שי שתב חעב נער לא שנה שנמ ר"ע: עד עשי דחה שנמ נמ תדא עשפ רע"א: נה נלא תרא עשפ שי שתב העב רע"ב: שפ שנמ שתב העב ער עשי לחה רע"ג: תב עשפ עש עשי חה נער נלא רע"ד: שי העב נער נלא דא שנמ שנמ רע"ה: לא דחה שנמ שנמ תב עשפ עשי רע"ו: נמ תדא עשפ עשי שי חעב נער רע"ז: שפ שנמ שתב חעב ער לחה שנה רע"ח: כבר התבאר לך למעלה שי"ב שנים הם פשוטות והם א' ב' ד' ה' ז' ט' י' יב' יג' יה' יו' יח' והמעוברות הם ז' והם ג' ו' ח' יא' יד' יז' יט' וכולם מסומנות בכל מחזור ומחזור של י"ט זו אחר זו: נזרי מעל. עם כל גובהם. לב יהוקם על. על כל הם. י"ג י"ט מפעל. אבני שהם. נתחדש על פי אברהם: זחא זשא הכז השא גבה בחג בשה שנים פשוטות: ל' ע' ש' ד' ח' ת' נ': ז ז ה ה ג ב ב תשרי וסוכה: ב ב א א ה ד ד צום גדליה: ב ב ז ז ה ד ד צום כפור: אב אב וז וז דה גד גד חשון: ג גד א אב ו ה הו כסלו: ג גד ד ה ב א ב חנוכה: ד הו בג גד זא ו זא טבת: ו א ה ו ג א ג עשרה בטבת: ה ז ד ה ב ז ב שבט: וז אב הו וז גד אב גד אדר: ה ה ד ה ב ה ב צום אסתר: ו א ה ו ג א ג פורים: א ג ז א ה ג ה ניסן ופסח: בג דה אב בג וז דה וז אייר: ד ו ג ד א ו א סיון: ב ד א ב ו ד ו עצרת: הו זא דה הו בג זא בג תמוז: א ג א א ה ג ה י"ז בתמוז: ז ב ו ז ד ב ד אב: א ג א א ה ג ה ט' באב: אב גד זא אב הו גד הו אלול: חדשתי סוד צרכי צבור. לא לגלם גם לא לבור. לעס"ה יו"ד עם ראש דבור. לשמו שלם סו"ד: זחג זשא החא השג גכז בהה בשז ז' שנים עבור: ם' ה' ר' ב' א' י' פ': ז ז ה ה ג ב ב תשרי ור"ה: ב ב א א ה ד ד צום גדליה: ב ב ז ז ה ד ד צום כפור: אב אב וז וז דה גד גד מרחשון: ג גד א אב ו ה הו כסלו: ו ז ד ה ב א ב חנוכה: ד הו ב גד זא ו זא טבת: ו א ד ו ג א ג י' בטבת: ה ז ג ה ב ז ב שבט: וז אב דה וז גד אב גד אדר א: אב גד וז אב הו גד הו אדר ב: ה ב ה ה ד ב ד צום אסתר: א ג ו א ה ג ה פורים: ג ה א ג ז ה ז ניסן ופסח: דה וז בג דה אב וז אב אייר: ו א ד ו ג א ג סיון: ד ו ב ד א ו א עצרת: זא בג הו זא דה בג דה תמוז: ג ה א ג א ה א י"ז בתמוז: ב ד ז ב ו ד ו אב: ג ה א ג א ה א ט' באב: גד הו אב גד זא הו זא אלול: כשתרצה למצוא סדרי השנה כולה לכל מה שאתה צריך לדעת מעניינה המתגלגלים חלילה לעולמי עד. דע תחלה כמה שנים יש לנו מהיצירה או ממחזורי הירח או ממחזורי השמש או מחשבוני השטרות או מזמן החרבן. ואם תדעם כולם יהיה יותר נכון. ואמנם אם תדע חשבון היצירה ממנו תוציא השאר, אחר שתדע לכל א' ואחד מהם התחלה ועל ההתחלה האחת עם הזמן שאתה בו תוכל להוציא מה שתרצה. ואמנם מפני שיהיה קל עליך כל החשבון אדריכך לדעת התחלות המחזורים השנים, ובמה שאנו בו היום מהם, וזמן היצירה בכמה שנים אנו ממנו היום, והתחלת זמן השטרות