שבוחי ודא אכרע לשאר שוטה בכל עבירות כלא אית ביה. והא כתיב יהללך זר ולא פיך ואם לא זר. פיך. לאו הכי אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך אפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מלי קשוט באורייתא. וכדין פתיחו דפומך באורייתא ישבחון מילך וינדעון מאן אנת דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לב"נ אלא בזמנא דאפתח פומיה. פומיה הודע לבני נשא מאן הוא. ההוא רשע דבלעם שבוחי משבח גרמיה בכלא. ועכ"ד גניבו דדעתא קא גניב ואסתלק במלוי. במלין זעירין הוה עביד רברבין מה דאמר על אינון דרגין מלין מסאבין הוה אמר וקשוט אמר אמר אבל ההוא רשע הוה אמר ומשבח גרמיה בארח סתים ואסתלק במלוי דכל מאן דהוה שמע חשיב דאסתלק על כל נביאי עלמא דכתיב שומע אמרי אל ויודע
זוהר חלק ג דף קצד/א דעת עליון מאן גבר בעלמא דהוה שמע מפומיה מלין אלין דלא חשיב דלית בעלמא נביאה מהימנא כגיניה וקשוט הוה והכי הוה. נאם שומע אמרי אל הכי הוה. ויודע דעת עליון הכי הוה. וההוא רשע הוה אמר על דרגין דאתדבק בהו שומע אמרי אל מלה דאיהו בסליקו עלאה והכי אמר שומע אמרי אל האל לא כתיב דהא האל תמים דרכו אבל סתם אל אאחר איהו. כי לא תשתחוה לאל אחר. שומע אמרי אל מלה זעירא איהי ודמי למאן דלא ידע דאיהו רב ועלאה. שומע אמרי אל ההוא דאקרי אל אחר דכתיב כי לא תשתחוה לאל אחר. ויודע דעת עליון. על כל דרגין דמסאבו אינון דמנהגי ארבא דימא וסערא. ארבעין חסר חד אינון. וההוא רב החובל דכלהו מתנהגי על ידוי איהו עליון על כלהו. ברא הוה מתדבק ההוא רשע ואמר דהוה ידע דעת עליון דרגא דאיהו עליון על כולהו מנהגי ארבא מאן שמע הכי דלא אתבהיל בדעתיה ויימא דלא הוה כגיניה בעלמא אלא ההוא רשע משבח גרמיה בארח סתים. ואמר מלי קשוט
וגניב דעתא דבני עלמא. אשר מחזה שדי יחזה. מאן דשמע דא חשיב דהוה חמי מה דלא חמי אחרא בעלמא מחזה שדי דא ענפא חדא מאינון ענפין דהוו נפקין משדי ולמה דבחכמתא דא אחזי תלת לקבל ש דשדי לקבל תלת ענפין דביה ואחזי תרין נביאין בדי ערבות דתמכין ביה לקבל ע' תרין ענפין דעינא בישא לסתמא לון כד אתא בלק אמר אנא איכול לון. עמלק בהדי חכמתא דא אתא לגבייהו ויכיל לון ושדר לבלעם וא"ל אנא תרי אתוון דעמלק אית בי דאינון ל"ק דאינון סיומא דעמלק אנא לי ל"ק ועמלק ל"ק לי סיומא ובך שירותא ב"ל א"ל ר"ש הכי אימא שירותא דבלק ב"ל ושירותא דבלעם ב"ל שירותא דבלק הוה ביה בבלעם. וסיומא דעמלק הוה ביה בבלק וסיומא דבלעם הוה שירותא דעמלק ואי תימא דלא ניכול להון בגין דחרשיא דרבהון משה דהוה פשיט ידיה האי ידא אית באלין רברבין דיכלי בחרשין לאתתקפא יתיר והיינו דכתיב וקסמים בידם בידיהם לא כתיב אלא בידם ידא לקבל ידא הכי שדר לי' בלק
לבלעם ולהכי מחזה שדי כדאמרן ולהכי אתענשו ואתענשו לעילא ואקרון מחזה כד"א ומול מחזה אל מחזה ענפא דנפק מתמן. ומאן ההוא מחזה עזא ועזאל דאינון נופל וגלוי עינים ואיהו מחזה שדי דהוה חמא נופל וגלוי עינים אן הוה בלעם בההיא שעתא. אי תימא במדין הא כתיב ועתה הנני הולך לעמי. אי אזל ליה מאן יהביה במדין. אלא ההוא רשע כיון דחמא דנפלו מישראל כ"ב אלף על עיטוי אתעכב תמן והוה בעי מנייהו אגרוי. ובעוד דאתעכב תמן אתא פנחס ורברבני חילא לתמן. כיון דחמא לפנחס פרח באוירא ותרין בנוהי עמיה יונוס ויומברוס ואי תימא הא מיתו בעובדא דעגל. דהא אינון עבדו אלא הכי הוה ודאי ודא הוא דכתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. וכי לא הוו ידעי חושבנא זעירא דא והרי כמה חושבנין אחרנין רמאין עלאין ורברבנין ידע קרא לממני והכא כשלשת אלפי איש. אלא אינון בנוי דבלעם יונו"ם ויומברו"ם דהוו שקלי כשלשת אלפי איש. אלא ההוא רשע כל
