{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "19", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 19", "hebrewTitle": "קטע 19", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/19/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/19/", "segments": [{"index": 1, "he": "עלייהו כל יומא, דהא רוחין מתקשראן בגופא כשאר בני עלמא, כמה דהיא לא שרייא אלא \nבאתר שלים, כך כל עובדוי כהאי גוונא, עד דאשתלימו, בכל קדש לא תגע, לאשגחא עלייהו. \nואם נקבה תלד, כמה דאוקימנא דשלטא סטר שמאלא יתיר, ואתכפיא ימינא, ועל דא כלא על חד \nתרין רחיקא נוקבא מדכורא, לאתקשרא רוחא בגופא, דהא שמאלא לא אתישבא הכי כימינא, \nואשתכחת בתוקפא יתיר: \nאשה כי תזריע וילדה זכר וגו', רבי יהודה פתח, (ש\"א ב ב) אין קדוש כיהו\"ה כי אין \nבלתך, ואין צור כאלהינ\"ו, האי קרא קשיא, אין קדוש כיהו\"ה, משמע דאיכא קדוש אחרא, \nבגין דכתיב כיהו\"ה, ואין צור כאלהינ\"ו, משמע דאיכא צור אחרא. אלא ודאי אין קדוש \nכיהו\"ה, דכמה קדישין נינהו, קדישין לעילא, דכתיב (דניאל ד יד) ובמאמר קדישין שאלתא, \nישראל קדישין נינהו, דכתיב (ויקרא יט ב) קדושים תהיו, וכלהו קדישין, ולאו קדישין \nכיהו\"ה, ומאי טעמא, בגין דכתיב כי אין בלתך, מאי כי אין בלתך, אלא קדושה דקודשא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בריך הוא בלתי קדושה דלהון, דהוא לא אצטריך לקדושא דלהון, אבל אינון לאו אינון \nקדישין בלתך, ודא הוא כי אין בלתך, אין קדושה דלהון בלתך. ואין צור כאלהינ\"ו, כמה \nדאוקמוה, דקודשא בריך הוא צר צורה בגו צורה, ותקין לה, ונפח רוחא דחיי, ואפיק ליה \nלאוירא דעלמא. דבר אחר, ואין צור כאלהינ\"ו, אית צור דאקרי צור, (ישעיה נא א) הביטו \nאל צור חוצבתם, (שמות יז ו) והכית בצור, הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, וכלהו \nאקרון צור, ואין צור בכלהו כאלהינ\"ו, דליה שולטנו ומלכותא על כלא: \nרבי חייא ורבי אחא הוו יתבי ליליא חד קמיה דרבי אבא, קמו בפלגות ליליא למלעי \nבאורייתא, עד דנפקו לבר, חמו חד ככבא דהוה בטש תלת זמני בככבי אחרא, וסתים נהוריה, \nאדהכי שמעו תרי קלי בתרי סטרי, קלא חד לסטר צפון לעילא, וקלא: \nרעיא מהימנא: \nמקמי ברית. דהא בההוא זמנא דמתכנשי עמא קדישא לאעברא ההוא ערלה מקמי ברית, קודשא \nבריך הוא כניש כל פמליא דיליה, ואתגלי ודאי לאעברא לההוא ערלה לעילא מקמי ברית \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "קיימא קדישא, דהא כל עובדין דישראל עבדין לתתא, מתערי עובדא לעילא, ובההוא זמנא \nאתדחייא ההוא ערלה מכל עמא קדישא לעילא. ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא, לאשראה \nההוא ערלה בגויה, ברזא דכתיב (ישעיה סה כה) ונחש עפר לחמו, (בראשית ג יד) ועפר תאכל \nכל ימי חייך, מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר, אף על גב דמעברי ליה מקמי האי \nברית. ודוכתיה כד מתעברא מהאי ברית, עפרא איהו, דהרי בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם, \nקודשא בריך הוא שוי ליה מדוריה בעפר, דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך, וכיון