וכמה יש לנו משנותם, וכן זמן החרבן, במהרה בימינו יבנה בית המקדש חדש ונתחיל מאז למנות מעת הבנין, מנין חדש, וגם יהיה לנו שם חדש ולב חדש ורוח חדשה כי יתן יי את רוחו עלינו במהרה יהיה בימינו אמן: מחזור רס"ו: לחמה כד בח"ג יזי"א קצ"ט מולד תשרי שנת ל"ו א: לחמה כה הכ"ז לה"ז תתרע"ה מולד תשרי שנת ל"ז ב: לחמה כו בש"ז יב"ד תתע"ה מולד תשרי שנת ל"ח ג: לחמה כז בש"ה יא"ב ש"פ מולד תשרי שנת ל"ט ד: לחמה כח זח"א יהי"ה קע"ו מולד תשרי שנת מ' ה: לחמה א גכ"ז לג"ז תתרנ"ב מולד תשרי שנת מ"א ו: לחמה ב בש"ה לב"ה תקס"א מולד תשרי שנת מ"ב ז: לחמה ג זח"ג יו"ב של"ז מולד תשרי שנת מ"ג ח: לחמה ד הש"א להי"א תתקמ"ו מולד תשרי שנת מ"ד ט: לחמה ה גכ"ה יב"ח תשמ"ב מולד תשרי שנת מ"ה י: לחמה ו זש"ה לז"ה תקל"ח מולד תשרי שנת מ"ו יא: לחמה ז זש"ג לו"ג מ"ז מולד תשרי שנת מ"ז יב: לחמה ח הכ"ז לגי"א תתקב"ג מולד תשרי שנת מ"ח יג: לחמה ט בח"ה יז"ח תשי"ט מולד תשרי שנת מ"ט יד: לחמה י זש"ג יו"ו רכ"ח מולד תשרי שנת נ' יה: לחמה יא הכ"ז לד"ג כ"ד מולד תשרי שנת נ"א יו: לחמה יב בח"ה לאי"א תת"ק מולד תשרי שנת נ"ב יז: לחמה יג זש"ג לו"ט תנ"ו מולד תשרי שנת נ"ג יח: לחמה יד הש"ג יד"ו ר"ה מולד תשרי שנת נ"ד יט: נשלם מחזור רס"ו: ואלה הם י"ג מולדות לי"ג ראש"י מחזורי"ם: יג"ג תשצ"ד רס"ז יזי"א קצ"ט רס"ו: ל"ב תתק"ד רס"ט לו"ח ש"ט רס"ח: לז"ט תתרי"ד רע"א יד"ה תי"ט רס"י: יה"ז מ"ד רע"ג לג"ב תקכ"ט רע"ב: לד"ד קנ"ד רע"ה לאי"א תרל"ט רע"ד: יב"א רס"ד רע"ז יו"ח תשמ"ט רע"ו: לה"א תתנ"ט רע"ח: נשלמו י"ג ראש"י מחזורי"ם לי"ג מולדו"ת: ואלה הם סימני הפסחים למחזור י"ט וחוזרים חלילה לחשבון מרצו ואפריל חדשי הגוים: יבא פסח יבא פסח: בכ"ב במרצו שנת ב' בב' באפרילי שנת א': בל' במרצו שנת ד' בי' באפרילי שנת ג': בז' באפרילי שנת ו' בי"ט במרצו שנת ה': בד' באפרילי שנת ט' בט"ו באפרילי שנת ח': בב' באפרילי שנת י"א בכ"ד במרצו שנת י': בכ"א במרצו שנת י"ג בא' באפרילי שנת י"ב: בכ"ט במרצו שנת י"ה בט' באפרילי שנת י"ד: בו' באפרילי שנת י"ז בי"ח במרצו שנת י"ו: בי"ד באפרילי שנת י"ט בכ"ו במרצו שנת י"ח: נשלמו י"ט שנים של המחזור בפסחים לחדשי הגוים וחוזרים חלילה תמיד: דע כי אנחנו היום בסוף ה' אלפים ומ"ה שנים ליצירה, ויש לנו ה' שנים ממחזור חמה ויש לנו י' שנים ממחזור רס"ו ללבנה. ומחזורי חמה נשלמו מהם ק"פ מחזורים מן כ"ח שנה לכל מחזור ומחזור. ואם כן אנחנו עתה בה' שנים ממחזור קפ"א ונשלמו בשנה זו שהיא שנת חמ"ה. כי בשנת מ' נשלמו ק"פ מחזורי חמה ויצא העולם מן כ"ח אל פע"ל, והרמז בו "יי בחכמ"ה יסד ארץ". והיא היתה שנת כ"ח לחמה ושנת מ' ליצירה ושנת ה' ללבנה. כי הלבנה השלימה בשנת