בו נופל שם ארבע מהעשר שהם אחדים הוא אש ממים, כי האש יוצא ממים, וכן תמצא בעולם הגופני שתוציא אש מן המים אם תשימם בעששית וכו'. ואחרי שהיה לנו אלה השלשה דברים אז היה כמעט כל הבנין שם, כי מהאש שיצא מן המים חקק בו ר"ל רשם הדבר ההוא, ואחרי כן חצב ברשימה ההיא, וחקק מלשון מחוקק, וחצב כמו בורות חצובים, והוא כסא הכבוד, ולהלן יתבאר מהו כסא, ומהו כסא הכבוד. ואופניהם הם הגלגלים העליונים שיחזרו כל ההויות פנים ואחור בתנועתם, ויולידו החום בתנועתם, ומהם יצאו החום והשרפים ותולדותם מהאש ההוא, שהאופנים אינם שרפים והשרפים הוא אש שורף. והשרפים שאמר שש כנפים לאחד והכח שלהם הוא שם של מ"ב אותיות, והם שבעה שמות מששה ששה אותיות לכל אחד. וזהו שם המפורש של מ"ב, אבגית"ץ, קרעשט"ן, נגדיכ"ש בטרצת"ג, חקבטנ"ע יגלפז"ק, שקוצי"ת. ומקורו בספירות מדת הגבורה. והנה אלו כמו נשמה לשרפים, ונשמה לאלו האותיות שהם מ"ב הם
הנקודות, והם הנקראים אופנים. כי הנקודות יניעו האותיות, ומהם יצאו החיות שיש להם ארבעה פנים וארבעה כנפים לכל אחד, והם ס"ד כולם. והם נקראים פני אדם אף על פי שיש להם ארבעה פנים. ומקורם בספירות ספירת תפאר"ת, כי שם יהו"ה במילואו למנין אד"ם. ומקור השרפים בתורה הוא בפסוק בראשית, שם רמוז שם בן מ"ב. והנה אלו החיות דומות במקצת לאופנים, כי יש להם קול ודיבור, עליהם סדרו בתפלות ומשמיעים ביראה יחד קול בדברי אלקים חיים. ואופן בגימטריה עולה קול, ולשון אופנים מגזירת פנים, לומר שלכל מקום שחוזר שם פונה כי הוא עגול, וחוזר שם כל שבעת ימי השבוע על כן שבעה שרפים. ולפי שהפנים לשבעה קצוות העולם יש להם שש כנפים לכל אחד, ושש אותיות בכל שם. ובזה השם נשתמשו אותם שאמרו חכמינו ז"ל עליהם שקפצה להם הארץ, הם בעלי הכנפים. והנה החיות דומות במקצת להם כי יש להם ארבעה פנים שלא יסבו בלכתם, אבל חסר מהם כי אין
להם מעלה ושטח פנים. ומשל החיות אלו משלו חכמינו ז"ל בחגיגה לאגוז וקו ירוק היא הקליפה החיצונה, בעבור כי אלו הם מקורם באמצע הבנין. ואחריהם נבראו מלאכי השרת, והם הפועלים לכל דבר כמו הידים והרגלים באדם הגופני, כי החיות דומים לגופי הריאה אשר בלב נשרפים לחום הטבעי שבו, והלב הוא כמו המלך המצוה והם ישרתו אותו כי הם המשרתים לכל העולם, והם הנקראים מדת הדין, ובהם נאחזים מלאכי חבלה: והנה כשהצדיק צריך לפעול דבר בנס על ידי אחד מן השמות צריך לידע מקום השם ההוא בספירות, ולהמשיך הכח ההוא מן המעיין שאינו פוסק את מימיו דרך הצינורות על ספירת מלכות, כי שם מקור פועלי אמת שהם אלו הנקראים מלאכי השרת, ונקראים פועלי אמת כי לא יעשו דבר בלתי הסכמת כל הספירות, ואמת הוא באמצעות שלהם, וצריך ליזהר לדעת לשוב אותו הכח אל מקומו לבל יפגעו בו מלאכי השרת התחתונים שהם מבחוץ, כמו האדם שיש חרב בידו וצריך ליתנו תוך הנרתק פן יפגענו בדבר, ואם אינו יודע אזי מדת הדין פוגעת בו.
