# ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 59

[קריאה בקורא](/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/59/)

<div lang="he" dir="rtl">

אמרו אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית 
אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין: 
אפס כי עז העם אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא 
אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו 
עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א&quot;ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו 
דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא 
הכא. ר&#x27; אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. 
ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו 
בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א&quot;ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על 
כלא על ארעא ועל קב&quot;ה. א&quot;ר יצחק על ארעא תינח. על קב&quot;ה מנין. א&quot;ל משמע דכתיב אפס כי 
עז העם מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב כדין גרמו כל האי 


כמה דאתמר ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא הה&quot;ד ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד 
בפרץ לפניו וגו&#x27;: 
ועתה יגדל נא כח יי&#x27;. ר&#x27; אחא ור&#x27; יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא. 
דקב&quot;ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל 
דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה 
וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. ת&quot;ח כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא 
אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא 
לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן 
אתזנו). והא לבא אחיד 
 


זוהר חלק ג דף קסא/ב
ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא 
ובגוונא דדא אתקין קב&quot;ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא 
ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא 
וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. ת&quot;ח כד ברא קב&quot;ה 
עלמא אשרא (ס&quot;א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין 
כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית 
אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן 
לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר 
לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים 
וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי 


דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הה&quot;ד מכון לשבתך פעלת יי&#x27;. כגוונא 
דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא 
לעילא מן ימא וימא מן ימא. ת&quot;ח נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין 
גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע 
רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות 
ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי 
גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב 
מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא 
ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא 
עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון 


מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. ת&quot;ח כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא 
בדרך נעם יי&#x27; והא אוקימנא ודא הוא כח יי&#x27; ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל 
סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה 
דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא 
דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יי&#x27; ארך אפים וגו&#x27; והא אוקימנא מלי. אמר ד&#x27; 
יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו 
גרמייהו בההוא מדה דב&quot;נ מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה 
למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר: 
אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם 
במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר: 


דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות 
אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. 
יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא 
 
זוהר חלק ג דף קסב/א
ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי 
בההוא קרא: 
במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל 
בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון 
מדי לגו ההוא דרגא. אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר 
מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא 
וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר&#x27; אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא 
וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה 


קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא 
יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון דעין לא ראתה אלקים 
זולתך האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין 
יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא 
מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך 
לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. 
אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. 
אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יי&#x27; יי&#x27;. אלקינו אשתתף בהו ואיהו חותמא 
דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. 
כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה 


רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי 
בנימין הה&quot;ד וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר 
ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין 
אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא 
ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו 
אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט 
חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא 
וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם 
בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא 
דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו 


הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו 
ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין 
דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי אני אמרתי אלקים אתם ובני 
עליון כלכם. אני אמרתי בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא אלקים אתם וגו&#x27; כיון 
דאמשכתון בתר יצר הרע אכן כאדם תמותון וגו&#x27; מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין 
דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. 
 


זוהר חלק ג דף קסב/ב
אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה מאי פגריכם דא יצר 
הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש 
מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. וע&quot;ד אקרון פגריכם חסרונין דלכון 
כד&quot;א אשר פגרו מעבור את הנחל וגו&#x27; סופא דקרא אוכח דכתיב יפלו ולא תפלו. וע&quot;ד במדבר 
הזה יתמו אינון פגרים ושם ימותו בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 
אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר 
דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה 
ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל 
יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון 
רשו למיעל לגוייהו א&quot;ל ר&#x27; אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא וחמו 


אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד 
בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן 
קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו 
בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הה&quot;ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר 
חורב. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא 
פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן 
חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא 
מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין 
עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) 


מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו 
לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. 
עליה כתיב ונסכו רביעית ההין בקדש וגו&#x27; מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל 
חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל 
ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא 
דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו 
הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין 
מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל 
מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. ואנא שאילנא לאבי אבא 
כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין 


מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו 
רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו 
ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר&#x27; אילאי שדרני לכו 
תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע 
מגו 
 


זוהר חלק ג דף קסג/א
מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי 
דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר&#x27; אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא 
שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, 
אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו 
אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר 
לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד 
הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן 
כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על 
רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי 
הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא 


דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום 
שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני 
יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל 
רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו 
דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא 
מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. 
אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל 
אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון 
מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין 
ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא 


בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. 
נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו 
דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא 
דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב אשרי העם שככה לו 
אשרי העם שיי&#x27; אלקיו: 
פתח ר&#x27; אילאי ואמר תמים תהיה עם יי&#x27; אלקיך. מה בין תם לתמים. באברהם כתיב התהלך 
לפני והיה תמים. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה ויעקב איש תם. אמאי אקרי איש תם בגין 
דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) 
ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור 
דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית 
אית ביה וע&quot;ד האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר 


זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב ויזכור אלקים את רחל בשרה כתיב פקידה וברחל 
כתיב זכירה אמאי בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) 
יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובג&quot;כ אתקרי יוסף בכור שור בכור 
דההוא שור 
 


זוהר חלק ג דף קסג/ב
דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא 
דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין 
נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני 
נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובג&quot;כ לא תחרוש בשור ובחמור 
יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. 
בעלה דההוא תם. ומאן איהו א&#x27; רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. 
אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים 
והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יי&#x27; 
אלקיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד 
בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם 


ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא 
בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א&#x27; רזא דיעקב. ב&quot;נ 
אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא 
קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו 
דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי 
נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש 
וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו 
מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכד 
ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא 
עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד&#x27; סטרין 


דעלמא. כגוונא דא ב&quot;נ דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד&#x27; כנפים מתקנן כדקא 


</div>
