{"bookId": "kabala-e45d9e74d82e", "part": "1", "torah": "66", "title": "ספר הזוהר — עותק נוסף — קטע 66", "hebrewTitle": "קטע 66", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-e45d9e74d82e/1/66/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-e45d9e74d82e/1/66/", "segments": [{"index": 1, "he": "קדישא דנפיק ונגיד. לבתר ישקו כל חיתו שדי היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה \nראשים. הני ד' ראשין אלין אינון חיתו שדי כללא דכל אינון משריין וכל אינון חיילין \nדאחידן בהו שדי אל תקרי שדי אלא שדי דהוא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא. ישברו \nפראים לצמאם אלין אינון דכתיב בהו והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים. מאן \nהיה אלא אלין חיתו שדי ארבע אינון וכל חד וחד לחד סטרא דעלמא וההוא אקרי חיה \nואופנים לקביל כל חד וחד ולא אזלין אלא מרוח דההיא חיה דאזיל עלייהו וכד אלין \nמתשקיין מההוא שקיו עלאה כל שאר חיילין אחרנין אשתקיין ואתרוון ומשתרשן בשרשייהו \nואתאחדן אלין באלין בדרגין ידיען הה\"ד עליהם עוף השמים ישכון וגו'. משקה הרים \nמעליותיו וגו'. אלין שאר דרגין עלאין לבתר כל דא מפרי מעשיך תשבע הארץ (ס\"א לתתא \nוכל עלמין וכו') ארעא עלאה קדישא וכד איהי מתברכאן משתכחי משקיו דנחלא עמיקא דכלא. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובשעתא דעלמא יתיב בדינא ברכאן לא משתכחן לנחתא בעלמא וכדין אסתאב מקדש (ס\"א ובשעתא \nדברכאן לא משתכחי לנחתא בעלמא כדין עלמא יתיב בדינא ומסטרא דשמאלא רוחא אתער ואתפשט \nבעלמא) וכמה חבילי טריקין משתכחי בעלמא ושראן (בכמה אתרי) על בני נשא ומסאב ההוא \nרוחא להו כבר נש דגוע (ס\"א כבר האי רוח) ורוח מסאבא שריא עליה הכי נמי שריא למאן \nדיקרב בהדיה הה\"ד הסתיר פניך יבהלון וגו'. האי קרא מאי קא מיירי אלא תסתיר פניך \nיבהלון דהא לא אתשקיין לאשתכחא ברכאן לעלמין. תוסף רוחם יגועון (נ\"א לאתערא) ואתער \nרוחא אחרא מסטרא שמאלא ורוח מסאבא שריא על בני נשא על אינון דמיתין ומאן דקאים \nבהדייהו ועל שאר בני נשא מאי אסוותא דלהון הא דכתיב ואל עפרם ישובון דא עפר שריפת \nהחטאת (ס\"א דא עפר מקדשא דלעילא) בגין (לאתדכאה ביה והיינו רזא הכל היה מן העפר \nואפי' גלגל חמה. לבתר דמהדרן להאי עפר בגין לאתדכאה ביה מתעבר רוחא מסאבא ואתער \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רוחא אחרא קדישא ושארי בעלמא. הה\"ד תשלח רוחך יבראון. ויתסון באסוותא עלאה דרוחא \nאחרא. ותחדש פני אדמה דהא אתדכיאת (אתתא לבעלה) וחדתותי דסיהרא אשתכח ועלמין כלהו \nמתברכאן. זכאה חולקהון דישראל דקב\"ה יהיב לון עיטא דכלא אסוותא בגין דיזכון לחיי \nעלמא דאתי וישתכחו דכיין בהאי עלמא קדישין לעלמא דאתי עלייהו כתיב וזרקתי עליכם מים \nטהורים וטהרתם: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוהר חלק ג דף קפא/ב\nויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין וגו'. ר' יהודה אמר אמאי פרשתא דפרח סמיכה למיתתא \nמרים הא אוקמוה אלא כיון (ס\"א כמה) דאתעביד דינא בהאי פרה לדכאה למסאבי אתעביד דינא \nבמרים לדכאה עלמא ואסתלקת מן עלמא. כיון דאסתלקת מרים אסתלק ההוא באר דהוה אזיל \nעמהון דישראל במדברא ואסתלק בירא בכלא א\"ר אבא כתיב ואתה בן אדם שא קינא על בתולת \nישראל וכי עלה בלחודהא. לא אלא בגין דכלא אתבר בגינה. בגינה אתבר ימינא אבתרה דהוה \nמקרב לה גבי גופא וגופא דאיהו שמשא אתחשך בגינה ודא הוא רזא דכתיב הושיעה ימינך \nוענני. גופא (ס\"א בגינה דכתיב חשך השמש בצאתו וכתיב) דכתיב אלביש שמים קדרות דהא \nשמשא אתחשך בגינה כגוונא דא ותמת שם מרים וגו': \nולא היה מים לעדה דהא אסתלק בירא דעילא ותתא לבתר אתבר ימינא דכתיב יאסף אהרן אל \nעמיו ולבתר אתחשך שמשא דכתיב ומות בהר וגו'. והאסף אל עמך וגו'. הא דרועא