{"bookId": "kabala-dec14477afb8", "part": "1", "torah": "26", "title": "זהר חדש — קטע 26", "hebrewTitle": "קטע 26", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dec14477afb8/1/26/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dec14477afb8/1/26/", "segments": [{"index": 1, "he": "בליליא. ודאי פוקי, ואזעירי גרמיך, והכי אתחזי לך: \nאמר ליה אליהו, רבי, זכאה חולקך, דסתרין דמארך נהירין קמך כנהורא דשמשא. ובג\"כ, כל \nאינון מילין דפומך, כלהו חקיקין לעילא. וחדינא דאנא שמענא לון מפומך. זכאה אנת בהאי \nעלמא, וזכאה אנת בעלמא דאתי. מלה דא הוה תליא קמי מלכא קדישא, דלא אתגלי לכל חיילין \nדלעילא. מאן איהו דגלי ליה בהאי קרא השתא, אנת הוא, דזכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא \nדאתי. \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שיר השירים מאמר אליהו הגידה לי שאהבה נפשי\nעל פומא דאליהו אתגזר, הגידה לי שאהבה נפשי, כיון דאיהי סלקת לעילא, ואשתמיטת מגו \nחילהא, וכל אינון אוכלוסהא, ברזא דאת י'. איהי אמרת, הגידה לי שאהבה נפשי, אנת \nדאיהי רחימא דנפשאי, איכה תרעה, הואיל ואנא נקודה חדא בלא פשיטו כלל, דהא אנא כלילא \nבגרמאי, ולא יכילנא למלקט ולמיהב: \nודא איהי אמרה לגבי רחימה, בגין דאיהי יתבא קמוטא בגרמה, בנקודה חדא, ואיהי בעאת \nלאעלא איהו בגוה. כד\"א, ובא אליה מלך גדול, אע\"ג דאיהי את זעירא, מכל אתוון: \nוע\"ד, מיומא דאתחריב בי מקדשא, אומי קב\"ה, דלא ייעול לגבה לעילא, עד דייעלון ישראל \nלתתא. דכתיב, בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. כתיב הכא בעיר, וכתיב התם עיר קטנה. דהא \nאיהי את י' זעירא מכלהו: \nשלמה אהיה כעוטיה, כלילא בגואי, דלית לי פשיטו מכל סטרין כלל. בגין דאיהו סתימא מכל \nסטרין יתיר מכל שאר אתוון: \nאם לא תדעי לך וגו', צאי לך, פשיטי גרמיך בכל סטרין, ולקיטי עדונין וכיסופין, בההוא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פשיטו. ומאי איהו ההוא פשיטו. דאתעביד כחד סכה דאינון נטורי עדרי דענא. ודא איהו את \nה': \nודא איהי צאי לך. צאי לא כתיב, אלא צאי לך. כד\"א הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך \nוכו'. דהא בקדמיתא לא הוית אלא נקודה חדא שחורה, דלית בה אתר אחרא, אלא איהי סתימא \nבגווה, השתא דסלקא ואיהי מתחברא בבעלה, איהו אמר לה, צאי לך. הרחיבי מקום אהלך, \nפשיטי גרמיך, וכדין ורעי את גדיותיך, תוכלי למלקט עודנין וכיסופין: \nדהא בשעתא דאיהי נקודה חדא, וסלקא לעילא, וההוא מלכא עילאה נחית לגבה למיעל בה, בטש \nבההוא נקודה, ואתפשט בכל סטרין, ואתעביד ההוא נקודה את ה', ואשתלימת מכל סטרין, \nולקטא עדונין וכיסופין. כדין אמר לה, ורעי את גדיותיך, זילי, והוי זן ומפרנס לכל \nאוכלוסיך, זעירין ורברבין. \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שיר השירים מאמר אות ה'\nהיפה בנשים, נקודה חדא גו אתוון, לית שפירו לכל אתוון בר את י'. בנקודה דא מתתקנן \nכל אתוון, ואיהי שפירא דכלהו, ולית את דאזיל בלא