{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "36", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 36", "hebrewTitle": "קטע 36", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/36/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/36/", "segments": [{"index": 1, "he": "ובשם יהו\"ה היה ו' אמצעי בין שני האי\"ן. ובשם אהי\"ה היה י' אמצעי בין שני ההי\"ן. \nוהנה בלשון א' סימן למדבר בעד עצמו, כמו \"כי אהיה עמך\" וזה בראש התיבה, אבל בסוף \nהתיבה א' לעולם נעלם כמו \"אקרא\" והדומים לו. ובתוך נגלה ופעם נעלם, ובראש לעולם \nנגלה. ומדת הראש בזה הפך הזנב, ולא יתכן שיוחס פעל הזנב בעצם אל השם, מפני שהוא פעל \nמורה על העדרים. כי הראש כל פעולותיו טובות והזנב נמשך אחריו לאחור על צורת התלי. \nוחצי הפעל מיוחס אל חצי האמצע והוא השוה לשני האי\"ן עם י' אחד ותוכם קו שוה ישר \nוהוא ו'. כי ו' מזלות לעולם בין ראש התלי ובין זנבו. והנה י' סימן הנעלם שמדברים \nבעדו יהיה, והוא שוה למלת יהוה כי י' עם ו' מתחלפים וזה בראש התיבה, אבל בסופה הוא \nסימן הנקבה שמדברים לה פנים אל פנים \"אחותינו את היי לאלפי רבבה\". ואמנם ה\"א סימן \nהידיעה בראש וסימן הנקבה בסוף אשה, ובסמוך (בסמיכות) מתחלפת (ה') בת' \"אשת חיל\" לה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שמה. והו\"ו לשון זכר לו שמו, לי שמי ובתוך איש ודעם. ולפי הטעמים שזכרתי ורבים כהם \nראוי שיקרא שם המפורש והמיוחד לשם יתע' באותיות אהו\"י לבדם. ומפני היותם ד' אותיות \nבלבד השתתף עמהם ד' והיה עמה חצי השם במבטא, ובכל השם במכתב, בענין יו\"ד ה\"א כלומר \nד' אותיות הם שבהם השם המפורש ומיוחד, כשישתתפו מהם ד' יח\"ד והוא שיורה סודם על \nחלוקם וחלוקם על סודם. י\"ג י\"ג ג\"י ג\"י טד טד דט דט חה חה הח הח זו זו וז וז. וכזה \nהחלוק שסודו חזג\"י והט\"ד, יתבאר לך כי השמש מתגלגל בכל ב' וב' שנים על פי השם \nהמפורש. והנה היה החום בחצי השם הנעלם שנגלה עתה וכו וה'. והנה נקרא שם מלא על עולם \nמלא, כי בתחלה היה ענינו א' זג\"י ואט\"ד. ועתה התחלפו ח\"ה בא\"א וא\"א בח\"ה בחבה שחבב \nהשם את ישראל עמו והרים קרן משיחו, משיחו להגיד לאדם מה שיחוי. והמשיח בא' לעד נאמן \nשהיה חסר מי' ספירות לפי שמות הקדש הנחלקים אל ד' אחדים. כי אדנ\"י נמצא שוה באחדי\"ם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והוא אחד בכל כ\"ל באח\"ד והוא כח הלב. והנה זה הסוד גלוי יוד הא ועל כן ב' אחדים \nאח\"ד אח\"ד זה יהו\"ה וזה אדנ\"י. והיה שם העצם הוא בעצמו שם העצם והעד עו\"ד כ\"ף ו\"ו. \nהנה שם התאר שהוא אלהי\"ם וסודו פ\"ו הוא אחד עם יהו\"ה שסודו כ\"ו ונזכר עמו יחד. וזהו \nמה שגלה הרב המורה צדק בסוד שם אהיה אשר אהיה, שהתאר הוא מתואר בעצמו. והנה לעד \nאהיה השלישי שבא לבדו וחסרו גלגולי המספר הנזכר ד' פעמים א\"ב שהם אב אב בא בא. \nוהחלוקים הם ר\"ח כי הם גדהוזחט\"י והחסרים א\"ב והנמצאים ב\"ן, והרמז \"נבחר שם מעשר רב \nמכסף ומזהב חן טוב\" (משלי כב' א'). ואל תקרי מעשר אלא מעושר כי כן הוא שם מעושר ד' \nבנים, כנגד ארבעה בנים דברה תורה. והנה ד' פעמים א\"ב עולים ו\"ו חברם עם ר\"ח שהיו \nלנו תמצאם ורו\"ח, וסימן \"ורוח אלהים מרח פת על פני המים\". 