{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 34", "hebrewTitle": "קטע 34", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "ע\"ב שמות. אלה הם ע\"ב שמות היוצאים ומתחלקים לג' חלקים כ\"ד לכל חלק, ועל כל כ\"ד שר \nגבוה עליהם, ועל כל חלק יש לו רוחות ארבעה לשמור מזרח ומערב צפון ודרום ומתחלקים \nששה לכל רוח, נמצאו לארבעה רוחות ארבעה ועשרים צורות וכן לשני וכן לשלישי, וכולם \nחתומים ביי אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו יהו\"ה, \nברוך שם כבוד וכו'. ישב ר' אהילאי ודרש מאי דכתיב יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך \n[לעולם ועד], אלא זהו שם המפורש שניתן בו רשות לצרף ולהזכיר, דכתיב \"ושמו את שמי על \nבני ישראל ואני אברכם\" (במדבר ו' כ\"ז), והוא שם בן שתים עשרה [אותיות] בשם שבברכת \nכהנים יברכך יי וגו' שהם שלשה והם שתים עשרה וכן יפעל יפועל יפעול. וכל השומרו \nומזכירו בטהרה ובקדושה מתקבלין כל תפילותיו ולא עוד אלא שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה \nונענה מיד ונעזר, זה השם המפורש הנכתב על מצח אהרן. ובשם המפורש בן ע\"ב שמות ובשם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המפורש שהוא י\"ב שמות שמסר הקב\"ה למסמריה העומד לפני הפרגוד והוא מסרם לפני אליהו \nבהר הכרמל ובהם נתעלה ולא טעם טעם מיתה. ואלו הם השמות היקרות והמפורשות והמפוארות \nשהם [י\"ב] לי\"ב שבטי ישראל וכולן נכללין בלב השמים ומתחלקין לכ\"ד שמות ובהם כלול \nזכר ונקבה ופקודין בתלי בגלגל ולב והן הן מעיינות החכמה. זה כתוב בספר הבהיר וכן \nבאחרים וכיוצא בזה וכלם הם דברי אלהים חיים: \nהנה אלה הדברים והדומים להם כגון אשר זכר הרב מהם במורה צדק, הם שראויים להקרא דברי \nחכמים באמת. והוא מה שאמר על שם בן מ\"ב אותיות ועל שאר שמותיו יתע' ומה שרמז מכותבי \nקמיעין. ואשר פירש דברי רבותינו ז\"ל על ההכנות הרבות ועל המעלות של שם בן מ\"ב \nאותיות. וכבר אמר שם בסופו של ענין השם על מאמ' חכמים שאמרו ותלמודו מתקיים בידו \nונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, שזה יורה על השגת השכל הפועל אשר זו היא \nהחכמה שאי אפשר לשכחה למי שעלתה בידו. ואמרו שם שלא נקרא שם המפורש כי אם שם בן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ארבע אותיות והוא השם המיוחד לבדו, אמ' האמת ואינו מקשה על מה שזכרנו מן השמות \nהמפורשים שנזכרו בספר הבהיר ובזולתו, מפני שכולם יוצאים מזה הנזכר. כי שם בן י\"ב \nהוא שלשה שמות בעצמם, ושם בן מ\"ב הוא במספר שני שמות הקדש שהם החות\"ם יה\"ו יה\"ו \nעולים מ\"ב. (אהו\"י) ושם בן כ\"ב הוא במספר ד' אותיות ההעלמה א'ה'ו'י', שהם חמר לתיבת \nהשם שמהם הורכבה. ועם היותו חמר ראשון לשם השם הוא כבר ידוע שמספרו כמספר כ\"ב \nאותיות בכלל, שהם חמר שבעים לשונות. נמצא שאלו הד' אותיות הם שנזדככו מכל חמר \nהלשונות. ועל כן היו ראוים להיותם אחר המזגם ש\"ם לש\"ם הש\"ם, כלומר ליהו\"ה. ושם בן \nמ\"ח אותיות הוא שם