נקודה דא. היא בכלהו, וכלהו בה. \nוהיא יפה ושפירו דכולא, דהא מאתר סתימא עילאה קא אתת, ריש כל דרגין עילאין. ובה \nאיהו ריש כל דרגין תתאין דלתתא. בג\"כ היפה בנשים, שפירו דכלא: \nותו היפה בנשים, כתיב בנשים, באינון אתוון דאינון נוקבי. ומאי איהו. את ה'. דהא \nכדין איהי פשיטו, ושפירו דכולא, למרעי, ולמפלגא חולקין לכל אוכלוסין עילאין דילה. \nועל דא, צאי לך מהאי סתימו, דאת כלילא וסתימא בגווך. לך, לגרמך ולתועלתך. וכולא \nברזא דאתוון איהו: \nכתיב, אלקים בארמנותיה נודע למשגב. דהא בשעתא דההוא מלך גדול אתי לגבה, ואמשיך לה \nלעילא למיעל בה, ובטש בה בההוא נקודה. כיון דבטש בההוא נקודה, אתפשטת ואתפתחת לכל \nסטרין, ואתעבידת את ה', פתחא דהכלין לכל סטר, למיעל ההוא מלך גדול, וכדין אלקים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בארמנותיה באינון פתיחו דהיכלין, באת ה' אשתמודע: \nההוא אלקים חיים, נטלא ההוא שמא, למיזן ולמפלגא חולקין לכולא. וכדין נודע למשגב, \nלמהוי משגב לתתאי, ולארקא ברכאן לכולא, כגוונא דלעילא: \nבשעתא דבעא קב\"ה למברי עלמא, סליקו כל מלין דעלמא, וכל דרגין עילאין ותתאין, כלהו \nבמחשבה. אמאי אקרי מחשבה. אלא דא איהי נקודה חדא סתימא, דקיימא במחשבה. דהא נקודה \nחדא, לא אתידע לאן אתר אתפשטת, ומה יהוי מינה, ולאן אתר יסטי אורחא. ונקודה דא, \nאיהי רישא דכל רעותין וכל מחשבין דעלמא: \nוהוה כלא סתין בגווה, ולא אתידיע, עד דאתפשט האי מחשבה, ואתעביד חד פשיטו, לסטרא דא \nולסטרא דא. כיון דהאי נקודה אתפשט בהאי פשיטו, אתגלי יתיר כל מה דהוה סתים: \nלא דאתגלי למנדע, אלא אתגלי ההוא סתימו, לאן אתר סטי אורחא. ונפקא מרזא דמחשבה, דהא \nלא קיימא במחשבה, ולא סלקא בשמא דא, אלא קיימא בשמא לאתגלייא. ואתעביד חד קול בלחש, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ומאי איהו. דא את ה'. דהוא מנו לאפקא כל אינון מלין סתימין דהוו גו מחשבה: \nהכא איהו בהיפוכא מגוונא דלתתא. לתתא, מאן דבטש בההיא נקודה דלתתא, כד איהי סתימא, \nואתי לגבה ההוא מלך גדול, דאיהו ברזא דאת ו' דנפיק מההוא ה' עילאה. ההוא ו' דנחית \nמגויה, בטש בהאי נקודה, ואפיק מגווה כל מה דלקיט מלעילא, ואתפשטת ואתפתחת לכל \nסטרין, ואתעביד את ה': \nלעילא, מאן דסטש באת ה' עילאה, איהי נקודה חדא עילאה סתימא, כיון דבטש בה, אפיק \nלבר, ואתגליין כל אינון מלין סתימין דהוו תמן, ונפקי לבר, הא אתיידע ההוא מחשבה \nדהוה סתים ולא ידיע: \nכגוונא דא, כד בטש ו' בנקודה דא לתתא, כדין אפיק מגווה, כל אינון חיילין ומשריין \nואוכלוסין ונהורין ונחלין עמיקין דלעילא: \nוכדין אמרי לה, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. טול נהורין ומזונין, ופלגי לכל \nאינון חיילין והבי לון. על משכנות הרועים, אינון רועים דהן מנהגי עלמא,למיהב לון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שולטנו ותוקפא, כל חד וחד כדקא חזי ליה. וכל דא, באתפשטו דההיא נקודא דהות סתימא מן \nקדמת דנא: \nחדי רבי שמעון, ואמר, בקדמיתא עד לא אתאמר ולא אתגלי מלין אלין דשיר השירים, בכינא \nועציבנא. והשתא דמלין אלין אתגליין, חדינא, ואמינא, דזכאה חולקי דהוינא בדא. ותו, \nדמלין עילאין דלעילא, אתגליין הכא על ידא דמר. \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שיר השירים מאמר לסוסתי ברכבי פרעה\nלסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, רבי שמעון פתח ואמר, ויקח שש מאות רכב בחור וכו', \nת\"ח, חכמתא דמצרים, דכל מה דעבדו, לגבי רזא דחכמתא דלעילא עבדו. ופרעה חכים הוה \nיתיר, דהא לא מוקמי מלכא במצרים אי לא יהא חכים מכלהו: \nועל דא כתיב ויקח, איהו נטיל כולא בחכמה, נטיל עיטא דחכמתא לגביה. אמר, עמא דא שש \nמאות אלף אינון, עאל לאידרוי, והפך בכל זיני חרשין דיליה, ועבד סגימין פסיסין, וחרש \nחרשין, ונטיל שית מאה רכב ברירן. בחור: \nברירן בחרשין, טעונין בכל זיני קסמין וחרשין כרזא דלעילא, דההוא ממנא דאתמנא \nעלייהו: \nוהוה נטיל טעין בקסמין וחרשין, שש מאות רכב בחור דהוו ברירן לקבלייהו דישראל. וכל \nרכב מצרים, כל חד וחד טעין בחרשוי וקוסמוי. לא הוו חכימין במצרים, דלא טעין טעונין \nדקסמין וחרשין: \nושלישים על כלו, מאי ושלישים. אלא זינין דחרשין ליה גליפן בתלת תלת. ושמהן דמסאבו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הוו באתוון דתלת תלת. כלהו גליפי בקסירין מזיינן, כגוונא דלעילא, למהוי ליה זייונין \nקסירין לגבייהו דישראל: \nעל כלה כתיב, דהא עיטא נטל על כלה, ובגין לשיצאה לון לישראל. וכלהו הוו זיני משריין \nעל כלה, דהות נטלא קמייהו דישראל: \nמיד ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מיד רמה \nלא כתיב, אלא ביד רמה. איהי יד דכתיב ביה, וירא ישראל את היד הגדולה, ההיא יד \nהגדולה איהי יד רמה: \nבההיא שעתא, חקיק קב\"ה בהאי יד, כל דיוקנין, וכל חיילין ותוקפין דמצראי, כגוונא \nדאינון חרשין וקסמין דעבדו, בשעתא דהוו אתיין בחרשא דא. ההיא יד, הוה חקיק ביה \nלקבליה דההוא חרשאי, ואתברת קמיה דההוא דיוקנא דהוה חקיק בההוא יד. הה\"ד, ימינך יי' \nנאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב. ובגין האי דמיתיך, דיוקנין וציורין חקיקנא ביך, \nכגוונא דסוסוותא דפרעה. עד הכא: \n;.ל1,6,06,66,1,0,21,27,291,2,71,24,721,21,0, אבל בקישורא דמלין לא אתקשרו. דאי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הכי, מאי לגבי קרא דלעילא, וברזא דרחימו וחדוה דתשבחתא דא. מאי בעאן הכא רתיכין \nדפרעה. ומאי קא אתיב לגבה: \nאלא ודאי כולא בקישורא דרזא חדא איהו. לסוסתי ברכבי פרעה. אהדרנא למלה קדמאה. דכד \nקב\"ה מני לה על כל אינון אוכלסין ומשיריין דלתתא למהוי רישא דלהון. מההוא זמנא איהי \nמשבחת תדיר, ולא שכיכת, וכל אוכלוסין דילה משבחן תדיר, ולא שכיכו לעלמין: \nותושבחתא דרחימו דא, הוי שירותא, כד נפקת ממצרים, וכל אוכלוסין דלעילא ותתא הוו \nקמה, וכדין שריאת רחימו דתושבחתא לגבי עילא. וסוסוון דפרעה ורתיכוי הוו נטלן \nאבתרייהו דישראל, איהי שריאת בתושבחתא דרחימו לגבי עילא: \nוקב\"ה לא בעי בתושבחתא בההוא זמנא, כמא דתנינן דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה. \nואיהו אשתיק לה מגו תושבחתא דרחימו דשריאת: \nפוק חזי כלה דקיימא ברחימו למחמי לבעלה, כד חמאת ליה, אתערת רחימו לגביה, ושריאת \nלשבחא לגביה. ואי איהו לא בעי בתושבחתא, משתקה בשתיקו מאתערותא דרחימו דשריאת. איך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שכיך לבה ורעותה: \nכיון דטבעי כל אינון סוסוון ורתיכין דפרעה בימא, וחמו ישראל כל אינון גבוראן וניסין \nדעבד לון קב\"ה, שבחו ישראל בארעא תושבחתא בגינה, וקביל לון קב\"ה, דכתיב, אז ישיר \nמשה ובני ישראל את השירה הזאת ליי'. לבתר כד אהדר בירא, שבחו ישראל תושבחתא בגינה. \nדכתיב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. אתא יהושע ושבח תושבחתא בגינה. אתו דבורה וברק \nושבחו תושבחתא בגינה: \nכיון דבנה שלמה בי מקדשא, ועלמין הוו כלהו בשיקולא חדא, כדין איהי אתערת רחימו \nותושבחתא עילאה, ואמרת מילין עילאין אילין דתושבחתא ורחימו לגביה: \nכדין איהו, מגו רחימו ותיאובתא דכלה, בעא לאדכורי לה ההוא שתיקו, דעבד לה למשתק, \nולא בעא בתושבחתא, פתח ואמר, לסוסתי ברכבי פרעה, כד אינון סוסוון ורתיכין דפרעה הוו \nאתיין ורדפין אבתריהון דישראל, דמיתיך רעיתי, אשתיקית לך באשתוקא. דימיתך: \nכמא דאתמר, וידום אהרן. שמש בגבעון דום: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ועם כל דא, הכי אצטריך, דהא בההוא זמנא עד כען, בנין ואכלוסין דארעא, וכל תיקונין \nדילך, לא הוו שלמין כדקא יאות, ואת לא הוית מתעטרא בהו כדקא יאות בתיקוניך: \nאבל השתא נאוו לחייך בתורים, כמא יאין כל תיקונין דילך, וכמה שפירין אינון בתורים,, \nדכבר קבילו אורייתא, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואתעטרת בהו. מה דלא הוית מקדמת \nדנא: \nובגין כך דמיתיך רעיתי, ולא בעינא בתושבחתיך, ואתערו דרחימו דילך, בגין דאת ערום \nועריה, ולא הוית מתתקנא בתיקונין. והשתא כמא יאיין תיקונין דילך, ורעותא דילי בך, \nובמילי תושבחתיך. צוארך, הא אית לך בי מקדשא בארעא, בגוונא דכלהו ציורין עילאין \nוכמה צדיקים וחסידים עאלין בגויה: \nוהשתא דאת מתעטרא בתיקוניך, ובשלימו דלהון, הא כל מקורין עילאין, וכל דרגין ושייפין \nהא אינון לגבך, לקבלא לך, ולאתקנא לך בתיקונין עילאין: \nועל דא תורי זהב נעשה לך, נעשה ודאי, אעשה לא כתיב, אלא נעשה, מרישא דנקודה עילאה, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עד יסודא תתאה, נתקן לך, ונעביד לך מסטרא דזהב, דתמן אתערו דרחימו. עם נקודות הכסף, \nמסטרא דימינא: \nלאחזאה, דהא אתערו דלעילא, לא אתער ולא אתתקן לגבה, אלא כד אתתקנא איהו בקדמיתא \nבתיקוני דהאי עלמא. כיון דתיקונין דהאי עלמא אתתקנו בה כדקא יאות, כדין תיקוני \nדלעילא מתתקני בה, ויהבי לה תורי זהב עם נקודות הכסף. תורי, כמד\"א תור אסתר בת \nאביחיל: \nוע\"ד, כד רדפין סוסוון דרכבי פרעה, דמיתיך, דלא תשבח ולא תתער רחימו לגבאי. בגין \nדתיקונין דילך לתתא לא הויין. והשתא יאות הוא, דהא נאוו לחייך בתורים וגו', ודאי \nתורי זהב נעשה לך וגו', ונתתקן לך כדקא יאות. וכל