# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 24

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/24/)

<div lang="he" dir="rtl">

פתקך, וסב סבתך, פום ממלל רברבן הוה, ולא דא היא בלחודוי, אלא לכל צדיקייא, נשמתהון 
דצדיקייא מערעין קדמוהי לשיזבותיה, ואינון מלאכי קדישי עלאי. ותא חזי, יצחק קיים 
הוה בההיא שעתא, אבל נשמתיה קדישא אתנסיבת בכורסייא יקרא דמאריה, כד אתעקד על גבי 
מדבחא, ומכדין אסתמו עינוי מחיזו, היינו דכתיב, לולא וגו&#x27; ופחד יצחק היה לי. (ע&quot;כ 
התוספתא): 
 


זוהר חלק ג דף נו/א
מכוון בסיומא דדינא קשיא, דאפיק בסטרוי, בגליפוי טהירין, בשייפוי, ובגין כך עשו 
זוהמא דאתהתיך מדהבא. ועל דא תנינן, דבעי בר נש לכוונא בההיא שעתא ברעותא דמאריה, 
בגין דיפוק בנין קדישין לעלמא. ואי תימא יצחק לא אתכוון, לאו הכי, אלא אתכוון 
בקדושה, ואתכוון בסיומא דההוא אתר, ואשתכח כד נפק ההיא טפה קדמאה, בההוא אתר ממש, 
ועל דא כתיב כלו כאדרת שער. תא חזי, דוד בשפירו דסומקא נפק, ואתאחד בקדושה דמאריה, 
ועל דא כתיב, (ש&quot;א טז יב) והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי. אבל יעקב בוכרא הוה 
מניה דעשו, לאו מטפה, אלא דכוונא דרעותא באילנא עלאה רברבא ותקיף, ועשו בההוא אתר 
דסיומא דכלא, ובגין כך כתיב, (עובדיה א ב) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. רבי 
יהודה הוה מתני הכי, עשו נקרא ראשון, דכתיב (בראשית כה כה) ויצא הראשון אדמוני כלו, 
וקודשא בריך הוא אקרי ראשון, דכתיב (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון, ואת אחרונים 


אני הוא, וזמין לאתפרעא ראשון מראשון, ולמבני ראשון, דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד 
מרום מראשון, ולזמנא דאתי כתיב, (ישעיה מא כז) ראשון לציון הנה הנם, ולירושלם מבשר 
אתן. תאנא, זמינא ירושלם למהוי שורהא לעילא, ולאתקרבא עד כורסי יקרא דמלכא, הדא הוא 
דכתיב, (ירמיה ג יז) בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהו&quot;ה, כדין כתיב (ישעיה ל כו) 
והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, כדין (זכריה יד ט) ביום ההוא 
יהיה יהו&quot;ה אחד ושמו אחד: 
ברוך ה&#x27; לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו&quot;ה לעולם אמן ואמן: 
פרשת אחרי מות: 
וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו&#x27;, ויאמר יהו&quot;ה אל משה, רבי יהודה 
אמר, כיון דכתיב וידבר יהו&quot;ה אל משה, אמאי זמנא אחרא, ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר אל 
אהרן אחיך, דהא במלולא קדמאה סגי. אלא הכי תנינן, כתיב (ויקרא א א) ויקרא אל משה 
וידבר יהו&quot;ה אליו, וכתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל יהו&quot;ה, והא אוקמוה מלה, 


דהכא דרגא חד, ולבתר דרגא אחרא, אוף הכא, וידבר יהו&quot;ה אל משה דרגא חד, ולבתר ויאמר 
יהו&quot;ה אל משה דבר אל אהרן אחיך דרגא אחרא, וכלא בחד מתקלא סלקא, ומן שרשא חדא כולא 
אתחבר: 
אחרי מות שני בני אהרן, רבי יצחק פתח, (תהלים ב יא) עבדו את יהו&quot;ה ביראה וגילו 
ברעדה, וכתיב (שם ק ב) עבדו את יהו&quot;ה בשמחה באו לפניו ברננה, הני קראי קשיין אהדדי. 
אלא הכי תאנא, עבדו את יהו&quot;ה ביראה, דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח קמי מאריה, 
בקדמיתא בעי יראה, לדחלא מניה, ובגין דחלא דמאריה, ישתכח לבתר דיעביד בחדוותא פקודי 
אורייתא, ועל דא כתיב (דברים י יב) מה יהו&quot;ה אלהי&quot;ך שואל מעמך כי אם ליראה. וגילו 
ברעדה, דאסיר ליה לבר נש למחדי יתיר בעלמא דין, האי במלי דעלמא, אבל במלי דאורייתא 
ובפקודי דאורייתא בעי למחדי, לבתר ישתכח בר נש דיעבד בחדוותא פקודי אורייתא, דכתיב 
עבדו את יהו&quot;ה בשמחה. רבי אבא אמר, עבדו את יהו&quot;ה ביראה, 


 
זוהר חלק ג דף נו/ב
רזא דמלה הוא, עבדו את יהו&quot;ה ביראה, מה יראו הכא, אלא כמה דאוקימנא, דכתיב (משלי א 
ז) יראת יהו&quot;ה ראשית דעת, וכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה, יראת יהו&quot;ה 
קודשא בריך הוא הכי אקרי. רבי אלעזר אמר, עבדו את יהו&quot;ה ביראה, מאן דבעי למעבד 
פולחנא דמאריה, מאן אתר שארי, ובאן אתר יכוון פולחנא ליחדא שמא דמאריה, הדר ואמר 
ביראה, ביראה הוא שירותא מתתא לעילא. (תא חזי בני אהרן הא אוקימנא והא אתמר מלה), 
תא חזי, מה כתיב הכא אחרי מות, ולבתר דבר אל אהרן אחיך וגו&#x27;, בזאת יבא אהרן, אלא 
מכאן שירותא לאזהרא לכהני, כל מאן דבעיין לאזדהרא בהאי זאת, ודא היא יראת יהו&quot;ה. 
דבר אחר, אחרי מות שני בני אהרן, רבי יוסי אמר, אחרי מות נדב ואביהוא מבעי ליה, מאי 
טעמא שני בני אהרן, והא ידיע דבנוי הוו, אלא הכי תאנא, דעד כאן לאו ברשותייהו 
קיימי, אלא ברשותא דאבוהון, ובגין כך בקרבתם לפני יהו&quot;ה וימותו, דאינון דחקו שעתא 


בחיי דאבוהון, וכלא הוה, בגין ההוא חובא דעבדו, דכתיב (במדבר ג ד) בהקריבם אש זרה. 
דתניא, באתר חד כתיב בהקריבם אש זרה, ובאתר חד כתיב בקרבתם לפני יהו&quot;ה, והאי והאי 
הוה, ובגין כך כתיב הכא בני אהרן, וכתיב בקרבתם. (תאנא) אמר רבי חייא, יומא חד 
הוינא אזיל בארחא, למיהך גביה דרבי שמעון, למילף מניה פרשתא דפסחא, ערעית בחד טורא, 
וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה, עד דהוינא אזול, שמענא קלא דאינון 
גוברין, והוו אמרין (תהלים מח א) שיר מזמור לבני קרח, גדול יהו&quot;ה ומהלל מאד וגו&#x27;, 
מאי שיר מזמור, אלא הכי תאנא משמיה דרבי שמעון, שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח 
משאר שירין, ועל דאיהו משובח משאר שירין, תרין זמנין אתמר ביה שירתא, וכן (שם צב א) 
מזמור שיר ליום השבת, כהאי גוונא שיר השירים אשר לשלמה, שירתא לעילא מן שירתא. שיר 
מזמור, שירתא דקודשא בריך הוא דקא מזמרי בני קרח, (על) אינון דיתבי על פתחא דגיהנם, 


ומאן אינון, אחוהון דאינון דיתבי בתרעי דגיהנם, ועל דא שירתא דא ביום שני אתמר. 
קריבנא גבייהו, אמינא להו מאי אסקייכו באתר דא, אמרו מזבני אנן, ותרי יומי בשבתא 
בדילנא מישובא ונעסק באורייתא, בגין דלא שבקין לן בני נשא כל יומא ויומא, אמינא 
זכאה חולקכון. תו פתחו ואמרו, בכל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא, דינא אסתלק מעלמא, 
ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן 
לה, למהוי כפרה לחוביהון דישראל, אמר קודשא בריך הוא, אתעסקו במיתתהון דצדיקייא 
אלין, ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו. דתנינן, כל זמנא 
דישראל יהון בגלותא, ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא, ואינון תרין שעירין לא יכלין 
לקרבא, יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן, ויתכפר עלייהו. דהכי אוליפנא, דכתיב (במדבר ג 
ב) ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו&#x27;, וכתיב הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, ואלעזר 


ואיתמר מבעי ליה, מהו אלעזר ואיתמר, אלא שקול הוה אביהוא כתרי אחוי, ונדב ככלהו. 
ואית דמתני (לה אפכא), הבכור נדב, דא בלחודוי, ואביהוא בלחודוי, וכל חד אתחשיב 
בעיניה כתרוייהו, כאלעזר ואיתמר, אבל נדב ואביהוא בלחודייהו, שקולין הוי לקבל שבעין 
סנהדרין, דהוו משמשין קמי משה, ובגין כך מיתתהון מכפרא על ישראל, ועל דא כתיב 
(ויקרא י ו) ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. ואמר רבי שמעון, הבכור נדב, כלומר 
ההוא דכל שבחא ויקרא דיליה, (מה שמיה), נדב ואביהוא על אחת כמה וכמה, דהני תרי לא 
אשתכחו כוותייהו בישראל: 
וידבר יהו&quot;ה אל משה אחרי מות שני בני אהרן, רבי 
 


זוהר חלק ג דף נז/א
חזקיה פתח ואמר, (ישעיה כט כב) לכן כה אמר יהו&quot;ה אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם 
וגו&#x27;, האי קרא קשיא, לכן כה אמר יהו&quot;ה אשר פדה את אברהם מבעי ליה, מאי כה אמר יהו&quot;ה 
אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. אלא הא אוקמוה, והא אתמר, דיעקב פדה את אברהם ודאי, 
דבההיא שעתא דנפל בגו נורא דכשדאי, דנו דיניה, (ס&quot;א, ואמרו קמי קודשא בריך הוא, 
בגין מאי ישתזיב האי, זכות אבהן לית ליה, אמר לון ישתזיב בגין בנוי, דהכי תניא, ברא 
מזכי אבא), אמרו, הא ישמעאל דנפיק מניה, אמר קודשא בריך הוא, הא יצחק דיושיט קדליה 
על גבי מדבחא, אמרו, הא עשו דנפיק מניה, אמר, הא יעקב דאיהו כרסייא שלימתא, וכל 
בנוהי שלימין קמאי, אמרו, הא ודאי בזכותא דא ישתזיב אברהם, הדא הוא דכתיב אשר פדה 
את אברהם. לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו 
יקדישו שמי, מאן אינון ילדיו מעשה וגו&#x27;, אלין אינון חנניה מישאל ועזריה, דאפילו 


גרמייהו לגו נורא יקידתא, לקדשא שמי, לא עתה יבוש יעקב, מאי בעי הכא יעקב, והא כתיב 
(דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, בני יהודה אקרון, ובגין 
כך לא עתה יבוש יהודה מבעי ליה, מאי לא עתה יבוש יעקב. אלא הכי תנינן, בההיא שעתא 
דאתכפיתו למנפל בנורא, כל חד ארים קליה, ואמר גבי כל אינון עמין ומלכין ואפרכיא, 
חנניה אמר, (תהלים קיח ו) יהו&quot;ה לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יהו&quot;ה לי בעוזרי ואני 
אראה בשונאי, טוב לחסות ביהו&quot;ה וגו&#x27;, מישאל פתח ואמר, (ירמיה ל י) ואתה אל תירא 
עבדי יעקב נאם יהו&quot;ה, כי אתך אני נאם יהו&quot;ה להושיעך, כי אעשה וגו&#x27;, בההיא שעתא 
דשמעו כלהו שמא דיעקב, תווהו וחייכו בלצנותא, עזריה פתח ואמר, (דברים ו ד) שמע 
ישראל יהו&quot;ה אלהינ&quot;ו יהו&quot;ה אחד. הדא הוא דכתיב, (ישעיה מד ה) זה יאמר ליהו&quot;ה אני 
וגו&#x27;, זה יאמר ליהו&quot;ה אני, דא חנניה, וזה יקרא בשם יעקב, דא מישאל, וזה יכתוב ידו 


ליהו&quot;ה ובשם ישראל יכנה, דא עזריה, ביה שעתא כנש קודשא בריך הוא פמליא דיליה, אמר 
לון, במאן מלה מאינון מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון, פתחו ואמרו, (תהלים פג יט) 
וידעו כי אתה שמך יהו&quot;ה לבדך עליון על כל הארץ. בה שעתא אמר קודשא בריך הוא 
לכורסייא, כורסייא דילי במאן מלה מאינון מלין אשזיב לאינון צדיקיא, אמר ליה בההוא 
מלה דכולהו חייכין בה אשזיב לון, לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו, כמה דקאים 
יעקב לגבי דאברהם בנורא, יקום השתא לגבי אלין, הדא הוא דכתיב, כה אמר יהו&quot;ה אל בית 
יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב וגו&#x27;, מההיא כסופא דלצנותא. תנא, כלהו 
דהוו חייכין ממלה דא, אתוקדו בההוא נורא, וקטל לון שביבא דנורא. מאן שזיב לאלין, על 
דהוו מצלן קמי קודשא בריך הוא, ומיחדן שמיה כדקא יאות, ועל דמיחדן שמיה כדקא יאות, 
אשתזיבו מההוא נורא יקידתא. תרי בני אהרן קריבו אשא נוכראה, דלא אתיחדו שמיה כדקא 


יאות, ואתוקדו בנורא. רבי יצחק אמר, כתיב אחרי מות, וכתיב וימותו, כיון דאמר אחרי 
מות שני בני אהרן, לא ידענא דהא וימותו, אלא הכי תנינן, תרי מיתות הוה, חד לפני 
יהו&quot;ה, וחד דלא הוו להו בנין, דכל מאן דלא זכי לבנין, מית הוא, בגין כך אחרי מות 
וימותו. רבי אבא אמר, מאי דכתיב (במדבר ג ד) וימת נדב ואביהוא לפני יהו&quot;ה, בהקריבם 
אשר זרה לפני יהו&quot;ה במדבר סיני, ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר, מאי דא לגבי 
דא, דכתיב ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר, אלא רזא דמלתא, האי דאמינא 
וימותו, דלא הוו להו בנין, והכי הוא ודאי, אבל לא כשאר בני עלמא, אף על גב דלא 
אנסיבו, דהא אלין לא מיתו אלא מיתת גרמיהון, אבל מיתת נפשהון לא מיתו. מנא לן, 
דכתיב (שמות ו כה) ואלעזר בן אהרן 
 


זוהר חלק ג דף נז/ב
לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם, אלה, 
והא פנחס בלחודוי הוה, וכתיב ראשי אבות הלוים, בגין כך, מיתת גרמיהון מיתו, מיתת 
נפשהון לא מיתו, אמר רבי אלעזר, ודאי משמע אלה, ומשמע ראשי. ובגין כך כתיב (במדבר 
כה יא) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכתיב ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, היה כהן 
בימים ההם, פנחס בן אלעזר הכהן מבעי ליה, אלא בכל אתר דאתא פנחס, בן אהרן הכהן 
כתיב, ואלעזר לא כתיב, אלא אלעזר הכהן, דכתיב (שם כז כא) ולפני אלעזר הכהן, (שם לא 
כא) ויאמר אלעזר הכהן וגו&#x27;, ועל דא מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו. ותנינן 
ברזא דמתניתין, תרי, זוג, פן חס, והא אתמר, יו&quot;ד זעירא ביני אתוון דפינחס, דהאי 
יו&quot;ד כליל תרי כחדא, ודא הוא רזא דמלה, והא אתמר. רבי אלעזר שאיל לאבוי, אמר ליה, 
והא תרי אינון, תרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי, אמר ליה, תרי פלגי גופא הוו, דהא לא 


אנסיבו, ובגין כך בחד אתכלילו, דכתיב ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו&#x27;. ויו&quot;ד דפנחס 
לא אתיהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקודשא בריך הוא, ואתא לישרא עקימא, 
דחמא דהאי את ברית קדישא עייל זמרי ברשותא אחרא, ובמה דאתעקם בקדמיתא אתתקן הכא, 
בנוכראה אתעקם בקדמיתא, דכתיב בהקריבם אש זרה, הכא בנוכראה אתתקן, כמה דכתיב (מלאכי 
ב יא) ובעל בת אל נכר, ומה להלן אשר זרה, אף כאן נמי אשה זרה. מאי אתחזי הכא, אלא 
בקדמיתא רחיקא קריבו, דכתיב בהקריבם אש זרה, אוף הכא זמרי הוה קריב רחיקא, שמא 
דמלכא הוה קריב גבי רחיקא, מיד (במדבר כה ז) וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם 
מתוך העדה, הכא אתקין עקימא דקדמיתא, כדין אתיהיב יו&quot;ד בשמיה, לחברא אתוון כחדא. 
ואתבשר בשלום, דכתיב (שם יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש, מאי 
שלום הכא, אלא בההוא כתרא חאבו בקדמיתא, בההוא כתרא אתערו קטטותא בקדמיתא, והשתא 


דאתתקן כתיב הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש תהא עמיה בשלום, ובגין כך 
אתיהיב יו&quot;ד זעירא בשמיה, דהא מאתוון זעירן היא, לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם 
בקדמיתא, והא אשלימת עמיה, אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי, אמר בריך רחמנא דשאילנא האי 
מלה, ולא אתאביד מנאי. תאנא, אמר רבי יוסי, בהאי יומא דכפורי אתתקן למקרי פרשתא דא, 
לכפרא לישראל בגלותא, בגין דא סדרא דיומא דא הכא אסתדר, ובגין דמיתתהון דבני אהרן 
מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא, כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה, כפרה 
דחובוי אינון, וכל מאן דמצטער על יסוריהון דצדיקייא, מעבירין חובייא דלהון מעלמא, 
ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן, דישמעון עמא, ויצטערון על אבודהון 
דצדיקייא, ויתכפר להון חובייהו, וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא, או אחית דמעין 
עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה, ואומר (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר, ולא 


עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב (שם נג י) יראה זרע יאריך ימים וגו&#x27;: 
ויאמר יהו&quot;ה אל משה דבר ואל אהרן אחיך, ואל בא בכל עת אל הקדש וגו&#x27;, רבי שמעון פתח 
ואמר, (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו&#x27;, אמר רבי שמעון, 
תווהנא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שוויין 
לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משנתייהו, עד לא ייתי ההוא 
יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא 
 


