{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "26", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 26", "hebrewTitle": "קטע 26", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/26/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/26/", "segments": [{"index": 1, "he": "עמם ז' יום שהנחת ויהיה הסימן ז' א' שצ\"א. ועתה הסר מן ז' ד' וישארו ג', ואיך תוציא \nח' שעות מן א' שעה אלא אם תחזיר המספר לאחור והוא שתחשוב ג' יום שהיו בידך ב' ימים \nשהם מ\"ח שעות וכ\"ד שעות שהם יום אחד. וסודם בכ\"ד והם ג\"כ שלשה שמות שהם שלש אמות \nע\"ח וסימנם כי לעולם חסד\"ו אדנ\"י אח\"ד יהי\"ה והו\"ה והי\"ה. והנה הם יו\"ם יו\"ם יו\"ם \nמספר השעות של כל ז' ימי השבוע שסודם מיהו\"ה אלהינ\"ו צבו\"ע בצלמ\"ו הללוי\"ה הללוה\"ו. \nב' כ\"ד הם ב' ימים וכ\"ד שעות. חסר מן כ\"ד שעה אחת וישארו כ\"ג שעות, ועוד הסר מן כ\"ג \nגם כן ז' שעות וישארו י\"ו שעות, הרי בי\"ז שצ\"א עם השעה שהחזרת אחר שהוצאת אותה \nלאחור אל חלקיה שמהם חוברה והם תתר\"פ חלקים. והוצא מהם תתע\"ו חלקים וישארו בידך ר\"ד \nחלקים חברם אל שצ\"א שהיו לך הרי הכל בי\"ו תקצ\"ה. וסודו בי\"ת העולמי\"ם וסוד בי\"ו \nותקצ\"ה הקבצ\"ו ושמע\"ו ודעם ועל כן אתה הקב\"ץ ושמ\"ע: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "עדן חלק ה' הקביעות והדחיות:\nדע כי בזמן שהיו קובעין ראשי החדשים בכל שנה ושנה על פי הראיה, היו בית דין שבארץ \nישראל מחשבין בחשבונות החוזים הנקראים אסטרונומי הם האיצטגנינים. והם שבקיאים בחכמת \nהתכונה, והיודעים מקומות קצת כוכבי רום והמזלות הי\"ב והכוכבים הז', ובקיאים בחכמת \nהמספר ובחכמת השיעור הנקרא אל(.) בערבי, ומכירים המעלות של הגלגלים וקצוותיהם \nוהמערכות השמימיות. והיא באמת חכמה מעולה, וקראוה החכמה הלימודית. ואמרו יודעיה \nשהיא חכמה שאינה צריכה להשתכל בגופים לפי מה שהם אבל משתכלת בעניינים כלליים \nמופשטים מחמריהם, ואע\"פ שאותם העניינים לא ימצאו בלתי חמרים והם פרטיים במציאותם, \nוילכו במופתיה להפך מהליכתם במופתי הטבע, וזה כי במופתי הטבע ילכו בם מהמאוחר אל \nהמוקדם ויביאו ראיות מן המורכבים על הפשוטים, כמו מן האדם על החי ומן החי על הצומח \nומן הצומח על הדומם ומן הדומם על היסודות ומן היסודות על החמר והצורה ועל הפועל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והתכלית. וידיעת אלו הסבות הארבע נקראת חכמת הטבע, כי הן סבות כל הדברים הטבעיים. \nואמנם במופתי חכמת הלמודים ילכו בם מהמוקדם אל המאוחר, ויביאו ראיות מן הפשוטים על \nהמורכבים. מפני שהם עניינים ידועים אצלינו יותר מהמורכבים, והמורכבים בטבע ידועים \nאצלינו מן הפשוטים. וכבר חלקו זאת החכמה לארבעה חלקים והם, חכמת המספר וחכמת \nהתשבורת וחכמת התכונה וחכמת הנגונים: \nואם כן הרוצה לידע זה כפי מה שהסכימה דעת רוב החוזים ילמוד בספריהם וידענו לפי דעתם \nולפי דרכם, לא שידענו לפי מה שהוא באמת. וזה שאילו היה מוצא אותו שום חכם באמתתו \nועל פי החשבון לא היו צריכין בית דין אל הראייה. אבל מפני שיש ספק בשני העניינים \nר\"ל בחשבון ובראייה הוצרכו אל שניהם, לפי שאם יסכימו שניהם יחד יהיה הדבר יותר ראוי \nלסמוך עליו ויותר נכון ויותר קרוב אל האמת. ועל כן הסכימו לחשוב ולראות, והיו \nחוקרים אז בית דין של מטה ומדקדקים על הסכמת בית דין של מעלה בקביעות ובדחיות. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ומפני שאין שם היום ראיות אבל הקביעות והדחיות נסדרו כבר על פי החשבון הידוע מן \nהסדורים והמחזורים בחזרת חלילה, כמו שנכתוב לפנים. לפיכך לא אטריח עצמי לכתוב \nעניינים כי אם דבר מועט מספיק לכונתו בזה החבור. אבל אגלה דעתי בו בסוד קבוע וראוי \nובסוד החשבון והראייה שהיו שני עדים בכלל, ובסוד היות בית דין שלמטה קובעין יום \nודוחין יום על פיהם עם היות בית דין שלמעלה מגידין דרכו. ואומר תחילה שהכונה בלב \nהיא שיהיה כל איש מישראל מעיין ומביט ורואה למעלה ומתוך כך יכיר את קונו. כל שכן \nכשיחשוב באותם החשבונות המופלאים המורים אמיתת המציאות הראוי לאדם לדעתו, מפני שעל \nידו מכיר את קונו. ואע\"פ שהרואים הבאים להגיד שראו את הירח במקום פלוני בצד פלוני \nבעת פלוני בצורה פלו' וכל הדקדוקים ההם שהיו מדקדקים אחריהם אינם חכמים לבד, אבל כל \nאדם כשר לעדות. כבר היתה הכונה האחרונה בזה על דרך שאמרו ז\"ל לעולם יעסוק אדם בתורה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ואמנם סוד הקביעה והדחיה גלה לנו \nשלמה החכם ע\"ה בפסוקים שנים. האחד מהם אמרו \"יי קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז\" \n(משלי ח' כב'). והשני הוא אמרו \"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו \nבכל עת\" (שם ל'). ואע\"פ שהמשיך עם אלה הכתובים פסוקים אחרים, אלה שמם לעקר ולשרש \nבזה הענין. וסוד ראשי\"ת ראש\"י שני\"ם שהם שנ\"י ראשי\"ם, כי בראשי שנים ברא אלהי\"ם את \nהשמים וא' הא'. גם בשנ\"י ראשי\"ם, גם בכ\"ל רא\"ש השנ\"ה, והנה ז\"ה מרא\"ש השנ\"ה: \nואלה קצת גימטריאות הם של מלת בראשי\"ת: \nבמצו\"ת עש\"ה, במצו\"ת שע\"ה, בעיו\"ן השע\"ה (חסר מלה), בקלו\"ת השע\"ה, בקהל\"ת השמא\"ל, \nבמציאו\"ת השט\"ן, (בהברא\"ם ברמ\"ח בחמ\"ר באברה\"ם נ\"ר) תתקי\"ג, אשתבר\"י, שת\"י וער\"ב, \nא\"ב תשר\"י, באחד בתשר\"י, בתשר\"י ראשון. וסוד דרכ\"ו הקביע\"ה והדחי\"ה, וסוד מפעלי\"ו \nז\"ה קבו\"ע וז\"ה דחו\"י, וסוד מ'א'ז שק\"ר ואמ\"ת. וכן יהו\"ה קננ\"י סודו כדור\"ו והוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מפעלי\"ו רל\"ו, והנה אם כן ראשית דרכו כדורו והנה כדורו ודרכו שוים הם. והנה קד\"ם \nמלע\"ד כמו מאז צדיק לעולם מאז קדם פעל יום מאז, והנה ראשית עם קדם ועם אז וכל מה \nשזכר שהתורה קדמה לכל ואין צריך לומר בקדימת מעלה אבל לקדימת מערכה שהרי בה נערך \nלכל. ואמנם אמרו בפסוק השני ואהיה אצלו אמון יורה לזה שהתורה מגדת שחכמתה מעולה מכל \nהחכמות. והיא \"ראשית חכמה יראת יי\" ועניינו שארית יי, ודרשו בו ראשית יראת יי חכמה. \nוכן שארית חכמה יראת יי וחכמת התורה אומרת לכל באי עולם ואהיה אצלו אמון. והעד כי \nתחלת ענין הדברים היא אמרו הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה. והמשיך הענין בקראה לבני \nאדם הפרטים האישים והכללים פתאים וכסילים ומעוררת אותם אל הבנת הערמה ואל הבנת הלב. \nומשבחת עצמה \"כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה\". ואומרת \"אני חכמה שכנתי \nערמה ודעת מזמות אמצא\". ומוספת שבח לאמר \"לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה בי מלכים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ימלוכו וכו' בי שרים ישורו\" וכו'. וממשכת הענין בספור מעלותיה והיותה שונאה את \nהפכיה. ואחרי כן מגדת מה בינה ובין השם ואומרת כי היא קדמה לכל בריה ובה נמצאו \nהנמצאים כולם והיא דבר בלתי נפרד ממנו ויש לה שתוף גדול עם בני אדם ומאשרת אוהביה. \nואומרת \"אשרי אדם שמע לי וכו' כי מצאי מצא חיים\". ומורה הענש לשונאיה ואומרת כי \nענשם מות באמרה \"וחטאי חמס נפשו כל משנאי אהבו מות\" (כל אלו הפסוקים במשלי ח'): \nואחר שבחה עצמה בתכלית השבח לפי מה שמ[שבחת] עצמה בעוצם יופיה ומעלתה מגנה מה \nשכנגדה והיא כל סכלות החמר הרע. ואמרה על זאת \"אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה \nמה\". והגידה שהכנגדה ההיא ג\"כ רוצה להדמות לה בשבחה עצמה ומפתה בתככים בפתוי ההוא \nבעצמו, ועושה כמו שהיא עושה. כי נאמר על החכמה \"בראש מרומים עלי דרך בית נתיבות \nנצבה ליד שערים לפי קרת\" וכו' (עד כאן משלי ח'). ולפנים אמרה (פרק ט') \"חכמות בנתה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ביתה\". אמרה \"שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת\". ומה אומרת \"מי פתי יסור הנה חסר \nלב אמרה לו\". וכן על אשת כסילות אומרת \"וישבה לפתח ביתה על כסא מרומי קרת לקרא \nלעוברי דרך המישרים אורחותם מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו\". זאת אומרת \"לכו \nלחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי\". וזאת אומרת \"מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם\". וכל \nמה שבא בספר משלי הכוונה עליו לפי הכלל, לסור מדרכי \"אשה זרה מנכריה אמריה החליקה\" \n(משלי ב' טז'), ולדחותה תכלית הדחיה כדי שלא ידחה הצדיק את הרשע, כמו שנאמר עליו \n\"ברעתו ידחה רשע וחוסה במותו צדיק\" (משלי יד' לב'). והנה ג\"כ היתה הכונה להורות \nשכמו שראוי לדחות את הרשע כך ראוי לקבוע מקום לצדיק. כמו שאמרו במשל גן עדן, פנו \nמקום לבר לואי בעת בא שם ר' יהושע בן לוי, כמו שנאמר \"כי מוצאי מצא חיים\". אם כן \nאמרו ואהיה אצלו אמון מורה על הקביעה ואמרו ואהיה שעשועים יום יום ורמזום אלפים שנה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לפי יומו של הקב\"ה. מפני שהם שני מיני העונג, אחד לדחות את הרשע ואחד לקבוע מקום \nלצדיק. וזהו השחוק שאמרה \"משחקת לפניו בכל עת\". ואמרה \"משחקת בתבל ארצו ושעשועי את \nבני אדם\" (משלי ח'). כי זהו שחוק גדול להיות שני בני אדם נבראים בבטן אשה אחת, \nויהיו אחים כיעקב ועשו. ויהיה זה דחוי וזה קבע לפני החכמה מפני סבות, וזהו רמז \nהקביעה והדחיה. וזהו סוד אומרם עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. ועל התפלה אמרו ואל \nתעשה תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום. ועל סוכה אמרו צא מדירת קבע ושב בדירת \nארעי. והתעורר אל מה שראוי שתתעורר עליו באלו המאמרים הקדושים הרומזים סוד הקביעה \nוהדחיה האמתיים לקבוע יום ולדחות יום. כלומר לקבע יום שכולו שבת ליי והוא יום תרועה \nיום תעודה יום הזכרון יום ראש חדש ויום ראש השנה, ויום הדין נקרא מפני ענין שדוחין \nבו את כל הרשעים מעולם החיים. כמו שנאמר \"כל פעל יי למענהו וגם רשע ליום רעה זה יום \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הדין\" (משלי טז' ד'). וגם יקרא כן מפני שקובעין חיים על הצדיקים בו ביום. כי דין \nהוא נופל על חיוב הרשעים ועל זכוי הצדיקים, כי המשפט לאלהים הוא. וזהו גם כן סוד \nשני בתי דינין אחד שלמעלה ואחד שלמטה. והעינים הם בית דין שלמעלה, על כן הראיה \nמעידה. והלב הוא בית דין שלמטה על כן החשבון הוא מעיד. ולפי המעלות הדבר הפוך. ושתי \nעיני העולם המעיינים בכל הם שני המאורות הגדולים זה בתקופותיו בניסן וזה במולדותיו \nבתשרי והחשבון משתף בין שניהן על פי הראשים והזנבות כמו שאמר לפנים בי' של עדן: \nואמנם נדבר פה בענין הקביעות והדחיות בקצור לפי המנהג על דרך הפשט. ונאמר שכבר \nהסכימו ואמרו לא בד\"ו פסח ולא גה\"ז עצרת ולא אד\"ו ראש השנה וסוכה, ולא אג\"ו כפור \nולא זב\"ד פורים. שכל זה מישר דרך לקביעות ולדחיות ואלו כולם לפי שנשאר בידו היום \nהחשבון כבר נדחו ולא יפול באחד מהם היום הנזכר בו לבלתי נפלו בו. ונשארו מן הקביעות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שאפשר לקבוע בם הזמנים הנזכרים כנגד בד\"ו אגה\"ז לפסח, וכנגד גה\"ז אבד\"ו לעצרת, \nוכנגד אד\"ו בדה\"ז לצום כפור, וכנגד זב\"ד אגה\"ו לפור. ואלה החמשה סימנים הם עיקר כל \nסדרי השנה כי מהם נדע מה נדחה ומה נקבע. ואמנם שרש הארבעה הוא לאחד והוא יום ראש \nהשנה. ועל כן נדבר בו ונניח השאר עליו כי הוא יום הדין וממנו שאר דיני השנה כולם. \nונתחיל ונאמר שחכמינו ז\"ל כבר אמרו מבואר יום פסול דחייתו יום אחד, יום כשר דחייתו \nשני ימים. והיות ראש השנה שני ימים הוא מדברי סופרים ואע\"פ שכבר אמרו שני ימים \nטובים של ראש השנה כיומא אריכתא דמין וזהו הסדר הנכון הקל. כבר הודענו כי לא אד\"ו \nראש השנה כי אם בגה\"ז. אם כן איך נדע יום הקביעה מאלו הארבעה עם היות בו יודעים כי \nימי אד\"ו נדחו. הנה יש שם סימני ידיעות על הדחיות ועל הקביעות ואלו הן. דע כי כונת \nהקביעה והדחיה היא על פי המולד מפני שאם לא היה המולד לא היה לנו חדש ולא ראשו. ואם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לא היתה תקופה לא היה לנו שנה ולא ראשה. ואע\"פ שיום ראש השנה כולל יום ראש חדש ויום \nראש השנה, והחדש מיוחס לירח והשנה לשמש, הכל תלוי ביד השמש ובחשבונה. אלא שצריך \nליישר דרך השנה שתמשך אחר דין המולד ולא נזכר ראש חדש אבל נזכר במקומו יום הזכרון, \nולא נזכר ראש השנה אבל נזכר במקומו זכרון תרועה יום תרועה. וזה כאילו אמרנו ראש \nהירח וראש