{"bookId": "kabala-cc328f811a9f", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר ליקוטי השס — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cc328f811a9f/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cc328f811a9f/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "הת\"ח הוא עבור הדוחק והצער שהם סובלים בעד השכינה כנודע. גם זה מהרב זלה\"ה: הני \nברכי רבנן דשילהי מינייהו. הנה הכלה העליונה רגליה יורדות מות ואז השקר אין לו \nרגלים אוחז בש' שיש לה ג' רגלים ומדבקים לק\"ר כי נקצצו רגליו של נחש ולכן הוא אוחז \nבירך יעקב ובירכו וברכי דרבנן הם כדי להשלים חסרונו ולסמוך אות של ש' אל ק\"ר וקשר \nשל רשעים אינו מן המנין כי יתפרדו כל פועלי און. ג\"ז מהאר\"י ז\"ל: תניא אבא בנימין \nאומר וגו' ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דע כי הפירוש הוא היפך הפוסקים אלא \nראשה למזרח בסוד ממזרח אביא זרעך שהוא הדעת העליון ורגליו למערב בסוד וממערב אקבצך \nשהם יסוד המלכות ורוחב המטה בין צפון לדרום כי שמאלו תחת לראשי והדר וימינו תחבקני \nולכן לא אמר בין דרום לצפון כ\"א בין צפון לדרום צפון תחלה באופן כי יד ימין הוא \nלדרום העולם חסד ויד שמאל לצפון העולם גבורה. גם זה מהרב זלה\"ה: ואיני יודע באיזה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דרך מוליכין אותי וגו'. פי' שהצדיקים הולכין לשאול כדי להעלות את הרשעים שהרהרו \nבתשובה כמ\"ש בזוהר פ' פנחס דף ר\"ך וזהו הפי' עוברי בעמק הבכא יעטה מורה שמתעטף \nהמורה באותן הנשמות כדי להצילן מן הגיהנם. ג\"ז מהרח\"ו זלה\"ה: אגרא דבי הלולא מלולא. \nהנה זה סוד הלולא דצדיקייא שארז\"ל כי ביום פטירת הצדיק מן העולם אין העסק כי אם \nבתורה ובמע\"ט אשר חידש הוא וז\"ס אגרא דבי הלולא מלולא פי' מלוליו ודבריו שחידש הוא \nועיין בזוהר רות בהלולא דרב חסדא. גם זה מהרח\"ו ז\"ל: אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך \nבאחד כבר נודע כי העשרה הרוגי מלכות הי' כפרה בשביל עשרת השבטים שמכרוהו ליוסף ור' \nעקיבא בן יוסף היה לכפר על השכינה אשר שיתפו עמהם אחי יוסף שעשו החרם ביניהם כנודע. \nכי ר\"ע היה בן גרים והגרים הם תלוים במלכות ואינם זזים משם בסוד גירי צדק כי המלכות \nנקרא צדק כנודע. ועוד כי האחים היו יחד באחוה ולגרים אין אחוה ור\"ע היה יחיד ולכן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בא במקום השכינה שהיא ג\"כ יחידה וז\"ס אשריך ר\"ע שיצאה נשמתך באחד פי' בשביל אחד \nשהיא השכינה הנקראת יחידו של עולם. גם זה מהרח\"ו ז\"ל: ועוד אשריך ר\"ע שיצאה נשמתך \nבאחד. פי' שאותיות עקיבא הם אותיות יעקב א'. והנה יעקב חטא על ששלח את יוסף צדיק \nיסוד עולם בלא לויה ואז כמעט ח\"ו הפריד את היוד ולכן ארז\"ל כשראה את יוסף במצרים \nהי' קורא ק\"ש ומייחד השם לחזור ולזווג מה שהפריד ע\"י שליחות יוסף בלא לויה ועכ\"ז לא \nהספיק את זה וחזר ונתגלגל בר\"ע וז\"ס כל ימי נצטערתי על פסוק זה ואמרתי מתי יבא לידי \nועכשיו שבא לידי לא אקיימנו וזהו אשריך ר\"ע שיצאה נשמתך