{"bookId": "kabala-da067340de39", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר דרך אמונה — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-da067340de39/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-da067340de39/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "כלל כי אם מצד אצילותו שמגלה אלהותו וייחודו, כדמיון הנשמה שאינה נשגת כלל כי אם \nבאמצעות הגוף ואמר שהוא קושרם ומייחדם. ולפי שלא יחשב חלילה שהם דבר זולתו או הוא \nזולתם, אמר ובגין דאנת מלגאו מאן דאפריש כו', להודיע ולגלות שהוא להם כנשמה לגוף, \nוכמו שהמפריש אבר מחבירו הרי כאלו מפריש בנשמה עצמה שהרי היא מרגשת בפירוד וכאב \nהאבר הנפרד וכל השאר נכאבים וחולים וכאילו נתפרדה חבילה, ועוד שמסלק הנשמה והחיות \nמן האבר ההוא שהרי היא קשר וייחוד כל איברי הגוף. כן המשל בכאן כי מאן דאפריש חד \nמחבריה מאלין י' ספירות אתחשיב ליה כאילו אפריש ביה שהוא נשמה לנשמה, והמפריש בזו \nמפריש בזו כי הוא ייחודם והם ייחודו והיו לאחדים. מזה המאמר יתבאר הכרח שיש שם \nספירות וחיוב אצילותן: \nומעתה כוף אזנך ושמע דברי המאור הקדוש ע\"ה בפרשת בראשית (טו, א) אמר ז\"ל, זוהר \nסתימא בטש אוירא דיליה מטי ולא מטי בהאי נקודה וכדין אתפשט האי ראשית ועביד ליה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "היכלא ליקריה לתושבחתי' תמן זרע זרעא לאולדא לתועלתא דעלמין ורזא דא זרע קדש מצבתה \nע\"כ. אמר כי זוהר סתימא הוא הסתום מכל, בטש אוירא דיליה סוד אויר הקדמון ונגע לא \nנגע בהאי נקודה היא ראשית חכמה שנאצלה מן האויר י' שבאויר, וכדין אתפשט האי ראשית \nוהאצילה לה היכלא ליקריה לתושבחתיה דהאי זוהר שהוא כלי וסבה לפרסם כבודו ושבחו. ומה \nשקראו היכל שבו שוכנים ר\"ל נסתרים ונעלמים הראשונים ובערך דקותם ומיעוט וקוטן השגתם \nנקראת בינ\"ה היכל. ואמר דתמן זרע זרעא הוא משל שקבלה ונכללה אצילו השאר וממנה נאצלו \nכל שאר המאורות כמו שקבלתם מחכמ\"ה וילדה והוציאה הזרע ההוא לאור ועשה פרי, ואמר שזה \nהיה לתועלתא דעלמין. הנה ביאר בפירוש כי הוכרח אצילות הספירות לעזר ולהועיל לבריאת \nהעולמות וקיומן וזולתם לא היה מקום וכלי לזה כלל: \nעוד אמר באידרת נשא (ח\"ג קלב, א) ז\"ל, תאנא אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא \nאתתקן בהדין תיקונין לא אשתכחו עילאין ותתאין וכלא הואי כלא הואי ע\"כ. והוא מבואר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וממנו תקח הכרח חזק ונאמן לאצילות הספירות: \nעוד אמר בפרשת בראשית (ח\"א כט, א) ואתה תן לב ודעת להבין כי הכל הולך אחר החתום. \nאמר שם ז\"ל, כתיב (שה\"ש ג, ט) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. אפריון דא \nתיקונא דעלמא תתאה מעלמא עילאה, דעד לא ברא הקב\"ה עלמא הוה הוא ושמיה סתים בגויה חד \nולא קיימא מלה בר הוא הוא בלחודוי עד דסליק בזיהרא דמחשבה לקיימא כלא במטון דסמיטרא \nלמיברי עלמא והוה רשים ובני ולא קיימא עד דאתעטף בעטופא דזיהרא עילאה דמחשבה וברא \nעלמא ואפיק אילנין ארזין עילאין רברבנין מההוא זיוא עילאה ושוי רתיכוי על כ\"ב אתוון \nרשימין אתגליפו בעשר אמירן ואתישבו הה\"ד מעצי הלבנון וכתיב (תהילים קד, טז) ארזי \nלבנון אשר נטע. עשה לו לגרמיה לו לתיקוניה לו לאחזאה דאיהו חד ושמיה חד כד\"א (שם \nפג, יט) וידעו כי אתה שמך יי' לבדך וגומ' ע\"כ: \nעם שכבר פירשתי זה המאמר בחיבורי הגדול (ח\"א פי\"ד) אפרשהו עוד כאן לשלימות הענין, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ולמען אכריח ואוכיח עוד בו שיש שם ספירות. אמר שהאפריון האמור בשיר המקודש הוא \nתיקון שנתקן בו עלמא תתאה היא הכלה הכלולה מעלמא עילאה, כי מזיו המאורות העליונות \nלה שהוא תיקון עלמא עילאה נבראו בדוגמתן למטה ממנה והם מרכבותיה והיכלותיה והם \nתיקוניה, ואמר שקודם אלו הב' תיקונין ר\"ל קודם האצילות והבריאה היה הוא ר\"ל האין \nסוף ושמו סתום וגנוז בו, והוא רמז שכ\"ע שהוא שמו שהאצילות גנז בו שהוא סוד השם \nהגדול והשם הקטן היה הכל בחביון אין סוף והוה חד באחדות שוה וגמורה ולא קימא מלה בר \nהוא הוא בלחודוי. וכפל הוא הוא לומר שהוא מספיק בהיותו בעצמו ולא היה שם אז שום דבר \nזולתו, והוא אמרו ולא קיימא מלה בר הוא כו' עד דסליק בזיהרא דמחשבה, שנפשו ורצונו \nאותה לברא נבראים לפרסם כבודו ואלהותו וייחודו. וקודם שהאציל אצילותו רצה להודיע \nלבאים אח\"כ העומדים בסודו הכרח וחיוב האצילות וכי לא היה איפשר בריאת העולמות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וקיומן כי אם באמצעותו, ולגלות זה העיקר אמר שהיה רושם ובונה במחשבה וראה שלא היה \nאיפשר להתקיים בהיות הבריאה נמשכת תחלה מאין סוף בלא אמצעות אור נאצל מיוחד יהיה בו \nמקום ושרש לכל מה שעלה במחשבה לברא וכענין שכבר כתבתי, וכשראה כך במחשבתו הטהורה \nאתעטף בעטופא וכו' כענין עוטה אור כשלמה (תהילים קד, ב) והיא ראשית חכמה, ולמיברי \nעלמא הוצרך קודם להאציל האצילות העולם מההיא עטופא שהוא סוד הלבנון והוא אמרו ואפיק \nאילנין ארזין וכו' והם שאמר להלן ארזי לבנון, והם סוד ההויות שנאצלו מלבנון סוד \nהחכמה שהיא ראשית האצילות, כי הראשונה נפלאת מלדבר בה כי בה היה הכל, ועליה אמר רבי \nאלעזר בפרקיו (פרדר\"א פ\"ג) עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבם, וכשהוציא כל \nלמעשהו ולקיומו בו ברא העולם בסוד יי' בחכמה יסד ארץ כו', ואז נתישב הכל וקוים מה \nשלא היה קודם האצילות ועל הדרך שכתבתי. הנה ביאר הכרח הספירות במה שהקדים בזה: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "עוד אמר להכריח זה עשה לו לו לגרמיה לו לתיקוניה לו לאחזאה דאיהו חד ושמיה חד. הנה \nזה תכלית הביאור להכרח האצילות שהוא מוכרח לפרסם כבודו ואלהותו וזהו תיקונו ולהראות \nשהוא באחדות שוה וגמורה ושהוא ושמו אחד כמו שהוכיח מאמרו וידעו כי אתה שמך יי' לבדך \nוגו', ומה אאריך עוד וכבר כתבתי בזה הרבה יותר מדאי להרים מכשול ולסלק מסלה מאבן \nנגף לפני השרידים אשר יי' קורא. ובזה נשלמה הכוונה בזאת השאלה: \n(ג): \nומה ששאלת שאם יוכרח שיש ספירות במה יוכרח שהם י' ושהוא כח אחד. גם זאת כתבתיה \nוהארכתי בחיבורי (ח\"א פי\"ג). ובכאן ראיתי לרוות בה הצמאה למשוטטים לבקש את דבר יי' \nעם שכבר כתבתי למעלה בזה מה שהיה בו די. ואמנם אוכיח ואכריח שהם י' ספירות לא פחות \nולא יותר מן התורה ומן בריאת העולם הגדול. ומן האדם שהוא עולם קטן ושהם כח אחד ובאו \nמאחד ומיוחד. ואמנם מן התורה כי עיקרה עשר דברות כנגד עשר ספירות, ולפי שלא היה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המנין נשלם בפחות מעשרה היו עשר הדברות לתורה ולזה הוצרכו עשר ספירות כדי שיהיו שרש \nועיקר להם, כי בפחות לא תשלם הכוונה בתורה ולא תקרא תמימה. ושנינו בספר יצירה (פ\"א \nמ\"ג) עשר ספירות בלי מה מספר י' אצבעות חמש כנגד חמש כו' כלומר חמש ימיניות וחמש \nשמאליות, כן היו עשר עשר דברות חמש כנגד חמש חמשה בלוח זה וחמשה בלוח זה. והנה \nהדבור הראשון כנגד כ\"ע כולל כל שאר הדברות כן כ\"ע כולל כל המדות כי ממנו באו וכולן \nהיו בחביון אין סוף והנה אלו ואלו באו מכח אחד. הנה היו עשר ספירות ועשר דברות \nוכולן מכח אחד אלה מכח דבור ראשון ואלו מכח ראש האצילות מכח אין סוף: \nובמכילתא (יתרו) את כל בדבור אחד מה שאי איפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלהים \nאת כל הדברים האלה לאמר. א\"כ מה ת\"ל אנכי יי' אלהיך, לא יהי' לך, מלמד שאמר הקב\"ה \nבדבור אחד עשרת הדברות חזר ופירשן דבור דבור בפני עצמו ע\"כ. הנה אלו כנגד אלו ואלו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עדות וראיה על אלו עשרת הדברות על עשר ספירות והן על עשרת הדברות עשרה מול עשרה והם \nנחקקים מעשר ספירות שהן שרשיהן למעלה. והנה הדברות עשרה מול עשרה ויש בהם שנוי \nוחלוף אלו מאלו שיש מהן מן הימין ויש מן השמאל. ועם כל זה הנה היו במחשבה העליונה \nבאחדות שוה וגמורה, ולהורות על זה אמרן בבת אחת בדבור אחד. ולפי שאין הבריות כחן \nסובל זה הכח העצום בלתי בעל תכלית חזר ופירשן כל אחד בפני עצמו כפי כח הבריות \nוהשגתן. וא\"כ מה שאמרן תחלה בדבור אחד להורות ולפרסם אחדותו וכי כלם באו מכח אחד, \nעם שכשפרטן היו עשרה בהכרח וזה לא מצדו יתברך כי כח אחד ודבור אחד היו כלם בשכלו. \nוגם כשאמרן הנה היו באחדות ההוא בלי שום שנוי ותמורה, אבל מצד הבריות שכחן מוגבל \nואין שכלם מכיל ענין עצום כזה הוצרך לחזור ולפרטן אחד אחד בפני עצמו, כי באופן \nהראשון לא היה איפשר ולא היה מקום וענין לתורה ולא תשלם הכוונה בבריאה. ולהורות על \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כי מוצא עשר ספירות מוצא עשרת הדברות וכלן מכח אחד התחילו הדברות בא' וסיימו בך' \nוהסמיך א\"ך לחשבון אהי\"ה. עוד באו בעשרת הדברות תר\"ך אותיות למנין כת\"ר, ובחלק הד' \nפל\"ד מחבורי הגדול הארכתי בזה, ושם כתבתי כי הדבור הראשון כולל כל שאר הדברות, ומזה \nיתבאר כי הוצרכו להיות עשרה ושכלם כחם כח אחד להורות על דוגמתם סוד עשר ספירות שהם \nעשרה וכלם כח אחד, הרי הכרחתי והוכחתי מן התורה שהספירות הוכרח שיהיו עשרה וכולן כח \nאחד: \nומן בריאת העולם הגדול. כי נברא בעשרה מאמרות ונכללו כולן בפסוק בראשית ואח\"כ חלק \nפרטי הבריאה במאמר מאמר בפני עצמו להורות שהן עשר והעשר כח אחד. ובמדרש (תגחומא ישן \nבראשית א) רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בששה ימים נברא כל העולם שכן כתוב \nבמעשה של כל יום ויום ויהי כן. רבי נחמיה אומר ביום ראשון נברא כל העולם שכן כתוב \nתוצא הארץ דבר שהוא פקוד ומוכן בידה מבראשית, משל למה הדבר דומה לאדם שזרע ששה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שעורים בבת אחת זה יצא ביום ראשון וזה בשני וזה בשלישי וכן כולם. דעת רבי יהודה כי \nכל כח נאצל ביומו ודוגמתו נברא ביום ההוא. והנה לדעתו ששת ימים עשה יי' את השמים \nואת הארץ, כלומר ששה מיני אצילות הם מעשה שמים וארץ כל כח נאצל ביומו והם סוד שמים \nוארץ בהם נשלמו והם סוד הבריאה. ורבי נחמיה דקדק הענין יותר ואמר כי הכל נאצל בבת \nאחת מעיקר אחד ואח\"כ כל אחת פעלה מאמר אחת בפרט עד תשלום עשרה מאמרות להורות שהמספר \nעשרה וכחן כח אחד: \nואמנם מן האדם שהוא עולם קטן מיצירתו יתבאר בבירור כי הספירות עשרה והם כח אחד. כי \nכבר ידעת כי האדם נעשה לדמות המרכבה העליונה בעבור יהיה גם הוא מרכבה למרכבה, וכבר \nהארכתי בזה בחבורי הגדול (ח\"א פי\"ז) וגם בספר תולעת יעקב (בסוד ברכת אשר יצר) כתבתי \nמזה. והנה הוא נתקן ונעשה לדמיון המרכבה בדמיון זה המוח והגלגלת והלשון כנגד שלשה \nראשונות. הגדול\"ה והגבור\"ה משל לזרועות האדם והתפארת משל לגוף. והתפארת עולה עד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עולם הלבן במשל חוט השדרה והנמשך מן המוח. נצ\"ח והו\"ד משל לשוקים. יסו\"ד עולם משל \nלאבר המוליד ובו המילה י' זעירא והוא הלוקט הזרע מכל האיברים ומריק בלויה שלו \nובההוא שלם באחדות שלמה כי היא שלמות אדם ושלמות השם דכתיב (בראשית ה, ב) ויקרא את \nשמם אדם וכתיב (שם ב, כד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד. הנה יצירת האדם נרמזת בעשר \nספירות. וכבר ידעת כי כל אלו החלקים באו מכח אחד. כי הנה הויית האדם באה מנקודה אחת \nוהיא הטפה הזרעית הדומה לגולם י' בתחלת יצירתה, וטפה זו מתחלקת בכח האויר שבה לי' \nחלקים והם האיברים הפשוטים, ומאלה הפשוטים נתרככו כל שאר האיברים שבאדם ובהם הוא \nאדם שלם עולם קטן לדמות העולם הגדול, והוא מעיד על העולם ההוא הנעלם סוד עשר ספירות \nשהם עשרה ובאו מכח אחד. כי הנה מן הי' שהיא נקודה נתפשטו ונאצלו עשר ספירות כמו \nשאבאר עוד בס\"ד, והם בדמיון האיברים הפשוטים שנתהוו באדם מן הטפה שהיא לדמות נקודה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כמו שכתבתי. הרי הכרח גמור כי הספירות עשרה ובאו מכח אחד מיוחד: \nעוד הכרח לזה ממה שכתב הר' עזריאל ז\"ל מקבלת הרב ז\"ל רבי יצחק סגיא נהור וז\"ל, \nהוסיף השואל לשאול הכרחת שיש ספירות אבל במה תכריח שהם עשרה שהוא כח אחד: \nתשובה כבר הודעתיך כי הספירות הם ראש ותחלה לכל הבא בגבול. וכל הבא בגבול נגדר בעצם \nובמקום, שאין עצם בלי מקום ואין מקום אלא מאמצעות העצם, ואין לפחות מן העצם כח שלש \nבארך וכן ברוחב וכן בעובי הם ט'. ולפי שאין העצם מתקיים בלי מקום ולא המקום בלי עצם \nשאין המקום אלא מכח העצם אין המספר שלם בעצם ובמקום בפחות מעשר ולכך נאמר י' ולא \nט'. ולפי שאין אנו צריכים אלא להשלים המספר בעשר שהוא נגדר בעצם ובמקום נאמר י' ולא \nי\"א. כי כמו שהג' עולים לט' כן הד' שהוא מקום אל הג' עולה לי\"ו אך דינו בי' לרמוז \nשהמקום מכח העצם אינם אלא כח אח(ד), כי אין לפחות מן האחד כח ג' העולה לנו המתקיים \nבהקפו שהוא רביעי אל הג' שממנו כח י' ע\"כ: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והענין כי האין סוף שהוא בבלי גבול ובלי תכלית האציל נקודה אחת בעלת גבול ושעור \nלצורך הנבראים וכמו שכתבתי: \nוהנקודה הזאת הואיל ובאה בגבול יש לה ראש תוך וסוף, וכל אחד מאלו הג' קצוות כלול \nמהג' כי בראש יש תוך וסוף וכן בתוך וכן בסוף, נמצא שבענין זה עולים הג' לט' כשנכה \nזה בזה והמקום הסובלם הרי עשרה וכלם באו מנקודה אחת נמצא כח אחד והמספר עשרה. \nוהנקודה הזאת היא י' שכשם שהיא אחת ומספרה עשרה ולזה האצילה עשר ספירות כלומר \nנתפשטה למספר זה, והוא סוד האצילות הקדוש שהוא עשר ספירות הבא מכח אחד מיוחד. \nולהורות על כי כל אחד מג' אלה כלול מהג' באה הקבלה בציור הספירות ג' גלגולים בכל \nגלגול ג' ספירות שהם ג' של ג' ג'. וכל גלגול ציורו לדמות סגול זולת שלש ראשונות שהם \nלדמות סגולתא נמצא ט' והכח הכללי המחובר מכולן הרי עשרה וכח אחד לכולן שהו' כח הי' \nשנאצלו ממנה, הרי לך הכרח גמור שהספירות עשרה וכחן כח אחד: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "(ד): \nומה ששאלת מנין שהספירות נאצלות ולא נבראות כשאר הנבראים. עם שממה שכתבתי ופירשתי \nבשאלה הב' במאמר ר\"מ וגם במאמר אפריון עשה לו וגו' יספיק לתשובת שאלה זה והותר. \nאוסיף עוד שנית ידי עד שיתברר הענין יפה יפה ולא ישאר בזה שום פקפוק. ותחלה אעירך \nעל קבלת הר' עזריאל ז\"ל בזה וז\"ל: \nהוסיף השואל לשאול היאך תאמר שהספירות נאצלות אני אומר שהיו נבראות כשאר הנבראים: \nתשובה כבר הודעתיך כי אין סוף שלם מבלי חסרון והפועל המתחיל להמצא ממנו תחלה ראוי \nלהיות שלם, ולכך היה כח האצילות ראוי להיות תחלה לכח הבריאה, כי כח האצילות הוא \nעיקר לבריאת הנבראים, שאם לא היה כח האצילות שנוטלין ממנו ואינו חסר היאך היינו \nמכירים שפע השלמות הבא מאין סוף, והיאך היה כח הספירות הנאצל מאין סוף שלם לקבל \nולהשפיע לכל הצריכים מבלי שיחסר, כי כל בריה כשנוטלין ממנה תתחסר ותתמעט ע\"כ: \nוהענין לומר כי הטוען שהספירות נבראות חלילה נופל במה שברחנו ממנו תחלה והוא שאין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ליחס לאין סוף שום חסרון כלל, ואם אתה אומר שהדבר המתחיל להמצא ממנו הוא נברא, הנה \nזה הטלת מום בקדשים וחסרון כח הבא מאין סוף תחלה, ואין בזה הפרש בין נברא רוחני \nלנברא גשמי שהרי הנברא רוחני