ספר ליקוטי השס — קטע 5

וידוע שאם לא היתה תמיד הנשמה חופפות על העצמות היו נרקבים ולא קם בתחיית המתים כענין ובשכבך תשמור עליך ונחך ה' תמיד כי בכל ערב שבת עולה הנשמה למעלה והיא נוטלת אור ושפע ומביאה אל העצמות וזהו ועצמותיך יחליץ ועל מי מב' נשמות אלו הי' מוטל להשגיח על הנבילה לז"א על הניזק וז"ש מדקאמר תשלומי נזק משמע דאין לו למזיק דהיינו נשמות הצדיק שבא בעיבור אלא להשלים את נפשו של הניזק שם בג"ע אבל הגוף בעלים הראשונים שהוא הניזוק מטפלין בנבילה שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה לנפש אבל הגוף על הראשון מוטל להשגיח בו והוצרכו ג' פסוקים לפי שלפעמים יגרום לאדם זה שיכשל בעון חלב נשמת הצדיק עצמו וזהו היזק שבידים אבל הוא מלתא דלא שכיחא שהוא בא לתקן ויקלקל. ולפעמים לא יגרום הנשמה של הצדיק עצמה אלא א' מכוחותיהם כי יש כמה כוחות וכמה שלוחים ואיברים לנשמה וא' מאלו גרם ההיזק וזהו ממונא שהיזיק ועל כולם אמר שהבעלים

מטפלים בנבילה כמו אם יהי' בידים או ממילא או ממונא לעולם אין לנשמת הצדיק להיטפל בגוף וזהו המת יהי' לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק כיון שהוא בעצמו ובסיבתו מת לז"א לא כך הוא כלומר כאשר בא האדם הזה אל העוה"ז לא הי' כך בגוף הזה כי אח"כ נתעבר בו נשמת הצדיק הזה. גם זה מהרב זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת בבא מציעא הבית והעליה של שנים שנפלו וגו' תנא אין לו לבעל עלי' בקרקע כלום ר' נתן אומר התחתון נוטל ב' חלקים והעליון שליש א' אחרים אומרים התחתון נוטל ג' חלקים והעליון רביע. אמר רבא נקוט האי כללא בידך דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקי דדינא סבר כמה אפסדה עלייה בבית שליש הלכך אית ליה תלתא. הנה הענין הזה הוא מדבר בסוד המלכים דמיתו ובשבירתן והנה הת"ק סובר שא"צ לגבוה רק בזמן הזה שהשכינה בתחתונים ואז יש לו מזה תועלת בהעלאת מ"ן אבל בהסתלקות האורות אין לעליון מזה כלום תועלת ור' נתן דיין הוא גי' אכדט"ם שהוא יודע למתק הדינין וכל דיין הפותח

בדין פותח בזכות תחלה כמה מפסיד עלייה בבית תלתא כי השליש העליון דמוחין דזעיר הוא האור המסתלק למעלה והיא עומקא דדינא ודאי שזהו עיקר האור נאבד ממנו הלכך אית ליה תלתא. אחרים הם בסוד אחוריים וחשבו המלכות בסוד ריבעא וכן הוא האמת בסוד הנקודות ולא בהיות בסוד של הפרצוף וע"כ הלכתא כרבי נתן וכרבא. מהרב זלה"ה: האונאה ר' מאיר אומר א' מכ"ד בסלע ור' יהודה אומר א' מי"ב ור"ש אומר א' מו'. וכבר ידעת כי לעולם אין אחיזה לחיצונים רק מזו"נ שהם ו"ה שבשם וכאשר תמלא הו' יהי' בו ב' ווין כזה ו"ו והם ישראל ויעקב וגם ה' הוא כזה ה"ה והם לאה ורחל כי שתיהם נכללות כאחת כי רחל מסרה סימנה ללאה והכוונה שכאשר יעקב הי' שוכב עם לאה שם היו כל כוחות רחל וכן כשהי' עם רחל היו שמה כל כוחות לאה וידוע כי יש סלע וצלע וסלע הוא סוד רחל היונקת מן הו' כל א' כלול מי' והם ס' והיא כלול מי' דהיינו ל"ע והנה יעקב לקח תחלה לאה הגדולה ואח"כ