באחד פי' ביחד כי חזרת לתקן \nאת היחוד וגרמת את זיווג העליון במיתתך בסוד מ\"נ לאו\"א יחוד ק\"ש. גם זה מהרב זלה\"ה: \nדע כי משה זכה לבינה הוא זה כי היכל לבנת הספיר נקרא אספקלריא שאינה מאירה ומשם \nמתנבאים שארי הנביאים אבל מרע\"ה נבואתו הי' מהיכל ק\"ק דבריאה אשר שם הוא סוד הכח\"ב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דבריאה והנה ארז\"ל שזכה לבינה דהיינו האריך דבריאה הכולל בגויה השאר בסוד קודש \nהקדשים והנה וידבר אלהים אל משה הוא בסוד הבינה וידבר ה' אל משה הוא בסוד החכמה. \nויאמר ה' אל משה הוא בסוד הכתר. אמנם כל המראות היו מתוך הבינה. גם זה מהרב זלה\"ה: \nאמר ר' אבין בר רב אדא אר\"י מנין שהקב\"ה מניח תפילין. הם דרש\"י ודר\"ת ודשימושא רבה \nוהם תמיד נה\"י שעל ראש הז\"א הנקרא סתם קב\"ה והתפילין דרש\"י הנה\"י דאמא שעל הז\"א \nותפילין דר\"ת הם הנה\"י דאבא שעל ראש ז\"א ותפילין דשימושא רבה הם הנה\"י דאריך שעל \nראש הז\"א. וע\"ש בשער הכללים בע\"ח. ג\"ז מהרב זלה\"ה: ת\"ח אין להם מנוחה לא בעוה\"ז ולא \nבעוה\"ב. הענין כי בעולם שלאחר המיתה ת\"ח עוסקים בתורה ועולין ממדרגה למדרגה ומישיבה \nלישיבה כי אפילו מרע\"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר כי כמו שהשי\"ת אין לו סוף כך \nתורתו אין לה סוף וז\"ס יצא אדם לפעלו ר\"ל לעסוק בתורה במה שפעל בעוה\"ז כי כשיצא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "האדם מעוה\"ז יוצא תחלה לפעלו ר\"ל לעסוק בתורה במה שפעל בעוה\"ז ואח\"כ לעבודתו שהוא \nעובד שם וטורח עדי ערב ר\"ל שיגמור העוה\"ז הדומה לערב כי לעתיד אחר התחיה יהי' להם \nמנוחה ומלאה הארץ דעה כל אחד לפי מדריגתו. והנה יש תורה באצילות וכן בבי\"ע ובסוד \nעצמו יש בו פרד\"ס כי התורה יש בה רמ\"ח מצות עשה ושס\"ה מצות ל\"ת שהם כנגד האיברים \nוהגידים שבאדם וא\"כ הוא בכל פרצוף יהי' בו כל התרי\"ג מצות והבן זה: ב\"ש אומרים בערב \nכל אדם יטו ויקראו. ובה\"א כל אדם קורא כדרכו. הנה ארז\"ל תפלת ערבית רשות והם כנגד \nמדת יעקב כי אברהם תיקן תפלת שחרית ויצחק תפלת מנחה ויעקב תיקן תפלת ערבית והנה \nמאחר שיעקב הוא הבחיר שבאבות למה לא תקנוהו לחובה כמו שאר כל התפלות אלא הכוונה היא \nמאחר שכבר המטה נתונה בין צפון לדרום שוב אין צריך לקובעה חובה כי כבר היא בחיק \nדידי' כמ\"ש הרשב\"י ע\"ה לההוא דאתי למתבעי וגו' וזהו מחלוקתם בש\"א בערב כל אדם יטו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כי היא שולטת בלילה וצריך כל אדם להטות הקריאה אליה לרמוז אל הנוקבא כי כל דברי' של \nהנקבה הם מיושב ובבוקר שהוא זמן שליטת הזכר צריך לעמוד וזהו שאמר ובבוקר יעמוד. \nובה\"א כל אדם וגו' כ\"א הי' זה לבדו וזה לבדו הי' כסברת ב\"ש ומאחר ששניהם הם ביחוד \nא' אין להראות פירוד אלא שקורא כמו שיזדמן לו בין עומד ובין יושב ובין מהלך לרמז \nשהם ביחוד א' ואין להראות קיצוץ ופירוד לא במעשה ולא במחשבה והלכה כב\"ה כי אין \nקיצוץ ופירוד בשום צד ואופן. ג\"ז מהרב זלה\"ה: נתן עיניו ונעשה גל של עצמות וגו'. \nכבר ידעת שם אמג\"ל