{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "35", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 35", "hebrewTitle": "קטע 35", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/35/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/35/", "segments": [{"index": 1, "he": "רוחא אחרא לשלטאה בך. ואצטריך ליה לב\"נ לאחזאה עובדא דכשרא כמה דיאות ובההוא עובדא \nשריא עליה רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא ביה. אתא לאתקדשא מקדשין ליה דכתיב והתקדשתם \nוהייתם קדושים כי קדוש אני יי'. כתיב ומעץ הדעת טוב ורע ומה על דא גרים אדם מיתה \nבעלמא מאן דאחזי עובדא אחרא דלא אצטריך על אחת כמה וכמה. שור וחמור אוכחן. מסטרא דא \nאקרי שור ומסטרא דא אקרי חמור. וע\"ד כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. לא תעביד \nערבובייא כחדא בגין דאתער לאתחברא סטרא אחרא כחדא לאבאשא עלמא. ומאן דפריש לון אסגי \nשלמא בעלמא. אוף הכא מאן דפריש לון בההוא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ג דף פז/א\nטווי ונוז כחדא האי ב\"נ אסגי שלמא עליה ועל כל עלמא. קרבנא דקין הוה פשתים וקרבנא \nדהבל הוה צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא. רזא דמלה קין כלאים הוה ערבוביא דלא אצטריך. \nסטרא אחרא דלא זינא דחוה ואדם וקורבניה מההוא סטרא קא אתיא. הבל מזינא חדא דאדם \nוחוה ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין. ובגין דאתחברו כחדא לא אתיא מנייהו \nתועלתא לעלמא ואתאבידו. ועד יומא דין סטרא דלהון קיימא. ומאן דאחזי גרמיה בעובדא \nדחבורא דא אתער עליה אינון סטרין כחדא ויכיל לאתזקא ושארי עלוי רוחא אחרא דלא \nאצטריך. וישראל בעאן לאתערא עלייהו רוחא קדישא למהוי קדישין לאשתכחא בשלמא בעלמא \nדין ובעלמא דאתי. כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור \nאמאי אקרי בד יחידאי בגין דלא בעי לחברא להאי פשתים באחרא. ועל דא לא כתיב מדו \nפשתים אלא בד יחידאה. וכהנא אמאי איהו בעי לאתחזאה בהאי. אלא אלין מאני בד בעי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאתחזאה בהו על מזבח העולה כד הוה מפני קטרא (ס\"א קיטמא) דדשנא דעולה דהא עולה \nמסטרא דעכו\"ם והרהורא בישא קא אתיא ובג\"כ בעי לאתחזאה בהו בלחודייהו ולא בערבובייא \nכמה דאמרן בגין דיתכפר ליה לב\"נ כל אינון חובין דאתיין מההוא סטרא. וכד עייל למקדשא \nאתר דשלימו אשתכח וכל אינון פולחני דשלימותא אע\"ג דאתחברו לית לן בה כמה דאמרן \nבציצית בגין דתמן אשתכחו ואתחברו כל אינון זיינין דלעילא וכל אינון מאני מקדשא \nמשתכחין ביה כמה זיינין משניין דא מן דא וכלהו אתכלילו תמן כגוונא דלעילא. זכאין \nאינון ישראל דקב\"ה יהיב להו אורייתא דקשוט אורייתא דמהימנותא וריחם להו מכל שאר \nעמין עכו\"ם דכתיב אהבתי אתכם אמר יי': \nפתח ר' חייא אבתריה ואמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו'. ובשנה הרביעית \nיהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. כי תבאו אל הארץ הא אוקמוה חברייא אבל ת\"ח דהא אילנא \nלא עביד פירין אלא בארעא. וארעא אפקי להון ואחזי ההוא איבא לעלמא. וארעא לא עבדא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה. כמה דנוקבא לא עבדא פירין אלא מגו חילא דדכורא וההוא \nאיבא לא אשתלים באשלמותא עד תלת שנין וחילא לא אתפקדא עליה לעילא עד דאשתלים. בתר \nדאשתלים אתפקדא עליה חילא וארעא אתתקנת ביה. דהא עד תלת שנין ארעא לא אתתקנת ביה \nולא (אשתכחת) אשתלימת (ס\"א אתבסמת) (נ\"א אסתכמת) עמיה. בתר דאשתלים ואתתקנו כחדא \nכדין הוא שלימותא. ת\"ח נוקבא עד ג' זמנין דאתעברת איבא דמעהא לא אשתלים. בתר ג' \nעידואן נוקבא אתתקנת בההוא איבא ואסתכמו כחדא. כדין ההוא איבא שלימו דכלא ושפירו \nדכלא. בתר דנפק עד ג' שנין לא אית ליה חילא לעילא דהא כדין אשתלים בשולא דיליה לוי \nאתרעי מכלא תליתאה לאמיה דאתתקנת ביה ואסתכמת (ס\"א ואתבסמת) בהדיה. בתר ג' שנין \nאתפקדת עליה (נ\"א אתפקד עלה) חילא עלאה לעילא. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש \nהלולים. מאי קדש הלולים תושבחן לשבחא ליה לקב\"ה עד הכא. מכאן ואילך רזא דמלה דבשנה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": " \nזוהר חלק ג דף פז/ב\nהרביעית מזדווגת כנסת ישראל לקב\"ה והלולא חד אשתכח. דכתיב קדש הלולים הלולא וחדווא \nבזמנא (ס\"א בזווגא) חדא. מאי שנה (הרביעית) דא קב\"ה. ותנינן שנה הרביעית דא כנסת \nישראל דאיהי קיימא רביעאה לכורסייא וכלא חד דהא כדין קב\"ה מזדווג בה בכ\"י וכדין היא \nקדש והלולא קדישא אשתכח (וקב\"ה אזדווג בהדה) וכדין חיילין אתמנן על עלמא על כל מלה \nומלה כדקא חזי ליה. מכאן ולהלאה מתברכאן כלהו ושארי למיכל דהא כלהו בשלימותא דכלא. \nבשלימותא דעילא ותתא. ועד לא אשתלים בכלא מתתא ומעילא אסיר למיכל מניה. ומאן דאכיל \nמניה כמאן דלית ליה חולקא בקב\"ה ובכ\"י דהא ההוא איבא בלא רשותא עלאה קדישא קיימא \nדלא שארי עליה עד דישתלים. ובלא רשותא תתאה דהא לא אסתכמת (ס\"א אתבסמת) חילא דארעא \nביה וההוא דאכיל מניה אחזי גרמיה דלית ליה חולקא לעילא ותתא. ואי בריך עליה ברכה \nלבטלה הוא. דהא קב\"ה עד כאן לא שרייא עלוי ולית ביה חולקא רחמנא לישזבינן מאינון \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דלא משגיחין ליקרא דמאריהון. זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו \nכתיב ואורח צדיקים כאור נגה. בגין דבההוא זמנא יסתלק חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא \nוייתי דכורא למשרי באתריה כד בקדמיתא וכלא יהא שלים: \nתאנא בזמנא דזכאה שארי בעלמא וכו' עד צדיק כתמר יפרח: \nרבי יוסי פתח קרא ואמר. לא תאכלו על הדם. הא בכמה אתר אוקמוה חברייא וכל הני קראי \nאבתריה. וכל חד וחד באתגליא. אבל האי קרא אית לאתערא ביה דכתיב מפני שיבה תקום \nוגו'. מפני שיבה שיבה דאורייתא סתם. תקום דבעי ב\"נ למיקם בקיומא (מכאן דבעי ב\"נ \nלמיקם) מקמי ס\"ת והכי רב המנונא (ס\"א ייסא) סבא כד הוה חמי ס\"ת הוה קם מקמיה ואמר \nמפני שיבה תקום. (כד הוי חמי חומש דאורייתא הוה קם מקמיה (ס\"א עביד ליה הדורא) והוה \nאמר והדרת פני זקן) כגוונא דא בעי ב\"נ למיקם בקיומיה לקמיה דת\"ח בגין דאיהו קאים \nבקיומא (נ\"א בדיוקנא) קדישא עלאה ורמז לכהנא עלאה (ס\"א והכא רמיז לעתיקא) קדישא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "עלאה דכתיב והדרת פני זקן דאיהו בעלמא. אר\"ש מכאן רמז לתורה שבכתב ורמז לתורה \nשבע\"פ. ותו תנינן. האי קרא לדרשה הוא דאתא מפני שיבה תקום כמה דאתערו ביה חברייא \nמפני שיבה תקום. אזהר ליה לבר נש עד לא יסתלק בסיבותא דיקים בקיומא טבא בעלמא בגין \nדדין הוא הדורא ליה אבל לסוף יומוי לית שבחא ליה לב\"נ כ\"כ כד איהו סיב ולא יכיל \nלמהוי ביש. אלא שבחא דיליה כד איהו בתוקפיה ואיהו טב ושלמה מלכא צווח ואמר גם \nבמעלליו יתנכר נער וגו'. כגוונא דא כתיב וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. א\"ר אלעזר \nודאי (הכי הוא) ארחא דא מתקנא קמן והאי אורחא דקב\"ה הוא פתח ואמר כי יודע יי' דרך \nצדיקים ודרך רשעים תאבד. מאי כי יודע יי' אלא קב\"ה יודע ואשגח באחרא דצדיקייא \nלאוטבא להו ולאגנא להו והוא אזיל קמייהו לנטרא להו. ובג\"כ מאן דנפיק לארחא בעי \nדלהוי ההיא ארחא דקב\"ה וישתתף ליה בהדייהו. ובג\"כ כתיב כי יודע יי' דרך צדיקים ודרך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "רשעים תאבד היא מגרמה בגין דקב\"ה