# זהר חדש — קטע 15

[קריאה בקורא](/reader/kabala-dec14477afb8/1/15/)

<div lang="he" dir="rtl">

בסחרנייהו, וחדאן כלהו: 
כד עייל קב&quot;ה בפלגו ליליא, כלהו קיימין מתתקנין כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלו כל 
ההוא יומ אבחידושי אורייתא. וקב&quot;ה תיאובתיה באינון צדיקייא, דחדישו בה מלין. 
ואשתעשע בהו, ואשעשע באלין מלין. וכן בכל צדיקא וצדיקא: 
לבתר, כלוה מתתקנין דכר ונוקבא. וקב&quot;ה בתר דארח ואשתעשע בהו, ובכל אלין רזין דחכמתא 
דילהון, אבגלי עלייהו, ואינון חמאן בההוא נועם ה&#x27;. כדין כלהו חדאן בחדווה סגייא, עד 
דמתפשטי זיוא ונהורא דילהון. ומההוא משיכו דזיוא ונהורא דחדוה דילהון, עבדין פירין 
ואיבין לעלמא דא, וההוא איבא עאל תחות גדפוי דשכינתא, עד זימנא דאצטריך: 
וכך משתעשע בכל צדיק וצדיק, ואמר, זכאה מלכא דבנין אלין אתבררו לחולקיה ועדביה. 
וקלא איתער, מאמצעות גינתא דרקיע, וקורא בקל תקיף ואמר, זכור ה&#x27; לבני אדום את יום 
ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כדין ערטילו וקרקורא דיליה. וכל צדיקייא דתמן 


אתערו בבכיה: 
וקלא איתער מאמצעות גנתא דקריעא, אשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין. בגין דלית חדוה 
ושעשועא לקב&quot;ה, אלא בשעתא דקאים בהדי צדיקייא דתמן. ובג&quot;ד אומי ואמר, אם אשכחך 
ירושלים תשכח ימיני תדבק וגו&#x27;, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. בכל אתר דאית 
חדוה לקב&quot;, קלא דא נפיק וקארי: 
כדין נפיק מתמן, וסליק ובטש ברקיעין, ושאיג שאוגין, עד דכל חילי שמייא כלהו 
בערבוביא. כדין נשבא רוחא, ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא, וכל ענפין דיליה בטשין 
דא בדא. וקלא איתער מגו נופא דאילנא וקרי, זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר 
כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כיון דקלא דא אתער, שמע אברהם סבא ואיתער, כדין איהו 
רעווא דמלכא, ואתנחם בהדיה: 
בההיא שעתא, איתער רוחא חדא מסטרא דדרום, וכל רעו וחדוותא ואסוותא איתער בעלמא. 
וכדין סליק צפרא, ורעווא אשתכח, ונייחא איהו לכל אסירי מלכא דאינון בבי מרעייהו. 
זכאה עמא, דיכלין למנדע מרזין טמירין, סתימין דמלכא קדישא. 


 
פרשת בלק מאמר אוצר הנשמות
אמר רבי אבא, יומא חדא הוינא אזלי במדברא, אנא ורבי יהודה דמן עכו בהדי,ואעילנא 
במערתא חדא, ואשכחנא תמן ספרא חדא עתיקא מיומין קדמאין. אפתחנא ליה, ואשכחנא דהוה 
כתיב בריש מלוי, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. ואוקים קרא בנשמתהון דצדיקיא, 
מן יומא דסליק ברעותא דמחשבה למברי עלמא: 
דעד לא אתברי עלמא, כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה, כל חד וחד בדיוקניה. 
כיון דצייר עלמא, אתגליין כלהו, וקיימי בדיוקנייהו קמיה, תמן ברומי רקיעין. לבתר 
יהיב לון באוצר חד, בגנתא דעדן לעילא. וההוא אוצר לא מלייא לעלמין, ותדיר קרי, 
הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. מאי אני מגיד. אלא כלהו בשמהן ולית באובתא 
וכיסופא לההוא אוצר, אלא לארקא ביה נשמתין: 
כמה דגיהנם, לית ליה תאובתא, אלא לקבלא נשמתין ביה לאתדכאה תמן. וכל יומי קרי, הב 
הב. מאי הב הב. אלא אוקיד אוקיד: 
וההוא אוצר נטיר כל אינון נשמתין, עד זימנא דאלביש לון, ונחתו להאי עלמא. ומגו חובא 


דאדם קדמאה, דאחשיך עלמא, ואמשיך סטרא אחרא בישא לעלמא, אצטריכו לאתלבשא אינון 
נשמתין. בלבושא דא, דהא לבושא אחרא זמין קב&quot;ה לאלבשא לאינון נשמתין. והוה אמר בההוא 
ספרא, עד הכא. שתיקו. וחמינא מכאן והלא, מלין מתיקן דלא אשתמודעאן: 
ולבתר חמינא לון בחלמא. ואמרו לי שתוק, ולא תגלי אלא לטינרא תקיפא, וכך עבידנא. 
ושכחנא ביה, ואיתימא, לבושא אחרא זמין קב&quot;ה לאלבשא לאילין נשמתין לעלמא דאתי, אם כן 
מיתיא דאחיא יחזקאל, מאי טעמא לא עבד לון ההוא לבושא: 
אלא, בגין דלא מטא זמנא, לאעברא בעלמא ההוא אוירא דכייא, דעביד לבושין. ובג&quot;כ לא 
אלביש לון, אלא כמה דהוו. וכך יהא לתחית המתים, בר דזוהמא דקדמיתא לא אשתכחת תמן: 
וכד ב&quot;נ נפיק מהאי עלמא, כלהו, בין צדיקים, בין חסידים ותמימין, וחייבין ורשעים, 
כלהו עברין באורחא דא למיחמי ליה לאדם קדמאה, לכל בני עלמא. ותמן נטלי אורחא, או 
לג&quot;ע, או לגיהנם: 
כל אינון דאורחייהו לג&quot;ע, מתקרבין לגבי חומה דלבר, מאינון תלת חומות דתמן. כדין נפק 


חד ממנא, ואתער קמייהו וקארי ואמר, זכאין אתון צדיקייא בעלמין כלהו. וההוא ממנא 
יעזריא&quot;ל שמיה. אוליף לון אורחא, ואזלין קמיה, עד תרעא חדא דגיהנם, והאי ממנא קרי 
בחילא, צנון תננא צנון יקידתא. בההוא שעתא, בבהילו מצננן ליה, ועאלין כלהו וטבלין 
ועברין. וכלהו חייביא, אתמסרן בידא דדומה, ואעלין בגיהנם, וכל אינון זכאין לא 
אתמסרן בידוי, אלא בידוי דההוא ממנא: 
כיון דטבלין ועברין, ההוא ממנא אזיל קמייהו, עד דמטון לשור חומה דגינתא דעדן. וההוא 
ממנא קארי לפתחא ואמר, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. כדין פתחין פתחא, 
ואעיל לון לגאו, וכן לכל פתחא ופתחא: 
כיון דעאלו לגאו, לאתר דצדיקייא אחרנין קיימין, כמה חדוה על חדוה, וכמה חידו על 
חידו על צדיקיא, וכל בני מתיבתא חדאן. לסוף תלתא יומין, דאתטמרן בהכלין ידיעאן, 
נפקין, ואוירין נשבין, ומצטיירין כלהו בדיוקנייהו. ומכאן להלאה, ירתי אחסנת ירותא, 


כדקא חזי לכל חד וחד: 
חיזווא דאתחזיא בג&quot;ע, מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין, וגוון דכל גוונין, דמלכא 
קדישא, לא אתגלי בהיכלא, ולא באתר חד, אלא אתפתח רקיעא מרקמא ע&quot;ג גנתא, לד&#x27; סטרין, 
ואתמליא מזיוא יקירא קדישא, ואתחזו תמן, ואתנהרון כלהו צדיקייא. מאן חמא חדווא דא, 
וכסופא דא, דההוא נועם ה&#x27;: 
עד כאן הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למיחמי יתיר, פרח מן ידי, ולא חמינא 
ליה, ואשתארנא עציב, ובכינא. דמיכנא תמן בההוא מערתא, וחמינא ליה לההוא דלביש מדא, 
א&quot;ל, רבי, מה לך למבכי, לא תתעציב. ממאן דהוה ההוא ספרא, פרח לגביה, ונטליה. ועד 
דלא נפק מהאי עלמא, גניז ליה בההוא מערתא דמדברא דא, והשתא דהוה מתגלי לחייא, פרח 
באוירא ונטליה: 
מכאן ולהלאה, זילי לך לאורחך. ומההוא יומא עד הכא. לא אתגלי לי, ולא זכינא למשמע 
ממאן הוא. ובכל זמנא דאנא דכירנא, אשתארנא עציב. אמר רבי אלעזר דילמא קב&quot;ה בעי 