חד וחד כפום אורחוי, ומלין הכי \nמתקשרן: \nלסוסתי ברכבי פרעה וגו', כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. בשעתא דאפיק \nלון קב\"ה לישראל ממצרים, לא הוו בעאן למיזל במדברא באורח נגיבו. דהוו רגילין \nבמצרים, דהויא כגנתא דעדן, כד\"א, כגן ה' כארץ מצרים. דהוו אזלין באתר נגיבו באורחא, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בחורבא בלא יישובא: \nמה עבד קב\"ה. שדר קדמייהו שכינתא, דהות אזלת בכל גוונין דזהרא, בכל גוונין \nדתיאובתא, והוו רהיטי אבתרה למחמי בתיאובתא. ובג\"כ הוו רהיטין אבתרה, ואזלי, ולא \nהוו מתעכבי. וקב\"ה עביד לון הכי, כי היכי דלא יתעבד קדושא דשמא על ימא, דאיהו הוה \nבעי לאתיקרא בגו כל עממין דארעא: \nכגוונא דאלין אזלין בבהילו, אוף הכי עבד פרעה ברתיכוי וסוסוון דיליה, בגין למרדף \nבבהילו, דלא יתעכבון רתיכוי באורחא. מה עבד. נטל סוסוון נוקבי וסוון דכורי, ושוי \nנוקבי לקמייהו ודכורי מאחורא, דכורי הוו רהטי בתר נוקבי, ונוקבי הוו רהטי מקמי \nדכורי, ואלין ואלין הוו רהטי בבהילו. ודא עבד פרעה בחכמתא, למרדף בבהילו אבתרייהו \nדישראל: \nכיון דאדביק לון, ובעא לאגחא קרבא בישראל, נטל נוקבי וחגר לון לאחורא, ודכורי \nלקמייהו, בגין ליאשה רתיכוי. כך בקדמיתא כתיב, וה' הולך לפניהם יומם, ולבתר כתיב, \nויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. ויסע, בגין דיתייאשון ישראל, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ויהון נטירין. וכל אינון גירין, ובלסטראין, ואבנין, וקולפין, דהוו רמאן לגבייהו \nדישראל, לא מטו לון. והיינו דכתיב, התיצבו וראו, ובגין כך דמיתיך, בההוא גוונא ממש: \n\nכיון דאינון אוכלוסין אתעברו, וחמו כל אינון נסין וגבורן דעבד קב\"ה על ימא, כדין \nנאוו לחייך בתורים, אתתקנו ישראל ברזא דמהימנותא, דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. \nוקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכדין אתתקנו כולא, \nעילא ותתא כדקא יאות: \nנאוו לחייך בתורים, ת\"ח, כל גוונין דלגו, וכל מחשבין ורעותין דעלמא דאינון גו לבא, \nכולהו אתחזון באנפין. ובאנפין אשתמודעא בר נש מאן איהו. אי עובדוי לטב, אי עובדוי \nלביש. כד\"א, הכרת פניהם ענתה בם. והשתא דתיקונין דכלא כלהו כדקא יאות, בתיקונין \nדכשראן, בתיקונין דעובדין טבין, מיד נאוו לחייך בלא כיסופא כלל: \nוכל דא הוי בזמנא דאתבני בי מקדשא, ועלמין כולהון בחדוא, עילא ותתא, וכדין אתתקנו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אנפין כדקא חזי. אתחברו אנפין באנפין כדקא חזי: \nלחייך, ולא כתיב פניך, בגין דכולא חד, אבל לחיים, אינון מתקנן צפצופא ומילולא \nלאסתכלא בהו. ובגין כך, שירתא דא אתתקנא השתא, יתיר משאר זמנין דעלמא. \n \nמדרש שיר השירים מאמר ד' ם' נפתחות לה' ה'\nכתיב, והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וכי אברהם \nדהוה אזיל בשלימו לגבי מלכא קדישא, איך לא האמין במאמר דקב\"ה, אמר דלהוי ליה בנין, \nדכתיב לזרעך אתן את הארץ הזאת. ולבתר איהו אמר, והנה