רחל הקטנה אבל כוונתו תחלה הי' על רחל וכן אירע לישראל כאשר יצאו ממצרים היתה רחל קטנה ולאה גדולה ולכן אמר משה שמעו נא המורים וגו'. כי רחל שהיא סלע בס' לא הי' ראוי להוציא מים וזש"ה סלע הזה דייקא אבל בצלע בצ' הי' יכול להוציא כנודע והנה רחל היא לבנה והזעיר הוא השמש שהם ו"ה ועל ידיהם כל ענייני עוה"ז כי האורות מתלבשת בזעיר והזעיר ברחל וע"י הנהגות העולם דהיינו אדנ"י א"י ד"ן ר"ל י"א בחי' וה' דנים עולם והנה הלבנה היא מקבלת מן השמש ולית לה מגרמא כלום ולכן לפעמים היא מלאה ולפעמים היא חסירה. ומחודש לחודש הם כ"ט יום וזש"ה ותורד כד"ה על ידה שגי' כ"ט תסיר הה' כי היא נקראת ה' נשאר ך"ד ולכן אמר ר"מ שאונאת הסלע היא א' מכ"ד כי השם אדני בו צירופים כ"ד ולכ"א כל זמן שלא חסר מצירופי' צירוף שלם אין בה אונאה אבל כשחסר א' כולו יש אונאה רי"א א' מי"ב כנגד הב' ווי"ן אשר כתבנו שגי' י"ב כי כל עוד שנשאר חלק

אחד מי"ב די. ורש"א א' מו' כי היא יונקת מן הו' כנזכר וכל זמן שלא חסרה ממנה חלק א' שלם מן הו' אין אונאה. ובטלית לא פליגי כי אחר שהוא לבוש לו ודאי שאין אונאה אלא שתות והיינו דאמר אביי עשוק לגבך כי בבגד פחות משתות מחיל לכ"ע ובגמ' הקשו ורמינהו וגו' ותירצו תנא ברא חשיב מלמעלה למטה ותנא דידן חשיב מלמטה למעלה וגם פירש"י כי תנא דידן אמר עד ולא עד בכלל ותנא ברא עד ועד בכלל והענין כי לפעמים השכינה מסתלקת למעלה בעונות הדור ולפעמים יורדת בגלות והנה תנא דידן דיבר במשנה קודם בנין הבית ואמר מלמטה למעלה כי בעונות נסתלה השכינה למעלה ולכן אין בה אונאה כי אין החסרון נוגע אליה כ"א לבני העולם וגם עד ולא עד בכלל כ"א תסתלק מכל וכל יהי' בה אונאה כי תהי' נקודה וגו' ותנא ברא הוא דבר אחר החורבן כי אז ירדה בגלות עם ישראל והיא מלמעלה למטה ועד ועד בכלל ואמרו עד כמה תפחת ויהי' רשאי לקיימה דהיינו הנותן סלע

חסרה לחבירו דהיינו שיורדת עד מטטרו"ן בסוד הנקבה כידוע ויהי' רשאי לקיימה שם ביצירה אבל אסור להוציא ולכ"א הרי זה לא ימכרנה לתג"ר שהוא סמא"ל הנקרא עבד כנעני ות"י באיש כנעני בת גבר תגרא ולכן אמר לא ימכרנה לתגר שמא יראו אחרים כ"א הוא לוקח השפע ונותן להע' שרים ויאמר להם כי השפע הוא משלו וכי ראוי הוא לעבדו כמ"ש רז"ל לכן לא ימכרנה לו אפילו בשויו. מהרח"ו זלה"ה: ועשית הטוב והישר זהו בן המצר. הנה רז"ל למדו דין הזה מן הפסוק הזה. והענין כי כבר ידעת כי ענין מצר העליון אשר בזקן הנקרא א"ל שד"י בסוד מן המצ"ר קראתי י"ה כמ"ש אצלינו בדורש ויעבור שהוא גי' משה והנה מצר זה שארז"ל הנה הוא סוד מצר הזה כי המיצר ביו"ד הוא גימ' משה והארת המצר הזה הוא נוהג בשדה ובבית שהוא המלכות עליונה אך לא במטלטלין וכבר ידעת כי משה נקרא טוב כמש"ה ותרא אותו כי טוב הוא ולכן סמכוהו על פסוק הישר והטוב וע"י חסד שמוכר אל בן

