{"bookId": "kabala-d735a9dac18a", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר דעת תבונות — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-d735a9dac18a/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-d735a9dac18a/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "העולם להתקדש בקדושתו ית', כענין שנאמר (ישעיהו ב, ג), \"והלכו עמים רבים ואמרו לכו \nונעלה אל הר ה' וגו' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחתיו\" וגו'. ויולד מזה הצלחות הבריות \nכולם, כענין שנאמר (תהלים עב, טז), \"יהי פסת בר בארץ בראש הרים\"; (ישעיהו יא, ו), \n\"וגר זאב עם כבש\" וגו': \nסוף דבר, תראי שכאשר בחר הרצון העליון ללכת בדרך הזה, נתן מקום לכל מה שנתן שצריך \nלתחתונים לשלמותם האמיתי. כי בהיותו מסתיר פניו, הנה נותן מקום לחסרונות, ובתתו \nמקום לחסרונות - נותן מקום לעבודה כדי להשלימם. ולפי שההסתר עשוי רק כדי להגלות, \nהנה זה נותן מקום לתקן החסרונות ההם בכח הגילוי של השלמות. ובהיות שההסתר עשוי \nליגלות על כל פנים אפילו מעצמו, הנה ניתן קץ לימי הבחירה, שסוף כל סוף כל העולם \nיהיה מתוקן בתיקון שלם, ומשם והלאה יהיה זמן קבלת השכר על העבודה, שקדמה כבר, \nכמאמרם ז\"ל (עירובין כב ע\"א), \"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם\": \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "(מא) אמרה הנשמה - נקבץ איפוא כל אשר דברנו עד עתה בענין הזה, כי רב הוא: \n(מב) אמר השכל - הכלל קצר ונוח לקבלו. רצה הרצון העליון לגלות ולברר אמתת יחודו - \nשאין שום יכולת נגד יכלתו כלל ועיקר, ועל היסוד הזה בנה עולמו בכל חוקותיו. והכלל \nהוא, מה שהוא מסתיר פניו ונותן מקום לרע לימצא, עד שיחזור ויגלה טובו, והרע לא ימצא \nעוד, ונראה יחוד ממשלתו. ובין כך ובין כך ניתן מקום עבודה לאדם כל זמן שהחסרון \nנמצא, והשלמות עומד להתגלות; ואחר שנתגלה - הוא זמן קבלת השכר על העבודה שנעשית \nכבר: \n(מג) אמרה הנשמה - עדיין יש לי מקום מעט לשאלה, למה אנו צריכים לומר שהכל עומד על \nענין היחוד הזה? הלא טובה הסברא הראשונה אשר שמעתי מפיך בתחלת דבריך, שרצה הקב\"ה \nלהטיב הטבה שלמה אל נבראיו, וראה שצריך לזה שיקבלוה בזכות ולא בצדקה, על כן שם השכר \nוהעונש בעולם, כדי שיקבלו הטובה בשכרם, וכנגד זה שם רק הבחירה כדי שיהיה מקום לשכר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ועונש: \n(מד) אמר השכל - אבל המעשה מוכיח שהיחוד הוא העומד להתגלות. כי אנחנו רואים הבטחות \nהנביאים שהבאנום למעלה כבר, אשר הם מבטיחים שהקב\"ה יגאל את ישראל על כל פנים, אפילו \nבלא זכות, ושיסיר יצה\"ר מבני האדם ויכריחם לעבדו; והנה כל אלה הם נגד השכר ועונש \nונגד הצחירה. ואם היתה הכונה באמת להעמיד ענין הבחירה והשכר ועונש, דהיינו שיהיה \nהעולם תמיד בנוי מבני בחירה, להיות צדיקים או רשעים כרצונם, ותמיד יהיה טוב לצדיקים \nאו רע לרשעים, היה צריך שזה יהיה תמיד, ולא יהיה לו הפסק; וזה היה - שהקב\"ה היה \nרוצה להחזיק במדת המשפט, להעמיד כל בריותיו בה כל