בן י\"ב תיבות, והוא השם המצורף עם ד' תיבותיו בכל צירופיו. ושם \nבן ע\"ב במספר יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י. והנה ח' שמות מספרם ר\"ח, חברם והנה רי\"ו במספר כל \nאותיותיו. ועוד על דרך התוספת הפך מדרך שברירי ברירי רירי ריי, שכך נזכר אבל כשנכתב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נכתב כך שברירי ברירי רירי ירי רי. והוא כלו על דרך החסרון ואמנם השם דרכיו שלשה \nכדמות צורת או\"ר היר\"ח שסודו נפ\"ש. והם ש'ווי מ'גרעת ת'וספת, שווי הוא יהו\"ה, מגרעת \nמשני צדדים יהוה הוה וה ה, יהוה יהו יה י, הנה כלם ה\"א שמות הקדש שלמים יעידו \nבמספרם שהשם 'אינ\"ו גו\"ף ול\"א כ\"ח בגו\"ף', ומציאותו היא 'המצויי\"ה העיונ\"ה' אשר \nבעבורה 'כ\"ל ק\"ו עיוני\"י' וכולם 'קנ\"ו עולמ\"י' ובם נפלאות רבות. ותוספתו משני צדדים \nגם כן [י] יה יהו יהוה, ה וה הוה יהוה. והנה התוספת והמגרעת שוים בארבעה הצדדים \nואע\"פ שהם הפכיים כמהלך שני המאורות הגדולים, והיו השמות א\"ד שנמצאו שלמים. והשמות \nשקבלו תוספת ומגרעת היו ז' שמות, חברם ויעלו ז\"ה. שהם 'שבעה חמשה' בדמות 'השעה \nשבמח' שהוא 'מעשה החשב' 'מעשה יצירה' כלומר מעשה בראשית. והסוד סל\"ם יעק\"ב (ז\"ה \nפעמים הוי\"ה), ועל זה רמז בו רמז זה ואמר אין ז\"ה כי אם בית אלהים וז\"ה שע\"ר השמי\"ם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הו\"א ש\"ם המפור\"ש. ושני השמות הם השווים לשני הצדדים, ונשארו עשרה כנגד עשר ספירות \nשהם חמש כנגד חמש. וסוד בראשית הנעלם מערבות בנקוד השמות בנקודות השם לקבל השמות \nבמניין הספירות. וכאלה רבים ואין קץ, כולם מעידים על סוד הקץ. כלומר שכל אלה \nהגלגולים יורונו אמתת תכליתנו וקצנו וסופנו עד שנשיג מראשית ואחרית, כי טוב אחרית \nדבר מראשיתו כמו שרמז שלמה באמרו על זה \"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר \nהוא סוף כל הא דם והחי יתן אל לבו\" (קהלת ז' ב'). ורבים כדברים האלה בדברי הנביאים \nוהחכמה והפילוסופים כלם. וכלם מורים שראוי להמשך תמיד אחר התכלית כמו שממשיכים \nאותנו אליה הטבעים והכחות והתנועות והזמנים, כמו שאנו מרגישים זה כולו מיום הלידה \nעד יום המות. ולא ידבק בחיים כי אם החי כמו שאמר והחי יתן אל לבו, כלומר ישים אל \nלבו ענין סופו ויכיר כי סופו למות. ויפעל פעולות מביאות לידי חיי הנפש שבה אפשרות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לחיות לעד. וכשיודיעוהו כי הדרך הקרובה המביאה בקלות לידי אותם החיים הנצחיים היא \nידיעת שם המפורש ישמח מאד בלבו עם הידיעה ההיא וישתדל בכל כחו להשיגה. ולא יבקש \nהפכה שהוא מה שחשבו בעלי השמות בזיופי השבעותיהם והזכרתם. ועל כן ישר בעיני להורות \nהדרך לך ולדומים לך להדריכך בה אל האמתות ובחרת בחיים: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "גנוז חלק ח' יספר:\nמעלת ידיעת השמות וצורת הזכרתם ותועלתם לאוהבי האמת לבד לא לזולתם. דע כי ידיעת \nהשמות היא המעלה העליונה על כל המעלות האנושיות המשותפות