{"bookId": "kabala-cb82e7ebf1d4", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר הבהיר — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cb82e7ebf1d4/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cb82e7ebf1d4/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "קסד. ומאי מרויח יצה\"ר, משל למה\"ד למלך שהפקיד פקידים על מדינות מלכותו ועל מלאכתו \nועל סחורתו, ועל כל אחד ואחד ממונה, על אוצרות המאכל הטוב, ואחד ממונה על אוצר \nהאבנים, באו כל העולם לקנות מאוצרות מאכל הטוב, בא זה שממונה על אוצר האבנים וראה \nמה שקונין ממנו קנא, מה עשה, שלח שלוחיו להרוס הבתים החלשים, כי בחזקים לא יוכלו, \nאמר בין כך ובין כך שישתדלו להרוס בית אחד מן החזקים יהרסו עשרים מן החלשים ויבואו \nכולם ויבנו אבנים ממני ולא אהיה אני פחות מחבירי, הה\"ד (ירמי' א' יד) מצפון תפתח \nהרעה על כל יושבי הארץ, ואח\"כ (שם ט\"ו) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה נאום \nה' ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם וגו', והרעה יהיה להם עסק, ושם יצה\"ר ישתדל \nתמיד, ומאי משמע, דשטן לישנא דמטה הוא, שהוא מטה את כל העולם לכף חובה, וכתיב \n(בראשית ל', ח טז) ויט אליה אל הדרך ומתרגם וסטה לותה, וכתיב (משלי ד טו) שטה מעליו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ועבור: \nנח. קסה. שבעים תמרים (שמות ט\"ו כז) מאי טעם אלא קבלו עליהם המצות כדכתיב (שם כו) \nאם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, מיד ויבואו אלימה (שם טז), מאי אלימה, אלי מה, ושם \nשתים עשרה עינות מים, הקב\"ה נתן להם בתחילה עינות מים ואחר החזירם להם אבנים דכתיב \n(יהושע ד' ט) ושתים עשרה אבנים, מאי טעמא, מפני שבתחילה היתה התורה בעולם נמשלת \nלמים אח\"כ נקבעה במקום קבוע, מה שאין המים עושין שהיום כאן ומחר להלן: \nקסו. מאי שבעים תמרים (שמות ט\"ו כז). מלמד ששבעים קומות יש לו להקב\"ה ושואבים משתים \nעשרה פשוטות, מה המים האלו פשוטים אף הם פשוטים ומנא לן דתמר הוי קומה, דכתיב (שה\"ש \nז' ח) זאת קומתך דמתה לתמר, ולא עוד אלא שיש בתמרים שבעים מינים דכתיב ושבעים תמרים \nולא היו דומים זה אל זה ופעולת זה לזה וטעם זה אינו דומה לטעם זה: \nקסז. ואמרת שבעים תמרים שבעים קומות, והא אמרת שבעים ושתים, אלא שבעים ואחת הם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וישראל שבעים ושתים אך אינם בכלל, והא אמרת שבעים, אלא האחד שר השטן, משל למה\"ד \nלמלך שהיה לו בנים, קנה להם עבדים ואמר להם הנה לכם בשוה לכולכם, אמר אחד מהם איני \nרוצה עמכם כי אני יש לי יכלת לגזול מכל הכל, אמר המלך הואיל וכן הוא לא יהיה לך חלק \nבתוכם, ועשה ככל יכלתו יצא וארב להם בדרך והראה להם זהב הרבה ואבנים טובות וחיילות, \nואמר להם סורו אלי. מה עשה המלך, סדר חיילותיו וחיילות בניו כולם, והראה להם לעבדים \nואמר להם אל יטעה אתכם טועה זה לאמר חייליו רב מחיילי, הנה חיילותיו של אותו הבן \nרמאי וחושב לגזול אתכם, ואתם לא תשמעו לו, כי