אקרי אטרת, בשמא דכתרא עילאה, טמירא דכולא, ליחדא רישא בסופא, ובחד שמא אתכלילת: ד"א בשמרם עקב רב, אינון משפטים נטרין להאי עקב רב, דהא יעקב, מאריה דביתא, נטיר ביתיה. והא איתערו בההוא דנסיב אומנותא דיעקב, דכרע שבע כריען, לבטלא שבע רישי דחויא, דלא יקרב למקדשא: גם מזגים חשוך עבדך, זדים: דא נחש דרכיב עליה סמאל. חשוך עבדך, כגון ההוא עבדא דכל מפתחן דמאריה בידיה, אמר דהיא בחשוכא וטלימותא, בגין אינון זדים דשלטו בעלמא, וגרמו מיתה. וזמנין פגימא סיהרא, ושליט חויא: ודוד הוה בעי רחמין על דא, ואמר אל ימשלו בי אז איתם, דלא ישלוט באתריה. לנטרא ההוא עקב, על ידא דיעקב, דאקרי רב, ברא בוכרא. דלית לך בעלמא דאתגבר לקבליה דהאי נחש, כוותיה דיעקב, ואעדי יתיה מאחסנתיה, בגין דהוא מאריה דתיבא, דלא יסאב ביתיה: כיון דלא ישלוט, כדין, אז איתם. אז: אל"ף, נהירו דעתיקא. זי"ן, שבע דרגין דכלילן דיעקב. כיון דכל האי אתחבר, כדין אהיה תם. דהכי אקרי מכתם, מך ותם. מך: בגין דלית לה נהורא מדילה. תם: כד סיהרא באשלמותא, ונהרא בנהירין עילאין, כדין תם. וע"ד מכתם לדוד: אימתי. כד אתנטירת סיהרא. הה"ד, שמרני א -ל כי חסיתי בך. מאי חסיתי. כד"א חסיה נפש"י: מ"ט שמרני א -ל. סטרא דאברהם בעא לאתערא, דינהיר חסד עילאה, לחסדי דוד הנאמנים. הה"ד, וחסד ה' מעולם ועד עולם. חסד: דא אברהם. דנקיט מעולם עילאה נהירו וחיים, ויהיב לעולם בתראה, הה"ד, ועד עולם על יראיו. הוא עולם בתראה דתלייא ביה יראה: וכדין, וצדקתו דא עולם בתראה, דאקרי צדק. לבני בנים, דינקא למשריתא דאיקרון בני בנים. דהא שית עילאין דנהרין לה, איקרון בנים. כמד"א בני אמי נחרו בי. וכתיב אם הבנים שמחה. ואלין דסחרי בריתו: ת"ח, בגין דהני בני בנים, לא נטרו קיומיה כקדמיתא, וזבינו ליה לארעא נוכראה, אתגזר עליהון עונשא: ודא בעא משה, כד חמא דיתעביד דינא באינון עשרה. הרוגי מלכות. ואן הוא אורייתא דילהון. א"ל, חזור לאחורך, לאינון דשראן אחורי משכנא, דזבינו להאי צדיק. אמר ליה, ומאי שנא באלין גופין. א"ל, כך עלה במחשבה, ולית דיכול לאדבקא: וע"ד אשתדל דוד, לברכא להאי אתרא, דאתי מניה נהירו. ואמר ה' זכרנו יברך, דא צדיק. יברך את בית ישראל, האי צדיק יברך את בית ישראל. יברך את בית אהרן, סטרא דחסד דאית בה, דאקרי בית אהרן, כד אתחברת לחסד. הה"ד, ויקח אהרן את אלישב"ע בת עמינדב, דאתחברת לאל. יברך יראי ה' אלין יתבי משכנא, דשארן בהאי יראה. הקטנים עם הגדולים, כד"א חיות קטנות עם גדולות. חיות קטנות, כל אינון רברבן דנפקו מאינון בני בנים, כד"א, כל הפקודים למחנה יהודה. עם גדולות, אינון שבטין: וע"ד, כל דעבר על פקודייא, יהיב אגרא בקע לגלגולת, למהוי כופר לההוא נפשו, ויתפשט מנה נהירו, כד אתחבר ימינא כסף לגבה. וע"ד יברך את בית אהרן, כד אתוסף בה ברכתא, ואתער ימינא לגבה, בההוא כסף, כדין ברכתא דילה נגיד באינון דדחלין מינה: ת"ח, כל ב"נ דבת בתיובתא קמי מאריה,ודחיל כל יומא מההוא חובה דעבד. קב"ה מחיל ליה, ולא גבי מניה. דהא אחוי דיוסף, דחילו סגי נפל עליהו, כד חזו דאסתלק אבוהון לעילא, וחזו גרמייהו בגלותא על ההוא חובא, עד דאמר להו יוסף, אל תיראו. לא תדחלו ודאי מעונשא בהאי זמנא, כי התחת אלקים אני. ודאי אסתלקנא לעילא מההוא אתרא. ודרגא דילי ינהיר, לסטר בי דינא, לאנהרא לכו, דאתון תחות ההוא אתרא: כד חמא דוד למאריה דביתא דאמר כך. אמר ה' זכרנ"ר יברך, ההוא דיתיב בעלמא דדכורא. ה', לעילא לעילא, יברך יתיה בעטרין עילאין. דהא כלהו שבטין בר מיוסף, בעלמא דנוקבא יתבין, ומתברכין מניה: ההוא אתרא, יברך את בית ישראל ודאי, ביתו דדוד. יברך את בית אהרן, דיתער סטרא דחסד דילה. יברך יראי ה' הקטנים. בג"כ יוסף ה' עליכם, מסטרא דיוסף, דהוא עליכם, איתער ברחמי עליכון. בג"כ עליכם ועל בניכם, ויגין זכותיה עליכון. ועל בניכון, דלא יתפשון בחוביכון, ולא ישלוט עליכון ההוא חויא: בג"כ על ימשלו בי אז איתם, ואתעטר ההוא אתרא בעטרוי, כגוונא דאתעטר כד עברו ישראל ימא, ואמרו אז ישיר, כד חמו דאשתלימת סיהרא. ונקיתי מפשע רב, דא חובא דשבטין, דהוה רב: ועל כולא בעא רחמין, יהיו לרצון קמי עתיקא קדישא. אמרי פי, דא פה דיליה. והגיון לבי, דא לב השמים. לפניך, אלין פנים עילאין, דמטמרין, ואתגליין בעת רצון. ה', דא ימינא. צורי, דא שמאלא. וגואלי, דא אצצעיתא: ד"א, ה', דא אמצעיתא, דא יעקב. צורי, דא שמאלא. וגואלי, דא דימינא, דאקרי גואל, קרוב, ודאי. וזמין קב"ה לארמא ימינא דיליה, ולמיפדי לבנוי, הה"ד, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. פרשת צו מאמר קרבן עולה [חסר תחלת הענין.] ובסטר שמאלא, קיימא דרגא אחרא, דבסטר מסאבא, דאקרי אוף הכי מחשבה, ואקרי מחשבה רעה. בגין דדרגא דעלה איהו רע, ובג"כ איקרי מחשבה רעה: הכא קיימא כל רעותין בישין, וכל הרהורין בישין, וכל בישין דעלמא. ואיהי קיימא לכל רעותין אלין, דיסתאב ב"נ בהו. בהאי מחשבה רעה קיימא כמה דרגין מסאבין, וכלהו קיימין לסאבא לב"נ, באינון רעותין והרהורין דמחשבה רעה, וכדין אסתאב ב"נ בהו, ואתדבק בההוא סטרא: וע"ד בעי לקרבא עולה לאתדכאה, וכד קריב לה, בעי לאסטאה רעותיה לגבי מחשבה קדישא. וכד סליק תננא מאינון חלבין ואמורין, ומאינון איברין, לההיא מחשבה רעה סלקא בקדמיתא, וכלהו נטילת לה, ומתזנא מינייהו: ולבתר סליק תננא אחרא דקיק. ועל אינון עילאין, מינייהו מאריהון דדינא, מתכנשי ועיילו לגו לגו, עד דאתכנש דא לגו דא, ודא לגו דא, עד דאסתליקו כולהו לאתכללא כלא דא עם דא, ולאשלמא דא עם דא, וגופא אתקשר בגופא: כדין אעטר ההוא ב"נ רעותיה, ברעותיה דההיא מחשבה טהורה, וכדין כהנא מסטרא דימינא, וליואי מסטרא דשמאלא, מקשרי שייפין בשייפין, עד דאסתלקא האי מחשבה טהורה בין ימינא לשמאלא, ואתחברו דא עם דא, ואתקשרו דא עם דא, והוו חד. ודין אקרי ניחוח, ניחא ורעותא, לאתחברא ולאעלא דא בדא: וכד כולא אתקשרו דא בדא, עלמא דאתי אפיק כל נהירו, לאתנהרא כולהו כחדא. וכל חידו אשתכח, וכל אנפין נהירין, וכלא איהו בבסימו. ואתפרש ב"נ מגו מחשבה רעה, ואתדבק במחשבה טהורה, עד דאתדבק כלא בגו מחשבה סתימאה עילאה דכלא, והוי כלא חד: ומאי דאשתאר מן קרבנא, בעיא לאתוקדא ולאתאכלא בלילא, דלא יתהני מיניה ב"נ. מ"ט דהאי עולה, קרבנא דעלוון, לית רשו לב"נ בעלמא לאתהנאה מיניה. בגין דההוא קרבנא לא אתקריב, אלא מגו דאתמשכא במחשבה רעה, סטרא דמסאבא. ודלא יתפשט ולא יסטי האי סטרא, כלא אתהדר לגו אשא לאתאכלא, ולא יתהני מההוא קרבנא ב"נ בעלמא: בליליא אתאכל כל מאי דאשתאר, כד"א על מוקדה על המזבח כל הלילה. דכד עאל ליליא, כל אינון גרדיני נימוסין משתכחין, ואזלין ושלטין בכל אינון אמורין ופדרין, וכלהו מתאכלי, ומנהון אתזנון כל אינון גרדיני נמוסין, ואינון חולקא דילהון לאיתזנא, בגין דלא ישלטון, ולא יתקרבון לגו קודשא. ויתפרש ב"נ מההוא סטרא, ויתדבק ברעותא עילאה, וכדין שביק ליה מאריה לההוא ב"נ, וכהנא מכפר עליה, דכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו. פרשת בהר מאמר להנחיל אוהבי יש רבי שמעון פתח להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. מאי אוהבי. דא אברהם, דאתמר ביה זרע אברהם אוהבי. א"ר אלעזר, אבא אבא, והא ישמעאל ובני קטורה מניה קא אתיין: בההוא שעתא תמה רבי שמעון, אדהכי אתא אליהו. א"ל, בוצינא קדישא שרגא עילאה, שפיר קאמר ר' אלעזר, דלית אוהבי אלא זרעא דיעקב. דכתיב ואוהב את יעקב. בדח ר' שמעון, ונשקיה לר' אלעזר על רישיה, א"ל, בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. קום ברי ויתגלי רזא דהאי קרא,אזדעזע, וקם על רגלוי: א"ר שמעון, להנחיל אוהבי י"ש, מאי יש. דא רזא דיובל ושמטה. דלא מסר יתהון קב"ה לשאר עמין, אלא לעמא קדישא. ובשעתא דישראל נטרין שתא דשמטה כדקא יאות, נשמתהון דצדיקיא משתעשען בגנתא דעדן, ואתהדרו חדתין. ועלייהו אתמר, וקוי ה' יחליפו כח: ותו. כלהו נשמתין קב"ה טביל לון בנהרא דחמשין, דבגנתא דעדן דלעילא, ואתקרי נהר דינור: וברזא דשמטה ויובל, קביל קב"ה צלותא, דשרה רבקה רחל ולאה וזלפה ובלהה. דהא כולהו אתרשימו ב"ה ה"א, דהיא שמטה ויובל. ובגין דחזת רחל דאתרמיז שמטה ויובל בשמא דלאה, והיא לית לה רשימו דה"א, מיד אמרה הנה אמתי בלהה דאית בה תרי. סופיר דיוב"ל, ברישא דשמא דלאה, ובסיפא דשמא דרחל. פרשת בהר מאמר עושה צדקה בכל עת וכי בכל עת יכיל בר נש למעבד צדקה, א"ה תריסר שעתי ביממא מאן יכיל. אלא הכי אוליפנא, מאן דעביד צדקה, בכל עת עביד. מאי בכל עת. כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש, ואוקמוה: ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי, דאיהי עת רעווא קדישא דצדיק, אלא אפילו בכל עת דלתתא, אסגי צדקה עלייהו, ואתער צדקה בכולהו בעילאי ובתתאי. ובג"כ ישוי ב"נ לביה ורעותיה, וידבק ביה בקב"ה. כיון דמטו קמיה דרבי שמעון, סחו ליה עובדא. אמר, ומה דא בלחודוי, אלא כל מאן דאחיד באילנא דחיי,ישתיזיב בהאי עלמא, ואפילו מן מותא דעלמא משאר בני נשא, כ"ש ממותא אחרא. פרשת בהר מאמר למה לא מתערי מזונות לת"ח אר"ש, בכלהו איתער צדקה אילנא דחיי. והאי איהו אתר דמזונא לכולי עלמא. תלמידי חכמים מאי עבידתייהו, דהא אינון בצדקה אחידן, וכל בני עלמא בזכותייהו ניזונין בהו ממש, ואינון לא יכלין לאתזן בהו ממש. בגין דאשתדלי באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא, אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה. אשתכח דת"ח מתערי מזוני לעלמא ושלמא. אי לכל בני עלמא מתערי מזונא, לון אמאי לא מתערי: אלא, תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש, ואילנא דחיי לא מתזן, אלא מן העוה"ב, והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא. אלא בתר דעאל לההוא עלמא, כדין אתזן ביה, ואתנטען שרשוי עליה: השתא כלי מאיבא דאילנא דחיי. ומאן איהו. ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכינא, ואיהו אקרי פרי העץ אשר בתוך הגן. וע"ד אכלי מההוא פרי בהאי עלמא: וע"ד תנינן, הם ניזונין בזרוע. מאי זרוע. גבורה. ואינון זמינין לעולם הבא. דמזונא דעוה"ב לאו איהי בהאי עלמא, אלא צמצומא זעירא, דחילא דיליה אשתכח במתיקו דאורייתא. ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה, ודא הוא חדוותא ומזונא דילהון: כיון דעברין מהאי עלמא, כמה נחלין עילאין דעה"ב, סחרין לדוכתייהו, וישתרשון ביה, ויססתלקון לעילא, כדין עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. מאן יעשה. דא יובלא, ההוא דאקרי העוה"ב למחכה לו, ודאי דלא בעיין מזונא בעלמא דא, עד דאתקינו למזונא דילהון והאי מזונא דילהון בעוה"ב. וע"ד זכאין אינון בכולא, דעלייהו כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. פרשת בהר מאמר עשרה הראשונים שבבית הכנסת תא חזי, כיון דבני נשא אשתלימו שייפוי, בהוא זימנא אתתקן כל שייפא כדקא יאות. כגוונא דא, כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא, וישתלים מה דישתלים, לבתר דיתתקן כלא. ובמה הוא תיקונא דכלא. כד"א, ברב עם הדרת מלך. וע"ד עמא דאתיא לבתר כן, כלהו תיקונא דגופא: וכד אתת ואקדימת שכינתא, ובני נשא לא אתיין כחדא כדקא יאות, קב"ה קארי, מדוע באתי ואין איש. מאי ואין איש. דלא מתתקני שייפי, ולא אשתלים, אין איש ודאי, ובג"ד ואין איש דייקא: ות"ח, בשעתא דגופא אשתלים לתתא, קדושה