ימינא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אתבר וגופא דאיהו שמשא אתחשך. ות\"ח לא אשתכח דרא בעלמא כדרא דמשה קיימא בעלמא ואהרן \nומרים. ואי תימא ביומוי דשלמה הכי נמי. לאו דהא ביומוי דשלמה שליט סיהרא ושמשא \nאתכניש וביומוי דמשה אתכניש סיהרא ושמשא שלטא. תלת אחין הוו משה אהרן ומרים כד\"א \nואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. מרים סיהרא. משה שמשא אהרן דרועא ימינא. חור דרועא \nשמאלא ואמרי לה נחשון בן עמינדב. בקדמיתא מיתת מרים. אסתלקת סיהרא. אסתלק באר. לבתר \nאתבר דרועא ימינא דמקרב תדיר בסיהדא באחוה בחידו וע\"ד כתיב ותקח מרים הנביאה אחות \nאהרן. אחות אהרן ודאי. דאיהו דרועא דמקרב לה באחדותא באחוה עם גופא. לבתר אתכניש \nשמשא ואתחשך כמה דאוקימנא דכתיב והאסף אל עמך גם אתה וגו'. זכאה חולקהון דמשה אהרן \nומרים דאשתכחו בעלמא. ביומוי דשלמה שלטא סיהרא בתקונהא ואתחזי בעלמא ואתקיים שלמה \nבחכמתא דנהירו דילה ושליט בעלמא. כיון דסיהרא נחתא בחובוי. אתפגים יומא בתר יומא עד \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דאשתכח בקרן מערבית ולא יתיר ואתיהיב שבטא חד לבריה. זכאה חולקא דמשה נביאה מהימנא. \nכתיב וזרח השמש ובא השמש וגו'. האי קרא אוקימנא. אבל וזרח השמש כד נפקו ישראל \nממצרים דנהיר שמשא ולא סיהרא ואל מקומו שואף וגו' הא כתיב ובא השמש במדברא עם שאר \nמתי מדברא כיון דאעל שמשא לאן אתר אתכניש אל מקומו בגין לאנהרא לסיהרא הה\"ד שואף \nזורח הוא שם דאע\"ג דאתכניש זורח הוא שם ודאי דהא לא אנהיר סיהרא אלא מנהורא דשמשא \nודא הוא רזא דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם אע\"ג דתתכנש הנך קיים לאנהרא לסיהרא. כך \nהוא משה ועליה כתיב האי קרא מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו' מה יתרון לאדם בכל עמלו. \nדא יהושע דאשתדל לאחסנא ארעא דישראל ולא זכה לאשלמא לסיהרא כדקא יאות דהא איהו אעמל \nבהו בישראל תחת השמש תחותיה דמשה ת\"ח ווי לההוא כסופא ווי לההוא כלימה בגין דפלח \nולא נטל אתריה ממש אלא תחות שמשא ולא הוה ליה נהירו מדיליה אלא נהירו דנהיר ליה. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואי הכי מאי תושבחתא הוה ליה הואיל ולא אשלים להכא ולהכא. ובכל אתר דאמר שלמה תחת \nהשמש על דרגא דיליה קאמר. ראיתי תחת השמש. ועוד ראיתי תחת השמש שבתי וראה דרך אמת \nלאותה בשה וכלימה \n \nזוהר חלק ג דף קפב/א\nתחת השמש וכן כלהו ובגין דרגא דיליה קאמר ודא הוא דזא רמלה ודאי רש\"א ודאי מאן \nדנטיל סמא דמותא בלחודוי עליה כתיב בכל עמלו שיעמול תחת השמש ודאי ומאן הוא תחת \nהשמש הוי אימא דא סיהרא ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי ודא הוא חובא \nקדמאה דעלמא ועל דא מה יתרון לאדם בכל עמלו לאדם קדמאה וכן לכלהו דאתיין בתריה דחבו \nבאתר דא. הולך אל דרום וסובב אל צפון היינו דכתיב מימינו אש דת למו ימינו זה דרום. \nאש דת דא צפון ודא כליל בדא. סובב סובב הולך הרוח. האי קרא קשיא סובב סובב הולך \nהשמש מבעי ליה מאי הולך הרוח. מאן רוחא דא דא הוא תחת השמש דאקרי רוח הקדש ודא \n(הוא) רוח הולך וסבב לאלין תרין סטרין לאתחברא בגופא וע\"ד כתיב הרוח ההיא דאשתמודע. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "השמש סתם דאשתמודע (ס\"א לאתחברא בגופא דאיהו שמשא ההוא דאשתמודע) חולקא דישראל. ועל \nסביבותיו שב הרוח מאן סביבותיו אלין אבהן דאינון רתיכא קדישא ואינון תלת ודוד וד' \nרוחי דאתחברן בהו (ס\"א ודא רוחא דאתחברא בהו) (ס\"א ודוד דא הוא רוחא רביעאה דאתחבר \nבהו) הא אינון רתיכא קדישא שלימתא ועל דא כתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה בגין \nדכל מלוי דשלמה מלכא סתימין כלהו בחכמתא וכלהו לגו בגו דהיכלא קדישא ובני נשא לא \nמסתכלי בהו וחמאן מלוי כמלין דב\"נ אחרא אי הכי מה שבחא הוא לשלמה מלכא