# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 37

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/37/)

<div lang="he" dir="rtl">

עובדא דכשרא לתתא דהא בעובדא תלייא מלתא בכלא לאתערא מלה אחרא: 
רבי שמעון פתח וירא יעקב כי יש שבר במצרים האי קרא רזא דחכמתא אית ביה ואית לן 
לאסתכלא ביה דלאו סופיה רישיה ולאו רישיה סופיה אלא ת&quot;ח בשעתא דקב&quot;ה בעי למידן עלמא 
בכפנא לא יהיב מלה דא לידא דכרוזא דהא כל דינין אחרנין דעלמא כרוזא כריז עלוהי עד 
לא ייתון לעלמא ודינא דא לא אתיהיב לכרוזא. אלא קב&quot;ה אכריז עליה וקארי הה&quot;ד כי קרא 
יי&#x27; לרעב. מההיא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין בפקידו דרעב (דתרעין) ואסיר ליה 
לבר נש דאית ליה שבעא לאחזאה בגרמיה שבעא דהא אחזי פגימו לעילא ואכחיש מלה דמלכא 
וכביכול כאלו אעבר ממנן דמלכא מאתרייהו. וע&quot;ד אמר יעקב לבנוי למה תתראו למה תעבידו 
פגימו לעילא ולתתא ולאכחשא מלה דמלכא וכל אינון ממנן בכריזו דיליה. אבל הנה שמעתי 
כי יש שבר במצרים רדו שמה ותמן אחזיאו גרמייכו בשבעא ולא תכחישו פמליא דלעילא הכא. 


ות&quot;ח יעקב כמה תבואה הות ליה ולא בעי לשבור אלא בתוך הבאים בגין דלא ישתכח פגימו 
בעובדא דיליה. (מה שחסר כאן עיין בסוף הספר סימן ג) תו פתח ואמר וישא אהרן את ידיו 
אל העם ויברכם. ותנינן ידו כתיב דבעי לזקפא ימינא על שמאלא ואמאי לאחזאה עובדא לתתא 
בגין דיתער עובדא לעילא כתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו&#x27; שופר תרועה אמאי 
אלא שופר דמתבר שלשלאין דמתבר שולטנותא מכל עבדין ובעיא לאחזאה שופר דאיהו פשוט ולא 
כפוף לאחזאה תורו לכלא דהא יומא גרים ובכלא בעי לאחזאה עובדא ועל דא שופר ולא קרן 
בגין לאחזאה מאן הוא אתר דאקרי שופר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי 
דאינון ידעין לאתדבקא במלכא קדישא ולאתערא חילא דלעילא ולאמשכא קדושה דמאריהון 
עלייהו בגין כך כתיב אשריך ישראל מי כמוך וגו&#x27;. ואתם הדבקים ביי&#x27; אלקיכם חיים כלכם 
היום: 
 


זוהר חלק ג דף צג/א
אלה מועדי יי&#x27; אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי ר&#x27; יצחק פתח ויקרא אלקים לאור 
יום וגו&#x27;. תנינן אור דהוה בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא כד אסתכל קב&quot;ה 
לחייבין דזמינין למיקם בעלמא גניז ליה לצדיקייא לעלמא דאתי הה&quot;ד וימנע מרשעים אורם. 
וכתיב אור זרוע לצדיק. ת&quot;ח ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה הא תנינן יהי אור 
אור דכבר הוה נהכא אי תימא אור דאיהו יום בלחודוי הדר ואמר ולחשך קרא לילה. אי תימא 
כל חד בלחודוי 
 