עילאה אתיא, ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש. וכדין כלהו בעיין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא, בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עילאה, ומתקדשי בקדושה עילאה. זכאה חולקהון. פרשת נשא מאמר ברכת כהנים וידבר ה' כו', כה תברכו. ת"ח, כיון דש"ץ סיים צלותיה, ואתא לברכא ברכתא דכהני, אצטריך ודאי לכוונא ברעותא דלבא, לברכא ליה לעמא קדישא. די בעובדא ובמילולא, קשיר קשורא דייחודא. וישתכח דעל ידיה מתברכין עילאין ותתאין: וכדין בעי ליה ש"ץ למימר, יברכך ה' כלפי ההיכל. וישמרך, לאסתכלא לסטרא דימינא דיליה, לאמשכא חוטא דחסד על עמא קדישא בקדמיתא. ולבתר יאמר יאר ה', כלפי ההיכל. פניו אליך ויחנך, ויסתכל לסטרא דשמאלא דיליה, לייחדא בימינא. בגין דמקורא דברכתא מסטרא דימינא הוא. וכדין כל סטרא דשמאלא אסתלק, ולא הוייא נזקא כלל. וכדין, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ודא הוא צלותא שלים: ווי ליה, למאן דאתא למפתי למאריה, בלבא רחיקא, ולא ברעותא שלימתא, כמד"א, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. ודא הוא שליחא דציבורא, דיסתכל בקדמיתא בסטרא דשמאלא דיליה, בגין דיתעורר סטרא דדינא בקדמיתא, ועל ידיה הוי פירודא, ולא קישורא: דיחודא דצלותא וברכתא, תלייא בדיבורא ובמילולא דפומא, וכולא תלייא בעיקרא דעובדא. ומאן דלא ידע עיקרא דעובדא, לאו עבידתיה עבודה. ואי פגים עובדא מילולא, לא אשכח אתר לשרייא ביה ברכתא. ולאו איהו צלותיה צלותא. ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. ווי לההוא ב"נ דפגים צלותיה פולחנא דמאריה. עליה כתיב, כי תבאו לראות כו', רמוס חצרי לא תוסיפו הביא וגו', לא אוכל און ועצרה. פרשת חקת מאמר ויסעו מהר ההר ויסעו מהר ההר דרך ים סוף. הא אתערו חברייא, דנטלו מלאולפא תלמודא, דאקרי הר ההר. אמאי אקרי הר ההר. בגין דמתמן נפיק הוראה לעלמא. דכתיב אשר כתבתי להורת"ם, ודא איהו תורה שבעל פה: אבל ת"ח, רזא דחכמתא אית הכא. האי אתרא דאיקרי הר ההר, אורחא הוא לימא דסוף, סופא דדרגין, דהות מדברא קדמיהון במדברא, ומאלפא להון אורחין דחיין, בגין דאיהי אורחא, למיעל לעלמא דאתי: ואינון נטלו מבתרה ומאורחה, ואזלין בתר ארח חויא עקימא, דשליט בארץ אדום, כדין ותקצר נפש העם בדרך, בגין דטעו מארחא דחיי. כדין, וידבר העם באלקים ובמשה. בכלא איתרעמו, בתורה שבע"פ, ובתורה שבכתב. כי אין לחם, דא תורה שבע"פ. ואין מים, דא תורה שבכתב. והוא לחם הקלקל, דקלילא הוה בעיניהון מלתא דאורייתא דבע"פ: ת"ח, אהרן ימינא דמלכא, אסתלק, ואסתלקן ז' עננים מנהון. כדין אתחזרו לבתריהון שבע דרגין. כד נטלי מהאי בירא דמיין נבעין, דהוה מנסכא עלייהו לקבלא עול מלכותא דשמיא. דהא בקדמיתא הוו סלקין באינון דרגין מתתא