{"bookId": "kabala-dec14477afb8", "part": "1", "torah": "38", "title": "זהר חדש — קטע 38", "hebrewTitle": "קטע 38", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-dec14477afb8/1/38/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-dec14477afb8/1/38/", "segments": [{"index": 1, "he": "אלא מלמד, שעשה הקב\"ה לאות בית, כמין קומטרא דאסקופא זו, וכל האותיות באות ומראות \nבה את כחן, וכל האותיות עמדו בה. לפיכך, בתורה ממש השגיח הקב\"ה, וברא את עולמו: \nרב הונא אמר, בא וראה, שאין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה, אע\"פ שהאותיות נכנסו למפרע, \nתש\"ו, והדיחן מלפניו, ונתן הקב\"ה הכבוד לאות ב'. כשבא לברא את עולמו, בא וצרפן לאות \nב', דכתיב בראשית. הרי לך תש\"ר, ואות א', ואות יו\"ד, נצטרפו עמה: \nואות ב' נטלה כל האותיות עמה, והקב\"ה ברא בהם את עולמו. והאותיות כולם נקראו לפנים. \nמ\"ט. מפני שנבראו אלפים שנה קודם שנברא העולם. ובתורה שנקראה לפנים, ברא הקב\"ה את \nעולמו. הה\"ד, לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים: \nרבי חנינא אומר, מאותם דברים שעלו במחשבה, קודם שברא הקב\"ה את עולמו. ישראל עלה \nבמחשבה, מפני שהוא ראוי לקבל התורה. וכל האותיות נכתרו בראשו. כיון שעלה במחשבה, \nכביכול, עמד הקב\"ה, וחקק בו את התורה, וכל האותיות נכתבו בראשו: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ועליו נתקיימה התורה. הה\"ד וזאת לפנים בישראל. ואין זאת אלא התורה, שהיא קודם \nלישראל, לפנים אלו האותיות. והכל היה חקוק ונרשם בישראל. \n \nמדרש רות מאמר וזאת התעודה\nוזאת התעודה, זו תלמוד ירישלמי. דכתיב, צור תעודה חתום תורה בלימודי. בא\"י, שם \nנקראו למודי ה', ושם היו, ולא בח\"ל. וכתיב, לתורה, ולתעודה. ועל התמורה, זו תלמוד \nבבלי, שפלפלו בלשון יהדת, והכל היה לפני הקב\"ה, קודם שברא העולם: \nוקיים כל דבר, זה ברית מילה, שהוא קיום כל התורה. שלף איש נעלו, זו מצות חליצה. \nונתן לרעהו, זו מצות יבום. מכאן אמר רבי עקיבא מצות חליצה קודמת למצות ייבום. וזאת \nהתעודה בישראל, מכאן אמר רבי עקיבא, מיום שחרב בית המקדש, ננגדעו אלופי עצה, והדעות \nמשובשות, והלב אינו קיים על בוריו, והולך הכל אחר מראית העין. \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מדרש רות מאמר מצות יבום\nאמר רבי יודאי, מצות יבום משובחת. והמקיים מצות ייבום לשמה, נעשה שותף להקב\"ה. \nוהמקיים מצות ייבום לשמה גדול הוא מיחזקאל, דכתיב, ויהי קול כהנבאי והנה רעש, \nשנבואתו היתה ברעש ולא בנחת: \nר' חנינא אמר, גדולה מצות יבום, שהמקיים מצות יבום לשמה, נעשה שותף להקב\"ה. דכתיב, \nולא יכרת שם המת. וכתיב, ולא יכרת לך איש וגו': \nרבי חנינא לטעמיה, ונתן לרעהו, זו מצות יבום. מאי ונתן לרעהו. אמר רבי חנינא, משל \nלאדם שהיה טועה במדבר, במקום לסטים וחיות. כיון שראוהו לסטים טועה, עמדו עליו, \nוהכוהו וקפחו כל שכרו וכל עמלו: \nשמע חבירו, זיין עצמו, והלך והוציאו מידם, ערום מכל. מה עשה, בנה לו בית, ונתן לו \nמתנות, ועשה לו מלבושים אחרים ונתן לו. בא