הימים. אבל זה ידענו שאינו כך, \nכמו שהוכחנו מן המקראות, וכמבואר לנו בדברי חז\"ל, שסוף כל סוף תסור הבחירה מן האדם, \nולא יהיה עוד רעות בעולם, וכבר אמרו (ברכות י ע\"א), \"יתמו חטאים מן הארץ כתיב\". אם \nכן, אין סוף הכונה על השכר ועונש, אלא על התיקון כללי. אלא שהרכיב הקב\"ה שני הדברים \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כאחד, והיה זה מעומק עצתו לסבב הכל אל התיקון השלם. ועוד נדבר מזה לפנים בס\"ד \nבבואנו אל פרטי ההנהגה, כי הוא ענין עמוק ועיקרי מאד: \nואנחנו עד עתה דברנו בכלל, ומעתה צריך לבא אל הפרטים, כי הנה שמנו יסוד אחד שכל \nעניני הבריאה וחוקותיה תלויים בדבר גילוי יחודו ית', ולדבר הזה מצאנו שני הזמנים, \nהאחד - בהיותו נסתר ועתיד להתגלות, והשני - אחר שנתגלה; ובאלה שני הזמנים ראינו \nהיות תלוי עבודת האדם וקיבול שכרו. מעתה, בכל אחד מן הזמנים האלה יש לנו להבחין כל \nפרט שנוכל להשיג בו, והיינו פרטי העלם יחודו לבד, ופרטי גילויו לבד. ועוד יש לנו \nלהבין התקשר שני הזמנים האלה זה בזה, כי הרי כיון שצריך לעבור מזה לזה, צריך שיהיה \nלהם מקום התחברותם, שהוא המעבר שבין שני הקצוות: \nנתחיל עתה כסדר, וזה יצא ראשונה - להבין פרטי העלם היחוד, כי הוא הזמן הראשון, \nומשפטי הנהגתו ית' בזמן הזה.. וכאן יהיה לנו לבאר כל עניני העבודה בכל תולדותיה, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וההכנה אשר באדם לעשותה, וכל שאר הבחינות שיש לנו להבחין בדבר הזה: \nאמר השכל - הקדמה אחת גדולה ועיקרית מאד צריך אני להודיע לך, קודם שנכנס לפנים \nבענין דרכיו אלה ית', ומשפטיו אשר אנחנו עוסקים בהם: \n(מה) אמרה הנשמה - ומה היא?: \n(מו) אמר השכל - הנה אנחנו רואים חוקים ומשפטים, אשר הוא ית\"ש מתנהג בם עמנו, אנחנו \nנבראיו, מדות ודרכים צדיקים כאשר גזרה עומק חכמתו, עד שבעבור המדות האלה יחסנו לו \nתארים רבים ככל דברי הנביאים ע\"ה, ואליו קראנו, רחום, חנון, גבור, וכל שאר הכינויים \nהרבים אשר נתיחסו לו. אמנם כאן צריכים אנו להבין ולדעת אמונה ודאית שיש לנו להאמין \nבכל זה, כי לא יאותו כל התארים והכינויים האלה אליו ית' לפי עצמו כלל ועיקר, באשר \nאין כל הפעולות האלה פעולות שיפעל הוא ית' כאשר יפעל איש לפי טבעו וכחו, אלא כולם \nענינים שנרצו מרצונו לעשותם לפי ערך הנבראים שרצה לברוא, ולפי כחם לבד. ודבר זה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נתברר אצל החכמים במקומות רבים בביאור רחב. וכלל מה שצריכים אנו להאמין בזה הוא, כי \nהוא ית\"ש מציאותו נודע לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו, אך מהותו אי אפשר לנו להשיגו כלל \nועיקר; ולא עוד, אלא שכבר אסור לנו איסור עולם להכנס בחקירה זאת, וכבר אמרו חכמים \n(חגיגה יא ע\"ב), \"המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם\"; וכן אמרו (חגיגה יג \nע\"א), \"במופלא ממך אל תדרוש וכו' - אין לך עסק בנסתרות\". וכללא הוא, כל מה שיכולה \nמחשבת בני האדם לתפוס ולצייר - אינו ודאי מהותו ית', כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה \nורעיון, ואין בו שום אחד מן הענינים מה שיש בנבראיו, לא מן הגדולים ולא מן השפלים, \nכי מה שהוא השלמות הגדול יותר בנבראיו - חסרון הוא לגביו ית', ולא נדמהו בחוקו כלל \nועיקר. כי כל מה שנמצא בנבראים - הטוב והרע החסרון והשלמות - הכל חדש הוא שהמציאו \nהוא ית\"ש ברצונו, והם דברים רק לפי ערכנו וענינינו, לא לפי ערכו וענינו ית'. ועל זה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מקרא מלא צווח ואומר (ישעיה מ, כה), \"ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש\": \nכללם של דברים, האדון הוא ודאי משולל מכל מה שאנחנו מוצאים בבריותיו, אם חסרון ואם \nשלמות, ורק הוא לבדו השלם בשלמות אמיתי, שאין שייך בו חסרון בשום פנים כלל ועיקר; \nוהוא בלתי מושג אצלנו כלל, ואין שום אחד מענינינו שייכים בו. ואולם, ברצותו לברוא \nנבראים, ולנהג אותם, ולחלק להם מטובו להשפיע להם ברכות, ולתת להם איזה גילוי מכבודו \nהמרומם על כל ברכה ותהלה, שיהנו מאורו, אז שם לו, כביכול, חק ומשפט של הנהגה ישרה, \nככל ההנהגה הזאת אשר אנחנו רואים ושומעים, כי המציא לו, כביכול, מיני השפעה ומדות \nשל הנהגה, לאחוז בהם ולנהג בהם לתכלית טוב ומובחר אל כל נבראיו. ומעתה, המדות - \nמדותיו ודאי, והתארים - מתיחסים לו, כי הוא העושה את כל אלה, אף כי אינם דברים \nמוכרחים אליו כלל, אלא כולם נרצים ממנו, ומציאותם תלוי רק בחפצו ורצונו, כי בלא כל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אלה היה יכול ודאי לעשות, ובזולת אלה, וגם עתה יכול לשנותם כרצונו: \nסוף דבר, שליטת רצונו שליטה גמורה היא, שאין לה שום מונע כלל ועיקר, ובכל עת ובכל \nשעה; וכבר ביארתי דבר זה למעלה כל צרכו. והנה כמו שאל מסתתר הוא מצד מציאותו ומהותו \nהפשוט, שאינו מושג ונודע כלל לשום בריה, כן נגלה כבודו ונודע הוא קצת מצד פעולותיו \nאלה. וכל מה שתשיג בו כל בריה שבעולם - לא יהיה אלא מצד פעולותיו, לא זולת: \nואמנם עוד צריך שתדעי., שאפילו פעולותיו אלה שהם מושגות לנו, אין מושגות לנו אלא \nתולדותיהם; פירוש, הנפעל ממנו ית', אמנם לא דרך הפעולה - איך הוא ית' פועל אותה. כי \nכל מה שהוא בו ית' - אין השגה שתשיגהו, ואי אפשר להשיג אלא מה שהוא בנו, אנחנו \nנבראיו. ועל כן, אף על פי שניחס לו ית' המדות אשר ניחס, דרך משל, הידיעה, הזכירה, \nהמחשבה, החמלה, הכעס, הרצון - לא נאמר מפני זה שדרך ידיעתו הוא כדרך ידיעתנו, ודרך \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "זכירתו כדרך זכירתנו, ומחשבתו כמחשבתנו, וחמלתו כחמלתנו, וכעסו ככעסנו, ורצונו \nכרצוננו, וכן כולם; אלא אלו הפעולות הוא פועל בדרך הבלתי מושג ונודע לנו כלל, אבל \nאלינו מגיעים באותו הענין ואותו חוק שהוא רוצה. ולא עוד, אלא שאפילו הפעולות של \nהחסרונות אינו צריך לפעול אותם בחסרון ההוא, כמו שהיה צריך לעשותם האדם שהיה רוצה \nלעשותם, אלא הוא אמר ויהי, באופן אשר דרכו נסתרה ולא מושגת לנו כלל, ולנו מגיעות \nהפעולות בשיעור ההוא שמגיעות. צא ולמד מקולו ית' באהל מועד, שאמרו חז\"ל (תו\"כ פרשת \nויקרא, דיבורא דנדבה, פרשתא ב, י), \"קול