עם המעלות האלהיות, ר\"ל \nשהם מודיעים הדרך המדבקת הנפש עם השכל הפועל דבוק נצחי, ואין שם דרך אחרת קרובה \nממנה להביא הנפש אל זו המעלה המופלאה. ובה יבדל נביא מנביא וחכם מחכם ופילוסוף \nמפילוסופו, מפני שאלה השלשה דרכים שבם יבדלו בני אדם האמתיים מבני אדם המתדמים \nלאדם, הם שלש מעלות אנושיות ונדבקות באלהיות. ודע כי הפילוסוף שהוא האוהב החכמה הוא \nבדמות הלוי. והנביא שהוא השואל בדמות יהו\"ה הוא בדמות הכהן, וכמו שהכהן שלשתם ר\"ל \nשהוא נביא וחכם ופילוסוף, והחכם הוא השנים שהוא חכם ופילוסוף, והפילוסוף הוא האחד. \nוהפילוסוף אפשר שיעלה אל מדרגת החכם ואפשר שלא יעלה אליה. וכשיעלה יחודש לו שם נוסף \nעל שמו ויקרא פילוסוף חכם, כי שם פילוסוף הוא בלשון יון שם מורכב משני עניינים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ופירושו אוהב חכמה. ויש מאוהבי החכמה שנשארים עם האהבה כל ימי חייהם, ומפני סבות \nאינם יכולים להשיג החכמה. ואמנם בהשיגם החכמה יקראו חכמים ויבקשו עוד אחר היותם \nחכמים להיותם נביאים. ויש מן החכמים שנשארים עם החכמה ולא יתנבאו, ואמנם כשיתנבאו \nיקראו נביאים. והנביאים גם כן להם מדרגות זה על זה. ועתה ישר בעיני להוציא אלה \nהדברים לאור ואומר כי הפילוסופים הנקראים אוהבי החכמה הנזכרים בזה המקום ועל זה \nהענין, הם החוקרים מכל צד ומכל פנה לדעת אמתת הדבור ואמתת היצור. מפני שמתוך השגת \nהדבור והיצור ישיגו את קונם בשלילת דברים ובהרחקת יצורים להבדיל בין הצורות ליוצרם. \nוחתרו על זה לחבר ספרים רבים בדרכי הדבור והם ספרי ההגיון. וחברו ג\"כ ספרים רבים \nבחכמות הלמודיות בדרכי העניינים הנחשבים. וחברו ספרי טבע לדעת היצורים, וחברו מה \nשאחר הטבע לדעת היוצר והדברים הנבדלים. ואמנם החכמים הנקראים בזה המקום ובזה הענין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מבקשי הנבואה הם שקבלו קבלות ידועות בענייני השמות, ובהוראתם ובעבורם חברו ספרים \nרבים. מהם להנהיג בהם המון העם ומהם להחכים הרואים דבריהם, אולי יביאום אל מעלותם. \nוהם ספרי סתרי תורה כמו שזכרתי מקצתם למעלה בחלק שעבר לפני זה. ואמנם הנביאים \nהנקראים בזה הענין ובזה המקום שואלים דבר מיי, הם שואלים שאלת חלום והשואלים באורים \nותומים והשואלים שום דבר חכמה מהשם על פי השם או דבר עתיד. ויחלקו אלה השלשה מינים \nלחלקים רבים אין לנו צורך להזכיר מהם יותר מזה בזה המקום שזה מספיק לכונתי. ואמנם \nכל אחד ואחד מאלה הנזכרים תתעלה נפשו במה שהוא בו ותדלג ממעלה אל מעלה עם תוספת \nידיעת השמות וכל מה שיוסיף בם ידיעה יוסיף עלוי רב. ואמנם צורת הזכרת השמות היא \nצורת מגדת חכמות אלוהיות והנהגות גלגליות והשגחות טבעיות והשגות נפשיות והיא מפעלת \nמחשבת הנפש לציור השגת הכחות הטבעיות הנעלמות ומעוררת כחה לדעת ההשגחות הגלגליות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומניעה דעתה להכיר ההנהגות האלהיות בחכמה: \nועתה הנני מגיד לך הדרך להזכרת השמות באמתתה בראשי פרקים עד שיספיקו לך דברי בהם \nותבין מהם מה שראוי להבינו ואזכיר לך הנקוד תחילה. דע כי כמו שהאותיות בצורתן \nובמספרם ובשמותם מורות על עניינים מופלאים כמו שאודיעך בד' אותיות ההעלמה, כן \nהנקודות בצורתן ובמספרם ובשמותם מורות על חכמות רבות נעלמות. ואלו הן צורות הנקוד \nהנמצא בספרים הנבואיים, או נקודה אחת על אות בסוף עליונותו. אי נקודה אחת תחת האות \nבאמצעיתו. או נקודה אחת תוך האות לפניו בוי\"ו. אלה הם הנקודות המיוחדות שאינם \nמורכבות. ואלה הן המורכבות מיותר מנקודה אחת, א א א א א. ואלה מורכבים יותר א א א. \nויש עוד שני מינים ונקראים דגש ורפה, והם נקודה וקו ב ב. ואלה אינם מניעים אבל \nמגידים על הקושי והרכות. וכבר ידעת מאמר חכמינו ז\"ל שאמרו דמיאן נקודתא באתותיא \nכנשמתא דחיי בגופיה דאיניש. וא\"כ הנקודות מורות על הרוחות ועל הכחות המניעות את \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הגופים המתנועעים. ואלה שמות הנקוד הנכתב, חולם חרק שורק אלה הם השלשה. קמץ צרי פתח \nסגול שרוק אלה הם החמשה. חטף קמץ חטף פתח חטף ס גול גם אלה שלשה. ואלה הם מספריהם \nע\"ח ש\"ח ת\"ר, ועוד ר\"ל ש' תפ\"ח צ\"ט תר\"ו, ועוד החתופים שכ\"ז תקפ\"ה קצ\"ו, והשנים ש\"ז \nורפ\"ה, וסודם רפא\"ל רופ\"א. ואע\"פ שכתבתי פה מספריהם המוכרחים גם שמותיהם לא אדבר \nבפירושיהם מפני שכבר דברתי בם הרבה בספר פרס הספר, אבל אדבר פה בצורותיהן וכת \n[בותיהן] [ש]נתחייבות מהן בשם השם: \nידוע כי הלב מתנועע ומתעורר וחושב ומצייר עניינים רבים, ודרכו וטבעו דומה לוילון \nהספינה ר\"ל שבו כח מוכן לפי טבע רתיחת הדם לדמות דמיונות משונות כפי הרוחות המניעות \nכח הלב המשתנה תמיד לפי המידות. וכשיהיה האיש פילוסוף או חכם או נביא ישים כל \nמחשבות לבו לדעת את השם. וכאשר יעלה בחכמה ממדרגה אל מדרגה ויתרחק מדרכי העולם הזה \nמעט מעט עת אחר עת ויתעלו מדותיו ממדה למדה, תתעלה נפשו בחשק ההשגה האלהית, ויחשוב \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בשם תמיד ויזכיר אותיותיו בלבו ויגלגלהו בכל נקוד ונקוד שאפשר בו לסבול, יובן או לא \nיובן. והמובן יוסיף לגלגלו עוד, ואם יובן הנה מה טוב ואם לא יובן מוסיף עליו גלגול \nאחר גלגול עד שיובן. ואם יובן קצתו וישאר קצתו בלתי מובן יגלגלהו עד שיושלם כל \nגלגלו וצירופו בי\"ב צירופין. ואחר שיעשה כן יניע כל אות ואות של השם הנכבד בלבו \nבנחת בלתי מהירות כלל, ויבטא בשפתיו באות אחר אות בנקוד שהניע אותיות השם בו. ואמנם \nהנמצא ראשון הוא הנמצא תחת היוד והוא הממהר התנועה מכלם אשר לא ציירתיו לך עדין \nויחדתי לו זה המקום בכונה כי זה מקומו הראוי לו להודיענו. זה הנקוד שמו שוא וסודו \nשוא הפוך ורמזו \"לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינ קה יהוה את אשר ישא את שמו \nלשוא\" (שמות כ' ז'). ודע שמה שנאמר לעם כי לא ינקה בזה הדבור השלישי והוא מדה נזכרת \nבי\"ג מדות. באמרו ונקה לא ינקה, היה זה להורותן להם כל רוב הצורך אליו, והוזכרה על \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "צורת השם שהוא