ולבש אותם המלבושים, וישב באותו הבית, \nוהתחיל להרויח כבתחלה. ודא ונתן לרעהו ודאי: \nוזאת התעודה בישראל, ולא בעובדי כוכבים, שלא נתנה להם מצוה זו. ועליהם כתיב, יאבדו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מארעא ומן תחות שמיא אלה. ואין להם תקומה, לא בעוה\"ז, ולא בעוה\"ב. דכתיב, מתים בל \nיחיו רפאים בל יקומו וגו'. \n \nמדרש רות מאמר שבע ברכות\nויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו'. \nמכאן, דאין מברכין שבע ברכות, אלא לבתולה שנקראת כלה. דכתיב, כי יבעל בחור בתולה \nוגו', ומשוש חתן וגו': \nאבל אלמן ואלמנה, מברכין להו כעין שבע ברכות. כענין בועז ורות. דאמר ר' חנינא בועז \nורות אלמן ואלמנה הוו, וברכו לה כעין שבעה ברכות, דשבח בתולה על בעולה בברכות \nובמתנות. זו נקראת כלה, וזו לא נקראת כלה, דכתיב כי יבעל כו' ומשוש חתן על כלה: \nכעין שבעה ברכות שברכו לבועז. מאן אינון. הה\"ד, ויאמר כל העם אשר בשער וכל הזקנים \nעדים. א', יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך. ב', כרחל. ג', וכלאה. ד', אשר בנו שתיהן את \nבית ישראל. ה', ועשה חיל באפרתה. ו', וקרא שם בבית לחם. ז' ויהי ביתך כבית פרץ: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ובגין יקרא, מברכין בורא פרי בגפן לאלמן ולאלמנה כבתולה. וכוללין ברכה זו באמצע. \nולבסוף חותם המברך, אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה וגו', משום יקרא דידהו, דאית ביה \nעשרה אמונים, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם: \nרבי יודאי אמר, שבעה אינון, ששון ושמחה חד. חתן תרי. וכלה תלת. גילה ורינה ד'. דיצה \nוחדוה חמש. אהבה ואחוה שש. שלום וריעות שבע: \nרבי חנינא, פריש כל חד וחד על קיומיה, ששון חד שמחה ב'. חתן ג'. וכלה ד'. ומוסיף, \nגילה ה'. דיצה ו'. אהבה ז'. ואחוה ח'. שלום ט'. ורעות י'. דהא אינון עשרה, כנגד \nמאמרות, שבהן נברא העולם. ואית בברכה זו ה' קולות, שבהן נתנה התורה. וכולן יורשת \nכלה בתולה בברכות. דהא היא ראויה. ואלמנה אינה ראויה: \nכל העם אשר בשער, זו סנבדרי גדולה, שהיו שם. כמד\"א, מי ישקני מים מבור בית לכם אשר \nבשער. והזקנים עדים, אלו ת\"ח והפרנסים. וכולן ברכו ברכה זו להם, דהא פרנס הדור היה, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ומנו. אבצן מבית לחם. \n \nמדרש רות מאמר נשמתו של אדם פקדון בידו\nקרא, בהאי. דכתיב, אם חבל תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו. ותקראנה לו השכנות \nשם לאמר יולד בן לנעמי. רבנן פתרין קרא, בהאי. דכתיב, אםחבל תחבול שלמת רעך עד בא \nהשמש תשיבנו לו. האי קרא בנשמה של אדם מדבר, בזה העולם. מלמד, שנשמתו של אדם יוצאת \nבכל לילה ולילה, והקב\"ה ממשכן אותה, ולמחרתה משיב אותה לחיקו של אדם: \nלפיכך צריך האדם להפקיד נשמתו ליוצרו, וקורא חד פסוקא דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי \nפדית אותי ה' אל אמת. והואיל והיא בפקדון, אע\"פ שהיא מחוייבת בכמה חובות, הקב\"ה \nמשיב אותה לחיקו של אדם: \nכענין זה, צריך להתנהג במידותיו של הקב\"ה, וללכת