המצר ולא לאחר הוא גורם שיאיר מצר זה אשר שם שורש משה הנקרא טוב אל המלכות שהוא שדה או בית. וכבר ידעת מ"ש בברכת אבות כי מצר זה נקרא אל הכולל בו עוד ב' אל אחרים כנזכר אצלינו בדרוש ג' עצמין והנה ג"פ א"ל במילואם וגימ' תקנ"ה ולכן ארז"ל תקנ"ה היא ולא דינה כי הוא כמנין תקנ"ה בהסרת ג' כוללים וגם ארז"ל שנוהג במכר ולא במתנה כי כבר ידעת כי ג' א"ל אלו יוצאים מן הדעת הכולל כל ב' הצדדים כמש"ה בכוונת האל הגדול יע"ש והנה בדעת הנזכר יש בו ה"ח וה"ג כנודע והם י' הויות גימ' ס"ר שהם מכר אבל לא בלבוש החו"ג שהם אהי"ה עולים תנ"ה ויוצאים מן היסוד דבינה הנקרא מ' וזה מתנה בו כי אין נוהג בו דין המצר כי ענין המצר הוא מן הפנימיות ולא מן המלבושים וע"כ אינו נוהג דין המצר במתנה. מע"ח: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת בכורות הנה בשאלת סבא דבי אתונא. ורציצא דמיתי' בביעת' מהי נפקא רוחי'. והוא זה כי שאלתם הי' על מלכות אבי' בן ירבעם כי הי' מלכותו כמו אפרוח

שלא נפתחו עיניו ומהי נפקא רוחי' כלומר מאיזה דין נאבד והלא בתחלת מלכותו נאבד ולא עשה שום עון והשיב ריב"ח בהא דעייל כי אביו ירבעם אשר הכניס בו נשמתו שפרחה ממנו קודם החטא ובעונות הוא מרד במלכות בית דוד כנודע ולכן נתחייב מיתה וז"ס משיח בן אפרים שימות כי הוא מנשמה זו כמ"ש במקומו עד שהתפלל עליו דוד בעצמו בסוד חיים שאל ממך נתת לו: גם בשאלה הנ"ל מהי נפקא רוחי'. דע כי שאלתם היתה על מיתת תינוקות קטנים בעון אביהם מהי נפקא ר"ל מאיזה דין ומשפט יצאה והשיב ריב"ח בהא דעייל כי אביו בעת השלכת הטפה און יחשוב על משכבו ויודע הקב"ה שיהיו אחוזים מעשה אבותיהם בידיהם וגו'. ולכן מתים כמ"ש הכתוב פוקד עון אבות על בנים וגו' והא כתיב לא ימותו וג' וארז"ל כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וגו' ולכן מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. ג"ז מהרח"ו ז"ל: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סנהדרין תפס הקב"ה בבגדו של ירבעם וא"ל חזור בך וקשה מאוד