ביקריה, דלא יתגלי בעלמא: 
עד דהוו יתבי ולעאן במלין יקירין ועילאין אלין, נהר יממא. קמו ואזלו, אמר רבי 
אלעזר, השתא עידן רעווא הוא קמי מלכא, נימא מילי דאורייתא, ונתעסק בה, ונשתתף 
בשכינתא. 
 
פרשת בלק מאמר הנה עם יצא ממצרים
לאמר הנה עם יצא ממצרים. אי תימא, דהא צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דילהון, לא 
אצטריך, אלא אורח כלל. דכתיב הנה עם יצא ממצרים. מאי טעמא. משום דהכי קארי לון 
פטרונא דילהון כמה זימנין, וע&quot;ד לא תטעה, דכתיב שלח את עמי בכל זמנא: 
ועוד, כד אתנטלית עיטא עלייהו עם פרעה, בלישנא דא יכלי להו, דכתיב הנה עם בני ישראל 
רב ועצום ממנו. אוף השתא דכתיב, הנה עם יצ&quot;א ממצרים, דלא אפיק לון אחרא, אלא איהו 
מגרמיה נפק, ובג&quot;כ תיכול לאבאשא לון. 
 


פרשת בלק מאמר הנה כסה את עין הארץ
הנה כסר את עין הארץ, אית דאמרי, סיחון ועוג, דקטלי לון ישראל, דהוו עינא דארעא. 
אלא כד אייתי קב&quot;ה ארבה על ארעא דמצרים, מה כתיב. ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ. 
אמאי בגין דכל חרשין וקוסמין דעלמא, לא יכלין למעבד חרשין, אלא מלה חדא, בדרגא חדא, 
בזמנא חדא. ולעמא דא אייתי ארבה, מבולבל בכמה זיני מבולבלים אלין באלין, עד דלא 
יכילו כל חרשין וכל קוסמין, למיקם קמייהו. ודא הוא ויכס את עין כל הארץ. והכא כתיב, 
הנה כסה את עין הארץ: 
א&quot;ר אבא, בא וראה, בלק ובלעם לא הוו בעלמא חרשין וקוסמין כוותייהו. בלעם, חיליה 
ותוקפיה הוה בפומא ובעיינין. בלק, חיליה ותוקפיה בעובדא דידין. ודא אצטריך לדא. דהא 
כל זיני חרשין דעלמא בפומא ועובדא הוו, ובהו תליין. בלעם הוו ליה לישן, ולא ידין. 
בלק הוה ליה ידין ולא לישן. 
 


פרשת בלק מאמר ואתן אדם תחתיך
אזלו חברייא, ושמשא הוה תקיף לחדא, חמו ההוא בי חקל בשפירו דעשבין, ומיין נפקין לכל 
סטר, ואילני חקלא סגיאין, יתבי תמן. אמר ר&#x27; אלעזר, כמה יאות אתר דא לנייחא ביה: 
אדהוו יתבי, הא חיויא רברבא אתי, בתוקפא דשמשא, אעבר קמייהו. א&quot;ל ר&#x27; אלעזר, חיויא 
חיויא, סטי לך מאורחך, דהא ההוא גברא תב, ואתנחם על מה דעבד, ולא יוסיף למיעבד ההוא 
מלה. תווהו חברייא, אמר ר&#x27; אבא, מאי האי. אמר לון שתיקו: 
אמר ר&#x27; אלעזר, חיויא חיויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא בגרא, ושוי 
ברעותיה, דלא יתוב להאי חובא לעלמין, סטי לך מאורחך. קם חיויא בקיומיה, ולא נטיל 
הכא והכא. תב כמלקדמין, וא&quot;ל, חיויא חיויא, ידענא מה את בעי, תוב מאורחך, דהא גוי 
חייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר 
ההוא חיויא, ודלג דילוגין קמייהו: 
אמר ר&#x27; אלעזר, חברייא, אי לא הוינא הכא, כמה בישין הוה עביד ההוא חיויא. דהא ב&quot;נ חד 