הל"ה רס"ה מחזורים. ועל כן נשלמו היום בסוף זאת השנה י' שנים ממחזור רס"ו וה' שנים ממחזור קפ"א. ויש לנו אלף ותקצ"ו שנים ממחזור מחשבון השטרות. ואם כן התחלתם היה משנת ג' תמ"ט. וזה שאם תחבר ג' תמ"ט עם א' תקצ"ו יעלו המ"ה. ויש לנו מחשבון החרבן אלף ורי"ז שנה. ואם כן התחלתו היתה בשנת ג' תתכ"ח והן קע"ב שנה קודם תשלום ד' אלפים. ועל אלה החשבונות הנזכרים תמצא המבוקש. והנה עתה בראש השנה נתחיל למנות לפי היצירה ה' אלפים ומ"ו שנה. וסדר השנה בסימן זש"ה והיא שנת עבור והיא שנת י"א למחזור רס"ו והיא שנת ו' למחזור חמה של קפ"א. וסימנך סוף קר"א דבלעם "או"י מ"י יחי"ה משמ"ו א"ל" (במדבר כד' כג'), או"י משיחי"ם מ"ו א"ל י"ה. וסימנך עוד, ואמר "א"י אלהימ"ו צו"ר חסי"ו" (דברים לב' לז'), או"י אלהי"ם חיי"ם שמ"ו. ולשטרות נתחיל ונמנה אלף ותקצ"ו שנים ולחרבן נתחיל ונמנה אלף ורי"ח שנים. וסימנך "וראית את א'חרי", וסוף הגלות ארכ"א איתיהיב להון והיא שנת המ"ט וסימן "פרח מט"ה אהרן לבית לו"י" כי אז יהיה התלי נברא חדש והיה הלוי לכהן: והנה נתחיל למנות מן ה' של אברהם שהיא שנת י"ג לשערים, וסימ' "אחד היה אברהם". והיא גם כן שנת אלה"י אברהם אשר הוא בר מא"ה, והוא סימן ה' של דח"ה שהוא בי"א למחזור רס"ו. ובסימן זש"ה הקודם לו בסימנים גם כן בי"א סימנים הנרמזים בשני מיני המחזורים הי"ג של זה רמ"ז תיבות לסימני י"ג מחזורים שמחילים מן בח"ג ומשלימין במלת ש"פ וזה מן ת' עד פ'. ולזכרון השנה אכתוב כל המולדות של י"ג חדשיה שנת א"ל י"ה היא שנת מ"ו: יא"ו רנ"א מולד חשון לז"ה תקל"ח מולד תשרי: יד"ז תשנ"ז מולד טבת לג"ו תתרמ"ד מולד כסלו: יז"ט תרפ"ט מולד אדר א' לו"ח ת"ע מולד שבט: יג"י תרפ"ט מולד ניסן לב"ט תתקע"ו מולד אדר ב': ל"ז קי"ה מולד סיון להי"א ת"ב מולד אייר: לג"א תרכ"א מולד אב י"א תתק"ח מולד תמוז: יד"ב של"ד מולד אלול: ודע כי מהלך סופי המולדות בחלקיהם מתגלגל תמיד בסימן אדז"י גו"ט בח"ה חלילה. ומהלך סופיהם בשנים מתגלגל כך די"ו האזו"ב א"ז ג"ב ח"ד גט"ה ד"י, זה בשנים נפרדות והכל חוזר חלילה תמיד. ט"ה אי"ו באזו"ב ח"ז ג"ט חד"י ט"ה וזה בזוגות. ואמנם בשתי אותיות שבם מתחילין בם משלימין. ובראשי המחזורים מתגלגלים בסופי חלקיהם מן ר"ט אל ר"ט לעולמי עד. ובד' מחזורים יושלם שם אחר שלם בשני זוגות ובשני נפרדים. ומאלה הסימנים שכתבתי פה וממה שקדם להם בעניינים אלו תמצא חפציך: עדן חלק ט' הער"ת: עבור הנקבות וסבותיו ומציאות הטפה ברחם. ובהיותה נבראת מסוד הקשת אשר היא בעלת הצבעים כולם באמצעות עב הענן המימיי הלח והחצים אשר תורה על הארץ בהראותה הכל, יתגלה בזה החלק עם ברית מילה וברית לשון ואות השבת ואות הקשת ואות התפילין והאותות