בני אדם: \nקמט. אמר רבי רחומאי מלמד שהיא אורה לישראל ותורה אורה דכתיב (משלי ו' ג) כי נר \nמצוה ותורה אור, ואמרינן נר זו מצוה ואורה זו תורה שבעל פה, ואור זו תורה שבכתב אלא \nמתוך שכבר מתקיים האור קרי ליה אור, משל למה\"ד לחדר צנוע בסופו של הבית אע\"פ שיום \nהוא ואור גדול בעולם אין אדם רואה באותו החדר אלא אם כן הכניס בו נר, כך תורה שבעל \nפה אע\"פ שהוא אור צריכה היא לתורה שבכתב לפרק קושיותיה ולבאר סודותיה. נא: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "קנ. אמר רבי רחומאי מאי דכתיב (משלי ו' כ\"ג) ודרך חיים תוכחות מוסר, מלמד שכל הרגיל \nבמעשה בראשית ובמעשי מרכבה אי אפשר שלא יכשל שנאמר (ישעי' ג' ו) והמכשלה הזאת תחת \nידך. דברים שאין אדם יכול לעמוד בהן אלא אם כן נכשל בהן והתורה אומרת תוכחת מוסר, \nאבל באמת זוכה לדרך חיים, לפיכך מי שרוצה לזכות בדרך חיים יסבול תוכחות מוסר: \nקנא. ד\"א חיים זו תורה שנאמר (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, וכתיב (שם כ') כי היא חייך \nואורך ימיך, ומי שרוצה לזכות בה ימאס בהנאת הגוף ויסבל עול מצות, ואם באו עליו \nיסורים יקבלם מאהבה, ואל יאמר הואיל ואני מקיים רצון קוני ואני לומד תורה בכל יום \nלמה באין עלי היסורין, אלא יקבלם מאהבה, ואז יזכה לדרך חיים שלימה, כי מי יודע דעת \nהקב\"ה, וחייב לומר על הכל צדיק אתה ה' וישר משפטיך (תהלים קי\"ט קלז), וכל דעבדין מן \nשמיא לטב: \nקנב. אמרת כסאו, והא אמרינן זה כתרו של הקב\"ה, כדאמרינן בשלשה כתרים נכתרו ישראל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהם. משל למה\"ד למלך שהיה לו כלי נאה ומבושם \nואוהבו מאד, לפעמים שמו בראשו והיינו תפלין שבראש, לפעמים נטלו בזרועו בקשר תפלין \nשל זרוע, לפעמים משאילו לבנו לשבת עמו. לפעמים נקרא כסאו כי בזרועו נושאו כקמיע \nכעין כסא: \nקנג. ומאי שביעי, היא ערבות שמים ולמה נקרא שמים אלא שהוא עגול כמו ראש, ומלמד שמים \nמימינו ואש משמאלו והוא באמצע, והוא שא מים מאש וממים, ומכניס שלום ביניהם, בא האש \nומצא צדו מדת אש, ובאו המים ומצאו מצדן מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו (איוב \nכ\"ה ב): \nקנד. שביעי אינו אלא ששי, אלא מלמד שכאן היכל הקודש והוא נושא את כולם ונחשב לשנים, \nוהוי שביעי, ומאי הוא, המחשבה שאין לה סוף ותכלית, וכך המקום הזה אין לו סוף \nותכלית: \nקנה. שביעי הוי מזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המח של \nאדם, ובא לאמה ומשם הוא הזרע, דכתיב (ישעי' מ\"ג ה) ממזרח אביא זרעך, כשישראל טובים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מזה המקום אביא זרעך, ויתחדש לך זרע חדש, וכשישראל רעים מן הזרע שכבר בא לעולם \nשנאמר (קהלת א' ד) דור הולך ודור בא, מלמד שכבר בא: \nקנו. ומאי דכתיב (ישעי' מ\"ג ה) ממערב אקבצך, מאותה המדה שנוטה תמיד למערב, למה \nאיקרי מערב מפני ששם מתערב כל הזרע, משל למה\"ד לבן מלך, שהיה לו כלה נאה וצנועה \nבחדרו, והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד, ולוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד \nומערבת הכל, לסוף ימים בקש לראות מה אסף ומה קיבץ, והיינו דכתיב וממערב אקבצך, ומאי \nניהו, בית אביו, דכתיב ממזרח אביא זרעיך מלמד שממזרח מביא וזורע במערב ואחר כך הוא \nמקבץ מה שזורע: \nקנז. שמיני מאי הוי, יש לו להקב\"ה צדיק אחד בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים כל \nהעולם כולו והוא יסודו, והוא מכלכלו והוא מצמחו ומגדלו ומשמרו, אהוב וחביב למעלה, \nאהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה, נורא ואדיר למטה, ומתוקן ומקובל למעלה, מתוקן \nומקובל למטה, והוא יסוד הנפשות כולן, ואמרת שמיני, ואמרת יסוד הנפשות כולן והכתיב \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "(שמות ל\"א יז) וביום השביעי שבת וינפש, אין שביעי הוי, משום דמכריע בינייהו, דשית \nאינון תלת מלרע ותלת מלעיל והוא דאכרע בינייהו: \nקנח. ומ\"ט אקרי שביעי וכי היה בשביעי, לא, אלא מפני שהקב\"ה שבת בשבת, באותה המדה \nדכתיב (שם) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, מלמד שכל \nיום ויום יש לו מאמר שהוא אדון לו לא מפני שהוא נברא בו אלא מפני שהוא פועל בו \nפעולה המסורה בידו פעלו כולם פעולתם וקיימו מעשיהם, לכך בא יום השביעי ופעל פעולתו \nושמחו כולם, אף הקב\"ה, ולא עוד אלא שגדלה נשמתן דכתיב וביום השביעי שבת וינפש: \nקנט. ומה הוי שביתה זו דלית בה מלאכה והוי הנחה דכתיב שבת, משל למה\"ד למלך שהיה לו \nשבעה גנות ובגן האמצעי מעין נובע