חרשין דעלמא הוה ידע ונטל אוף הכי חרשין דבנוי דהוו רגילין בהו ובהו טאם ואסתלק. פנחס חמא ליה דהוה ב"נ חד טס באויר והוה מסתלק באוירא מעינא. רמא קלא לבני חילא אמר אית מאן דידע למפרח אבתריה דההוא רשע דהא בלעם איהו חמו ליה דהוה טאס. צליה בריה דשבטא דדן קם ונטל שלטנו דשליט על חרשין ופרח בתריה כיון דחמא ליה ההוא רשע עבד ארחא אוחרא באוירא ובקע חמש אוירין בההוא ארח
זוהר חלק ג דף קצד/ב ואסתלק ואתכסי מעינא כדין אסתכן צליה בההיא שעתא והוה בצערא דלא הוה ידע מה יעביד. רמא ליה קלא פנחס ואמר טולא דתנינייא דרבעין על כל חויין הפוך במזייך מיד ידע וגלי ההוא ארחא ועאל לגביה מיד אתגלי ונחתו תרוויהו קמיה דפנחס. תא חזי ההוא רשע כתיב ביה וילך שפי דא הוא עליון דדרגין דיליה חויא דכורא. צליה נטל תרין דכר ונוקבא ובההוא שליט עליה בגין דשלטנו דשליט עלייהו נטל ואתכפיין קמיה. ודא הוה שפיפון עלי ארח על ההוא ארח דעבד ההוא רשע דכתיב יהי דן נחש עלי דרך. דא שמשון. שפיפון עלי ארח דא צליה. הנושך עקבי סוס דא עירה דהוה בהדיה דדוד דהוה אתי מדן ובגיניה תליא גבורתיה בדוד דכתיב ויעקר דוד את כל הרכב. ויפול רוכבו אחור דא שריה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים ואיהו הוי משבטא דדן וזמין איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין. וכד דא יקום כדין הוי מחכא לפורקנא דישראל דכתיב לישועתך קויתי יי'. ואע"ג דאוקמוה
להאי קרא אבל ברירו דמלה כמה דאתמר וכמה דאוקמוה. ועל דא אתא קרא ואוכח. כיון דנחת ההוא רשע לקמי פנחס. אמר ליה רשע כמה גלגולין בישין עבדת על עמא קדישא. אמר ליה לצליה תא וקטליה ולא בשמא. דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תפוק נשמתיה ותתכליל במלין דדרגין קדישן. ותתקיים ביה מה דאמר תמות נפשי מות ישרים. בההוא שעתא עבד ביה כמה זיני מותא ולא מית עד דנטל חרבא דהוה תקין (ס"א חקיק) עלוי חויא מהאי סטרא וחויא מהאי סטרא. א"ל פנחס בדיליה טול (נ"א קטול לי') ובדיליה ימות כדין קטל ליה ויכיל ליה דכך ארחוי דההוא סטרא מאן דאזל אבתראה בה ימות ובה תפוק נשמתיה ובה תתכליל והכי מית בלעם ודייני ליה בדינין בההוא עלמא ולא אתקביר לעלמין. וגרמוי כלהו אתקרבו ואתעבידו כמה חויין מזוהמין מנזקי שאר בריין ואפילו תולעתין דהוו אכלי בשריה אתהדרו חויין: אשכחנא בספרא דאשמודאי דיהב ליה לשלמה מלכא דכל מאן דהוה בעילמעבד חרשין תקיפין
סתימין דעינא. אי ידע טנרא דנפל תמן בלעם ישכח מאינון. חויין דהוו מגרמוי דההוא רשע אי יקטיל חד מנייהו רישא דיליה ביה יעביד חרשין עלאין. בגופא דיליה חרשין אחרנין בזנבא דיליה חרשין אחרנין. תלת זיני חרשין אית בכל חד וחד. מלכת שבא כד אתת לגבי שלמה מאינון מלין דשאילת לשלמה. אמרת גרמא דחויא דתלת חרשין במה נתפס מיד לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה איהי שאילת על דא והות אצטריכת לאינון חויין. ולא יכילת לנטלא חד מנייהו. מה אתיב לה מלין דהוו בלבה כך אודע לה דכתיב ויגד לה שלמה את כל דבריה. אינון חויין לא יכיל לון כל בני עלמא בר ממלה דרזא חדא ומאי איהו שכבת זרע רותחת. ואי תימא מאן יכיל. אלא בשעתא דההוא שכבת זרע אפיק ב"נ כד איהו בתיאובתא אפיק לה לשמא דההוא חויא ברעותא דתיאובתא. כד נפיק ברתיחו נטלי ליה מיד בלבושא חדא וההוא לבושא זרקין לגבי חויא מיד כפיף רישיה ותפסן ליה כמה דתפיס תרנגולא דביתא ואי
בכל מאני קרבין דעלמא יגחון בחד מנייהו לא יכלין ליה. ובהאי לא אצטריך ב"נ בעלמא מאני קרבא ולא מלה אחרא ולא אצטריך לאסתמרא מנייהו דהא כלהו אתכפיין לגביה כדין אתדבקו אינון מלין בלבבה ותאיבת להאי. מכאן ולהלאה אלעזר ברי קב"ה עבד מה דעבד בההוא חייבא ורזין סתימין אלין לא אצטריכו לגלאה אבל בגין דחבריא דהכא ינדעון ארחין סתימין דעלמא גלינא לכו דהא כמה נמוסין סתימין אינון בעלמא ובני נשא לא ידעין ואינון פליאן סתימין רברבן ועלאין. עליה ועל דדמי ליה קראן ושם
זוהר חלק ג דף קצה/א רשעים ירקב. זכאין אינון זכאי קשוט עלייהו כתיב אך צדיקים יודו לשמך וגו': ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה וגו'. ר' אבא פתח תפלה לעני כי יעטוף וגו' תלת אינון דכתיב בהו הפלה ואוקמוה מלה דא (אבל מלה דא) חד הוה משה וחד הוה דוד וחד עני דאתכליל בהו ואתחבר בהו. ואי תימא הא כתיב תפלה לחבקוק הנביא הא ארבע אינון אלא חבקוק לאו בגין תפלה הוה ואע"ג דכתיב ביה תפלה תושבחתא והודאה איהו לקב"ה על דאחיא ליה ועבד עמיה נסין וגבורן דהא בריה דשונמית הוה. אבל ג' אינון דאקרון תפלה. תפלה למשה איש האלקים תפלה דא דלית כגיניה בבר נש אחרא. תפלה לדוד. תפלה דא איהי תפלה דלית כגיניה במלכא אחרא. תפלה לעני. תפלה איהי מאינון ג' מאן חשיבא מכלהו הוי אימא תפלה דעני תפלה דא קדים לתפלה דמשה. וקדים לתפלה דדוד וקדים לכל שאר צלותין דעלמא. מ"ט בגין דעני איהו תביר לבא. וכתיב קרוב יי' לנשברי לב וגו' ומסכנא עביד תדיר קטטה
בקב"ה וקב"ה אצית ושמע מלוי. כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעין וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא דכתיב תפלה לעני כי יעטוף. כי יתעטף מבעי ליה. מאי כי יעטוף. אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת. וקב"ה אמר יתעטפון כל צלותין וצלותא דא תיעול לגבאי. לא בעינא הכא בי דינא דידונון ביננא קמאי ליהוו תרעומין דיליה ואנא והוא בלחודנא וקב"ה אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההוא צלותא דכתיב ולפני יי' ישפוך שיחו. לפני יי' ודאי. כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין קב"ה במאי אתעסק במאי אשתדל. אמרין אתיחדא בתיאובתא במאנין דיליה כלהו לא ידעו מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא ומכל אינון תורעמין דיליה דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמו קמי מלכא קדישא ולית תיאובתא לקב"ה אלא כד מקבל לון ואושדו קמי' ודא איהי צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא. משה צלי
צלותיה ואתעכב כמה יומין בהאי תפלה. דוד חמא דכל כוין וכל תרעי שמיא כלהו זמינין לאפתחא למסכנא ולית בכל צלותין דעלמא דקב"ה אצית מיד כצלותא דמסכנא. כיון דחמי האי עבד גרמיה עניא ומסכנא פשט לבושא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא אמר תפלה דכתיב תפלה לדוד הטה יי' אזנך ענני. ואי תימא אמאי. בגין כי עני ואביון אני. א"ל קב"ה דוד ולאו מלכא אנת ושליטא על מלכין תקיפין ואת עביד גרמך עני ואביון. מיד אהדר צלותיה בגוונא אחרא ושבק מלה דאביון ועני ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני. ועכ"ד כלא הוה ביה בדוד. אמר ליה רבי אלעזר שפיר קאמרת. ועכ"ד (ס"א וע"ד) אצטריך ליה לבר נש דצלי צלותיה (למהוי תמן עני ואביון) ולמעבד גרמיה עני בגין דתיעול צלותיה בכללא דכל עניים דהא כל נטורי תרעין לא שבקין הכי למיעאל כמה דשבקין למסכנין דהא בלא רשותא עאלין ואי עביד בר נש גרמיה ושוי רעותיה תדיר כמסכנא צלותיה סלקא ואערעת באינון צלותין