השמש, ואע\"פ שאין התקופה נמשכת בשווי לחשבוננו בזה מספיק לנו המולד לקשור \nשני הכחות יחד בקבעינו האחד ונדחה השני. והסוד בו כי דחינו אד\"ו שסודו מרובע בכללו \nמז\"ל טל\"ה, וקבענו בגה\"ז וסוד גה\"ז מרובע בכללו מז\"ל מאזני\"ם, והנה ב' בסוף נוסף \nלקבוע ב' מזל מאזנים ולקבוע במזל מאזנים ב' של ב'רכה. ודחינו א' של א'רירה ועמה \nד'ו' שיורו על הזוגות, וקבענו ה' הנפרדים \"כי בי\"ה יי צור עולמים\". וזו היא הדרך, \nבב' קובעין, בג' קובעין, בד' דוחין, בה' קובעין, בו' דוחין, בז' קובעין, בא' דוחין. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והנה ד' תנאין בדבר לסימנים ואלה הם. (א) אם נפל יום המורה על הקביעה באחד מימי \nאד\"ו דוחין אותו ליום הבא אחריו. (ב) ואם נפל מולד תשרי בחצי היום או אחר חצי היום \nשהם י\"ב שעות ללילה וו' שעות ליום או יותר מהם דוחין אותו ואע\"פ שנפל באי זה יום \nשתרצה. (ג) ואם נפל בליל ג' בשנה פשוטה בט' שעות ור\"ד חלקים סימן להם פ'ל'ג'ט' ר\"ד \nדוחין אותו ליום ה' ובפחות חלק בסימן פ'ל'ג'ט' ר\"ד קובעין בו ביום. (ד) ואם נפל \nהמולד בסימן בט\"ו תקפ\"ט או יותר אם היתה אותה שנה פשוטה ואשר עברה לפניה היתה \nמעוברת דוחין אותו ליום ג', ואם נפל בפחות מזה קובעין בו ביום. וסימנו בט\"ו תקפ\"ח \nקובעין, בט\"ו תקפ\"ט דוחין, ג\"ט ר\"ד קובעין, ג\"ט ר\"ד דוחין. והנה בט\"ו הוא יב\"ג כי \nהם חמש עשרה השעות הוצא מהם י\"ב נשארו ג' והיה הסימן יום ב' ג' שעות ותקפט חלקים. \nהא למדת שהקושיא הזאת היא בין ט\"ח לקביעה ולדחיה, ביום ב' לקביעה, ולדחיה ביום ג'. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אלא שיום ב' הוא בג' שעות וד' חלקים. ועל ג' בט' שעות וחלקים י' הרי סימניהם הם \nסימני התקופות של ד' שנה. ד' י' הם סימני [התקופות] והם לחלקים, ג\"ט הם סימני \nתקופות תשרי והם לשעות. וזה ביום ב' בג' שעות ביום, וזה בליל ג' בט' שעות בלילה, \nולא יקרה ז\"ה בשאר הימים כי אם כמו שאמרנו מי\"ח שעות. וכל אלו הם רמזים מופלאים \nבחכמה ועיין בספרי החכמה אם תרצה לדעתם בביאור: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עדן חלק ו' סדרי החדשים השלמים:\nוהסדורים כסדרן והחסרין. דע שהסימנים באלה העניינים מועילים מאד, מפני שהשכחה בענין \nשאין אדם משתדל לדעתו הרבה מצויה. והסימנים מזכירים לאדם מה ששכח. והענין בם להודיע \nשיש במציאות שלשה מינים אלו והם, עניינים שלמים, ודומין להם צדיקים גמורים שנשלמו \nודומין למלאכים. ועניינים חסרים, ודומין להם רשעים גמורים שהם בתכלית החסרון, \nודומין לבהמות שהם בעולם השפל. ועניינים בינוניים, וכסדרן האמצעי לא שלמים ולא \nחסרים, ודומים לגלגלים. ולרמוז על זה היו אלה החדשים הקרובים אל תשרי הבאים אחריו, \nוהורה עליהם הפשיטות וההרכבה, ושנים פשוטות ושנים מעוברות. כי השנה הפשוטה היא \nשימיה שנ\"ג בחסרים, ושנ\"ד בכסידרן, ושנ\"ה במלאים. והשנה המעוברת היא שימיה שפ\"ג \nבחסרים, ושפ\"ד בכסידרן, ושפ\"ה בשלמים. וסימן החדשים תשנס\"א מלכים לעולם בעלי ל' \nיום, ונשארו עוד ז' חדשים משנה פשוטה וא' ממעוברות. ודע כי הקושיא היא בשלשה חדשים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לבד והם מרחשון כסלו וטבת, ואם כן נשארו מהפשוטה ד' חדשים בלא קושיא ומהמעוברות ה' \nחדשים. ואלו הם שני מיני קושיא, האחד אם יקבע ראש חדש יום אחד או שני ימים, והשני \nאי זה חדש יקרא מלא לפי גלגול השנים ואי זה חדש יקרא חסר. אבל כסדרן הוא שהיה ראוי \nלולי שנת העבור, כי י\"ב חדש היה סדורם, זה ל' יום, וזה כ\"ט יום. ואם כן היה זה מלא \nוזה חסר, אבל עם תוספת חדש אחד יפסד הסדר השוה ההוא. ואמנם נודע כי כל חדש שימיו ל' \nהוא ראוי שיקרא מלא, וכל חדש שימיו כ\"ט הוא ראוי להקרא חסר, וכסדרן כשיהיה אחד מלא \nואחד חסר. ולא השגיחו באדר שני בזה מפני שסדרוהו כבר בסדר הכרחי שהוא חסר. ונקוט \nהאי כללא בידך, ודע שכל חדש שראש חדש שלו יום אחד החדש שעבר לפניו היה כ\"ט יום והוא \nחסר. וכל חדש שראש חדש שלו שני ימים החדש שעבר עליו היה ל' יום, כי היום הראשון של \nהחדש נמנה מן החדש שעבר והיום הב' לבדו הוא שקורין אותו יום הקביעה. ולפי זה הכלל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אחר שראש חדש ניסן לעולם יום אחד אם כן אדר הסמוך לו הוא כ\"ט יום. ואחר שראש חדש \nאדר בין הראשון ובין השני שני ימים לעולם היה ראוי שיהיו שני החדשים ל' ל' יום ועל \nכן לא נסדרו מפני התוספת של החדש היתר ואעפ\"כ מלאים הם. כי שבט לעולם מלא ואדר מלא \nמפני השני הנוסף, אבל אם אין שם שני, חסר הוא לעולם והוא כ\"ט יום. ואמנם דין היה \nלהיות החדש הנוסף אדר מפני שהיו מתשרי ועד סוף אדר הראשון ו' חדשים לפנים וממנו ועד \nראש חדש ניסן ו' חדשים לאחור והיה אדר שני שבו פורים שביעי לו גם כן לאחור: \nנמצא פורים בשנה מעוברת שנקרא כן על ש\"ם הפו\"ר המפור\"ש בסוד שם המפורש הידוע פנים \nואחור אמצעי בעולם. והנה הרמז שאמרה אסתר \"י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום\" (אסתר ה' ד') \nואמר המן על עצמו \"ז'ה אינ'ו שו'ה ל'י\" (שם יג') ואמר מרדכי ברוח הקדש \"כ'י רא'ה \nכ'י כלת'ה אלי'ו הרע'ה\" (שם ז' ז'). וזה דומה לשאלת משה לשם ואמרו \"ל'י מ'ה שמ'ו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מ'ה\" (שמות ג' יג') אמר אליהם \"מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה\" (דברים ל' יב') וראשיהם \nמיל\"ה, ואין חקר להם בספרים. ואמנם סוד העבור כולו תלוי בצורת מציאות אד\"ר שנ\"י \nשהוא ש\"ר אדנ\"י שהוא שבט לוי לפי יתרונו על י\"ב שבטים, והוא שאין לו מזל ויש לו שבט \nרק הוא נחלה לשם. כלומר חדוש ענין שנתעברה השנ\"ה ממנו ונתעברה המחשב\"ה, שעליה נתלו \nכל המולדות. ואמנם יוודע זה מרא\"ש השנ\"ה, כלומר מרא\"ש המחשב\"ה. כמו שאמרנו שבכל ראש \nהשנה היו אומרים, היום הרת עולם והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם \nכעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על הבנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו \nותוציא לאור משפטנו קדוש.ויש שמוסיפין על זה אך לא יחסרו מזה. וידוע כי המשפט הוא \n", "en": ""}]}