ממקור חיים, ג' מימינו וג' משמאלו, ומיד שפועל \nפעולה זו או מתמלא שמחים כולם, כי אמרו לצרכינו הוא מתמלא, והוא משקה אותן ומגדלן \nוהם ממתינין ושובתין והוא משקה את השבעה, והכתיב (ישעי' מ\"ג ה) ממזרח אביא זרעך \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והוי חד מנהון ומשקה ליה, אלא אימא הוא משקה את הלב והלב משקה אח\"כ את כולם: \nנב. קס. ישב ר' ברכיה ודרש מאי האי דאמרינן כל יומא העולם הבא, ולא ידעינן מאי \nקאמרינן, העוה\"ב מתרגמינן עלמא דאתי, מאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה \nבמחשבה לבראות אור גדול להאיר, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה \nהקב\"ה שאין יכולין לסובלו, לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיר \nלבוא, ואמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוה אתן להם זה לעולם אחרון והיינו עולם הבא \nשכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה\"ד (תהלים ל\"א כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו': \n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "קסא. מאי דכתיב (שמות ט\"ו כז) ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים \nויחנו שם על המים, וכי מה שבח היה בשבעים תמרים, באחת מקטני המקומות יש אלף, אלא \nזכו לדוגמתם ויש להם משל בתמרים דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים \nהם, מלמד שרוח צפונית היתה מעורבבת שנאמר (שם כ\"ה) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך \nאל המים וימתקו המים, מיד נתן הקב\"ה ידו בשטן ומיעטו, ואילמלא כך לא יכלו ישראל \nלעמוד מפניו דכתיב (שם) שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו, מלמד שבאותה שעה דבק השטן בהם \nכדי לאבדם מן העולם דכתיב (שם כ\"ד) וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ועוד קטרג על \nמשה עד כי צעק אל ה' ונענה, ומאי ויורהו ה' עץ, מלמד שעץ החיים היה סביב המים ובא \nהשטן ונטלו משם כדי לקטרג על ישראל ולהחטיאם לאביהם שבשמים, והיה אומר להם עתה \nתכנסו במדבר ועדיין אלה המים שהם מרים הם טובים כי תסתפקו מהם, אבל במדבר לא תמצאו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אפילו לרחוץ ידיכם ופניכם, ותמותו ברעב ובצמא בעירום ובחוסר כל, באו אל משה ואמרו \nלו כך וכך, דחה אותם, ראה כי לא יכול להם התחזק על ישראל ועל משה ובאו העם וילונו \nעל משה כאן חסרים לנו מים ומה נשתה במדבר, בא השטן וזייף דבריהם אל משה כדי \nלהחטיאם, ומיד כשראה משה השטן ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, אותו עץ החיים היה שהסיר \nהשטן, וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו הקב\"ה לשטן חק ומשפט, ושם נסהו לישראל, \nובא הקב\"ה להזהיר את ישראל ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו': \nקסב. משל למה\"ד למלך שהיתה לו בת נאה ואחרים מתאוים לה, ידע המלך בדבר ולא היה יכול \nלהתקוטט עם המוציאים בתו לתרבות רעה, בא לביתו והזהירה, אמר לה בתי אל תחושו לדברי \nאלה האויבים ולא יוכלו לך, ואל תצאי לפתח הבית ועשי מלאכתך בביתך ואל תשבי בטלה \nאפילו שעה אחת, ולא יוכלו לראותך ולא להזיק לך, כי יש בהם מדה אחת מתרחקים משל דרך \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "טוב ובוחרים בכל דרך רע, וכשרואין איש מדריך עצמו בדרך טובה והולך בה שונאים אותו, \nומאי ניהו השטן, מלמד שיש להקב\"ה מדה ששמה רעה והיא לצפונו של הקב\"ה דכתיב (ירמי' \nא' יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, כלומר כל רעה אשר היא באה לכל יושבי הארץ \nמצפון היא באה: \nקסג. ומאי ניהו מדה אחת, היא צורת יד ולה שליחים הרבה ושמם של כולם רע רע, אך יש \nבהם קטן וגדול, והם מחייבים את העולם, כי תהו לצד צפון, ואין תהו אלא רע המתהא את \nהעולם עד שיחטיאם, וכל יצה\"ר שיש באדם משם הוא בא, ולמה ניתן בשמאל, מפני שאין לו \nרשות בכל העולם אלא בצפון, ולא הורגל אלא בצפון, ולא רצה להיות אלא בצפון, לפי \nכשיהיה בדרום עד שילמד מהלך הדרום והאיך יכול להטעות יתעכב אותן ימים שילמוד ולא \nיחטיא. לפיכך הוא לעולם בצפון בשמאל והיינו דכתיב (בראשית ח' כא) כי יצר לב האדם רע \nמנעוריו, רע הוא מנעוריו ולא יטה אלא לשמאל שכבר הורגל בה, לפום הכי אמר הקב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לישראל (שמות ט\"ו כו) אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת \nלמצותיו, ולא למצות יצה\"ר, ושמרת כל חוקיו, ולא חקות יצה\"ר, אני ה' רופאיך: \n", "en": ""}]}