זוהר חלק ג דף צג/ב
הדר ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דלילה לית בלא יום ולית יום בלא לילה ולא אקרי 
אחד אלא בזווגא חד וקב&quot;ה וכנסת ישראל אקרי אחד ודא בלא דא לא אקרי אחד. ת&quot;ח בגין 
דכנסת ישראל השתא בגלותא כביכול לא אקרי אחד ואימתי אקרי אחד בשעתא דיפקון ישראל מן 
גלותא וכנסת ישראל אהדרת לאתרהא לאזדווגא ביה בקב&quot;ה הה&quot;ד ביום ההוא יהיה יי&#x27; אחד 
ושמו אחד. (בגין כך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד) ודא בלא דא לא אקרי אחד. ת&quot;ח מועדי 
יי&#x27; אשר תקראו וגו&#x27; לזמנא כלא לאתר חד ולאשתכחא כלא בשלימו ברזא דאחד ולמהוי ישראל 
לתתא (בזווגא חדא) גוי אחד בארץ. תינח קב&quot;ה בכנסת ישראל דאקרי אחד ישראל לתתא 
דאינון זמינין כגונא דלעילא במה יקרון אחד. אלא בירושלם דלתת קרון ישראל אחד מנא לן 
דכתיב גוי אחד בארץ. ודאי בארץ הם גוי אחד עמה אקרון אחד ולא אינון בלחודייהו דהא 
ומי כעמך ישראל גוי אחד סגי ליה אבל לא אקרון אחד אלא בארץ בזווגא דהאי ארץ כגוונא 


דלעילא ובגין כך כלא קשיר דא בדא זווגא חדא זכאה חולקהון דישראל. ששת ימים תעשה 
מלאכה אתמר והא אוקמוה: 
רבי יוסי ור&#x27; חייא הוו אזלי בארחא וכו&#x27;. עד הושיעה ימינך וענני. כבר נדפס בפרשת 
וארא דף לב עמוד א וצריך להוסיף אחר מלת קדישא. א&quot;ל את חמי ואנא חמינא מפומיה דר&#x27; 
שמעון שמענא מלה ובכינא. א&quot;ל מאי האי. אחר מלת דא דאתגזר בי כדקא יאות: 
אלה מועדי יי&#x27; מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. ר&#x27; יצחק פתח לך אמר לבי בקשו פני 
את פניך יי&#x27; אבקש. האי קרא אוקמוה חברייא בכמה אתר אבל האי קרא הכי אתמר לך אמר 
לבי. דוד מלכא אמר דא בגין כנסת ישראל לקבל מלכא קדישא ומאי אמר לך אמר לבי בגינך 
אמר לבי לבני עלמא ואזהר לון לבי דאיהו אחיד ביה. דדא בגין מלכא עלאה אמר. בקשו פני 
אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון ביה אינון שמיה ואיהו שמיה מלה חדא הוא. בגין 
כך אמר דוד את פניך יי&#x27; אבקש כד&quot;א דרשו יי&#x27; ועזו בקשו פניו תמיד. ת&quot;ח יאות הוא דוד 


מלכא למימר שירתא בגין כנסת ישראל יתיר מכל בני עלמא ולמימר מלי דכנסת ישראל למלכא 
בגין דאיהו אחיד בה. ד&quot;א לך אמר לבי בקשו פני בגינך אמר לבי לבני עלמא בקשו פני 
(ס&quot;א את פניך יי&#x27; אבקש) אלין זמנייא וחגייא דכלהו זמין להון לאתר דאקרי קדש בגין 
לעטרא לון כל חד וחד ביומיה כל חד וחד בזמניה וישאבון כלהו מההוא עמיקא דעמיקתא 
דנחלין ומבועין נפקין מניה בגין כך כתיבי מקראי קדש זמינין אינון לההוא אתר דאקרי 
קדש לאתעטרא ביה ולאשתאבא ביה בגין דיתקדשון כלהון כחדא וישתכח בהו חדוותא. ר&#x27; אבא 
אמר מקראי קדש זמינין דקדש וכד מהאי זמינין ימן נחלא דנגיד ונפיק. למלכא דזמין בני 
נשא לסעודתיה אעטר קמייהו מכל זיני מיכלא דעלמא אפתח להו גרבי חמרא שפיר בריחא שפיר 
למשתייא. דהכי אתחזי. מאן דמזמין. למכלא ולמשתייא זמין. כך מקראי קדש כיון דאינון 
זמינין לסעודתא דמלכא זמינין אינון לחמרא טב ושפיר דמנטרא (כד&quot;א כי טובים דודיך 


