{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "31", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 31", "hebrewTitle": "קטע 31", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "בעלמא במטרוניתא אשתכח. אמאי. אמר ליה למלכא דהוה ליה בר ממטרוניתא. כל זמנא דההוא \nברא עביד רעותא דמלכא מלכא עביד מדוריה במטרוניתא. וכל זמנא דלא הוה ההוא בר עביד \nרעותא דמלכא. מלכא פריש מדוריה ממטרוניתא. כך קב\"ה וכ\"י כל זמנא דישראל עבדין רעותא \nדקב\"ה. קב\"ה שוי מדוריה בכנ\"י. וכל זמנא דישראל לא עבדין רעותא דקב\"ה קב\"ה לא שוי \nמדוריה בכנסת ישראל. מ\"ט בגין דישראל הוא ברא בוכרא דקב\"ה דכתיב בני בכורי ישראל. \nאימא דא היא כנסת ישראל דכתיב ואל תטוש תורת אמך. ת\"ח כל זמנא דישראל רחקין מהיכלא \nדמלכא כביכול מטרוניתא אתרחקת עמהון. מ\"ט בגין דמטרוניתא לא אקדימת קיסטא להאי בר \nלאלקאה ליה למיהך בארח מישר בגין דמלכא לא אלקי לבריה לעלמין אלא שבק כלא בידא \nדמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברה ולדברא ליה בארח קשוט לקבליה דמלכא \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ג דף עד/ב\nורזא דמלה דכתיב דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. (אמו ודאי) דא בת שבע והא אתמר. \nכתיב משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. תוגת אמו ודאי חמי מה כתיב בן \nחכם ישמח אב. בעוד דהאי בר אזיל בארח מישר והוא חכימא ישמח אב (כלל) דא מלכא קדישא \nלעילא ישמח אב סתם. אשתכח האי בר בארחא תקלא מה כתיב ובן כסיל תוגת אמו. תוגת אמו \nודאי דא כנסת ישראל ורזא דמלה כתיב ובפשעכם שלחה אמכם. ת\"ח לא אשתכח חדוותא קמי \nקב\"ה כיומא דסליק שלמה לחכמתא ואמר שיר השירים כדין נהירו אנפוי דמטרוניתא ואתי \nמלכא למשרי מדוריה עמה הה\"ד ותרב חכמת שלמה וגו'. מאי ותרב דסלקא שפירו דמטרוניתא \nואתרביאת בדרגהא על כל שאר דרגין בגין דמלכא שוי מדוריה בה. וכל כך למה בגין דאפיקת \nברא חכימא דא לעלמא (נ\"א למלכא). וכד אפיקת ליה לשלמה לכל ישראל אפיקת וכלהו הוו \nבדרגין עלאין זכאין כשלמה (ס\"א בשלמא) דקב\"ה חדי בהו ואינון ביה. וביומא דשכלל שלמה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ביתא לתתא. אתקינת מטרוניתא ביתא למלכא. ושוו מדוריהון כחדא ונהירו אנפהא בחדוה \nשלימו. כדין אשתכח חדוותא לכלא לעילא ותתא. וכל כך למה בגין דכתיב משא אשר יסרתו \nאמו דדברת ליה לרעותא דמלכא. וכד האי בר כמה דאמינא (ס\"א דאצטריך) לא אתדבר לרעותיה \nדמלכא. כדין היא ערייתא דכלא. ערייתא דכל סטרין. דהא מלכא פריש ממטרוניתא ומטרוניתא \nאתרחקת מהיכליה ובג\"כ ערייתא היא דכלא. וכי לא ערייתא היא מלכא בלא מטרוניתא \nומטרוניתא בלא מלכא. וע\"ד כתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא. אמך היא ודאי. \nושריא עמך. בגיני כך לא תגלה ערותה. ר\"ש אקיש ידוי ובכה. ואמר ווי אי אימא וגלינא \nרזא. ווי אי לא אימא דייבדון חברייא מלה. אהה יי' אלקים כלה אתה עושה את שארית \nישראל. מאי אהה ומאי כלה אתה עושה. אלא רזא דמלה בזמנא דה' תתאה אתתרכת מהיכלא \nדמלכא ה' אחרא עלאה בגינה מנעת ברכתא. וכדין כתיב אהה כלה אתה עושה. בגין דכד איהי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "(נ\"א האי ה') אתמנעת מברכאן ה' אחרא מנעת לון מכלא. מאי טעמא בגין דברכאן לא משתכחי \nאלא באתר דשריין דכר ונוקבא. ועל דא כתיב יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג \nישאג על נוהו. על נוהו ממש. דא מטרוניתא ודא הוא ודאי. ומאי אומר אוי שהחרבתי את \nביתי וכו' ביתי זווגא דמטרוניתא ודא הוא ודאי ערות אביך וערות אמך לא תגלה דהא מכל \nסטרין ערייתא הוא וכדין לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם. דהא אתר אחסנת ברכאן \nדמבועין דנחלין דהוו נגידין ושקיין כדקא חזו אתמנעו. תנינן כד אתפרש מלכא ממטרוניתא \nוברכאן לא משתכחן. כדין אקרי וי' מ\"ט וי' דתניא רישא דיסוד י' דהא יסוד ו' זעירא \nהוא וקב\"ה ו' רברבא עלאה וע\"ד כתיב וו' תרין ווין כחדא ורישא דהאי יסוד י' הוא. וכד \nאתרחקא מטרוניתא ממלכא וברכאן אתמנעו ממלכא וזווגא לא אשתכח ברישא דיסוד נטיל ו' \nעלאה להאי רישא דיסוד דהוא י' ונגיד ליה לגביה כדין הוא וי וי לכלא לעלאין ותתאין. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וע\"ד תנינן מיומא דאתחרבי ירושלם ברכאן לא אשתכחו בעלמא ולית לך יום דלא אשתכח ביה \nלווטין דהא ברכאן אתמנעו בכל יום. אמר ליה או הכי או\"י או הו\"י (נ\"א או וה') מהו. \nאמר ליה כד מלה תליא בתשובה ולא תייבין כדין ה' עלאה נטיל לון. ואנגיד לוא\"ו וי' \nלגבה \n \nזוהר חלק ג דף עה/א\nבגין דלא תייבין כדין אקרי הוי. הוי כד אסתליק מלכא לעילא לעילא. וצווחין בני נשא \nולא אשגח בהו וההוא עלאה אהיה טמירא סליק לו' וי' לגביה בגין דלא אתקביל צלותיה \nכדין אקרי אוי דהא א סליק לגביה דו' וי' (ס\"א דהוא אלף סליק גביה לה' לו' לי') \nוכדין תשובה לא אשתכח. וע\"ד אסתלק מאלין אתוון ה' דהא בתשובה לא תלייא. ודאי כד \nאסגיאו חובי עלמא טפי ותשובה הוה תלייא בקדמיתא ולא בעו כדין אסתלק ה' וא' סליק לו' \nיו\"ד לגביה ואקרי אוי. וכד חריב בי מקדשא ותשובה אסתלקת (ולאו מעלייא) כדין צווחו \nואמרו אוי לנו כי פנה היום. מאי כי פנה היום. דא הוא יומא עלאה דאקרי תשובה דאסתלק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ואתעבר ולא שכיח ההוא יומא דאשתמודע לפשטא ימינא לקבלא חייבין והא אתפני מכלא ולא \nאשתכח ועל דא אמרו אוי ולא הוי. כי ינטו צללי ערב. דהא אתיהיב רשו לרברבי ממנן דשאר \nעמין למשלט עלייהו. תאנא סליק ו' לעילא לעילא והיכלא אתוקד ועמא אתגלי ומטרוניתא \nאתתרכת וביתא אתחרבת. לבתר כד נחית ו\"ו לאתריה. אשגח בביתיה והא אתחרב. בעי \nלמטרוניתא והא אתרחקת ואזלת. חמא להיכליה והא אתוקד. בעא לעמא והא אתגלי. חמא \nלברכאן דנחלין עמיקין דהוו נגדין והא אתמנעו. כדין כתיב ויקרא ה' אלקים צבקות ביום \nההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. וכדין לבשו שמים קדרות. כדין ו' ה' (ס\"א ו' י') \nאתנגיד חד לקביל חד. וה' עלאה נגיד מבועי לסטרא אחרא. וברכאן לא משתכחין. דהא דכר \nונוקבא