# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 14

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/14/)

<div lang="he" dir="rtl">

הא שויתי בפתקא דילי. וכן כל אינון טבן דגזר עלייהו דישראל, דכתיב (יחזקאל יז כד) 
אני יהו&quot;ה דברתי ועשיתי: 
וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה, וזאת תורת זבח השלמים, זאת תורת החטאת, רבי יצחק 
אמר, הא אוקמוה, אי לתתא דא בכלא, אי לעילא דא בכלא, ומאן דאשתדל באורייתא, נטל 
לחולקיה בכלא, ואתאחיד בכל סטרין, ולא בעיא לקרבא קרבנא על נפשיה, והא אתמר. רבי 
יצחק פתח, (ירמיה ב ח) הכהנים לא אמרו איה יהו&quot;ה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים 
פשעו בי, הכהנים, אלין כהנים דמשמשין בכהונה גדולה, ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו, 
ומייחדין יחודא כל חד וחד כדקא חזי. ותופשי התורה, מאן אינון תופשי התורה, וכי כהני 
לאו תופשי התורה נינהו, אלא אלין אינון ליואי דתפשי בכנורות, דאתיין מסטרא 
דאורייתא, ואתיהיבת מסטרא דלהון אורייתא, ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא 
קדישא, ליחדא ליה יחודא שלים כדקא יאות. והרועים פשעו בי, אלין אינון רברבי עמא, 


דאינון רעיין לעמא, כרעיא דמדבר עאניה. ואלין אינון תלת דרגין, דבעיא לאשתכחא תדיר 
על קרבנא, לאשתכחא רעוא לעילא ותתא, ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין. כהנא מקרב קרבנא, 
ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי, ולאתערא סטרא דיליה. וליואי אתכוונן בשיר, 
לאתערא סטרי דילהון, 
 


זוהר חלק ג דף לב/ב
ולאתכללא בסטרא דכהנא. וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא, ואתכנע קמי מלכא 
קדישא, והאי נטיל כלא ואתכפר חוביה, ואשתכח חדוותא בעלאי ותתאי. רבי יהודה פתח, 
(תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו וגו&#x27;, קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, מגו מייא אפיק 
ליה, וסידר ליה על מייא, מה עבד, פלג מייא לתרין, פלגותא לתתא ופלגותא לעילא, ועביד 
מנייהו עובדין, מפלגותא תתאה עבד ותיקן עלמא דא, וסידר ליה על פלגותא דא, ואתקין 
ליה לעילא עלייהו, הדא הוא דכתיב (שם כד ב) כי הוא על ימים יסדה, ופלגו אחרא סלקיה 
לעילא, ותקר ביה תקראין עלאין, הדא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וגו&#x27;. ועבד רקיע 
בין תרין פלגותייא אלין, הדא הוא דכתיב (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגו&#x27;, 
ועלייהו אתקין וסידר עלאין קדישין מגו טיפי טיפי, ברוחא דאתגזרא בבוסיטא (ס&quot;א 
בבוצינא), (ס&quot;א וסידר מלאכי עלאי קדישי, מגו רוחא דאתגזר מפומיה) דכתיב וברוח פיו 


כל צבאם. ובאלין אתקין וסידר מזמרי תושבחתיה ביומא, ואתערבו בשלהובי אשא, ואינון 
גדודי חיילין אמרין שירתא ביומא, תושבחן בצפרא, וזמירן ברמשא, כד מטי ליליא, כלהו 
פסקי שירתא. לעילא מנייהו גדודין דאשא בשלהובא תקיף, קיימין ומריחין אשא דאכלא, 
ואהדרי לאתרייהו. ואית בסטרא אחרא דתהומין סלקין אלין על אלין, ואית תהומא עלאה 
ותהומא תתאה, ובכלהו שארן מאריהון דדינין מסטרא דדינא קשיא. ואית בגו סטרא דתהומא 
תתאה, שלהובין דאוקדין זיקין נורין, ממנן על דינין דעלמא, לאוקדא לחייביא בנורא 
דנגדי מההוא נהר דינור, וכלהו אשא, וחיזו דילהון אשא דלהיט, וקיימין בין עלאי 
ותתאי. וכד תננא דמדבחא סליק, מתעברן, וסלקין מההוא דרגא דקיימין לשיצאה ולאובדא, 
וההוא נגידו דאשא תקיפא דנהר דינור, דאיהו תקיף ועלאה, אהדר לאתריה. וכלהו מתהניין 
מתננא דמדבחא, בגין דאתתקנת לקבל (ס&quot;א מדבחא) מלכא עלאה, ובגין כך מתהניין מניה, 