שהוא אותיות כד\"ט המתחלפות מן לה\"י של אלהי\"ם כי א\"ם אינם \nנזכרים. והנה אלהים הוא מדת הדין והאש אוכלת הבשר ונשארו עצמות וזהו גל עצמות ובזה \nהשם הכה משה את המצרי תכ\"ה למה תכה רעך והם הבחי' העינים של מעלה כי שם זה הוא סוד \nעייני\"ן דלעילא וזהו נתן עיניו בו ונעשה ג\"ל של עצמות כנזכר. גם זה מהרב: יציבא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בארעא וגיורא בשמי שמיא. הנה כבר ידעת מהתחלקות הה' חסדים כי בוקע מהחזה הז\"א השליש \nהחסד אשר בת\"ת המכוסה ונחלק לג' שלישים ולקח הכתר דזעיר חצי שליש והנוקבא שליש א' \nאך בחכמת הנוקבא יש ב' שלישים שלימים ועל שהכתר דזכר לא הי' לו רק חצי שליש והנוקבא \nשלה שנים שלישים נאמר יציבא בארעא וגיורא הוא החכמה דנוקבא יש ב' שלישים ולכן כפל \nשמי שמיא. גם זה מהרב זלה\"ה: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה דע כי לעולם \nהמחשבה היא החכמה הנקרא י\"ש כי חכמה הוא יש מאין שהוא הכתר וכנגד בחינה זו שבקדושה \nיש בסטרא אחרא במנין קר\"י גימטריא י\"ש אלא שהש' שהוא אות אחת נתחלקה ונעשה ק\"ר שהם \nאותיות שק\"ר והיא נהפכת גם למטה ונעשית קר\"י ולכן כל צדיק וצדיק השומר אות ברית \nקודש יש לו לעתיד לבא י\"ש עולמות כנגד מה שטהרו מן המחשבה רעה כמנין ויהי ע\"ר ר\"ע \nכנגד קר\"י וענין ש\"י עולמות הם מתחלקים לג' חלקים ק\"ג לכל א' מהם בחג\"ת. והנה הת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוא מטה כלפי חסד ונעשה שם לב' חלקים ק\"ג ק\"ג או\"ר בגימ' ואותן ק\"ג הנשארים בגבורה \nהוא מנין עג\"ל ואל האותן המוציאים שז\"ל נאמר פני ה' בעושי רע פנים של זעם בעושי רע \nכמנין ע\"ר ר\"ע. להכרית מארץ זכרם שהוא המלכות בחי' הזכר בחי' הדכורא הנותן בנוקבא \nעליונה וזהו מדה כנגד מדה כמו שהם גרמו להוציא טפה עליונה טפה דדכורא לחוץ ולא לתוך \nנוקבא כן הבחי' שלהם שניתן מן הזכר אל הנוקבא עליונה יכרת יתעקר משם וזהו עיקור \nהמזל של אדם למעלה מה שיש לו שם במלכות וכדי שיכרת הוא למטה צריך לעקור המזל שלו \nתחלה כמו שאמר הפסוק יפקוד ה' על צבא מרום במרום תחלה וזהו להכרית מארץ זכרם ר\"ל \nכדי שיכרת הוא מכאן מזאת הארץ למטה צריך תחלה להכרית המזל שלו מארץ העליונה. גם זה \nמהרב זלה\"ה: המברך צריך שיתן עיניו בכוס. הנה כבר הודעתיך שצריך להחזיק כוס של ברכה \nכנגד החזה כי הכוס של ברכה היא נקיבה היוצאת מבין חדוי דזעיר והזעיר יש בו שם מ\"ה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דאלפין והאחוריים שלה הם ק\"ל כי מן האחוריים יוצאת רחל ולכן צריך ליתן עיניו בו כי \nק\"ל גימ' עי\"ן. ג\"ז מהרב זלה\"ה: אשתו כגופו דמיא. כי כבר ידעת כי הנוקבא לית לה \nמגרמה כלום וכל אורותיה הם בוקעים מגוף הזעיר ונותנין אליה ונמצא שהיא כגופו שהרי \nזולת גופו אין לה כלום וזהו שארז\"ל אשתו כגופו דמיא והבן. גם זה מהרב: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת פאה אם שייר לו קלח א' סומך עליו משום פאה. לפי שהתבונה היא \nשיור לגבי אמא ותבונה היינו חק\"ל אחד שהוא בינה עלמא דדכורא וכאשר