בתחילה יחליק דבריו כדי שתלכדו \nבמצודתו ואחר כך ישחק, ואתם עבדי ואני אעשה עמכם כל טוב אם לא תשמעו לו ותסורו \nמאחריו כי הוא שר על תהו שנאמר (שמואל א י\"ב) ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא יועילו \nולא יצילו כי תהו המה, אך הם יכולים להזיק והנה אני מייעץ אתכם (שמות ט\"ו כו) אם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו, משתשמור \nכל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, למה אמר כל זה, אלא יסגור לו כל \nהדלתות, כדי שלא ימצאך פעם אחת רך ופעם אחת קשה, בשמרך כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי \nבמצרים, על ידו, לא אשים עליך, מאי כי אני ה' רופאיך, ומתי הכהו, אלא כשיבא הוא \nויכה אני ה' רופאיך: \nקסח. ומאי ניהו שאמרת שמיני, מפני שבו נתחלו השמונה ובו נשלמו השמונה לחשבון, אך \nהוא בפעולה הוי שביעי, ומאי נינהו שנתחלו בן שמונת ימים דברית מילה ושמונה הם אינם \nאלא שבע, ומאי טעמא אמר קב\"ה שמונה, מפני שהם שמונה קצוות שיש באדם. ומאי נינהו יד \nימין ושמאל רגל ימין ושמאל ראש וגוף וברית מכריע ואשתו שהיא זוגו דכתיב (בראשית ב' \nכד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרי שמונה. ואלו הם שמונה ימי מילה כנגדן, ותמניא \nאלין לא הוי אלא שבעה דגוף וברית חד הוו, הרי שמונה: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "קסט. תשיעי מאי הוי, א\"ל תשיעי ועשירי הם יחד זה כנגד זה, והאחד גבוה מחבירו ת\"ק \nשנה, והם כעין שני אופנים, האחד נוטה לצד צפון והאחד נוטה לצד מערב והולכין עד הארץ \nהתחתונה, ומאי תחתונה, אחרונה שבשבע ארצות למטה, וסוף שכינתו של הקב\"ה תחת רגליו \nשנא' (ישעי' ס\"ו א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ושם נצחונו של עולם למטה דכתיב \n(שם ל\"ד י') לנצח נצחים: \nקע. מאי לנצח נצחים, אלא נצח חד הוי, ומאי ניהו, זה הנוטה למערב, ושני לו מאי הוי, \nזה הנוטה לצד צפון, ושלישי זה הוי של מטה, שלישי, והא אמרת שני אופני המרכבה, אלא \nאימא סוף השכינה הוי ג\"כ נצח, והיינו לנצח נצחים, נצח חד, נצחים תרי הרי תלתא: \nקעא. אמרו לו תלמידיו מלמעלה למטה ידעינן, מלמטה למעלה לא ידעינן, אמר להו ולאו חד \nהוי מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, אמרו רבינו אינו דומה העולה ליורד שהיורד יורד \nבמרוצה והעולה אינו כן, אמר להם צאו וראו, ישב ודרש להם שכינה למטה כשם ששכינה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "למעלה. ומאי שכינה זו, הוי אומר זה האור הנאצל מן האור הראשון שהוא חכמה, גם הוא \nמסובב הכל שנאמר (ישעי' ו' ג') מלא כל הארץ כבודו, מאי עבידתיה הכא, משל למה\"ד למלך \nשהיו לו שבעה בנים ושם לכל אחד ואחד מקומו, אמר להם שבו זה ע\"ג זה, אמר התחתון אני \nלא אשב למטה ולא אתרחק ממך, אמר להם הריני מסובב ורואה אתכם כל היום והיינו מלא כל \nהארץ כבודו, ולמה הוא ביניהם, כדי להעמידם ולקיימם: \nקעב. ומה הם הבנים, כבר אמרתי לכם ששבע צורות קדושות יש לו להקב\"ה וכולם כנגדן באדם \nשנאמר (בראשית ט' ו') כי בצלם אלהים עשה את האדם, (שם א' כ\"ז) בצלם אלהים ברא אותו \nזכר ונקיבה ברא אותם, ואלו הן שוק ימין ושמאל, יד ימין ושמאל, גוף ברית וראש הרי \nשש, והא אמרת שבע, שבעה הוי באשתו דכתיב (שם ב' כב) והיו לבשר אחד, והא מצלעותיו \nנלקחה דכתיב (שם כא) ויקח אחת מצלעותיו, אמר אין מצלעותיו, ואית ליה צלע, אין, \nכדאמרת (שמות כ\"ו כ) ולצלע המשכן ומתרגמינן ולסטר משכנא, ומאי סטר אית ביה. משל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למה\"ד למלך שעלה בלבו ליטע בגנו תשעה אילנין זכרים, והיו כולם דקלים, אמר כשיהיו \nכולם ממין אחד אי אפשר להתקיים, מה עשה נטע אתרוג ביניהם, והוא אחד מאותו התשעה \nשעלה בלבו להיות זכרים, ואתרוג מאי הוי נקבה והיינו דכתיב (ויקרא כ\"ג א) פרי עץ \nהדר, כפת תמרים, מאי פרי עץ הדר, כדמתרגמינן פרי אילנא אתרוגין ולולבין: \nקעג. מאי הדר, היינו הדר הכל, והיינו הדר דשיר השירים דאמר בהו (שה\"ש ו' י) מי זאת \nהנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, והיינו על שם נקבה, ועל שמה \nנלקחה נקבה מאדם שאי אפשר להתקיים עולם התחתון בלא נקבה, ומ\"ט אתקריאת נקבה על שם \nשנקביה רחבים, ויש לה נקבים יתרים על האיש, ומאי ניהו, נקבי שדים ורחם ובית קבול: \nקעד. ומאי ניהו שאמרת שיר השירים דהוא הדר, אין הדר הוא לכל ספרי הקודש, דאמר ר' \nיוחנן כל הספרים קדושים וכל התורה קודש ושיר השירים קודש קדשים, ומאי ניהו קדש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "קדשים. אלא קודש שהוא לקדשים, ומה הם הקדשים, אלו שהם כנגד שש קצוות שבאדם, וקודש \nהוי להו קודש לכולהו: \nקעה. ומאי ניהו קודש, זה אתרוג שהוא הדר הכל, ולמה נקרא שמו הדר, אל תקרי הדר אלא \nהדר, זה אתרוג שהוא נפרד מאגד לולב ואין מצות לולב קיימת אלא בו, והוא גם כן אגוד \nעם הכל שעם כל אחד הוא ועם כולן יחד הוא: \nקעו. לולב כנגד מאי, כנגד חוט השדרה. וכן הוא אומר (ויקרא כ\"ג מ) וענף עץ עבות, \nצריך הוא להיות ענפיו חופין את רובו, ואם אין ענפיו חופין את רובו אינו כלום, מפני \nמה, משל למה\"ד לאדם שיש לו זרועותיו ובהם יגין על ראשו, הרי זרועותיו שנים וראשו \nשלשה, והיינו ענף לשמאל, עבות לימין, נמצא עץ באמצע, ולמה נאמר בו עץ, מפני שהוא \nשורש האילן: \nקעז. ומאי וערבי נחל (שם) אלו כנגד שוקי אדם שהם שנים, ומאי ניהו לישנא דערבי נחל, \nמשום דגדול שבהם הוי למערב ומשם יונק כחו, ושל צפון קטן ממנו מהלך ת\"ק שנה, והוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ברוח צפונית מערבית, ובו פועל, ונקרא על שמו, והם שניהם ערבים: \nקעח. ד\"א ערבי נחל, שפעמים מערבים פעולותם זה עם זה, ומאי וערבי נחל, הוי אומר על \nשם המקום שהם קבועים בו ששמו נחל דכתיב (קהלת א' ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים \nאיננו מלא, ומאי ניהו ים זה, הוי אומר זה אתרוג ומנא לן דכל מדה ומדה מאלה השבעה \nאתקרי נחל דכתיב (במדבר כ\"א יט) וממתנה נחליאל, אל תקרי נחליאל אלא נחלי אל, וכל \nהששה הולכים על דרך אחד אל הים, ומאי ניהו אותו דרך אחד מכריע בנתיים דכתיב (חבקוק \nג' ה) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וכולם הולכים לאותו צינור ומאתו צינור אל הים \nוהיינו דכתיב וממתנה נחליאל, ממקום שניתן דהיינו המוח לנחליאל ומנחליאל במות ומאי \nבמות כדמתרגם רמתה, מאי רמתה אותה סגולתא שאחרי הזרקא, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב \nראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון, ומבמות הגי אשר בשדה מואב אשר הוא מזומן, ומאי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הוא אותו אשר בשדה מואב, אל תקרי מואב אלא מאב, אותו האב שנאמר עליו (בראשית כ\"ו ה) \nעקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי וגו', ומאי ניהו אותו השדה, \nאותו שהוא בראש הפסגה וגם נשקפה על פני הישימון ומתרגמינן שמיא, ועל אותו הצינור \nנאמר (שה\"ש ד' טו) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, ומאי ניהו לבנון, הרי \nאומר זה חכמה, ומאי ערבי נחל, הרי אומר אותו שנתן נחלה לישראל והיינו שני אופני \nהמרכבה: \nקעט. תאנא עשרה גלגלים ועשרה מאמרות הם, וכל גלגל וגלגל יש לו מאמר, לא שהוא סובב \nבו אלא שהוא מסבבו, העוה\"ז כהרדלא בעזקתא, מ\"ט משום רוחא דמנשבא ביה וקאים בהכי, \nואלמלא כליא רוחא חדא שעתא או רגעא חדא איתחרב עלמא: \nקפ. שלשה גלגלים יש לו לעוה\"ז והאיך, העולם הזה נוטה לצד צפון ולדרום, היאך, צפונית \nמערבית דרומית, צפונית מערבית הוא גלגל הראשון הסובב עלינו, צפונית מערבית סלקא \nדעתך, אלא אימא כחו צפונית, והיינו שוק שמאל, ועליו גלגל שני והוא כולו מערבית. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מערבית ס\"ד, אלא אימא כחו הוה מערב, אלו הן נצחי עולם, ועליו גלגל שלישי וכחו \nמערבית דרומית, ומאי ניהו כחא קמא דאמרת שני, הוי אומר שוק של ימין, והדין כחא \nדמערבית דרומית הוא יסודו של עולם שנאמר בו (משלי י' כו) וצדיק יסוד עולם, וכח שני \nעומד מאחורי המרכבה וכחו הראשון מלפניו, וצדיק יסוד עולם באמצע, הוא יוצא מדרומו של \nעולם, והוא שר על אלה השנים, גם בידו נפש כל חי כי הוא חי העולמים, וכל לשון בריאה \nבדידיה עבידא, ועליו כתיב (שמות ל\"א יז) שבת וינפש, והוא מדת יום השבת, ועליו נאמר \n(שם כ' ח) זכור את יום השבת לקדשו, והא ג\"כ כתיב (דברים ה' יב) שמור, ההיא במדה \nשביעית, ובשביעית אמר הכתוב (ויקרא י\"ט ל) את שבתותי תשמורו ומקדשו תראו, ומאי ניהו \nמדה שביעית, זה מדת טובו של הקב\"ה: \nקפא. ומאי טעמא אמר (שם) את שבתותי תשמורו ולא אמר את שבתי, משל למה\"ד למלך שהיתה \nלו כלה נאה, וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו, והמלך יש לו בנים נאים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ואוהבם, אמר להם הואיל וכן היא שמחו אתה גם כן ביום שמחתי, כי בשלכם אני משתדל ואתם \nג\"כ הדרו אותי: \nקפב. ומאי טעמא זכור ושמור, זכור לזכר ושמור לכלה, ומאי טעמא ומקדשי תראו, שמרו \nעצמכם מהרהור, כי מקדשי קדש הוא, למה, כי