וכן קרה לשאול המלך ולאחרים רבים, כי נהפך לו מדת הדין בעבור שהם תולדותם מאש הם שורפים כמו השרפים. ועליהם אמר הכתוב להט החרב המתהפכת ר"ל מתהפכת לפעמים כנגד הפועל, לפעמים לזכות ולפעמים לחובה, כי הפועל בעצמו יגרום וזהו שאומר בשאול המלך, "ויפול על חרבו". ואחיזת אלו המלאכים בספירות היא ספירת מלכות, ובאין מן הגבור"ה דרך הו"ד. ואם יביאם דרך תפארת ויסוד אזי טוב לו, אם יודע להשמר ולהשיבם מיד אל מקומם. והנה אלו המלאכים הם הפועלים מיד בכל העולמות התחתונים, ובהם נאחזים מלאכי חבלה והשדים והמזיקים כל אחד למינה כמו שיתבאר בעזרת השי"ת. והנה באלו האופנים והשרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת יש מעלות רבות, כמו שנאמר, "היש מספר לגדודיו", והם נכללים בשלשה מעלות, אופנים, וחיות, ושרפים, כי מכח תנועת האופנים יצא האש השורף, וחיות הקדש גם כן אף על פי שאינו שורף כל כך כי יצא מהלהב של השרפים ונתקרר בתפארת
כי הוא קו האמצעי, וזה שאמרו ז"ל נהר דינור מאן נפיק מזיעת החיות, ומהחיות יצאו מלאכי השרת בהשתלשלות. ואמר כי משלשת אלו יסד הבורא יתברך מעונו, והם כמו יסוד לכל הבנין, וסבתם הראשונה כח המים העליונים אשר יצאו מן האויר הנקרא רוח, והראייה, "עושה מלאכיו רוחות", כי ברוח כלול רוח ומים כי ממנו היו משרתיו הפועלים אש לוהט, לא האש שהוא כגחלת אלא הלהיטה בלבד. והאויר אינו עומד במקום ואינו נתפס בכלי, והמים אינם עומדים אלא בכלי, כי כח הרוח מניעתם, והלהב אינו עומד גם כן אלא בנושא שישאוהו, והאויר הוא המתלהט. ומאלו השלשה שהם אויר מים אש, יצאו שרפים וחיות ומלאכים. יסד בית מעונו אשר בו כסא הכבוד שהוא ספירת הבינה עומדת על ספירת תפארת שהוא הכסא, וסוד הכסא תמצא אותו בספר הבהיר למי קורין כסא ואיך הוא בבינה: חמש חתם שש קצוות פנה למעלה ביה"ו וכו' - אמר כי החשבון החמישי הוא שמשם יו"ד יצאו
כל האותיות וכל הכוחות כמו שידעת, ונעשה י"ה, והוא"ו שמו אחרי הה"א. והנה יה"ו למספר אהי"ה, ועדין לא שמו האות הרביעי שהיא ה"א, ועשה מיה"ו שש צירופים כי כך חשבונם, והם ח"י אותיות שיצאו ממקור החיים. ואמר פנה למעלה כי ממקום הנקודה התחיל לעלות למעלה ולכל ששה הקצוות, ואלו לא שם בהם הגבול היו נמתחים והולכים עד בלתי תכלית כמו שכתבנו. והנה רום עתה בחולם כי ממנו יצא הכל, כי רום בחולם הוא הכת"ר, ובשורק הוא התפארת, על כן חזר ואמר פנה למעלה כי מיסוד הוא הנקודה מתפשט שם יה"ו לכל צד, והם למעלה יה"ו, ולמטה יו"ה כי הוא התיקון השני, וכן לכל הצדדים. ופירוש למעלה הוא ספירת הגבורה שיצא מן החס"ד, כי הוא אש ממים, ובא תנועת המים עד הגיעם אלא מקום הנקרא הגבורה. ונקרא מעלה בעבור שהיא מדת הדין העליונה, שהוא מכח השני מבריאת העולם, והוא כנגד יום שני שלא נאמר בו כי טוב, כי הוא מדת הדין הקשה. ומטה
הוא ספירת מלכות כי היא בית דין של מטה והיא מדת הדין הרפה, ובית דין של מעלה מענישים מבן עשרים שנה כחשבון היו"ד במילואה, ובית דין שלמטה מבן י"ג שנה כחשבון היו"ד שהיא עשרה ושלשה אותיותיה הרי י"ג, והספירה של מדת אדנ"י דן באמצע: חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו ביה"ו, חתם מערב ופנה לאחוריו וחתמו בהי"ו - פירוש מזרח הוא ספירת התפארת, מערב הוא ספירת יסו"ד כי שם מתערב הזרע: תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה. עשרה חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה"י - פירוש דרום היא ספירת נצח, צפון ספירת הוד. והנה בכאן שש קצוות, וחס"ד שממנו יצאו הרי שבע. וכן תמצא במעשה בראשית כסדר הזה. אבל מה שאמר פנה למעלה פנה למטה, שנראה שיש שם גבול מוגבל, ולמעלה אמר ותכליתם אין להם סוף שנראה להם גבול, צריך עיון גדול ואי איפשר ליכתב על ספר. וגם איך תתפשט המחשבה בהם, ואיך יצאו כל הספירות אלו מאלו והם דבר אחד, אין לנו רשות לדבר בו כי לא הרשוני רבותי, גם מה שאני יודע הוא מעט
מזער: אלו עשר ספירות בלימה רוח אלקים חיים ורוח מים אש מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום - עתה חזר לבאר איך הם דבר אחד, ונקראים בעשרה שמות בהכרח, כי בתחלה צריך הרוח הוא הצפון, ואחרי כן רוח שיניע ואחרי כן מים, וממים האש ושש קצוותם, אי איפשר לאומרו אלא מפה אל פה, כי בזה ידע אדם איך תתפשט המחשבה לדברים הפכיים מדבר שאינו מורכב, ואיך העולם עומד והפסדו בשוב ההויות לקדמות, כי מה שאמר עשר ספירות מדתם עשרה שאין להם סוף למה שנמצא מהם כי מהם היה הכל ויהיה ולכל ספירה כמה עשריות, אבל לא יעלו למעלה מעשרות ויתהפכו כולם בכל אחד ואחד מה שאין הפה יכולה לדבר. והם הם מעשה מרכבה שהם כבשונו של עולם. עד כאן דבר בעשר ספירות שהם מכלל ל"ב נתיבות, ויחזור וידבר בשתים ועשרים אותיות להשלמת ל"ב נתיבות בפרק שני עד סוף הספר: