הוה בערמימותא. ויפצל בהם פצלות לבנות. בהם, בו הול"ל, דהא מקל חד הוה. מאי בהם, בכל אינון ז' דרגין, דרמיזין בקרא, דלך ה' הגדולה והגבורה. אשלים לון באינון קילופין חוורין, דקליף בהו סטרא דאש, ואסחר לון לסטרא דמים. הה"ד מחשוף הלבן אשר על המקלות. ת"ח, ז' מעלות ממקלות, רמיזין בהני קראי. ויקח לו יעקב מקל, חד. אשר על המקלות, תרין. הא תלת. ויצג את המקלות תרין, הא חמשה. יחמו הצאן אל המקלות, הא ז'. ואינון רזא דז' קולות, ואינון רזא דכתיב, חצבה עמודיה שבעה. ואינון ז' יומי בראשית, דנהרין מראשית, דאיקרי חכמה. ואינון ז' סמכין, דאקים קב"ה עלייהו עלמא, וכולא ברזא דשמשא קדישא. ת"ח,כד הוה האי מקל בידו דיעקב שלימא, קרי ליה אורייתא מקל. וכד הוה בידייהו דמשה ואהרן, קרי ליה מטה. הה"ד ויקח משה את מטה האלקים בידו. ואהרן נמי אחיד ביה. מה בין האי להאי. אלא רזא עילאה הוא, כד הוה בידוי דיעקב, קרי ליה אורייתא מקל, מסטרא דקל, דהא יעקב קול איקרי, דכתיב הקול קול יעקב. ובקול אחיד, דהא דרגיה הוא. וכד הוה בידייהו דמשה ואהרן, דאינון אחידין בנצ"ח והו"ד, דאינון תרין סמכין, איקרי מטה, לישנא דסמכא. דהא ע"י אסתמיך עלמא באורייתא, דנפיק מבין תרין למודי ה' ואתייהיבא על ידייהו. ועל דאינון סמכין לעלמא באורייתא, דנפיק מבין נצ"ח והו"ד, דאחידן בהו. קרא ליה מטה. ומאן דאחיד באורייתא, סמכא ליה, ומחזקא ליה על ירכוי, דלא יסטי לימינא ושמאלא. זכאין אינון ישראל, דקב"ה יהיב להון אורייתא, לגלאה לון רזין עילאין. מאן דאחיד באורייתא, סמכא ליה, ומחזקא ליה על ירכוי, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. זכאין אינון ישראל, דקב"ה יהב לון אורייתא, לגלאה לון רזין עילאין. עלייהו כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. פרשת וישב מאמר מכירת יוסף תא חזי, כמה שנין יתיב ההוא צדיק, דלא חזא לאבוה עשרין ותרין שנין. הא אינון יתבו במצרים, עשרין ותרין שנין, לכל שבט ושבט מאינון עשר שבטין דזבינו ליה, לפום חושבנא הוו מאתן ועשרין שנין לכלהו, דל מינייהו עשר שנין, דנכיתו לון בדינא דלעילא, בגין עשר שבטין קדישין דמיתו תמן במצרים, אשתארו מאתן ועשר. הה"ד רדו שמה: ת"ח, כד גרמו חובין, והאי שבת לא אתנטיר כדקא יאות, דכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. לא תטלון עליכון מטולא דחובין, דהוה מגין עליכון מנייהו, יום השבת: ולא שמעו ליה לנביאה, ואיתער עליהן חרב נוקמת נקם ברית מאן ברית. דא שבת, דכתיב לדורותם ברית עולם. וברית מילה, דכתיב ובשר קדש יעברו מעליך. וברית צדיק, דזבינו ליה: וכלא בחד דרגא, שתב, וברית מילה, וצדיק. ורזא דא, על ג' פשעי ישראל ועל ארעה לא אשיבנו, וכלהותלי במכרם בכסף צדיק. וכדין שרו לאשתעבדא שבע על חטאתם. ואתגזר עליהון בגלותא