זוהר חלק ג דף נח/א
מאריה דפקודנא חושבנא מנייהו. וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון אסהידת בהון כל 
יומא וליליא, אורייתא ראמת קלין לכל עבר, מכרזת ואומרת, (משלי א כב) עד מתי פתאים 
תאהבו פתי, (שם ט ד) מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו, לכו לחמו בלחמי ושתו ביין 
מסכתי, ולית מאן דירכין אודניה, ולית מאן דיתער לביה. תא חזי, זמינין דרי בתראי 
דייתון, דיתנשי אורייתא מבינייהו, וחכימי לבא יתכנשון לאתרייהו (ס&quot;א לאדרא קדישא), 
ולא ישתכח מאן דסגיר ופתח, ווי לההוא דרא, ומכאן ולהלאה לא יהא דרא כדרא דא, עד דרא 
דייתי מלכא משיחא, ומנדעא יתער בעלמא, דכתיב (ירמיה לא לג) כי כלם ידעו אותי למקטנם 
ועד גדולם. תא חזי, כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן, ותנינן מה שמיה דההוא נהר, 
הא אוקימנא יובל שמיה, דכתיב (ירמיה יז ח) ועל יובל ישלח שרשיו. ובספרא דרב המנונא 
סבא, חיים שמיה, דמתמן נפקין חיים לעלמא, ואינון אקרון חיי מלכא, והא אוקימנא, ההוא 


אילנא רבא ותקיפא, דמזון לכלא ביה, אקרי עץ חיים, אילנא דנטע שרשוי באינון חיים, 
וכלא הוא שפיר. ותאנא, ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין, במשח רבות, לאשקאה גנתא, 
ולרוואה אילנין ונטיעין, דכתיב (תהלים קד טז) ישבעו עצי יהו&quot;ה ארזי לבנון אשר נטע, 
ואינון נחלין נגדין ואתמשכן ומתכנשין בתרין קיימין (נ&quot;א סמכין), ואינון ברייתי, 
(תרי) קרינן להו (מ&quot;א ז כא) יכי&quot;ן ובוע&quot;ז, ושפיר. ומתמן נפקין כל אינון נחלין, 
ושריין לון בחד דרגא דאקרי צדיק, דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, וכלהו אזלין 
ומתכנשין לההוא אתר דאקרי ים, והוא ימא דחכמתא, הדא הוא דכתיב, (קהלת א ז) כל 
הנחלים הולכים אל הים וגו&#x27;. ואי תימא, דהא מטי לאתר דא ופסקין ולא תייבין לבתר, 
כתיב אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת, בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין. הם 
שבים, לאן אתר שבים, לאינון תרין קיימין נצח והוד, ללכת בהאי צדיק, לאשכחא ברכאן 


וחידו, והיינו רזא דתנינן, (תהלים קד כו) לויתן זה יצרת לשחק בו, דא צדיק. כלם אליך 
ישברון לתת אכלם בעתו, מאן עתו (דא עתו דצדיק), דא מטרוניתא דאקרי עתו דצדיק, ובגין 
כך כלהו מחכאן להאי עתו, כלהו דאתזנן לתתא, מאתר דא אתזנן, ורזא דא אוקימנא, (שם 
קמה טו) עיני כל אליך ישברו וגו&#x27;, כמה דאוקימנא. תא חזי, בשעתא דהאי כל מבסם לעתו, 
ומתחברא עמיה, כלהו עלמין בחדו, כלהו עלמין בברכאן, כדין שלמא אשתכח בעלאי ותתאי. 
וכד גרמין חייבי עלמא, דתמן לא אשתכחו ברכאן דאינון נחלי, וינקא האי עת מסטרא אחרא, 
כדין דינין מתערין בעלמא, ושלמא לא אשתכח. וכד בעאן בני עלמא לאתברכא, לא יכלין אלא 
על ידא דכהנא, בגין דיתער כתרא דיליה, ויתברך מטרוניתא, וישתכחו ברכאן בכלהו עלמין. 


</div>