איך אפשר שיעשה זה הקב"ה עם מי שחטא והחטיא את הרבים אמנם דע כי מלבד הנר"ן שיש אל האדם יש עוד לבוש אחר אל נפשו שהוא האמצעי בין הנפש והגוף וזה הענין אחר שחטא אדה"ר שהי' בג"ע ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשים באלו הבגדים והי' דרך הנחש לסבב את הג"ן אחורי כותלי הג"ן פעמים בשבוע לפתות אותם אשר בג"ע ואותן המכירים בו אינם משיחים אליו והמפותה אחריו מוציא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתים אחריו וכן עשה ג"כ אדם וחוה ונתפתו אחריו וידעו כי ערומים הם מאותו הלבוש כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. ובלבוש הזה של ירבעם תפס הקב"ה שיחזור בו ולא חלילה בלבוש גופו כי אם בבגד זה היותר מעולה מן הגוף כנודע וזס"ה ובגד בוגדים בגדו. הרח"ו זלה"ה: א"ל הקב"ה חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ואמר מי בראש וגו'. דע כי דוד המע"ה הי' מצד הנוקבא ולכן הי' אדמוני מצד ה' גבורות דנוקבא וע"כ הי' שופך דם ועכ"ז אמר הכתוב עם

יפה עינים וטוב ראי שהי' אוחז גם ביסוד הנקרא יפה תואר וזש"ה אשר מנעני מבוא בדמים כי הוא יהי' בא מן הב' דמים אשר בנוקבא שהוא דם טהור ודם טמא. והנה מלכות ישראל בא מאלו הב' מן המלכות או מן היסוד אשר נשמת דהמע"ה או מן הדכורא אשר שם הוא נשמת שאול כי שאול מדכורא ודוד מנוקבא ולכן דהמע"ה הי' מפחד מן המלכות כי הי' נראה בעיניו שראוי הוא יותר שתהי' המלוכה מדכורא וע"כ בויברך דוד אמר לך ה' הגדולה שהם ו"ק הזכר ואח"כ אמר לך ה' הממלכה שהיא המלכות ואמר והמתנשא לכל לראש מהו לראש אכן הכונה הוא אל הב' ראשים לכל שהוא היסוד ולראש אחר שהוא המלכות ולעתיד לבא יהיו ג"כ תרין משיחין כנודע משיח בן יוסף מדכורא ומשיח בן דוד מנוקבא והנה מצד הטענה הזו שחשב ירבעם כי הדכורא עיקר ואזיל ברישא ולכן אמר אי הכי לא קא בעינא והקב"ה אמר דוד בראש כי אשת חיל עטרת בעלה בסוד ה' בחכמה יסד ארץ ואח"כ כונן שמים בתבונה. מהרב זלה"ה:

ספר ליקוטי הש"ס - מסכת שבת דע כי מה שארז"ל כי ביום שנשא שלמה את בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים וגו'. דע כי גבריאל הוא מקבל ב' מיני מנצפ"ך הא' דאמא והא' דנוקבא והם עולים כמנין קס"ת וזהו שאמר הכתוב קסת הסופר אשר במתניו הוא וענין קנה בים הוא ים בינה ים מלכות דינין קשים ברישא והיא לאה ונייחין בסופה היא רחל: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת פסחים מ"ש רז"ל לעתיד אומרים לדוד שיברך ואמר לי נאה לברך וגו' דע כי הכוס מחזיק רכ"א לוגין כמנין רוי"ה כמש"ה כוסי רוי"ה כי אז תהי' אור הלבנה כאור החמה והנה מן ש"ע נהורין אין להם רק ק"ן נהורין כמ"ש במקום אחר ולעתיד יכנוס בכוס של ברכה שהוא הנוקבא העומדת כנגד החזה ע"י רכ"א האורות להשלים מנין של ש"ע וע"כ דוד שהוא מנוקבא מברך על כוס זה לקבל אלו ההארות בה. ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סנהדרין מעשה בא' שהטיח את אשתו תחת התאנה וגו'. דע שיצה"ר

הזה נתהווה מן הקליפות של שברי הכלים כאשר נשברו לשנים נחלקו אל ב' חלקים לדין ולרחמים והדינים היו דינים של הקדושה ולא היו עדיין נקראים יצה"ר כי קדושים היו אך כאשר בא אדה"ר והטיח את אשתו תחת התאנה ואכל פגה כי הי' לו להמתין עד ליל שבת שהוא עונת ת"ח כי חטא אדה"ר הי' ממש כמו חטא דוד המע"ה שאכל פגה כי אשתו הית' ולכן כיון שהשעה הית' צריכה לכך ששימש מטתו ביום הלקוהו ונגזר עליו מיתה ואז הנחש נתאווה להם וקליפת הדינים נתלבשו בנחש זה והנחש לא רצה לילך אצל אדה"ר כי לא יכול לו והלך לו אצל חוה שהיא מסטרא דדינא כי נעשית מתרדמה שנפלה על אדם מלקיחת צלעו כנודע שהוא דוגמת שבירת הכלים ממש וכאשר בא הנחש אל חוה אשר היא נעשית עיסת הזוהמא של היצה"ר וכאשר חזר אדה"ר והזדווג אל אשתו אז עוקצת כקוץ מכאוב ונכנס בו היצה"ר ואירע לו מה שאירע. מהרח"ו ז"ל: אמר רב יהודא אמר רב באותה שעה קינח י"ג מפות וגו'. דע כי י"ג

הויות הם גימטריא מרחץ והם סוד הי"ג מקורות לזו"ן שהם יעקב ויוסף גי' מרחץ דהיינו הזעיר ויסוד דיליה והנה הזעיר נקרא אחד ויוסף נקרא אהבה שהוא שם קודש והנה ב"פ י"ג הם גי' ך"ו והנה הזעיר יש בו שם ס"ג דבינה וביוסף יש שם ס"ג דתבונה דהיינו שם ס"ג בלא א' ושניהם גימ' מפ"ה והנה י"ג פעמים מפ"ה הוא אלף תרכ"ה כמנין כ"ה פעמים היכל ובת שבע עצמה יש לה שם אדנ"י הרי כ"ו והיינו י"ג כנגד אחד שבזעיר וי"ג כנגד אהבה אשר בסוד והנה כ"ה פעמים היכל גימ' תפארת ישראל עם הב' כוללת והכולל. והנה ת"ת הוא כולל ו"ק וישראל הוא סוד הת"ת שבת"ת אשר שם יסוד דאמא ובזה יובן סוד קינוח ההיא והוא כי בשעת הזיווג מבקשים להדבק שם וכשם שנבראו מן המותרת והשיריים כך הם רוצים ושואלים להנות מן השיריים וצריכים ב"ש לב' עדים לקנח עצמה היטב כדי שלא יהנו החיצונים מהקינוח ודוד הוא מבחי' עטרת יסוד הזעיר המיותרת בתוך המל'. והבן מהרב

זל"ה: הסייף והספר יורדים כרוכים מן השמים דע כי זה הוא סוד טוב ורע האמור במטטרו"ן נער חגור חרבך על ירך ותרי"ג מפתחין תליין בההוא חרב וחותמו בשמו של הקב"ה שהיא ספר תורה שם יהו"ה סתם. כיצד רישא דחרבא הוא י' פיפיות הוא ב' ההין גופא דחרבא הוא ו' וארז"ל חרבו של הקב"ה הם י"ו פיות כנגד פני החיות וכנגדם עולים לס"ת ז' בשבת וג' במנחה דשבת וג' ביום השני וג' ביום החמישי ס"ה י"ו. ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת שבת אמר רבי עתידה אשה שתלד בכל יום שנ' הרה ויולדת יחדיו וגו' דע כי בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור ולכן א"צ זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהי' בתחלת הבריאה באדה"ר שעלו למטה שנים וירדו וכו'. ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סנהדרין דע כי משארז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח זה הוא משיח בן יוסף ולא משיח בן דוד. מהרח"ו זל"ה: אמר הילל אין משיח לישראל. הנה הרמב"ן

ז"ל כתב הרוצה לדעת מה יהי' באחרית הימים ובכל יום ויום הנקרא אלף שנים יבין כל הדברים מז' ימי בראשית מה שנברא בהם ובאלף הז' ויכולו השמים בסוד ונמקו כל צבא השמים וזה הוא טעות הילל כי חשב שאחרית הימים הוא אלף הו' ויום הז' אינו בכלל הימים אבל הוא טעות מפורסם כי עיקר הזיווג והמנוחה בו תהי'. ג"ז מהרח"ו ז"ל: אר"י בר אבא מלמד שמסר להם שם בטומאה וי"ג שם טומאה כי מלת להם שמות הטומאה עם ג' הכוללים גי' מתנת וזהו מתנות שנתן להם. מרב זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת בבא בתרא זימנא חדא קא אזלינא וקא חזינא הני גחלי רתמים דקדחי י"ב חדש וגו' דע כי תמר גי' ב"פ ש"ך דינים של הזו"נ וז"ס כש"ך חמת המלך ואלו הגחלי רותם שראה רבה בב"ח כי רת"ם גי' ב"פ ש"ך וזס"ה וישב תחת רתם אחד וישאל נפשו למות והבן זה כי הפגם של הבעלי לשון הרע הוא בשכינה כנודע מארבע כחות המעכבת וגו' כמבואר אצלנו באורך במ"א וע"כ עונשם הם גחלי רתמים שהם דיני השכינה והבן. ג"ז מהרב

זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת אבות כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הנה כבר ידעת סוד גילגולי האדם ואיך שהוא מתגלגל מדומם לצומח וגו' עד שסוף סוף הוא נתקן. וז"ש התנא כל ישראל וגו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום טעם זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו תקנם בא בעל המשנה לתרץ שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם וגו' כלומר אחר מיתוק עוונם ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותיו וכל הנופח מעצמו הוא נופח. מהר זל"ה: שמעון הצדיק הי' משירי אנשי כנסת הגדולה. כי כל השאר היו זוגות ויהושע בן פרחיה הי' נשיא בסוד החסדים ולכן אמר מצות עשה. עשה לך רב וקנה לך חבר הכל מ"ע כי הם בחסדים. ונתאי הארבלי הי' אב"ד בסוד הגבורות ולכן אמר כל לא תעשה הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורעניות כולם מצות לא תעשה שהם גבורות. אבל שמעון הצדיק הוא

בסוד היסוד שהוא יחידי ולכן נקרא צדיק והי' משיירי אנשי כנסת הגדול' אשר הם קיבוץ החסדים המתקבצים ביסוד והם יוצאים מיסוד דאמא הנקרא כנסת הגדול' ע"ש החסדים דאבא שמתכנסים שם החסדים לפי שאין ליסוד חסד לעצמו אלא מן העליונים המאירים בו ואמר על ג' דברים העולם עומד כלומר אף שצדיק יסוד עולם צריך המשכ' מלמעל' כדי שתקיים על ידו ואמר על ג' דברים העולם שהוא רחל הנקרא עולם עומד על התורה דהיינו עמודא דאמצעיתא זה הוא על התורה דהיינו מה שמתגלה מיסוד דאבא שיוצא מתוך יסוד דאמא בת"ת שלו כנודע ונקרא תורה כי נובלת חכמה תורה ע"ש שכבר יצא זה היסוד מיסוד דאמא שהי' מכוסה שם והראה עצמו לחוץ וזהו תורה לשון הוראה וגם שמאיר ומראה את הנוקבא כי אם לא הי' אור היסוד של אבא אשר מאיר בחסדים ומוציאין לחוץ לא היו יוצאים לחוץ. וזש"ה ה' בחכמ' יסד ארץ כי עיקר יסודה אינו כ"א מאבא והיא עצמה נקרא תורה כמ"ש הן יראת ה' שהיא רחל

היא חכמה עצמה כי יראת עולה כמנין תורה הרי שהיא החכמ' עצמה ויסוד דאבא נקרא תורה לשון תור ה' כי תו"ר מלוי אדני והיא הה'. ועל העבודה היא הגבור' אף שארז"ל לעבדה