דבבל, שבעין שנין, בחובין דשמטה ויובל, דתליין בשבת הגדול, ושבת סתם: ולבתר אתו לארעא קדישא, ואתיישבו בה ת"כ שנין, לתשלום שבעין שבועין, ושבעין שנין, עשרה שנין לכל יומא, מאינון דינקין משביעי, דשבת הגדול אוף הכי איקרי שביעי מתתא לעילא. דכליל כאחד זכור ושמור. ולבתר אתקיימו ת"כ שנין בארעא, על חילא דאורייתא, דהוו מתעסקי: וכד גרם חובא דשנאת חנם, אתערי שנאת חנם דבקדמיתא. הה"ד, וישנאו אותו, לההוא זכאה. וכדין יהיב לון קב"ה, ביד מאן דסני לון שנאת חנם. הה"דבאדום, יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל ע"י חרב: וכדין אתפרע מנייהו, על ידוי מניינא דאינון שנין, דחסרו מרזא דשבע על חטאתיכם. ת"ח, כד תמני עשרין ותרין שנין שבע זמנין, לכל חד מאינון עשרה דזבינו ליה, הוו להו אלף וחמש מאה וארבעין: לא עלתה שועתם לפניו. א"ר יצחק, כד עביד קב"ה דינא בפמליא של מעלה, ההוא דינא מאאי הוי. אמר ר' אלעזר, אעבר להו בההוא נהר דינור, ואעבר להון משולטנהון, ומני שולטנין אחרנין דשאר עמין. א"ל, והא כתיב משרתיו אש לוהט. אמר ליה אית אשא קשיא מאשא, ואית אשא דכבי אשא. סתרי תורה פרשת וישב פתח ההוא יודאי ואמר, ואני קרבת אלקים לי טוב וגו'. ת"ח, כד ב"נ אתקריב לאורייתא דאקרי טוב, דכתיב טוב לי תורת פיך, כדין אתקריב לקב"ה דאקרי טוב, דכתיב טוב ה' לכל. וכדין אתקריב למהוי זכאה. כמד"א, אמרו צדיק כי טוב, וכד איהו זכאה, שכינתא שריא עליה, ואוליפת ליה רזין עילאין באורייתא. בגין דשכינתא לא אזדווגא אלא בטוב, דהא צדיק וצדק כחדא אזלין: ת"ח, כד ברא קב"ה עלמא, קיים ליה ושתיל על הנהו שיתא יומין עילאין, ושביעאה דעלייהו, דבגיניה דשביעאה דאקרי צדיק, מתזנין עילאין ותתאין, ועליה קיימין, וביה מסתמכין, והוא יסודא ושרשא דילהון: הה"ד, עיני כל אליך ישברו וגו'. עיני כל אליך ישברו, לההוא משח רבות עלאה, דנגיד ממוחא סתימאה דכל סתימין, להאי כ"ל. וכדיןואתה נותן להם את אכלם בעתו, דהאי כל כד אתער לכל, דאיהי כנסת ישראל וכדין הוא למירחם על עלמא, וכולהו עלמין בחדו בשעשועא: וכדין מה כתיב. פותח את ידיך וגו'. ודא רעוא דרעוין, דנחית ממוחא סתימאה, להאי כל. וכיון דהאי כל אתברך, כולהו עלמין איתבריכו, הה"ד צדיק ה' וגו', קרוב ה' וגו', רצון יראיו יעשה וגו': וכמא דברא האי בעלמא עילאה, ברזא דשמיה קדישא. הכי ברא בעלמא תתאה, שיתא זכאי קשוט, וחד שביעאה. כדכתיב גם את זה לעמת זה עשה האלקים: וכד גרמו חובין, ודחו לההוא כל דאיקרי צדיק מאתריה, כדכתיב על מכרם בכסף צדיק. אמר קב"ה, אנא גזרנא, דיהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, ויהא ההוא צדיק שליט על הארץ, ויהוון כל בני עלמא, מתברכין על ידוי: הה"ד בן פורת יוסף, דהא לית בכל שייפי גופא דיעביד פירין, אלא האי צדיק יסוד עולם. ובן