'רוח מרוח אלהים תפעל \nהפנימים', ורבים כהם וזה עמהם ל\"ח שמות בחמר נעלמים יפה וסודם כ\"ו י\"ב מרובעים והם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תרע\"ו שי\"ב הנזכרים בסוף חלק ח' שלפני זה: \nואחר זה אודיעך למה נקרא השם בשמות רבים מתחלפים לפי הנגלה לכל. והוא מפני היות \nענין ידיעת השם בתכלית ההעלם וההסתר בטבעה. ודעתנו קצרה וחלושה והחכמים המשיגים \nאותה עוד מוסיפים העלמה על העלמתה מפני סבות. וא\"כ יודעיה הם מעטים ולא עוד אלא \nשהדורשים אותה מעטים מהמעטים ואפילו לשמה, אבל המבקשים ידיעת השם לשמה כמעט קט שאין \nלהם מציאות בכמה אלפי ארצות. וכשימצא איש מיוחד מתפאר בה יכחישוה השומעים מפני שלא \nנתפרסמה להמון כאשר היא. אבל הושמו במקומה שועריה שהם תורה ומצוות ומעשים טובים \nוהספיק להמון בעבודת השוערים. וזה לטובים שבהם אבל זולתם לא יזכרו ולא יפקדו בדרך \nזו לא בהקיץ ולא בחלום כי אינם ממין האדם. אבל הם בעלי חיים מתדמים למין האדם בקצת \nהדבור ובקצת הפעולות. ולפי הסבות הרבות האלה באה ידיעת השם המיוחד על ידי שמות רבים \nמתחלפים, כדי שימצא פתח לבא אליה. והשמות האלה שבאו מבוארים בתורה ובשאר הספרים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מכלל כ\"ד הם אלה כלם לבד, אלהי\"ם, יהו\"ה, אדנ\"י, א\"ל, א\"ל שד\"י, שד\"י, י\"ה, אהי\"ה, \nצבאו\"ת, אלו\"ה. אלו הם י' שמות ובאו מהם מורכבים ומהם יחד משותפים. ונזכרו קצתם \nבספר יצירה בראשו לפי הארוך ובסוף פרק ה' לפי הקצור. ושם נאמר אלו כ\"ב אותיות שבהן \nיסד י\"ה יהו\"ה צבאו\"ת אלהים חיים אלה\"י ישראל א\"ל שד\"י רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש \nשמו. ופי' גלה שזכר הוא מובן מאד שהורה בהם שבאותיות כלם יסד השם שמו, כי איך יהיה \nשם בלתי אותיות, וראוי להיות שמו יתע' מיוחד לכלם, וראוי ג\"כ להיות שמו מצד אחר \nמאותיות מיוחדות יותר מייחוד הכלל ויהיה בכלל וכן הוא אהו\"י. ועל כן היה מיוחד מכלם \nזה השם. והנה הוסיף על הנזכרים שמות תארים ואמר לנו ששם אלהי\"ם ראוי להוסיף עמו \nחיים שסודו חכם מיוחד והוא י\"ה מלא מיוחד, שממנו חיים באים לכל חי. והוסיף אלה\"י \nישראל שהוא בסודו י\"ש רא\"ל שערי\"ם. והורה כי זה השם המיוחס לעמנו הוא מפני ידיעתם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "את השם שהוציא יש מאין בכח רל\"א שערים, שצירף בחכמתו ית' ונקרא בם א\"ל וי\"ה. מפני \nשחבר מהם כל מה שחבר פנים ואחור, שיורו על שתי מדות, מדת הדין ומדת רחמים, שהם א\"ל \nוי\"ה לא והי הין ולאו הן ולא, וכל אלו שמות הקדש בלא שום ספק. ואמרו א\"ל שד\"י מורכב \nזהו השם שהוא סודו אש להט, אש דם, וד\"ם צור\"ה, אח\"ד מט\"ה ארבע\"ה. ד\"ם אדו\"ם לב\"ן \nשחו\"ר ירו\"ק סופם בם לאחור קר\"ן מ\"ם. נפ\"ש, למו\"ד שכ\"ל, ד\"ם ועפ\"ר בכ\"ח, כ\"ח נח\"ש \nד\"ם, מלשי\"ן. ותוכם ב\"ו ד\"ו רו\"ח ודעם. רם ונשא מראשון שוכן