דקודשא \nבריך הוא כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא, ואתקין ליה, כך בההוא גוונא ממש \nאנן צריכין כד מעברין לערלה, לאתתקנא ליה עפרא, למהוי ביה מדוריה. כל בר נש אצטריך \nלקרבא ההוא ברא קרבנא לקודשא בריך הוא בחדוה, ברעו דלבא, למיעל ליה תחות גדפוי \nדשכינתא, ואתחשב קמי קודשא בריך הוא דאיהו קרבנא שלים, לאתקבלא ברעוא. וקרבנא דא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כגוונא דקרבנא דבעירא, דא לשמונה יומין, ודא לשמונה יומין, דכתיב (ויקרא כב כז) \nומיום השמיני והלאה ירצה, במעבר עליה חד שבתא, כיון דאעבר עליה חד שבתא, כדין ירצה, \nדא לקרבנא, ודא לקרבנא, אמאי, בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא, \nועל דא כלא ברזא עלאה איהו, ע\"כ: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "זוהר חלק ג דף מד/ב\nחד לתתא, וההוא קלא אכריז ואמר, ואתכנישו לאתרייכו, השתא אסתמרותא דנוקבא פתיחא, \nקודשא בריך הוא עאל לטיילא בגנתא, לאשתעשעא בצדיקייא די בגנתא, אעבר ההוא קלא \nושכיך. אהדרו רבי אחא ורבי חייא, אמרו הא ודאי עידן רעותא דאתערותא דכנסת ישראל, \n(עידן) הוא לאתחברא במלכא קדישא. אמר רבי אחא, ודאי לא (אתחברת) אנגידת לה כנסת \nישראל בקודשא בריך הוא, אלא מגו שירתא, מגו שבחא דילה לגביה, עד דאתי צפרא ואושיט \nלה מלכא חוטא דחסד, ורזא דמלה כמה דאמרינן, (אסתר ה ב) ויושט המלך לאסתר את שרביט \nהזהב אשר בידו וגו', ולא תימא דלה בלחודהא אושיט לה מלכא דא, אלא לה ולכל אינון \nדמתחברן בה, תא ונתחבר כחדא, יתבו: \nפתח רבי אחא ואמר, (בראשית ב יח) ויאמר ה' אלהי\"ם לא טוב היות האדם לבדו וגו', אמאי \nפתח קרא הכי, אלא הא אתמר, דעל דא לא כתיב כי טוב בשני, בגין דזמין אדם לאתפרשא. \nוכתיב לא טוב היות האדם לבדו, וכי לבדו הוה, והא כתיב (שם ה ב) זכר ונקבה בראם, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ותנינן אדם דו פרצופין אתברי, ואת אמרת לא טוב היות האדם לבדו, אלא דלא אשתדל \nבנוקביה, ולא הות ליה סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי, והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה \nהאדם לבדו. אעשה לו עזר כנגדו, מהו כנגדו, לקבל אנפוי, לאתדבקא דא בדא אנפין \nבאנפין. מה עבד קודשא בריך הוא, נסר ליה, ונטיל נוקבא מניה, הדא הוא דכתיב, (שם ב \nכא) ויקח אחת מצלעותיו, מהו אחת, דא נוקבא דיליה, כמה דאת אמר (שיר ו ט) אחת היא \nיונתי תמתי. ויביאה אל האדם, אתקין לה ככלה, ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי, נהירין \nאנפין באנפין, ובעוד דהוה מתדבקא נוקבא בסטרוי, הוה האדם לבדו, לבתר, סליקו תרין, \nוקמו שבע כחדא. תא חזי, בשעתא דאתכנש (ס\"א דאתתקנת) לגבי אדם, קודשא בריך הוא בריך \nלון, הדא הוא דכתיב (בראשית א כח) ויברך אותם אלהי\"ם, כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות, \nמכאן אוליפנא, חתן וכלה כיון דאתברכן בשבע ברכות, אתדבקן כחדא כדוגמא דלעילא. ועל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דא, מאן דאתי לאתחברא באנתו דאחרא, הא