פורת עלי עין מאי קא מיירי: אלא, כמה דהאי עין קיומא דגלגלא, דלא יכלא גלגלא לאתקיימא, אלא בבת עין דיליה. הכי יוסף, איהו כעין לכל אינון שתא דסחרין ליה. מימיניה תלתא, ומשמאלא תלתא, ואיהו מקיים לון. והכי איהו לכל עלמא, דהא עלמא לא קיימא, אלא על אינון שיתא, ושביעאה דעלייהו: וקרא קב"ה לצדיק ברזא דשבת. ונח ביה, ואנח ביה כל ברכאן, לברכא כל שאר יומין. הה"ד, וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת. מאן יום השבת. הוי אימא דא צדיק: אמר לון קב"ה, אתון חללתון להאי שבת, דאנא גזרנא דיהא מלך על כל שאר יומין, ואתון עבדתון יתיה עבד עבדין, אוף אתון תסבלון ההוא עבודה קשיא: תא חזי, כמה שנין יתיב ההוא צדיק, דלא חזא לאבוהי. כ"ב שנין. הא אנון יתבו במצרים כ"ב שנין, לכל שבטא מאינון עשר שבטין דזבינו ליה. לפום חושבנא הוו מאתן ועשרים שנין לכולהו, דל מינייהו עשר שנין דנכיתו לון בי דינא דלעילא, בגין עשר שבטין קדישין דמיתו תמן במצרים, אשתארו אמתן ועשר. הה"ד, רד"ו שמה: אמר לון יעקב, בבעו מינייכו, חותו לגלותא, ונכיתו אינון חובין ולא יתחרב עלמא בכפנא, דהא לית בכו מאן דיזון להו קב"ה, בר ע"י דההוא צדיק דזבינתון. הה"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. על ידי דמאן ע"י דכ"ל. הדר פריש מאן האי כל. צדיק. הה"ד צדיק ה' וגו': וכגוונא דא לתתא, על ידא דהא צדיק, הוה ליה לעלמא שזיבותא, באינון שבע שני כפנא. ועל דמנעו ברכאן משבע דרגין עילאין, איתערו דרגין דסטרא אחרא עלייהו בחובייהו: כיון דנחת יעקב שלימא למצרים, הוא וכל אינון שבטין, וחמו עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, דע"י דההוא צדיק מיתזן עלמא. הה"ד, הוא המשביר לכל עם הארץ: הוא המשביר, מאי משביר. אלא שובר הוא בקדמיתא מעלמא עילאה. כדכתיב עיני כל אילך ישברו. ובתר משביר לעלמא תתאה: ומנ"ל דיוסף אקרי כל. דכתיב, וכלכל ודרדע, ותאנא, כלכל כדכתיב עיני כל אליך ישברו. ובתר משביר לעלמא תתאה: ומנ"ל דיוסף אקרי כל. דכתיב, וכלכל ודרדע, ותאנא, כלכל זה יוסף, דכתיב ויכלכל, וכתיב משם רועה אבן ישראל: וכד חמא יעקב שלימא כל דא, וחמא כל אינון שבע שנין עילאין, דאסתכמו למהוי כפנא בעלמא, על חובא דגרמו בנוי, דזבינו להאי זכאה קדישא, ולאפקא ליה מאתריה. כדין צלי לקב"ה, ואעדי מנהון חמש שנין: מ"ט חמש שנין. אלא ת"ח, רזא דמלתא הכי הוא, באינון יומין עילאין, איהואחיד בחמשאה, דהכי הוא מתתא לעילא. אבל באינון תרין דעליה, דאחדין בהו אבהתוי, לא הוה ליה שרותא לבטלא מידי, ועד מחולקיה באינון בטל גזירה, ולא יתיר: ויוסף הצדיק נמי עביד הכי, הה"ד ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה. מאן אינון. חמשה אינון דלא סני ליה. הה"ד, והוא נער את בני בלהה וגו'. אמר כדאי אתון