היא נכנסת תוך \nהזעיר ויסודה קצר שאינה לוקחת כי אם חלק א' דהיינו קלח אז סומך לו משום פאה שהוא \nאלהים עליון הנרמז באלף של שם ס\"ג אשר ממנה התפשטות כל העולם הנקודות והיא מגינה \nעליו אשר כל ק\"ך צירופים אלו דאלהים אל ימשולו בו: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת כלאים עציץ נקוב הוא סוד הרישא דזעיר בחזרת האורות המתרבים \nבו לצאת ממקום הלוז לקשר של תפילין. ועציץ שאינו נקוב הוא סוד רישא דנוקבא שהוא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מושפע משליש התחתון דת\"ת דזעיר ואין אורות מתרבים שם ועל כן הנשים פטורות מציצית. \nוהנה ב' פעמים עציץ שכ\"א גי' ר\"ס סוד י' הויות אשר בזעיר וכן בנוקבא. מהרב זלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת שביעית שדה הלבן. הנה הספירות הם סוד הזרעים כי כשם שזורעים \nאת התבואה כדי להלביש צורה מלובשת ומעוטרת כמו כן נזרעו התבואה של ב\"ן ונפסדה וצמחה \nהמ\"ה החדש במקומה בסוד הבירור והנה זריעת התוהו נקרה שדה הלבן וזריעת התיקון נקרא \nשדה האילן כי עכשיו הם עומדים בצורת האילן אבל לא כעולם התוהו אשר היו עומדות זו על \nגב זו כמ\"ש אצלינו בדרושים וז\"ס שארז\"ל במסכת סנהדרין פ' חלק מתים עתידים לקום \nבלבושיהון ק\"ו מחטה דהיינו הי\"ס של התוהו שמתו ונקברו בבריאה ערומים בלי לבוש ויצאו \nאח\"כ בכמה מלבושין יקר הנזכר בריש ספרא דצניעותא לבושין יקר אתקין וז\"ס ויתיצבו כמו \nלבוש סוד הלבשת הפרצופים זה לזה. מהרב זלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת שבת שמעון שגינה יהרג. דע כי הרשב\"י ע\"ה הי' ניצוץ ממשה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "רבינו ע\"ה וכמו שמשה ברח מפני חרב פרעה והשיג שלימותו שם במדבר כך הרשב\"י ברח מפני \nהקיסר והשיג שלימותו שם במערה המדברה בלוד וז\"ש בזוהר רות מי לנו גדול כמשה. מהרב \nזלה\"ה: ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור והנה רה\"י הוא \nבסוד אצילות של הי' שביהו\"ה שהיא כוללת כל היהו\"ה בה כמ\"ש בסוד כתיבת השם אצלנו \nוע\"ש ולכן רחבו ד' אותיות השם וגבהו י' דמלוי י'. ורשות הרבים ה' שבשם בסוד הבריאה \nאשר כנגדה מתחילים אחיזת החיצונים הנקראים רבים בסוד הן רבים עמי הארץ. וגם כבר \nידעת כי שם נפלו המלכים דמיתו שהם בסוד י\"ו כמ\"ש בדרוש א\"ק ולכן נקרא רשות הרבים. \nוכרמלית הוא ו' שבשם בסוד היצירה כר מלא. מקום פטור היא ה' אחרונה שבשם בסוד עשיה \nוכאשר עלה ליצירה אז הוא נקרא מקום פטור. וז\"ס שתים שהן ארבע שתים שהן אותיות יו\"ד \nה\"א שהם ארבע יהו\"ה כי יו\"ד ה\"א גימטריא ד' אותיות יהו\"ה: אמר ר\"ש בן גמליאל הנותן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פת לתינוק צריך להודיע לאמו. פירוש יודיע כי אבא יסד ברתא והנה פת גי' תלמוד שהוא \nתורה שבע\"פ ולהביאה אל הז\"א לזווגא וצריך לקשטה תחלה ע\"י הדעת הנמשך מאבא לאמא שהוא \nכולל החו\"ג ובהם הוא סוד הזיווג ושייף לי' מההוא מינא והוא סוד ויסגור בשר תחתנה \nוזהו היא מתנה לז\"א שהוא עשיר תינוק יונק משדי אמו אשר