פגים זווגא (כביכול עביד שתי רשויות לעילא), \nדהא זווגא דכנסת ישראל ביה בקודשא בריך הוא בלחודוי, בזמנא דאיהו ברחמי, ובזמנא \nדאיהו בדינא. תא חזי, מאן דמתחבר באנתו דאחרא, כאלו משקר ביה בקודשא בריך הוא \nובכנסת ישראל, ועל דא קודשא בריך הוא לא מכפר ליה בתשובה, ותשובה תלייא עד דיסתלק \nמעלמא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כב י) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואימתי, בשעתא \nדעאל בתשובה לההוא עלמא, ואית ליה לקבלא עונשא. רבי אלעזר אמר, מאן דמשקר בכנסת \nישראל, לא יתקבל בתשובה עד דיתדן בדינא דגיהנם, כל שכן מאן דמשקר בכנסת ישראל \nובקודשא בריך הוא, וכל שכן אי אטרח ליה לקודשא בריך הוא למעבד דיוקנא דממזר באנתו \nדאחרא, ואכחיש פומבי דמלכא. רבי חייא פתח ואמר, (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו וגו', \nאביו דא קודשא בריך הוא, אמו דא כנסת ישראל, מאי גוזל, כמה דאת אמר (ישעיה ג יז) \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "גזלת העני בבתיכם, ומאן איהו, מאן דחמיד אתתא אחרא, דלאו איהו בת זוגיה. תמן תנינן, \nכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל לקודשא בריך הוא וכנסת ישראל, דכתיב גוזל \nאביו ואמו וגו', כל הנהה מן העולם הזה כלל, דא איהו אינתו, מאן דאתדבק באנתו למהני \nמנה, ואף על גב דאיהי פנויה, ואהני מנה בלא ברכה, כאילו גוזל קודשא בריך הוא וכנסת \nישראל, מאי טעמא, בגין דזווגא דלהון בשבע ברכות הוא, ומה על פנויה כך, מאן דיתדבק \nבאנתו אחרא, דקאים כגוונא דלעילא בזווגא דשבע ברכות, על אחת כמה וכמה. חבר הוא לאיש \nמשחית (משלי כח כד), דא ירבעם כמה דאוקמוה, ואומר אין פשע, דאמר הא פנויה היא אמאי \nאסור, בגין דא גוזל אביו ואמו הוי, ולא עוד אלא דחבר הוא לאיש משחית, מאן הוא איש \nמשחית, דפגים דיוקנא ותקונא דלעילא. כל שכן מאן דחמיד לאנתו דחבריה לאתדבקא בה (ס\"א \nואתדבק בה), \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "זוהר חלק ג דף מה/א\nדפגים יתיר, ועל דא אתפגים הוא לעלמין, איש משחית, דפגים לעילא, ופגים לתתא, ופגים \nלנפשיה, דכתיב משחית, וכתיב (משלי ו לב) משחית נפשו הוא יעשנה: \nרבי אבא פתח ואמר, (בראשית לב כו) ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו', ויאמר שלחני, וכי \nעקוד הוה בידיה דיעקב, אלא זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא חס על יקרא דלהון, \nולא שביק לון לעלמין, הדא הוא דכתיב, (תהלים נה כג) לא יתן לעולם מוט לצדיק, והא \nכתיב (בראשית לב כו) ותקע כף ירך יעקב, אלא לדידיה גבה, והא אתמר. כתיב (בראשית לב \nכב) והוא לן בלילה ההוא במחנה, וכתיב ויקחם ויעבירם את הנחל, מאי הוה דעתיה דיעקב \nלמעברא להון בנחלא בליליא, אלא חמא מקטרגא אזיל בין משרייא דיליה, אמר יעקב אעבר \nלגיסא אחרא דנהרא, דלמא לא ישתכח ערבוביא. מאי קא חמא, חמא שלהובא דאשא מלהטא אזלא \nוטאס בין משרייתיה, אמר יעקב, מוטב לנטלא מהכא, ונהרא פסיק בגוון, ולא ישתכח \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ערבוביא, מיד ויקחם ויעבירם את הנחל. ויותר יעקב לבדו, מכאן אוליפנא, מאן דאשתכח \nבלחודוי בביתא בליליא, או ביממא בביתא מיחדא, כל שכן בליליא, מאי מיחדא, מיחדא משאר \nביתין, או מאן דאזיל בלחודוי בליליא, יכיל לאתזקא, תא חזי, ויותר יעקב לבדו, כדין \nויאבק איש עמו וגו'. תנינן, מסטרא דדינא קא אתי, ושולטניה בסטר ליליא, מאי בסטר \nליליא, לאעלא גלותא (נ\"א בגלותא). כיון דסליק נהורא, תשש חיליה, ואתגבר עליה חיליה \nדיעקב, (נ\"א הוא) דהא מסטרא דליליא קא אתי, ובזמנא דהוה ליליא, לא הוה יכיל ביה \nיעקב, כד סליק נהורא אתתקף חילא דיעקב, ואחיד ביה ואתגבר עליה, חמא ליה יעקב דהא \nשליחא הוא. אמר ליה, שבוק לי דלא יכילנא לך, מאי טעמא לא יכיל ליה, בגין דהוה סליק \nנהורא, ואתבר חילא דידיה, דכתיב (איוב לח ז) ברן יחד ככבי בקר, ויריעו כל בני \nאלהי\"ם, מאי ויריעו, דאתברו כל אינון דאתיין מסטרא דדינא, כדין אתתקף יעקב ואחיד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ביה. אמר ליה, שלחני כי עלה השחר, מטא זמנא לשבחא שבחא דקודשא בריך הוא ולאתכנשא. \nויאמר, לא אשלחך כי אם ברכתני, אם תברכני מבעי ליה, מאי אם ברכתני, אלא אמר ליה \nיעקב, ודאי אבא בריך לי אינון ברכאן דבעא לברכא לעשו, ומסתפינא מינך על אינון \nברכאן, אי אודית עלייהו, (או) אי לאו, או תשתכח עלי מקטרגא בגיניהון. מיד אמר ליה, \nויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, מאי קאמר ליה, אלא הכי קאמר ליה, לאו בחכימו ולאו \nבעוקבא (דילך) רווחת לאינון ברכאן, לא יאמר עוד שמך יעקב, דהא לאו בעוקבא הוה, כי \nאם ישראל, ישראל ודאי אודי עלך, ומניה נפקו ברכאן, בגין דאנת אחיד ביה, ועל דא אנא \nוכל שאר אכלוסין אודינא עלייהו. כי שרית עם אלהי\"ם ועם אנשים ותוכל, עם אלהי\"ם, כל \nאינון דאתיין מסטרא דינא קשיא, ועם אנשים, דא עשו ואכלוסין דיליה, ותוכל, יכילת \nלהון, ואינון לא יכלין לך. ולא שביק ליה יעקב עד דאודי ליה על אינון ברכאן, הדא הוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דכתיב ויברך אותו שם. תא חזי, בשעתא דסליק נהורא, אתכפיין כל אינון מארי דדינין ולא \nמשתכחי, וכנסת ישראל משתעי ביה בקודשא בריך הוא, וההיא שעתא עידן דרעוא הוא לכלא, \nואושיט לה מלכא ולכל אינון דמשתכחי עמה שרביטא דחוטא דחסד, לאשתכחא בשלימו במלכא \nקדישא, והא אתמר. תא חזי, בשעתא דקודשא בריך הוא אשתכח בה בכנסת ישראל, באינון \nזמנין דאשתכח עמה, והיא מתערת רעותא לגביה בקדמיתא, ומשכת ליה לגבה בסגיאות חיבתא \nותיאובתא, כדין אתמליא מסטרא דימינא, וכמה אכלוסין משתכחי בסטרא דימינא בכלהו \nעלמין. וכד קודשא בריך הוא אתער חביבותא ורעותא בקדמיתא, והיא \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זוהר חלק ג דף מה/ב\nאתערת לבתר, ולאו בזמנא דאיהו אתער, כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח, ושמאלא אתער, \nוכמה אכלוסין קיימי ומתערי בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כהאי גוונא כתיב (נ\"א הדא הוא \nדכתיב), אשה כי תזריע וילדה זכר וגו', מאי טעמא, תנינן עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה \nאשתכח, ודא כדוגמא דדא, ועל דא