# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 46

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/46/)

<div lang="he" dir="rtl">

כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא בדקא יאות קב&quot;ה 
קארי מדוע באתי ואין איש מאי ואין איש דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא דכד גופא 
לא אשתלים אין איש ובג&quot;כ ואין איש דייקא ות&quot;ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא קדושה עלאה 
אתיא ועאל בהאי גופא ואתעביד תאה כגוונא דלעילא ממש כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא 
במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: 
איש כי יפליא וגו&#x27;. מאי כי יפליא דאפרש משאר בני עלמא אתקדשא כגוונא דלעילא 
ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה מדכין ליה בר נש דבעי לאתקדשא מקדשין ליה 
ופרסי עליה קדושה דלעילא קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר&#x27; אבא פתח לדוד 
ברכי נפשי את יי&#x27; וכל קרבי את שם קדשו. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא 
דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו&#x27; שובו בנים 


שובבים ארפא משובותיכם ולית מאן דירכין אודניה אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן 
דישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי 
דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם 
שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא הה&quot;ד אם יש עליו מלאך מליץ 
אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו&#x27;. מאן 
 


זוהר חלק ג דף קכו/ב
הוא סניגורא אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב&quot;נ בשעתא דאצטריך ליה ואי לא ישתכח 
עליה סניגורא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא 
דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל 
מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ&quot;א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה&quot;ד כי הנה יוצר 
הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו&#x27;. והוא אודי עלייהו מאי טעמא בגין דההוא 
עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה וקיימין לאסהדא עליה וכלהו נחתין 
ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת&quot;ח כל 
אינון מלין דעביד ב&quot;נ בהאי עלמא כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה ולא אתאבידו מיניה 
ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה ותלת כרוזי מכרזי. חד קמיה וחד 
מימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלנייא דמריד במאריה. מדיד לעילא מריד לתתא מריד 


באורייתא מריד בפיקודוי. חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא 
כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי 
אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון 
דב&quot;נ אתטמר בבי קברי דומ&quot;ה קדים (ס&quot;א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן 
על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא 
ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה 
סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב&quot;נ 
עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי 
עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכיה וא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא 
בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב עושה מלאכיו רוחות 


וגו&#x27;. היך יכיל לאתחזאה בארעא. אלא מלה דא הא אוקמוה דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש 
בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא 
ולאתחזאה. כ&quot;ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו&#x27; והא 
אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא 
דכל גופא ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה 
למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא 
דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב&quot;נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא 
יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא 
מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב&quot;נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין 
רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל 


שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על 
ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא 
למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה 
דמאן דאתדבק בה ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר 
בר נש כד נפק מהאי עלמא. הד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. וחד דינא 
כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. וחד דינא כד עייל לקברא 
 


זוהר חלק ג דף קכז/א
וחד דינא דקברא. וחד דינא דתולעתא. וחד דינא דגיהנם. וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט 
בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי 
בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי 
וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי 
עלמא אקדים ואמר ברכי נפשי את יי&#x27; עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. וכל 
קרבי את שם קדשו אתון שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא 
קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת&quot;ח איש כי יפליא 
לנדור נדר נזיר דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה: 
מיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו&#x27;. הכא אית לאסתכלא כיון דאסיר ליה חמרא ענבים למה דהא 
בכהני כתיב יין ושכר אל תשת וגו&#x27; יכול ענבים נמי. לא. בענבים שרי. הכא לנזיר מ&quot;ט 


אסר ליה ענבים. אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא 
ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים 
בסטרא חד אתאחדו. יין לעילא ואוקמוה. שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. ענבים דכניש 
כלהו לגבייהו ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בג&quot;כ כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא 
דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס&quot;א כלום) לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר 
שמאלא כלום. ת&quot;ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב גדל פרע שער 
ראשו בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא 
ולא תליין שערא. יין אימא עלאה. שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי 
שערא. ובג&quot;כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד&quot;א והעבירו תער 
על כל בשרם. ענבים אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה ועל דא אתפרש מכל מטר שמאלא דלא 


לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא 
שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ&quot;כ הוא תלי שערא דרישא 
ודיקנא ורזא דמלה נזיר אלקים אקרי ולא נזיר יי&#x27; פריש מדינא כלא. ת&quot;ח על דא כתיב 
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו&#x27;. על נפשו לא כתיב אלא על הנפש סתם ומאי איהו דא 
ענבים דאקרי נפש וע&quot;ד כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא וגרע מניה אתר דינא. 
חטא. מאי חטא אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי וכפר עליו בגין דהשתא קא אתיא 
לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי 
לון לבר בקדמיתא כיון דהשתא אתי לגבייהו בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה ודא 
הוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלקים הוה אמאי אתענש. אלא שפיר הוא 
מלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב 


ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג&quot;כ אתענש. ואית מאן דאמר 
דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ&quot;ט בגין דאמר תמות נפשי עם פלשתים ומסר חולקיה בחולקא 
דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך 
 
זוהר חלק ג דף קכז/ב
הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. 
ליואי מה כתיב בהו וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם. 
כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי כדין אקרי ליואי טהור ולא קדוש. אבל האי נזיר בגין 
דאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור בגין כך כתיב כל ימי נדר נזרו וגו&#x27; אשר יזיר 
ליי&#x27; קדוש יהיה וגו&#x27;. גדל פרע שער ראשו משום הא דכתיב ושער ראשה כעמד נקא דבהאי דמי 
לגוונא דלעילא. אמר ר&#x27; יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב קוצותיו 
תלתלים. תאני ר&#x27; שמעון אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס&quot;א 


בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן 
רזי דאורייתא מכאן ולהלאה כתרי (נ&quot;א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליי&#x27;: 
אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה 
השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר&quot;ש ב&quot;י בזה הספר הקדוש כגון 
מצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין. 
וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם יי&#x27; ית&#x27; ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא 
קדישא זוטא כי באלוה שני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות 
ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים 
סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס כי אין דמיון בינו ית&#x27; ובינינו 
בשום צד מהצדדים וכ&quot;ש מצד העצם והתבנית. יי&#x27; יצילנו משגיאות אכי&quot;ר: 
האדרא רבא קדישא תניא אמר ר&quot;ש לחברייא עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב עת 


לעשות ליי&#x27; הפרו תורתך. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי 
חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ&quot;א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר 
אלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון 
אזדרזו בתקוניכון. בעיטא בחכמתא. בסוכלתנו. בדעתא. בחיזו. בידין. ברגלין. (נ&quot;א 
בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס&quot;א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין 
דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר&quot;ש ובכה 
ואמר ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא. חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר&#x27; אבא וא&quot;ל אי 
ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב סוד יי&#x27; ליראיו והא חברייא אלין דחלין דקב&quot;ה אינון 
וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר&quot;ש 
ואשתכחו רבי אלעזר בריה. ור&#x27; אבא. ור&#x27; יהודה. ורבי יוסי בר יעקב. ור&#x27; יצחק. ור&#x27; 


חזקיה בר רב. ור&#x27; חייא. ור&#x27; יוסי. ור&#x27; ייסא. ידין יהבו לר&quot;ש ואצבען זקפו לעילא 
ועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר&quot;ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי 
ידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה 
ידי חרש 
 
זוהר חלק ג דף קכח/א
ושם בסתר וענו (ס&quot;א כל העם) כלם ואמרו אמן. פתח ר&quot;ש ואמר עת לעשות ליי&#x27; אמאי עת 
לעשות ליי&#x27; משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא 
יתעביד בתקונוי (ס&quot;א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב אשריך ישראל מי כמוך. וכתיב 
מי כמוך באלים יי&#x27;. קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר אנן 
כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. 
קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר&quot;ש ואמר יי&#x27; שמעתי שמעך יראתי (אמר) התם יאות הוה 
למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב ואהבת את יי&#x27; אלקיך וכתיב (שם) מאהבת 


יי&#x27; אתכם וכתיב אהבתי אתכם וגו&#x27;. ר&quot;ש פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה 
דבר. הולך רכיל האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) איש רכיל מבעי ליה למימר 
מאן הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה 
כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מ&quot;ט. משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה 
רוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד 
במקום נאמן) ברוחא (נ&quot;א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב אל תן את פיך לחטיא את בשרך. ולית 
עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא. במלין רזין דרזייא עתיק יומין 
דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין. עאכ&quot;ו. אר&quot;ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס&quot;א דיציתן). 
לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר&quot;ש ברזי דרזין 
אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: 
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו&#x27;. זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון 


רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא 
סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא 
דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי הדא הוא דכתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד 
נכון היום. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב כל 
ארחות יי&#x27; חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו&#x27; דכלא. צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה 
דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש 
בדעתייהו בהאי: 
תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא 
וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין 
ותקונוי לא אתקיימו הה&quot;ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. 
מלכא קדמאה. לבני ישראל קדמאה וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון. ולא 


אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ&quot;א הוה מסתכל) בההוא פרסא 
ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד 
אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא 
דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן 
 


זוהר חלק ג דף קכח/ב
ואזדמן (כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא 
עתיק דעתיקין) (אבל בתקונוי ידיע) כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. 
ובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס&quot;א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס&quot;א בוצינא) 
דאנפי (נ&quot;א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין 
אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד&#x27; מאה 
עלמין הה&quot;ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר: 
בגולגלתא יתבין (בכל יומא) תליסר (ס&quot;א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין 
וסמכין עלוי ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב שראשי 
נמלא טל ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב 
שראשי נמלא טל. מלאתי טל לא כתיב אלא נמלא) דכתיב כי טל אורות טלך אורות נהורא 
דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא 


דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הה&quot;ד ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר 
דק מחוספס. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין 
בגוה. הה&quot;ד ועינו כעין הבדולח. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין 
בסחרנוי לארבע עיבר בסיטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא 
דא לסטרא דחורא וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי 
לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי ארך אפים (כלומר אורכא דאנפין) והאי עתיקא 
דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין. וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין. לקבליה דעתיקא סבא קדש 
קדשים דקדשיא וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס&quot;א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין 
ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור 
לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל 


גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס&quot;א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. 
ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא: 
בחללא דגולגלתא קדומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. 
והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס&quot;א ובגין 
דאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס&quot;א בג&quot;ד אקרי חכמתא סתימאה) והאימוחא 
דאיהו האי חכמתא סתימאה. שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה והיינו דאמרי סבא 
דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך. והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין ובגיני כך מוחיה אתפשט 


</div>