עד בהתחלה, אך מרום \nוקדוש שמו שמור וקדוש שמו יסוד שמו ידוע שהוא יהו\"ה, כי ממנו יוצא כמו שיפורש בחותם \nבתוך חותם. וסוד י\"ה תלתא באבי, בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא. כי ראשית תיבותיה קמ\"ב \nוהוא מומר בא\"ת ב\"ש בסופי שמות האבות בק\"ם והוא שד\"י. וסופם של אלה א'א'א' והם \nהנעלמים מן ה'ה'ה' והכל יחד הוא הנעלם מכל השם והוא ח\"י. ותוכם (עינ\"י) [עצ\"י] \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "תמ\"ר, צור\"ת מד\"ע, חמ\"ר הראשו\"ן, קשת\"י, צורת\"ו עגל\"ה. הרי נודע לך שסוד שם י\"ה. \nוהנה א' בבא קמא פירוש שער ראשון והנה ה\"ו בבא מציעא כלומר שער אמצעי והנה בבא בתרא \nר\"ל שער אחרון, ואלה הם שערי השם. ואמנם שם צבאו\"ת תצ\"ט אלף מאורות ועוד אות בצבא \nשלו, ניכר בסימניו כי הוא מחוייב המציאות בבחינות עצמו, וכל נמצא בלתו אפשר המציאות \nבבחינת עצמו ומחויב המציאות בבחינת סבתו. וזה כלו מבואר מספרי הפילוסופיא ובמורה \nובמלמד ובשאר ספרי החכמה ואין צרך להשיבו פה. ואמנם כולל סוד המדברים כלם לפי היחוד \nאנכי אתה הוא שם אלהי\"ם מא\"ל י\"ה ימי\"ה א\"ל מההויה י\"ה ההויה מיה י\"ה מלא אי מלהי \nממא\"ה כלו\"ל נבד\"ל כנו\"י המהו\"ל מבדי\"ל הכונ\"ה יכו\"ן כוי\"ן א\"ל י\"ה אלה\"י אלי\"ה א\"ל \nוה\"י ואלה רבים אין קץ להם: \nואלה הם סתרי ההכאות שרמזתי בצורות הערכים אחר חשבון הודו קרוב לסוף חלק א' של אוצר \nבחלק הראשון, אכ\"ה כ\"ו, מכ\"ה ס\"ה, ובה הסוד כסה\"ו כי מלא\"ך האלהי\"ם הוא. ואם הוא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כנו\"י פ\"ה יכנ\"ו גם זה אכס\"ה כי הוא סוד הכס\"א. ואם כו אכ\"ה יצעק לאמר לי הכ\"ה \nהכ\"ה. ועל זה כס\"ו הנביאים כולם סוד אהוב כזה שהוא סו\"ד גבו\"ה מאד. והנה ל\"ב ומ\"ח, \nבחלו\"ם, ובד\"ם ובכב\"ד, הטב\"ע, וזה השם ב\"ו החכמ\"ה, וב\"ו הבינ\"ה גם הכונ\"ה, ב\"ה דע\"ה \nוסוד אד\"י הכ\"ו (אולי אדי\"ם). והנה סוד ההכאות הוא על דרך השפע השופע מהשם אל \nהאברים, והעד כי שם צבאו\"ת הכאו\"ת ההבנ\"ה שהן הכאו\"ת בינ\"ה שהיא מכ\"ה בהכאו\"ת, וכן \nכ\"ח המכו\"ת נקרא צבאו\"ת, והוא או\"ת הלבנ\"ה אשר די\"ו החכמו\"ת שהן הבנו\"ת ההכא\"ה \nודי\"ו הבינו\"ת אשר הכ\"ו במכו\"ת, והנה חכמ\"ת הודא\"י (אולי ההוי\"ה) הוד\"ה הדע\"ת חו\"ה \nלילי\"ת באו\"ת המיל\"ה כי האו\"ת במיל\"ה מביא\"ה שקול\"ה והיא תאו\"ה בפ\"ה. וההכאה היא \nלהכות מספר על עצמו או על יתר ממנו או על פחות ממנו על אחת או על רבים. ואמנם כאשר \nיהיה המספר פשוט ידמה לקוים, וכאשר יוכה על עצמו ידמה לשטחים אשר ארכם ורחבם שוים. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וכשיוכה על יתר או על פחות ממנו ידמה למי שארכו יתר על רחבו או למי שרחבו יתר על \nארכו. וכשיוכה על עצמו ויצא ממנו כלל אחד ארכו ורחבו שוים. ועוד יוכה מכה שנית פעם \nשנית על הכלל שיצא ממנו אז יהיה הכלל המחובר מזה המספר דומה לגופים ויהיו ארכו \nורחבו ועמקו שוים. ושם המספר הראשון הפשוט ישר ושם השני מרבע ושם השלישי מעקב. \nיהו\"ה יש\"ר מקו\"ם מרב\"ע המכת\"ב מעק\"ב ער\"ב משמי\"ע בק\"ר בק\"ר משמי\"ע ער\"ב וכך חקוק \nוחתום שת\"י וער\"ב בדם. והנה מ' שמות מספרם ישר מרבע ומעקב בכח\"י, ח\"י אהו\"י. כ\"ו \nקפ\"ו אתס\"ו, כבד מקום המכתב, כבד יפועל חמר הרוח, והכלל הן שתים ארבע שש פעל ישר \nשתי וערב, והנה ערבות הוא שתי וערב ושתים וארבעה שתי וערב: \nהנה כבר בארתי לך הדרכים שצריך שתלך בהם בידיעת השם מכל צד ומכל פנה. ועתה אודיעך \nמה הם שאר השמות הגנוזים שאינם גלוים לכל אדם. ואם לא אכתוב מהם כי אם מעטים \nמספיקים לך אשר כונה אחת בכולם יחד. ואלה הם, שם בן כ\"ב אנקתם פסתם פספסים דיונסים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ה' ד' ו' ז' אהו\"י זיו\"ג חט\"ה טוב\"ה תקופה מתקנא מולד סתם. ועוד עיין בם מאד כי הם \nיורוך סוד ביד\"י, כ\"ב אותיות ד' שמות. א'ג'ה'ז'ט' מרבעים ראשי תיבותיהם א\"פ מחול \nבידים כדין העבר מכה היד הכה מיד יד וידים וכהן פס ידא די כתבא מנאי מנאתק לו \nפריסין. והאחרון סימן דיו דיו ועל כן הכהן סמן ידיו כי נסס ועשה מידיו נס. כי הוא \nסוד ימין על דרך דמיון דם ודיו והוא פנים. והקרוב לו הפך הימין אחור ושב רוחו דמיון \nוהיה דמיונו רוח והשתתפו רוח ודמיון והיה רוח האדם גלגל. כי רוח הגלגל אדם על כן \nאדם מלא רוח. והקרוב לו פסת\"ם פנים שנים שעיר שר\"פ משני פנים והראשון שב אחרון. כי \nמ\"ת קנ\"א ונשכח סמא\"ל כמת מלב אשר בידו כת מלא המימה מלכות מאדים עולם התלי טבע \nתנין טבע ישר והמהפך כחו הוא מנצחו תמיד כמו הכהן. ועל כן זה השם חובר על ברכת \nכהנים. ואלה הם השמות של שם בן מ\"ב אבגיתץ קרע סמנ נגד יכש פטר צהג טנע חקב יגי פזק \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שקו צית, אדירירון הוא ג\"כ שם שמשלימין בו זה ומאליפין בו אותיות רבות. והנה סמנ \nהוא שטן חקב טנע הפוך יגל פזק נשתנה. ואלה הם שמות ע\"ב, והו ילי סיט עלם מהש ללה \nאכא כהת, הזי אלד לאו ההע יזל מכה הרי הקם, לאו כלי לוו פהל נלכ ייי מלה חהו, נתא \nהאא ירת שאה ריי אום לכב ושר, יחו להח בוק מנד אני חעם רהע ייז, ההה מיכ וול ילה \nסאל ערי עשל מיה, והו דני החש עמם ננא נית מבה פוי, נמם ייל הרח מצר ומב יהה ענו \nמחי, דמב מנק איע חבו ראה יבם היי מום. זה השם ידוע לכל שהוא מצורף כלו ויוצא מן ג' \nפסוקים ואין בו ג', והסוד ג' בלא ג'. ויסע ויבא ויט ראשיו, ואמנם מאחריהם הלילה \nהמים סופיו, ובנה כך שני ראשים מן ראש הראש ו' ומן ראש הסוף ו' ומן סוף התוך ה' \nוהושם בתוך שניהם ונהיה משלשתם שם ראשון והיה וה\"ו ונמשך, כאלו כך אלה הראשים הלכו \nלפנים עד סופם והאמצעי חזר לאחור מסופו עד ראשו. וזה המהלך מורה על אמתת מהלך הדם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שבאדם הנמצא בו מראש התלי עד זנבו. ויש לו ג\"כ צירופים רבים ומקצתם ידועים ואין צרך \nלהזכירם. וידענו מצד הידועים הנשארים כי לא יכילום ספרים, ואם רחבו משמים ורבו מחול \nימים. כי זאת החכמה אין לה סוף וחול הים יש לו סוף למספרו, וכן השמים הם בעלי שיעור \nבהכרח כי גופים הם. ויש שמות רבים מצורפים עוד כגון אתניק גלילי והדומים לו, מהם \nמומר ומהם מגומטר ומהם מנוטרק ומהם מצורף, ולהם דרכים רבים. ואמנם כלם מורים פחיתות \nמציאות העולם השפל ומעלת העולם העליון וקיומו, וסדרי מערכות השמים וכל צבאם \nותנועותיהם וענין הזמנים וכחם והכחות והרוחות והקשרים שבינינו ובינם. ולפיכך לא \nיוכל אדם לכתוב מהם דבר מבואר כי אם על דרך רמזים וראשי פרקים כמו שעשינו עד כה \nוכמו שנעשה עוד לפנים בסוף הספר. והחכם יבין מדעתו שהכל תלוי בו, כי המשפיע שופע \nהשפע מאתו תמיד ובהתקדש האדם יתקדש עם השמות הקדושים הנזכרים כי כלם קדושים ובתוכם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יי: \nוכבר העירותיך בזה אל מה שאתה צריך לפי הענין ואינך חסר כי אם שתקח העט והקלף והדיו \nותכתוב ותצרף השמות ותטה בם תמיד אל הטוב \"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו\" \n(תהלים לד' טו'): \nאור גנוז חלק י': \nזה החלק האחרון יודיע לכל משכיל מיוחד מפורש ונבדל משאר העם ההולכים בחשך, אשר לא \nראו אור בהיר מאיר העליונים והתחתונים. סוד הפעל האמתי המשנה טבע חלקי היצור בכח \nכלל הדבור, עד שישוב בו החלק כל לכל מינו ויהיה חלקי מיוחד לעצמו, על דרך הדמותו אל \nמי שבראו בצלמו וכדמותו, ויהיה לו חלק לעולם הבא משלם, ויבורך בשלשה עולמות בכל \nומכל וכל. וזו הידיעה היא לאדם תכלית כל תחליותיו: \n\"דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל: \nכי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי: \nולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע: \nמי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו \nומה שם בנו כי תדע: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו: \nאל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת\" (משלי ל'): \nדע שכבר פרשו חכמים, אלה הפסוקים בפירושים רבים, והובאו במדרשות על צורות. ואמנם מה \nשכתבתים אני פה היה לקשור עליהם כונת דברי כמו שתשמע. שלמה המלך ע\"ה נקרא אגור כמו \nשנקרא קהלת, מפני שקבץ חכמות רבות מאד. וזה מלשון \"אגרה בקציר מאכלה\" (משלי ו' ח') \nוזה מלשון \"קהלת יעקב\". והכל לשון קבוץ ואסיפה וכנוס, ואמרו כן בחרק להורות על הבנה \nג\"כ מצד שתוף השם. ואמרו יקה שהקיא מה שאגר. ואמרו המשא בכח הנבואה דבר. נאם הגבר \nהוא לשון הנבואה. לאיתיאל לאיתיאל ואוכל עם כל מה שלאיתי מהכח אמת כי לאיתי מיכלתי \nלהשיג, ומי גרם לי זה כי בער אנכי מאיש ואין לי בינת אדם, ואדם נקרא איש ואדם מפני \nשנחתם עם שם אהו\"י. ועוד גרם לי זה מפני שלא למדתי חכמה, ומלת לא פה מושך עצמו ואחר \nעמו. ולא דעת קדושים אדע שלא למדתי חכמה כי ידוע שאי אפשר שיהיה אדם חכם בלתי רוב \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "למוד ספרי החכמה, והלואי ואולי שיחכם עד שיבין וידע אחר רוב הלמוד. כי לא רבים \nיחכמו כל שכן שלא יחכם בלתי למוד. ומפני שאמר שלא למד ולא ידע אמר דברים ידועים שהם \nיסודות לטבעים והם שמים ורוח ומים וארץ. כי רוח ומים וארץ ושמים הם כוללים כל \nהמציאות הגופני. וזכר עליה וירידה במלת