ואינון קרבין להכא. ותננא אחרא סליק, והא אוקימנא, לכל חד וחד רעותא דכלא דסלקא 
לעילא, דאיהו נייחא דרוחא לגבי מלכא קדישא, הא אתמר, דבמדבחא סלקא. ואתחזי אוריאל, 
כחיזו דחד אריא תקיפא רביע על טרפיה, והוו חמאן כהני וישראל וחדאן, דהוו ידעין 
דאתקבל ברעוא קמי מלכא קדישא, ואשא אחרא עלאה קדישא נחית לקבלא אשא תתאה, כדין בר 
נש אזיל (נ&quot;א דחיל) ואזדעזע קמי מאריה, ותב בתיובתא שלימתא. למלכא דשדרו ליה 
דורונא, ואתיישר קמיה, אמר לעבדיה זיל וטול דורון דא דאייתיאו לי, כך אמר קודשא 
בריך הוא לאוריאל, זיל וקביל דורונא דבני מקריבין קמאי. כמה חדוואן משתכחי בכלא, 
כמה בסימותא בכלא משתכח, כד כהנא וליואה וההוא דמקריב קרבנא, מכווני לקרבא קרבנא 
כדקא יאות, ביחודא שלים. תא חזי, כתיב ותצא אש מלפני יהו&quot;ה ותאכל על המזבח את העולה 
וגומר, דא אוריאל, דנחית בחיזו דאשא בשלהובא, עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא, ואתחזי 


כאריה רברבא רביע על קרבנא. וכד ישראל לא אשתכחו זכאין, או ההוא דמקריב קרבנא לא 
קריב כדקא יאות, ולא אתקבל קרבניה, הוו חמאן דלא סליק תננא בארח מישר, והוה קם חד 
רוחא מנוקבא דצפון, ועאל למדבחא, והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע על קרבנא, 
כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא ההוא קרבנא. למלכא דשדרו ליה דורון, חמא ליה מלכא 
דלאו איהו כדאי לקרבא קמיה, אמר מלכא, אסיקו ההוא דורונא והבו ליה לכלבא, דלאו איהו 
כדאי לאעלא קמאי, כך בשעתא דקרבנא אתקריב, ולא אתקבל ברעוא, דורונא לכלבא אתמסר, 
ובגין כך הוו חמאן דיוקנא דכלבא על גבי מדבחא: 
תא חזי כתיב 
 


זוהר חלק ג דף לג/א
זהר: 
ותצא אש מלפני יהו&quot;ה ותאכל על המזבח את העולה, אמר רבי יהודה, דא אוריאל דאתחזי 
בשלהוביתא דאשא על מדבחא כמה דאתמר, רביע על קרבנא, וכדין חדוותא הוה בכלא, דהא 
אתקבל ברעוא, כמה דכתיב וירא כבוד יהו&quot;ה אל כל העם, ואי לאו הוה ערבוביא דבני אהרן, 
מן יומא דנפקו ישראל ממצרים, לא אשתכח רעוא הכי לעילא ותתא: 
רעיא מהימנא: 
פקודא דא, לשרוף קדשים באש, ואבתריה, והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, תנאין 
ואמוראין, בסתרי תורה אית קדש ואית קדשים ואית קדש קדשים, מה הנאה אית לקודשא בריך 
הוא בקדשים דאתוקדו, אי תימא, בגין יצחק, דבשעתא דישראל בעקו סליק אפרו של יצחק 
קמיה, דאי חייבין שרפה אשתזיבו בגיניה, האי לדרשא איהו, ואי תימרון בגין צדיקייא 
(נ&quot;א ואי כגון) בני אהרן דהוו שריפת קדשים, דכתיב בהון ותצא אש מלפני יהו&quot;ה ותאכל 
אותם וימותו, ומיתתהון כפרה לישראל כמו שריפת קדשים, אוף דא לדרשא קא אתי. אלא תלת 