ה' בכח\", ואף על פי כן משה שומע וכל ישראל \nלא שומעים\". וכל זה נמשך מהיותו ית\"ש כל יכול, והוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, \nשאין שום חוק שיעכבהו, ושום משפט וגבול שימנעהו. על כן לא נקיש לפעולותיו מפעולת \nהנבראים כלל, אחר שהם מוגבלים ומותחמים, והוא ית\"ש כל יכול לגמרי. ו: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והנה עד הנה הקדמתי לך הקדמה, שהיא צריכה לכל מה שנעסוק בו בויכוחנו זה, עתה נבוא \nלעניננו: \n(מז) אמרה הנשמה - שמעתי, ומתישבים הדברים עלי, כי אי אפשר לשקוט בעניני הבריאה \nומקריה, אם לא שנדע שיש לה עילה ומנהיג כך פשוט ומרומם, כל יכול, ובלא שום הכרח \nוכפיה, וזולת זה אין ישוב וביאור לרוב הספיקות ותמיהות הנופלות בה: \n(מח) אמר השכל - הזמן הראשון שיש לנו לבאר עתה, הוא זמן התעלם יחודו ית' כיום הזה, \nהוא כלל זמן עבודת האדם, כמו שביארנו. והנה מחוק שלמותו, כבר אמרנו, היה ודאי יכול \nלעשות את כל מעשיו שלמים, ולא יהיה במעשיו אלא טובה גמורה ושלמה, בלי שום חסרון \nורעה כלל. אמנם ברצותו להתנהג עם נבראיו בהנהגה הזאת שכבר זכרנו, הנה המציא סדר חדש \nממש, שלא כדת השלמות העליון ב\"ה, אלא מאי דצריכא לברייתא לתת להם זכות ושכר טוב \nבאחריתם, והוא דרך הטוב והרע, השכר והעונש; שלפי הדרך הזה, הנה הטוב והרע שקולים הם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ובאים שניהם בעוה\"ז, וכך מזומן הוא הטוב לטובים כמו הרע לרעים; ועל פי הדרך הזה \nנמצא הבריות מתקלקלות לפעמים, ונתקנות לפעמים, וניתנה הרשות לשטן להסטין, ולמשחית \nלחבל את אשר ירשיעון אלהים, ונמצאו אומות העולם ועובדי עבודה זרה, וכן כל שאר הרעות \nכולם אשר בעולם, שעליהם באו הבטחות הנביאים ע\"ה להעבירם מן העולם לעתיד לבא, כענין \nשנאמר (ישעיהו ב, יח), \"והאלילים כליל יחלוף\"; (זכריה יג, ב), \"ואת רוח הטומאה \nאעביר מן הארץ\"; (ישעיהו כה, ח), \"בלע המות לנצח\"; (ישעיהו יא, ט; סה, כה), \"לא \nירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי\" וגו'. ועל פי הדרך (ברכות לג ע\"ב), \"הכל בידי שמים \nחוץ מיראת שמים\" - שאין הקב\"ה רוצה לעכב כלום ביד בני האדם אם רוצים לקלקל מעשיהם. \nומזה נולדו כל הקלקולים הגדולים אשר היו בעולם מני יום ברוא אלהים אדם, ואין מנוחה \nלצדיקים בעוה\"ז, כי רעת האדם רבה עליו, והשטן מקטרג בכל עת ובכל שעה, והקב\"ה מדקדק \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עם חסידיו כחוט השערה. זה כלל הדרך אשר חידש הרצון העליון לפי ענין התעלם שליטתו \nויחודו, ואין דרך זה תלוי אלא בהסתר פני טובו ית', כי לולי היה רוצה להתגלות באמתת \nממשלתו, היה מעביר כל הרעות האלה, ולא היה מניח אלא הטוב והתיקון לבדו, וכמה שיעשה \nלעתיד לבא: \nודעי עוד., כי ודאי גם עתה אע\"פ שהעלים טובו ומנע חק שלמותו מן הנבראים, אף על פי \nכן ודאי הוא שחוא משפיע להם, כי מאין להם הויה ומציאות וקיום אם לא מהשפעתו. אם כן \nודאי משפיע הוא, אך השפעתו זאת שהוא משפיע עתה - לגבי מה שהיה ראוי להשפיע אם כחק \nשלמותו