לא אשתכחו ולא שריין כחדא. כדין שאג ישאג על נוהו. בכה ר\"ש ובכה רבי אלעזר \nאמר רבי אלעזר בכייה תקיעא בלבאי מסטרא חדא וחדוותא בליבאי מסטרא אחרא. דהא שמענא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מלין דלא שמענא עד השתא זכאה חולקי: \nערות אשת אביך לא תגלה מאן אשת אביך. אמר רבי שמעון הא תנינן. כל מילוי דאורייתא \nסתים וגליא כמה דשמא קדישא סתים וגליא. אורייתא דהיא שמא קדישא הכי נמי סתים וגליא. \nהכא כלא באתגליא ידיעא סתים כמה דאוקימנא. והא קרא הכי הוא. אשת אביך תאנא כל זמנא \nדמטרוניתא אשתכחת במלכא וינקא לך אקרי אמך. השתא דאתגליא עמך ואתרחקת מן מלכא אשת \nאביך אתקרי. אנתו היא דמלכא קדישא לא אתפטרת בתרוכין מניה. אנתתיה היא ודאי כמה \nדכתיב כה אמר יי' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה אלא ודאי אנתו היא דמלכא אף על \nגב דאתגלייא. ועל דא פקיד עלה תרי זמני חד כד יתבא במלכא בזווגא חד ואתקרי אמך \nדכתיב ערות אמך לא תגלה. לא תעביד דיתרחקון דא מן דא ותשתלח על חובך. כמה דכתיב \nובפשעכם שלחה אמכם. וחד כד היא בגלותא עמך ואתגלייא מהיכלא דמלכא ואתקרי אנתו \nדמלכא. אע\"ג דאתרחקת מניה לא תעביד בגין דתעדי מבינך וישלטון בך שנאך ולא תסתמר עלך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בגלותא. הה\"ד ערות אשת אביך לא תגלה. מאי טעמא. בגין כי ערות אביך הוא. אע\"ג \nדאתרחקת מן מלכא אשגחותא דמלכא בה תדירא ובעיא לאסתמרא לקבלה יתיר ולא תיחוב לגבה: \nרבי שמעון פתח כי יי' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו'. כי יי' אלקיך דא שכינתא \nדאשתכח בהו בישראל וכל שכן בגלותא. לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא \nישיצון להו לישראל. דתניא לא יכלין \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "זוהר חלק ג דף עה/ב\nשנאיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר \nעמין. כדין יכלין להון שנאיהון דישראל ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין \nבישין. וכד אינון תייבין לקבלה היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין ותברת \nחילא ותוקפא דשנאיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא, וע\"ד והיה מחניך קדוש דבעי בר נש \nדלא יסתאב בחובוי ויעבר על פתגמי אורייתא. דאי עביד הכי מסאבין ליה כמה דכתיב \nונטמתם בם בלא א'. ותאנא מאתן ותמניא וארבעין שייפין בגופא וכלהו אסתאבן כד איהו \nאסתאב כלומר כד בעי לאסתאבא וע\"ד והיה מחניך קדוש מאי מחניך אלין אינון שייפי גופא. \nולא יראה בך ערות דבר מאי ערות דבר ערייתא נוכראה להאי (ס\"א דהוי) דבר רמז כמה \nדאוקימנא. דאי הכי ושב מאחריך ודאי וע\"ד ערות אשת אביך לא תגלה. מ\"ט בגין דכתיב \nערות אביך הוא כמה דאוקימנא. תאנא על ג' מלין מתעכבין ישראל בגלותא. על דעבדין קלנא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בשכינתא בגלותא. ומהדרי אנפייהו מן שכינתא. ועל דמסאבו גרמייהו קמי שכינתא. וכלהו \nאוקימנא במתניתא דילן: \nרבי אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי \nורשימא חד באנפוי. אמר ר' אבא נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר \nבערייתא דאורייתא. בגיני כך אתרשים באנפוי. א\"ל ר' יוסי אי האי רשימא הוה ליה כד \nהוה ינוקא מאי ערייתא אשתכח ביה. א\"ל אנא חמינא באנפוי דאסהידו בערייתא דאורייתא. \nקרא ליה ר' אבא א\"ל אימא מלה. האי רשימא דאנפך מה הוא. אמר לון במטותא מנייכו לא \nתענשו יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה. א\"ר אבא מהו. א\"ל יומא חד הוינא \nאזיל בארחא אני ואחתי. שרינא בחד אושפיזא ורוינא חמרא. וכל ההוא ליליא אחידנא \nבאחתי. בצפרא קמנא ואושפיזאי קטט בחד גברא. עיילנא בינייהו וקטרו לי דא מהאי גיסא \nודא מהאי גיסא ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא ואשתזבנא ע\"י דחד אסייא דאית בגוון. אמר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ליה מאן הוא אסייא. אמר ליה ר' שמלאי הוא. א\"ל מאי אסותא יהב לך. א\"ל אסותא דנפשא. \nומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא איפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב\"ה דהוא \nרבון עלמין על ההוא חובה ומאינון דמעין אסחינא אנפאי. אמר רבי אבא אי לאו דאתמנע \nמנך תשובה אעברנא מאנפך ההוא רשימא. אבל קרינא עליך וסר עונך וחטאתך תכופר. אמר ליה \nג' זמנין אימא. א\"ל ג' זמנין ואתעבר רשימא. אמר ר' אבא ודאי מארך הא בעא לאעברא מנך \nדודאי בתשובה אשתכחת. אמר ליה נדרנא מהאי יומא לאתעסקא באורייתא יממא וליליא. אמר \nליה מה שמך. א\"ל אלעזר אמר ליה אל עזר ודאי שמא גרים דאלקך סייעך והוה בסעדך. שדריה \nר' אבא וברכיה. לזמנא אחרא הוה ר' אבא אזיל לגבי ר\"ש עאל במאתיה אשכחיה דהוה יתיב \nודריש איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. איש בער לא ידע וגו'. כמה טפשין אינון \nבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ולא מסתכלין למנדע אורחוי דקב\"ה על מה קיימין \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בעלמא. מאן מעכב להו למנדע טפשותא דלהון. בגן דלא משתדלי באורייתא. דאילו הוו \nמשתדלי באורייתא ינדעון אורחוי דקב\"ה וכסיל לא יבין את זאת. דלא מסתכל ולא ידע \n \nזוהר חלק ג דף עו/א\nנימוסי דזאת בעלמא. (דאף על גב) דדאין עלמא בדינוי וחמאן לדינוי דהאי זאת דמטאן על \nבני נשא דאינון זכאין ולא מטאן על רשיעייא חייביא דעברין על פתגמי אורייתא דכתיב \nבפרוח רשעים כמו עשב וגו'. דהאי עלמא ירתין ליה בכל סטרוי ודינין לא מטון עלוי בהאי \nעלמא ואלמלא דדוד מלכא אודעיה בסופיה דקרא לא ידעינן דכתיב להשמדם עדי עד לשיצאה \nלהון מההוא עלמא ולמהוי עפרא תחות רגליהון דצדיקייא דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר \nתחת כפות רגליכם. תו פתח ואמר ויקם בי כחשי בפני יענה. במאי קא מיירי. אלא זכאה \nחולקיה דבר נש דאשתדל באורייתא למנדע אורחוי דקב\"ה. דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו \nאשתדל בשמיה ממש. מה שמיה דקב\"ה עביד נימוסין אוף אורייתא הכי נמי. תא חזי האי מאן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דעבר על פתגמי אורייתא אורייתא סלקא ונחתא ועבדא ביה בב\"נ רשימין באנפוי בגין \nדיסתכלון ביה עלאי ותתאי וכלהו אושדן לווטין על רישיה. ותאנא כל אינון עיני יי' \nדאזלין ושאטין בעלמא למנדע אורחוי דבני נשא כלהון זקפין עיינין ומסתכלין באנפוי \nדההוא בר נש וחמאן להו וכלהו פתחין עליה ווי ווי. ווי ליה בהאי עלמא ווי ליה בעלמא \nדאתי. אסתלקו מסוחרניה דפלגיא דהא סהדותא באנפוי ורוחא דמסאבא שריא עלוי. וכל אינון \nיומין דאשתכח רשימו באנפוי לסהדותא אי אוליד בר אשליף ליה רוחא מסטרא דמסאבא. ואלין \nאינון חייבי דרא תקיפי אנפין. דמאריהון שביק להון בהאי עלמא לשיצאה להו בעלמא דאתי. \nתנינן האי צדיקא דאשתדל באורייתא יממא וליליא קב\"ה משיך עליה חד חוטא דחסד ואתרשים \nליה באנפוי ומההוא רשימא דחלי עלאי ותתאי. הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא משכאן \nעליה רוחא דמסאבא ואתרשים ליה באנפוי ומניה ערקין עלאי ותתאי וכלא מכרזי עליה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אסתלקו מסחרניה דפלניא דעבר על פתגמי אורייתא ועל פקודי דמאריה ווי ליה ווי לנפשיה. \nהאי אשליף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה ואורית ליה לבריה והאי הוא דקב\"ה לית ליה ביה \nחולקא ושביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי, אמר ליה רבי אבא שפיר קאמרת מנא לך האי. \nאמר ליה הכי אוליפנא ואוליפנא דהאי ירותא בישא אחסינון כלהו בנוי אי לא יתובון דהא \nלית מלה קיימא קמי תשובה ואנא הכי אוליפנא דאסוותא דא יהבו לי זמנא חדא דהוינא רשים \nבאנפאי ויומא חד הוינא אזיל באורחא ואערענא בחד זכאה ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא \nרשימא. אמר לי מה שמך. אמר ליה אלעזר וקרי עלי קל עזר אחרא. אמר ליה בריך רחמנא \nדחמינא לך וזכינא למחמי לך בהאי. זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי (א\"ל) אנא הוא \nדאערענא לך. אשתטח קמיה אייתיה לביתיה אתקין קמיה קורטיסא (ס\"א טרכוסא) דנהמא ובשרא \nדעגלא תליתאה. בתר דאכלו אמר ליה ההוא גברא רבי אימא ליחד מלה. חדא תורתא סומקא אית \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לי אימא דעגלא דבישרא דא דאכילנא ויומא חד עד לא אתעברת ואולידא אזלינא בתרהא למרעא \nלמדברא עד דדברנא לה אעבר קמאי חד גברא. אמר לי מה שמה דתורתא דא. אמינא מן יומא \nדאתילדת לא קרינא לה בשמא. אמר לי בת שבע אם שלמה אתקרי אי תזכה לכפרה. ואנא בעוד \nדאהדרנא רישאי לא חמינא ליה. וחייכנא מההוא מלא. \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זוהר חלק ג דף עו/ב\nוהשתא דזכינא באורייתא אתערנא על ההיא מלה ומן יומא דאתפטר ר' שמלאי מהכא לא הוה בר \nנש דינהיר לן באורייתא כוותיה ואנא דחילנא למימר מלה דאורייתא דלא אוליפנא ומלה דא \nדאסתכלנא דמלה דחכמתא היא ולא ידענא. א\"ל ודאי מלה דחכמתא היא ורמיזא עלאה יא לעילא \nולתתא. אבל ת\"ח בת שבע אתקרי ממש ברזא דחכמתא. בג\"כ כתיב בה כלא בשבע. שבע פרות. ז' \nשרפות. ז' הזאות. ז' כבוסים. ז' טמאים. ז' טהורים. ז' כהנים. ומשה ואהרן בחושבנא. \nדהא כתיב וידבר יי' אל משה ואהרן וגו'. ושפיר קאמר ההוא גברא דאמר בת שבע וכלא רזא \nדחכמתא היא. א\"ל בריך רחמנא דשמענא מלה דא. בריך הוא דהא אקדים לי שלם בקדמיתא \nלמזכי להאי דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יי'. אנא כד הוינא רחוק קבה אקדים לי \nשלום למהוי קרוב. קרא עליה ר' אבא אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום: \nערות אחות אביך לא תגלה. רבי חייא פתח ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וראה את ערותה וגו'. תמן תנינן מאה ותלתין שנין אתפרש אדם מאתתיה ולא הוה אוליד. \nמדקטל קין להבל לא בעא אדם לאזדווגא באתתיה. ר' יוסי אמר משעתא דאתגזר עליה ועל כל \nעלמא מיתה אמר אמאי אנא אוליד לבעתותא. מיד אתפרש מאתתיה. ותרין רוחין נוקבין הוו \nאתיין ואזדווגן עמיה ואולידו. ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון נגעי בני \nאדם. ואלין סאטן לבני אדם ושריין בפתחא דביתא. ובביראי. ובבתי כסאי. וע\"ד בר נש \nדאשתכח בפתחא דביתיה שמא קדישא שדי בכתרין עלאין. כלהו ערקאן ואתרחקן מגיה. הה\"ד \nונגע לא יקרב באהליך. מאי ונגע לא יקרב אלין נגעי בני אדם. ותאנא בשעתא דנחת אדם \nבדיוקנא עלאה בדיוקנא קדישא וחמו ליה עלאי ותתאי כלהו קריבי גביה ומלכוהו על האי \nעלמא. בתר דאתא חוויא על חוה ואטיל בה זוהמא לבתר אולידת קין מתמן (ס\"א נתייחסו) \nנתחייבו כל דרין חייבין דעלמא ומדורא דשדין ורוחין מתמן אשתכחו ומסטרוי. ובגיני כך \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כל רוחין ושדין פלגותא אית בהו מבני נשא דלתתא. ופלגותא ממלאכי עלאי דלעילא. וכן כד \nאתילידו מאדם אינון אחרנין. כלהו אשתכחו כהאי גוונא פלגו מתתאי ופלגו מעלאי. בתר \nדאתילידו מאדם (ס\"א אהדרו ליה קצת מאינון רוחין דנפקו מתיאובתיה בחלמא) אוליד \nמאינון רוחין בנתן דדמיין לשפירו דעלאי ולשפירו דתתאי וע\"ד כתיב ויראו בני האלקים \nאת בנות האדם כי טובת הנה וגו' וטעאן כלא בתרייהו. וחד דכורא אשתכח דאתא לעלמא \nמרוחיה דסטרא דקין וקרון ליה תובל קין, וחדא נוקבא נפקת עמיה והוו בריין וטעאן \nבתראה ואתקרי נעמ\"ה מינה נפקו רוחין ושדין אחרנין. ואינון תליין באוירא. ואודעין \nמלין לאינון אחרנין דשכיחין לתתא. ודא תובל קין אפיק זייני קטולא לעלמא. ודא נעמה \nאתרגישת בריגשהא ואתדבקת בסטרהא. ועד כען היא קיימא ומדורהא בין ריגשי ימא רבא. \nונפקת וחייכת בבני נשא ואתחממת מנייהו בחלמא בההוא תיאובתא דבר נש ואתדבקת ביה. \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "תיאובתא נטלת ולא יתיר ומההוא תיאובתא אתעברת ואפיקת זיינין אחרנין לעלמא ואלין \nבנין דאולידת מבני נשא משתכחין לקבלי נוקבי בני נשא ומתעברן מנייהו ואולידן רוחין \nוכלהו אזלין ללילית קדמיתא והיא מגדלת לון. והיא נפקת לעלמא ובעיא \n \nזוהר חלק ג דף עז/א\nרבייהא וחמת רביי בני נשא ואתדבקת בהו לקטלא להו ולאשתאבא ברוחייהו דרביי בני נשא \nוהיא אזלת בההוא רוחא (נ\"א רביא) ואזדמנן תמן ג' רוחין קדישין וטאסין קמה ונטלין \n", "en": ""}]}