אשין בשרגא, אשא חוורא ואשא אוכמא ואשא תכלתא, לקבל תורה נביאים וכתובים, ולקבל כהן 
לוי וישראל. ותכלת איהי שכינתא קריבא לן, ואיהי אחידא באינון פתילות, בכנפי מצוה, 
דאתמר בהון (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית, והאי תכלת דאיהי שכינתא, איהי דינא 
דאכילת קרבנין ועלוון. אי אשכחת בני נשא דאינון עצים יבשים, כגוונא דאינון פתילות 
יבשין, בלא משחא דאיהי אורייתא, רחמי איהו לון, (דלידונין) שריפה ואוקידת לון, 
ובגין דעמי הארץ אינון בעירן, כמה דאוקמוה, דאינון שקץ, תכלת דאיהי אדנ&quot;י, אוקידת 
לון, בגין דקרבין לגבה עם שרץ דאיהו יצר הרע זר, הדא הוא דכתיב (שם ג י) והזר הקרב 
יומת. ואי במיתתהון חזרין בתיובתא כד שחיט לון, (נ&quot;א כד שחיט לון מלאך המות, מיכאל) 
מלאך מיכאל דאיהו כהנא רבא, אריה דאכיל קרבנין נחית עלייהו, לקרבא לון קרבנא קדם 
יהו&quot;ה. וקדם דתפוק נשמתיה מתוודה בכמה ודויין, וכד נפיק נשמתיה, הוא יהוי מתכוון 


לגמור את השם, שמע ישראל, וברוך שם, לקרבא נשמתיה מאנא (נ&quot;א קרבנא) לשם יהו&quot;ה. 
וצריך למתודה לקודשא בריך הוא, לקבלא לקרבא ה&#x27; בשמיה, דאכיל ושצי, ולאחזרא בתיובתא 
לגבי יה&quot;ו, אהי&quot;ה, כחושבן מ&quot;ב, דאדנ&quot;י קרינן ליה דינא דמלכותא דינא. ויכוון בשמא 
מפרש דאיהו יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א בלב אחד, וביה יפוק רוחיה, בנפש דיליה מקבל עליה מיתה 
ויסורין, ובנשמתא מודה בכמה ודויין ומתחרט. בנפש מקבל עליה מיתה, שחיטה, שריפה, ואי 
צריך ארבע מיתות בית דין, דאינון סקילה שריפה הרג וחנק, מקבל ליה מאדנ&quot;י בנפש 
דיליה, ובנשמתיה מודה בכמה ודויין, וחוזר בתיובתא לגבי אהי&quot;ה, דאחיד בתרין שמהן 
יהו&quot;ה יהו&quot;ה. במחשבתיה, יכוין לאפקא וידוי, וקבלת מיתה עליה בלב אחד, דאיהו שמא 
מפרש, כגוונא דא יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, (כבוד) ביה כהנים כורעים ומשתחוים על פניהם, 
ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כבוד איהו ל&quot;ב בחושבן, וביה היה מתכוין 


לגמור את השם, (וא&quot;ו איהו אחד בלב). ותנאין ואמוראין, אי תימרון וכי עם הארץ מנא 
ידע דא, אלא ודאי עם הארץ איהו כשור או שה או עז או (פר) תור או יונה, מה בעירן לא 
ידעי אורייתא דאיהי שם יהו&quot;ה, הכי עם הארץ לא ידע, אלא מיכאל כהנא רבא, איהו עביד 
ליה עולה וקרבנא קדם יהו&quot;ה, ואיהו מכוון בשמא מפרש בסליקו דרוחיה, דתיפוק בלב אחד, 
כגוונא דכד נפיק רוחא דבר נש בכל ליליא. ובגין דא אוקמוה רבנן, שוב יום אחד לפני 
מיתתך, דבכל יום ויום צריך בר נש לאהדרא בתיובתא, ולממסר רוחיה לגביה, דיפוק באחד, 
הדא הוא דכתיב (תהלים לא ו) בידך אפקיד רוחי. ואם הוא תלמיד חכם, עליה אתמר (משלי 
יב י) יודע צדיק נפש בהמתו, דלית חכם כמו כהנא, כמה דאוקמוה, הרוצה להחכים ידרים. 
ואם תלמיד חכם הוא, צריך שיהא ביה חסד, ועם י&#x27; דאיהו חכמה, חסיד, ומאן 
 