זכאין, למיקם בהאי פרצה דפרצו אחיכון. לפני פרעה, מאן פרעה. דא דינא עילאה, דקיימא לאתפרעא מחובי עלמא: וכד אשתלימו אינון יומין דאתגזר עלייהו למיתב בגלותא, כדין קב"ה איתער ברחמוהי סגיאין עלייהו. ובדינא על אינון דאשתעבדו בהו, ואפיק לון מתמן: כיון דמטו למרה, קמת מדת דינא קמי קב"ה, ואמר, ואיך יפקון ישראל מגלותא, והא כתיב באורייתא דטמירא תרי אלפי שנין מקמי דאתברי עלמא, דעל חד שבעה על חוביהון אית להון ליסבל, בגין ההוא פרצה רבתא דפרצו וחבו בההוא זכאה קדישא: א"ל הקב"ה הכי הוא דינא. מיהו באורייתא קדישתא, אית לי מתנה טובה, ושבת שמה, וכד אינון נטרין לה, איהו קיימא בההוא אתר, לסגרא ההיא פרצה דפרצו. דההוא צדיקא שביעאה בה אחיד, וכדאי היא לכפרא על ההוא חובא: הה"ד ויצעק אל ה'. מאן יצעק. דא מדת דינא, דקיימא וצווחא קמיה. ויורהו ה' עץ, דא אורייתא. הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה. וישלך אל המים, מאן אינון מים. מים הזדונים, דקמו לאתפרעא מינייהו, וכדין וימתקו המים, אבסימו ודאי, דהא חזו אסוותא רבתא לההוא חובא: ומנא לן דבמרה אתפקדו. דכתיב שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך, ואמר מר, כאשר צוך, במרה. אמר לון קב"ה, אי אתון נטרין להאי שביעאה עילאה, לית רשו למידת דינא לקטרגא בכו. הה"ד, שם שם לו חק ומשפט: ועל דא תנינן, יכולה היא שבת בתרחם עלינו, ויקבצנו קב"ה מן גלותינו. ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים: ת"ח, כד גרמו חובין, והאי שבת לא אתנטיר כדקא חזי, כדאשכחן דאזהר לון נביאה עילאה, הה"ד, כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. מאי ואל תשאו משא. אלא אמר לון, בבעו מינייכו, לא תשאו משא דההוא חובא דשבת עלייכו: ואי אתון נטרין ליה, תגרמון קיומא דעילאין ותתאין. דההוא שבת עילאה, דחבתון לקבליה, מדוריה ושעשועיה לאו איהו, אלא בשערי ירושלים עילאה, דארקון שערי צדק. ואיהי כלה הכלולה מהכל: ואי אתון נטרין ליה, תגרמון דכדין היא תתחזק בידא דמלכותא דארעא, מלכותא דדוד, בגין דהיא מלכות אתקריאת, ובג"ד, אמר דוד, דאחיד בה, לך ה' הממלכה, בתרין ממי"ן, לאכללא מלכותא דיליה, וליחדא לה במלכותא דשמיא. ואי אתון לא תשמעון לקדש ליה, ותעבדון ליה חול, מה כתיב. והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים, דלתתא: ת"ח, כדין אתערת ההיא חרב נוקמת נקם ברית, על דלא נטרו ההוא ברית קדישא, בתלת גוונין. חד ברזא דצדיק דזבינו, דאחיד ביה, ונטר ליה, ובגיניה אקרי צדיק. וחד, דכתיב ובשר קדש יעברו מעליך. וחד ברזא דשבת דחללו, וכלא בחד אתר איהו: וכדין על שלשה פשעי ישראל, אתגזר עליהו למיהוי שבעין שנין לבר מארעא קדישא, עשרה לכל יומא. ולסוף שבעין שנין, אפיק לון קב"ה מתמן, ואתו לא"י. ואתקיים