מתמן העותרא כי מצפון זהב \nיאתה. וז\"ס ויתן אל משה ככלותו. גם זה מהרב זלה\"ה: א\"ל \"היה \"לך \"לעזרני וגו' ר\"ת \nהל\"ל כי ענין העזר הוא בסוד באלהים נעשה חיל וכן תנו עוז לאלהים שהוא על עניין \nהעלאת מיין נוקבין שהוא תוס' כח בגבורות של מעלה. מהרח\"ו זלה\"ה: פתחו ואמרו כי אתה \nאבינו וגו' הענין הוא כי אז יהיה ההנהגה בסוד הגבורות בסוד אשת חיל עטרת בעלה ותהיה \nההנהגה ע\"י שם ס\"ג כי יתבטל הב\"ן והגבורה יהיה עיקריות ולכן אמר כי אתה אבינו. ג\"ז \nמהרח\"ו זלה\"ה: אנכי נוטריקון 'אנא 'נפשי 'כתבית 'יהבית ועיין מ\"ש בפסוק אנכי ה' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אלהיך וגו'. שזה הי' הדיבור מלכיות הפנימיות והיא נפש למלכות החיצוניות וז\"ש אנא \nשהוא דבור שהפנימיות שהוא בחי' נפש ולכן לא נאמר אנ\"י שהיא בחי' מלכות הנקרא אני \nחיצוניות. ג\"ז מהרח\"ו זלה\"ה: תנן התם ר\"א אומר שוב יום א' לפני מיתתך ושאלו תלמידיו \nוגו', הנה נודע שעם היות שארז\"ל אין מזל לישראל הביאור הוא אשר ביד ה' לשדד המערכה \nוהמזל ועכ\"ז יש לכל אדם ואדם מזל וזהו יום א' לפני מיתתך כי אותו יום הוא בודאי \nלפני מיתתו כי אי אפשר לו שימות באותו יום ושאלו תלמידיו וגו' דמנא ידע איזה יום \nהוא ותירץ ישוב היום. כי מאחר שלא מת היום אפשר הוא שזה היה היום ההוא שהרי לא מת \nושמא מחר ימות וגו'. גם זה מהרח\"ו זלה\"ה: כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ויבא \nלידי עניות לכן ר\"ת 'על 'נטילת 'ידים ענ\"י. ומלבד זה הוא נקצץ מן העולם העליון \nונעקר מן העולם הזה קודם זמנו מפני שיש בידים י' אצבעות כנגד י' מאמרות וי' אותיות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "השם במילואו וכ\"ח פרקים שבידים כנגד כ\"ח אותיות אשר בהם נבראו העולם כמנין אותיות \nפסוק בראשית וזה האיש המזלזל בנטילת ידים כביכול מתיש כח של מעלה וע\"כ הוא נעקר. \nמהרב זלה\"ה: מעשה באדם אחד שיצא בשבת וראה פרצה בשדהו ונמלך וגו' דע כי החסיד זה \nהוא ר' יהודא ב\"ר אילעי ואז נתנוצץ בו נשמת צלפחד הצדיק אשר חטא בענין קשישת עצים \nבשבת כדברי רע\"ק ז\"ל ועתה תיקן אותו חסיד בחסידות זה ומעשיהו וז\"ס שארז\"ל שיצא לו \nצלף חד וממנו הי' פרנסתו ופרנסת ביתו כי צלף חד היינו צלפחד והיתה מזה פרנסתו כי \nהוא תיקן מה שקילקל מקודם והזדונות נעשה לו כזכיות בתשובה מעליותא כי האי. גם זה \nמהרב זלה\"ה: הבאת שלום בין אדם לחבירו וגו'. הנה נודע כי בעידנא דמסתכל אריך בז\"א \nאז גורם זיווג בין ז\"א ונוק' כמ\"ש באד\"ר וז\"ס הבאת שלום שבין אדם לחבירו דהיינו \nאסתכלותא אנפין באנפין בין אדם לחבירו שהוא האריך בזעיר ובין איש לאשתו שהוא הז\"א \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנקרא איש ובין אשתו שהיא הנוק' הנקראת אשתו. גם זה מהרב זלה\"ה: אמר ר' אבא )הגהה \nבגמ' שבת דף ס\"ב ע\"ב הגי' ר' יוסי ב\"ר חנינא( המשתינים בפני מטתם וגו' מגדף בהו ר' \nאבהו וגו' ויש לדקדק מי הכניס לר' אבהו בתגר זה יותר מחבריו אשר קילל וגידף לאיש \nאשר אלה לו אבל זהו סוד גדול כי הראו