היה רוצה להשפיע - אינה אלא כדמיון הצל לגבי אדם, או כרושם קטן הנשאר מן \nהכתב על הנייר אחר שסרו האותיות ממנו. ונקרא כלל מין ההשפעה הזאת - חשך ולא אור, \nלגבי ההשפעה השלמה שהיתה יכולה לבא אם כחק שלמותו היה משפיע. אמנם לגבי דידן על כל \nפנים זה כל חיינו, כי בהשפעה זאת אנחנו חיים וקיימים, לא זולתה. ונמצא, שכשנזכיר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מין ההשפעה הזאת המחודשת בהסתר פני טובו ית', נקראהו בכלל אחד - כמו צל הכח העליון \nלבד, לא יותר; ובהתפרטו לפרטיו - נמצא בו כל החוקים והמשפטים אשר מבחינים אנחנו \nבהנהגה העליונה, כי כלם יחד דבר מועט עד מאד נחשבים הם לגבי הכח העליון אם היה פועל \nבשלמותו, וכמו שזכרתי: \nואמנם בהיות הכונה התכליתית רק גילוי היחוד, ולא העלמו, וכמו שביארנו לעיל, כי אין \nההעלם הזה אלא אמצעי כדי לבא אל הסוף הזה של הגילוי; על כן, אף על פי שהסתיר פניו \nלחדש בו דבר הנהגת הטוב ורע הזאת, שב על כל פנים והשקיף במדת טובו, ולפי חק ממשלתו, \nלהשלים סיבוב כל ההנהגה הזאת בתיקון הכללי. וזה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם \nלחשך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין; וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל \nאלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים. אם כן, כל יום ויום שעובר, \nנמצא העולם קרב יותר אל שלמותו; ולא עוד, אלא שהקב\"ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ומגלגל גלגולים תמיד, להביא העולם אל השלמות הזה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים מ, ו), \n\"רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו\"; וכן אמר הנביא (ישעיהו כה, א), \n\"עצות מרחוק אמונה אומן\"; וכן נאמר (שמואל - ב יד, יד), \"וחשב מחשבות לבלתי ידח \nממנו נדח\". כי ודאי אין הקב\"ה רוצה לאחוז בדרך הטוב ורע כל כך זמן, ואחר כך לעזבה \nולתפוס בדרך הממשלה והיחוד ברגע אחד, כאדם המתחרט ומתנחם; אלא מעומק עצתו ית' הוא \nלגלגל מסיבותיו מעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה, \nשיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית\"ש מגלה יחודו. ועוד יתבאר מזה לקמן בס\"ד: \nונמצא שבאמת בשתי מדות אלה אוחז האדון ב\"ה תמיד, ושתים אלה קבע בחוקו מוסדי ארץ, א' \n- מדת השכר ועונש, היא הנהגת הטוב והרע בשיקול אחד לזכות ולחובה, ונקראת הנהגה זאת, \nהנהגת המשפט, שהקב\"ה יושב ודן כל העולם כולו לפי מעשיהם הטובים והרעים. ואתיא תוך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "משפטו זה - מדת טובו אשר לפי חק שלמותו, לפי ענין ממשלתו, שבכחו הוא רוצה לתקן את \nכל נבראיו. והנה, לפי מדת השכר ועונש - הקב\"ה, כביכול, משעבד מעשיו למעשי בני אדם, \nשאם הם טובים גם הוא יטיב להם, ואם הם רעים יוכרח, כביכול, להענישם; וכענין הכתוב \n(תהלים סח, לו), \"תנו עוז לאלהים\"; והפכו (דברים לב, יח), \"צור ילדך תשי\"; וכמאמרם \nז\"ל (איכה רבה א, לג), \"בזמן שישראל עושים רצונו של מקום - מוסיפים כח בגבורה