בדרכיו. דכתיב, והלכת בדרכיו. שהרי \nנשמתו פקדון בידו שהיא מתחת כסא הכבוד והוא נוצר מטפה סרוחה הרי פקדון נשמתו בידו: \nוכתיב אם חבול תחבול שלמת רעך, אם חבלת מעשיך, ולכלכת נשמתך, שהוא מאור לבושו של \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הקב\"ה, שהוא רעך וריע אביך. עד בא השמש, כשיגיע זמנך להפטר מהעולם, תשיבנו לו. \nדכתיב, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. תנה לו, כמו שנתנה לך: \nאם חבול תחבול. אם חבל אדם מעשיו, לאחר כן כשהגיע שעתו, מרוב חובותיו לקונו, חובל \nאת שלו, ונוטל נשמתו: \nלפיכך כתיב, לא תחבול בגד אלמנה. מ\"ט. הואיל ומשכונתו בידו של מקום, אין צריך למשכן \nאותה פעם אחרת. דכתיב, לא תקום פעמים צרה. כל הנפשות בידו של הקב\"ה, אם זכו, נכנסות \nבמחיצתן של הצדיקים בגן עדן. לא זכו, נכנסו בגיהנם. \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מדרש רות מאמר פעמים שלש עם גבר\nרבי נחוניא בר יוסי אמר, מקום נתבצר להם לרשעים בגיהנם, ומשם יוצאות ומשוטטות \nנפשותם בעולם, ואין להם מנוחה, וחוזרת לגיהנם, ובאות לאחרי כן, ונדחות משערי חיים, \nוחוזרות לעולם. ומאן אינון. אותם שהפגימו את בריתם. ולא נתעסקו בפריה ורביה: \nעד שבא הקב\"ה, ובונה אותם, ושותל ונוטע אותם בעולם. משל, לאדם שנטע אילן, ראה שלא \nהצליח, עוקרו ושותלו במקום אחר. וכן פעמים רבות. דכתיב, הן כל אלה יפעל אל פעמים \nשלש עם גבר: \nעל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ד' פתחים בשמים, ובכל פתח ופתח ממונים. \nהראשונים רחמנים, ועקרו ושתלו במקום אחר. אם שב בתשובה, הראשונים הרחמנים אומרים \nלו, צא מן הפתח הזה, ונעזור לך שתצא מן הפתח הזה: \nכדוגמא זו השניים והשלישים, אם ישוב בתשובה, וירויח כבתחלה. הרי הראשונים שניים \nושלישים נעשו כולם רחמנים, ויוציאוהו. אבל אם יבא לפתח הרביעי, לא יצא לעולם. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שנאמר, על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ואינון אותם שהפגימו ברית קודש. \n \nמדרש רות מאמר מצות פריה ורביה\nמ\"ט. דתנינן, א\"ר יוסי א\"ר יודא, מפני שממעט את הדמות. ונדין אותם בעה\"ב, ומתמעטין \nמעשיהם לפני המקום. ועליהם כתיב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא \nתמות. שכל הפוגם בריתו, כביכול, כאלו פוגם במקום אחר: \nרבי יוסי פתח, אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו'. במתעסק בפריה ורביה הכתוב \nמדבר. מאי לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער: \nאלא בזמן שהאדם יוצא מן העולם הזה, ונפשו באה ליכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה \nעומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה, זכה, מקדימים לו \nמלאכי שלום, ואומרים לו שלום בןאך. לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים אוי \nלרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו: \nומאן איהו. מי שלא נתעסק להניח בן בעה\"ז. שכל המניח בן בעה\"ז, ומלמדו תורה ומעשים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "טובים, אין