זוהר חלק ג דף לג/ב
רעיא מהימנא: 
דלית ביה חכמה, לאו איהו חסיד, ובגין דא אוקמוה, ולא עם הארץ חסיד. ואי אית ביה ה&#x27;, 
חמשה חומשי תורה דאתייהיבו משמאלא, אתקרי גבור בתורה וירא חטא, ואי איהו בור, אתמר 
ביה אין בור ירא חטא. ומאן דזכי לתפארת דאיהו ו&#x27;, ואיהו חכם מבין בתורה וירא חטא, 
ירית מלכותיה דאיהו ה&quot;א, מצות המלך, אי עביד פקודי מלכא, כיון דזכי לשם יהו&quot;ה, זכי 
לשמא מפרש, דאתקרי אדם, ודא יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א. בההוא זמנא שליט על גופיה, דאיהו 
שותפו דנפש הבהמית ורוח הבהמית, דבנפש הבהמית עשיית הבלי עלמא, רוח ממללא בהבלי 
עלמא, (נשמה דבה כל הרהורין ומחשבות דהבלי עלמא), ותלמיד חכם שליט עלייהו. הדא הוא 
דכתיב, (בראשית א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, מאי ובכל הארץ, 
דא גופא, עולם קטן, ודחלין מניה, הדא הוא דכתיב, (שם ט ב) ומוראכם וחתכם. מסטרא 
דימינא שליט עלייהו, ביה וירדו, כמה דאת אמר (תהלים עב ח) וירד מים עד ים, מסטרא 


דשמאלא דחלין מניה, הדא הוא דכתיב ומוראכם וחתכם, ועליה אתמר (משלי יב י) יודע צדיק 
נפש בהמתו. בתר דאיהו צדיק, לא יהיב ליה שכר מצוות, לית ליה אגרא בעלמא דא, ולא 
מזונא כבעירן, דעני חשוב כמת, איהו עם שכינתא בקביעו דילה עמה, על כלא. כי יהו&quot;ה 
אלהי&quot;ך אש אוכלה הוא (דברים ד ט), האי אש צריך ליה תמיד עמה, דלית ליה כביה, דאיהו 
אכיל כל קרבנין דצלותין, ומלין דאורייתא, דאיהי שכינתא, איהו פרנסה דיליה, ובמה, 
בצלותין, הדא הוא דכתיב (שיר ה ג) פתחי לי, פתחי לי בצלותא, דאתמר בה (תהלים נא יז) 
אדנ&quot;י שפתי תפתח, דאיהי אחותי רעיתי, ולית רעיתי אלא פרנסתי, דבה מתקנין מאכלין 
דקרבנין דמלכא בנין קדישין, בכמה מיני מאכלין, בנהמא דאורייתא. דאתמר בה, (משלי ט 
ה) לכו לחמו בלחמי, מימינא, ובחמרא דאיהו יינא דאורייתא, משמאלא, בנסוך המים ויין 
דאורייתא דבכתב ובעל פה מעמודא דאמצעיתא דכליל תרווייהו, בבשרא דאיהי בשר הקדש בכמה 


קרבנין, דעלה אוקמוה מארי מתניתין, בבשר היורד מן השמים עסקינן, מאי מן השמים, 
עמודא דאמצעיתא, דעלה אתמר, (בראשית ב כג) ובשר מבשרי. ודא בשר הקדש, דאדליקת בכמה 
שלהובין מסטרא דגבורה ברחימו דבעלה, אתוקדת ברחימו דאהבה, בקריאת שמע ברחימו 
דיחודא, דליליא ויומא לא תכבה. וחברייא, בחייכון אל תתנו דמי לו לקודשא בריך הוא, 
למהוי איהו בשלהובין דרחימו דיחודיה דקריאת שמע, לקיימא ביה אש תמיד תוקד על המזבח 
לא תכבה. (ע&quot;כ): 
זהר: 
תא חזי, אף על גב דבני אהרן מיתו בההיא שעתא, יאות הוה בכמה גוונין, חדא דלא הוה 
שעתא דקטרת, דהא קטרת לא סלקא אלא בזמנין ידיען, דכתיב (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן 
קטרת סמים בבקר בבקר, ואימתי, בהטיבו את הנרות וגו&#x27;, לאשתכחא שמן וקטרת כחדא, וכתיב 
ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו&#x27;, ובזמנין אלין אתקריב, ולא בזמנא 
אחרא. בר בזמנא דמותנא שריא בעלמא, כמה דאערע, דכתיב (במדבר יז יא) ויאמר משה אל 


אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו&#x27;, ובני אהרן לא קריבו בשעתא דשמן וקטרת משתכחי 
כחדא. ועוד, דדחקו שעתא בחיי דאבוהון, ועוד, דלא אנסיבו, והוו פגימין: 
רעיא מהימנא: 
לית מצורע אלא ההוא דאתעביד בזבותא, דחמש דמים אינון דדם נדה מסאבין, דאינון כלהו 
דם טמא, וחמש דמין דכיין, ומאן דאעבר עלייהו, כאלו אעבר על עשרה דברות, דאינון כלל 
תרי&quot;ג פקודין. ושפחה יצר הרע, איהי מלייא מומין, ובגין דא (ויקרא כא) כל אשר בו מום 
לא יקרב, ובגין דא כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא, מכל מומין 
דעלמא, בגין דמטרוניתא אתמר בה, (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך, הכי לא צריך 
לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר, (במדבר ג י) והזר 
הקרב יומת, והיינו ממז&quot;ר מום זר, מום נוקבא, זר זכר, ובגין דא מני (ויקרא יח יט) 
ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ועל אינון דקריבין לה כתיב בהון, ויקריבו לפני יהו&quot;ה 


אש זרה אשר לא צוה אותם, ותצא אש מלפני יהו&quot;ה 
 
זוהר חלק ג דף לד/א
זהר: 
דמאן דלא אנסיב פגים הוא, ולאו הוא כדאי לאשתכחא ברכאן בעלמא על ידוי, עלוי לא 
שריין, כל שכן על ידוי לאחרים, ועוד, דהא תנן רווי חמרא הוו. ובגין כך ותצא אש 
מלפני יהו&quot;ה ותאכל אותם וגו&#x27;, דהא קטרת חביב הוא מכלא, וחדוותא דעלאין ותתאין, 
וכתיב (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב: 
רעיא מהימנא: 
ותאכל אותם וימותו. וקרבן דאתוון אינון, י&#x27; באיש, ה&#x27; באשה, ו&#x27; בבן חתן, ה&#x27; בכלה. 
זכאה איהו מאן דאקריב אתוון דיהו&quot;ה, ביה ובאתתיה ובבריה ובברתיה, בקדושה, ובברכה, 
בנקיו, בענוה, ובבשת פנים, בכל מדות טבין דכתיבין על מארי מתניתין, ומתחממין באשין 
קדישין דאיש ואשה, דאינון אש עולה ויורד, אש קדש ועצי המערכה, דאינון עצי הקדש, 
אברין קדישין, ואש של גבוה נחית דאיהו קדש הקדשים. ובגין תרין אשין אלין אמר נביא 
(ישעיה כד יד) באורים כבדו יהו&quot;ה, דאינון אשין דשכינתא, דבה כתיב (דברים ד כד) כי 


יהו&quot;ה אלהי&quot;ך אש אוכלה הוא. ואינון אש עלאה כסא רחמים, אש תתאה כסא דין, ואינון 
בינה ומלכות, מלכות אש עולה, בינה אש יורד, יהו&quot;ה עמודא דאמצעיתא אחיד בתרווייהו, 
בינה יה&quot;ו ה&#x27; מלכות. תפארת כד אחיד לון, שריא עליה חכמה, דביה כ&quot;ח מ&quot;ה, מ&quot;ה, איהו 
יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, כ&quot;ח דיליה, יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת, ה&quot;א אל&quot;ף, וא&quot;ו אל&quot;ף וא&quot;ו, ה&quot;א 
אל&quot;ף, וכלהו מ&quot;ב אתוון משתכחין בבר נש ובאתתיה ובבנוי, ובגין דא לית בר נש שלים אלא 
בבן ובת. ומאן דלית ליה בן דאיהו ו&#x27;, אסתלק י&#x27; מיניה, ומאן דלית ליה בת דאיהי ה&#x27;, 
אסתלק ה&#x27; עלאה דאיהי אם מן בת זוגיה, דאתוון לא שריין דא בלא דא, ובגין דא באיש 
ואשה בן ובת דאתעבידו כדקא יאות, שריא עלייהו יהו&quot;ה, ואתקריאו (שם יד א) (ס&quot;א בנים 
לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב) בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכ&quot;ם. (ע&quot;כ): 
זהר: 
זאת משחת אהרן ומשחת בניו, אמר רבי יוסי, זאת ודאי, משיחותא דאהרן, דהא אהרן אתמשח, 


