{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "53", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 53", "hebrewTitle": "קטע 53", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/53/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/53/", "segments": [{"index": 1, "he": "דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם. לבתר כד \nנפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא. אלא באינון דלא אקרון אדם \nונפיק מכללא דגופא. תניא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף דאתבסמו דינא ברחמי. ולית \nדינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב (שם) נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. בתורים \nכמו דכתיב תורי זהב נעשה לך וגו'. בחרוזים כמה דכתיב עם נקדות הכסף. צוארך בכללא \nדנוקבא. דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס\"א הוא מקדשא דכלא) \nומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי \nמהימנותא. דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא מאן דאקרי אדם ונשמתא \nנפקת מניה ומית אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא \nדלא יתחזי ביה קלנא דכתיב אדם ביקר בל ילין אדם דהוא יקר מכל יקרא בל ילין. מ\"ט. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "משום דאי יעבדון הכי נמשל כבהמות נדמו. מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו \nרוחא קדישא אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה \nקלנא. ותאנא בצניעותא דספרא כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד \nפגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ג דף קמד/א\nדא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא דצדק ילין בה (ס\"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא \nדכתיב צדק ילין בה) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא. ואי עביד ביה לינה הוי \nכחד מן בעירא (הה\"ד נמשל כבהמות (ע\"כ) נדמו). תאנא ויראו בני האלקים את בנות האדם. \n(ס\"א בני האלקים) אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. את בנות האדם. (האדם \nהידוע). וכתיב וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'. מההוא דאקרי עולם. כדתנינן \nימי עולם. אנשי השם מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. הנפילים היו \nבארץ לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. הנפילים. עז\"א ועזא\"ל הוו בארץ. בני האלקים \nלא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב (שם) וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ לאפקא \nאדם דלעילא דלא הוי בארץ. וינחם יי' האי בזעיר אפין אתמר ויתעצב אל לבו. ויעצב לא \nנאמר. אלא ויתעצב איהו אתעצב. דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. אל לבו. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בלבו לא כתיב אלא אל לבו. כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. \nויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'. לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא \nאדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא \nדכלא. כלא אתתקן כמרישא. הה\"ד אני חכמה שכנתי ערמה אל תקרי שכנתי אלא שכינתי (ס\"א \nשיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. ה\"ה דכתיב (שם ג) יי' בחכמה יסד ארץ \nוכתיב ונח מצא חן בעיני יי'. ותאנא כלהון מוחין תליין בהאי מוחא. והחכמה הוא כללא \nדכלא הוא ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה כל \nחד באתריה הה\"ד החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא \nתקונא דלגו מניה קאים רוחא (הה\"ד כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב דאיהו בלגו \nלגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב ודמות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כמראה אדם עליו מלמעלה. וכתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא \nמטה וקדמוהי הקרבוהי. עד כאן סתימאן מלין. וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע \nוישגח בהון. ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא \nדעאלו ונפקו. דכתיב כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. תאנא בכה \nר\"ש וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי \nואסתלקו מהאי עלמא יאות ושפיר הוה בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא הדר ואמר הדרי בי \nדהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא \nדבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא \nלתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא עד לא נפקו \nחברייא מההוא אדרא מיתו ר' יוסי בר' יעקב ור' חזקיה ור' ייסא וחמו חברייא דהוו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואר\"ש מלה ואשתככו צווח ואמר שמא ח\"ו גזרה \nאתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני \nדכתיב ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. \nשמע קלא זכאה אנת ר\"ש זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא \nאתגלי לכל חילא דלעילא \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ג דף קמד/ב\nאבל ת\"ח דהא כתיב בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. וכ\"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו \nנפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון \nדהוו קמייהו. אמאי מיתו). תאנא בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון \nרתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין ועד (נ\"א ועוד) \nדאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין \nלהו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין. משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן \nקדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אר\"ש כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא \nלעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר ואתם הדבקים ביי' אלקיכם חיים כלכם היום. \nקמו ואזלו בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אר\"ש שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו \nנהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא עשרה עאלו ושבע נפקו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והוה חדי ר\"ש. ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר\"ש ורבי אבא עמיה אר\"ש מלה וחמו \nלאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין \nיקרא דלהון. והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא מההוא \nיומא לא אעדו חברייא מבי ר\"ש. וכד הוה ר\"ש מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. \nוהוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א\"ר \nאבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר \nמשביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב \nשבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר\"ש שבת ליי' קדש. אר\"ש תווהנא על ההוא \nחגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן \nקדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א\"ל ר\"ש מ\"ט לא שכיח מר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בקרדוטא (ס\"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א\"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו \nקמי קב\"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא \nלאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס\"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר \nבכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב\"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי \nדאתמסרו בארמונא (ס\" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא \nדמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא \n(נ\"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא \nיומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין \nותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב\"ה מהלולא דר\"ש וחברוי. זכאה אנת \nר\"ש וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ות\"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשין \nכתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא \nדכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס\"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א\"ל קטורין \nצדיקייא בקרטופא דעטרין \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף קמה/א\nבריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א\"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי \nחדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ\"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה \nמשום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא \nיומין דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר\"ש שביעאה דשיתא תהא מתעטר \nומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא \nבגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' \nשמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: \nעד כאן האדרא קדישא רבא: \nדבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'. רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד \nעולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב\"ה שבכלל היראה ענוה \nובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בו לא ענוה ולא חסידות: \nתאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה\"ד עקב ענוה יראת יי'. \nכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כלמי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו \nיראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי'. לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם \nועד עולם על יראיו. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זוהר חלק ג דף קמה/ב\nיי' צבאות הה\"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. \nמפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ\"אל השר \nהגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך \nיי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא \nדדינא. מ\"ט זכה כהן לחסד בגין היראה הה\"ד וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. עולם \nועולם מהו. אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א\"ר חייא אי \nהכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א\"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א\"ר אלעזר לר' \nיצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא \nוהיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. \nעל יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א\"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א\"ל ודאי הכי הוא \nבכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא \nביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא \nיראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה \nחסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא \nוכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו. יראיו כללא דאדם. ד\"א וחסד יי' מעולם ועד \nעולם אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם \nדלתתא. על יראיו כהני דלתתא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו לאתכללא בכללא דאדם. וצדקתו \nלבני בנים משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. \nאמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת כי מאיש לקחה זאת. וכתיב (שם) לזאת יקרא אשה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא \nדא אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב \nוצדקתו. מאי וצדקתו צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין \nלו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא \nשריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת \nבהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה\"ד וחסידיך יברכוכה \nוכתיב תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב דבר \nאל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא משום דאקרון חסידם וכתיב וחסידיך \nיברכוכה. כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו ביראה. כה \nתברכו בענוה. אמר ר' אבא כה תברכו. תאנא האי צד\"ק אתקרי כ\"ה דכל דינין מתערין מכ\"ה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "(נ\"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס\"א דכה) רבה כלומר מכה מן כה. וכתיב \nוהנה לא שמעת עד כ\"ה כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) בזאת תדע כי אני יי' וכלא חד וכתיב \n(שם) ולא \n \nזוהר חלק ג דף קמו/א\nשת לבו גם לזאת דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ\"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד \nאתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ\"ה הה\"ד כה תברכו. \nכלומר אע\"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני \nישראל תברכו בהאי חסד לכ\"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין \nהה\"ד כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמרו לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים \nדלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור להם. אמור סתם. ד\"א אמור \nכיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם. זכו להם לא \nזכו אמור סתם. ר' יצחק פתח וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ראו את המראה וגו'. וראיתי אני דניאל לבדי. והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא \nומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב לא ראו אמאי דחילו \nובדניאל כתיב וראיתי אני ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב אם \nתחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת הא דאמרן. זאת \nעדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב\"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא \nכתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר \nמלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא \nבשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. וראיתי אני דניאל \nלבדי את המראה משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'. \nוהוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ\"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא \nלמיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה \nומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הה\"ד כה תברכו את בני \nישראל ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס\"ד על \nידוי דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב וחסידיך יברכוכה אל \nתקרי יברכוכה אלא יברכו כ\"ה. כה תברכו בשם המפורש. כה תברכו בלשון הקדש. תאנא אמר \nר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין \nלאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן \nדנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא \nושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא \nכנסת ישראל מאן כ\"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על \nשמאלא דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא \nעל שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב והוא ימשול בך. תאנא כהן דבעי לפרסא \nידוי בעי דיתוסף קדושה \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "זוהר חלק ג דף קמו/ב\nעל קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא \nליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים \nוגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע\"י \nדקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי \nקדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. \nואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים \nויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח \nמשכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים. א\"ר תנחום אף אקרי טהור \nדכתיב וטהרת אותם. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים \nידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא \nיתכוון (נ\"א ולאתכוונא) באינון מלין. א\"ר יצחק בעי קב\"ה דיתברכון עלאי בגין \nדיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין \n", "en": ""}]}
