ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 30

מלון אורחים. א"ר יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא כ"ש האי. תניא אמר להו ר"ש לחברייא ביומאי לא יצטרכון בני עלמא להאי. א"ל רבי יוסי צדיקייא מגינין עלמא עלמא בחייהון ובמיתתהון יותר מחייהון. הה"ד וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדיואילו בחייוהי לא כתיב. א"ר יהודה מאי שנא הכא דכתיב למעני ולמען דוד עבדי דשקיל האי לגבי האי. אלא בגין דדוד זכה לאתקשרא ברתיכא קדישא דאבהתא ובג"כ כלא חד. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמייא: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. רבי יצחק פתח לספר בציון שם יי' ותהלתו בירושלם. תמן תנינן שמא קדישא סתים וגליא. ואורייתא דהיא שמא קדישא עלאה סתים וגליא. וכל קרא דבאורייתא וכל פרשתא דאורייתא סתים וגליא. דתניא אמר רבי יהודה מחציפותא דצדקת חדא נפקן כמה טבאן לעלמא. ומאן היא תמר. דכתיב ותשב בפתח עינים. אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא סתים וגליא והא אסתכלנא באורייתא כלא ולא אשכחנא

אתר דאקרי פתח עינים אלא כלא סתים ורזא דרזין הוא. ותניא מאי חמאת צדקת זו לעובדא דא. אלא ידעת בביתא דחמוהי ארחוי דקב"ה היך מדבר האי עלמא עם בני נשא. ובגין דהיא ידעת קב"ה אוקים מלה על ידהא. ואזלא הא כמה דתנינן אזדמנת הות בת שבע מו' ימי בראשית למהוי אמיה דשלמה מלכא. אוף הכא אזדמנת הות תמר לדא מיומא דאתברי עלמא. ותשב בפתח עינים מאן פתח עינים כד"א והוא יושב פתח האהל. וכתיב ופסח יי' על הפתח. וכתיב פתחו לי שערי צדק וגו'. עינים. דכל עיינין דעלמא

זוהר חלק ג דף עב/א להאי פתחא מצפאן. אשר על דרך תמנתה. מאי תמנתה כד"א תמונת יי' יביט והכי אוקימנא תמר אוקימת מלה לתתא ופרחת פרחין ואניצת ענפין ברזא דמהימנותא ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. ויראה יהודה ויחשבה לזונה וגו'. כד"א כן דרך אשה מנאפת. כי כסתה פניה ואוקימנא כי כסתה פניה כד"א אכלה ומחתה פיה אוקידת עלמא בשלהובוי. ואמרה לא פעלתי און. מ"ט בגין כי כסתה פניה ולית מאן דידע אורחהא לאשתזבא מנה. ויט אליה אל הדרך. אל הדרך ממש לאתחברא חיוורא בסומקא. ויאמר הבא נא אבא אליך וגו' הא אוקימנא הבה בכל אתר. כי לא ידע כי כלתו היא. כי כלתו היא דעלמא מתרגמינן ארי שצייתא דעלמא היא. מאי טעמא לא ידע. בגין דהא מנהרן אנפהא לקבלא מניה ואזדמנא לאתבסמא ולרחמא עלמא. כי כלתו היא. דא כלה ממש דכתיב אתי מלבנון כלה. ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי. השתא כלה בעיא תכשיטהא. ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. למלכא דהוה ליה ברא