בחכמתיה משאר \nבני נשא אלא ודאי כל מלה ומלה דשלמה מלכא סתים בחכמתא: \nפתח ואמר טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש אי לאו דהא אתגלייא מלה דא לא (שמענא \nולא) ידענא מאי קאמר טובה חכמה דא היא חכמה דהיא תחת השמש (ס\"א לכורסייא) כורסייא \nמתתקנא ליה טובה חכמה עם נחלה יאה ושפירא כד איהי שרייא עמהון דישראל דאינון נחלה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ועדבא דילה לאתקשרא בה אבל תושבחתא יתיר לרואי השמש לאינון דזכו לאתחברא בשמשא \nולאתקשרא ביה דהא אחיד באילנא דחיי ומאן דאחיד ביה בכלא אחיד בחיין דהאי עלמא ובחיי \nדעלמא דאתי ודא הוא דכתיב (שם) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה מאי ויתרון דעת דא \nאילנא דחיי יתרון דיליה מהו החכמה ודאי דהא תורה מחכמה עלאה נפקא. תו טובה חכמה עם \nנחלה טובה חכמה ודאי עם נחלה דא צדיקא דעלמא דאיהו נהורא דשמשא דהא תרין דרגין אלין \nכחדא יתבי ודא הוא שפירו דלהון אבל ויותר לרואי השמש לאינון דמתאחדין (לה) בשמשא \nתוקפא דכלא שבחא דכלא ודא הוא דעת אילנא דחייא והא אוקמוה. גם בלא דעת נפש לא טוב \nמאן נפש דא נפש טוב דדוד מלכא ודא חכמה דקאמרן. ובגיני כך יתרון דעת החכמה דמתמן \nאשתרשא אילנא ואתנטע לכל סטרין וכן לכל אינון דאחידן ביה בהאי אילנא ועל דא שלמה \nמלכא לא אשתכח אלא בההוא דרגא דיליה ומתמן ידע כלא והוה אמר עוד ראיתי תחת השמש. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ושבתי וראיתי וגו'. וכן כלהו. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי \nדמלכא קדישא וסתימין עלאין דגניזין באורייתא דכתיב כי ישרים דרכי יי' וגו': \nיאסף אהרן אל עמיו וגו'. רבי חייא פתח ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'. האי קרא \nאתמר ואוקמוה ת\"ח כל עובדוי דקב\"ה בדינא וקשוט ולית מאן דאקשי לקבליה וימחי בידיה \nויימר ליה מה עבדת וכרעותיה עבד בכלא. ושבח אני \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ג דף קפב/ב\nאת המתים. וכי שלמה מלכא משבח למתייא יתיר מן חייא והא לא אקרי חי אלא מאן דאיהו \nבארח קשוט בהאי עלמא כמה דאת אמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי והא אוקמוה חברייא \nורשע דלא אזיל בארח קשוט אקרי מת ואיהו משבח למתים מן החיים אלא ודאי כל מלוי דשלמה \nמלכא בחכמתא אתאמרו והא אתמר. ושבח אני את המתים אילו לא כתיב יתיר הוה אמינא הכי \nאבל כיון דכתיב שכבר מתו אשתכח מלה אחרא בחכמתא. שכבר מתו זמנא אחרא אסתלקו מן עלמא \nואתתקן בעפרא (דאזדמנא די ממנא עליה ומית בחיי עלמא דבגין דאתתקן (ס\"א דאזדמנא עליה \nותב בהאי עלמא בגין דיתתקן) בתר דאשתלים זמניה מית ודאי הוא שבחא משאר מתי עלמא אי \nתימא לא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא דכתיב לא תקום פעמים צרה) כ\"ש דהא קבילע ונשא \nזמנא ותרין ודא ודאי אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא וע\"ד \nכתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא אלין אינון חיין ואקרו מתים מ\"ט אקרון מתים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בגין דהא טעמו טעמא דמותא ואע\"ג דקיימי בהאי עלמא מתים אינון ומבין מתייא אהדרו. \nועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתקנא ואקרון מתים. מן החיים אשר המה חיים. דעד לא \nטעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו. ת\"ח \nזכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי אינון זכאין למחמי ביקרא דמלכא עלאה קדישא כמה דאת \nאמר לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו ואינון מדורהון יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין \nקדישין וכל דרגין דלהון דהא ההוא אתרא (ס\"א חדוה) עלאה לא זכאן עלאין ותתאין למחמי \nליה הה\"ד עין לא ראתה אלקים זולתך וגו'. ואינון דלא זכאן לסלקא כ\"כ כאינון (ס\"א \nדוכת' אית וכו') דכייתא אית לון לתתא כפום אורחייהו ואלין לא זכאן לההוא אתר ולמחמי \nכמה דחמאן אינון דלעילא ואלין קיימי בקיומא דעדן תתאה ולא יתיר. ואי תימא מאן עדן \nתתאה אלא דא עדן דאקרי חכמה תתאה ודא קיימא על גן דבארעא ואשגחותא דהאי עדן עליה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "(ולא יתיר) ואלין קיימי בהאי גן. ואתחנון מעדן דא. מאי בין עדן תתאה לעלאה כיתרון \nהאור מן החשך עדן תתאה אקרי עדנא נוקבא. עדן עלאה אקרי עדן דכר עליה כתיב עין לא \nראתה אלקים זולתך. האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא \nואלין דמשתכחי בגן תתאה אתחנון מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ושבת ובכל ירחא וירחא הה\"ד \nוהיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. ועל אלין אמר שלמה מן החיים אשר המה חיים עדנה \nדהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו מאן אינון אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני \nואלין אקרון כסף מזוקק דעאל לנורא זמנין ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתברר ואתנקי. \nוטוב משניהם את אשר עדן לא היה ההוא רוחא דקאים לעילא ואתעכב לנחתא לתתא דהאי קאים \nבקיומיה ולית ליה לקבלא עונשא ואית ליה מזונא מההוא מזונא \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "זוהר חלק ג דף קפג/א\nעלאה דלעילא לעילא טב מכלהו מאן דלא אתפרש ולא אתגלייא וכל מלוי בסתימא אינון דא \nהוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי דא אתאחיד \nואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא וכלהו אתאחדן (ס\"א אתוקדן) מחופה דהאי. ת\"ח \nבשעתא דאמר קב\"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו אתחלש חולא דיליה וידע דהא אתבר דרועא \nימינא דיליה ואזדעזעא כל גופיה כיון דאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו א\"ל קב\"ה משה הא \nדרועא אחרא אוזיפנא לך (נ\"א אזמינית לך) והפשט את אהרן וגו' ואהרן יאסף הא אלעזר \nיהא לג... זמנא (נ\"א ימינא) דא תחות אבוי ועם כל דא לא אשלים אתר בההוא זמנא כאבוי \nדהא ענני יקר אסתלקו ולא אהדרו אלא בזכותא דמשה ולא בזכותא דאלעזר: \nויעש משה כאשר צוה וגו'. אמאי לעיני כל העדה אלא בגין דאהרן חוה רחימא דעמא יתיר \nמכלא ולא יימרון דהא אתנגיד על ידא דמשה ומשה משיך לאהרן במלין עד דסליקו לטורא וכל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושי דאהרן ואלביש לון לאלעזר. מאי מעמא משה (נ\"א \nולא אהרן) אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא הה\"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו \nוכתיב וילבש אותו את המעיל. השתא משה אעדי מניה מה דיהב ליה וקב\"ה אעדי מניה מה \nדיהב ליה ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא ומשה אעדי לבר. וקב\"ה לגו. ועד דאעדי משה \nקב\"ה לא אעדי זכאה חולקא דמשה. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב\"ה בעי ביקריהון. אתקין \nקב\"ה לאהרן ערסא ומנרתא דדהבא דנהרא. ומדידיה נטיל מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא \nתרי זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו. רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא דכל ישראל \nהוו חמאן לאהרן שכיב ובוצינא דמנדתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל ועננא חד קאים עלה \nוכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית וחמו דהא אסתלקו ענני כבוד הה\"ד ויראו כל העדה כי \nגוע אהרן וגו' והא אוקמוה. וע\"ד בכו לאהרן כל בית ישראל גוברין ונשין וטף דהא רחימא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מכלהו הוה. רבי שמעון אמר הני תלתא אחין עלאין קדישין אמאי לא אתקרבו באתר