יודאי, עבד עובדא דחובה, ועד דלא תב בתיובתא, לחישו ליה להאי חיויא, לקטלא ליה. 
ואמלך ההוא ב&quot;נ בין כך וב&quot;כ, ואתנחם מחוביה, ואמר דלא יתוב לעלמין להאי חטאה, וע&quot;ד 
אשתיזיב מן דינא: 
אמרו חברייא לרבי אלעזר, במה ידעת. אמר לון, סימנא יהב לי אבא ואנא אשתמודענא ביה. 
א&quot;ל, תינח חיויא, דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה, במה ידעת. אמר לון, כד 
הוה אזיל ההוא חיויא, קשקשוי הוו סלקין, וזנביה זקיף, ואיהו דאזל בבהילו. רוחא אחרא 
הוה אזיל לקבליה, והוה קארי קמיה, תוב מאורחך, דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא בר נש. 
וההוא חיויא בישא לא הוה אצית, עד דיתנון ליה כופר באתריה דההוא ב&quot;נ דאתחייב קטילא 
ותב מאורחיה ואתנחם. דכך אורחוי דחיוא עילא ותתא, כיון דאתיהיב ליה רשו, לא תב, עד 
דאשלים ההוא דינא בישא דאתיהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא 
בכופרא, דהא בריקנייא לא יפוק, כיון דאתיהיב ליה רשו: 


א&quot;ל, תינח כל דא. ההוא גוי דאמרת דאתייהיב ליה כופרא במה ידעת. אמר לון, כיון 
דמלילת לחיויא, ההוא רוחא דהוה אזיל לקבליה, ולחיש ליה דיתיב לאורחיה דהא אתנחם 
ההוא ב&quot;נ, הוא דליג על אודני, ואמר לי: 
תווהו חברייא, אמר ר&#x27; אלעזר, חברייא, נהך ונחמי, דהא חיויא כבר עבד מה דעבד. קמו 
וקריבו לגבי חד טינרא בההוא בי חקל, אשכחו לההוא גוי דמת, וההוא נחש כרוך על עקביה, 
ולא הוה אבדיל מניה. לבתר אתפרש מעקביה, וסליק על גרוניה, ואכריך תמן. ומתמן נחית 
על עקביה, ולא היה מתפרשא מניה: 
אשכחו ליה ארנקי חד מלייא דינרין, דגזל לחד יודאי באורחא, ומחא ליה. נטל רבי אלעזר 
את הארנקי, ואמר, בריך רחמנא, דבכולא עביד שליחותא. תבו לההוא אתר דהוו: 
פתח רבי אלעזר ואמר, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת 
נפשך. מאשר יקרת, יקר מבעי ליה, והכי אצטריך, מאשר אתה יקר בעיני, מהו יקרת, מכלל 


דאיהו מגרמיה אתיקר. הכי הוא ודאי, דכל ב&quot;נ דאיהו בחיובא קמי קב&quot;ה, בקדמיתא הוא 
מזלזלא, ותועבה איהו קמי קב&quot;ה, ובתר דאמלך ותב מחוביה, השתא אתיקר איהו מגרמיה, 
וקב&quot;ה קארי עליה ואמר, מאשר יקרת, את מגרמך יקרת: 
בעיני נכבדת ואני אהבתיך, דהא לית רחימו לקב&quot;ה בהדי ב&quot;נ בעלמא, אלא למאן דתב 
מחוביה, וע&quot;ד ואני אהבתיך. אבל מה אעביד, דהא יהיבת רשו לחויא לנזקא. דא הוא עיטא, 
ואתן אדם תחתיך. מאי איהו אדם דיהב קב&quot;ה כופר תחותיה. ההוא אדם דאתי מעמא דסטרא 
בישא, דההוא חיויא מדיליה ייכול. דכתיב ואתן אדם, אל תקרי אדם, אלא אדום. ולאומים, 
דא הוא ולאום מלאום יאמץ, ודא זרעא דעשו, דיהיב תחת נפשיה: 
אדהוו יתבי, הא ההוא יודאי, דגזל ליה ההוא גוי, דקטליה חויא, אתי מאורחא, ולאי. 
ומגו תוקפא דשמשא, עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוא מתרעם לקב&quot;ה, ומצדיק 
עליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלי, ועל גופאי, ועל 


ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל מה דאתעביד. אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי 
במה דאפרנס לון, וע&quot;ד חיישנא: 
ותו, על כל דא, צרורא חדא דדינרין דהוה בההוא ארנקא, דחד מסכינא למעבד חופה לברתיה 
ענייא, מה יעביד. מאריה דעלמא, ע&quot;ד כאיבנא בלבאי יתיר: 
בכי ואמר, משפטי ה&#x27; אמת צדקו יחדיו. דינין דמארי עלמא קשוט אינון. אמאי אינון קשוט. 
בגין דצדקו יחדיו. דהא בשעתא דדינאט, דקב&quot;ה בעי למעבד דינא, כמה מארי תריסין קיימין 
מהאי סטר ומהאי סטר ומגיחין אלין באלין, ומצדיקין אלין באלין. כיון דצדקו אלין 
באלין ואסתכמו כחדא, כדין משפטי ה&#x27; אמת. אימתי צדקו יחדיו. כד מצדיקין כל בני דינא 
דלעילא. מארי דעלמא, על דא אנא בכינא, ולא על דידי: 
שמע ר&quot;א וחברייא, וקמו לגביה, חמו יתיה דהוה יתיב תחות ההוא אילנא. ואתקיפו ביה, 
ונטלו יתיה לגביהון, אר&quot;א לא תדחל זכאה קשוט, דאי לאו זכאה אנת, לא ירחיש לך קב&quot;ה 
ניסא רברבא כמה דעבד. ובקדמיתא טול ארנקי דדינרין דילך, ותחמי מה דעביד קב&quot;ה בגינך: 



אזל בהדייהו, וחמא ההוא גוי מת, וחויא הוה עביד ביה נוקמין, והוה כריך על קדלוי 
כדבקדמיתא. אשתטח ההוא יודאי בעפרא, ואודי ושבח למאריה דעלמא. וקם ונשק ידוי דר&quot;א 
וחברייא, אמר לון, השתא ידענא דקב&quot;ה ארחיש ניסא דא בגינייכו: 
אבל רבנן, על אבא ואימא סבין דאית לי בכינא, ועל חד מסכינא דיהב לי צרורא דא. פתח 
הארנקי, ואחמי לון הצרורא, וכן אחמי לון מחאה, דעבד ליה ההוא גוי. צלי עליה רבי 
אלעזר, ואיתסי: 
קריבו לגבי ההוא גוי כמלקדמין, וחמו ההוא חויא דהוא עביד ביה נוקמין כדבקדמיתא. אמר 
ר&quot;א, חויא חויא, כל מה דעבדת, יאות עבדת. ותו דאחמית חילך וגבורתך ביה. ועבדת 
נוקמין סגיאין. והא חמינין תלת זמנין, ואחמית כל מה דעבדת. מכאן ולהלאה, זיל ואתטמר 
במערתך, וגוזרנא עלך, דלא תנזיק לברייתא בעלמא. אתפרש ההוא חויא, וכפיף רישיה, ואזל 
ליה: 
אמר ר&quot;א לההוא יודאי, טול עדאה דשנאך, דהוא כיסא דדינרין דדהבא אית ליה לגביה. 


ושבוק ליה מאנוי, ולא תטול מדיליה כלום. וזיל לגבי גברא דדוך פלן, ותשכח דמיתת 
אתתיה, זיל לגביה, והב ליה כיסא דדינרין דא, בגין דההוא גברא אית ליה ברא חדא, 
ושמעון שמיה, והוה אזיל בסחורתא על ימא, ואינון בארבא, ובריה דהאי גוי גנב ליה 
לההוא כיסא, ויהב ליה לההוא רשע. ואימא לההוא יודאי, דיסלק כיסא דא לבריה, דלעגל 
ייתי לגביה, ויודי לקב&quot;ה, דאחזר אבידתא למאריה. וכך עביד, נטל כיסא, ואסגיד לקמיה 
דרבי אלעזר, ונשק ידוי, תווהו חברייא: 
אמר רבי אבא, בכל ארחא דא, אית תווהו, בכל מה דחמינן בך, והשתא איהו תווהא על 
תווהא, מהו דין. א&quot;ל, מלה דא לאו בסימנא איהו, ולא בחכמתא, אלא רוחא דילי אסתכל, 
ואנא חמינא, כאלו בעינא חמינא. תווהוכלהו חברייא. ואזלו כלהו, וההוא יודאי בהדייהו. 
עד דמטו לגבי חמוי. כיון דמטו תמן, אשכחוהו לחמוי דהוי יתיב על גבי ערסוי ולעי 
באורייתא. בריך ברכתא רבי אלעזר, ובריכו חברייא, ואיהו חדי בהדייהו. 


 
פרשת בלק מאמר רפאני וארפא הושיעני ואושעה
פתח ואמר, רפאני ה&#x27; וארפא כוק, כיון דאמר רפאני, מהו וארפא. כיון דאמר הושיעני, מהו 
ואושעה. כיון דאסיא מסי, מאן הוא דמחי: 
אלא כל אסוותא דעלמא, בידא דקב&quot;ה. אבל אית מנהון, על ידא דשליחא. ואית מנהון, דלא 
אתמסרו בידא דשליחא. ואינון דאתמסרו בידא דשליחא, אסוותא אינון, אבל לזמנא מתהדרין. 
אבל אינון דקב&quot;ה מסי, ההוא מרעא לא אתהדר לעלמין. וע&quot;ד, אסוותא דיליה, איהי אסוותא, 
דלית בה מרעא כלל. ובג&quot;כ, רפאני ה&#x27; וארפא, ודאי, בלא קטרוגא כלל. והשתא חברייא, 
קב&quot;ה יהיב לי אסוותא,ועשק לי וערב לי: 
סחו ליה כל ההוא עובדא, תווה, ובכה וחדי. ואמר, חברייא, נדרנא, דאיהך לגביה, ואתחבר 
בהדיה, ונודה ונשבח למארי עלמא. חדי בהדייהו: 
אמרו ליה, במאי הוית מתעסק. אמר לון, הוינא משתדל בפ&#x27; בלק, וחמינא, דחכמתא דיליה, 
הוה תקיף ויתיר מחכמתא דבלעם. חכמתא דבלעם רגעא חדא, חכמתא דבלק בכל זמנא. אבל 


מפתחן דכלהו, בידוי דבלעם הוו. בגין דאיהו הוה אשלים בפומא. בלק הוה ידע למעבד 
חרשוי, ולא ידע לאשלמא בפומא. 
 
פרשת בלק מאמר אל תירא עבדי יעקב
פתח ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב כו&#x27;. האי קרא אוקמוה. אבל אל תירא עבדי יעקב, 
מחרשי דבלעם. ואל תחת, מקסמוי דבלק: 
ת&quot;ח, היאך הוו תרוויהו דא בדא בעיטא בישא לקביל ישראל. אמר בלעם, יעקב בביתא דלבן 
אבי אבא הוה, ונחש נחשין לקבליה, ויכיל ליה. אנא אסדר נחשין לקבליה. אמר בלק, ואנא 
אסדר קוסמין לשמא דאיקרי ישראל: 
בההיא שעתא, נפק רוחא חדא מסטרא דיוסף, מגו ענפי אילנא, ונשיב באינון נחשין, ובטיל 
לון, והיינו דאמר יוסף, כי נחש ינחש איש אשר כמוני. מאי איש אשר כמוני. בגיני אית 
איש דנחשים יבטל לבנייכו. בגיני איהו לעילא, והיינו איש אשר כמוני. כמוני אית איש 
לעילא, דאפיק רוחא אחרא, מגו אילנא דלתתא, ונשיב בההוא קסם, ובטיל ליה: 
והיינו קסם על שפתי מלך. מאן מלך. דא אילנא דלתתא. כדין אתיב בלעם ואמר, כי לא נחש 


ביעקב ולא קסם בישראל. ותרווייהו הוו מתרין סטרין אלין: 
כי אתך אני. לא הוו יומין מן יומא דאתברי עלמא,דאצטריך הכי למהוי קב&quot;ה בהדייהו 
דישראל, כההוא זימנא, דבעא בלעם לשיצאה לשנאיהון דשיראל מעלמא. וע&quot;ד אמר קב&quot;ה, בלעם 


</div>