מקיף קנקן תוכו והוא מסבב סביבו. ועל כן בא אחריו פק\"ד וחצי השם ו\"ה \nותוכו נ\"ק וסודו תרי\"ג מצות. וכן חצי השם י\"ה ותוכו נ\"ק ושניהם קנק\"ן ורמזם אל \nתסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. והנה מאו\"ר חמ\"ה תוך השם והוא צי\"ר נאמן לשלחיו, כי \nהוא המאור הגדול אשר הושם ברקיע להאיר על הארץ ולממשלת היום. ושמו צר\"י וקורין אותו \nקמץ קטון, ודמותו דמות שוא כלומר שזה ב' נקודות יושבות, וזה בית נקודות עומדות, \nצורת זה צורת קו ארוך וצורת זה צורת קו רחב. ושניהם בעלי ארבע נקודות שהם שני קוים, \nוכשתחברם בארך ורחב יהיו שתי וערב, ויורו שהרוחב מלך והוא השתי מצד אחד, והארוך \nהשוא עבד והוא הערב מצד אחד. ומתהפכים על צורת להט החרב המתהפכת על פי שני הכרובים. \nוסוד שו\"א אש\"ו הגדולה, וסוד יצר שהוא צר\"י רו\"ח אלהי\"ם שנאמר עליה שהיא מרחפת על \nפני המים. ועל כן י\"ה מלא רוח ואש. ואחר שאתה מוצא העבד מניע את יוד והמלך הגדול \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שהוא יחיד והוא למעלה מהכל מניע את ההא הדבקה אל היוד בצורת יה. ונודע בקבלת אמת כי \nהעולם הזה נברא בה\"א והעולם הבא נברא ביו\"ד, מיד יש לך לדעת מזה שיש דבר מניע את \nהשכל העשירי שהוא השכל האנושי עד העולם הזה ומשפיע מן העולם הבא שפע וניצוץ על \nהעולם הזה. והנה סוד שוא עם חלם חוש מלא, וסודו 'ח\"ת ו\"ו שי\"ן', והנו 'חוש ויתן' \nנוסף וסודו שכ\"ל ודמיו\"ן. וא\"כ הנה שלש נקודות חוש דמיון ושכל: \nודע כי אלה הם המשיגים שבאדם והם מנוקדים בנקוד השם שהוא אחד והוא שלשה ועל זה נקרא \nמפרש, כלומר מפרש שהוא במלואו ככה מ\"ם פ\"ה ר\"ש שי\"נ, ופירושו ש\"ם ש\"ר הפנים וחוזר \nחלילה אל יהוה. והנה קמץ גדול תחת הוא\"ו, ותחת הה\"א השני אין נקוד. והמשימים מפי\"ק \nשהוא קמ\"ץ הדין אתם, וסוד קמ\"ץ גדו\"ל גמו\"ל צד\"ק, והוא כדו\"ר גדו\"ל, גלמ\"ו צד\"ק, \nמרג\"ל, רג\"ע, ארב\"ע, גימטרי\"א, כלומר אלה הם שבעדם יטו הגלגלים אל השש קצוות. וה\"א \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בלא נקוד מורה על גולם בלא צורה ועל גוף בלא רוח ועל איש בלא שכל, שיצריך לו שיתן \nבעצמו צורת רוח שכלית. ועל כן הורה זה השם באמתתו שיש יכלת באיש מאישי מין האדם \nלהוציא שכלו עם ידיעת ש\"ם המשמ\"ש מן הכח אל הפעל. כי הוא ש\"ם ש\"ר הפע\"ל והוא שר\"ש \nהמפע\"ל מפר\"ש השני\"ם בשמנ\"ה ובעשרי\"ם בכ\"ח ב\"ו. כ\"ו י\"ב תרע\"ו שי\"ב שת\"י וער\"ב \nציר\"י ערבו\"ת ציו\"ר מעש\"ה מרכב\"ה ע\"ם ציו\"ר הש\"ם ברכ\"ה. ואם כן צורת התולדה במח \nמצוירת שתי וערב יוד שוא הא חלם ה יה וו קמץ ו יהו הא מפיק ה יהו\"ה וסודם יהו\"ה \nויהיה. זהו הסוד שהוא אחת מן הסודות העליונים הנעלמים שבידיעת השם עם שאר השמות. \nומעלת האיש היודע זו הידיעה היא מעלה מופלאה, וצורת ההזכרה האמתית היא המביאה לידי \nהידיעה לא זולתה בלא ספק. ותועלתה וגמולה ושכרה הרבה מאד שהוא בלתי זמן ובלי תכלית, \nולא יגיע כי אם לאוהבי האמת לבדם ולא