בית שני ת"כ שנין, על חילא דאורייתא, דהוו מתעסקין בה, באינון פקודין קדישין כדקא חזי: וכד אשתלימו, גרם חובה דשנאת חנם, ואיתער ההיא שנאת חנם דקדמיתא, הה"ד וישנאו אותו, לההוא צדיק. וכדין יהב יתהון קב"ה בידא דמאן דסני לון שנאת חנם, הה"ד באדום יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל ע"י חרב: וכדין אתפרע מנייהו, ע"י מניינא דאינון שנין, דחסרו מרזא דשבע על חטאתיכם. ת"ח, כד תמנה כ"ב שנין ז' זמנין, לכל חד מאינון עשרה דזבינו ליה, תשכח אלף תק"מ, וכדין יתער פורקנא דישראל, כצפרא דשארת לאנהרא זעיר זעיר, עד י"ז שנין, דאסתלק ההוא צדיק דרגא דטו"ב, הה"ד, יוסף בן י"ז שנה היה רעה את אחיו. דהא כדין יתחזי למיקם בפרץ, קמי מדת דינא, דהא אשתלימוחובי עלמא, וכדין והיה בית יעקבב אש ובית יוסף להבה ובית עשר לקש ודלקו בהם ואכלום: וכדין יתער קב"ה טבוון סגיאין על ישראל, ויתבע עלבונהון, ועלבונא דאורייתא, דאוקדו בנורא. ודמא דאינון דאתקטלו על קדושת שמיה. וכדין יתרעי יוסף לאחוהי, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים: ת"ח דהכי הוא, דתנן, בי"ז בתמוז בוטל התמיד. ובט' באב חרב בית מקדשא. כדא"ר יוסי, מגלגלין זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב. דבההיא ליליא אפיקו דבה רעה על ארעא קדישא, וארימו קלהון בבכיה, ואתקבעת לדרי דרין: ודוק ותשכח, מדבוטל התמיד, דהוה מכפר על חוביהון, עד דאתחרב בי מקדשא, בין בזמנא קדמאה, בין בזמנא תנינא, כ"ב יומין, לקבל אינון כ"ב שנין, דלא חמא ההוא צדיק אפי יקרא דאבוה, לאחזאה חכמתא עילאה, דהא בהא תליא: והא איתערו חברייא, דכד חריב מקדשא מוצ"ש היתה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלוים עומדים על דוכנם, ואומרים שירה: יגודו על נפש צדיק וגו', ויהי ה' לי למשגב וגו', וישב עליהם את אונם וגו', ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלקינו, עד שבאו גוים וכבשום. דהא אי אמרו ליה, לא הוה לון תקנה: ומוצאי שבת, חכמתא סגיאה קא רמז, דנפקו משבת דהוה רפואה למכתהון. ומוצאי שביעית, דחבו לגבי כנסת ישראל. ולא עוד, אלא דחאבו במילה, ולא קיימא בשר קדש. ומשמרתו של יהויריב, כד"א עוד אריב אתכם נאם ה' ואת בני בניכם אריב: וזמין קב"ה לאפקא לון מגלותא, הה"ד, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדי"ק ונושע הוא: ואי תימא אמאי אתי משיחא מיהודה, מיוסף מבעי ליה. אלא דתרויהו ייתון, ובגין דקב"ה לא מקפח שכר כל בריה, יהב מלכותא לדוד, בגין דהוה עשירא לצדיקים, ושביעאה דאחים. והכי הוא מלכותא דארעא, כעין מלכותא דרקיעא. פרשת בשלח מאמר מלחמת עמלק ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם וגו', מ"ט יהושע אגח קרבא ולא מן שאר עמא. אלא בגין דעמלק אתא עלייהו, על ההוא חובא דשבתא דלא נטרין ליה, כמה דאתערו חז"ל, אלמלינטרו ישראל שבתא קמא, לא שלטא בהו אומה ולשון. מה כתיב. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, וכתיב ויבא עמלק: ות"ח רזא דמלה, כד פקיד לון קב"ה לישראל במרה על שבתא, בגין דאתיא מדת דינא, לקטרגא על ההוא חובה דצדיק דזבינו ליה, דאיהו לקביל יומא דשבתא, ואינון אפיקו ליה לחול. אמר קב"ה, הא אית לון רפואה לההוא חובה, אי אינון נטרין ליומא דשבתא, דאיהו לקביל צדיק חי העולמים. והיינו דכתיב ויורהו ה' עץ. עץ חיים, דינטרון יומא דשבתא. ואינון אחילו ליה, כדין ויבא עמלק: בההיא שעתא, א"ל משה ליהושע, פוק אגח קרבא בעמלק, דהא לך חזיא בגין דאת בר בריה דההוא צדיק, ואיהו בההוא חובא אתי עלן. ואי לא אשתכח מקטרגא ליה לעמלק, מחולקיה ומבנוי דההוא צדיק, לית מאן דיכיל ליה, כדין עבד יהושע כמא דאמר משה: ות"ח, דבגין ההוא חובא, אתא עלייהו, דארע לון לאינון דהוו מבתר עננא, ונסיב מינייהו האי ברית קדישא, וזריק ליה כלפי עילא. ואי לאו דאינון חאבו ביה, לא הוה ליה סייעתא מלעילא למיעבד הכי. אלא בגין לאחזאה לון, דישתמודעון חוביהון דחבו בההוא צדיק, דנטר האי ברית והשתא אחילו שבתא דאיהו לקבליה, דאיהי קאי לאגנא עלייהו מקמי מדת דינא: ת"ח מה כתיב, ויסעו ממרה ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים וגו'. מהו אלימה. אלא דתבו לפולחנא דקב"ה, ולקבלא מלוי בלבא שלים, בג"כ אל"ימ"ה: והא אוקמוה, דההיא אתרא הוה משובח במיא, מכל אתרין דעלמא, דהא אורייתא שבכתב תמן הוא, ותמן תרין עשר מבועין, ושבעין דקלין. וכולא ברזא דמהימנותא, דהא כלהו ע' סנהדרין מההוא אתרא מתזנין, ומתברכין מאינון מיין עילאין בסימאן: זכאה מאן דזכי להנהו מייא לאתברכא מנייהו. וישראל קדישין שראן תמן, ומחברין אינון מיין עילאין, באינון תרין עשר מבועין תתאין. ואי אינון קלקלו בקדמיתא, וחבו לגבי ההוא צדיק, הא אדבקו ליה באתריה, ומתזן על ידיה עלמא. ושתעים תמרים אתזינן מההוא תמר, זאת קומתך דמתה לתמר. ואינון תרין עשר מבועין, לקביל תרין עשר שבטין, סחרין לההוא אתרא קדישא: והוו ישראל עסקין באולפן אורייתא, דאוליפו ממרה. ואתחבר עמייהו ההוא ברית קדישא, ואתפרש חויא עקימא מההוא באר מים, דהוה ממרר לאינון מיין. ומאן הוה גרים חובייהו עד השתא: אבל השתא, כיון דאהדרו בתיובתא למאריהון, וקב"ה אוליף לון אורחי דההוא אילנא דחיי, הה"ד ויורהו ה' עץ, דא תורה שבכתב. וישלך אל המים, דא תורה שבעל פה. ומאי וישלך. אלא י"ש ל"ך, י"ש, דא עלמא דאתי. הה"ד להנחיל אוהבי יש. ל"ך, דא אימא עילאה, חמשין תרעין דאתדבק ביה. כדין בסימו מיא, ונחת טלא עילאה מעתיקא קדישא, ואתמלי חקל תפוחין: מאן גרם כל דא. אל"י מ"ה. תיובתא דישראל למאריהון. וכדין הוה להון רשו, למשרי על