מלאכי חבלה וגיהנם שולטין בו. הה\"ד, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, \nאלו מלאכי חבלה, שאינם יכולים לשלוט עליו: \nשלא יאמר אדם, הרי תורתי ומעשים טובים מגינים עלי, ולא אתעסק בפריה ורביה. אלא אע\"פ \nשיש בידו תורה ומע\"ט, אינו נכנס במחיצתו של הקב\"ה, ואין לו חלק לעולם הבא: \nכגון חד מחברנא, דאפקוה מתליסר תרעין דההוא עלמא, דאלמלא קליה דרבי יודא חסידא, \nאתטריד מתרין עלמין. שהוי אין לך אדם בעל תורה ומעשים טובים כחזקיה מלך יהודה ע\"ה, \nוכתיב ביה, כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, כי מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה \nבעולם הבא: \nרבי יוחנן הוה דרש, בבקר זרע שרעך ולערב אל תנח ידך וגו'. צריך להתעסק בעולם הזה \nבפריה ורביה, בבחרותו ובזקנותו, דלא ישתביק מיניה. אע\"פ דאיהו סבא, לא יסלק גרמיה. \nמאי טעמא. כי לא תדע איזה יכשר הזה או זה וגו': \nרבי יוחנן קשישו יומוי, ותקיפו עינוי מלאסתכלא, וחולשא תקיף עלוי. קם ואמר, מה אנא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לעלמא דאתי, דקא הוי לי בנין ומיתו. אמרו ליה, רבינו, מימך אנו שותים, כמה בנין את \nשבקת דאתקיפו לך לעלמא דאתי, לא נח דעתיה: \nעד שהאיר הקב\"ה את עינוי דחד סבא, קם ואמר, עליך רבי יוחנן, דאת סבא וחולשא תקיף \nעליך, ועל רבי חזקיה דאיהו עקר, אמר קרא, כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי \nובחרו באשר חפצתי כו', ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם \nאתן לו אשר לא יכרת. נח דעתיה דרבי יוחנן, אמר ליה, תנוח דעתך כמו שהנחת את דעתי. \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מדרש רות מאמר לית קברא למגנא\nרבי ברוקא אמר, כתיב, ונכרתה הנפש ההיא מלפני. אי הנפש תכרת, הגוף ההוא מה תהא \nממנו, אי הכי, כמה קברות בריקניא, כמה ציונין למגנא. דהא אי לבתר הקב\"ה בני לההוא \nנפש כמלקדמין בהאי עלמא, גופא דשביק, אתאביד, וקברא בריקניא, אי הכי, כמה גרמין \nאתאבידו, וכמה קברין למגנא: \nאלא הקב\"ה לא ישיצי עובדי ידוי, אלא מארעא ומתחות שמיא אלה. ויחתון לתתא, ויתבנון \nבקיומא אחרא גו אינון תתאי, בדיורא דאקרי נשיה, ותמן יתנשון לדרי דרין: \nדהא שבע ארעין לתתא. ואלו הן: \nארץ. אדמה. ארקא. גיא. נשיה. ציה. תבל. תבל, הוא דיורא דילן. בנשיה אמאי גופין \nאלין. אלא, אינהו אנשי פקודי דמאריהו, ולא אתעסקו בפריה ורביה, ולא פשיטו בריצ \nקיימא בעלמא. לכך אינון יתנשו בנשיה לדרי דרין. ולעולם לית קברא למגנא, ולית ציונא \nבריקניא: \nובההוא דיורא דנשיה, לא הוי אלא אינון דאקרון גופי מגן, גופי דלמגן נחתין תמן, ולא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עבדין תולדין, דהא נשין לאו בינייהו. וזרעי ואכלי, ואנשי כל מה דעבדין: \nנפשין על דא יתבנון בהאי עלמא, אתדחיין מכמה תרעי, ואזלי ומשטטי בהאי עלמא, עד \nדישכחון פרוקא. ואלין איתקרון שכינות. הה\"ד, ותקרראנה לו השכנות שם וגו'. והאי גופא \nאתבני לאתקיימא בתבל ארצו. \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מדרש