# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 4

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/4/)

<div lang="he" dir="rtl">

אנת כדאי לאתחברא בהו. ולא עוד, אלא מה כתיב ביה ביתרו, (שמות יח יב) ויקח יתרו 
חותן משה עולה וזבחים לאלהי&quot;ם, דהוא אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא, ואתא לאתגיירא, 
מאי קא מיירי, דקרבניה 
 
זוהר חלק ג דף ט/ב
חשיב קמי קודשא בריך הוא, ובגין דאיהו אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא, כתיב (שם) ויבא 
אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהי&quot;ם, לפני האלהי&quot;ם דייקא, מכאן 
אוליפנא, דכל מאן דאקריב קרבנא ברעותא דלבא, קודשא בריך הוא אזדמן לקבליה. תא חזי, 
קרבנא דמסכנא חשיב קמי קודשא בריך הוא, דהא הוא קריב תרי קרבנין לקמיה, חד חלביה 
ודמיה, וחד ההוא דקריב, דהא לית ליה למיכל, והוא אייתי קרבנא, קרבנא דעני קליל 
מכלא, תרין תורין או תרי בני יונה, ואי לאו, זעיר קמחא, ומתכפר ביה, ובההיא שעתא 
מכריזין ואמרי (תהלים כב כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, כל כך למה, בגין דקרבנא 
דעני עדיף מכלא, דהא הוא גרים לי למהוי בעדביה דקודשא בריך הוא, הוא גרים לי למהוי 


בחולקא דאורייתא, בגין כך פליגנא כל נכסי (ס&quot;א פליגנא נכסי, פלגא) למסכני, דהא 
אינון גרמו לי כולי האי. כמה דמסכנא ארתח חלביה ודמיה, כך ההוא קמחא מרתחין ליה 
במשח רבות, והכא אוליפנא, דאפילו כל בר נש מקריב האי מנחה על המחבת ומנחת מרחשת, 
בגין דכמה דחטאה ארתח חלביה ודמיה באשא דיצר הרע, וכל שייפוי רתחי באשא, כך קרבנא 
דא כהאי גוונא ממש, ועיקרא דקרבנא כגוונא דחטאה, ולקרבא קמי קודשא בריך הוא רעותא 
דלביה ורוחיה ונפשיה, דהאי חביבא מן כלא קמיה. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דאינון 
מקרבין בכל יומא ויומא האי קרבנא לקמי קודשא בריך הוא, ומאי איהו גרמייהו ונפשייהו 
דמקרבין קמיה, ואנא בעינא לקרבא האי קרבנא (ממש), ודא בעי קודשא בריך הוא מבר נש 
בהאי עלמא, ועם כל דא קרבנא דכלא (ס&quot;א ממש) עדיף, בגין דיתברכון עלמין כלהו. תו פתח 
ואמר, (תהלים קלה כא) ברוך יהו&quot;ה מציון שוכן ירושלם הללויה, וכי מציון הוא ברוך, 


והא מנהרא עמיקא עלאה איהו ברוך. אלא ברוך יהו&quot;ה, כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא, 
ומתקרבי דא בדא, ולא עדיאו נהורא דא מן דא, ולזמנין דסיהרא אתקרי בשמא דמלכא, כמה 
דאיהו איקרי יהו&quot;ה, כך היא נקראת יהו&quot;ה, כמה דאת אמר (בראשית יט כד) ויהו&quot;ה המטיר 
על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יהו&quot;ה מן השמים, ולא דא בלחודוהי, אלא אפילו חד 
שליחא, לזמנין (ממש) אתקרי בשמא דמלכא. דבר אחר, ברוך יהו&quot;ה מציון, מאן אתר אשתמודע 
דקודשא בריך הוא הוא ברוך, הדר ואמר מציון, דמציון אשתמודע דהוא ברוך, מאי טעמא, 
בגין דכתיב (תהלים קלג ג) כי שם צוה יהו&quot;ה את הברכה וגו&#x27;. אמר ליה רבי ייסא, זכאה 
חולקך דזכית לכולי האי, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא 
כאילו אחיד בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (דברים ד) ואתם הדבקים ביהו&quot;ה אלהיכ&quot;ם 
חיים כלכם היום: 
אם זבח שלמים קרבנו, רבי יהודה פתח, (בראשית א ו) ויאמר אלהי&quot;ם יהי רקיע בתוך המים 