מאמהו חדא ואזיל בהיכלא. בעי מלכא לאתנסבא במטרוניתא עלאה ולאעלאה בהיכליה אמרה מאן יהיב לי בהיכליה דמלכא אמר (נ"א מאן יהיב ליה לדין בהיכליה דמלכא אמר מלכא) מכאן ולהלאה אשדר ואתריך לברא דאמהו מהיכלא דילי. כך נמי הכא אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. והא אוקימנא בלא תבשל גדי. וכל אינון בסטרא דבכור בהמה קא אתו. ועל דא לא כתיב אנכי אתן אלא אנכי אשלח אתריך ואשדר ליה דלא ישתכח בהיכלי ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך. אלין אינון סימניך דמטרוניתא דאתברכא מן מלכא בזווגהא. ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר. חותמך ופתילך ומטך. אלין אינון קטרי (נ"א סטרי) עלאי תכשיטהא דכלה אתברכא מתלתא אלין נצח הוד יסוד וכלא אשתכח בתלתא אלין וכלה (ס"א מנה"י) מהכא מתברכא. מיד ויתן לה ויבא אליה ותהר לו. ויהי כמשלש חדשים מאן משלש חדשים בתר דיתלתון ירחיא והא ג' ירחין אוקימנא והכא כמשלש חדשים דשארי ירחא רביעאה לאתערא

דינין בעלמא בחובי בני נשא והיא ינקא מסטרא אחרא ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך. הא כלה בסטרא אחרא אשתכחת. מה כתיב הוציאוה. כמה דכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. תושרף. בשלהובי טיהרא בגלותא. מה כתיב היא מוצאת. לאתמשכא בגלותא. והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו. לאיש אשר אלה ממנו לא כתיב אלא לאיש אשר אלה לו דיליה סימנין אלין משתכחין אנכי הרה. מיד ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. צדקה ודאי ושמא גרים. מאן גרים לה שמא דא. הדר ואמר ממני דכתיב כי צדיק יי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. צדקה. צדק ה'. ממני נטלת שמא דא ממני ירתא ממני אשתכחת. א"ר יוסי מ"ט חמיה כתיב באתר חד. יהודה באתר אחרא. א"ל כלא אתקטר דא בדא. חמיה באתר עלאה תלי. א"ר אלעזר פרשתא דא אוקימנא ברזא עלאה בכמה גוונין כד יסתכלון מלי. מנה ישתמע רזין דאורחוי דקב"ה ודינוי בכל אתר והיא ידעת ואקדימת גרמאה למלה דא לאשלמא אורחוי דקב"ה

בגין דינפקו מנה מלכין שליטין וזמינין לשלטאה על עלמא. ורות כהאי גוונא עבדת. א"ר אבא פרשתא דא ברזא דחכמתא דאורייתא אתקשרא וכלא סתים וגליא. ואורייתא כלא כהאי גוונא אשתכחת. ולית לך מלה באורייתא דלא רשים בה שמא קדישא עלאה דסתים וגליא זוהר חלק ג דף עב/ב בגיני כך סתימי דאורייתא קדישי עליונין ירתין לה ואתגלייא בשאר בני עלמא. כגוונא דא כתיב לספר בציון שם יי' ותהלתו בירושלם. דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי. ולבר בכנויו. ועל דא כלא סתים וגליא. תאנא כל מאן דגרע את חד מאורייתא או יוסיף את חד באורייתא. כמאן דמשקר בשמא קדישא עלאה דמלכא. א"ר יצחק עובדא דמצרים פלחין לשפחה כמה דאוקימנא. עובדא דכנען פלחין לההוא דאקרי שבי אשר בבית הבור. וע"ד כתיב ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. בג"כ כלהו מכתיבין (ס"א מברכין) (ס"א מכדבין) במלין קדישין ועבדין עובדין (ס"א עריין) בכלא. בגיני כך כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם

בה וגו'. רבי יהודה אמר דעבדין דינין (ס"א זינין) בישין לשלטא על (נ"א לסאבא) ארעא כד"א ולא תטמא את אדמתך. וכתיב ותטמא הארץ: כמעשה ארץ מצרים וגו' ר' חייא פתח לאחוז בכנפות הארץ וגו'. תאנא זמין קב"ה לדכאה לארעיה מכל מסאבותא דעמין עכו"ם דסאיבו לה. כהאי מאן דאחיד בטליתיה ואנער טנופא מניה וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא למשדי לון לבר. ולדכאה ארעא קדישא מסטרא אחרא (ס"א קדישא אחרא). כביכול דהוה מתזנא לשאר רברבי עמין ולקבלא מסאבותא דילהון ולדברא לון. וזמין לדכאה לה ולאעברא לון לבר. ר"ש הוה מדכי טורי (ס"א שוקי) דטברייא וכל דהוה תמן מית הוה סליק ליה ומדכי ארעא. תאנא כתיב ותבואו ותטמאו את ארצי וגו'. א"ר יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דמשייא דלעילא דנחית על ארעא. וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא. זכי לאתקשרא לבתר בארעא קדישא עלאה. וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה

לאתקברא תמן. עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא. כביכול עביד קדש חול וחול קדש. וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב וכפר אדמתו עמו. ולא עוד אלא אי זכי בחייוי זכי לאתמשכא עליה רוח קדישא תדיר. וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוח אחרא נוכראה. תאנא כד סליק רב המנונא סבא להתם הוו עמיה תריסר בני מתיבתא דיליה. אמר לון אי אנא אזיל לארחא דא לאו על דידי קא עבידנא אלא לאתבא פקדונא למאריה. תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייוי. אתיבין פקדונא דמאריהון לאחרא אמר ר' יצחק בגיני כך כל מאן דאעבר מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא. ארעא אסתאבת. ווי ליה לההוא גבר ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר. עליה כתיב יתמו חטאים מן הארץ בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים עוד אינם בתחיית המתים כדין ברכי

נפשי את יי' הללויה: את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם וגו'. רבי אבא אמר זכאה חולקא דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם ובגין רחימותא דיליה עלייהו יהיב לון נימוסין דקשוט. נטע בהו אילנא דחיי. אשרי שכינתא בינייהו מאי טעמא. בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא בבשריהון ואשתמודען דאינהו דיליה (ואשתמודען) מבני היכליה. ובגיני כך כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא

זוהר חלק ג דף עג/א בבשריהון לאו אינון דיליה ואשתמודען דכלהו מסטרא דמסאבותא אתיין ואסיר לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במלוי דקב"ה. ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה וכל את דאורייתא מתקשרא בשמא קדישא וכל מאן דלא אתרשים ברשימא קדישא בבישריה אסיר לאודעא ליה מלה דאורייתא. וכ"ש לאשתדלא (נ"א לאסתכלא) ביה. ר"ש פתח זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכתיב וכל עבד איש וגו'. וכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו. ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא. על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו. אורייתא דהיא קדש קדשים (דקדשיא) שמא עלאה דקב"ה עאכ"ו. ר"א שאיל לר"ש אבוהי א"ל הא תנינן אסור ללמד תורה לעכו"ם ושפיר אתערו חברייא דבבל דכתיב לא עשה כן לכל גוי. אבל כיון דאמר מגיד דבריו ליעקב. אמאי חקיו ומשפטיו לישראל. א"ל. אלעזר ת"ח זכאין אינון ישראל דחולקא עלאה קדישא דא נטע בהו קב"ה דכתיב כי לקח

טוב נתתי לכם. לכם ולא לעמין עכו"ם. ובגין דאיהי גניזא עלאה יקירא שמיה ממש אורייתא כלא סתים וגליא ברזא דשמיה. וע"ד ישראל בתרין דרגין אינון סתים וגליא דתנינן ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קב"ה אורייתא וישראל. וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא. קב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא. אורייתא הכי נמי סתים וגליא. ישראל הכי נמי דרגא על דרגא. הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. תרין דרגין אינון יעקב וישראל חד גליא וחד סתים. מאי קא מיירי. אלא כל מאן דאתגזר ואתרשים בשמא (נ"א ברשימא) קדישא יהבין ליה באנון מלין דאתגליין באורייתא כלומר מודיעין ליה ברישי אתוון ברישי פרקין יהבין עליה חומרא דפקודי אורייתא ולא יתיר עד דיסתלק בדרגא אחרא הה"ד מגיד דבריו ליעקב (ליעקב שפיר) אבל חקיו ומשפטיו לישראל דאיהו בדרגא עלאה יתיר וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב וגו'. חקיו ומשפטיו לישראל אלין רזי אורייתא ונמוסי אורייתא וסתרי

אורייתא דלא יצטרכון לגלאה אלא למאן דאיהו בדרגא עלאה יתיר כדקא חזי ומה לישראל האי לעמין עכו"ם עאכ"ו וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו את זעירא דאורייתא כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה דכלא בהאי תליא ודא בדא אתקשר דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ת"ח כתיב וזאת התורה אשר שם משה לפני כל בני ישראל. לפני בני ישראל שם אבל לשאר עמין לא שם. בג"כ דבר אל בני ישראל. ואל בני ישראל תאמר. וכן כלהו. ינוחון אבהן דעלמא אינון הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר. ות"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אל"ף בית דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסולכתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפי' מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאלף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין

באתווי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכורסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאלף קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אלף. מכאן ולהלאה שארי לאתפשטא אלף בבית. ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף. בגיני

זוהר חלק ג דף עג/ב כך אורייתא קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי ומאן דאתגזר אתקשר בההוא קשרא דמהימנותא. ומאן דלא אתגזר ולא אתקשר ביה כתיב ביה וכל זר לא יאכל קדש. וכל ערל לא יאכל בו. דהא אתער רוח מסאבא דמסטריה ואתי לאתערבא בקדושה. בריך רחמנא דפריש לישראל בנוי רשימין ברשימא קדישא. מנייהו. ומזוהמא דלהון. עלייהו כתיב ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת. ובגיני כך תתן אמת ליעקב ולא לאחרא תורת אמת לזרע אמת. אתא ר' אלעזר ונשקיה על ידוי. ר' חזקיה אמר כתיב כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו וגו'. כי לא יטוש יי' את עמו. מ"ט. בעבור שמו הגדול בגין דכלא אתקשר דא בדא. ובמה אתקשרו ישראל בקב"ה. בההוא רשימא קדישא דאתרשים בבשריהון. ובגיני כך לא יטוש יי' את עמו. ולמה בעבור שמו הגדול דאתרשים בהו. תאנא אורייתא אקרי ברית. וקב"ה אקרי ברית. והאי רשימא קדישא אקרי ברית. וע"ד כלא אתקשר דא בדא ולא אתפרש דא מן דא.

א"ל ר' ייסא אורייתא וישראל שפיר. אבל קב"ה מנלן דאקרי ברית. א"ל דכתיב ויזכור להם בריתו והא אתיידע והא אתמר. ואת חקותי תשמרו. חקותי אלין אינון נמוסי מלכא. משפטי אלין אינון גזרי אורייתא. ר' יהודה אמר כל אינון נמוסין מאתר דאקרי צדק אקרון חקותי. ואינון גזרת מלכא. ובכל אתר דאקרי משפט אקרון דינא דמלכא דאיהו מלכא קדישא קב"ה מלכא דשלמא כלא דיליה הוא דהוא מלכא קדישא באתר דתרין חולקין אחידן דא בדא. וע"ד כתיב צדק ומשפט מכון כסאך ואינון דינא ורחמי ובגיני כך. חק ומשפט. וע"ד כתיב חקיו ומשפטיו לישראל לישראל ולא לשאר עמין. בתריה מה כתיב לא עשה כן לכל גוי. ותנינן אע"ג דאתגזר ולא עביד פקודי אורייתא הרי הוא כעכו"ם בכלא. ואסיר למילף ליה פתגמי אורייתא. וע"ד תנינן מזבח אבנים דא מזבח אבנים ממש והא קשיו דלביה באתריה קיימא וזוהמא לא אתפסק מניה. בגיני כך לא סליק בידיה ההוא גזירו ולא מהניא ליה.