אני ה' מקדשכם בכל: \nצד. קפג. ומאי טעמא אמרינן על כל מה שברא וכו' חי העולמים, ולא אמרינן על כל מה \nשבראת, אלא אנו מברכין להקב\"ה שמשפיע חכמתו לחי העולמים זה והוא נותן הכל: \nקפד. ומאי טעמא אמרינן אשר קדשנו במצותיו וצונו, ולא אמרינן אשר קדשתנו וצויתנו, \nמלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות כולן וברחמיו עלינו נתתם לנו כדי לקדשנו בהם \nואולי נזכה, ומ\"ט, כי בשעה שאנו נזכה בעוה\"ז לעוה\"ב שהוא גדול, ובידו אוצר כל \nהנשמות, ובשעה שישראל טובים הנשמות זוכות לצאת ולבוא לעוה\"ז, ואם אינם טובים לא \nיצאו, והיינו דאמרינן, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ומאי כל הנשמות \nשבגוף, הוי אומר כל הנשמות שבגוף האדם ויזכו החדשות לצאת, ואז בן דוד בא זוכה להולד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרים, משל למה\"ד למלך שהיה לו חיל ושלח להם פת מאכל לרוב, \nונתעצלו ולא אכלו אותו גם לא שמרוהו ונתעפש ונפסד הפת, בא לדרוש ולפקוד אם יש להם \nמה יאכלו ואם אכלו מה ששלח להם מצא להם פת מעופש ומצאם מתביישים לבקש פת אחרת, \nכלומר זה לא שמרנו ואחר נבקש, גם המלך כעס ולקח אותו הפת המעופש וציוה עליו לייבשו \nולתקנו כפי היכלת, ונשבע לאלה האנשים פת אחרת לא אתן להם עד שיאכלו כל הפת המעופש \nהזה, שלחו להם מחדש, מה עשו, אמרו לחלוק אותו, חלקוהו ונטל כל אחד מהם חלקו, הזריז \nשם חלקו באויר ושמרו ואכלו טוב, והאחר לקחו ואכל ממנו בתאוה, אכל מה שאכל והשאר \nהניחו ולא שמרו כי נתייאש ממנו ונפסד יותר ונתעפש ולא יכול כלל לאכלו ונשאר רעב עד \nשמת, נפקד עליו עון גופו למה הרגת עצמך, לא די שהפת קלקלתם לכם מתחילה והחזרתיו לכם \nמתוקן וקלקלתם אותו' ואתה קלקלת חלקך ונתרשלת מלשמרו, ולא עוד אלא שהרגת עצמך, והוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "משיב אדוני מה הייתי עושה, ועונה אותו היה לך לשומרו, ואם תאמר לא יכלת, היה לך \nלהשגיח בחבירך ושכניך שחלקו עמך הפת ותראה מעשיהם ושמירתם ותשתדל לשמור כמותם, ועוד \nדורשין אותו למה הרגת עצמך, לא די שקלקלת הפת אלא עוד הוספת והרגת חומר גופך וקצרת \nימיך או גרמת, ואפשר שהיה יוצא ברא מעליא ממך שהיה מציל אותך וקלקולך ואחרים \nוקלקולם, לכן מכל צד ירבו עליך יסורין, נבהל והשיב ומה הייתי יכול לעשות אחר שלא \nהיה לי פת, וממה הייתי יכול לחיות, אומרים לו אם היית עמל ויגע בתורה לא היית משיב \nכסילות ועזות כזאת, שמתוך תשובת דבריך ניכר שלא עמלת ולא יגעת בתורה והלא כתוב \nבתורה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח, ג), \nהיה לך לדרוש ולחקור ולשאול מה הדבר אשר יחיה האדם בו, ומאי ניהו מוצא פי ה', הוי \nאומר יחיה בתורה דהיינו מוצא פי ה', מכאן אמרו ולא עם הארץ חסיד, אם עליו אינו גומל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חסד איך אפשר להקרא חסיד: \nקפה. ובמה יתחסד עם קונו, בתלמוד תורה, שכל הלומד תורה גומל חסד לקונו דכתיב (שם \nל\"ג כו) רוכב שמים בעזרך, הוי אומר כשאתם לומדים תורה לשמה אזי אתם