והמופתים ואיסור והיתר ומעשה בראשית ומעשה מרכבה. אין ספק אצלי שכבר התבאר לך ביאור גמור בלתי מסופק כלל, שמיני החכמות הכתובים בספרים אינן מבוארים לפי מה שהן, לכל מי שיעיין בם. ואפילו חכמי הענין הכתוב הנמצא בספר במין ממיני החכמות, לא ישיגו כונת המחבר עד שישתכלו בדבריו השתכלות מופלאה בזמן רב ורוב עיון עת אחר עת. ובהיותם עושים בלמודם בם משא ומתן עם זולתם עם רב וחבר ותלמיד. ואולי אחר הרוב יתחדשו למעיין עיונים חדשים שיחדש וילמד את חברו, ויורהו מה שהתחדש לו וישא ויתן עמו ויוסיפו שניהם מדע במה שהם בו, וכן עם התלמיד עוד יפלפלו זה את זה. וכבר ידעת מאמר ר' יוסי שאמר הרבה למדתי מרבותיי ומחבריי יותר מהם ומתלמידיי יותר מכולם. מלמד ששלימות למודו לא נשלם לו כי אם על ידי שלשתם ר"ל רבנים וחברים ותלמידים. ואין ספק שהמבקש להיות תלמודו מתקיים בידו צריך לשלשתם. ואחר שהענין כן והחכמות בעלי מינים רבים איך יחשוב בעל חכמה אחת להבין בחכמה אחרת רחוקה ממנה בתכלית הרוחק מדעתו, או מתוך מה שלמד. כי אין בין שתי החכמות ערך ולא דמיון כלל כל שכן אם נוסף על זה שנוי לשון או שנוי מכתב או שנוי דעת מן הדעות המשונות שימצאו בין שניהם. כי זה ירחיק הכונה בידיעת המחבר יותר ויותר הרבה: וכבר ידעת כי החכמות הנעלמות, יותר עמוקה ידיעתן מידיעת החכמות הנגלות. והנה ראשית למידת כל לומד דבר, הוא שידע דרכי המכתב והלשון שבם לומד מה שלומד. ואם לא יגיע בם אל מדת היותו ראוי להקרא יודע וחכם ונבון במה שלמד מהם, לא יתכן שיוכל להשיג כונת שום מחבר שחבר בם ספרו וכוון להודיעו ליודעי מכתבו ולשונו בחזק ידיעה. ואם יחשוב המחשב דבריו שכבר השיג כוונתו מבלתי הידיעה הנוספת, מחשבתו חולה נוטה למות וצריכה רופאים ורפואות להבריאה עם רפואת חלאיה הגדולים. ואחר שידע הלומד דרכי המכתב והלשון שבם למד בכל מקום, אך זה שיבין יהיה כולו לפי הוראת פשטי הספר. וזה כי ידיעת הלשון אשר זכרנו עם המכתב אינה מוקדמת כי אם להבין הפשט תחילה. ואמנם לפי מה שצריך לדעת בחכמות, צריך אדם אל ידיעה אחרת בלשון. והיא דרך שניה ראויה לקדימה גם כן, כדי להגיע בה אל הבנת פירושי העניינים הכתובים בספרים. אבל לפי הדרכים החמישה הנשארים אשר יבאו לך בסוף הספר בענין חותם בתוך חותם ישתנו הידיעות והצורך אליהם בידיעת אמת הלשונות שנויים רבים מאד. וכבר רמזנו בשנוי הלשונות קצת רמזים במה שעבר בחלק הראשון בט' חלקים ר"ל בחלק ט' של אוצר. ובכלל במה שקדם לו דברנו בענין היצירה שרשו סוד הדבור והיצור. ועל כן בעל הקבלה קבל שסוד מעשה מרכבה באמת הוא ענין השמות וסוד מעשה בראשית הוא ענין היצור, אע"פ שאין כל הדעות מסכימות על זה. ומי שלא השיג אמתת דבר זה יקשה עליו בחרב ובחנית, "ולא ידע כי לא בחרב ובחנית יהושיע יי" (שמואל א' יז' מז'): והרב המורה אמר כי העניינים האלוהיים יפלו עליהם קושיות חזקות מפני רוב העלמם ממנו ומפני רוב חזקתם וחלשות שבלבו להשיגם. ואמנם העניינים הטבעיים עם היותם נעלמים מאד ממנו אין העלמתם כהעלמת העניינים האלהיים. ואמנם העניינים הלמודיים אין בהם מחלוקת בין המשכילים בשום פנים. אבל הסכלים אינן מבינים לא זה ולא זה. ואם כן אחר שידע המשכיל אמתת המכתב והלשון יכניס עצמו לשאר הידיעות והחכמות ואז יתכן שיבין וידין. ואתה יודע כי חכמת התלמוד, התפרסמו בה שנויי הדעות הרבות עם היות התלמוד שהוא תורה שבעל פה פירוש תורה שבכתב, והיו שני מינים ממנו והם תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי, ועם היות המשניות קודמים לפירושי (והונחים) [התלמודים] פירושים לפירושים עד שהוצרכו לפסוק עליו פסקות, וכל זה שלא להתרחק מן הפשט. ועם כל זה אתה יודע כי מין חכמת הדקדוק הלשון רחוק מאד ממין חכמת הגמרא. כל שכן באמרם לשון תלמוד לחוד ולשון מקרא לחוד, כלומר שהמקראות, הדבור בם בתכלית צחות לשון הקדש, והמשניות נמשכו אחריהן הרבה. ואמנם התלמוד רובו תרגום ובו גם כן לשונות אחרות רבות משונות. ועוד גם אתה יודע שדרכי התלמוד וכל שכן דרכי התוספות עם היותם דברים רודפים ענייני המקראות כפשוטם, מין חכמתם בתכלית הרוחק ממין חכמת הטבע. והנה אם כן מיני החכמות משונות, ומן חכמת הכשוף רחוק מאד ממין חכמת הלימודים ומין חכמת (.מאת) ומן חכמת הקימיא רחוקים מאד ממין חכמת האלהות לפי שתי הדעות שבהן. והנה תדע שאפילו מין חכמת האלהות לפי דעת חכמי הקבלה, רחוק מאד בתכלית הרוחק ממין חכמת האלהות לפי דעת חכמי הפילוסופיאה. וכל שכן שהוא רחוק מאד לפי שנוי הדעות הרבות, כגון דיעות המשנים ודיעות המשלשים ודעות בעלי התארים ושאר הדיעות המשונים. וזאת היתה כונתי בכל מה שאמרתי בזה החלק להודיעך שאני לא אדבר לך במה שייעדתיך לדבר בו לפי הדעות המשונות. אבל אדבר בו לפי דרך הקבלה במה שנראה לי בו שהוא האמת. ואתה בחן הדעות ובחר לך הטובות מהן ולא ארחיב לפרש בדבר ממנו פירוש אחר ממי שלא קדמו לו באמתיות ההקדמות שקדמו לך או לדומים לך ממי שהוא אחד עמנו בשווי ובשרש ובצורה. כי דברי אצלו מבלעדי היותו שלם במה שזכרתי יהיו כדברי המקובלים מאמתת מתן תורה אצל המאמינים שאין ההשגחה באדם משום צד אלוהי כי אם מינית כהשגחה אשר במין הסוס והחמור לא פרטית בשום ענין זולת הטבעית הזמנית: ואחר שהודעתיך על דרך הערה על מה שראיתי שהיה ראוי להעירך עליו אשוב לדבר במה שיעדתי לדבר בו בקצור דברים וברוב ענין. דע כי אין שם עיבור מורה על הרכבה כמו סוד הריון, וההרכבה ההיא דבר מורה שיש שם דבר שזולתו פועל בו