חסר, כי מלבד שהו' עלול הוא נפרד וזה חסרון בערך האין \nסוף יתברך ואין ליחסו לו. וא\"כ ראוי להאמין כי הפועל המתחיל להמצא ממנו תחלה הוא \nבתכלית השלמות והוא שיהיה דומה לו מכל צד, וזהו האצילות שהוא האלהות שאין בין \nהמאציל והנאצל כי אם שזה עלה וזה עלול אבל הם באחדות שוה וגמורה שאם נאצל לא נפרד: \nובספר התיקונין (בהקדמה ג, ב) עשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון \nאיהו וחייו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון וחייהון חד לא אינון \nוגרמיהון חד ע\"כ. הרי לך בביאור שהאצילות מיוחד והבריאה נפרד. נמצא א\"כ שהפועל \nהמתחיל להמצא מאין סוף הוא האצילות שהוא האלהות: \nעוד יש להכריח שהספירות נאצלות ממה שקבלו חכמי הקבלה ע\"ה וכפי מה שבא זה בפי' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בספריהם ובפרט בספרי הזוהר שכוונת הייחוד וכוונת התפלות והקרבנות והמצות אל הספירות \nכמו שידעת וכמו שכתבתי בחיבורי הגדול (ח\"א פ\"ה) ובספר תולעת יעקב. ואילו היו נבראות \nח\"ו היה כל זה אסור שהיה עבודה ללא אלהי אמת וע\"ז וקצוץ נטיעות. ולפי שהארכתי באמת \nזה בחיבורי לא ראיתי להאריך פה והרוצה לעמוד על האמת בזה יעיין שם: \nואם באולי יסופק לך אמרו כי כל בריה כשנוטלין ממנה תתחסר ותתמעט, ותאמר הרי אנו \nרואים השמש והירח ושאר הכוכבים המשפיעים באלו הנמצאות ואינן חסרים בזה עם שהם \nנבראים וכ\"ש הרוחניים העליונים ר\"ל המלאכים. התר זה הספק ראיתי כתוב בזה הלשון בעין \nהשכל, נמצא כי הן בתנועתם החזקה הם מעתיקים מצבם ומבטם עת אחר עת ובהעתק ההוא \nחוזרים ומקבלים שפע מי\"ב מזלות כל פעם ופעם. וגם הם מתנועעים לקבל שפע מסבותיהן \nולסבות ההן סבות עד שעולין לקבל מן הספירות ואז הספירות הן עולם הייחוד בלי פרוד, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ואינן מתנודדות כלל לצאת חוץ לעצמם ונקשרות באין סוף שהוא המקום השופע בתוכם באין \nגבול, וע\"י הספירות נסדר השפע להוריד למטה בנבראים בדין ישר במדה במשקל ע\"כ. ודי \nבמה שכתבתי בהכרח שאלה זו עם מה שכתבתי בשאלות שקדמו בי כבר הארכתי בחיבורי יעויין \nשם: \n(ה): \nומה ששאלת היאך נוכל לומר כי הוא אחד והמספר עשרה המתאחדים בו כו'. גם בזו אשמיעך \nתחלה דברי ה\"ר עזריאל ז\"ל, כבר הודעתיך כי האחד יסוד הדברים ואין כח מתחדש בהם אלא \nממנו והוא יותר מהם וכל אחד יותר על חברו של מטה ממנו. וכח זה בזה כח הראשון כח כלם \nוכח כלם אינו אלא כח הראשון אע\"פ שהאחד הוא יותר על כלם שאין בפרט אלא מה שבכלל. \nוהמשל בזה הזיק והאש והשלהבת והגוונין שהם עיקר אחד אף על פי שהם משתנים בהתחלק \nחלקיהם ע\"כ: \nכבר הודעתיך כי הנקודה והיא י' נאצלה תחלה בעלת גבול ושעור לצורך הנבראים ונתפשטה \nלעשר ספירות כמספרה י'. הנה שכל הי' היו בה כמוסים וגנוזים. וכשנגלו ונאצלו ממנה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הנה לא נתחדש בהם כח זולתי כחה כי היא יסודם ואין כחם אלא ממנה והיא יותר מהם כי \n", "en": ""}]}