לו י\"ג נהרות דאפרסמון וגו' אילין דאבהו ואני \nאמרתי לריק יגעתי ותימא שחשב שאינו ראוי לי\"ג אלו הרמוזים לי\"ג תיקוני דיקנא עילאה \nשהם רחמים כי ראה בשמו אותיות בה\"ו שהם זו\"ן ועולין י\"ג ולא ידע כי א' דרבי אבהו \nשהוא אחד מנין י\"ג והם הי\"ג נהרי והוא חשב מסוף שמו בה\"ו שלריק יגע והוא זכה לזה כי \nלא יגע לריק כי הי' מקלל לאותו שהוא הוציא שז\"ל וזהו נרמז במלת לרי\"ק שהוא קר\"י \nוהבן זה מע\"ח: דע כי ישראל היו ס' רבוא בקבלת התורה כי התורה הוא עמודא דאמצעותא \nוהוא ו' כל א' כלול מי' והוא ס' רבוא בזה האופן עשירית במלכות. מאות בזעיר. רבבות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בחכמה ובאמא נכלל הכל כנגד הששים שהוא ת\"ת שנכלל באמא תורה שבכתב תוך הכתר דאמא \nוהרבוא מצד החכמה. גם זה מעץ חיים: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת עירובין אמר רבי האי דעדיפנא מחבראי משום דחזיתי' לר' מאיר \nמאחוריו. דע כי ר' מאיר נשמתו הי' מעורף פרצוף לאה אשר שם יש ב' שמות אדנ\"י בריבוע \nגימ' רנ\"ב בהסרה א' שהוא מקום הדבוק בסוף צוואר הז\"א ויהי' רנ\"א כמנין מאיר. והנה \nבעורף הז\"א יש ב' הויות כזה יוד הי ויו הה. והב' יוד הה ויו הי אשר ב' שמות אלו \nגימ' קד\"ל וז\"ס קד\"ל דר\"מ דחזי רבי ורבינו הקודש שהיו בסוד יעקב למטה מהם נתנוצץ בו \nגם מהארה זו ולכן עדיף מחביריו ואלו הי' מן הפנים עאכ\"ו ולכן לא ירדו חכמים לסוף \nדעתו של ר\"מ דהיינו אחורי דעת לאה. גם זה מהרב זלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת פסחים מכנפי יונה: א\"ל אם אי אתה מלמדני אני מוסרך לאבא \nיוחי ומוסרך למלכות. זה יובן עם הא דתנינן סכנה ואין בה מצוה גבי תולה מזוזה במקל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הפי' כיון שאין בה מצוה אסור למסור נפשו עליה ובימי רע\"ק גזרו שמד שלא לעסוק בתורה \nוהוא הי' מקהיל קהלות ברבים ואם ידומה ח\"ו שהי' זה להתייהר ושלא לשם שמים ח\"ו טוב \nהיה שימסור הוא לבדו ולא יסכן רבים אבל אם למד ג\"כ בצנעה מוכח שכוונתו לשמים: תנן \nשלשה נשים הא' אופה וגו'. דע כי זהו הג' מוחין דזעיר הנזכרים בתיקון ס\"ט והם מצד \nאמא אשר נה\"י שלה הם לבושי המוחין והאופה הוא היסוד כי אור לו בציון ותנור בירושלים \nוגו'. ומשום שהם מאמא נקרא נשים ובעת שנכנסים נכנס ההוד תחלה ואח\"כ הנצח והיסוד \nאחריהם שהוא הדעת כי הוא נמוך נכנס תחלה. מהרח\"ו זלה\"ה: בצק שבסדקי עריבה. דע כי שם \nיהו\"ה בנקודת אלהים יש בניקוד זה ז' יודין הרי ע' ואותיות יהו\"ה ונקרא אלהים גי' \nיב\"ק ס\"ה קפ\"ב וכללות אותיות יהו\"ד אלהים עם כולל השם בשילובו גי' בצ\"ק והנה מנינו \nכאן אלקים ג\"פ באותיות ונקוד ומספר תצרף עמהם שם יהוד ג\"פ ומרוב המיתוק נעשה אלהים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "א' ג' הויות וא' אלהים גי' סדר. והנה יש ד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. ולמעלה מהם עוד \nשם מ\"ה אחד בסוד כי לא ידעו מ\"ה הוא גי' של הכל ערב\"ה וזה הוא בסוד או\"א והזעיר הוא \n", "en": ""}]}