בן ביתי יורש אותי: \nשפיל לרישיה דקרא, מה כתיב, ואנכי הולך ערירי. וכתיב הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי \nיורש אותי. אלא בקדמיתא אברהם הוה הימין בקב\"ה, והוה מסתכל בכוכבייא ובהני מזלייא, \nוהוה חזי דלא יהא ליה בר. בגין דעד כאן לא הוה דביק בדביקו דמאריה: \nכיון דכתיב ויוצא אותו החוצה, אפיק ליה מההוא אורח, וקריב ליה לגביה לפולחניה, \nלמנדע אורחין אחרנין דחכמתא, ואפיק ליה מההוא טיורי דמזלי, ואמר ליה, אברם אינו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מוליד, אברהם מוליד. ודא ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים \nנתתיך: \nמאי טעמא. בגין דלית בכל אתוון את דמתתקנא לאולדא, בר את ה'. האי את, איהי מתתקנא \nלמעבד פירין ואיבין יתיר מכל שאר אתוון. ובגין כך איהי פתיחא מכל סטרין: \nואי תימא, את דא לא אצטריך ליה לאברהם לאתוספא ליה, דהא לאו דיליה הוא, ה' איהי \nנוקבא בכל אתר, ותינח לשרה למהוי את דא רשימא בגווה: \nאלא תרי ההי\"ן אינון, חד עילאה, וחד תתאה. חד עלמא דדכורא, וחד עלמא תתאה, דאיהו \nעלמא דנוקבא. כיון דאתוסף ה' באברהם, אור קדמאה דהוה האי ה' מתעטף ביה, נפיק ועבד \nאיבין. ואתרשים אברהם בההוא דרגא עילאה דיליה, בחילא דהאי ה' עילאה, דהא לית חילא \nותוקפא לההוא אור קדמאה, בר ה'. ובגין כך נטיל ההוא אור קדמאה, את ה' עמיה, ואתישב \nבדרגיה, דהא סליק למהוי עביד תולדין: \nתרין אתוון רשימין הכא, דאינון סליקו לעלמא עילאה, ואינון ה\"ם. את ם' מעלמא עילאה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "איהי. מאי בינייהו בין את ם' ובין את ה', דהא תרוייהו מעלמא עילאה אינון: \nאלא כד סתים כולא גו מחשבה עילאה, ואיהי נקודה לא אתפשטא, ואסתים לגו. כל אינון \nשבילין עילאין, ואתוון סתימין, אסתים כולא באת ם'. והוו כל אינון שבילין ואתוון \nעילאין סתימין כלילן באת דא. כיון דסליק ברעו לאתגלאה, ולאפקא תולדין, האי את ם' \nאתפתח, ואתעביד את ה': \nלא אשתנו דא מדא, אלא דאתפתח לאפקא תולדין ולאתגלייא בלחישו. דהא את דא לא אתגלייא \nולא אדכר. ואע\"ד דאיהי דלחישו, הוא בפום גלי. ובגין כך, בשעתא דאתגלי ואתפתח, כדין \nזמין לאולדא: \nדהא בעוד דלא קיימא בפתיחו דה', כולא סתים בגווה באת ם'. לבתר דאתפתח, עביד תולדין \nבאות ה': \nואינון תולדין לא נפקי לבר, בר בחד אבר, שייפא קדישא דאתתקן גביה, ועאל באת ה' \nבתרייתא. מאת ה' נפיק, ובאת ה' עייל, בההוא אבר דאתתקן גבי ה' בתרייתא: \nובשעתא דאתפתח, ואתוסף את דא, ה' עילאה, כדין אתתקן בתיאובתא, והאי אבר צדיקא דעלמא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אתתקן עליה. וע\"ד, כד אתתקן האי אבר בתיאובתא, אתוסף ביה ה'. וכד אבר דא לא הוי \nבתיאובתא, והוה ם' בלחודוי, לאתחזאה דהא לא קיימא לאולדא: \nורזא דא אברם, אב\"ר ם', דא אינו מוליד, דהא ם' סתימא איהי, ולא קיימא לאולדא. כד \nאתוסף ה', ההוא ם' אתפתח, ואתוסף ה', וקיימא בההוא אבר למעבד תולדין. ורזא דא \nאברהם, אב\"ר ה\"ם, דא, מוליד ועביד איבין: \n", "en": ""}]}