רות מאמר עשרה הרוגי מלכות\nרבי יודאי הוה קמיה דרבי עזריה בר סימאי, אמר ליה, צדיקים דאזדמן לון חובה מאינון \nכריתות דאורייתא, וחשבי בשובה ומיתו, מיתה מכפרת עלייהו, או לאו. אמר ליה, אין. \nולזמנין דאתענשו בההוא עלמא, ואתכפר להון: \nחמא אנפוי ירוקי. אמר ליה, אימא מה דתימא, אורייתא הוא דלא מקבלה טומאה. שנאמר, הלא \nכה דברי כאש נאם ה'. הרהורים רטישן בלבבך. אמר, סוד ה' ליראיו. עשרה סבי קטולי \nמלכות אתענשו על מכירת יוסף: \nאמר ליה, רבי עקיבא לית ליה זכות אבות. אמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים: \nפתח ואמר, ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך. \nשכר השתא, שכרתיך לבתר זימנא. יששכר: \nיש שכר. ולבתר זמנא, נהוו למלכות שמים. גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא, \nוכלא אתהדר כמלקדמין. איה אשר כברכתו ברך אותם כתיב: \nנפל על אנפוי רבי יודאי, ואדמוך. אחזו ליה בחלמיה האי קרא, אל תתן את פיך לחטיא את \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בשרך. נכנסת סתום. מההוא יומא לא אשתעי בהאי. אלא הוה אמר, מה יקר חסדך אלקים ובני \nאדם בצל כנפיך יחסיון. ובצל כנפיך ממש, ולית למשתעי בבנוי דיליה. דהא חסד ה' בכולא \nאשתכח: \nאמר רבי עזריא, ודאי הכי הוא, דהא כתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. וכתיב אשר \nבידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. בכבשין סתימאין דיליה, לית למשתעי כלל, דהא מאן \nדבידיה רוחין ונשמתין דצדיקייא. מילין סתימאין דאיהו עביד, לית לאעלא בהון. \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מדרש רות מאמר ותקראנה לו השכנות שם\nיולד בן לנעמי, בהאי אשכחת אבידה דאבדת. מכאן, דההוא נפש דנד מגופא דקיק, לית ליה \nרשו לאנהרא ולאתפשטא, למיחזי לית ליה חילא, דכתיב ישוב לימי עלומיו: \nבההיא שעתא דגופא דא אתבני, מיד ותקראנה לו השכנות שם. ואמאי הכא שם. בכל אתר דכתיב \nשם, דא איהו נפש. כמה דאת אמר, ולא יכרת שם המת, דא איהו נפש. והכא ותקראנה לו \nהשכנות שם, אינון שכינות קרו לההוא גופא דאתבני השתא שם, קרו לההוא נפש, לאשתכללא \nבההוא גופא. דהא לזימנין זמינא תמן נפשא, ולזמנין לא זמינא, בגין דאזלא ומשטטא \nבעלמא, וכדין קרון לה לגבי ההוא גופא: \nובשעתא דרעותא אתער, לאן אזלת. לגבי קברי דאבהן, לגבי קברי דחסידי, עד דאיתער בועז \nהכא, ושאר נשמתין קרון לה, ואתת ואשתכחת ואשתכללת באתר דא: \nוהא כתיב, אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. שאני הכא, דהוה גואל קרוב, דהא \nתועלתא יתיר, ההוא גואל דאיקרי קרוב, דאיתער למהוי זמינא תמן, מיד דאתער לגביה. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והכא דהוה רחיק, אצטריכו למיקרי לה, דהא מחשבה רחיקא הוה. במחשבה קריבא לא אצטריך, \nאלא היא אתת בההוא אתערותא לאתבנאה תמן. על דא ותקראנה לההוא גופא שם, ההוא נפש \nלאתבנאה תמן: \nרבי סימאה אמר, בכמה דוכתי עביד הקב\"ה חסד באינון נפשאן דלא אשכחין נייחא. בגין דלא \nעבידו חסדא, ולא עבידו בר: \nומה אעביד מינייהו, ההיא נשמה דאזלת בלא ולד לההוא עלמא, ולא עבידת בר. רבי סימאי \nורבי יוסי, חד אמר, נחית ליה הקב\"ה לארץ התחתונה. וחד אמר, באבדון, מאן דנחית תמן, \nאתאביד מכל וכל. ועליהם כתיב, והאבדתי את הנפש ההיא: \nרבי יודאי בר סימון אמר, זכאה מאן דאשתדל למנדע בההוא עולם דנשמתין תמן. מאן דידע \nביה, ואשתדל למנדע ביה, לית ליה שעורא \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מדרש רות מאמר כל זמן שהגוף לא נקבר, הנפש אינה נחה\nרבי פרחיא אמר, כל זמנא דגופא לא נח בדוכתיה, נפשא דיליה אוף הכי. ואיהו הוה משתדיל \nתדיר, למנדע בההיא עלמא דנשמתין: \nיומא חד הוה אזיל בחקלא, ואשתכח חד גופא תחות אילן חריב מית. אשגח ביה, ואשכח דהוא \nיהודאי, ואשכח כריכין דמצוה, וספרא דאגדתא בהדיה: \nאמר ודאי ת\"ח הוא. אשתדל בקבריה, ואזיל למתא, ואתקין ליה תכריכין, וקברא, וזמין בני \nנשא, ובכה עליה, ואשתדל עליה, ואפיק כל מאי דהוי בידוי: \nכיון דאתגניז ואתקבר ההוא גופא, נפש דליה אעלת לגו מתיבתא עילאה. אמרו לה, לית לך \nהכא השתא רשות לאעלא בדוך דטנרא עילאה. זילי ואשלימי טיבו, למאן דאשלים לך: \nיומא חד, רבי פרחיה הוה יתיב אבבא דפתחא דלוד, והוה עציב, דדחיקא ליה שעתא. אתא חד \nב\"נ לגביה, אמר ליה, רבי, תיבעי למיהך בדוך פלוני בהדאי, ואתן לך מאני כסף, בגין \nדנשתדל באורייתא כחדא באורחא, אמר ליה ניזיל. אזלו. אמר ליה, רבי, מאי דכתיב, כי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה. אמר ליה החיים אלו הצדיקים, והמתים \nאלו הרשעים: \nא\"ל חייך רבי, אפילו הרשעים בההוא עלמא, ידעין בצערא דידהו, וידעין ביקרא דצדיקייא, \nובדינהון דרשיעייא. אמר ליה, אי הכי מאי והמתים אינן יודעים מאומה: \nאמר ליה, בהאי עלמא כתיב. דהא צדיקייא דאיקרון חיים, מסתכלין וידעין דימותון, \nוזמינין למיהב דינא, דאית דין ואית דיין. כד\"א, והחי יתן אל לבו. אבל רשעים דאיקרין \nמתים, לא ידעין, ולא משגיחין, ולא מסתכלין בעובדי דההוא עלמא כלום. ומאן דלא ידע \nבעובדא דההוא עלמא, איקרי מית בגין דהאי עלמא לאו מבני חייא. דההוא עלמא דנשמתין \nורוחין איהו, והאי עלמא דגופא הוא: \nההוא עלמא דדיירי ביה רוחיהון דבני נשא, ודמיין בדיוקנין, אשתמודען דא לדא, וידעין \nבמה דזמין למיהוי בעלמא. ומשתדלין למנדע ביקרא דמאריהון תמן, בההוא מלבושא דההוא \nעלמא: \nכד מטא לההוא חקל, אמר ליה נתעכב השתא, אתנח. א\"ל, אמאי קא מתנחת. אמר ליה אבידא קא \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אביד לי בהאי דוכתא. אמר, קב\"ה יזמנינה לך: \nאשכחו חד מערתא. אמר ההוא גברא, ר', ניעול הכא, דהא ידענא דאשתמודענא הכא. אעלו. \nנחתין בדרגין, עד דמטו לגבי חד פרדס, וחמו תמן אילנין משניין דא מן דא ומשאר אילני \nעלמא, וחד אילן משנייא משאר אילנין.4 סליקו תמן, שמעו חד קלא דמשריין סגיאין, דהוו \nאמרין, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. תווה רבי פרחיא, אמר מאי האי. אמר \nליה שתוק: \nאמר רבי פרחיא, האלקים, כד מטינא עמיה לאמצע דהאי פרדיסא, וחמינא תרין ארחין, \n", "en": ""}]}