של \nמעלה, וכשאינן עושים רצונו של מקום - מתישין כח של מעלה\", ח\"ו, ולפי מדת ממשלתו \nושליטתו אמר (זכריה ג, ט), \"ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד\"; (ירמיהו נ, כ), \n\"יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה\". והנה לפי מדת הטוב ורע - \nמשפטי ה' אמת לתת לאיש כדרכיו מדה כנגד מדה, והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפעלו, \nוכאורח איש ימציאנו, אכו לחסד אם לשבטו. אך לפי עצת טובו בחק שלמותו ית' - הצד השוה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שבהן, להחזיר את הכל - לטוב שלם, לתיקון הגמור שיהיה באחרונה. ועל דבר זה נאמר \n(מלאכי ג, ו), \"אני ה' לא שניתי\". ובמדרשו של רשב\"י אמרו (זוהר כי תצא רפא. וע\"ש), \n\"לא אשתני בכל אתר\". ואמנם הנהגת השכר ועונש היא המגולית ונראית תמיד לעיני הכל, אך \nהגלגול שהוא מגלגל הכל לטובה עמוק עמוק הוא, ולא עבידא לאיגלויי כי אם לבסוף, אבל \nמתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי, ואינו פוסק: \nונמצא, שודאי כבש האדון ב\"ה, כביכול, את חק שלמותו בבריאת הנבראים האלה, ובראם \nחסרים ולא שלמים, ושם להם דרך הנהגה ומין השפעה שאינה אלא חשך סתרו ית', שממנו בא \nמציאות שיקול הטוב ורע, ויש מציאות לחטאים ופגמיהם ולעונשים וקלקולים. ואף על פי כן \nשב והביט בטוב חוקו אל הנבראים האלה לתקנם התיקון הכללי והגמור העתיד לבא, שעליו \nמסבב את כל הגלגל דבר יום ביומו, וממשיך דברי הטוב ורע עצמו, לגמור בתיקון שלם בכח \nיחוד שליטתו ית\"ש: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "(מט) אמרה הנשמה - תכלול מה שביארת עד כה: \n(נ) אמר השכל - שתי מידות שם הקב\"ה לנהג בם את עולמו, אחת - מידת המשפט, ואחת - \nמידת השליטה והממשלה היחידית. מידת המשפט היא מידת הטוב ורע, שבה תלויים כל עניני \nהטובות והרעות בכל תולדותיהם; ומקור המידה הוא הסתר פני טובו, והעלם שלמותו. מידת \nהממשלה היחידית היא מידת תיקון כל הנבראים בכחו יתברך, אף על פי שמצד עצמם לא היו \nראויים לזה, והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו, לסבב כל דבר אל השלמות \nלבד; ומקורה הוא חק טובו הפשוט ית', שאף על פי שנתעלם, לא זז מלהשקיף עלינו לטובה. \nמידת המשפט היא המתגלית ונראית, מידת הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים: \n(נא) אמרה הנשמה - עדיין אני צריכה ישוב קצת על ענין מידת הממשלה הזאת שזכרת, כי \nאינני מבינה היטב את פעולת שלמותו הפשוט ית', כי לפי הנראה אף היא אינה מחק השלמות, \nכי כבר אמרת שאין שלמות האמיתי מושג: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "(נב) אמר השכל - היטבת לדקדק. ועתה אעמידך על בורים של דברים. שלמותו ית' הפשוט אי \nאפשר להשיגו כלל ועיקר, הוא הוא השלמות האמיתי הבלתי נודע לנו כלל, והנה זה מרומם \nונשגב מעצמו מכל עניני הנבראים. כי מיד שרצה לנהג בריותיו, קבע ורצה במדות האלה שהם \nכולם ענינים מתיחסים לנבראים, ולא לפי ערכו כלל; ונמצא, מהותו הפשוט מסולק מכל \n", "en": ""}]}