לבלתם: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "גנוז חלק ט' יגיד:\nמהות האותיות שנקרא בהם שם השם יתע' שהוא הראוי להקרא שם המפורש המיוחד לו יתב'. \nולמה נקרא בשמות רבים מתחלפים לפי הנגלה לכל, ומה הם שאר השמות הגנוזים שאינו גלוים \nלכל אדם, ועל מה יורו ומה קדושתם יותר משאר השמות. כבר יעדתיך בכל החלקים למעלה \nשאודיעך בזה החלק שהוא חלק ט' של גנוז עניינים רבים שלא נשלם ביאורם במקומם הראשון, \nמפני שכל חלקי זה הספר קשורים אלה באלה ואלה באלה כהקשר אברי הגוף זה בזה וזה בזה, \nכמו שאמרתי בקצת מקומות בזה החבור. והיה זה מפני שכל חלקי זה החבור הם כאברים, וט' \nויו\"ד של אוצ\"ר הם כנפש הצומחת למה שקדם להם מהשמנה חלקים. וט' וי' של עד\"ן הם כנפש \nהמרגשת לשמנה חלקים שקדמו להם. וט' וי' של גנו\"ז הם כנפש המשכלת לחלקיהם השמנה \nשקדמו להם. ואמנם ההקדמה הכללית אשר כללה את הכל לפי הכונה הכללית היתה כחמר הראשון \nהקרוב לאדם, והתכלית הכוללת בכלל כל מה שקדם לה. והוא מה שקראתי שם התכלית ההיא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "האחרונה לפי הכונה חות\"ם בתו\"ך חות\"ם. היא כצורה האחרונה לכל נמצא מזה החומר המשותף \nלכל, והוא הדבר הנקרא שכל הפועל הנותן כל הצורות, שהיא צורה נבדלת ונפרדת מכל חמר. \nועל כן שמתי זאת התכלית הנזכרת הבאה אחר זה החלק ואחר הבא אחריו, צורה לכל הצורות \nהקודמות הנזכרות והיא כנשמה לכל הנשמות. ולפיכך היה ראוי להגיד בזה החלק מהות \nהאותיות המיוחסות לשם השם. ואומר כי מילת שם, ביארו המדקדקים שהם חכמי לשוננו שהיא \nנגזרת מענין שומא. מורה על שיעור ענין אחד כללי והוא פירוש טוב. ויש מי שפרש שהוא \nמענין סימן, ויש מי שפרשו מלשון שממה, ויש מי שאמר שהוא חלק ממלת שמים. ויאמר שם מן \nשמים כמו שיאמר צפרן מן צפרנים. סוף דבר כלם פירושים טובים כי הדבר נעלם, וכשיפורשו \nעליו עניינים רבים יובן יותר. והרשות ביד המעיין לקבל מה שיתיישב בלבו יותר מכלם. \nואם יוכל להוסיף חזוק על מה שקבל יוסיף ויתחזק אצל השומעים. וכך אני אומר שמלת שומא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אצלי יותר מקובלת משאר הפירושים שפרשו בו, עם היות כלם מעולים. ואוסיף עליהם קצת \nביאור, והוא כי השיעור שאמרו שמין אותו כפי ששווין עניינו מדה כללית משוערת אצל \nהיודעה, כשיעור חלה או תרומה שהם שיעורים מורים על הפרשה והבדלה, וכן הבכור והמעשר \nוהבדלת הלוי והכהן מעם ישראל וישראל מהאומות והאדם ממין שאר החי וכיוצא בזה כל זה \nשיעור ומדה ושומא: \nוידוע בקבלה שאמר ר' ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העולם \nהבא. ופירושו כי שיעורו הוא סוד פרושו ועניינו שמו שמורה על שיעורו ועל מדתו. וזו \nהאמת כמו שאמר ואני ועקיבה ערבים לו. כי היודע שמו אשר נקרא שם שם יהו\"ה צבאות יושב \nהכרובים עליו בסוד יי אלהי ישראל, ידע מדתו. והיודע מדתו ידע פעולתו והיודע פעולתו \nיכיר כי \"הצור תמים פעלו\" ויתחייב מתמימות פועלו המשפט \"כי כל דרכיו משפט\". ומהוא \n", "en": ""}]}