דמסכנין ואתחברת בהו וסלקת בהדייהו ובכללא דלהון עאלת ואתקבלת ברעותא קמי מלכא קדישא (בהו) דוד מלכא שוי גרמיה בארבעה ארחין שוי גרמיה בהדי מסכני שוי גרמיה בהדי חסידים שוי גרמיה בהדי עבדים שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי גרמייהו ונפשייהו על קדושת שמיה. שוי גרמיה בהדי מסכנא דכתיב כיע ני ואביון אני. שוי גרמיה בהדי חסידים דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע. ואי תימא א"ה לא יפרט חטאוי לעלמין לאו הכי אלא כד יפרט חטאוי כדין איהו חסיד דאתי לקבלא תשובה אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטנופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עלאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה. ולא תימא דלא מקבל ליה קב"ה עד דיפרט חטאוי מיומא דהוה מעלמא (ס"א אי הכי) אן אנון
זוהר חלק ג דף קצה/ב דאתכסון מניה דלא יכיל לאדבקא. אלא לא אצטריך לפרשא בר אינון דידכר מנייהו ואי שוי רעותיה בהו כל אחרנין אתמשכן אבתרייהו דהא תנינן אין בודקין חורי ביתא עלאין לעילא ולא אינון תתאין לתתא בביעור חמץ אלא כיון דבדיק כפום חיזו דעינוי מה דיכיל לאדבקא כלא אתמשך בתר דא ואתבטיל בהדיה. הכי גרסי' בנגעים כ"ד ראשי אברים אינון דלא מטמאין משום מחיה. וכהנא הוה אטרח אבתרייהו והיינו דכתיב לכל מראה עיני הכהן אתר דיכיל כהנא למחזי מכתשא באסתכלותא חדא ולא אצטריך למאכא גרמיה ולארמא עינוי הכא והכא. אוף הכי לא אצטריך לפרטא חטאוי (למבעי) מן יומא דהוה דאינון חורי ביתא תתאין ולא אינון דאתכסו דלא יכיל לאדבקא דאינון חורי ביתא עלאין לעילא. (ס"א אלא) ת"ח לכל מראה עיני הכהן וכלהו אתמשכן אבתרייהו. וע"ד שוי דוד גרמיה גו חסידים. שוי גרמיה בהדי עבדים דכתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וכתיב הושע עבדך אתה אלקי. שוי גרמיה בהדי
אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה. דכתיב (שם) שמח נפש עבדך כי אליך יי' נפשי אשא. בכל הני ארבע עבד גרמיה דוד מלכא קמי מאריה. אמר רבי אלעזר ארימית ידי בצלו לקמי מלכא קדישא דהא תנינן אסור ליה לבר נש לארמא ידוי לעילא בר בצלו ובברכאן ותחנונים למריה דכתיב הרימותי ידי אל יי' אל עליון ומתרגמינן ארימית ידי בצלו דהא אצבעאן דידין מלין עלאין אית בהו. והשתא אנא הכי עבידנא ואמינא דכל מאן דאלין ארבע יסדר קמי מאריה ועביד גרמיה ברעותא בתקונא דא כדקא יאות בתקונא דא לא תהדר צלותיה בריקניא. בקדמיתא עבד לסדרא שבחא קמי מאריה ולזמרא קמיה. ודא בתושבחן דקמי צלותא ולבתר עבד לבתר דצלי צלותא דעמידה איהו עבדא דסדר צלותא דמאריה. ולבתר עבד לבתר דצלי כל צלותיה ואזיל ליה וע"ד דוד תלת זמנין עבד גרמיה בצלותא דא עבד דכתיב הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך וכתיב תנה עזך לעבדך. הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה
עבד. לבתר לשואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשיב ליה כאלו מסר נפשיה על קדושת שמיה. לבתר לשואה גרמיה עני בזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב (וסמיך) גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא עניא ומסכנא. ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכני בתבירו דלבא במאיכו דנפשא. לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי דהכי אצטריך יחיד בשומע תפל הבגין לאתדבקא בימינא דפשוטה לקבלא לאינון דתבין וכדין אקרי חסיד הא ארבע אלין כדקא יאות. מאן כליל לכל הני ההוא דקא אצטריך לכללא לון והאי איהו עבד דאכליל לכל שאר. תלת עבדין אינון בתלת דוכתין וכלהו חד ועלייהו כתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו'. בין עבד לעבד אינון אחרנין בין עבד קדמאה לעבד תניינא אית ליה לממסר נפשיה על יחודא דקדושת שמיה ולשואה גרמיה עני ומסכנא
בצלותא דעמידה ולשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה. עבד תליתאה בתר דסיים וסדר כלא. תנן בההיא שעתא דסדר בר נש כל הני סדורין ארבע ברעו דלבא קודשא בריך הוא ניחא קמיה ופריש ימיניה עליה בההוא עבד תליתאה וקרא עליה וא"ל עבדי אתה דכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ודאי צלותא
זוהר חלק ג דף קצו/א דהאי בר נש לא תהדר בריקניא לעלמין. אתא ר' אבא ונשקיה. אמר ר' אלעזר ת"ח תרי עבד מאינון תלתא אינון דכללי כל הני דהא תליתאה קיימא לחתמא ביה חותמא לעילא לשואה ביה דא ימינא דמלכא ודאשתבחא ביה. אבל הני תרין קדמאה ותניינא אינון כללא דכלא. ודוד שבח גרמיה בהו דכתיב אנה יי' כי אני עבדך אני עבדך וגו'. דאלין כללי דכל שאר. תליתאה בך קיימא למפרק לי דכתיב הושע עבדך אתה אלקי מאן דמסדר דא ידיע ליהוי ליה דקב"ה משתבח ביה וקרא עליה עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אתא ר' אבא ונשקיה. א"ר אבא ע"ד קרינן הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' כמה מתיקין מלין עתיקין דסדרו קדמאי ואנן כד טעמין לון לא יכלין למיכל ודאי הכי הוא והא קרא אוכח על תלתא עבדין ואינון חד ובאתר חד. ותרין כדקאמרת וחד דאיהו לאתעטרא ביה קב"ה דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו'. לא ימכרו ממכרת עבד. בגין דקב"ה אצטריך לאתעטרא בהאי תליתאה. ועל דא
לא ימכרו לשמא דעבד. דהא דקב"ה הוי. פתח ר' אלעזר ואמר מי בכם ירא יי' וגו'. מאי שומע בקול עבדו האי קרא אוקמוה חברייא בצלותא והכי הוא מאן דרגיל למיתי לבי כנשתא לצלאה ויומא חדא לא אתי קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא יי' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו. מאי שומע בקול עבדו במאן. אי תימא בנביאה או גבר אחרא מאן יהב נביאה או גבר אחרא לצלותא. דבגין דצלי צלותיה שומע בקול נביאה או דגבר בעלמא. אלא ההוא דצלי צלותין בכל יומא איהו שומע בההוא קול דקרי ליה קב"ה ומשתבח ביה ואמר דאיהו עבדו ודאי. שומע בקול במאי קול בההוא דאקרי עבדו שבחא עלאה איהו דנפיק עליה קול דאיהו עבדו. ותו דקלא אשתמע בכל אינון רקיעין דאיהו עבדא דמלכא קדישא ודא הוא שומע בקול עבדו. אשר הלך חשכים ואין נגה לו. וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים. אלא אוקמוה. אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל
נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין. ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל. וכדין