וע"ד כתיב כי חרבך הנפת עליה ותחללה. בגיני כך לא עשה כל לכל גוי סתם. ומשפטים בל ידעום לעלם ולעלמי עלמין. מלה אחרא (נ"א זעירא) לא יהבינן להו כ"ש רזי אורייתא ונמוסין דאורייתא. וכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו. אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלקיו: מתניתין בנמוסי טהירין ד' מפתחין שוין לארבע סטרי עלמא. בזוייתהון אשתכחו. חד לסטר ארבע וארבע לסטר חד אתגלפן (ס"א אתפלגן) בחד גוונא. בההוא גוונא תכלא וארגוונא וצבע זהורי וחוורא וסומקא. דע עייל בגוונא דחבריה ודידיה ביה רשים ד' רישין. כחדא אסתליקו. ובחד דיוקנא מתדבקן. חד רישא אסתליק מגו סחיו דאסתחי. תרי איילתא קציבין בשיעורא חד סלקן מההוא סחיותא דכתיב כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה. בשערא דלהון חיזו דאבן טבא דארבע גוונין. ארבע גדפין דכסיין על גופא. וידין זעירין תחות גדפייהו. וחמש בחמש גליפן. טאסין (ס"א שאפין) לעילא לעילא מהיכלא דשפירא בריוא ויאה למחזי חד

עולים רביא נפיק שנן חרבא דמתהפכא לגוברין לנוקבין. נטלין למשיחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא. לזמנין נטלין (ס"א עולין) לה בכל עלמא וכל משיחין בה משיחין דכתיב איפת צדק וגו'. יחד חיזו דבדולחא קיימא על חרבא חד ברישא דההוא רביא (נ"א חרבא) מלהטא סומקא מגו בדולחא

זוהר חלק ג דף עד/א תרין סטרין מהאי גיסא ומהאי גיסא אתחזי ההוא חרבא ברשימין עמיקין חד גבר תקיף סולמא דקיימא בי"ג עלמין חגיר ההוא חרבא למעבד נוקמין. עמיה חגירין שתין אחרנין כלהו משתלחפי (נ"א מתיילפי) (ס"א משלפי) נצחין קרבא הה"ד חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. וכתיב כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו'. בכמה גוונין מתהפכין אנפייהו. לית דידע לון בר חד תולעתא. דשאט (ס"א דשארי) בין נוני ימא כל אבנין דאעבר עלייהו מתבקעין. בההוא זמנא קלא דנפיק מאינון דחגירי חרבא מבקע תמניסר טורין רברבין ולית מאן דירכין אודניה. כלהו עלמא סתימין עיינין אטימין לבא לית מאן דישגח דהא בניינא לסתור כד עבדין עובדן דלא מתכשרן סאטין מארחא דתקנא ימינא אעדי ושמאלא שלטא, כדין עריין אשתכחו. ווי לחייביא דגרמין דא בעלמא דהא לא מתברכין לעילא עד דישתצון אינון לתתא הה"ד ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללו יה (ע"כ):

ערות אביך וערות אמך לא תגלה. ר' חייא פתח כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא אבל כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דהיא משבחת ליה בהאי. הכא אית לאסתכלא אמאי משבחת ליה בתפוח ולא במלה אחרא או בגוונין או בריחא או בטעמא, אבל הואיל וכתיב תפוח בלא היא משבחת ליה. בגוונין בריחא ובטעמא. מה תפוח הוא אסוותא לכלא אוף קב"ה אסוותא לכלא. מה תפוח אשתכח בגווני כמה דאוקימנא אוף קב"ה אשתכח בגוונין עלאין. מה תפוח אית ביה ריחא דקיק מכל שאר אילני אוף קב"ה כתיב ביה וריח לו כלבנון. מה תפוח טעמיה מתיקא. אוף קב"ה כתיב ביה חכו ממתקים. וקב"ה משבח לה לכנסת ישראל כשושנה והא אוקימנא מלי אמאי כשושנה והא אתמר. ר' יהודה אמר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כ"י לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין

כתיב השליך משמים ארץ וגו'. והנפהא חשוכן. ר' יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו. ר' חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא הה"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה: רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוי א"ל אי פרקליטא בעלמא במטרוניתא אשתכח. ואי קטיגוריא