לא \n \nזוהר חלק ג דף פח/א\nאשתמודע ליה לההוא ארחא דלהון ולא אזיל בהדייהו. כתיב דרך וכתיב ארח מה בין האי \nלהאי. אלא דרך דשאר קרסולי בני נשא אזלו בה. ארח דאיהו אתפתח מן זמנא זעירא (דא ארח \nכד\"א וארח לחברה עם פועלי און) ועל ארחא דא כתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד \nנכון היום אכי\"ר. בילא\"ו יילא\"ו: \nויאמר יי' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. א\"ר \nיוסי מ\"ט דא לקבל דא דכתיב לעילא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו \nוסמיך ליה אמור אל הכהנים. אלא (משמע) כיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו בכלא אזהר \nלהו לכהני לקדשא לון וכן ללוים. לכהני מניין דכתיב אמור אל הכהנים. ללואי מנין \nדכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם. בגין דישתכחון כלהו זכאין קדישין דכיין. אמור אל \nהכהנים בני אהרן מ\"ט הכא בני אהרן וכי לא ידענא דבני אהרן נינהו. אלא בני אהרן ולא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בני לוי. דאהרן דהוא שירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב\"ה מכלא בגין למעבד שלמא \nבעלמא ובגין דאהרן ארחוי סליקו ליה להאי. דכל יומוי דאהרן הוה משתדל לאסגאה שלמא \nבעלמא. ובגין דארחוי כך סליק ליה קב\"ה להאי למיעל שלא בפמליא דלעילא. ובגין כך אמור \nאל הכהנים בני אהרן. אמור אל הכהנים ואמרת אליהם. רבי יהודה פתח מה רב טובך אשר \nצפנת ליראיך וגו'. מה רב טובך כמה עלאה ויקירא ההוא נהורא עלאה דאקרי טוב דכתיב \nוירא אלקים את האור כי טוב ודא הוא אור הגנוז דביה עביד קב\"ה טב בעלמא ולא מנע ליה \nבכל יומא בגין דביה מתקיים עלמא וקאים עליה. אשר צפנת ליראיך דתנן נהורא עלאה עבד \nקב\"ה כד ברא עלמא וגניז ליה לצדיקיא לזמנא דאתי. הה\"ד אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים \nבך. פעלת בזמנא דאתברי עלמא ההוא נהורא הוה קאים ונהיר מרישא דעלמא לסייפי דעלמא. \nכד אסתכל קב\"ה לאינון חייבין דזמינין לקיימא בעלמא גניז ליה לההוא נהורא דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וימנע מרשעים אורם. וזמין לאנהרא לצדיקיא לעלמא דאתי ודא הוא צפנת ליראיך וכתיב \nוזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ת\"ח בשעתא דבר נש קאים למיהך לההוא עלמא \nוהוא בבי מרעיה אתיין עליה ג' שלוחין וחמי תמן מה דלא יכיל בר נש למחמי כד איהו \nבהאי עלמא. וההוא יומא יומא דדינא עלאה הוא דמלכא בעי פקדונא דיליה. זכאה ההוא בר \nנש דפקודא אתיב למלכא כמה דאתיהיב ליה בגויה. אי ההוא פקדונא אתטנף בטנופי גופא מה \nיימא למארי פקדונא. זקף עינוי וחמי למלאך המות קאים קמיה וסייפיה שליפא בידיה קסטר \nבקטרין בקוטמא דההוא בר נש ולית לה לנפשא קשיו בכלא כפרישו דילה מן גופא ובר נש לא \nמית עד דחמי לשכינתא ומגו סגיאות תיאובתא דשכינתא נפשא נפקת \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף פח/ב\nלקבלא לשכינתא. בתר דנפק' מאן איהי נפשא דאתדבק בה (ס\"א ותתקבל) ויקבל בגופא (ס\"א \nבגווה) והא אוקמוה להני מילי. בתר דנפקא נפשא מן גופא ואשתאר גופא בלא רוחא אסור \nלמשבק ליה בלא קבורתא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא. בגין \nדמיתא דישתהי כ\"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא \nומעכב עבידתא דקב\"ה מלמעבד. דאפשר דקב\"ה גזר עליה בגין למיתי בגלגולא אחרא מיד \nבההוא יומא דאתפטר לאוטבא ליה. וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לאו עאלת קמי קב\"ה \nולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר \nקדמאה. ודא דמי לב\"נ דמיתת אתתיה לא אתחזי ליה למיסב אתתא אחרא עד דקביר לקדמיתא \nובגין דא אמרה אורייתא לא תלין נבלתו על העץ. דבר אחר כד אתפרשא נשמתא מן גופא \nובעיא למיזל לההוא עלמא לא תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לה גופא אחרא מנהורא ולבתר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יכלא למיעל ומאליהו תנדע דהוו ליה תרין גופין חד דביה אתחזי לתתא לבני נשא וחד דביה \nאתחזי לעילא בין מלאכין עלאין קדישין. וכל כמה דגופא לא אתקבר צערא הוא לנשמתא ורוח \nמסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן לא מבעי \nליה לאינש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא \nלאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר וע\"ד אזהר לכהני ואמר לנפש לא יטמא \nבעמיו. בגין דאינון קדישין ולא ישרי עלייהו רוח מסאבא ולא יסתאבון: \nאמור אל הכהנים ר' יצחק אמר אמור אל הכהנים בלחישו כמה דכל עובדיהון דכהני בלחישו \nכך אמירה דלהון בלחישו. אמור ואמרת זמנא חד ותרין זמנין לאזהרא להו על קדושייהו \nבגין דלא יסתאבון. דמאן דמשמש באתר קדישא בעיא דישתכח קדישא בכלא. לנפש לא יטמא כמה \nדאוקימנא דגופא בלא רוח מסאבא הוא ושארי עליה רוח מסאבא. דהא תיאובתא דרוחי מסאבא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לגבי גופיהון דישראל איהו בגין דאתרק מנייהו רוחא קדישא ובמנא דקודשא אתיין לאתחברא \nוכהני דאינון קדישין קדושתא על קדושתא לא בעיין לאסתאבא כלל בגין דכתיב כי נזר \nאלקיו על ראשו. וכתיב כי שמן משחת אלקיו עליו אני יי' והוא כגוונא דלעילא קאים \nלתתא. דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו האי קרא \nאוקמוה אבל כשמן הטוב על הראש. דא משח רבות קדישא עלאה דנגיד ונפיק מאתר דנהרא \nעמיקא דכלא. ד\"א דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין. על הראש. על הראש \nודאי רישא דאדם קדמאה. יורד על הזקן דא דיקנא יקירא כמה דאוקמוה. זקן אהרן. דא כהן \nגדול דלעילא והא אוקמוה וההוא שמן \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "זוהר חלק ג דף פט/א\nיורד על פי מדותיו דמאינון משיחין נגיד ונפיק ונחית לתתאי וכגוונא דא נגיד ואתעטר \nכהנא תתאה במשח רבותא לתתא. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. כתיב אמור \nאל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא. לא יטמאו מבעי ליה מהו לא יטמא. אלא \nעל ההוא כהן עלאה מכלהו קאמר א\"ר יהודה והא כתיב והכהן הגדול מאחיו (כאן חסר) אלא \nודאי הכי הוא כמה דאתמר. וא\"ר יצחק כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה אצטריך \nלאשתכחא יתיר מכלא כמה דאתמר: \nולאחותו הבתולה הקרובה אליו וגו' מאי כתיב לעילא כי אם לשארו הקרוב אליו וגו'. ר' \nאבא פתח מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו' מי זה בא מאדום זמין קב\"ה ללבשא \nלבושי נוקמא על אדום דאחריבו ביתיה ואוקידו היכליה וגלו לכנסת ישראל ביני עממיא \nולמעבד להון נוקמת עלמין עד דישתכחון כל טורין מטורי עלמא מליין מקטולי עמין ולמקרי \nלכל עופא דשמייא עלייהו וכל חיות ברא יתזנון מנייהו תריסר ירחי ועופא דשמייא שבע \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שנין עד לא תסבל ארעא ניוולא דידהו. הה\"ד כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום עד \nדאינון לבושין יסתאבון הה\"ד וכל מלבושי אגאלתי. חמוץ בגדים מבצרה בגין דמנה נפקו \nאכלוסין דעלמא לחיילא על ירושלם ואינון שרו לאוקדא היכלא ובני אדום מפגרין שורין \nורמו אבני יסודא הה\"ד זכור יי' לבני אדום וגו' האומרים ערו ערו עד היסוד בה. זה \nהדור בלבושו באינון לבושי דנוקמא דזמין לאלבשא. צועה ברוב כחו. מה צועה מתבר כמה \nדכתיב עמים תחתיך יפלו וגו'. אמרו ישראל לישעיה מאן הוא דין דיעביד כל כך. פתח ואמר \nאני מדבר בצדקה. ההוא דאיהו רב להושיע ההוא דכתיב ביה אוהב צדקה ומשפט ואיהו צדקה \nממש ואיהו רב להושיע. וכל כך למה. בגין דגרמו לכ\"י למהוי שכיבת לעפרא בגלותא ולמנפל \nלארעא כמה דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ובגין כך קב\"ה ילבש לבושי נוקמא \nעלייהו לסאבא לון בסגיאו דקטולייא דכתיב וכל מלבושי אגאלתי. וכל כך למה דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש. דלאו חולקיה דעשו ולא הוות בעדביה \nדההוא דכתיב ביה איש יודע ציד איש שדה. לה יטמא באינון לבושין דנוקמא דזמין לאסתאבא \nבין אינון אכלוסין דכתיב ביה לה יטמא בגינה בגין דאיהי שכיבת לעפרא והוא בעי לאקמא \nלה הה\"ד קומי אורי כי בא אורך (ס\"א וכתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגו': \nלא יקרחה קרחה בראשם. ר' יוסי אמר לא יקרחה בה\"א מ\"ט. אלא ההוא שמן עלאה דאיהו משח \nרבות קודשא דאשלים לכל שבה יומין כמה דאתמר דכתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם ההוא \nשמן עלאה אתעדי מניה ואתקרח אי איהו אפגים רישיה. בגין דרישא דכהנא עלאה ההוא שמן \nעלאה הוי ועל דא לא לבעי ליה לכהנא דלתתא לאחזאה ביה בגרמיה פגימו כלל והא אתמר \nובג\"כ כתיב בה\"א. פתח ואמר בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים. בשוב יי' את שיבת \nדא בגלות בבל אתמר. דלא אשתכחו יתיר בגלותא אלא שבעין שנין דכתיב כי לפי מלאת לבבל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שבעים שנה אפקוד אתכם. וכתיב היינו כחולמים מאי כחולמים אלא הא אתערו חברייא דאיכא \nשבעין \n \nזוהר חלק ג דף פט/ב\nשנין בחלמא. ות\"ח כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם. מאן שבעת ימים הא אתמר. ההוא אתר \nעלאה דהיא כללא דכל שיתא אחרנין אקרי שבעת ימים ואקרי תשובה. תנינן מאן דיתיב \nבתעניתא בשבתא קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא \nדאפילו אסתכמו עליה (כלא) לביש ההוא גזר דינא אתקרע. מ\"ט בגין דאחיד ביה בההוא יומא \nבכללא דכלהו דאקרי שבעה ואקרי תשובה בגין כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזר \nדינא בכלהו ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא. כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי \nשבעת ימים אי פגים רישיה ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו אקרח מניה כל ההוא קדושה \nדכולהו דשריא עליה. ועל דא אזדהרו דלא יקרחה קרחה בראשם וישתכחו פגימין מכלא. ובגין \nכך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא כ\"ש ההוא דאיהו עלאה מכלהו. א\"ר אבא כאן בה\"א \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "תתאה כאן בה\"א עלאה כ\"ג דאיהו עלאה מכלהו בה\"א עלאה דכתיב אשר יוצק על ראשו שמן \nהמשחה ומלא את ידו וגו'. ומלא ידו וגו' דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם. כהנא אחרא \nבה' תתאה. דכתיב לא יקרחה קרחה בראשם וכתיב בתריה ולא יחללו שם אלקיהם והאי שם הא \nידיעא איהו ובגין כך כתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את \nהבגדים כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא. ר' אבא \nפתח ואמר לך יי' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם זכאין \nאינון ישראל דקב\"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו\"ם ומגו רחימותא דלהון יהיב להו אורייתא \nדקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אשתדל ביה בקב\"ה \nדאורייתא כלא שמיה דקב\"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה ומאן \nדאתרחק מאורייתא רחיקא הוא מקב\"ה. ת\"ח לך יי' הצדקה כד\"א לך יי' הגדולה והגבורה. \n", "en": ""}]}