קודשא בריך הוא גזר דכר או נוקבא, לאשתכחא רעותא \nבעלמא. ובכלא בעי בר נש לאתדבקא רעותא לעילא לגבי קודשא בריך הוא, לאשתכחא רעוון \nבעלמא, זכאה חולקהון דצדיקייא, דאינון ידעין לאדבקא רעותהון לגבי מלכא קדישא, \nעלייהו כתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו\"ה אלהי\"כם חיים כלכם היום: \nאדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו', רבי יהודה פתח ואמר, (שיר א ג) אל \nתראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, האי קרא אתמר, אבל בשעתא דסיהרא אתכסיא בגלותא, \nהיא אמרה אל תראוני, לאו דאיהי פקידת דלא למחמי לה, אלא בגין דאיהי חמאת תיאובתא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דישראל לגבה למחמי נהוראה, היא אמרת אל תראוני, לא תיכלון למחמי לי, אל תראוני \nודאי, מאי טעמא, בגין שאני שחרחורת, בגין דאנא בקדרותא. מאי שחרחורת, שחורה מבעי \nליה, אלא תרין קדרותי, חד ששזפתני השמש, דאסתלק מני שמשא לאנהרא לי ולאסתכלא בי, \nוחד דבני אמי נחרו בי. ששזפתני, שזפתני מבעי ליה, אלא רמז הוא דקא רמיז בשש, דכד \nנהרא שמשא, בשש נהורין נהיר, וכד אסתלק, כל אינון שית נהורין אסתלקו. בני אמי, אלין \nאינון דאתיין מסטרא דדינא קשיא, נחרו בי, כמה דאת אמר (תהלים סט ד) נחר גרוני, הדא \nהוא דכתיב (איכה הה) על צוארנו נרדפנו, דכד הוו עיילין ישראל בגלותא, הוו אזלי \nידייהו מהדקן לאחורא, וריחיין על צואריהון, ולא יכילו לאפתחא פומא. שמוני נוטרה את \nהכרמים, למהך בגלותא לנטרא לשאר עמין בגיניהון דישראל, כרמי שלי לא נטרתי, דהא לא \nיכילנא לנטרא להון כד בקדמיתא, בקדמיתא נטירנא כרמי שלי, ומניה אתנטרו שאר כרמין, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "השתא נטירנא שאר כרמין, בגין כרמי שלי דלהוי נטיר בינייהו. רבי חייא ורבי יוסי הוו \nאזלי בארחא, כד מטו חד בי חקל, חמו חד דפטירא דקיטפא בין ארחא לסטר ימינא, אמר רבי \nיוסי, עטיפא דקוטרא בעיינין שכיח, לית לן רשו למחמי בחדוותא מיומא דאתחריב בי \nמקדשא. פתח ואמר, (תהלים כד א) ליהו\"ה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה, כיון דאמר \nליהו\"ה הארץ ומלואה, אמאי תבל ויושבי בה, וכי תבל לאו מן ארעא הוא. אלא הכי קאמר, \nליהו\"ה הארץ ומלואה, דא ארעא קדישא דאקרי ארץ החיים, תבל ויושבי בה, דא שאר ארעאן, \nכמה דאת אמר (שם ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק, דתבל בצדק תלייא, וכלא חד מלה. רבי חייא \nאמר, ליהו\"ה הארץ ומלואה, הארץ תינח, ומלואה מאי היא, אלא אלין נשמתין דצדיקייא, \nתבל ויושבי בה, תבל דא ארעא דלתתא, ויושבי בה, אלין אינון בני נשא. אמר רבי יוסי, \nאי הכי במאי אוקימנא כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אמר ליה, ודאי הכי הוא, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דההיא ארץ החיים על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, דכלהו נפקי מההוא נהר עלאה, דנגיד \nונפיק מעדן, ובהו אתתקנא לאתעטרא במלכא קדישא, ולמיזן עלמין. (ובגין כך) מי יעלה \nבהר יהו\"ה וגו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי וגו', נפשו כתיב, מהו נפשי \nונפשו, אלא כלא חד מלה, כמה דאת אמר (עמוס ו ט) נשבע יהו\"ה בנפשו, (ש\"א ב לה) כאשר \nבלבבי ובנפשי יעשה, ודוד מלכא אתאחיד בההוא לב ובההוא נפש, ועל דא לא נשא לשוא \nנפשו. עד דהוו אזלי, אערעו בחד בר נש, ואנפוי מליין מכתשין, והוה קם מתחות אילנא \nחד, אסתכלו ביה, וחמו \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זוהר חלק ג דף מו/א\nאנפוי סומקין באינון מכתשין, אמר רבי חייא, מאן אנת, אמר ליה, יודאי אנא. אמר רבי \nיוסי, חטאה הוא, דאי לאו הכי, לא אתרשימו אנפוי באלין מרעין בישין, ואלין לא אקרון \nיסורין דאהבה, אמר רבי חייא, הכי הוא ודאי, דיסורין דאהבה מתחפיין אינון מבני נשא. \nתא חזי, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, הא תלת זינין הכא, וכלהו \nאקרון נגע צרעת, הדא הוא דכתיב, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, מאי נגע צרעת, סגירו, \nסגירו בכלא, וכתיב והובא אל אהרן הכהן וגו', אבל אינון דיתחזון לבר, כתיב וראהו \nהכהן וטמא אותו, דהא ודאי אינון דיתחזון לבר בבני נשא, מסטרא דמסאבא קא אתיין, ולאו \nיסורין דאהבה נינהו. אמר רבי יוסי, מנא לן, אמר רבי חייא, דכתיב (משלי כז ה) טובה \nתוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אי ההיא תוכחת מאהבה, (נ\"א אינהו תוכחת מאהבה, כד איהי) \nמסותרת מבני נשא. כגוונא דא, מאן דאוכח לחבריה ברחימותא, בעי לאסתרא מלוי מבני נשא, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דלא יכסוף מנייהו חבריה, ואי מלוי אינון באתגלייא קמי בני נשא, לאו אינון ברחימותא. \nכך, קודשא בריך הוא כד אוכח לבר נש, בכלא אוכח ברחימותא, בקדמיתא מחי ליה בגרמיה \nדלגו, אי הדר ביה מוטב, ואי לאו, מחי ליה תחות תותביה, ואלין (בעורו) אקרון יסורין \nדאהבה, אי הדר ביה מוטב, ואי לאו, מחי ליה באתגלייא באנפוי קמי כלא, בגין דיסתכלון \nביה, וינדעון דהא חטאה איהו, ולאו רחימא דמאריה הוא. אמר לון ההוא בר נש, בקיטרא \nדעיטא חד אתיתון גבאי, ודאי לאו אתון אלא מאינון דדיוריהון בבי רבי שמעון בר יוחאי, \nדלא דחלין מכלא, אי בני דאתיין אבתראי יקטרגו בכו, איך מלייכו באתגלייא. אמרו ליה, \nאורייתא הכי הוא, דכתיב (שם א כא) בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, \nומה אי במלי דאורייתא אנן דחלי מקמך, הא נשתכח בכסופא קמי קודשא בריך הוא, ולא עוד \nאלא דאורייתא בעי צחותא. פתח ההוא גברא ואמר, (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וגו', ארים ירוי ובכי, אדהכי מטון בנוי, אמר בריה זעירא, סייעתא דשמייא הכא. פתח \nואמר, (קהלת ז טו) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו, ויש רשע מאריך \nברעתו, האי קרא אוליפנא בי רבי דוסתאי סבא, דהוה אמר משמיה דרבי ייסא סבא, את הכל \nראיתי בימי הבלי, וכי שלמה מלכא דהוה חכים על כלא, איך אמר דאיהו חמא כלא בזמנא \nדאיהו אזיל בחשוכי עלמא, דהא כל מאן דאשתדל בחשוכי עלמא, לא חמי מידי ולא ידע מידי. \nאלא הכי אתמר, ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא, ואתחכם שלמה על כל בני \n", "en": ""}]}