חד \nושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא וחד באתר אחרא. אלא אית דאמרי באתר רבעאן ישראל \nלאסתכנא ביה מית כל חד וחד בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון אבל כל חד וחד מית כדקא חזי \nעלייהו. מרים בקדש בין צפון לדרום אהרן לסטר ימינא משה כדקא חזי ליה. אחיד ההוא \nטורא לטורא דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגבי ההוא טורא אחיד לתרי סטרי. ועל דא אתקרי \nחד העברים דתרי סטרי טורא דמעברי ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא. זכאה חולקהון דצדיקייא \nבעלמא דין ובעלמא דאתי. ואע\"ג דאינון באתר אחדא בעלמא אחרא עלאה זכותהון קיימא \nבעלמא דא לדרי דרין. ובשעתא דישראל חייבין בתיובתא קמי קב\"ה וגזירה אתגזר עלייהו \nכדין קארי קב\"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון ואינון מבטלי ההיא גזרה וחייס \nקב\"ה עלייהו דישראל. זכאין אינון צדיקייא דעלייהו כתיב ונחך יי' תמיד וגו': \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וידבר העם באלקים ובמשה וגו'. פרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה \nואהרן. רבי יצחק פתח ויהי ביום השלישי \n \nזוהר חלק ג דף קפג/ב\nותלבש אסתר מלכות וגו'. מגלת אסתר ברוה\"ק נאמרה ובגין כך כתובה בין הכתובים ויהי \nביום השלישי דאתחלש חילא דגופא והא קיימא ברוחא בלא גופא כדין ותלבש אסתר מלכות. \nמאי מלכות אי תימא בלבושי יקר וארגוונא הא לאו הכי אקרי אלא ותלבש אסתר מלכות \nדאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקדש. מאי טעמא זכתה להאי אתר בגין דנטרא \nפומה דלא לחוואה מדי. הה\"ד אין אסתר מגדת מולדתה ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה \nולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה \nבישא עליה. (ס\"א ואי לאו) ואי תימא הא נגעים או צרעת דמוקדן כחויא עליה והא אוקמוה: \n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וידבר העם באלקים ובמשה. דאמרו מלה בישא בקב\"ה וכתרגומו ועם משה נצו. למה העליתונו \nשוו כל אפייא שווין בג\"כ אזדמן לגבייהו חוויין דמוקדן לון כאשא ועייל אשא למעייהו \nונפלין מתין כד\"א וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים ר' חייא אמר חווין הוו אתיין \nמלחשן בפומייהו ונשכין ומתין. מאי מלחשן כד\"א אם ישוך הנחש בלא לחש אשא הוו מלהטן \nבפומייהו ונשכן ושדיין אשא בהו ואתוקדאן מעייהו ומתין והא מלין אלין אסתלקו לאתר \nאחרא: \nומשם בארה הוא הבאר. מ\"ש דהכא בארה ולבתר באר אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא \nונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מלייא ליה היא הבאר הוא כתיב ורזא דא כמה דכתיב ועבד \nהלוי הוא. ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה ה' נוקבא \nו' דכר א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל אע\"ג דאינון לתתא אינון \nאחידאן בכללא עלאה דכלא ובג\"כ כתיב הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב כללא דו\"ה וא' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דכליל כלא. ר\"ש אמר רוח דמיא דא הוא רוח הקדש דנשב בקדמיתא כד\"א הפיחי גני לבתר \nנזלין מייא למליא לה (כלא) הה\"ד ישב רוחו יזלו מים ישב רוחו בקדמיתא ולבתר יזלו מים \nועד לא נשיב האי רוחא לא נזלין מייא מאי קא משמע לן משמע דבעי בכלא לאתערא מלה \nבעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא עד דרוחא לא נשיב לא נזלין מייא \nלגביה דההוא רוח. הוא הבאר היא הבאר קרינן מ\"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא \nנוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' \n(מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא. אשר אמר יי' למשה אסוף את העם בגין דהאי באר לא \n", "en": ""}]}