מיין). וע&quot;ד מקראי קדש כתיב. אשר תקראו אותם במועדם (הכי תנינן) כתיב ואנשי קדש 
תהיון לי ישראל לתתא אקרון אנשי קדש. כיון דזמינין אינון מקדש דלעילא. אתון אנשי 
קדש לתתא זמינא להו כדין אתקינו סעודתא וחדו דהא לכו אתחזי בגין דאתון אתקרון אנשי 
קדש ויהון כלהו 
 


זוהר חלק ג דף צד/א
זמינין בכל סטרין דקדש לעילא ותתא. ד&quot;א אלה מועדי יי&#x27; מהו מועדי יי&#x27; ר&#x27; שמעון אמר 
מיי&#x27; אינון דביה אתקשרו מתתא לעילא ומעילא לתתא כלהו ביה מתקשרן ותמעטרן (ס&quot;א 
ומתעתדן) (נ&quot;א ומתאחדן) כלהו לאתקשרא קשרא חד בקשרא דמלכא מאי טעמא כמה דמלכא ירית 
לאבא ולאמא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו (בגין) כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין 
לאזדמנא בההוא אתר עלאה דאקרי קדש בגין דיתאחדו כלהו כחדא (למלכא) וע&quot;ד מועדי יי&#x27; 
אקרי ולבתר מקראי קדש דהא בהו אתעטר במלכא אשר תקראו אותם במועדם. תרין חולקין אית 
לישראל בהו אי מסטרא דמלכא חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב ואתם הדבקים ביי&#x27; 
אלקיכם וגו&#x27; כי חלק יי&#x27; עמו. ואי מסטרא עלאה דקדש חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב 
ואנשי קדש תהיון לי וכתיב קדש ישראל ליי&#x27; וע&quot;ד לכו אתחזו לזמנא להו ולתקנא קמייהו 
חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו. ומאן דמזמן לאחרא (ס&quot;א לאורחא) בעי לאחזאה ליה חידו 


ואנפין נהירין לעטרא (נ&quot;א לנטרא) אורחיה דההוא אושפיזא. למלכא דזמין אושפיזא יקירא 
אמר לבני היכליה כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה דא עביד עבידתיה ודא אזיל 
בסחורתיה ודא אזיל בחקליה. בר ההוא יומא דילי דכלכון מתערין (ס&quot;א מתעתדי) בחדוותא 
דילי השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא לא בעינא דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא 
במדברי אלא כלהו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא 
אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתושבחתא. אתקינו ליה סעודתא יקירא בגין דיהא זמיני 
דילי בכל סטרין. כך אמר קב&quot;ה לישראל בני כל שאר יומין אתון משתדלי בעבידתא בסחורתא 
בר ההוא יומא דילי. השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמינית אתון קבילו ליה באנפין נהירין 
זמינו ליה אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן כגוונא דההוא יומא דילי. בג&quot;כ תקראו 
אותם במועדם. ת&quot;ח בשעתא דישראל לתתא חדאן בהני מועדיא ומשבחין שבחא לקב&quot;ה מסדרין 


פתורי מתקני גרמייהו במאני יקר מלאכי עלאי אמרין מה טיבן דישראל בכך קב&quot;ה אמר 
אושפיזא עלאה אית לון יומא דא. אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש. אמר לון 
וכי ישראל לאו קדש נינהו ואקרון קדש לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי. חד מסטרא דילי 
דהא אינון דבקים בי וחד מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל ליי&#x27; הואיל וישראל אקרון קדש 
אושפיזא דלהון הוא ודאי. בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקראי קדש. פתחו 
כלהו ואמרו אשרי העם שככה לו. תלתא אינון זמינין מקדש ולא יותר. חג המצות. וחג 
השבועות. וחג הסוכות. אמר ליה רבי אבא וכי שבת לאו מקדש הוא זמין. אמר ליה לאו בתרי 
סטרין. חד דהוא ודאי קדש אקרי דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וחד דשבת לאו 
זמין הוא דהא ירותא דיליה הוא ודאי. ירותא דקדש הוא ירית ולאו זמיני וע&quot;ד כלהון 
זמינין בקדש ומתקשרן בשבת ומתעטרן ביה. בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה. וע&quot;ד שבת לאו 


זמין הוא. לברא דעאל לביתא דאבו ואימיה ואכל ושתי בשעתא דהוא בעי. למלכא דהוה ליה 
ברא יחידאי חביבא דנפשיה יהב ליה שושבינא לנטרא ליה ולאתחברא בהו אמר מלכא יאות הוא 
לזמנא לאלין שושבינין דברי ולאחזאה יקרא וחביבותא דילי בהו. זמין לון להני 
שושבינין. ברא לא אתחזי לזמנא אלא למיעל ולמיכל ולמשתי בביתא דאבוי בשעתא דאיהו 
בעי. הה&quot;ד מי כמוכה באלים יי&#x27; מי כמוכה נאדר בקדש. 
 


זוהר חלק ג דף צד/ב
נאדר בקדש ודאי כבר דאתתקן (ס&quot;א דאתתקף) באבוי נאדר בקדש ולאו זמין מקדש. ששת ימים 
תעשה מלאכה. ששת ימים מאי עבידתייהו. אמר ר&#x27; יוסי כתיב כי ששת ימים עשה יי&#x27; את 
השמים ואת הארץ ולא כתיב בששת והוא אוקמוה וכל יומא יומא עביד עבידתיה ואקרון יומי 
מלאכה. א&quot;ר יצחק אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול אמאי חול. א&quot;ר יוסי השתא אתנהיג 
עלמא ע&quot;י דשלוחייהו בג&quot;כ יומי חול אקרון. ר&#x27; חייא אמר בגין דשרי למעבד בהון עבידתא 
ובגין דא לא אקרון קדש. ומאן דלאו אקרון קדש חול אקרון. וע&quot;ד אתקינו חברייא בהבדלה 
בין קדש לחול. מאי הבדלה הכא אלא קדש מלה בגרמיה הוא ושארא מניה אתיין. וע&quot;ד אלין 
לעובדא ואלין לנטרא. ואימתי אשתכח נטירו בהו. כד זמינין מקדש. א&quot;ר יהודה חדוותא 
ונטירותא דיומא דשבתא על כלא הוא ובגין דהאי יומא אתעטר באבא ואמא ואתוסף קדושה על 
קדושתיה מה דלא אשתכח הכי בשאר יומי דהא הוא קדש ואתעטר בקדש ואוסיף קדושה על 


קדושתיה. בגין כך האי יומא חדוותא דעלאי ותתאי כלא חדאן ביה. מלי ברכאן בכלהו 
עלמין. כלהון מניה אתקנו (נ&quot;א אתזנו). בהאי יומא נייחא דעלאי ותתאי. בהאי יומא 
נייחא דחייביא דגיהנם. למלכא דעבד הלולא לבריה יחידאי אעטר ליה בעטרא עלאה מני ליה 
מלכא על כלא. בהאי יומא חדוותא לכלא. חד סנטירא דאתפקד על דינא דבני נשא הוו בידיה 
גוברין דבעיין קטולא גוברין דבעיין לאלקאה בגין יקרא דהאי יומא דחדוותא דמלכא שביק 
דינוי ונטר לחדוותא דמלכא. כך ההוא יומא הלולא דמלכא במטרוניתא חדוותא דאבא ואמא 
עליה חדוותא דעלאין ותתאין. בחדוותא דמלכא כלהו חדאן ולא יצטערון ביה. ע&quot;ד כתיב 
וקראת לשבת ענג מאי ענג לא אשתכח אלא לעילא באתר דקדש עלאה שארי כד&quot;א אז תתענג על 
יי&#x27; דהאי ענג על יי&#x27; הוא והאי יומא דהוא חלולא דמלכא אתעטר בההוא עטרא דענג הה&quot;ד 
וקראת לשבת ענג. מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין. בהאי יומא תלת סעודתאן בעיין בני 


מלכא לזמנא ולסדרא פתורא בגין יקרא דמלכא כמה דאוקימנא. וכד אזדמן ביה חגא או זמנא 
לא יסדר ב&quot;נ תרי פתורי בכל סעודתא חד לשבת וחד לאושפיזא בגין דכתיב על שלחן המלך 
תמיד הוא אוכל ספוקא הוא בפתורא דמלכא לההוא אושפיזא דאתייא ליה. וע&quot;ד בעי ב&quot;נ 
לסדורי פתורא שלימא למלכא והוא יהיב מניה לאושפיזא. א&quot;ר אלעזר סעודתא תליתאה דשבת 
כד אערע ביה אושפיזא שבקין ליה או לא שבקין ליה. אי לא שבקין ליה אשתכח אושפיזא 
דחייא מפתורא דמלכא. אי שבקין ליה אשתכח פגימו בסעודתא דמלכא. א&quot;ל ר&quot;ש אבוי למלכא 
דאיערע ביה אושפיזא ונטל מיכלא מקמיה וסלקא לאושפיזיה אשתכח אע&quot;ג דמלכא לא אכל עמיה 
ממיכלא דמלכא קא אכיל ומלכא יהיב ליה למיכל וכל דא בגין דהוא אושפיזיה דמלכא ובבי 
רב המנונא סבא לא חיישו לאושפיזא בשעתא דא ולבתר מסדרי פתורא לאושפיזא. בהאי יומא 
מלולא אסיר הה&quot;ד ממצוא חפצך ודבר דבר ותנן חפצך כתיב בגין דהאי יומא כל מהימנותא 


אתקשר ביה. אמר ר&quot;א והיך עבידנא דלא לסדרא (ס&quot;א לסלקא) סעודתא דמלכא לאושפיזא דהא 
ארביסר דחל להיות בשבת סלקא סעודתא דמלכא לפסחא אע&quot;ג דלאו אושפיזיה. א&quot;ל הכי אמינא 
דאי הוא אושפיזיה (כל ההוא יומא) יכלא לסלקא ליה ואי לאו לא סלקא ליה. ואי נימא 
די&quot;ד דחל 
 


זוהר חלק ג דף צה/א
להיות בשבת אתדחייא סעודתא דמלכא מקמי סעודתא דפסחא שאני פסח דסעודתא דשבת אתדחייא 
בכמה גוונין. חד בגין מצות ומרורים דבעי ב&quot;נ דישתכח תאיבא וחד בגין פסח והא נהמא לא 
אשתכח מו&#x27; שעות ולמעלה דסדורא דפתורא בלא נהמא לאו הוא סדורא ואי תימא בחמרא. חמרא 
שארי בגין דתאיב (ס&quot;א דגביר ס&quot;א דגריר) לבא. אבל מיומי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא 
דשבת אפילו אינון יומי דאשתכח ביה. בהאי יומא חקל דתפוחין קדישא אתברך ומתברכן 
עלאין ותתאין והאי יומא קשורא הוא דאורייתא א&quot;ר אבא הכי הוה עביד ר&quot;ש בזמנא דאסתלק 
סעודתא דשבתא מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר הא סעודתא דמלכא דייתי למיכל 
גבאי. בגיני כך שבת אשתכח בכלא עדיף מכל זמנין וחגין ואקרי קדש ולא מקרא קדש. א&quot;ר 
יהודה כלהו מועדין מקראי קדש קרינן בהו. אבל נפקי ר&quot;ה ויומא דכפורא דלא אשתכח בהו 
חדוותא דהא אינון דינא הוו אבל אלין תלתא זמנין מקדש לחדווא לכלא לאשתעשעא בהו 


בקב&quot;ה הה&quot;ד ושמחתם לפני יי&#x27; אלקיכם וכתיב ושמחת לפני יי&#x27; אלקיך. בהאי יומא דשבתא 
אתנשי כל צערא וכל רוגזא וכל דוחקא מכל עלמא בגין דאיהו יומא דהילולא דמלכא דנשמתין 
אתוספן כגוונא דעלמא דאתי. א&quot;ר יצחק לרבי יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו 
ותנינן. זכרהו על היין אמאי על היין. א&quot;ל בגין דיין חדוותא דאורייתא. ויינא 
דאורייתא חדוותא הוא דכלא. והאי יין חדי למלכא והאי יין מעטרא למלכא בעיטרוי הה&quot;ד 
צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. ותנינן בכלא בעייא לאחזאה 
ב&quot;נ עובדא. דלא אשתכח קדושה אלא ביין כד&quot;א כי טובים דודיך מיין מיין אינון טבאן. 
נזכירה דודיך מיין. וע&quot;ד קדושה דשבת ביין והא אוקמוה והא אתמר: 
ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש וגו&#x27;. ר&#x27; חייא פתח אני ישנה ולבי ער קול דודי 
דופק וגו&#x27;. אמרה כנסת ישראל. אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני שעבודא דקשיו ולבי ער 
לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא. קול דודי דופק דא קב&quot;ה דאמר ואזכור את בריתי. פתחי 


לי פתחא כחדודא דמחטא ואנא אפתח לך תרעין עלאין. פתחי לי אחותי דהא פתחא לאעלא לי 
בך הוא. דלא ייעלון לגבאי בני אלא בך. אנת הוא פתחא לאעלאה לי (בך) אי אנת לא תפתח 
פתחך הא אנא סגיר דלא ישכחון לי בג&quot;כ פתחי לי פתחי לי ודאי. וע&quot;ד אמר דוד כד בעי 
לאעלא למלכא אמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. זה השער ליי&#x27; דא הוא פתחא ודאי 
לאעלא למלכא. זה השער ליי&#x27; לאשכחא ליה ולאתדבקא ביה. וע&quot;ד פתחי לי אחותי רעיתי 
שראשי וגו&#x27;. בגין לאזדווגא עמך ולמהוי עמך בשלם דעלמין. ת&quot;ח בשעתא דקב&quot;ה הוה קטי 
לבוכרי דמצראי כל אינון דקטל בפלגות ליליא ואחית דרגין מעילא לתתא. ביה שעתא עאלו 
ישראל בקיומא דאת קדישא אתגזרו ואשתתפו בכנסת ישראל ואתאחדו בה. כדין ההוא דמא 
אחזיאו ליה על פתחא. ותרין דמי הוו חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו. והוה רשים על פתחא 
רשימא דמהימנותא חד הכא וחד הכא וחד בינייהו והא אתמר ונתנו על שתי המזוזות ועל 


המשקוף בגין לאחזאה מהימנותא: 
ובארבעה (נ&quot;א ובחמשה) עשר. הא אתמר. דהא כדין מבטלין חמץ ושאור ואסתלקו ישראל 
מרשותא אחרא ואתעקרו מניה ואתאחדו במצה 
 
זוהר חלק ג דף צה/ב
קשורא קדישא. בתר דאתגזרו עאלו בה עד דאתפרעו ואתגלייא רשימא דלהון וכדין יהב להון 
קשורא באתר עלאה בקשורא דמהימנותא באתר דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מן השמים 
דייקא והא אוקמוה. ת&quot;ח בארביסר (נ&quot;א בחמיסר) ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בשלימו עם 
שמשא וכתרין תתאין לא משתכחין כל כך בעלמא דהא בחדתותי דסיהרא זינין בישין משתכחין 
ומתערי לאתפשטא בעלמא ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בנהירו דשמשא בשלימו מתכנשי כלהו 
לאתר חד וקדושי מלכא אתערו כדין כתיב ליל שמורים הוא ליי&#x27; דהא זווגא קדישא אשתכח 
והוא שמורים בכלא. ר&#x27; אחא אמר בגין כך תקונא דכלא (נ&quot;א דכלה) בההוא יומא ובליליא 
אשתכח ישובא דביתא ווי לאינון דלאו מבני ביתא נינהו כד אתאן לאזדווגא אורייתא (ס&quot;א 


אריוותא) כחדא ווי לאינון דלא אשתמודען גבייהו. בגין כך ישראל קדישין מתקנין לון 
ביתא כל ההוא יומא ועל ידייהו עיילי מאן דעיילי ואינון חדאן וזמרן חדווייהו זכאין 
אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי א&quot;ר יוסי למה לן לאטרחא כולי האי קרא שלים הוא 
דהא בהאי ליליא זווגא עלאה קדישא אתער ואשתכח הה&quot;ד הוא הלילה הזה ליי&#x27; שמורים מאי 
שמורים תרי זווגא דסיהרא בשמשא. לכל בני ישראל לדורתם דהא מכאן ולהלאה אתאחדו 
ואתקשרו בקשורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא בגיני כך בארבעה עשר מתקני גרמייהו 
ומבערי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עלאה 


</div>