עוזרים לי ואני \nרוכב שמים, ואז ובגאותו שחקים (שם), ומאי שחקים, הוי אומר בחדרי חדרים כדמתרגמינן \nומימריה בשמי שמיא, הילכך לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי ה' שהיא \nתורה שיצאה מפי ה' עליה יחיה האדם, וכסיל יענה עזות, עזוב עזות ולא תענה כאשר ענית, \nהלכך נענש, ומה עונשו כבר פירשתיו: \nקפו. מאי דכתיב (איוב ט\"ו ב) החכם יענה דעת רוח, מאי ניהו דעת רוח, אלא דעת שקרוב \nלרוח, דכתיב (ישעי' י\"א ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, חכמה ואחריו בינה, \nובבינה עצה וגבורה ודעת ויראת ה', והאמרת לן שעצה זו גמילת חסדים ובינה זו מדת הדין \nדעת זו האמת, וכן הדעת שבה בוחן שאדם האמת, יראת ה' היא אוצרה של תורה. והיינו \nדאמרי אנא אלא שזו למעלה, דאמר ר' עקיבא כל מה שברא הקב\"ה ברא לנגד שנאמר (קהלת ז' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יד) גמ את זה לעומת זה עשה האלהים, ומאי ניהו אוצרה של תורה דכתיב (ישעי) י\"ג יראת \nה' היא אוצרו, לפיכך צריך אדם שיהא ירא שמים תחילה ואח\"כ ילמוד תורה משל לאדם שבא \nלקנות דבש תמרים ולא הוליך כלי להביאם אמר אביאם בחיקי, הביאם בחיקו כבד משאם עליו, \nפחד פן יקרעו ויתלכלכו הבגדים וזרקם בדרך, נענש שנים אחת משום הפסדן אוכלים ואחת \nמשום איבוד ממונו: \nקפז. ויראת ה' זו היא שהיא למעלה, היא בכפו של הקב\"ה, וגם היא עוזו, ואותו הכף \nשנקרא כף זכות משום דמטה את העולם לכף. זכות והיינו דכתיב (ישעי' י\"א ג) והריחו \nביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, אלא מטה את כל העולם לכף \nזכות ומשם עצה יוצאה, ומשם בריאות יוצאת לעולם. ומשם רועה אבן ישראל (בראשית מ\"ט \nכד), והוא המקום שנקרא שם שנאמר (חבקוק ג' ד), ושם חביון עוזו: \nקפח. וכיון שבאה מלתא זו חדדה, מאי חידודא, אימא לן מאי ניהו וקרנים מידו לו (חבקוק \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שם), ומאי ניהו דאמר קרניים ואח\"כ אמר ידו, ידיו מיבעיא ליה, לא קשיא דהיינו דכתיב \n(שמות ל\"ב יט) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וגו', מידו כתיב, והיינו דכתיב \n(שם י\"ח יב) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, ולא אמר אמונות, אמרו לו רבינו אנו מקשין \nלך לתרץ ואתה מכסה את ענינו, למדתני רבינו משיבין על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, \nומאי קא בעיתו, קרנים מידו לו, העבודה פרשתיו לכם עתה בתוך דברי, איכסיפו,כיון \nדחזינהו דאכסיפו התחיל ואמר להם והלא מים הוו ומהם יצא האש, אמרו לו דברי הבל, אם \nכן המים כוללים האש, רבי ומאי היא קרנים, אמר להם חמשה קרנים ה' אצבעות שביד ימינו \nשל אדם: \nקפט. ורבינו, את הוא דאמרת לן משמיה דר' יוחנן דאינם אלא שתי זרועות עולם, אמר להם \nאין, ברם הכא קרנים משמש לשתי קונים דשלמטה הימנו, ומאי ניהו, אמר להם בכעס ראשך, \nומלמעלה מאי, אמר להם יראת ה': \nקצ. ומאי ניהו יראת ה', האור הראשון דאמר ר' מאי דכתיב (בראשית א' ג) ויאמר אלהים \n", "en": ""}]}