שמים וקיום כל קצוי הארץ, אבל ברוח זכר \nאסיפה בחפנים, ובמים זכר צרירה בשמלה. ואמר כי מי הוא מי שפעל אלו הפעולות, מה שמו \nומה שם בנו כי תדע. וזו הידיעה היא ידיעת השם באמת ובאמונה כמו שאודיעך באחרונה. \nואחר שגזר שלא יודעו אלה העניינים כי אם בידיעת השם, ואין הכונה בידיעתם כי בעבור \nידיעת השם, גזר ואמר עוד להודיע אמתת השם ודרכה פסוקים שנים. והם, אמרו כל אמרת \nאלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו, אל תוסיף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. הנה הורה כי \nהידיעה תלויה באמרתו שהיא מצורפת ונבחנת על פי צירוף האותיות, כמו שנאמר \"מצרף לכסף \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וכור לזהב ובוחן לבות יי\" (משלי יז' ג'): \nוהנכנס בדרך הצירוף שהיא הדרך הקרובה לידיעת השם באמת מכל הדרכים מיד יבחן ויצורף \nלבו באש הגדולה שהיא אש החשק. ואם יש בו כח לסבול דרך המוסר ברוב החשק ושכלו חזק \nמדמיונו ורוכב עליו כמי שרוכב על סוסו ומנהיגו בהכותו בו עם המגפים לרוץ לפנים \nכרצונו ורסנו בידו להעמידו במקום שירצה שכלו, ודמיונו בעל קבלה שיקבל דעתו עד שלא \nיצא מתחת רשותו אפילו כחוט השערה. זה האיש בעל זה הכח הגדול הוא הגבר באמת. ושמו \nאצלי מרבע והוא אוריאל שרואה אור אלהיו תמיד ונהנה ממנו ויודע רזי אל. כי כשמו כן \nרבו והוא רפאל שיכול לרפוא החלאים שבם נברא. והוא מיכאל שמכיר כי אין כיי אלהינו \nבכל קראינו אליו, כי קרוב יי לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת. והוא גבריאל שיש לו \nכח וגבורה לכבוש דמיונו שהוא שטן והוא מלאך המות והוא יצר הרע. וא\"כ שכינת אל על \nראשו כי שכינה שורה עליו והוא נהנה מזיו השכינה ושב שטנו אצלו עבדו ומלאך המות מחיה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "נפשו, כי נשמר מליגע בה כמו שנאמר באיוב \"אך את נפשו שמר\" (איוב ב' ו'), שאינה ממין \nגופו שהוא תחת רשותו תמיד, שהוא נתנו והוא לוקחו ושב יצרו הרע טוב לו. כי בסבתו \nהנפש לומדת ומתחכמת ומבינה ויודעת ומכרת ומשגת את קונה מתוך ידיעת שמו המורה על \nפעולות כל נפש ונפש בכל איש ואיש כפי מדותיו ומעלותיו וכפי השתדלו בידיעת השם. ולפי \nשהודיענו זו הידיעה בכלל ואמר שהיא דרך הצירוף שכך ניתנה מצורפת וכך היא. והנה \nשבעים לשונות עדים שכולם מצורפים והצירוף הוא סבת מציאותם הקרובה, כמו שחבור זכר \nונקבה הוא הסבה הקרובה האמתית לתולדת הבנים, הודיענו עוד בכלל זה שהצופה בצפית \nהצרוף צריך שישים בטחונו וכל חשקו ומחסהו בשם שדבק בו. ועל כן אמר שגם הוא יהיה עמו \nכי מגן הוא לחוסים בו וכך אמר דוד \"אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו\" (תהלים \nיח' לא'): \nואמנם הזהיר על תוספת הקרובה אליו עם רוב חשק השגת דבריו באמרו אל תוסיף על דבריו. \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והורה שהעושה זה לא יוכל לסבול, ויקרה ממנו שיתבלבל באמרו \"פן יוכ יח בך ונכזבת\" \n(שם). ועל כן אגלה לך קצת דברים מצורפים מן הפסוקים הנזכרים ומהם מומרים ומהם \n", "en": ""}]}