וגו&#x27;, תא חזי, בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, ברא שבעה רקיעין לעילא, ברא שבעה 
ארצות לתתא, שבעה ימים, שבעה נהרות, שבעה יומין, שבעה שבועות, שבעה שנים, שבעה 
פעמים, שבעה אלפי שנין דהוי עלמא, קודשא בריך הוא בשביעאה דכלא, שבעה שחקים (ס&quot;א 
רקיעין) לעילא, בכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא, ובכלהו 
מאלין, רתיכין אלין על אלין, לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית 
רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין, מנהון בשית גדפין, ומנהון בארבע 
גדפין, מנהון בארבע פנים, ומנהון בתרין פנים, ומנהון בחד, מנהון אשא דלהיט, מנהון 
מייא, מנהון רוחא, הדא הוא דכתיב (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. 
וכלהו רקיעין אלין על אלין כגדלי בצלים, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל רקיעא ורקיעא 
אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון, על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין, ועילא מכלהו קודשא 


בריך הוא, דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא, שבעה ארצות לתתא, וכלהו בישובא, בר 

 
זוהר חלק ג דף י/א
דאלין עלאין ואלין תתאין, וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה מכל ישובא. וחברנא 
יתבי דרומא, חמו בספרי קדמאי, ובספרא דאדם, דהכי מחלק כל אינון ארצות, דכלהו משתכחי 
לתתא, כגוונא דאינון רקיעין דלעילא, אלין על אלין, ואלין על אלין, ובין כל ארעא 
וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא, ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן, ובינייהו גן עדן 
וגיהנם, ואית בינייהו בריין משניין אלין מן אלין, כגוונא דלעילא, מנהון בתרין 
אנפין, ומנהון בארבע ומנהון בחד, וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא, הא כל בני עלמא 
מאדם נפקו, (לאו הכי דלא), וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין, וכמה נשין 
הוו ליה, אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כדאמרינן, דכתיב 
(משלי ח לא) משחקת בתבל ארצו, והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה, 


הדא הוא דכתיב (תהלים ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק, בצדק ודאי, בגין כך בנוי דאדם 
אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא, כגוונא דלעילא. מאי טעמא, 
כמה דלעילא לכלהו רקיעים אית רקיע עלאה מכלהו, ולעילא אשתכח כסא דקב&quot;ה, כמה דאת אמר 
(יחזקאל א י) כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, 
אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא, ומאן איהו, אדם, מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. 
ואינון תתאין מאן אתו, אלא מקסטורא (נ&quot;א מקטורא) דארעא, וסיועא דרקיעא דלעילא, 
נפקין בריין משניין אלין מן אלין, מנהון בלבושין מנהון בקליפין, כאלין תולעין 
דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין אוכמין חיורין, ומנהון מכל גוונין, כך כל 
בריין כגוונא דא, ולא אשתכחו בקיומא בר עשר שנין (או יתיר, ס&quot;א מעט או פחות מעט). 
ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר, דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לתתא 


ואלין לעילא, וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, 
וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאלין חשיך לאלין, 
לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא, ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא 
זעירא. והאי דאמר בספרי קדמאי ובספרא דאדם הראשון הכי הוא, דהכי כתיב (תהלים קלט 
יד) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך, וכתיב (שם קד כד) מה רבו מעשיך ה&#x27;, ועל 
דא כלא שפיר, ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא, ולא למפלגי תחומין, בגין דאיהו רזא 
עמיקא דאורייתא. כגוונא דא אית בימא, דאית ביה כמה בריין משניין דא מן דא, הדא הוא 
דכתיב (שם כה) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות שם 
אניות יהלכון, לויתן וגו&#x27;, וכלא תליא דא בדא, (ומתקשרא דא בדא), וכלא כגוונא 
דלעילא, ובכלהו עלמין לא שלטא בכלא בר אדם, וקב&quot;ה עליה. רבי נהורא סבא פריש לימא 


רבא, ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא, ואתרחיש ליה ניסא, ונחת בשבילין 
ידיען בלבא דימא, ונפק תחות ימא לישובא חדא, וחמא מאינון בריין כלהו זעירין, והוו 
מצלי צלותא, ולא ידע מאי קא אמרי, אתרחיש ליה ניסא וסליק, אמר זכאין אינון צדיקייא 
דמשתדלי באורייתא, וידעין סתימין דרזי עלאי, ווי לאינון דאפליגו על מליהון ולא 
מהימני. מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב, ואמרי מלתא דאורייתא, הוה בכי, אמרי ליה 
אמאי קא בכית, אמר לון בגין דעברנא על מהימנותא דמלי דרבנן, ומסתפינא מדינא דההוא 
עלמא. ויאמר אלהי&quot;ם יהי רקיע בתוך המים (בראשית א ו) רבי יהודה אמר, אלמלא ההוא 
רקיעא דאפריש בין מיין עלאי לתתאי, הוה פליגו בעלמא מנייהו, אבל 
 


זוהר חלק ג דף י/ב
האי רקיע עביד שלמא בינייהו, ועלמא לא מתקיימא אלא על שלום. תא חזי, קב&quot;ה אקרי 
שלום, הוא שלום, ושמיה שלום, ואתקשר כלא בשלום. רבי אבא אמר, חמינא דהאי שמא קדישא 
עלאה כלא הוא שלום, וכלא חד, וארחן מתפרשן להאי סטרא ולהאי סטרא. (ס&quot;א כאן חסר 
התחלת המאמר) יו&quot;ד דשמא קדישא אתקשר בתלת קשרין, בגין דא, האי י&#x27; קוצא חד לעילא, 
וקוצא חד לתתא, וחד באמצעיתא, בגין דתלת קשרין אשתלשלו (נ&quot;א אתקשרו) בה, חד קוצא 
לעילא כתרא עלאה, דהוא עלאה מכל עלאין, רישא דכל רישין, והוא קאים על כלא. חד קוצא 
באמצעיתא, דהוא רישא אחרא, בגין דתלת רישין הוו, וכל חד וחד רישא בלחודוי, ועל דא 
קוצא דאמצעיתא דא הוא רישא אחרא, דנפיק מקוצא דלעילא, והוא רישא לכל שאר רישין, 
לאתבנאה שמא קדישא, והאי רישא סתימא דכלא. רישא אחרא תתאה, הוא רישא לאשקאה לגנתא, 
והוא מבוע דמיין, דכל נטיען אשתקיין מניה, ודא הוא י&#x27; בתלת קשרין, ועל דא שלשלת 


איקרי, כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא, וכלא חד. תאנא בספרא דחנוך, בשעתא דאחזיאו ליה 
חכמתא דרזין עלאין, וחמא אילנא דגנתא דעדן, אחזיו ליה חכמתא ברזא עלאה, וחמא דכלהו 
עלמין הוו מתקשראן דא בדא, שאיל לון על מה קיימין, אמרו ליה על י&#x27; קיימי כלהו, 
ומניה אתבניאו ואשתלשלו (נ&quot;א אתבריאו ואשתכללו), דכתיב (תהלים קד כד) כלם בחכמה 
עשית, וחמא דכלהו מזדעזעו מדחילו דמאריהון, ועל שמיה אתקרון כלהו. ובספרא דשלמה 
מלכא אמר, מטון די בקטפורא דתלתא, דכלילן בקוטפא דגופיה, חד דחילו (ס&quot;א שלימו) 
דכלא, וחד סתים שבילין, חד נהר עמיקא. לבתר פריט באתוון, (דאלפא) ביתא בשכלוליה 
יו&quot;ד ה&quot;א, בניינא דכולא, (חד סתים שבילין, וחד נהר עמיקא לכל), שלימו דשמא קדישא, 
י&#x27; רישא דכלא, אב לכלא, ו&#x27; בן דאוליד ונפק מניה, ומניה אשתכח ד&#x27;, בת, מטרוניתא, דכל 
דינין (ס&quot;א דיינין) בידהא אשתכחו, טמירא בכלהו עלמין, (ס&quot;א עלאין נפקין, ועלאין 


ותתאין), דעלאין נפקין, ותתאין מנה אתזני, הא יו&quot;ד שלימו דכלא, ושמא קדישא אשתכלל 
ביה, ואשתכח סתים בגויה. לבתר, יו&quot;ד אפיק כלא ושלשל כלא, בקשורא חדא דא בדא, והא 
אוקמיה בוצינא קדישא, י&#x27; אפיק ההוא נהר, דכתיב ביה (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן 
להשקות את הגן, (ד&quot;א ל&quot;ג כגוונא) דא ה&#x27; רזא דבינה, והיא אימא עלאה. וההוא נהר אפיק 
תרין בנין כמה דאתמר, ומנה אתזנו, לבתר נפקין תרין בנין, וברתא אתזנת מבן דא ו&#x27;, הא 
בן האי מלכא דשלמא כלא דיליה, רזא דתפארת, ולבתר אשתכח ה&#x27; דאתזנת מן ו&#x27;, והא 
אוקמוה, (ס&quot;א לבתר נפקין תרין, ברא וברתא ו&quot;ה, האי ברא מלכא דשלמא כלא דיליה, והאי 
ה&#x27; ברתא אתזנת מן ו&#x27;, והא אוקמוה). אשתכח די&#x27; עיקרא ושרשא ושלימו דכלא, הדא הוא 
דכתיב (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית. תנן, עשרה שמות אשתכללו ונפקו מהאי יו&quot;ד, י&#x27; 
דהיא עשיראה דאתוון, וכלהו אעיל לון לההוא נהר קדישא כד אתעברא, ועשרה שמהן כלהו 


סתימין בחד, וכלהו סתימין בי&#x27;, י&#x27; כליל לון, י&#x27; אפיק לון, הוא אב לכלא, אב לאבהן. 
מניה נפקו (ביה עשר תבין) ו&quot;ד, רמז לעשרה בחשבון, אתוון יו&quot;ד כליל לון ו&quot;ד, (ס&quot;א 
יו&quot;ד) שלימו דכלא, ו&quot;ד דכר ונוקבא, דו קרינן לון תרין, ועל דא אדם דו פרצופין 
אתברי, ואינון פרצופין דכר ונוקבא, הוו כגוונא דלעילא. ו&quot;ד מעילא לתתא, ד&quot;ו מתתא 
לעילא, וכלא חד מלה, י&quot;ג מכילין תליין ביה, ועל דא יו&quot;ד כליל ו&quot;ד כמה דאתמר, והא 
אוקמוה. ותא חזי עשרה שמהן אינון לקבל עשר אתוון, ובספרא דרב המנונא סבא, תמניא 
אינון, ותרין דרגין לקבל תרין רקיעין, ומשתניין שמהן, עשרה ותשעה ותמניא ושביעאה. 
קדמאה י&quot;ה, בגין די&#x27; כליל ה&#x27;, וה&#x27; נפקא מן י&#x27;, בגין כך חכמה י&quot;ה אקרי. תנינא יהו&quot;ה 
דאקרי אלהי&quot;ם, בגין דההוא נהר רחמי, ובגין דדינין מתערי מניה, (נפקו אלהי&quot;ם) אתוון 
דרחמי כתיב, ונקוד אלהי&quot;ם, ולא אלהי&quot;ם דינא. 
 


זוהר חלק ג דף יא/א
תליתאה א&quot;ל, והוא גדולה, והוא אקרי הא&quot;ל הגדול. רביעאה אלהי&quot;ם, דדינין ביה אתערן, 
והוא דינא תקיפא. חמישאה יהו&quot;ה, כללא דכל שלימו דמהימנותא, ודא הוא רחמי בשלימו, 
ודא הוא תפארת. שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון. תמינאה א&quot;ל חי, כמה דאת אמר (תהלים קלג 
ג) כי שם צוה יהו&quot;ה את הברכה חיים וגו&#x27;, ודא צדיק דכל חיים נפקין מתמן, ואקרי 
יהו&quot;ה, כמה דאת אמר (שם יא ה) יהו&quot;ה צדיק יבחן, ודא היא ו&#x27; זעירא דשמא קדישא, בגין 
כך ו&quot;ו ווי&quot;ן תרין. תשיעאה אדנ&quot;י, ודא מלכות קדישא, דדינין נפקין מתמן לעלמא, ודא 
הוא כתרא בתראה דכלהו שמהן. ושם אהי&quot;ה כללא וסתימא דקדמיתא, ודא הוא כתרא עלאה, 
רישא דכל רישין, שמיה סתים ולא אתגליא ואתמר. ובספרא דאגדתא עשר שמהן כתיבן בגוונא 
אחרא, ואנא לא תנינא הכי: 
רבי אבא פתח (שיר ד) עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל 
פרי מגדיו, עורי צפון, אלין עולות דנשחטות בצפון, בגין דאינון מחשבות בצפוני לבא, 


ובאתר דדינא, בגין דמחשבה אשתכח בליליא, בזמנא דדינא אשתכח, רוח צפון מנשבא בפלגותא 
דליליא, כד מתערי אנשי, וכנור דדוד מנגן מאליו, ומחשבתן דבני נשא מתערי. ובאי תימן, 
אלין שלמים דנשחטין בדרום, בגין דאינון שלמא דכלא, שלמא דעלאי ודתתאי, ואלין שלימו 
דסטרי עלמא, שלימו דכלא מסטרא דמהימנותא. ושלמים, בגין דאינון שלמא דכלא, בעלים 
אכלין מנייהו ומתהניין מנייהו, דהא שלמא הוא ליה ולכל עלמא בדרגא חדא, חטאות ואשמות 
נאכלין לכהני, בגין דאינון זמינין לכפרא עלייהו, ולאעברא חובייהו, ומכל קרבני לא 
חביבין קמי קודשא בריך הוא כמו שלמים, בגין דאשתכח שלמא בעלאי ותתאי. ועילא מכלהו 
קטרת, דאיהו שלים מכלא, ולא אתיא לא על חטא ולא על אשם ולא על עון, אלא על שמחה, 
כמה דאת אמר (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב, והא אוקמוה, ועל דא קטרת לא מתקרב אלא 
בזמנא דשמן מתקרב, הדא הוא דכתיב, (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר 


בהטיבו את הנרות יקטירנה, וכתיב (שם ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, 
בגין דישתכחו שמן וקטרת כחדא. תא חזי, שלמים בכלא הוא שלמא, וקטטא וקטרוגא לא אתער 
בעלמא, אבל קטרת קשיר קשירו דמהימנותא. רבי אלעזר אמר, כלהו עשרה שמהן כתיבי, ואנן 
תנינן. קדמאה אהיה דא סתימא עלאה, כמאן דאמר אנא מאן דאנא, ולא אתיידע מאן הוא, 
לבתר אשר אהיה, אנא דזמין לאתגליא באינון כתרין (אחרנין), דהא בקדמיתא סתים, ולבתר 
שרי לאתגליא, עד דמטי לגלוייא דשמא (ס&quot;א דשלימו) קדישא. וכך כתיב במשה, אהיה 
בקדמיתא סתימו דכלא, אנא הוא מאן דאנא, לבתר אשר אהיה, אנא זמין לאתגליא, לבתר אהיה 
בתראה, ודא כד אימא מתעברא, ועדיין הוא סתים, אימתי אתגליא, בזמנא דכתיב (שמות ג 
טז) לך ואספת את זקני ישראל, ואמרת אליהם יהו&quot;ה אלה&quot;י אבותיכם וגו&#x27;, דא שלימו דכלא, 
והכא הוא גלוייא וקשורא דשמא קדישא, בגין כך קדמאה דכלא אהיה. תניינא י&quot;ה, בגין 


דחכמה אפיק ה&#x27; וסתים ביה, ולא אתפרשא לעלמין מניה, והא אוקמוה, דכתיב (בראשית ב ז) 
ונהר יוצא מעדן, כהאי גוונא ה&#x27;, (לעשות ציור), והכי אוליפנא מאבא, י&#x27; כמה דאתמר. 
לבתר יה, דלא מתפרשן לעלמין, י&#x27; אפיק ה&#x27; כהאי גוונא, ה&#x27; (ציור) הרי י&#x27; וההוא נהר 
דנפיק מניה ואתמשך מניה. ולתתא תרין בנין דנפקין מנייהו, מסטרא דאבא י&#x27; נפיק בן, 
דהא אחיד ביה בי&#x27;, ואחיד בההוא נהר, ומסטרא דאימא נפקת בת, דאיהו נהר תתאה. והאי בן 
אתמשך לבתר ונפיק מנייהו, 
 


זוהר חלק ג דף יא/ב
והוא ו&#x27;, ודא ירית לאבא ולאימא, ואתקשר ביה מהימנותא דכלא, ומניה אתזנת ברתא, מההוא 
ירותא דאיהו ירית. ועל דא בעי למכתב שמא קדישא, י&#x27; בקדמיתא, קוצא חד לעילא, וקוצא 
חד באמצעיתא, וקוצא חד לתתא, והא אתמר. לבתר י&quot;ה דלא מתפרשן דא מן דא לעלמין, 
כגוונא דא ה&#x27; (ציור) בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכלא, אב ואם בן ובת, כגוונא דא 
י&quot;ה (ס&quot;א ו&quot;ה), הרי לך כל שלימו דמהימנותא. לבתר אתפשט מהימנותא, ונפקין תרין בנין 
מכללא חד, בארחייהו, בן נפיק מתרווייהו, והוא ו&#x27; דשמא קדישא, בת נפקת מסטרא דאימא, 
והיא ה&#x27; בתראה דשמא קדישא, ולא אשתלימת אלא עם ו&#x27;, בגין דמניה אתזנת. ועל דא בעי 
למכתב ו&#x27; ולבתר ה&#x27;, כגוונא דא ה&#x27; (ציור) הרי ו&#x27; וההוא אתפשטותא דנפיק מניה, כגוונא 
דההוא נהר דנפיק מן י&#x27;, בגין דמניה אתזנת, ו&#x27; הרי בן דנפיק מניה לתתא. והא מלין 
אלין אוקים לון אבא, והא אתמרו, ואנא כד מטינא למלין אלין אימא לון, בגין דפקדונא 


דאבא הכי. והכי בעי בר נש לאזדהרא בשמא קדישא, דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא, ודא 
איהו כדקא חזי, ואי לאו לא אקרי שמא קדישא, ואקרי פגים, ומאן דפגים שמא קדישא, טב 
ליה דלא אתברי. תליתאה יהו&quot;ה דאקרי אלהי&quot;ם, כמה דאתמר, רחמי ונפיק מניה דינא, ודא 
הוא ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן. רביעאה א&quot;ל גדול, והא אתמר, ודא גדולה. חמישאה 
אלהי&quot;ם, ובכל אתר הוא גבורה. שתיתאה יהו&quot;ה רחמי, שלימו דכלא, עקרא דכלא, קשרא די 
מהימנותא, אחיד לכל סטרין, ודא תפארת ישראל. שביעאה ותמינאה צבאות. ועל דא יהו&quot;ה 
קריב בכלא, אחיד בכל סטרין, לזמנין יהו&quot;ה אלהי&quot;ם, דהא קריבין אינון תפארת לגבי 
גבורה, לזמנין יהו&quot;ה צבאות, דהא קריבין אינון תפארת לגבי נצח והוד דאקרון צבאות. 
והא אתמר דאשתמודען מילי נביאי מהימני מפומייהו, כד אמרי כה אמר יהו&quot;ה אלהי&quot;ם, וכד 
אמרי כה אמר יהו&quot;ה צבאות, והוו ידעין מאן אתר אתיין מלין. תשיעאה (נ&quot;א א&quot;ל) שדי, 


</div>