ובועלו מעבר דבר אחד כפי מה שנגלה לכל חי מדבר ומעבר. והדבר הפועל בנפעל והבועל הנבעל מורה לנו לפי מציאותנו אנחנו, שמפני שיש לו אברים בולטים מושל ושולט על מי שאיבריו שוקעים. ויקרא בעל הבליטה בשם זכרות ובעל השקיעה יקרא בשם נקבות. ואם כן נמצאת אומר שכל הנקבות נבעלות ומתעברות ונושאות בבטנם עובריהם עד זמן קבוע הכל לפי מזג הבריה אשר הוטבעה בכיוצא בזה, וכל הזכרים בועלים ומעברים. ואתה יודע כי ענין הבעילה הזאת הנרמזת הוא ענין אחד שוה לכל, גם אתה יודע שמקום הזרע לבועל הוא בחלק שלישי משלשת חלקי הגוף ר"ל מחלקי ראש בטן וגויה. וכן האשה המקבלת הזרע היא מקבלת אותו גם כן מלמטה ואחר כך עולה הזרע עד זמן קבוע למעלה מבית הקיבול ואחר כך יורד עד שיוצא מן השער אשר בא בו. והבא דרך הרגלים יצא דרך הראש והבא דרך שער הראש יצא דרך הרגלים. ואתה יודע הסבה הקרובה לעיבור היא התאוה ולולי מציאות התאוה לא היה שום זכר מתנועע להזדווג עם שום נקבה. ואם כן התאוה אשר כבר ייחסוה אל הסבה מפני חום הדם הטבעי שבו שהוא מקור לו ונמצאת מאיתו במציאות האור הבא מן האש, שהוא מניע חוש לראות בלילה או ביום בבית אפל, היא מביאה לכל מתאוה לפעול כל פעל שיפעל בתאוה. וידוע כי התאוה בגימטריא עצם האורה, עצם הזהר, עצם הדבור, והתאוה והחשק בדבר סבה נולדת במשכיל מאור השכל, כי היא אור מאור, והאור הוא האור הפנימי מאור ממנו. וכן עד הגיע הדבר למי שהוא סבה ראשונה לכל נמצא וממציא תמיד. וזה הדבר כבר תמצאהו בכל נמצא בכל העולמות והוא שמציאותו תורך בעיינך בה העיון הראוי סבתו, וגם סבתו תורך סבתה עד שההכרח תשתלשלנה הסבות מסבה אל סבה עד שיגיע בם אל סבה אחת שהיא ראשית כל הסבות ותכליתן, כי לא יתכן שילך הדבר אל לא תכלית. והעד שכבת זרע הכללית האנושית המינית כי היא תכלית הכללים כלם על דרך המציאות מצד אחת ועל דרך השלמות מצד שני. רק הראשונה כוללת כל מינה והשניה פרטית ומינית [שהיא] לקצת חלקית והם השלמים: והחכמים אמרו שיש לכל פועל ד' סבות למציאותו ושם סבה סוג עליון כולל ארבעתן והם החמר והצורה והפועל והתכלית. וידוע שכבר הורונו שכל חמר עליון או תחתון יגיע מחמר פרטי אחרון אל חמר כללי ראשון. שכל מי שנמצא, בעל החמר ההוא קבל ממנו חמרו על ידי גלגול. וכן אמרו בצורה בעל החמר וכן בפעל עד הגיע הדבר מזו הצורה הפרטית האחרונה האנושית אל הצורה הראשונה שקראוה צורת הצורות כולן. וכן קראוהו פועל כל פועל ונפעל לעד. ואמרו שהוא יתע' תכלית התכליות כולן. ואם כן הנה נשאר הדבר תלוי בסבה הראשונה לכל שהוא השם יתעלה והוא פועל החמר שהוא סבה ראשונה לכל החמרים כולם. ועל כן היתה אצלנו מדת הרחמי"ם מדת החמרי"ם בעצמה ומדת גמילות חסדים מדת הגלמים בעצמה. ונקראו