ואייתי ממשח רבות עלאה מעילא, ונגיד ליה לתתא, ועל ידא דאהרן אתמשח ממשיחתא קדישא, 
לאתברכא, ועל דא זאת משחת אהרן ומשחת בניו, ודאי. רבי יהודה פתח, (מ&quot;ב ד ב) ויאמר 
אליה אלישע מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית, מהכא אוליפנא, דלית ברכתא שריא 
בפתורא ריקנייא ועל מלה ריקנית, ותאמר אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן, אמר לה, 
ודאי סיועא דנסא הוא, דהא ודאי באתריה הוא, ומתמן ברכאן נפקין ושריין, מה כתיב, הם 
מגישים אליה והיא מוצקת, והיא מוצקת סתם. רבי יוסי אמר, ויעמוד השמן, ותעמוד מבעי 
ליה, אלא ויעמוד ודאי, בקימא לאנגדא ברכאן, השמן, כמה דאוקמוה דכתיב (ישעיה ה יא) 
בקרן בן שמן, וכתיב (שיר א ג) שמן תורק שמך, לאחזאה דהא מהאי שמן נגדין ברכאן על 
ידא דכהנא, וכהנא נגיד להו לתתא, ואמשח (ס&quot;א ואתמשך) להאי זאת, הדא הוא דכתיב זאת 
משחת אהרן ומשחת בניו, וכתיב (תהלים קלג ב) כשמן הטוב על הראש, והא אתמר: 


קח את אהרן ואת בניו אתו, ואת הבגדים, רבי חייא פתח (שם לו י) כי עמך מקור חיים 
באורך נראה אור, כי עמך מקור חיים, דא שמן עלאה דנגיד ולא פסיק לעלמין, דשריא בגו 
חכמה עלאה דכלא, הדא הוא דכתיב, כי עמך, עמך שריא, ולא מתפרשא מנך לעלמין, בחביבותא 
דכלא. מקור חיים, בגין דהיא מקורא ומבועא דחיים, לאפקא חיים לאילנא עלאה, ולאדלקא 
בוצינין, ועל דא ההוא אילנא אקרי עץ חיים, אילנא דנטיע ואשתרשא בגין ההוא מקורא 
דחיים. ועל דא באורך נראה אור, באורך, דא אור דגניז לצדיקייא לזמנא דאתי, דכתיב 
(בראשית א ד) וירא אלהי&quot;ם את האור כי טוב, ומההוא נהירו זמינין ישראל לאנהרא 
 


זוהר חלק ג דף לד/ב
לעלמא דאתי. דבר אחר, כי עמך מקור חיים וגו&#x27;, דא קודשא בריך הוא, דאיהו אילנא עלאה 
במציעות גנתא, דאחיד לכל סטרין, מאי טעמא, בגין דאחיד ביה ההוא (נ&quot;א בההוא) מקור 
חיים, ואעטר ליה בעטרין עלאין, סחרניה דגנתא, כאימא דמעטרא לברה על כלא, הדא הוא 
דכתיב, (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון וגו&#x27;, ובגין כך כי עמך מקור חיים, ועל דא 
באורך נראה אור. רבי יצחק אמר, כי עמך מקור חיים, דא כהן גדול לעילא, לקבליה כהן 
גדול לתתא, בגין כך אנגיד משח רבות עלאה קדישא לתתא, ואדליק בוצינין. לעילא כהן 


</div>