לעילא. לבתר, אתחזרו לאחוריהון, ואתדבקי בחויא עקימא, דשאט בימא, דהא נפקו מרשותא עילאה, באינון ז' דרגין דחבו בהון, ואסתלקו מנהון. כדין הוה ליה רשותא לחויא תתאה לשלטא בהו, ואיהו, עמלק יושב בארץ הנגב. אי לאו דאהדרו בתיובתא, ואתדבקו בקול יעקב, וכדין שליטו בההוא חויא ואתמסר בידייהו. פרשת חקת מאמר וישלח - הנחשים השרפים ולבתר אתהדרו לסורחנייהו, וחבו באתרא דתורה ומצות, ואתהדרו לאחור שבע דרגין. כדין איתער חויא עילאה, לשלטאה עלייהו, דכתיב, וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. מאי שרפים. כמד"א שרפים עומדים ממעל לו. תרי הוו, חד אתחזרו. תנינם כתיה חסר: וכמה נחשים נפקו מההוא חויא עילאה, ואזדווגו בהו. כדין אהדרו בתיובתא שלימתא, ואתדבקו בסטרא דרחמי, לנחתא רחמי, לבסמא עלמא, ואתעדי חויא, ואתבסמו כלהו עלמין: ת"ח, כד ב"נ חד באתרא דדינא, כאלו חד באתרא דדינא עילאה. כל שכן הכא, דבכולא חבו, באלקים ובמשה. ומ"ט אתא עלייהו נחש. בגין דאינון נחישו, ואמרו, אי לא ייתי עלייהו דינא, לית לון לאשתדלא באורייתא, ואי אתי נשתדל בה: עשה לך שרף, כמד"א שרפים עומדים. בגין דכיון דתבו בתיובתא עילאה, הא אינון בהיכלי, כשרפים עילאין דמשמשים קדמי. ושים אותו על נס, לאגבהא לון לעילא, דינקא לון אתר דמדבחא עילאה בגדפהא לשזבותהון מחויא. כמד"א, ויקרא שמו ה' נסי, ועל דא ושים אותו על נס ודאי: ת"ח, והאלקים נסה את אברהם, דארים דגליה על כלא. אוף הכא ארים דגלא דילהון על כולא. ומ"ט עבדיה מנחשת. בגין דנחשת באתרא דחיים תלייא. אתרא דיעקב שרי תמן, בגין כך וחי, וחי ודאי: ות"ח, כמה היא עילאה חילא דתיובתא על כלא. בגין דכד בר נש תב קמי מאריה, כדין באר מים חיים אתמלי, ונפקין מבועוי לכל סטרין, ולכל שבטא ושבטא נגיד ליה בתרי עשר תרעי, לאשקאה חיון זעירן עם רברבן: ישראל כד תבו בתיובתא, כדין אמרי שירתא. ואינון שבע דרגין דתבו מבתריהון, אהדרו לון בשירתא דילהון, וסליקו בירא עילאה לעילא, דאתפרש חויא מעלמא. הה"ד, אז ישיר ישראל וגו', עלי באר ענו לה, דסלקא לעילא לעילא, ואתחברא אימא תתאה בעילאה. פרשת חקת מאמר שירת הבאר הה"ד, באר חפרוה שרים, דא אבא ואמא, דאולידו לה, כרוה נדיבי העם, אלין אבהן. מאי כרוה. כמד"א ואכרה לי בחמשה עשר כסף, אלין אבהן. וזרעא דישראל דאתחברו בה, בט"ו בניסן, ואתערא יד רמה דאקרי כסף, ימינא דמלכא עלייהו: במחוקק במשענותם, על ידא דמשה, דאיהו מחוקק, אתחברא בתרי עשר שבטין, דאינון בנין דילה דשראן ססחרנהא. מאי במשענותם. ת"ח, כד ישראל משתדלין באורייתא, דאתייהיבא על ידא דמחוקק, כדין סמכין לה לשכינתא אינון תריסר ססמכין דלעילא, וע"ד במשענותם, דאיהי נשענת עלייהו: ות"ח, תריסר תרעין אית לה להאי בירא קדישא, קרתא קדישא, דאקרי ירושלים. ומן אינון תרעין נפקין לעלמא תריסר מתנן עילאין: